## Dor Revi'i on Chullin Daf 89a

###### Dor Revi'i on Chullin 89a:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:1:1)

דף פ״ט ע״א גמרא לא מרובכם מכל העמים חשק ה׳ בכם אמר להם הקב״ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים את עצמכם. ופרש״י ז״ל לא מרובכם לפי שאין אתם מרבים עצמכם אלא ממעטין וכו׳ עכ״ל, וכפי הנראה מפרש רש״י ז״ל דהאי לא מרובכם היינו הך, עם כי אתם המעט, והכונה שאין אתם מרבים רק ממעטים את עצמכם והוא דוחק כמובן. ולולי פרש״י נראה לי הכונה דקשי׳ לי׳ לבעל המאמר בהאי קרא, דאם כפשוטו אין הלשון לשון ערומים, דיאמר לא תטעה שמחמת שאתם הרוב חשק בכם דהרי אתם המעט, פשיטא דאם הם מעוטי עמים איך יעלה על דעתם שמחמת רבוי חשק בהם. לכך מפרש הכי דהא דבחר ה׳ בנו להיות לו לעם סגולה ולקדש אותנו בתורה ומצות יתירות על שאר העמים, ע״כ מחמת הכשרונות הנעלות שמצא בנו, אבל החשק שחשק בנו אינו מטעם כשרונותינו במדות ודעות טובות שבנו אם היינו מתגאים על זה כי אז יצא שכרנו בהפסדנו ותועבת ה׳ כל גבה לב, ורק מפני שבכל זאת שמדרגתינו גבוה על שאר העמים, אנו מכניעים עצמנו לידע, כי עדיין לא יצאנו י״ח, וכמו שאמר יעקב אבינו ע״ה קטנתי מכל החסדים. וכל מה שנתקרבנו אליו יתברך יותר גדולה ענותנותנו, לכן חשק ה׳ בנו. וזה שאמר לא מרובכם דהיינו מצד שאתם עומדים למעלה בשלמות האדם נגד העמים חשק ה׳ בכם, אע״פ שאמת הוא דהרי מה״ט בחר בנו לתת לנו את תורתו, אבל לא מצד האי יתרון חשק בנו, אלא משום דכי אתם המעט, דבכל יתרון שבכם אתם המעט וממעטים את עצמכם והוא פירוש נכון לפע״ד.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:2:1)

עוד שם א״ר ואי תימא ר״י גדול מה שנאמר במשה ואהרן ממה שנאמר באברהם. באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה ואהרן כתיב ואנחנו מה. הכונה בזה דענין ענוה בגדולי עולם העומדים בראש המין האנושי אין להבין בפשיטות שמדמה שקר בנפשו, שהוא פחות וגרוע במדרגה מחוטבי עצים ושואבי מים, כי אין זאת בגדר מציאות שיטעה בכך, ואיך נבין הא דכתיב במשה שהיה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה. אבל הענין הוא כך דכל מה שהאדם יותר מסתכל במושכלות ומגיע למדרגת דע את אלקי אביך, להכיר גדולות הבורא ב״ה, יותר מבין שפלות עצמו, כי לעומת גדולת ונצחיות הבורא ב״ה. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, וממילא בטלו כל המדרגות של בני אדם בעיניו, כמו שלעומת עשרו של מיללארדער לא יחשבו מי שיש לו מאתים, שהוא קרוב יותר לעשרו ממי שיש לו רק מנה ואעפ״כ שניהם לעניים גמורים שווים יחשבו. ועיין במד״ר ריש ויקרא דקרא לענותנותי׳ דמשה רבינו דעת, וקאמר שם דעת חסרת מה קנית, דעת קנית מה חסרת, ובהצעתינו מובן היטב כי ענותנותי׳ דמשה היה נצמחת מדעתו דכתיב גבי׳ אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים ולעומת גודל השגתו היה אומר על עצמו ונחנו מה דלא נחשב לכלום, אבל אברהם דלא היתה השגתו גדולה כ״כ כהשגת משה רבינו, כתיב בי׳ ואנכי עפר ואפר והבן.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:3:1)

עוד שם גמרא אר״י מה דכתיב האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם, מה אומנתו של אדם בעוה״ז יעשה עצמו כאלם, יכול אף בד״ת כן ת״ל צדק תדברון, יכול יגיס דעתו ת״ל מישרים תשפטו ב״א. ועיין בפרש״י ומהרש״א ז״ל שכתב עליו שהוא דוחק, ולפע״ד האי יכול אף בד״ת כן ע״כ אינו כפשוטו, דמהיכי תיתי לא יפתח פיו בד״ת דכתיב בהו ודברת בם, אבל הכונה אם טוב לו לעשות עצמו כאלם כגון שאם יראה חברו עובר על לאו או עושה איסור ג״כ ישתוק ת״ל צדק תדברון, וזאת נקרא צדק דעושה צדקה אם מוכיחו ומלמדו וזן אותו במזון רוחני, וע״ז קאמר דצדק תדברון. יכול יגיס דעתו באשר הושם למוכיח אחרים, וידון את העולם לכף חוב, ת״ל מישרים תשפטו ב״א, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, והוי דן את כל אדם לכף זכות ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:4:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:4:1)

עוד שם גמרא יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושרפה. והתוס׳ רצו להוכיח מזה מק״ו לפסול גט שנכתב על קלף גדול ואח״כ חתכו, ולפע״ד נראה דגם האי דרשה דמנה ילפו להתיר עפר עפרה בהנאה, אינה אלא סמך בעלמא לחזק הסברא, דמסתמא לא רצתה תוה״ק לאסור קרקע עולם של עיר הנדחת, רק המטלטלין והבתים שהם תלוש ולבסוף חברו, ועיין לעיל דף ט״ז ע״א דדרשינן בע״ז אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אבל השתחוה לבית אסרו, דלגבי ע״ז מקרי תלוש. וכיון דסברתם היתה דלא אסרה תורה בעיר הנדחת יותר מן המשתחוה להר לכן סמכו זאת אההוא דרשה כדרכם בכ״מ שלא לגלות סברתם רק לסמוך הכל אקרא, וא״כ מהיכי תיתי נילוף מכאן לפסול את הגט שנכתב בתלוש על קלף גדול, בשביל שהוא מחוסר חתיכה. שוב ראיתי בשטמ״ק הנדפס על הגליון בש״ס ווילנא שכתב וז״ל ״יצא זה שמחוסר תלישה שאינו חשוב עיר הנדחת״ ונהנתי עד מאד ודו״ק.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:5:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:5:1)

עוד שם איתבי׳ בשופר של ע״ז לא יתקע מאי לאו אם תקע לא יצא. משמע דלא קשה לי׳ בלאו האי דיוקא, למה בשופר לא יתקע בו לכתחלה, ובעפר עיר הנדחת מכסין בו דמשמע לכתחלה, משום דידע לחלק דבשופר ולולב דבאים לרצות מאיס הוא ואפי׳ לגבי חליצה כתבו התוס׳ דלכתחלה לא משום דמאיס למצוה, אבל בכסוי לא חיישינן להא דמאיס. אבל קשה לי לחלק בין חליצה לכסוי באשר דרשו לעיל ושפך וכסה שלא יכסנו ברגל משום ביזוי מצוה וכי היכי דכסוי ברגל הוה בזוי, ה״ה בעפר עיר הנדחת וע״ז. ואולי הא דקתני מכסין בעפר עיר הנדחת היינו דוקא בלית לי׳ אחר. והרמב״ם פי״ד הי״ג כתב מותר לכסות בעפר עיר הנדחת משמע מדבריו דמותר לכתחלה, אלא דהלח״מ כתב שם דעפר עפרה קאמר, וכתירוץ זעירי בגמר׳. אבל הכ״מ שם כתב דמשום מללה״נ, וכתירוץ רבא. ולכאור׳ מסתבר יותר דאפר שריפתה קאמר וכדרבא, דאי כזעירי ובעפר עפרה, מה ענין זה לכאן בהלכות כסה״ד, ושייך בהלכות ע״ז ושם בפ״ד הי״ג כבר פסק הרמב״ם ז״ל אפילו בפירות האילנות שמותרין משום דכתיב תקבוץ ושרפת, יצא זה שמחוסר תלישה, אלא דגם על המימרא גופא בגמ׳ קשה, דאי בעפר עפרה ומשום דמותר בהנאה דאינה בכלל עיר הנדחת, מה קמ״ל בכסוי הול״ל בעפר עיר הנדחת מותר בהנאה, וממילא נדע דמכסין בו. ולא עוד אלא מהא דמכסין בה לא נשמע כלל דמותר בהנאה, דהא אפשר משום דמצות לאו להנות נתנו, ומכ״ש הרמב״ם דפסק בריש הלכות שופר ובכמה דוכתא דמצות לאו להנות נתנו, ודאי דלא אתא לאשמעינן דמכסין בה משום דמותר בהנאה, אם לא שנאמר דאלו הוה בכלל עיר הנדחת היה עכ״פ אסור לכסות בו לכתחלה משום דמאיס למצוה, קמ״ל דמותר בהנאה, אבל הא ודאי קשה דלא שייך האי דינא כלל לכסוי אלא לדין עיר הנדחת דכל שהוא מחובר לא נאסר כלל, וצ״ע כעת.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:6:1
[Dor Revi'i on Chullin 89a:6:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:6:1)

עוד שם אר״א הכא השתא התם שיעורא בעינן וע״ז כתותי מכתת שיעורי׳ וכו׳, ויש להעיר למה דוקא השיעור מכתת אבל אתרוג לולב ושופר איכא, דכיון דמצד כל העומד לשרוף כשרוף דמי אתינן עלה, אין כאן אתרוג לולב ושופר כלל, אלא אפר, והכא ודאי שיעורא דוקא דכתותי מכתת קאמר, אבל פרי הוה. ובזה תבין מש״כ התוס׳ סוכה ל׳ ע״א ד״ה משום באמצע הדבור וז״ל: ״אלא טעמא דכתותי מכתת שיעורא אתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה, דאע״ג דאמרינן לקמן טעמא משום דלא גמר פירא, מ״מ בעינן דמינכר לקיחתה, דמה״ט פסלינן לקמן פלפלין״ עכ״ל ועיין שם במהר״ם ולכאור׳ אינו מובן, מה לי אם משום דבעינן גמר פירא או משום דבעינן מינכר לקיחתה, דהא כאן בשל אשרה כמו דנגמר פירא אף דעומד לשרוף, כ״כ מינכר לקיחתה. אבל הענין לפי האמור דדוקא שיעורא מכתת ולא איכות הפרי ולכן שפיר כתבו התוס׳ דאי בעינן שיעור כאגוז או כביצה משום גמר פירא, אין לאמר משום דמכתת שיעורי׳ לא נגמר הפרי, דזה באיכות האתרוג הוה, וכמו דמקרי אתרוג כן מוגמר פריו מקרי, אבל אי משום דמינכר לקיחתה דאין זה באיכות הפרי, אלא בכמות וגודל הפרי, בזה הלא אמרינן דשיעורי׳ כמי שאינו דכתותי מכתת, אלא דהא גופי׳ ודאי טעמא בעי דלמה לענין איכות הדבר לא אמרינן דהוה כמי שאינו מחמת שעומד לשרף, רק לענין שיעורי׳ וצ״ע כעת.


###### Dor Revi'i on Chullin 89a:6:2
[Dor Revi'i on Chullin 89a:6:2](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/89a:6:2)

הדרן עלך פרק כסוי הדם