## Drisha, Choshen Mishpat ###### Drisha, Choshen Mishpat 306:1:1 [Drisha, Choshen Mishpat 306:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/306:1:1) כל האומנין שנותנין לתקן כו' ב"מ דף ס' כל האומנין ש"ש הם וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות ש"ח ופרש"י כל כו' [עיין לשונו בב"ח] והנ"י כתב ג"כ כל' רש"י אומנים קבלנים כו' ומסיק וכתב והטעם משום דבההוא הנאה דקא תפיס המלאכה עד שיתן לו שכרו הוה כש"ש והנה מל' רש"י ונ"י משמע דאיירי דוקא בקבלנות ולא בשכירות ובפרט לפי הטעם דכתב הנ"י משום דקא תפיס המלאכה כו'. וכן משמע ל' האומנים דנקט המשנה והפוסקים (דכוותה) [דדווקא] אומן עושה בקבלנות אלא שק"ק דלפי הטעם שכ"ר ז"ל וזה שכרן שמשתכרין במה שנותנין להן לתקן וליטול שכר ה"ה שכיר יום וגם בגמ' משמע דטעם דרבינו הוא עיקר דז"ל על מתניתין הנ"ל לימא מתניתין דלא כר"מ דתניא שוכר כיצד משלם ר"מ אומר כש"ח ר"י אומר כש"ש אפילו תימא כר"מ בההיא הנאה דשביק כולי עלמא ואגר ליה לדידיה הוה עלייהו ש"ש א"ה שוכר נמי כו' עד אפילו תימא ר"מ בההיא [הנאה] דתפיס ליה אאגריה דלא בעי למיעל אזוזי הו"ל ש"ש ע"כ ע"ש והנה אנן דלא קיי"ל כר"מ כדלקמן ר"ס ש"ז. לא צריכנא לה"ט דאי בעי תפיס כו' וטעם הראשון קיים וגם משמע קצת דא"י להיות אותו טעם לר"י דקי"ל כוותיה דיש לדקדק מיניה הא אי לא תפיס אאגרא לא וקש' מ"ש משוכר (והנ"י דכתב הטעם דתפיס אאגרא משום דבעי למכתב דמה"ט כ"ע מודו. וגם משום דסתם משנה כר"מ ולר"מ בעינן ה"ט והנ"י כתב ה"ט במשנה דאמר כר"מ (וע"ש בד"ה נימא תנן סתמא כו' ובד"ה הא גמרתיו כו') אכן קשה דא"כ הוי נ"מ לדינא בין הני טעמא לא הוה משתמיט הגמרא מלפרש ולומר דיש נ"מ לדינא בין ר"י ולר"מ דלר"מ דס"ל כשינוייא בתרא דוקא שכיר יום לא הוה ש"ש ואי מצינן למימר דגם ר"י ס"ל כשנוייא בתרא מכ"ש דהו"ל להגמרא לפרש איזה שינוייא אנן תפסינן עיקר בהיות שיש בינייהו נ"מ לדינא ועוד דא"כ לא הו"ל לרבינו למסתם ולכתוב ברישא האומנין שנותנין להן לתקן בקבלנות אלא הול"ל ברישא סתמא וכל' המשנה לכן נלע"ד דגם לה"ט קמא דבגמ' דקאמר בההוא הנאה דקשביק לכ"ע ואגיר ליה לדידיה הוה עליה ש"ש דוקס בקבלנות הוה ש"ש ולא בשכיר יום וכמ"ש בפרישה ע"ש ודו"ק: ###### Drisha, Choshen Mishpat 306:6:1 [Drisha, Choshen Mishpat 306:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/306:6:1) צבעו כעור כו' אם השבח יותר כו' עד כיצד נתן לו צמר כו' שמועה זו משנה בב"ק דף ק' ע"ש: וכתב הרא"ש ע"ז ולכאורה הוא מתפרש מתני' הכי אם נתן נו צמר שוה י' דינרים והצבע הוציא בסממנים ובשאר הוצאות י' דינרים אם הצמר כמו שהוא צבוע שוה יותר מעשרים הוה בו שבח יתר על ההוצאה נותן לו לצבע הוצאתו דהיינו י' דינרים ואם היא שוה י"ח דינרים נותן לצבע ח' דינרים (וכן פירשו רש"י גם הרמב"ם במשניות ופסק בש"ע כוותיה ומור"ם בהג"ה כתב דברי רבינו ולכאורה יש צד חומרא להאומן יותר מבפירוש הירושלמי שכתב בסמוך והוא כשאחר השינוי אינו שוה אלא כדי הצמר ומעט יותר דלרש"י והרמב"ם אין נותנין לו אלא המעט שבח ומפסיד האומן הוצאות צבעו ושאר הוצאות משא"כ להירושלמי שהבע"ה נותן הצבע והוצאות דלעולם אינו מפסיד האומן מהוצאות ממונו כלום כ"א טרחתו אבל מדכתבי התוס' טעם מ"ש זה מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות כו' וכמ"ש בסמוך משמע דאפילו בהוציא הצבע הוצאות עכ"פ נוטל בע"ה שבת הראוי לו תחלה דאל"כ לת הוה קשה מידי דשאני היורד לשדה שלא ברשות דאינו נוטל אלא הוצאתו וכאן לא הוציא כלום) ובירושלמי לא משמע כן אלא לא יטול האומן כלום עד שיטול הבע"ה תחלה דמי צמרו ושבחו שהיה ראוי להשביח אם לא שינה ואם יש מותר על דמי הצמר ועל אותו השבח יטול הצבע דאותו שבח צבע הראוי לבא אם לא שינה דחשוב כקרן דגרסי' בירושלמי מהו שבח כו' ע"ש. והא דלא אמרינן הכי ביורד לשדה שלא ברשות ונוטע שדה חבירו דהתם נוטל חלקו מכל השבח י"ל דגבי אומן שאני דכיון דנותן לו לצבוע כל מה שהוא עתיד להשביח חשובה כאילו כבר השביח ואומן שפשע ושינה חייב לשלם לו הכל עכ"ל. והתוס' כתבו בזה ז"ל משום דנעשה כאן כאילו התנה כן עמו א"נ קנסא הוא משום דשינה ממה שצוה לו ובזה דברי רבינו מבוארים שהם ע"פ הירושלמי אלא שצ"ע ממ"ש התוס' עוד שם ז"ל ומיהו אם השבח יתר על הוצאה דתנן גבי צבע כעור לא הוה פירושו כההוא דירושלמי כי איך יהיה שבח של צבע כעור יותר משבח של צבע גמור וגבי כסא כעור דגמרא (והביאו רבינו בסמוך) אפשר ודאי שיהא טוב מן הנאה כגון שהנאה אינו חזק כל כך כמו הכיעור וע"י כך דמי כעור יתירא על הנאה עכ"ל. ור"ל מהרישא דצבעו כעור מוכח דאין פי' דסיפא כפי' ר"י ע"פ הירושלמי אלא כפירש"י כי ודאי פי' דשבח יתר על ההוצאה כו' דרישא וסיפא פירושם שוה וגם אי לא תימא הכי טעמא מאי דבצבעו כעור יטול האומן יציאה אף אם לא ימולא לבעלים כל שבח הראוי. ובצבעו בצבע אחר אין נותנין לו אבל רבינו נמשך אחר דברי הרא"ש ומוכח מדבריו דגם רישא דצבעו כעור כפ' הירושלמי דומיא דסיפא וצ"ל דס"ל להרא"ש ורבינו דגם בצבעו כעור שייך למימר שיהא שבח של כעור יתר על ההוצאה ויהיה שוה כו' כגון שנתייקרו ביני ביני בגדים הצבועים דאף אם היה נצבע בצבע טובה היה שוה יותר מ"מ מה שעלה על דעתו מתחלה להיות שוה כ"כ נשבח עליו יותר ושוה כ"ו ודחק לפרש כן מאחר שמצינו מפורש כן בירושלמי בסיפא וה"ה ברישא וכמ"ש ודו"ק. ונ"ל להביא קצת ראיה מגמרתינו לפי' הירושלמי מההיא דנתן עצים לאומן ועסאן שידה תיבה ומגדל דקיי"ל דלא כרב אסי וצריך לשלם הכל מטעם דשבח שהשביח זה האומן מיד נקנה לבעל העצים ולא להאומן ולכן נעשה הכל קרן וכאילו מסר לידו כלי מוכן ושברו דחייב וכמש"ר ריש הסי' ואע"ג דגם לא נתן לו אלא העצים ומה שהשביח האומן את העצים הכל משלי כ"ש הכא דבע"ה נתן לו הצמר וגם הסממנים המביאים אותו לידי השבח ואין להן אלא טירחא בלבד דנימא דהשבח הוא בכלל קרן. וכ"ת אי דמי לההיא דעצים א"כ מאי איריא שאם שוה ט"ו אינו נותן לו כלום הול"ל דאם אינו שוה אלא י"ד צריך לשלם הט"ו כמו לעיל י"ל דשאני התם שבשעת הקלקול היה השבח בעולם על העצים של זה להכי קניא ליה הבע"ה מיד לענין שאם מקלקל צריך האומן לשלם לו דמי כלי גמור משא"כ כאן שלא היה השבח עדיין בעולם וא"כ במה קנה השבח שיצטרך זה למלאות לו ט"ו דינרים אבל ודאי כשיש שבח בעולם כגון שהוא שוה ט"ז אינו נותן לו כלום מהטעם שכתבתי שמיד שבא לעולם כגון שהוא קנה זה השבח וכן משמע להדיא שם דף צ"ט: ###### Drisha, Choshen Mishpat 306:12:1 [Drisha, Choshen Mishpat 306:12:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/306:12:1) וכן הטבח שניבל ז"ל ב"י כתב המ"מ הקשה הראב"ד ז"ל ממ"נ אי בשכר מאי פסידא איכא והלא צריך לשלם ואי בחנם כי מסלקי מאי פסידא אית ליה ותירץ דאפילו בחנם קנסינן ליה ולא עביד לא בחנם ולא בשכר א"נ אפילו בשכר ופסידא טובא איכא דאעפ"י דמשלם בהמתו דמי בשתו ודמי בשת אורחיו לא משלם עכ"ל. ונראה דמש"ה קרי ליה תלמודא פסידא דלא הדר. אך קשה דבשתל מאי איכא למימר והרי משלם מה שמפסיד ואם כן למה מסלקינן ואפשר דשתל בתרתי הפסיד שהפסיד האילי שנטע ועוד שאילו נטעו כהוגן כבר היה מגדל פירות ובאותו שבח שהיה ראוי לבא שייך תשלומין דלא ידעינן כמה הוא והוה פסידא דלא הדר ולהכי מסלקינן ליה ועיין בתוס' פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"א) ולכאורה היה נראה לתרץ באלו הקושיו' דלהכי מסלקינן ליה אע"ג דמשלם משום זימנא אחריתי שמא יפסיד עוד פעם אחרת ולא יהיה לו אז לשלם אלא שאכתי קשה למה קרי להו פסידא דלא הדר אם לא כדפרישנא בתחלה: ונראה שאין חילוק כו' מההוא עובדא דרוניא כו' ז"ל ב"י בהשגות ג"כ כ"כ וכתב המ"מ שאפשר דסבירא ליה להרמב"ם דרוניא שתלא דרבים הוה ובכללן היה רבינא ואירע הדבר שהפסיד לרבינא עכ"ל אבל אין הענין והלשון משמע כן וע"ש: