## Drisha, Choshen Mishpat

###### Drisha, Choshen Mishpat 70:1:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:1:1)

אפילו לת"ח כו' ק"ק דמשמע מלשון אפילו דטפי מסתבר להלוות לת"ח בלא עדים מלאינש דעלמא ובגמ' דס"פ א"נ אמרינן דרבינא לא רצה להלוות לרב אשי אלא בשטר שלח ליה אפילו אנא שלח ליה כ"ש מר דטריד בגירסא משתלי משמע מזה שיותר אסור להלוות לת"ח מלע"ה וי"ל דודאי איכא רבותא טפי בת"ח כמ"ש בפרישה כיון שאין בו אלא חשש דשכחה וה"מ מל' ר"א דאמר אפילו אנא ש"מ דלת"ח ס"ל דמותר דודאי ר"א לא טעה בדינא ומה שהשיב לו רבינא כ"ש מר ר"ל מצד השכחה לחוד הת"ח מכ"ש אסור אבל אין לחוש כולי האי לזה ומש"ה כ"ר ואפי' ת"ח: ואם עושה כו' הוא מדברי הרמב"ם בפ"ב ממלוה ומשמע דבסתם שטר איירי שאין בו נאמנות ונלע"ד להוכיח מזה שרבי' סובר שמי שנפרע ממה שתחת ידי צריך לושבע ש"ד כדעת הגאונים בסע"ב סי"א ולא כהראב"ד שסבר שנשבע שבועת היסת דאל"כ למה אמר שאם עושה שטר ה"ז משובח יותר משהלוה לו על המשכון מאי מעליותא דשטרא הא אם היה טוען פרעתי היה צריך לישבע ש"ד ובמלוה על המשכון אין שם ש"ד אלא ודאי ס"ל דגם במשכון צריך לישבע ש"ד כסברת הגאונים לקמן ר"ס קל"ג אף דמשמע שם שרבי' סותם דבריו כסברת הראב"ד ע"ש כתבתי שם דאדרבה משם מוכח איפכא ועי' בסע"ב ושם ביארתיהו:


###### Drisha, Choshen Mishpat 70:3:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:3:1)

אומרים לו כו' בפג"ה (דק"ע) ר"י בר יוסף הוה מסיק זוזי ברבי אבא אתא לקמיה דר"י נפחא אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני א"ל ר"י יבואו פלוני ופלוני ויעידו א"ל אי לא אתו לא מהימנינא והא קיי"ל המלוה לחבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים א"ל אנא כההיא שמעתתא דמר ס"ל דאמר האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו והא א"ר גידל אמר רב הלכה כדברי רשב"ג ואף רבי לא קאמר אלא לברר א"ל אנא מי לברורי קאמינא עכל"ה וכתב הרא"ש שם וז"ל ואף רבי לא אמר אלא לברר כלומר כיון שהביא שטרא אומרים לו ברר שטרך וקיים חתימתו ואע"פ שיש עמו חזקה (וע"ש דפליגי בהא רבי ורשב"ג וכ"כ לקמן ר"ס ק"מ ז"ל טען שמעון כו' וכדברי הרא"ש שהעתקתי כאן) ואם א"א לו לברר כגון שמתו עדיו נדון בחזקה ורשב"ג סבר א"צ לברר כלל אלא נדון בחזקה לבד ומשמע דהא דקאמרי' דרבי לא אמר אלא לברר דוקא אם נשאר חסרון הבירור במיתת העדים או הלכו להם למד"ה אבל אם ישנם לעדים צריך לברר וכ"כ ר"ח שאם טען ואמר אבד שטרי אינו נאמן לרבי' כו' עכ"ל. אבל בפי' רשב"ם כתב והא א"ר גידל כו' הלכה כרשב'"ג כו' ואע"פ שהלכה כרבי מחבירו בהא הלכה כרשב"ג שא"צ לברר עכ"ל. הרי לפנינו דלגי' הרא"ש דגרס הלכה כרבי צריך לברר כשהן במדינה א"נ לומר אבדתי שטרי אלא צריך להביא שטרו ולקיים חתימת העדים וכ"ש אם באו העדים ואמרו להד"ם דמוציאין הקרקע מידו אבל לגי' רשב"ם דגרס הלכה כרשב"ג א"צ לברר וזהו שכ"ר בסמוך וז"ל ורש"י כתב דא"צ לברר כו' וכתב הב"י דצ"ל ר"ש וכמ"ש בדרישה בשמו ע"ש ויש לתמוה על רבי' שסיים האי פסק כדברי ר"ש והרי"ף והרמב"ם משמע דס"ל כותייהו דא"צ לברר והיינו דלא כדברי הרא"ש בפסקי דפסק הלכה כרבי וכנ"ל. והיותר תמוה דלקמן בס"ס ק"מ סתם רבי' וכתב כדברי הרא"ש הנ"ל דמי שיש לו עדי חזקה וטוען שיש בידו ג"כ שטר דצריך לברר דבריו כל זמן דאפשר ע"ש. ונראה דרבי' מחלק בין בירור דעדי הפרעון ובין בירור דשטר בחזקת קרקע וכמו שחילק הר"ן וכתב ז"ל ע"כ לא אמרינן דצריך לברר אלא בכגון הבא לידון בשטר ובחזקה משום דחזקה מכח שטרא קאתי ואם נמצא השטר פסול אף חזקתו בטלה אבל בטוען פרעתיך בפני פלוני ופלוני טענת הפרעון אינה באה מכח העדים אלא מילת' יתירתא היא דאמר הילכך אפי" באו עדים ואמרו להד"ם נאמן כדאסיקנא בשבועת הדיינים ואפילו רבי מודה בהא ור"י נפחא ס"ל כמ"ד התם בפז"ב דאפילו בהא פליגי וכיון דאסיקנא דלא כוותיה בפז"ב ההיא דר"י נפחא אידחיא ליה וליתא כלל ולכך לא כתבה הרי"ף ז"ל עכ"ל הר"ן וכן העלה המ"מ בפ"ו מטוען שכן עיקר הדבר. הרי לפנינו דכתב אפילו רבי מודה בהא דא"צ בירור והיינו כמו שסיים רבינו כאן בשם ר"ש ורי"ף ורמב"ם. ומה"ט כ"ר בסע"ט דאם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואתו ואמרו להד"ם וחזר ואמר פרעתיך בפני אחרים או ביני ובינך דלא הוחזק כפרן אלא שלכתחילה צריך לברר כדפ"ל ס"ע עכ"כ והיינו נמי שסיים כאן בשם הרמב"ם דלכתחילה צריך בירור כדי שלא יצטרך להשבע כן נ"ל ומהתימה על הב"י שלא הרגיש בסתירת דברי רבינו זה בזה. וגם קשה שהביא בהעתקה ל' הגמרא דהלכה כרשב"ג והיינו כגירסת רשב"ם הנ"ל ולא כתב שלהרא"ש היתה גירסא אחרת והביא עליו הרא"ש דכתב וצריך בירור והן שני הפכים בנושא א' ע"ש ודוק ועמ"ש עוד בפרישה מזה:


###### Drisha, Choshen Mishpat 70:4:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:4:1)

צריך לקבל עליו מ"ו ר"ש ז"ל כתב אזה ז"ל הרא"ש לטעמיה שכתב והביאו רבינו לעיל סנ"ב דכל תנאי שמקבל עליו הלוה אף שלא בשעת הלואה די בכך וא"צ קנין עכ"ל ולעד"נ דאפי' הרמ"ה דס"ל דשלא בשעת הלואה צריך קנין יכול להיות דהכא מודה דא"צ ומטעם שכתבתי בפרישה ע"ש וראיה לזה שהרי לעיל בסכ"ב הביא רבינו דברי הרא"ש שכתב אהרמ"ה ז"ל ולא בעי קנין אפילו לאחר הלואה כו' כאדם האומר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דל"צ קנין אלא קבלה עכ"ל ואי איתא דהרמ"ה פליג על הרא"ש בזה א"כ מאי מביא ראיה בזה דאמר כאדם האומר כו' דילמא אה"נ דלהרמ"ה אפי' התם לא מהני אלא ודאי פשוט לרבי' דגם הרמ"ה מודה בכה"ג ומה"ט נמי אין לפרש דהרמ"ה לא פליג אלא דוקא היכא שהאמינו במקום ב' דאיכא תרתי לריעותא דא"כ מאי ראיה מביא הרא"ש וק"ל ועמ"ש עוד שם מזה:


###### Drisha, Choshen Mishpat 70:6:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:6:1)

לדעת רי"ף אינו נאמן א"ל לדברי רי"ף דגרס הכא בדברי רבא אינו נאמן א"כ למה סתם הגמרא בזה דהא לאביי דאמר במימרא האחריתא דאם א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני והוא פרעו בפני אחרים דנאמן כ"ש דנאמן בא"ל אל תפרעני אלא בעדים סתם די"ל דהרי"ף לטעמו דס"ל דאותה מימרא איירי כשיש עדים אחרים בפנינו ואומר שפרעו בפניהן אפ"ה פליג רבא עליה שם וס"ל דאינו נאמן וכוותייהו קיי"ל וכמש"ר בשם הרי"ף והחולקים עמו פרשוהו דמיירי כשאין העדים האחרים לפנינו ושם דוקא ס"ל רבא דא"נ וזהו שכ"ר שם לרש"י א"נ ולדעת ר"ח כו' דלשון דין זה למדו משיטת פי' דכל חד וק"ל:


###### Drisha, Choshen Mishpat 70:9:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:9:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:9:1)

ולדעת ר"ח והרמב"ן נראה דצריך להגיה רמב"ם במקום רמב"ן וכן הוא בב"י ובאמת שבאשר"י כתב ג"כ שם בפרק שבועת הדיינים רמב"ן אבל מוכח שם מיניה וביה שט"ס הוא שהרי הל' שהביא הרא"ש שם הוא כתוב שם בעיניה במיימוני פט"ו מה' מלוה ע"ש שהאריך לכתוב איך שמצא גירסות ישנות ודלא כגי' הרי"ף ז"ל אבל הרמב"ן פי' דבריו של הרי"ף ופסק כמותו ע"ש בספר המאור והר"ן הביאו וגם רבינו בסמוך בסע"א ס"ט וכמ"ש שם בפרישה: ולזה הסכים א"א ז"ל במרדכי כתב שגם דעת רב האי הוא כן וכ"מ מדברי רבינו שכן דעת רב האי שהרי כתב בשמו בסמוך בסע"א ס"ו דאפי' באמר מהימנת לי כבי תרי ובאו עדים שפרעו חוזר ומוציא ממנו כ"ש בכה"ג אלא שי"ל שלהכי לא כ"ד כאן דכ"כ רבינו האי מכח כ"ש משום דשם בנאמנות צריך לשלם לו תחילה ואח"כ חוזר ומוציא מידו באלו העדים וכאן מדבר שיביא אלו העדים ויפטר מלפרוע למלוה ועמ"ש בסמוך:


###### Drisha, Choshen Mishpat 70:10:1
[Drisha, Choshen Mishpat 70:10:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/70:10:1)

רק שאומר שקבלו כו' בפרישה כתבתי ל' רש"י שכתב ודברים שהיו בלבו לא הוי דברים ומשמע דאם מתחלה בשעת נתינת המעות א"ל המלוה בפירוש שאינו רוצה לקבלם אלא בתורת פקדון ונאנסו אח"כ חייב הלוה והא דכ"ר לקמן סק"ך דאם א"ל הלוה למלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבל וזרקן לפניו בע"כ שהוא נפטר וא"כ ה"נ צ"ל דשאני הכא דיכול המלוה לומר כל זמן שאין עדים לפנינו כאילו אין עדיין זמן הפרעון ולא אקבלם בתורת פרעון ולכל הפחות לא היה ללוה לשתוק כשאמר המלוה ולא אקבלם בתורת פרעון: