## Drisha, Even HaEzer

###### Drisha, Even HaEzer 110:1:1
[Drisha, Even HaEzer 110:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/110:1:1)

שם האשה ושם בעלה וא"ת אכתי יש לחוש שיהיו ג"כ בעיר איש ואשתו ששמותיהן יהיו שוין כשם אשה ואיש הלזה הא פריך התם בגמ' אמ"ש גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובלבד שיכירו שם האיש והאשה כו' דפריך וניחוש לשני יוסף בן שמעון ומשני כל שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וה"ה אפשר לענין שובר דלאחר שיכירו שם איש ואשה זו וידעו שיש עוד בעיר שם איש ואשה כמותיהן לא יכתבו השובר ליתנם ליד האשה זולת ידיעת האשה אחרת ששמה ושם בעלה כשמה ושם בעלה של זו א"כ ישלשו שמותיהן וכמ"ש בח"מ סימן מ"ט וק"ל וע"ש בפירוש המשניות להרמב"ם:


###### Drisha, Even HaEzer 110:2:1
[Drisha, Even HaEzer 110:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/110:2:1)

והודה לדבריה "ואמר "לא זו היא שצותה כו' וכן היא הנוסח בכל ספרי הטור הנדפסים אבל בס"י מצאתי הנוסח כתוב בו ז"ל "ואמרו "לו זו היא כו' "ונוסח זה נלע"ד שהוא עיקר מוכרח מג' דיוקים האחד כי מאחר שכתב רבינו שהאשה שכתובה בו באה ואמרה לא צויתי לכותבו אלא אחרת ששמה כשמי כו' וא"כ למה מיקרי זה חוזר ומגיד הא י"ל דשניהן הן אמת מתחלה חתם לאשה אחרת ששמה ושם בעלה כשמה ושם בעלה והיא קבלה כתובתה וזו אחרת היא ועוד אריכות הלשון למה לי דלא הל"ל אלא והודה לדבריה יכול לחזור בו מדבריו הראשונים ועוד דמסיק וכתב ז"ל אבל אם אמר תחלה ברי לי שאינה זאת כו' דהל"ל דאם אמר ברי לי "שהיא זאת דהא מזה איירי כאן דחתם תחלה על שמה ושם בעלה וכאילו אמר תחלה היא זאת וזה הוא הגדה הראשונה לפי נוסח הדפוס אבל לפי הנוסחא דס"י "דאמרו "לו א"ש הכל וכן הוא בגמ' שם פ' ג"פ דף קס"ח ע"ש ובח"מ ריש סימן מ"ט הארכתי בדרישה ובררתי שהתוס' והרא"ש וב"ת בשיטת פירוש רש"י הן. והן הן דברי רבינו שבכאן וכתבתי שם פי' נ"י (ומור"ם כתב כאן בש"ע בשיטת פירושו ע"ש) והחילוקים שביניהן והדברים שהכריח לכל אחד לפרשו כפי פירושו ע"ש:


###### Drisha, Even HaEzer 110:3:1
[Drisha, Even HaEzer 110:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/110:3:1)

המוצא שובר כו' בזמן שהאשה מודה כו' כן הוא לשון ברייתא ספ"ק דב"מ סוף דף י"ט ופריך שם בגמ' ז"ל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא זבנתא לכתובה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ומסיק לה לשובר דכתב בניסן ואתא למטרף לקוחות פירוש שיחזיק בקרקע המיוחד לכתובה כ"פ) שלא כדין אמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואביי שני שם שינויא אחרינא אבל בההוא שינויא לא מתיישב מ"ש רבינו כיוצא בדין זה בשובר דהלואה הנמצאת בשוק כו' בח"מ ס"ס ס"ה ע"ש ושם הארכתי וכתבתי שם דמה"ט דוקא כשהאשה מודה לאיש מחזיר השובר להאיש אבל כשהאיש מודה לאשה ואומר שלא פרע לכתובתה אין מחזירין השובר להאשה ושתגבה בכתובתה דחיישינן לקנוניא שמא הבעל להבריח נכסיו מב"ח קאמר הכי דהא הכא לא שייך טעם דאי בעי מחיל. וה"ה בלוה שמודה למלוה אין מחזירין השובר לידו מה"ט אלא לא מגבינן בש"ח ולא מקרעינן ליה. ומ"ש רבינו אין האשה מודה לא יחזירנו כו' הוא ג"כ בברייתא והטעם מבואר דאם הוא מכחישה ודאי לא יחזירנה לידה דשמא היא תקרע לה שובר ותגבה כתובתה ומה"ט גופא אפילו הבעל מודה לה אין מחזירין לה משום קנוניא כנ"ל ואף שלא כ"כ רבינו בהדיא מ"מ מדוקדק כן מדכתב בזמן שהאשה מודית יחזיר ול"ק נמי איפכא כשהוא מודה לא נקט אלא ל' הברייתא בקצרה ודו"ק. ומ"ש בלשון הגמ' הנ"ל ומפיק לה לשובר דכתב בניסן ל"ד קאמר דהא בשובר אין כותבין זמן כמבואר בח"מ סימן נ"ג אלא כל שובר סתם שביד הלוה מבטלין כל השטרות שיוצאין עליו ממלוה זו עד היום: