## Dor Revi'i on Chullin Daf 12b

###### Dor Revi'i on Chullin 12b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 12b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/12b:1:1)

ע״ב גמר׳ שמא יקלקלו וכו׳ א״ר זאת אומרת שאין מוסרין להם חולין לכתחלה לשחוט, ויש להעיר, לפי דעת הרמב״ם ורוב ראשונים, דוזבחת מ״ע הוה ומברכין עליה כמו על הפרשת תרומה וטבילת טמאים, דכולם הכשרים המה, איך נמסר להם לכתחלה לשחוט, גם בלי טעם שמא יקלקלו, דהרי אין להם כוונה לשחיטה וכפי מש״כ התוס׳ לקמן, אפילו לחתיכת סימנים לא, והוו ממש כמתעסקים, הרי בטלנו מ״ע. אבל י״ל דנפ״מ באין לו שוחט אחר היודע לאמן את ידיו לשחיטה, אע״פ שיודע להיות עומד על גביו, ואז ודאי אין למנוע מלאכול בשר בשביל ביטול מ״ע רשותית, כמו דמותר לו לאכול פת באין לו סוכה ולא נאמר שיאכל קליות ואגוזים, אבל מטעם שמא יקלקלו, ואחרים הרואין לא ישגיחו כראוי דאיכא לתא דאיסורא, יש למנוע לכתחלה מאכילת בשר. ולפ״ז ע״כ משום לתא דאיסורא נגעה בה ולא משום בל תשחית, דבמקום צורך ודאי דלא שייך בל תשחית.


###### Dor Revi'i on Chullin 12b:1:2
[Dor Revi'i on Chullin 12b:1:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/12b:1:2)

ולפי האמור מיושב בזה קושי׳ התוס׳ על רש״י בריש מכילתין, שהוקשו, דהרי מסיפא דקתני וכולן ששחטו בדיעבד, שמעינן דאין מוסרין להם לכתחלה לשחוט, ולפי האמור ניחא דמסיפא שמעינן בדאיכא בר דעת לא ישחטו הם, משום ביטול מ״ע דוזבחת, אבל שמה דקתני שמא יקלקלו, אשמעינן אפילו בדליכא אחר היודע לאמן ידיו לשחיטה, דתו ליכא משום ביטול מ״ע, מ״מ לא ישחטו משום לתא דאיסורא. וזה דבר נפלא בס״ד, והדין היוצא מזה דין אמת ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 12b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 12b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/12b:2:1)

ע״ש גמר׳ מאן תנא וכו׳ זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה, ר״נ מכשיר וכו׳ והא בעינן מוליך ומביא שהלכה ובאה כדרכה, ופרש״י ז״ל דה״ה דהוומ״ל בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלא צואר, דסגי בהלכה לחוד, אלא בכ״ד מהדר לאוקמי אפילו באיזמל עכ״ל ועפר אני תחת כפות רגליו, אבל פירושו אינו מתקבל בשום אופן - חדא דהלכה ובאה כדרכה הוא רחוק המציאות, ולמה לי׳ לכנוס בפרצה דחוקה, במקום שיש לו דרך מרווח, דשחט בסתם סכין שיש בו כמלא שני צוואר, ולא עוד אלא דגם על המקשן קשה, כיון דסתם סכין של שחיטה יש לו האי שיעורא, מה עלה על דעתו לפרוך והא בעינן הלכה והבאה - וחוץ מזה אגוף הדין אני אומר דליתא, דבזרק סכין אפילו אין לו שיעור נמי כשר, דרק באדם המוליך את הסכין איכא חשש דרסה, אבל בסכין שהולך מעצמו ושחט בדרך הליכתה מה חשש דרסה שייך כאן, ועיין לקמן ל״א ע״א בתוס׳ ד״ה חוץ לצואר ובראשונים שם ותמצא כי כן הוא, ואפילו לכתחלה נראה דמותר לשחוט כן בהלכה לחוד, והראי׳ מהא דאמרו לקמן דרבא בדק גירא לר״י בר חלפתא ושחט בה עופא בהדי דפרח, ואיך שחט בה לכתחלה בהלכה לחוד, ודוחק לומר דהתם כדיעבד דמי, דהרי א״א לתפוש העוף, דכמו דהי׳ יכול לצמצם הגירא על הסימנים לשחטן, הי׳ יכול לירות בו הגירא במקום שאינו עושה טרפה כדי לתפשו, אלא ודמי דדרך זריקת הסכין אין כאן חשש דרסה.


###### Dor Revi'i on Chullin 12b:2:2
[Dor Revi'i on Chullin 12b:2:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/12b:2:2)

אבל לפע״ד נראה דהש״ס מדייק לישנא דברייתא דקאמרה, והלכה ושחטה כדרכה, דהאי ״כדרכה״ מיותרת ומורה ע״כ דהשחיטה היתה כשאר שחיטות, וע״ז פריך, והא בשאר שחיטות בעינן הלכה והבאה, וכאן איך אפשר זאת, וע״ז משני דאפשר דהכותל הקשה ע״י חבטת הסכין החזירה לאחוריה עד שהלכה ובאה כדרכה, ודבר גדול משמיעינן בזה התנא דרך אגב דהוו״א דבחזרתה אין כאן כח ראשון של גברא אלא גרמא דילי׳ וכמו דאמרו לקמן ט״ז ע״א בסרנא דמיא, לחלק בין כח ראשון לכח שני, קמ״ל דליתא אלא דכח גברא מיקרי, ובאמת צ״ע אם בכהג״וו אינו מעורב בו כח הכותל, ועיין לקמן מה שכתבתי שם בס״ד. ועפ״י פי׳ זה הי׳ עכ״פ להפוסקים להזכיר זאת דאפילו חזר הסכין ע״י חבטת הכותל על הסימנים דכשר - ואני רואה דהרמב״ם ז״ל אדרבה השמיט את זאת וכתב וכתב וז״ל: ״ששחטה בהליכתה״ והשמיט האי כדרכה, וגם לא הזכיר שהלכה ובאה ומסתמא בכוונה עשה כן וצ״ע ודו״ק.