## Dor Revi'i on Chullin Daf 124a

###### Dor Revi'i on Chullin 124a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 124a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/124a:1:1)

דף קכ״ד ע״א גמר׳ א״ל האלקים אי אמר לי יהושע ב״נ מפומי׳ לא צייתנא ליה. עיין בחדושי ק״ז בעהחת״ס זצ״ל שהביא דברי הרב״י יו״ד סי׳ רמ״ב דמוכיח מכאן, דאין לומר אפי׳ אמרה משה רבינו. וכתב הוא ז״ל דאין מוכח מהכא מידי, דאלו אמר משה מפי עצמו ומסברא דנפשי׳ דבר שלא נשמע אינו מחויב לקבלו, אבל הכא עולא משמי׳ דר״י אמר ואהא אמר אפי׳ אי יהושע בן נון משמי׳ דמשה אמרה לא צייתינא לי׳, אבל אי משה רבינו משמי׳ דרבי׳ קוב״ה, אין לומר שמשה טעה בשמיעתו ח״ו, דא״כ תפיג תורה כולה וכו׳ עכ״ל. ולא זכיתי לירד לסוף דעת קדשו דלמה תפיג תורה ח״ו. דודאי בתושב״כ לא שייך לומר דמשה טעה בשמיעה, דלא הי׳ המצוה ית׳ מניח לכתוב היפך או יתר וחסר ממה ששמע, כי כל עוקץ ועוקץ בתורה מפי הגבורה נאמרה למשה, אבל תושבע״פ, מה לי בין משה ליהושע דכי היכי דיהושע מצי לטעות בשמיעתו דהיינו בהבנתו כך משה אפשר דטעה כי תושבע״פ לא נמסרו המלות והאותיות אלא הענין בכלל והשומע למדו לתלמידו כפי הבנתו ולכן שייך בזה טעות באשר אין דעות ב״א שוות, ועשרה ששמעו ענין אחד כל או״א יבין הדבר כפי שכלו והשגתו, אלא דכך גזרה חכמתו ית׳ שהתושבע״פ תהיה נמסר ע״פ הענין ולא המלות, ויעשו ישראל ע״פ הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואפילו כטעות של חכמי הדור, וא״כ מה לי משה ומה לי יהושע, דאם נאמר דיהושע מצי להבין דברי משה באופן שלא כיוון משה, כ״כ נוכל לומר שמשה הבין התורה שבע״פ כפי שכלו והבנתו ולא כיוון האמת, אבל משום זה לא תפוג תורה, כי האמת הוא כמו שהבין משה כי כך גזרה חכמתו ית׳, וכן הוא ביהושע אם לא שנאמר דשאני משה דלא מצי טעה בשמיעתו משום דכתיב בי׳ בכל ביתי נאמן הוא ועיין בהקדמה שלי מה שכתבתי בענין הנעלה הלזה באריכות ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 124a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 124a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/124a:2:1)

תוס׳ ד״ה אבל פלטתו סכין בטל וא״ת וכו׳ א״נ לדידי׳ ר׳ יהודה פליג אר״י ור״ע וס״ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל וכו׳ עכ״ל, ולא אדע א״כ למה לי כינוס כיון שיש כזית במקום אחד, ועיין לעיל בסוגי׳ שם ובמה שכתבתי ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 124a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 124a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/124a:3:1)

ד״ה שהם תחובים בקיסם והסיטן, וה״ה בלא תחובין ונגע בהן דטמא וכו׳ אלא משום דפליג ר״ע אר״י וכו׳ עכ״ל עיין בלב ארי׳ שקמתמה דניהו דאמת דהדין כן לר״ע, מ״מ לר״י בכהג״וו אינו טמא דהא אין נוגע וחוזר ונוגע, וא״כ איך שייך לומר ומודה ר״ע דלמאן מודה עיי״ש. ואני בער ולא אדע, דגם עתה איך שייך ומודה ר״ע בתוחבן בקיסם, כיון דלר״ע גם במגע מטמא משום דס״ל נוגע וחוזר ונוגע, א״כ מאי קמ״ל דמודה דמטמא במשא פשיטא, כיון דמטמא במגע למה לא יטמא במשא. ועיין ברמב״ם בפ״א הי״א מאבה״ט, דפסק באמת דדוקא במשא מטמא אבל לא במגע משום דאין חבורי אוכלין ע״י אדם חיבור, ואע״ג דבריש דבריו שהביא דין דשני חצאי זיתים על העור, כתב דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא, עיין בכ״מ שקמתמה על לשון זה כי הטעם ברישא הוא משום דהעור מבטלן וכדמדייק בגמ׳ אבל לולי זאת אפשר דמטמא במשא ולא במגע וצ״ע ודו״ק.