## Drisha, Even HaEzer

###### Drisha, Even HaEzer 178:1:1
[Drisha, Even HaEzer 178:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:1:1)

אבל (אסורה לעולם עד שתבדק בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' י"ט דאסור להתייחד עמה ועוד האריך שם כ"פ):


###### Drisha, Even HaEzer 178:2:1
[Drisha, Even HaEzer 178:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:2:1)

ולא להשקותה אלא להפסידה כתובתה וכ"כ רבינו בסמוך נמי בואלו שבית דין מקנאין להן כו' עד ולא להשקותה אלא להפסידה כתובתה וק"ק למה לא כתב נמי לאוסרה על בעלה דגם לאוסרה על בעלה צריכה קינוי וכמו שכתב רבינו בסמוך. נ"ל דלשון הגמרא דפרק ארוסה נקט הרמב"ם דשם ריש דף כ"ה איבעיא להו עוברת על דת יהודית צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא (פירש רש"י או לא דאפי' בלא התראה תפסיד כתובתה) ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובתה משתה הוא דלא שתיא הא קינוי מקנא לה למאי לאו להפסיד כתובתה אמר אביי לא לאוסרה עליו וסוף פשט דלהפסיד כתיבה נמי בעיא התראה וכמו שכתב רבי' לעיל סי' קט"ו בעוברת על דת יהודית ע"ש ואם כן ה"נ אתא לאשמועינן דאפי' כדי להפסיד כתובתה נמי בעינן הקינוי דהיינו התראה וכל שכן לענין לאוסרה על בעלה ודו"ק:


###### Drisha, Even HaEzer 178:3:1
[Drisha, Even HaEzer 178:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:3:1)

והלא אמרינן פיתוי קטנה אונס הוא כן הוא לשון הגמרא פרק ד' אחין סוף (יבמות ד' ל"ג) אמשנה ששנינו שם שנים שקדשו ב' נשים ובשעת כניסתה לחופה החליפו את של זה לשל זה כו' ובגמרא החליפו מידי ברשיעי עסקינן תני הוחלפו. ה"נ מסתברא דקתני סיפא ואם היו קטנות שאינן ראוים לילד מחזירין מיד ואי במזיד מי שרי הא לא קשיא פיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל משרי שרי והמ"מ הביאו בפ"ג מהא"ב ועוד הביא ל' הירושלמי שכתב גם כן הרי לפנינו בהדיא שלענין שלא לאוסרה על בעלה אמרו כן דאונס הוא. וליכא למימר דלענין לחיובי בצער אמרו כן וכאילו אמר לעולם אזלינן בקטנה לקולא לענין לאוסרה לבעלה מחשבינן לאונס ולענין צער מחשבינן לה למפותה:


###### Drisha, Even HaEzer 178:4:1
[Drisha, Even HaEzer 178:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:4:1)

ולא מצאתי הפרש בין קטנה לקטנה לענין פיתוי כו' פירוש לפי דברי הרמב"ם שמחלק בין יש לה אב לאין לה אב שאם השיאה אביה וזנתה לרצונה נאסרה לבעלה וממילא רצונה רצון ואין לה צער כמפותה דעלמא ובקטנה בת מיאון שאין לה רצון לאוסרה על בעלה ממילא יש לה צער ואם כן לא הוה ליה לחכמים לשתוק מלכתוב דבר זה שיש חילוק ביניהן לענין צער ולא מצאתי הפרש ביניהן כו' והא דלא כתב שלא מצינו חילוק לענין לאוסרה על בעלה משום שלענין זה יש ראיה מגמרא שלנו וזה לשון כסף משנה בפ"ב דהלכות סוטה והמ"מ בפרק ג' מאיסורי ביאה כתב ליישב זה ואחר כך כתב שמצא בירושלמי פ"ק דסוטה ובפ"ב דקטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וסיים וכתב ומעתה צריכין אנו ראיה גמורה לדברי רבינו ובקשתיה ולא מצאתיה עכ"ל ול"נ שהראיה שהביא המ"מ לדברי רבינו מההיא דפ"ק דכתובות ראיה טובה היא וההיא דירושלמי לא מכרעא כו' עכ"ל כסף משנה ע"ש:


###### Drisha, Even HaEzer 178:5:1
[Drisha, Even HaEzer 178:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:5:1)

כתב בספר המצות לא יאמר אדם לאשתו בזמן הזה אל תסתרי עם פלוני כו' ק"ק למה אמר בזמן הזה דהא בזמן הבית נמי לא היו משקין אותה אלא אם כן קינא לה בעדים ותאסר עליו ויש לומר דהא דכתב רבינו דאין קינוי והשקאה אלא בעדים היינו אליבא דרבנן דקיימא לן כוותייהו לכתחלה אבל אליבא דרבי יוסי ממ"נ אי חשיב קינוי אם כן משקין אותה נמי על פי אותו הקינוי וזהו שאמר רבינו שמא הלכה כרבי יוסי כו' ועכשיו אין מי סוטה כו' משמע אי היי מי סוטה היינו משקין אותה אליבא דרבי יוסי גם יש לומר דאפי' אליבא דרבנן היינו משקין אותה דהא אליבא דרבנן לא נאסרה בקינוי זו דבינה לבינו ואם כן השתייה כדי לצאת גם אליבא דר' יוסי אינו מזיק אלא שאין לנו בזמן הזה. אלא אי קשיא הא קשיא למה תלה זה בספר המצות הא גמרא ערוכה היא סוף ד' ב' דפ"ק דסוטה הביאה ב"י זה לשונו אמר רבי חנינא מסורא לא לימא בזמן הזה לאינשי ביתיה אל תסתרי בהדי פלוני דלמא קיימא לן כרבי יוסי בר יהודה דאמר קינוי על פי עצמו כו' ע"ש. ודוחק לומר דמשום ספר המצות כ"כ בפסקיו נקט ספר המצות. דכיון דלא מצינו בזה פלוגתא. ושמא יש לומר דמשום דרבי חנינא הנ"ל תלה האיסור משום דלמא קי"ל כר' יוסי ואם כן לדידן דלא קיימא לן כרבי יוסי שהרי הפוסקים פסקו דבעינן לקינוי תרתי תו אין לחוש לר"י קא משמע לן דבספר המצות כתב דיש לנו להחמיר מ"מ:


###### Drisha, Even HaEzer 178:6:1
[Drisha, Even HaEzer 178:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:6:1)

והוא שותק אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו כשנים. ק"ק למה לא אמר כן גם בבבא ראשונה בבא עד והעיד שנסתרה אחר הקינוי ושהתה כדי טומאה ויש לומר דשם כיון דכבר קינא לה ויש רגלים לדבר אף אם אינו שותק ואומר מנין לך הא איני מאמין כן על אשתי אינו יוצא ידי שמים עד שיוציאנה משא"כ בהא דלא קינא לה משום הכי בעינן שותק וסומכת עליו כשנים ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן קט"ו ומזה:


###### Drisha, Even HaEzer 178:7:1
[Drisha, Even HaEzer 178:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:7:1)

כתב הרמב"ם כיצד שתים אומרות נטמאה זה לשונו ב"י דברים פשוטים הם ויש לתמוה למה תלה בשם הרמב"ם ואפשר לומר משום דהיה אפשר למטעי בדרבי נחמיה כו' ע"ש:


###### Drisha, Even HaEzer 178:8:1
[Drisha, Even HaEzer 178:8:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/178:8:1)

כתב רבינו תם ישראלית כו' וריב"ם חילק והרא"ש הסכים לר"ת בדינא ולא בטעמיה עיין בפ"ק דכתובות מ"ו. עיין בב"י שהביא תשובה על אשה שילדה אחר שנים עשר חדש או שלא היה הבעל בבית ושאר כמה עניני חשד: