## Drisha, Choshen Mishpat ###### Drisha, Choshen Mishpat 98:6:1 [Drisha, Choshen Mishpat 98:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/98:6:1) נותנין לו זמן ל' יום עד"מ בעמוד: ###### Drisha, Choshen Mishpat 98:9:1 [Drisha, Choshen Mishpat 98:9:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/98:9:1) וכן אם התביעה היה פקדון כו' בגמרא לא כתב שם תיבת וכן אלא ז"ל וה"מ דאמר אתינא אבל אי אמר לא אתינא לאלתר כתבינן וה"מ במלוה אבל בפקדון לאלתר כתבינן עכ"ל וכבר כתבתי בפרישה דאינן שיוין לגמרי אלא כיון דבשניהן קאמרה הגמרא דכותבין לאלתר ור"ל דבשום א' מהן א"צ להמתין צ' יום משה"נ כ"ר לשון וכן וקאי אצ' יום דהתחיל בהו וכלשון רבינו כאן הוא לשון הרמב"ם בפכ"ג מהל' מלוה דין ה' ושם מבואר יותר ז"ל בד"א שהיה כל הצ' יום נשמט כו' אבל אם יאמר איני בא לב"ד מיד כותבין אדרכתא על נכסיו בין על מקרקעי בין על מטלטלי וכן אם היה השטר על פקדון אין ממתינין לו צ' יום אלא כותבין אדרכתא מיד על נכסיו עכ"ל הרי שברישא כתב בד"א כשהיה הצ' יום כו' וכאילו אמר מש"ה נותנין לו אפילו צ' יום משא"כ באמר לא אבא דאין נותנין לו ומן כלל כמו שנדחקתי לפרש בלשון רבינו וכמ"ש בפרישה וביאר נמי בסיפא וכתב דבטענת פקדון איירי ג"כ שבא לזייף השטר וביאר נמי דכותבין לאלתר דגמרא ר"ל דאין ממתינין לו צ' יום ועיין בר"ן שם פרק הגוזל דכתב אהא דאמרינן דאפקדון לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסים ז"ל ודוקא דכפר ביה בפקדון אבל אי מודי ביה אלא שפשע בו והרי היא חייב עליו דינו כדין מלוה בעלמא עד כאן לשונו ובש"ג שם תמה על הר"ן וכתב ז"ל הא קי"ל דלא נשתנה המעשה בחילופי הדברים כדאיתא פרק הגוזל עכ"ל ובאמת לק"מ דויל בתר טעמיה דפקדון דניתן להחזיר בעיניה לא שייך ביה טעמא דאיתא בגמרא אשטר הלואה ובפשע בה נעשה עליו כמלוה וק"ל עוד תמה שם בש"ג אמ"ש אלא אם לא יבא כותבין כו' וז"ל ולא ידעתי מה ר"ל אם לא יבא כיון שכותבין מיד עכ"ל ולפי מ"ש ג"כ לק"מ דהא נותנין לו זמן ל' יום ומש"ה דקדק רבינו בלשון וכתב בתובעו בשטר פקדון אם לא יבא ובאמר לא אתינא לא כ"כ אלא אם אינו רוצה לבא כו' וק"ל ועי' ברבינו ירוחם נ"א חי"ב דכתב ז"ל אבל על פקדון כתבו לאלתר אחר שמתא בלא תשעים יום עכ"ל ודבריו אינם מובנים לי במ"ש אחר שמתא הא לא נזכר שום שמתא בתביעת פקדון וגם אין טעם לשמתיה ע"ז אלא יכתבו אדרכתא אנכסיו אחר ל' יום הראשונים דנתנו לו זמן ב"ד אולי יהיה כדבריו שיביא עדים ויזייף השטר ואפשר דט"ס הוא וצ"ל בלא שמתא ובלא צ' יום וצ"ע: ###### Drisha, Choshen Mishpat 98:12:1 [Drisha, Choshen Mishpat 98:12:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/98:12:1) עד שיודיעו ללוה אפילו אם הוא רחוק הרבה עיין בב"י מה שהקשה על רבינו וקשה דא"כ לא הוה ליה לרבינו לסתום אלא לפרש לכן נראה דס"ל לרבינו דאם הוא אלם משהינן ליה אפילו טפי מי"ב חדש ואפילו אי ליכא שיירא וס"ל דהמעשה ובגמרא כך היה דלא היו צריכין לשהות כ"א עד י"ב חדש משום דהוו שיירות דאזלי ואתו משם להתם אבל אי לא הוו מצו אולי ואתי בגו וימנא די"ב חדש הוי משהינן טפי וממילא אי ליכא שיירתא צריכין לשהות ג"כ עד שיזדמן מי שיודיעו על ידו וחדא באידך תליא דכיון דאין שיעור מוגבל היכא דאיכא שיירתא ה"ה דמשהינן היכא דליכא שיירא כלל ודוקא אם אינו אלם קבעו ליה זמן כדי שילך בג' בשבת משום דליכא פסידא בהא ללוה בקרקעו ואף דבגמרא קאמרה תחילה כן לדינא ז"ל וה"מ דמקרבא אבל מרחקא לא אם לא דאיכא קרובים אי נמי שיירתא דאולי להתם כו' הא מסיק בגמרא שם וקאמר ע"ז ז"ל ולא היא כולי ולפי המסקנא דולא היא כו' חזר מתרתי ממאי דהוה ס"ד מעיקרא דאין חילוק בין אלם או לא ובתרווייהו אי קרוב ממתינין ואי רחוק אין ממתינין. ובסוף חילק ביניהן וקאמר דאי אינו אלם אין ממתינין אלא כדי הילוך יום א' ואם הוא אלם ממתינין אפילו טובא עד דמודעינן ליה ודו"ק וצריך ליתן טעם למה השמיטו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם להאי דינא דצריך לשהות טפי כשהמלוה אלם מכשאינו אלם ולסברת הרמב"ם הנ"ל דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי היכא דאמר אתינא אפי' בתר צ' ולאפוקי מדעת הרא"ש ור"י שכתבתי בסמוך בדרישה וגם רבינו ובעה"ת שכתבתי לשונו בפרישה דס"ל דלא ממתינן ליה אלא עוד צ' אחר צ' ראשונים כשהניחם ביד שליש ומשמע דאפילו בכמה שנים נמי לא משום הפסד דלוה ואף על גב דאיכא קרקע למלוה חיישינן שמא תפסד וכנ"ל כ"ש היכא דהמלוה אלם ויש פסידא ללוה דמשהינן אפי' בקרקעות אפי' כמה שנים ואי נאמר דהרי"ף והרא"ש ס"ל כוותיה דהרמב"ם במטלטלי היכא דאמר אתינא א"ש דהשמיטו דין זה דנלמד במכ"ש מדין מטלטלין וכמ"ש וכן משמע מלשון רבינו דכתב וכן בקרקעות וכו' משמע דמשוה אותן יחד ודו"ק: ###### Drisha, Choshen Mishpat 98:13:1 [Drisha, Choshen Mishpat 98:13:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Choshen%20Mishpat/r/98:13:1) וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בזה בש"ג כתב ע"ז ז"ל אינו נראה שיהא בו שוה מחלוקת ומחמת שהוא פשוט לכך לא הוצרך הרא"ש לכתבו ולהזכירו דהא מאיזה טעם הוא דאין מורידין אותו למטלטלין דלוה משום חשש שמא יבא ראייה לבטל השטר ולא ימצא אח"כ ממה לגבות הכא ליכא למיחש דהא אמר הלוה דאינו בא עוד לב"ד (עמ"ש בסמוך ע"ז) כלומר שאין לי עוד ראיות לפהול השטר ופשיטא שהוא שוה קרקעי ומטלטלי וכן כתב הרשב"א וסמ"ג בעשין כו' עכ"ל ותימא הא כתב הרא"ש בהדיא שם פרק הגוזל ז"ל וה"מ דכתבינן לאלתר אפקדון וכן אמלוה ואי אמר לא אתינא במקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן לאלתר דילמא שמיט וכו' אם כן הרי לך בהדיא דסבר הרא"ש דלא כתבינן אמטלטלי בלא אתינא. גם מ"ש הש"ג הנ"ל דהכא ליכא למיחש דהא אמר הלוה דלא יבא עוד לב"ד כלומר אין לו עוד ראיות לפסול השטר כו' כבר נתבאר דאין פי' לא אתינא האמור בגמרא ופוסקים כן אלא שסירב ואמר מתחלה לא אבא לדון לפניכם וכ"כ הרמב"ם ובעה"ת ורבינו בהדיא ודו"ק. ויש לדקדק מלשון הנ"ל דכתב אבל אמטלטלי לא כתבינן לאלתר משמע הא אחר זמן מה כתבינן וכ"כ תלמידו רבינו ירוחם בהדיא וז"ל בנ"א ?חי"ב ובמלוה אמרינן דאי אמר לא אתינא כותבין לאלתר דוקא אמקרקעי אבל אמטלטלין לא כתבינן לאלתר אדרכתא אפי' אית ליה למלוה קרקע עד צ' יום פי' שמא יאכל המלוה המטלטלין כו' עכ"ל הרי מוכחא מדבריו דס"ל דלאתר צ' יום כתבינן אדרכתא גם אמטלטלי ולכאורה נראה דרבינו לא ס"ל הכי שהרי כתב בדברי הרמב"ם דבאמר לא אתינא כתבינן גם אמטלטלין ולא כתב אימת כתבינן וע"ז כתב דהרא"ש לא חילק בזה דמשמע דס"ל דלא כתבינן אמטלטלין לעולם וכן משמע מגמרא שהבאתי לעיל דלא חילק בין אמר אתינא ולא בא ובין אמר מתחילה לא אתינא אלא כתב סתמא דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלין וכן הוא לשון רבינו לעיל שכתב והא דכתבינן אדרכתא כו' עד אבל אין כותבין אדרכתא אמטלטלי כו' דמשמע דלא כתבינן כלל בכל הנך דינים הנ"ל בין באתינא בין בלא אתינא מיהו מדהביא רבינו הגאונים בסמוך דבמטלטלי מוסרין ביד שליש עד זמן כו' משמע דלאחר אותו זמן ס"ל דכתבינן אף אמטלטלי וס"ל דודאי אמטלטלי לא קבעו זמן צ' יום אבל מ"מ כדי שלא תלקה מן הדין דכל א' שאין לו קרקע ויש לו מטלטלין ילוה מעות בשטר ויטעון מזוייף הוא לכך קובעין לו זמן לפי ראות עיני הב"ד שיוכל להביא עדים לברר שזייוף הוא ובכלות אותו ומן ליכא תו למיחש שיביא עדים וממילא גובין מיד השליש המטלטלין ומש"ה דקדק הרא"ש וכתב אין כותבין לאלתר ולא קבע לו זמן קבוע לפי שזה תלוי בראות עיני הב"ד כל חד לפי עניינו וק"ל: