## Dor Revi'i on Chullin Daf 91b

###### Dor Revi'i on Chullin 91b:1:1
[Dor Revi'i on Chullin 91b:1:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/91b:1:1)

ע״ב גמר׳ אר״ע שאלתי את ר״ג ואת ר״י וכו׳ שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר״ג, כתיב ויזרח לו השמש, וכי שמש לו לבדו זרחה וכו׳ מה ששאל זאת דוקא ביריד מקום קיבוץ בהמות, אמר אאמו״ר ה״ג זצ״ל עפ״י המדרש הידוע, דאם האדם אינו ראוי שיזרח השמש, משמשים המזלות בשביל ובזכות הבהמות, ולכן שאל שפיר וכי לו לבדו זרחה השמש, דאין לומר דבזכותו, שלא פשט ידו בגזל כדלעיל, זרחה השמש, דהרי כמה בהמות איכא בשוקא ובשבילם ראוי׳ לזרוח השמש.


###### Dor Revi'i on Chullin 91b:2:1
[Dor Revi'i on Chullin 91b:2:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/91b:2:1)

ע״ש ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי מיד יהיב דעתו למיהדר וכו׳, ופי׳ אאמו״ר ה״ג זצ״ל כי יעקב שהי׳ טמון י״ד שנים בבית מדרשו של שם ועבר, כפי הנראה חשקה נפשו בתורה כבן עזאי, ומאס בכל תהלוכי העוה״ז ובקושי נעתר לציווי אביו ואמו לילך לבית לבן וליקח שם אשה ויעסוק בהוויית העולם, ומספר עתה כי מטא לחרן ועבר את הר אלקים מקום מוקדש לתפילה מאברהם ויצחק אמר, הכי אז כאשר הייתי אדוק בתורה בביהמ״ד של שם הי׳ אפשר לי לעבור על מקום קדוש כזה בלי להרגיש קדושתו, וממה שאירע לו שעבר בלי להרגיש קדושת המקום דן על עצמו כי מחשבתו לא טובה לילך לבית לבן ולעסוק בהוויית העוה״ז, כבר עשתה פירותיה, לחללו ולהפרידו מדביקות קדושתו, ולכן יהב דעתו למיהדר לביהמ״ד, כי שם ביתו להיות איש תם יושב אוהלים, ומה לו לעסוק בעסקי העולם המחללים אותו מקדושתו, מיד וילן שם כי בא השמש והראה לו הקב״ה בחלומו כי מחשבתו לא טובה היא, כי לפרוש ממחמודי העולם מכל וכל, ולהתדבק רק במושכלות אין זה תעודת האדם בעוה״ז, והוא מדרגת מלאך אלקים שאין לו יצר, אבל שלמות האדם הוא לחיות חיי חברותי, ולשמוח בחיי שעה ברשות התורה והמצוה, ולקיים בכל דרכיך דעהו, כדי לקשר הגוף והנשמה, וזה שהראה לו בחלום ״והנה סולם מוצב ארצה״ ״סולם״ כינוי לאדם בעוה״ז עולם העשיי׳, שהוא עולה או יורד תמיד כי הולך הוא או למעלה או למטה כידוע, והנה עיקר עמידתו ומצבו של אדם הוא ארצה כי לא לתוהו ברא לשבת יצרה, אבל ראשו מגיע השמימה, כי התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ״והנה מלאכי אלקי׳ עולים ויורדים בו״ ר״ל דמלאכים תחלה הם עומדים במדרגה אל האדם אבל לבסוף יורדים בו, כי האדם השלם המקיים בכל דרכיך דעהו כנ״ל, גדול ממלאכי מעלה, וכאשר מבואר כאן בגמ׳ בסוף העמוד דחביבין ישראל לפני הקב״ה יותר ממלה״ש וכו׳, וא״ת גדול הנסיון ומי יכול לעמוד בקשרי מלחמות היצר, אם לא שמתבודד עצמו בד״א של הלכה, ע״ז הראה לו ״והנה ד׳ נצב עליו לשמרו״, וכאשר קץ משנתו אמר ״מה נורא המקום הזה״ ר״ל הדרך הזה נורא ואיום לחבר שני הקצוות והי׳ האוהל אחד ״אין זה כי אם בית אלקים״ הלא סכ״ס התכלית אשר עליו סובב הכל הוא להגיע למדרגת נפשי חלל בקרבי, ושלא יהי׳ לו אלא לב אחד לאביו שבשמים ״וזה שער השמים״ והשער להשיג מדרגה זו, יהי׳ דרכי זאת אשר אנכי הולך חרנה, לישא אשה ולעסוק ברעיית צאן לבן הדבר הזה הוא נורא ואיום, כי מי יודע אם אזכה עי״ז להשלמת התכליתות ולכן נדר נדרו. והוא אגדה נאותה ודפח״ח.


###### Dor Revi'i on Chullin 91b:3:1
[Dor Revi'i on Chullin 91b:3:1](https://torahapp.org/share/book/Dor%20Revi%27i%20on%20Chullin/r/91b:3:1)

ע״ש גמר׳ ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן וכו׳, וכתבו התוס׳ דעל פי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום עכ״ל, אלא דא״כ קשה מה ראו חז״ל לדרוש מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים אל מקום אחד וכו׳, אבל הנראה לפע״ד דלאו מכח סתירת הכתובים קדרש אלא משום דקשי׳ לי׳ כיון דהי׳ שם אבנים הרבה דהרי כתיב ויקח מאבני המקום, למה העמיד המצבה דוקא מאותו אבן ששכב עליו אבן שנשתמש בו הדיוט, ויותר הי׳ לו ליקח אבן אחר שלא נשתמש בו אדם מעולם, שהוא כבוד שמים יותר ולכן קדרש דנתקבצו כל האבנים של אותו מקום ונעשו אבן אחת עד שלא נשאר שם אבן. ותדע שכן הוא הכוונה דאם כפי מה שרגילים לפרש דמסתירת הכתובים קדרש, מה זה דקאמר שנתקבצו כל אותן האבנים, הלא יעקב לקח רק איזה אבנים ועשאן כמין מרזב סביב לראשו כמו שכתב רש״י ז״ל בחומש. וא״כ רק אותן האבנים היו מרובות זו עם זו והמה היו מקובצים ע״י יעקב, אלא ודאי כפרושנו כן הוא, דכל אבני המקום ההוא, וכפי מה שכתבו המקובלים דהני אבנים היו אבני המזבח שנעקד עליו יצחק, היו לכולם השתוקקות זו שעלי יניח צדיק ראשו. וי״ל דנתעורר יעקב לשום אותו האבן למצבה מחמת ענותנותו, דהוא לא החזיק את עצמו לקדוש אלקים שיהי׳ האבנים מריבות עבורו, עד שנעשה להם נס זה שנבלעו באחת, ותלה המריבה והנס באשר הרגישו שיעמיד מצבה, וכל אחת הי׳ רוצית להיות המצבה הלזו. ובהאי אגדה אמרתי לפרש באופן נאה מה שאמר יעקב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים, עיין בפרש״י ז״ל וברמב״ן ז״ל, ולפי הנ״ל י״ל דהרי מצבה נאסר במ״ת, כדכתוב לא תקים לך מצבה, אבל אמרו ז״ל דאהובה היתה בימי האבות ונעשה שנואה אח״כ מפני שעשאו עכו״ם חק לע״א, ובאמת הדבר קשה מאד דהרי כ״כ מזבחות בנו, כדכתיב ואת מזבחותם תתוצון ומבלעם אתה למד שערך כמה וכמה מזבחות, וכל מעשה קרבנות בעצמם נהוג הי׳ בעע״ז כדכתיב, למען לא יזבחו עוד לשעירים, וכתיב ויאכלו זבחי מתים ישתו יין נסיכם, ואין חילוק בינינו לביניהם, אלא שהם מקריבים ויזבחו לשדים, לא אלוה, ואנו מקריבים לשמים לאין סוף ב״ה, ובכוונה המבוארת במפרשי התורה. וא״כ מה בין מצבה לשאר מזבחות אבל לפי האמור כאן דכל האבני׳ עפ״י נס נבלעו באחת, והרי החילוק בין מצבה למזבח כתב רש״י ז״ל בחומש שהמצבה אבן אחת, והמזבח נבנה מאבני׳ הרבה וא״כ האי מצבה שהעמיד יעקב דינו כמזבח, דהרי מאבנים הרבה נעשה ולכן אמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ ראוי׳ גם לאחר מ״ת, להיות בית אלקים, ולעולם מצבה שנואה מעיקרה היתה מאיזה טעם נסתר, ויעקב שאני דמצבה שלו היתה כמזבח ודו״ק כי הוא כפתור ופרח בס״ד.