## Drisha, Even HaEzer

###### Drisha, Even HaEzer 70:1:1
[Drisha, Even HaEzer 70:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:1:1)

וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ו"ל בפרק המדיר סוף ד' קל"ד ז"ל שם המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל' יום יעמיד פרנס כו' ואי קשיא לך דהכא אמרינן דאינו יכול להעמיד פרנס אלא עד שלשים יום ובס"פ אע"פ אמרינן המשרה אשתו ע"י שליש אלמא יכול לפרנסה ע"י שליש כל זמן שירצה וי"ל דהדירה (ר"ל דהתם יש שם איסור הנאה ואינה אוכלת עמו אפילו בליל שבת) שאני ובירושלמי מוקי דההיא בדקבלה עליה עכ"ל אם כן מדכתב הרא"ש תירוץ הירושלמי באחרונה ס"ל לרבי שכן הוא דעת והסכמת הרא"ש וא"כ ק' למה כתב רבי' לעיל וברשותו הוא ליתן לה כו' ע"כ צ"ל דמיירי בל' יום הראשונים דאפילו לפירוש הירושלמי ל' יום (וכמ"ש בסימן ע"ב כ"פ) יכול ליתן לה ע"י פרנס אפילו שלא מרצונה. או שכתב כן לפי שינויא קמא דהרא"ש דדוקא אם הדירה היא מקפדת אבל אם לא הדירה יכול לפרנס ע"י שליש כל זמן שירצה והכי הצעת דברי רבינו דמתחלה כתב וברשותו הוא ליתן לה כו' דתנן המשרה כו' ופשוטו דמשנה משמע דבידו וברשותו של בעל תליא מילתא אבל בירושלמי מפרש דמשנה זו איירי דוקא בדקבלה עליה וברשותה תליא ולא ברשותו ואפשר דלפי הירושלמי אפילו יום אחד לא יפרנס על ידי פרנס לכתחלה ובמדיר שאני שהוא רוצה להתגלגל עמו ע"י פרנס כיון שכבר הדירה סבירא אולי יתחרט או דהתם איירי בדברים קטנים כדמוכח בסי' ע"ב. ומש"ה סתם רבינו וכתב ובירושלמי משמע דאסור פרנסה כו' ור"ל שאינו תלוי ברשותו וכמ"ש. ומיהו מסיק בלשון הרמב"ם דמסיים וכתב דברשותו תליא וכמ"ש בתחלה ומשמע דהכי ס"ל לרבינו וכפשטא דלשון הגמרא דילן:


###### Drisha, Even HaEzer 70:2:1
[Drisha, Even HaEzer 70:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:2:1)

ופוסקין לה שלשה סעודות בשבת בשר ודגים ר"ל הג' סעודות של שבת צריכין לפסוק לה מבשר ודגים והיינו סעודה א' שאוכלת בכניסת שבת וב' סעודות ביום השבת ואינה אוכלת בליל מוצאי שבת והא דקאמר לפני זה שפוסק לה בכל יום שתי סעודות ר"ל מלבד יום אחד א"כ גם יום ראשון בכלל דסעודה שאוכלת במנחה בשבת מחשבה לה לסעודת הלילה אלא דקחשיב לה בהדי סעודת שבת לאשמעינן דפוסקין לה גם אותה סעודה מבשר ודגים. והא ראיה דבסוף מסכת פיאה לענין עני הנוטל מהקופה של צדה כו' קאמר דמי שיש לו י"ד סעודות לא יטול מהקופה וכחב רבינו בי"ד ר"ס רכ"ג ע"ש ושם כתבתי לשון הרמב"ם גופא דפירש כן בפירוש המשנה. ושם כתבתי ג"כ דר"ש פי' שם בפי' המשנה שלו דלר' חידקא אף שצ"ל ג' סעודות ביום השבת בר מדאורתא אפ"ה לא יטול מהקופה מי שיש לו י"ד סעודות משום הא דאמרינן עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ולפ"ז בכאן צ"ל ליתן לה ט"ו סעודות לשבוע ועכ"פ צ"ל דסעודת שבת מחשב לה לסעודת מ"ש. ועיין במיימוני ובש"ע דכתב ז"ל ובשבת שלשה סעודות "ובשר כו' כתב ובשר בוי"ו מזה משמע דמצריך ליתן לה בשבת סעודה יתירה אבל בספרי הטור הביא ל' הרמב"ם בשר בלא וי"ו וא"ש טפי "ודוק. שוב ראיתי בגמרא פרק אע"פ סוף ד' ס"ד דמשמע דלכ"ע בעינן לפסוק לה לפחות ט"ו סעודות דגרסינן שם ז"ל אי הכי שיתסרי הויין ומשני דל חדא מינייהו לארחי ופרחי השתא דאתית להכי אפילו תימא רבי שמעון דאמר י"ח סעודות פסקו לרבנן דאמר ג' סעודות בשבת דל ג' (ר"ל תלת יתירתא כ"פ) לארחי ופרחי ולרבי חידקא דאמר ד' סעודות בשבת דל תרתי לארחי ופרחי עכ"ל. ולפ"ז צ"ל דגם בגירסת הספרים דכתב בהן בשר בלא וי"ו ה"ל כאילו כתב בהן בוי"ו. וגם במסכת פיאה צ"ל דהרמב"ם ס"ל ה"ט דמש"ה מי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מהקופה משום דעשה שבתך חול אלא שכתב הרמב"ם דעני בעניו אוכל ביום השבת ב' סעודות שחרית ומנחה ובמ"ש אינו אוכל כלום וק"ל:


###### Drisha, Even HaEzer 70:3:1
[Drisha, Even HaEzer 70:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:3:1)

שלשה חדשים הראשונים אין נותנין לה כו' כתב המרדכי (ריש פרק דייני גזרות) דאם נפרד ממנה מתוך קטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן. וכתב הריטב"א דדוקא מסתמא שאיו אנו יודעין שדעתו לחזור מיד (ומש"ה קאמר למדינת הים) אבל אם נודע ודאי שיצא למקום קרוב לחזור לאלתר כדרך בני אדם ואחר כך נשתקע שם וכיוצא בו דכ"ע פוסקין ואפילו תוך שלשה חדשים עכ"ל:


###### Drisha, Even HaEzer 70:4:1
[Drisha, Even HaEzer 70:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:4:1)

ופרנסה מדעתו כו' כן חילק הרי"ף כדי ליישב מה שאמרו פ' יש מותרות דאם לוותה ואכלה חייב לשלם ואנן קי"ל דאם עמד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי כחנן. לכן כתב דחילוק הוא בין פרנס ללוותה וכן רש"י מחלק ביניהם. וכתבו הגהות מרדכי (בכתובות דף תקנ"א ע"א) מעשה שהיה אחד חייב לחתנו ופרנס את בתו וטען חמיו אני פרנסתיה ממה שהייתי חייב לך מדרבי נתן ופסק רבי שמחה שטענתו טענה ואע"ג דאם לא היה חייב לו היה פטור (דאין חילוק בזה בין אב שפרנס בתו לאחר ר"ן כ"פ) והביא ראיה לדבר:


###### Drisha, Even HaEzer 70:5:1
[Drisha, Even HaEzer 70:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:5:1)

דכיון שהוא מוחזק רבינו קיצר במקום שהיה ראוי לו להאריך דמקושיא זו לחוד אינו מוכח שס"ל כדעת רש"י שיכול להיות שס"ל כהרמב"ם וע"ק שכתב דכיון שהוא מוחזק כו' תקשה גם לרש"י דמיירי נמי במכרו ב"ד ונתנו לה שהוא נאמן בשבועתו להוציא מידה אמאי יוציא הלא היא או מלוה שלה הם מוחזק (ועיין מ"ש בסמוך דלק"מ) אבל הרא"ש הקשה שם עוד וז"ל ולא נ"ל האי פירושא דר"י דמילתא דפשיטא הוא מאחר שהוא מוחזק וטוען ברי שצריכה שבועה ומאי קמ"ל ועוד לישנא דנאמן לא משמע הכי ועוד כיון שהוא מוחזק וטוען ברי למה מוציאין ממון ממנו כו' ע"ש וב"י הביאו ודברי הרא"ש צריכין ביאור דמאי מקשה בקושיא ראשונה הא י"ל דס"ל דהא דקאמר "נאמן קאי ג"כ אמה שהתפיסוהו ב"ד מטלטלי או קרקעי ומכרה וקמ"ל טובא דאע"ג דהיא מוחזקת אפ"ה הוא נאמן להביאה לידי שבועה ואין לומר דקאי אפר"י שפי' שם והרא"ש הביאו האי ברייתא דמיירי בלותה ולא הזכיר שום מכירה היא גופא תקשה למה לא פי' נאמנות דברייתא דקאי גם אמכירה להביאה לידי שבועה וכמ"ש רבינו בשמו אם ב"ד פסקו ומכרו לו כו' ובפרט שר"י הביא לשון רש"י שכתב ופירש האי נאמנות דקאי גם אלהוציא מידה אם ב"ד פסקו לה כו' לכן נלע"ד דלפי' ר"י ורמב"ם דס"ל דאם מכרה אין הבעל נאמן להוציא מידה ע"כ האי נאמנות דברייתא לא איירי אלא בלותה דאי במכרה ברשות ב"ד ודאי לא פסקה שב"ד נתנו לה דוקא קרקעות אלא רוב הפעמים כשהניח מטלטלים נותנים הב"ד לה רשות למכרו וכשמכרה מטלטלים תו ליכא נאמנות גבי דידיה להביאה לידי שבועה דהא בימי תנאי ברייתא לא הותקנה עדיין שבועת היסת ושבועה דנק"ח אינה נשבעת אמטלטלים כמ"ש המ"מ. מש"ה פי' ר"י נאמנות דברייתא דמיירי בלותה ומש"ה הקשה הרא"ש עליו פשיטא מאי קמ"ל אבל לרש"י איירי שפיר גם במכרה דקמ"ל דאפי' להוציאה מידה נאמן הבעל בשבועה. ואין להקשות לרש"י ג"כ כיון שהיא מוחזקת איך יהא נאמן להוציא מידה דשאני האיש דמה שנתנו לה הב"ד למכור ידוע שהיתה עד הנה בחזקת הבעל וכשבא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות עדיין הקרקע והמטלטלים בחזקת בעל מונח ואף דאינו חשוב מוחזק להיות נאמן בלא שבועה. מ"מ ג"כ היא לא מקרי מוחזקת מטעם הנ"ל ומש"ה הוא נאמן בשבועה. ובזה נלע"ד ליישב למה לא נקט רבינו בלשונו אלא קושיא השלישית דהרא"ש ודוחק לומר משום דקושיות ראשונות אינן חזקות כ"כ דלקושיא ראשונה י"ל דקמ"ל דבמכרה ג"כ מביא לידי שבועה וכמ"ש לעיל וקושיא שניה שהוא דקדוק הלשון אינו כ"כ קושיא זהו דוחק וכמ"ש נ"ל אלא דמשום בקושיא זו נכללת קושיא ראשונה ושלישית דכיון שהוא מוחזק כו' ור"ל לר"י ורמב"ם דצ"ל לדעתם דהברייתא איירי בלותה והאיש מוחזק וקשה לר"י אמאי היא נאמן להוציא כיון שהוא מוחזק וגם קשה להרמב"ם פשיטא שהאיש נאמן כיון שהוא מוחזק ולכך כתב רבינו שהרא"ש הסכים לפרש"י דלפרש"י הברייתא איירי שהאיש נאמן אף כשכבר מכרו להוציא מתחת ידה ודוק היטב שבזה נתיישב הכל. אלא שראייתו מהרי"ף שהיא כרש"י ולא כהרמב"ם זה לא נתיישב כמ"ש. והיותר תימה למה הביא רבינו ראיה מתשובת הרי"ף ולא הביא ראיה מפסק הרי"ף וכמ"ש הרא"ש בעצמו שם שלאחר שכתב הנ"ל כפרש"י מכח קושיות הנ"ל מסיק וכתב ז"ל וכן פי' הרי"ף ז"ל נאמן ובשבועה עכ"ל. אם לא שתאמר שהביא תשובת רי"ף כדי לסתור ממנו גם דעת הרמב"ם וכמ"ש בסמוך ועי"ל דמשמע לה דמדלא חילק הרי"ף להשיב על כל האופנים שבאם מכרה שאינו נאמן ודאי לא ס"ל להרי"ף חילוק בין לותה למכרה ובכל ענין הבעל נאמן ודו"ק. ולולי דמסתפינא להגיה הייתי מגיה ולכתוב וכ"כ הרי"ף נאמן ובשבועה וגם בתשובת הרי"ף יראה כן שכתב בתשובה כו'. ודע שבאשר"י כתב שם ז"ל ול"נ האי פירושו דרי"ו כר עד הלכך נראה כפרש"י כו' ואם היה רבינו כתב ג"כ לא היה ק"מ דהרמב"ם לא כתב פי' אברייתא אלא כתב כן לדינא ה"א מה שהביא לשון הרא"ש קאי דוקא אפירוש הברייתא אבל השתא דכתב רבינו שהרא"ש הסכים לדעת רש"י צ"ע למה כתב שהרא"ש הסכים לדעת רש"י כו' וכן יראה לדעת הרי"ף דבכל זה גם הרמב"ם מודה שכתב אבל אם לותה נאמן הוא בשבועת היסת כדין המע"ה והלה ישבע היסת ובאמת על הרא"ש לק"מ שהרא"ש לא הביא מ"ש הרמב"ם כלל אלא הביא פרש"י ור"י לחוד ע"ש ר"פ שני דייני גזירות אבל על הטור קשה ולכאורה נלע"ד שס"ל אף מה שמכרה מקרקעותיה היא או אפי' ע"פ ב"ד יכול להפקיע מהלקוחות שקרקע בחזקת בעלה עומדת ונקרא מוחזק בה ודלא כהרמב"ם ואפשר שהרי"ף מיירי ג"כ בכה"ג אפי' מכרה או משכנה קרקע למשפחתה עבור ההוצאות ישבע הוא ויוציא מידם. ויותר נראה התירוץ שכתבתי בפרישה וכן מוכח שהרי רש"י כתב בהדיא בגמרא ומחזרת מה שנתנו לה בית דין והרא"ש הקשה כמה קושיות על פי' ר"י והסכים לפירוש רש"י משמע שס"ל מכל וכל כוותיה רק מ"ש וכן יראה דעת רב אלפס כו' לא מתורץ שפיר לפ"ז דדלמא כהרמב"ם ס"ל ושמא י"ל מאחר שהוא כתב דהוא ישבע היסת ונפטר וא"כ ס"ל שמה דקתני הברייתא נאמן פירוש הבעל נאמן בשבועה מסברא אית ל"ל שהוא נאמן בשבועה מכל וכל ואפי' להוציא מה שהב"ד נתנו לידה כפרש"י הואיל שלא מצינו בפירוש שמחלק בדבר שיהא לשון "נאמן שנויה לחצאין כמו שמחלק הרמב"ם ולכן הואיל שלא מוכח בהדיא שס"ל כרש"י כתב רבינו וכן "יראה דעת רב אלפס:


###### Drisha, Even HaEzer 70:6:1
[Drisha, Even HaEzer 70:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Even%20HaEzer/r/70:6:1)

ואם בא ואמר קודם שהלכתי כתב ב"י שם ז"ל ודין זה לא מצאתי מבואר אבל נלמוד מדין בא הבעל והנחתי לך מזונות כו' הנ"ל. ור"ל אע"פ שכתבוהו הרא"ש אהא דאמרו בברייתא ואם טוען צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי. ז"ל ואינו ר"ל דאם כשבא טוען קודם שיצאתי אמרתי לך צאי מעשה ידיך במזונותיך דא"כ הל"ל נאמן עכ"ל ומשמע דאי היה אמר "נאמן א"ש והיינו דינא גופא דכתב רבי'. די"ל דה"ק פשיטא אי הוה כתב בברייתא נאמן הוה מפרשינא הברייתא הכי אבל השתא דלא כתב נאמן ע"כ מפורש הברייתא בע"א וכמ"ש הרא"ש א"כ האי דינא דאם אמר שכך א"ל לא נמצא מבואר וגם הרא"ש לא גילה דעתו שס"ל כן מאחר שלא כתב בברייתא נאמן וא"כ א"ש דכתב ב"י שלא מצאהו מבואר ודו"ק: