## Drisha, Choshen Mishpat ###### Drisha, Choshen Mishpat 266:1:1 [Drisha, Choshen Mishpat 266:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/266:1:1) ולא עוד אלא שהיה איסור כו' ז"ל הגמרא בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו ע"ב) דכתיב למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו ופרש"י מראה עצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו ?ריה כותיים שהם שבעים ואינם צמאים לעבודת יוצרם נקראים כן וישראל צמאים לעבודתו וז"ל הרמב"ם פי"א דהלכות אבידה והחזיר להן ה"ז עובר עבירה עכ"ל. לכאורה נראה שהוא ז"ל מפרש עליו הכתוב אומר למען ספות כו' כפשטא דקרא לפרש"י ותרגומו בפרשת נצבים שפירשו שמרבה הישראל עוונות שגגות על עוונות זדונות וה"נ ישראל מחשב ליה לעבירת שגגה שאין כוונתו לעשות עבירה וניתוסף לו עבירת שגגה זו על הזדונות שעשה כבר ואינו ר"ל שגורם במה שמחזיק ידו שיוסיף עוד עבירת שגגות על הזדונות דאם כן לא הול"ל שמרבה לעשות שגגות דהרי עושה מעשיו בזדון ובפשיעה: וכתב הרמב"ם ואם מחזירה לו כו' כ"כ בפי"א דאבידה וכתב עוד שם ז"ל ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה עכ"ל וכתב ב"י מ"ש ואם החזירה לקדש השם כו' ה"ז משובח הוא מהירושלמי ומ"ש ובמקום שיש חילול השם כו' היינו ממה דאמרינן בפרק הגוזל (בבא קמא דף קי"ג ע"ב) תניא ר"פ בן יאיר אומר במקום שיש קידוש השם אפילו אבידתו אסור אלא שר"פ נקט קידוש במקום חילול השם ומ"ש חייב להחזירה נראה דהיינו לומר דאע"ג דלא אתאי לידיה חייב להשיבה כיון שיש בדבר חילול השם אם לא ישיבנה כגון שמצא במקום רוב ישראל שיחשוב הכותי שישראל גנבוה עכ"ל ואין דבריו נ"ל דא"כ מנין להרמב"ם לפסוק נגד לשון משמעות ר"פ דהרמב"ם כתב ה"ז משובח בקידוש ור"פ חייב להחזירה קאמר בקידוש גם מה ענין קידוש השם לחילול השם דחילול השם שייך לומר במקום שיש רוב ישראל וכמ"ש בפרישה משא"כ בקידוש השם דמיירי אפי' במקום דרוב כותים דאז מכ"ש דיתפארו ישראל ע"י השבה זו לכן נ"ל דר"פ קידוש השם דוקא קאמר ולא חילול השם ומיירי בשכבר בא אבידתו לידו דאז אם יש קידוש השם אסור לו להחזיק בידו והכי דייק ל' אבידתו אסורה והרמב"ם שכתב במקום קידוש השם שהוא משובח היינו שמחזיר אחריה להשיבה דבזה אין צד איסור עליו דהרי אין האבידה בידו אבל משובח מיהא היה והוא מהירושלמי: ומ"ש ואם יש חילול השם כו' היינו לומר שאז חייב נמי למיהדר בתרא כדי שלא יאמרו ישראלים גנבוה ממנו וכמ"ש בפרישה: ###### Drisha, Choshen Mishpat 266:2:1 [Drisha, Choshen Mishpat 266:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/266:2:1) ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כלי ישראל מפני דרכי שלום בירושלמי ס"פ הניזקין ז"ל תניא עיר שיש בה עכו"ם וישראל מעמידים גבאי עכו"ם וגבאי ישראלים וגובין משל עכו"ם ומשל ישראל ומתפרנסין עניי עכו"ם ועניי ישראל ומבקרין חולי עכו"ם וחולי ישראל וקוברין מתי עכו"ם ומתי ישראל ומנחמין אבילי עכו"ם ואבילי ישראל ומכניסין כלי עכו"ם וכלי ישראל מפני דרכי שלום עכ"ל והנה יש לדקדק בלשון הירושלמי במאי דהקדים לכתוב ולתלות כל הני דיני בעיר שיש בה עכו"ם וישראלים ועוד למה הקדים בכולם עכו"ם לישראלים ועוד שלא כתב תיבת עם כלשון הברייתא דבפרק הניזקין (גיטין דף ס"א ע"א) ז"ל ת"ר מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראלים ומבקרין חוליהן עם חולי ישראל וקוברין מתיהן עם מתי ישראל מפני דרכי השלום עכ"ל ורבינו הביאה לברייתא זו בי"ד (ס"ס קנ"א) ולא כתב רבינו שם לא תיבת עם ולא עניי ישראל וחולי ישראל וכתבתי שם בשם מ"ו ר"ש דס"ל לרבינו דעם ל"ד קאמר הברייתא אבל בס"ס רנ"א כתב רבינו דמפרנסין עניי עכו"ם עם כו' וכ"כ שם (בר"ס שפ"ז) בקבורת מתיהן ושם (בסי' של"ה) כתב דמבקרין חוליהן ולא כתב עם חולי ישראל ואין לחלק ביניהן ולומר דבהני מצריך דוקא עם ובהני בלא עם דהרי בירושלמי לא כתב בשום אחד מהן עם וברייתא הנ"ל כתבו בכולן עם ומנ"ל לרבינו להכריע ביניהן וגם רבינו כללינהו יחד בי"ד (בסימן קנ"א) ולא כתב בשום אחד מהן עם וכנ"ל ונראה ליישב דמשום שבברייתא לא קתני בהדיא דמיירי ממקום שדרין בו עכו"ם ויהודים מש"ה הוצרך לכתוב עם ועם ל"ד קאמר כמ"ש בשם מ"ו ר"ש ז"ל הנ"ל ולא כתבו אלא ללמדנו דהחיוב הוא כיון שיש גם כן חולי ועניי ישראל ומפרנסין ומבקרין אותן יהיה משום איבה אם לא יעשה כן לעכו"ם ומש"ה הקדים הירושלמי לכתוב עניי וחולי עכו"ם משום דקמ"ל דעושין לשל עכו"ם כמו שעושין לשל ישראל ומש"ר ?בי"ן בר"ס רנ"א ז"ל כל הפושט ידו ליטול נותנין לו אפילו עכו"ם שמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל משום דרכי שלום עכ"ל ומלשון כל הפושט יד משמע דמיירי אפילו במקום דאין עכו"ם דרין עם ישראל נראה דהיינו דוקא היכא דאותו עכו"ם הוא שכינו ואוהבו דישראל וכמש"ר בי"ד סימן קנ"א ז"ל אסור ליתן להן מתנת חנם בד"א כשאינו מכירו אבל אם הוא מכירו או שכינו מותר וכן מותר לפרנס ענייהן כו' עד מפני דרכי השלום מיהו אינו מוכרח די"ל דה"ק ליתן מתנת חנם לעכו"ם שאינו עני אסור אם לא שהוא מכירו או שכינו שאז יש בו ג"כ מפני דרכי שלום אבל לפרנס ענייהן ולבקר חוליהן כו' בכולן מותר אף שאינו מכירו ושכינו וכדמשמע מלשון דכל הפושט יד אפילו עכו"ם הנ"ל לכן היותר נראה דהירושלמי וברייתא הנ"ל נקטו מילתא בטעמא דכיון דיש עניי עכו"ם וישראל בעיר אם לא יפרנסו גם לעניי עכו"ם לא יהיה דרכי שלום ביניהן וכיון שהתירו בכה"ג שוב לא חלקו והתירו ליתן לענייהם אפילו במקום ועיר שאינם דרים יחד ודוק: ###### Drisha, Choshen Mishpat 266:7:1 [Drisha, Choshen Mishpat 266:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/266:7:1) א"ל אביו אל תחזיר את האבידה משנה פ' א"מ (דף ו') ומפורש בברייתא שם (דף ל"ב ע"א) הטעם משום דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבים בכבודי ומקשה הגמרא אהא למה לי טעמא תיפוק ליה משום דמצות כיבוד עשה הוא והשבת אבידה עשה ולא תעשה כו' ומשני מהו דתימא הוקש כבוד אביו כו' לכבוד המקום קמ"ל והנה הרמב"ם כתב הטעם עשה ול"ת והרי"ף והרא"ש לא כתבו אלא לשון הברייתא הנ"ל דהטעם משום כולכם חייבים בכבודי ונראה דה"ט משום דהרי"ף והרא"ש מפרשים המשנה באומר לו אל תחזיר האבידה בלא טעם ואז ודאי סגי בהאי דמייתי טעם דשניהם מחוייבים בכבודו והרמב"ם מפרש דאפילו א"ל אביו אל תחזיר אלא עסוק בכבודי בזמן ההשבה והבא לי גוזלות או כיוצא בו שזה אינו ממועט בטעם דשניכם חייבים בכבודי דבזה שיעסוק במצות כיבוד בפועל להביא לו גוזלות גם כן הוא עושה כבודו של מקום ומה לי מצוה זו ומה לי מצוה זו מש"ה כתב הרמב"ם הטעם משום דהאי עשה ול"ת הוא וכן פי' המ"מ דברי הרמב"ם שם דכה"ג איירי וס"ל דכיון דכבר נתמעט מואת שבתותי תשמורו אני יי' דלא אמרינן הוקש כבודם לכבוד המקום ודאי השבת אבידה קודם דניחא ליה למקום טפי לקיים מצוה שיש בה עשה ול"ת ממצוה דיש בה עשה גרידתא ורבינו קיצר ובכלל קיצור דבריו נכלל ג"כ דבכל ענין לא ישמע לאביו וע' מ"ש המ"מ שם דהוא כגירסת הרי"ף כו' דדבריו צריך עיון ודוק: