## Drisha, Even HaEzer

###### Drisha, Even HaEzer 30:1:1
[Drisha, Even HaEzer 30:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/30:1:1)

או לתוך חצרה המשתמרת לדעתה. לשון הגמרא עיין בב"י שהעתיקה והעתיק גם דברי הרא"ש ואח"ז כתב ומשמע דקידושין למתנה דמי דהא דעת אחרת מקנה אותה וא"כ אפילו לחצירה שאינה משתמרת מקודשת אפילו אינה עומדת בצדו לדעת הרא"ש ז"ל ורבינו שכתב דבעינן שתהא משתמרת לדעתה נראה שהוא כדעת הרי"ף דאי להרא"ש אפילו בחצר שאינה משתמרת נמי הוי מקודשת ויש לתמוה עליו למה סתם דבריו שלא כדעת הרא"ש ועוד דאפילו להרי"ף לא בעינן אלא שתהא משתמרת ואפילו שלא מדעתה ולמה הצריך שתהא משתמרת לדעתה ולעד"נ לתרץ בדוחק דמ"ש או לתוך חצירה המשתמרת לדעתה צ"ל לדעתו ור"ל אפי' אין חצירה משתמר אלא לדעתו סגי וכוונת רבינו למה שכתבו הרא"ש במתנה וז"ל אבל במתנה מסכמת דעת המקבל בכל מקום שיתנהו שם הנותן שיזכה לו המקום ושמירת הנותן חשובה לו כשמירתו הלכך קני אפי' אין עומד שם עכ"ל ומ"ש רבי' המשתמרת לדעתו ר"ל הואיל שהוא עומד שם נחשב כמשתמרת לדעתו אע"ג דלא הוי משתמרת ממש ועיין בח"מ ר"ס ר' שכתב הב"י בעצמו כעין זה. והיותר נראה דבשמורת הבעל מקרי משומרת לדעתה כי כ"מ שהוא מסכים על הדבר ויודעת בהנותן שמשמר אותו לטובתה משומר לדעתה מקרי וז"ש הרא"ש. ושמירת הנותן חשובה לה כשמירתה. והא דפרש"י לדעתה על פיה וצוויה לא פי' כן אלא בנתינת הגט לחצר המשתמרת לדעתה דהתם בעינן צוויה ודעתה דוקא משום דחוב הוא לה. וזהו החילוק בין מתנה למציאה דבמתנה שיש דעת אחרת מקנה והמקנה מסתמא משמרו עד שיגיע ליד המקבל וה"ל כאילו שמרו היא ובזה נתיישב גם כן תמיהא השנייה דב"י דהקשה הלא גם הרי"ף לא מצריך אלא שתהא משומרת ולא שיהא דוקא משומר לדעתה דבודאי משומר לדעתה לאו דוקא וגם הרא"ש ל"פ עם הרי"ף בהא כ"א במה שהרי"ף משוה מציאה למתנה וכמ"ש הרא"ש בהדיא הביאו הב"י ע"ש:


###### Drisha, Even HaEzer 30:2:1
[Drisha, Even HaEzer 30:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/30:2:1)

כתב הרמב"ם ז"ל היו שניהם עומדים בר"ה כו'. לשון הגמרא בגיטין פרק הזורק (גיטין דף ע"ח) גבי גט תנן היתה עומדת בר"ה וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מע"מ אינה מגורשת וכן לענין קידושין ובגמרא ה"ד קרוב לו ה"ד קרוב לה אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד"א שלו זהו קרוב לו. מע"מ אמר רב שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות. וליחזי הי מינייהו קדים רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה רבי יוחנן אמר קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה קרוב לו שנינו אפילו מאה אמה ה"ד מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן הוא יכול לשומרו ולא היא זה קרוב לו היא יכולה לשומרו ולא הוא זה קרוב לה שניהם יכולין לשומרו ושניהם אינן יכולין לשומרו מחצה על מחצה אמר ליה שמואל לרב יודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. וכתב הרא"ש דרבי יוחנן לא אתא לאפלוגי אדרב דשפיר אית ליה דאם זרק לתוך ארבע אמותיה שהיא מגורשת דהא רבי יוחנן גופיה אמר הכי בפרק שני דמציעא ולא פליג אלא בפירושה דמתניתין אבל לענין דינא ל"פ עכ"ל וז"ל התוספות בהזורק אדברי ר"י שאמר קרוב לה אפילו ק' אמה וקש' דבפ"ק דמציעא אמר ר"י דקטנה יש לה חצר ויש לה ד"א וקאמר התם דיליף מציאה מגט משמע דבגט לר"י אינה מתגרשת אלא בתוך ד"א וה"ק אפילו ק' אמה וי"ל דבד"א שלה אפילו הוא יכול לשמור כמוה מגורשת וחוץ לד"א צריך שתהא היא יכולה לשומרו ולא הוא עכ"ל. ורבינו סבר כדעת הרא"ש ולכן בקידושין נקטינן כדברי שניהן וזהו שכתב רבינו דברי שניהן אלא בגט מחמרינן מדאמר שמואל לרב יודא כדי שתשוח ותטלנו כו' וע"ל סימן קל"ט. והרמב"ם סבר דרבי יוחנן לאפלוגי אדרב קאתי ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ולכן לא כתב הרמב"ם אפילו בקידושין אלא דברי ר"י וכ"כ ב"י דהרמב"ם סובר שר"י פליג אדרב אפילו לענין דינא והלכתא כרבי יוחנן לגבי רב ועוד דבגמרא תניא כוותיה דרבי יוחנן: ומ"ש הרמב"ם היו שניהם עומדים בר"ה כו' אע"ג דרב אשי אמר בפ"ק דמציעא דלא תקנו ד"א בר"ה א"ל דר"ה שנקט לאו דווקא הוא אלא שפירש צידי ר"ה ולישנא דמתניתין נקט א"א לומר כן דהא כתב בר"ה או ברשות שאינו של שניהם וסימטא או צידי ר"ה ג"כ בכלל ברשות שאינו של שניהם הוא וא"כ ע"כ ר"ה שנקט בדוקא הוא וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה וי"ל דהרמב"ם סבר דדוקא ד"א לא תקינו אלא בסימטא או בצידי ר"ה אבל קרוב לו וקרוב לה שאינו תולה בד"א אלא בשמירה הוא שייך אפילו בר"ה ואפילו רבינו י"ל ג"כ שסובר הכי דהיכא דאינו תולה בד"א אין חילוק בין אם הוא בר"ה בין אם הוא בצידי ר"ה ולכן כתב רבינו "כתב הרמב"ם ז"ל היו שניהם כו' משמע דרבינו סבר מכל וכל כדברי הרמב"ם אפילו בזה שכתב בר"ה כו' ובזה מיושב נמי הא דכתב זהבשם הרמב"ם ולא כ"כ סתם כיון דגמרא ערוכה היא אוקימתא דרבי יוחנן אלא כדי ללמדינו דלהאי אוקימתא ר"ה דוקא היא וזה למד מדברי הרמב"ם וק"ל וכתב ב"י בשם ה"ה מה שמשוה הרמב"ם ר"ה לרשות שאינו של שניהם מפני שהם מוקשים לענין מכירה אבל הר"ן תמה עליו מפני שהוא ז"ל כתב בפי"ז מהלכות גזילה שאין ד' אמות קונה בר"ה אלא בסימטא עכ"ל ע"ש אבל לפי מה שכתבתי לחלק בין היכא דתולה בד"א או אינו תולה אין אנו צריכין לדברי ה"ה:


###### Drisha, Even HaEzer 30:3:1
[Drisha, Even HaEzer 30:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/30:3:1)

ומפרשים התוספות דמיירי שנתנו כו'. הא לך לשון הגמרא בפרק קמא דקידושין דף ח' ע"ב תנו רבנן התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה הסלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו. התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקני ליה נפשה א"ד מצי א"ל מדאורייתא חיובי מחייבי לאצולן תיקו התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת אפי' עני הסמוך עליה מ"ט אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את עכ"ל הגמרא. וכתב הרא"ש על האיבעיא של רב ביבי שבעי סלע של שניהם מהו וז"ל וקשה מההיא דהמוכר את הספינה דקאמר חצר השותפין קונין מקח זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו אבל על גבי הקרקע לא וא"כ תפשוט מיניה דאינה מקודשת וכה"ג הקשו ג"כ התוספות וי"ל דהכא אין הדבר תולה בקנין שתהא קונה ע"י הסלע דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תנם על גבי הסלע אינה מקודשת מיירי אפילו זרקו נתוך חיקה וקבלתו כו' וע"ד זה יש לפרש התקדשי לי בככר תנהו לכלב תנהו לעני עכ"ל ואע"ג דאם הסלע שלה יש סברא לומר שמקודשת אפי' בלא זרקו אחר כך לתוך חיקה וכן גבי כלב ועני ואם כן מי מכריחין התוספות והאשר"י לפרש שכל זה מיירי בזרקו אחר כך לתוך חיקה וי"ל מכח הבעיא שבעי בסלע של שניהם מהו מוכרח הוא שמה דקתני תנם על גבי סלע כו' ואם היה סלע שלה מקודשת דמיירי שזרקו אחר כך לתוך חיקה שעל זה קאי הבעיא דאל"כ מאי בעי פשיטא דאינה מקודשת כמו שהקשו התוס' והרא"ש וא"ל דהבעיא מיירי שנתן אח"כ לתוך חיקה א"א לומר כן דא"כ היכי תלוי הבעיא בברייתא שבעי הבעיא על הברייתא לתוך חיקה מאן דכר שמיה ועוד דאם הבעיא אינה דומה לברייתא ה"ל לפרש בהדיא סלע של שניהם ונתנו אחר כך לתוך חיקה מהו הואיל שהברייתא אינה מיירי שנותנה לתוך חיקה אלא ודאי פשוט הוא שהא דקתני הברייתא ואם היה סלע שלה מקודשת מיירי דוקא בנותן אח"כ לתוך חיקה ובלאו הכי לא היתה מקודשת דלא סמכה דעתה וכן גבי כלב מיירי כה"ג דבלא"ה סבר הברייתא דאינה מקודשת אפילו בכלב שלה הואיל שאין אדם נהנה מקידושיה ולא דמי לתנם לאבא או לאביך. וכן גבי עני מיירי כה"ג ואפ"ה אינה מקודשת שאין זה הנאה שלה שכל ישראל מחוייבים לפרנסו ואם תאמר מנ"ל דגבי כלב ועני מיירי בכהאי גוונא דהתם אין אנו מוכרחים לומר כן ויש לומר דכל זה חדא ברייתא הוא ובחדא מחתא מחתינהו ובבבא ראשונה גבי סלע אנו מוכרחים לפרש כן מטעם שכתבתי ה"ה בכל אידך נמי כך פירושה. ועוד דאי גבי כלב ועני איירי בלא תוך חיקה מאי פסקא לתנא שגבי סלע איירי בנתנו אחר כך לתוך חיקה וגבי אינך איירי בלא חיקה והיה לו לחוש שיפורשו כולם בחד גוונא. אבל כל זה בעיני דחוק ורחוק שהרי התוספות שם סוף דף ח' סתמו וכתבו שכשהסלע שלה סמכה דעתה ומשמעות לשונם הוא פשוט דאפילו לא נתנו תוך חיקה אלא על גבי סלע שלה נמי מקודשת וכמו שכתב הרמ"ה וגם לפי מ"ש דחיקה דוקא הוה ליה לרבינו לכתוב והתוספות מפרשי כו' בלשון פלוגתא דהא הרמ"ה ודאי ס"ל דכשאמרה להניח על גבי סלע שלה והניח עליו דמהני לכן נלע"ד דמה שכתב רבינו דאם אמרה תנהו על גבי סלע שהוא שלה וזרקו אחר כך לתוך חיקה דמקודשת ל"ד תוך חיקה קאמר אלא הוא הדין על גבי סלע שלה והא ראייה דהרא"ש לא נקט בלשונו בסלע שלה דמקודשת דמיירי דוקא בהניח תוך חיקה ע"ש ואדרבא מתחיל וכתב ז"ל דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תנם על גבי סלע דאינה מקודשת מיירי אפילו זרקו לתוך חיקה כו' הרי שכתב תחלה דמיירי "באפי' זרק לתוך חיקה ר"ל דאיירי כפשוטו וגם איירי אפילו מזה ומ"ה חזר וכתב והא דקתני כו' דבתחלה אשמעינן הרא"ש דבא"ל תן ע"ג סלע שלי איירי בכל גווני בין אם נתן ע"ג סלע שלה ובין נתנה תוך חיקה ואחר כך כתב דבאינך בבי דאינה מקודשת קמ"ל הברייתא רבותא דאפילו בנתן לתוך חיקה אינה מקודשת ורבינו שכתב בתוך חיקה בתרווייהו ל"ד קאמר אלא אגב שכתב דהברייתא דסלע של שניהם או סלע שאינה שלה איירי אפילו בנתנו לתוך חיקה כ"כ ג"כ ארישא. גם אפשר לומר דהיא רבותא ל"מ בנתנו ע"ג סלע דעשה כמאמרה פשיטא דמקודשת אלא אפילו נתן לתוך חיקה שלא קיים מאמרה אפ"ה מקודשת וזהו לשון אפילו דנקט הרא"ש ומיירי נמי בנתן לתוך חיקה אפילו לא קיבלתו אלא השליכה בשתיקה אפ"ה מקודשת כיון דנתרצית תחלה וא"ל ליתנם ע"ג סלע זהו שדקדק הרא"ש ורבינו "וקיבלתו אלא גבי א"ל לתני על גבי סלע סתם דאינה מקודשת ולרבותא כ"כ וק"ל. ומ"ש ב"י דמדברי הרמ"ה נראה דדוקא בהניח ע"ג סלע שלה אינה מקודשת הא הניח לתוך חיקה מקודשת לא נהירא דאדרבא נראה דהרמ"ה לרבותא כ"כ דאפילו נתנם על גבי סלע אינה מקודשת אף על גב דאיכא למימר כוונתה היתה לסלע שלה וכ"ש בשלא קיים דיבורה כלל ונתנו לתוך חיקה וכמ"ש ובודאי לא פליגי הרמ"ה עם התוספות דאם כן ה"ל לרבינו לכתוב בלשון פלוגתא וכמ"ש (עיין בד"מ שהשיג ג"כ על הב"י וכתב שהתוספות והרמ"ה לא פליגי ע"ש כ"פ) וגם להרמ"ה נתיישב קושיות התוספות והרא"ש דמ"ש שמבעיא ליה בסלע של שניהן ר"ל אפילו הניח אחר כך ע"ג סלע שלה וכמ"ש הרמ"ה בהדיא תדע דל"פ התוספות והרא"ש לומר דחיקה דוקא דאם כן תקשה מנ"ל להתוספות והרא"ש למוקמא בנתנו לתוך חיקה דלמא איירי אפילו בנתנוע"ג סלע וכדמוקי לה הרמ"ה ועוד כשאמרה תנהו לכלב שלה ונתנו לו בודאי ליכא מאן דפליג דבזה מקודשת ולמה מוקים לה הרא"ש דמיירי בנתנו לתוך חיקה אלא ודאי צ"ל דלרבותא כ"כ וכדי לאשמעינן דבאם אמרה תנהו לכלב סתם אפילו נתנו בתוך חיקה אינה מקודשת וה"ה אפילו נתנו לכלב שלה ובזה מיירי נמי ג"כ להרמ"ה דקמ"ל אפילו נתנו אחר כך לכלב שלה אבל ג"כ מודה בנתנו לתוך חיקה ומש"ה א"ש דקצרו התוספות ולא פירשו דבריהם דמיירי בנתנו לתוך חיקה משום דס"ל דמיירי בין נתנו לתוך חיקה או לסלע שלה וק"ל:


###### Drisha, Even HaEzer 30:4:1
[Drisha, Even HaEzer 30:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/30:4:1)

י"א אם אמרה תן ככר לפלוני כו'. פירוש שהיא התתילה לומר כן וז"ל הרא"ש דף פ"ח ע"ב איכא לספוקי אם אמרה תן מנה ע"ג סלע או ככר לכלב ואקדש אני לך אם הוא מדין ערב כמו בתן מנה לפלוני ואקדש אני לך א"ד שאני גבי ערב דאע"ג דלא מטיא הנאה לידיה מטיא מיהא לאחריני וגמר ומשעבד נפשיה אבל היכא דלא מטיא הנאה לשום אדם לא דמי לערב והא דקתני בברייתא התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע כו' איכא למימר דה"ה אם אמרה האשה תן מנה ע"ג סלע ואקדש אני לך דאינה מקודשת אלא אפשר דכייל להו בהדי דתנם לאבא ולפלוג ואגב אינך תניא כהא לישנא כו' ודעתי נוטה דלא דמי לערב כלל וראוי להחמיר בדבר עכ"ל: