## Dor Revi'i on Chullin Daf 5b

###### Dor Revi'i on Chullin 5b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 5b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/5b:1:1)

ע״ב גמר׳ וכל היכי דכתוב בהמה גריעותא הוא והא כתיב אדם ובהמה תושיע ד׳ וכו׳ ומשני התם אדם ובהמה הכא בהמה לחודיה ונלפע״ד בביאור דברי חז״ל, דודאי ״בהמה״ מושאל על אדם מורה על פחיתות ושפלות המדרגה אלא דנפקותא רבתא איכא בין המתאר את עצמו למתאר את אחר כי המתאר את עצמו ״בהמה״ הוא מדרכי הענוה וכמו שפי׳ רש״י ז״ל כלומר דכאי רוח וא״כ פריך שפיר מנ״ל לפרש האי מן הבהמה דהתורה מכנהו לבהמה והוא מפושעי ישראל דילמא מן הבהמה קאי למתאר את עצמו כבהמה שהוא מדכאי הרוח וכמו שמפרשינן ״אדם ובהמה״ דקרא וקאמר דמכם אתא למעט גם פושעי ישראל ומן הבהמה דלא נקבל קרבן אלא מדכאי הרוח שמשימין את עצמם כבהמה ולא מבעלי גאוה שהקב״ה שנאן ואינו רוצה בקרבנם - וע״ז קמשני התם אדם ובהמה וכו׳ ור״ל דלענין הבאת קרבן המדובר בו גם מי שמחזיק את עצמו כבהמה אינו מעליותא דהרי דרכיו של היצה״ר משונים הם ומתהפכים כחומר חותם לפי האדם והמקום והזמן דהנה לצדיק ונקי בא עליו היצה״ר בתחבולה לעורר בו הגאוה ומגביהו בעיני עצמו ולעומתו צריך לדחפו בשתי ידים ולהכניע את עצמו ולהיות שפל בעיני עצמו וכמו שאמרו ז״ל אם כל העולם כולו יאמרו עליך צדיק אתה תהי׳ בעיניך כרשע כדי לכוף את יצרך, אולם לרשע ובעל עבירה היצה״ר מהפך את דרכו כדי שלא יעלה על דעתו לשוב בתשובה אומר לו כבר נפלת ברשת החטאים ואין לך ישועתך באלוקים סלה ומה לך לעשות רק אכול ושתה וייטב לבך בכל מראה עיניך כי אבד תוחלתך מד׳ לכה״פ תרוה נפשך בעולמך בכל אשר תאוה לעיניך וא״כ באדם כזה הענוה הוא גריעותא כי מעכבו מלשוב מדרכו הרע - ומה מאד מתיישב בזה לשון הש״ס דקאמר מן הבהמה וכו׳ כדי שיחזרו בתשובה ותוס׳ הרגישו בזרות זה שנותן טעם לתורה וכתבו דלאו טעמו דקרא קדרש וכו׳ אבל לפי דברינו נכון מאד שרצונו לתרץ הא גופא דדילמא בהמה דקרא על המתאר את עצמו בהמה דהוא מעליותא קאי וכנ״ל וע״ז מתרץ הש״ס דכאן במביאי קרבן שתכלית הקרבן לעורר את החוטא לתשובה אין מקום לענוות יתירה להיות חשוב בעיני עצמו כבהמה כי זה עצת יצה״ר ולכן קאמר דכדי שיחזרו בתשובה איכא גריעותא אם הוא בעיני עצמו כבהמה, וזה כוונת המתרץ התם אדם ובהמה ר״ל שמדבר מן צדיקים מנוקים מן החטא וערומין בדעת אז הוא מעליותא אבל הכא בהמה לחודיה ר״ל דכאן המדובר מן החוטא המביא קרבן כדי שיתעורר תשובה ובזה אם יחשב בעיני עצמו כבהמה גריעותא הכא מעניני דקרא והכא מעניני דקרא ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 5b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 5b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/5b:2:1)

תוס׳ ד״ה ר״ג פרש״י ר״ג בנו של ר״י הנשיא וכו׳ ועוד תימא דגזר ר״מ על סתם יינם ולא גזר על שחיטה דאורייתא וכו׳ עיין ברשב״א ובראש יוסף והנה מדברי התוס׳ נראה דסברו דשחיטת מומר לע״ז הוה פסול מדאורייתא דאל״כ איזה לתא דאורייתא איכא בשחיטת כותי הלא שוחט בעומד על גביו באופן דעל גוף השחיטה אין להסתפק אבל באמת כתבתי לעיל בשם הר״ן והרמב״ם ז״ל דשחיטת עע״ז רק מדרבנן אסרוהו וא״כ לק״מ למה לא גזר על השחיטה כשגזר על יינם דיינם חמור מן השחיטה דביינם אפשר דנתנסך ממש ואז אסור מה״ת אבל בשחיטה ששוחט הכותי בעומד על גביו ליכא למימר שמא שחט לע״ז דמחשבה בלא דיבור לא מהני כמו בפיגול עיין תוס׳ לקמן ל״ט ע״א ד״ה אלא ותויו״ט ב״מ פ״ג משנה י״ב, וע״כ לומר כן דהרי גם לאחר שגזר ר״ג על שחיטתן רק באכילה גזר אבל לא לעשותה תקרובות עכו״ם ובסתם יינם הלא אסרו גם בהנאה ואם תקשה לך למה לא גזרו על שחיטתם שבינו לבין עצמו לאסרו בהנאה מחשש תקרובות כמו ביין בזה י״ל כיון דבאכילה בלא״ה אסור לא ראו לגזור על הנאה לחוד - ועיין בראש יוסף שכתב בשם הרשב״א דר״מ לא גזר על השחיטה משום דס״ל כר״ע דמומר לע״ז מותר לאכול משחיטתו ולא הבנתי דמ״מ כמו שגזר כל יינם למה לא גזר על שחיטתם משום לתא דתקרובות כמו ביינם כיון דאית לי׳ דשוחט בינו לבין עצמו יצא ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 5b:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 5b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/5b:3:1)

תוס׳ ד״ה צדיקים עצמן לא כ״ש הקשו מכמה עובדות שמצינו שנכשלו צדיקים בדבר עבירה ואר״י דדוקא במידי דאכילה שהוא גנאי לצדיק שאוכל דבר איסור משמרו הקב״ה אבל בשאר מילי לא עכת״ד התוס״. אולם מדברי רש״י ז״ל מוכח דלא ס״ל חילוק זה דהרי כתב ״שום דבר עון״ לא יארע לצדיק אבל לעומת זה מיישב רש״י ז״ל קושי׳ התוס׳ באופן אחר דז״ל רש״י ז״ל ״האיך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע״י שוגג שום דבר עון״ והאי שום שטן אין אנו יודעים מה הוא אבל רש״י ז״ל לקמן בדף הסמוך מפרש את עצמו בד״ה אפשר וז״ל אי איתא דגזרו חכמים על תערובות דמאי, מסתייע מלתא דיגרום עון וכו׳ עכ״ל הרי דהאי שטן עון הוא והכוונה עפ״י המשנה בפ״א דעבירה גוררת עבירה כי העבירה שעבר אדם נעשה לשטן לו להכשילו בעבירה אחרת וא״ת עבירה הראשונה האיך אתא לידי׳ דצדיק אם הקב״ה משמרו ע״ז תשוב שלא משמרין אותו אלא משגגה ולא מזדון שצריך לשמור את עצמו, אמור מעתה במקום שאנו מסופקים על מעשה שעשה הצדיק אם הוא מעשה איסור ולאו אדעתיה או שבעינו הוא היתר וכמו בכל הני עובדות שמביא כאן דר״י אכל משחיטת כותי ואנו מסופקים אי נכשל באיסור או לא חש לגזרה שגזר ר״ג וכן דר׳ אסי אכל ביצה המצומקת ביין אצל ע״ה ואנו מסופקים אי נכשל בדמאי ולאו אדעתיה או שלא גזרו על תערובות ולצד זה שנכשל באיסור צריכין לומר על כרחנו שהאי צדיק עבר תחלה על איזה עבירה בזדון הגם שרחוק הדבר מ״מ אינו מן הנמנע דהרי נאמר אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא שהרי משה ואהרן חטאו ונענשו והאי חטא נעשה לשטן לו להכשילו בשוגג, ודאי יותר מסתבר לפשוט האי ספק ולומר דלא חש לגזרת ר״ג ולא גזרו על תערובות דמאי ממה שנאמר שעבר תחלה על עבירה במזיד אשר גרם לו השוגג, אבל במקום שאין לנטות ימין ושמאל ובודאי איסור נכשל ע״כ נאמר דעבר תחלה על עבירת מזיד, וכן תראה במעשה דר׳ ישמעאל שקרא והטה שהביאו התוס׳ דהרי בזה שאמר ר״י אני אקרא ולא אטה עבר עבירה בזדון שלא חש לאזהרת חכמים שגזרו שלא יקרא לאור הנר והאי עבירה עצמה היתה לשטן לו שלבסוף קרא והטה וע״ז אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר כי הודה ולא בוש דמחמת האי גזרה דרבנן שעבר עליה בא לידי הטיה וכן צריך לומר בכל הני עובדות שהביאו התוס׳ שמסתמא עבר תחלה על איזה מזיד שנעשה לשטן לו. ומה מאד מדוקדק לישנא דגמ׳ דקאמר ״היכי מסתייע מלתא״ דמשמע דלעולם אפשר דמסתייע כך אלא דמהיכי תיתי נאמר דנסתייע במקום דיש לומר דלא עבד איסורא. ועיין בפתיחה שכתבתי דרש״י ותוס׳ לשיטתייהו אזלו בפלוגתא זו ותרוה צמאנך ודו״ק.