## Drisha, Orach Chayim

###### Drisha, Orach Chayim 253:1:1
[Drisha, Orach Chayim 253:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:1:1)

כירה שהיא עשויה כקדירה כו' משנה ריש פ"ג דמסכתא שבת כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר בש"א נוטלין אבל לא מחזירין ובה"א אף מחזירין ופירש"י מחזירין הואיל וגרוף. עוד תנן תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא ה"ז ככירים בגפת ובעצים הרי הוא כתנור:


###### Drisha, Orach Chayim 253:2:1
[Drisha, Orach Chayim 253:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:2:1)

אסור ליתן עליה תבשיל מבע"י להשהותו עליה כו' במשנה תני סתם לא יתן ולא נזכר שם מבע"י רק שרבינו בא לפרש כשיטת הרי"ף לא יתן לשהות דהאיסור בא ממילא והיינו בשבת שאז מבשל אבל במה שנותן בתחלה הקדירה ע"ג הכירה לשהות אינו עושה איסור בנתינה ומש"ה מפרש רבינו דהנתינה היא מבע"י כלומר שלא בשעת האיסור אלא כשיגיע חשיכה ושבת עדיין לא יהא נגמר בישולו אלא כמב"ד או נצטמק ויפה לו ואיכא למיגזר שמא יחתה לאפוקי אם פירושו לחזור הוי איפכא דעיקר האיסור עושה תיכף בשעה שנותן הקדירה ע"ג הכירה בשבת או סמוך לחשיכה דהא כבר נתבשל. וק"ל. ולקמן אכתוב עוד מזה גם יהיה מבואר בדברי ב"י בסימן זה דחזרת הקדרה מיירי בקדירה שכבר נתבשלה. ואיבעיא לן בגמ' האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל לשהות משהינן אע"פ שאינו גרוף וקטום ומנו חנניה הוא דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל ב"ד מותר לשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. וכ"ש להחזיר ושקלינן וטרינן בשמעתין טובא למיפשטא בעיין ולא אסיקנא מידי בהדיא ובתר הכי גרסינן א"ר יצחק בר נחמני אמר ר' הושעיא קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו. ש"מ מצטמק ויפה לו מותר ודחי שאני התם דקטמה משמע שאם לא בישל כל צרכו או אפילו נתבשל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו אסור לשהות בלא גריפה וקטימה. ובתר הכי גרסינן אמר רב ששת א"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזור עד שיגרוף או עד שיתן את האפר קסבר מתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף וקטום אמר רבא תרווייהו תנינא לשהות תנינא אין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה אלא כדי שיקרמו פניה הא קרמו פניה שרי להחזיר נמי תנינא ב"ה אומרים אף מחזירין. וע"כ לא שרי ב"ה אלא בגרופה וקטומה. אבל כשאינה גרופה וקטומה לא. ופירש"י הא קרמו פניה שרי והיינו לא בישל כל צרכו ותנור לא גרוף ולא קטום הוא. וכתב הרי"ף ומסתברא דמסקנא דבעיין דלא יתן לא ישהה הוא דהא ר' הושעיא ורבה בר בר חנה הכי ס"ל אע"ג דאמר רב ששת א"ר יוחנן דמתני' להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף וקטום לית הלכתא כוותיה ואע"ג דסייעיה רבא ואמר תרווייהו תנינא ההוא סיועא לאו דווקא היא ולא גמרינן מיניה אבל רש"י סמך אהא דאמר רב ששת אמר ר' יוחנן ואמה דסייעיה רבא וכ"כ הר"ן בשם רבינו האי והתוס' בשם ר"ח וכן הוא דעתו בסוף פ"ק וכתב עוד הר"ן שהרז"ה סתר כל ראיותיו של הרי"ף וכ"כ גם הרא"ש. ומיהו כתב שהר"ר יונה תירצם ע"ש ומתוך הצעה זו נתבארו דברי רבינו. כתב ב"י וז"ל וכתב הר"ן שהרז"ה פסק כמ"ד להחזיר תנן אבל לשהות אע"פ שאינו גרוף וקטום מיהו ה"מ בתבשילין כו' עד איכא מ"ד בגמרא מותר ואיכא מ"ד אסור כו' ע"כ ויש להקשות דלמאי נפקא מיניה פסק כמ"ד להחזיר לאותו מ"ד שכתב הרז"ה עצמו אח"כ דס"ל דאם נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו שאסור והיינו ממש כדעת הרי"ף שפסק כמ"ד לשהות כמו שמבואר בדברי רבינו. וי"ל דאף לאותו מ"ד דאוסר מ"מ כיון דס"ל דלהחזיר תנן אם מצטמק ורע לו אז מותר אפי' לא נתבשל אלא כמב"ד לאפוקי להרי"ף שפסק כמ"ד לשהות תנן ס"ל דאם לא נתבשל אלא כמב"ד אז אסור אפי' אם מצטמק ורע לו. וחילוק זה מבואר בדבריו כיון שסתם וכתב בתחלת דבריו מיהו ה"מ בתבשילין שאין צימוקן יפה להן. ולא חילק כמו שמחלק אח"כ. והטעם דס"ל דאע"פ שלא נתבשל אלא כמב"ד אפ"ה מותר אע"פ שעדיין צריך בישול ויפה לו היינו משום דכיון דכבר נתבשל כדרך שמקצת בני אדם אוכלין אותו הלכך אע"פ שהבישול עדיין יפה לו מ"מ לא חייש לשמא יחתה דירא לחתות דשמא יבשל יותר מדאי:


###### Drisha, Orach Chayim 253:3:1
[Drisha, Orach Chayim 253:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:3:1)

אסור אפי' לסמוך לו אפי' אם הוא גרוף וקטום צ"ע דהרמב"ם כתב בפ"ג וז"ל אבל התנור אע"פ שגרף האש או כסה בעפר או שהסיקוהו בקש בגבבא אין משהין בתוכו כו' הרי כתב או שהסיקוהו בקש כו' ורבינו כתב אפי' אם הוסק בקש או בגבבא אפילו אם הוא גרוף וקטום כו':


###### Drisha, Orach Chayim 253:4:1
[Drisha, Orach Chayim 253:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:4:1)

וכ"ש לשהות על גבו ותוכו דלא כו' צריך שתדע תיבות וכ"ש שעומד במקום שנים כאילו אמר וכ"ש לשהות על גבו ואצ"ל לתוכו וכן הוא להדיא בגמרא ואצ"ל לתוכו:


###### Drisha, Orach Chayim 253:4:2
[Drisha, Orach Chayim 253:4:2](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:4:2)

ומותר ע"י גריפה וקטימה יש לתמוה על רבינו דהא בלא גריפה וקטימה נמי שרי דומיא דכירה ואפשר שטעמו מדכתב הרא"ש דבפירושא דמתניתין הלכה כרב אדא בר אהבה דמוקי מתניתין בכופח גרופה וקטומה ואפ"ה אם הסיקוהו בגפת ובעצים הרי הוא כתנור עכ"ל. ומשמע לרבינו דכיון דמתניתין בכופח גרופה וקטומה היא רישא נמי דקתני בקש ובגבבא הרי היא ככירה טעמא משום דגרופה וקטומה היא הא לאו הכי אסור ואין זה מוכרח עכ"ל ב"י. ולדברי רבינו צ"ל דהגמרא דקאמר אם הוסק בקש ובגבבא דינו ככירה לאו דוקא ככירה קאמר דהא בכירה לא בעינן גרופה בקש אלא ככירה לאפוקי כתנור קאמר וק"ל:


###### Drisha, Orach Chayim 253:5:1
[Drisha, Orach Chayim 253:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:5:1)

אבל רש"י ור"י פסקו דכל שהוא כמב"ד מותר כו'. אבל אם לא נתבשל כ"כ כמב"ד אז אסור כדאיתא בספ"ק בשיל ש"ד בשיל ולא בשיל אסור. ואין להקשות לפי זה מאי דוחקיה דגמרא למוקמי הא לא נתן דרישא. דמתניתין דלהחזור תנן ומנו חנניה היא הא יכול לאוקמי בלשהות ולכ"ע ומיירי כשלא נתבשל כמב"ד די"ל משום דרישא איירי דומיא דסיפא דתנן ב"ש אומרים נוטלין אבל לא מחזירין וב"ה אומרים אף מחזירין. והסיפא א"א לומר דמיירי בשלא נתבשל כמב"ד דא"כ לא הוו ב"ה אומרים דמחזירין אע"פ שהוא גרוף וקטום וק"ל:


###### Drisha, Orach Chayim 253:6:1
[Drisha, Orach Chayim 253:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:6:1)

ותבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו מצטמק ויפה לו מותר ג"כ להשהותו כו' יש להקשות דאמאי לא נקט רבותא זו אפי' מצטמק ויפה לו ברישא גבי אם נתבשל כמב"ד על כן לכאורה היה נראה לי דרבינו ס"ל דגם רש"י ור"י ס"ל שאם נתבשל כמב"ד דאז אינו מותר אם מצטמק ויפה לו אחר גמר בישולו דכיון דאיכא תרתי דעדיין לא נגמר בישולו ולאחר גמר בישולו מצטמק ויפה לו חיישינן שמא יחתה. אמנם זה אינו דא"כ מאי דוחקיה דתוספות ספ"ק וב"י הביאו לפרש לדעת רש"י וסייעתו הא דאמרינן בספ"ק בשיל ש"ד בשיל ולא בשיל אסור כו' שכתבו לדעת רש"י דלא מיקרי בשיל ולא בשיל דאסור לשהויי ע"ג כירה שאינו גרופה וקטומה אלא כשהתחיל להתבשל ולא בהגיע למב"ד עכ"ל. הלא יכול לפרש דמיירי אפי' בנתבשל כמב"ד ומצטמק ויפה לו. וכן משמע קצת ממ"ש רבינו בסמוך אבל להחזיר כגון שהניח התבשיל כו' ולא כתב אפילו בלשהות מצינו שאסור והיינו כשנתבשל כמב"ד ונצטמק ויפה לו. ואפשר לומר שרבינו מסופק בדין זה כשיטת רש"י ור"י מש"ה לא פירש להדיא דין זה. והיותר נראה דבנתבשל כמב"ד ולא נגמר עדיין בישולו אין לך מצטמק ויפה גדול מזה דנגמר בישולו ומש"ה לא הוצרך לפרש וס"ל דפשוט דאין חילוק בין נצטמק גדול לקטן ודו"ק:


###### Drisha, Orach Chayim 253:7:1
[Drisha, Orach Chayim 253:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:7:1)

ולזה הסכים א"א ז"ל איני רואה שום גילוי דעת בדברי הרא"ש ז"ל שהסכים כן דהא כתב וז"ל ובשביל שרבו הדיעות בפסק זה וישראל מדקדקים במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם כמנהג שנהגו ע"פ הפוסקים כחנניא עכ"ל. ואפשר ליישב דכיון שמשמע בגמרא דכל כה"ג במנהגא תליא וא"כ כיון שכתב הרא"ש שכן נהגו ישראל כדעת הפוסקים כחנניא א"כ ממילא ס"ל דכן הלכה:


###### Drisha, Orach Chayim 253:8:1
[Drisha, Orach Chayim 253:8:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:8:1)

ואיני יודע למה חילק ביניהן דהא בגמרא כו' כתב ב"י שרבינו לא הבין דברי הרמב"ם דהוא מפרש בעיא זו בשנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ואע"ג דקנסו על השוכח דילמא ה"מ כשלא נתבשל כל צרכו אבל בנתבשל כל צרכו אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו לא קנסו ולא אפשיטא ולקולא. ומש"ה לא ק"מ דהא דלא מפלגינן בין עבר לשכח היינו דוקא כשלא נתבשל כל צרכו אבל בנתבשל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו ע"כ מפלגינן בינייהו כו' ע"ש. ולעד"נ דשפיר כתב רבינו על הרמב"ם וא"י למה חילק ביניהם ר"ל בין עבר ושהה לשכח דאע"פ שגם רבינו הבין בדברי הרמב"ם שפי' האיבעיא כדרך שפי' ב"י כדלעיל על כל זאת לא נמנע מלהקשות עליו דהא בגמרא מייתי ראייה מעבר ושהה לשכח כלומר ומשמע שדין שכח דומה לגמרי לדין עבר ושהה ואין שום חילוק ביניהם. אבל אינו מקשה למה חילק בין מצטמק ויפה ללא נגמר בישולו דבהאי לא יוכל להקשות דידע דהלך בשיטת הרי"ף רבו דפי' האיבעיא בגמרא וע"כ צ"ל שגם רבינו ידע פי' זה דאל"כ למה מקשה רבינו ואיני יודע למה חילק ביניהן דהא בגמרא כו' ולא מקשה מנ"ל חילוק זה לחלק גבי שכח באם מצטמק ויפה לו אמנם לפי גירסת מקצת ספרי רבינו שכתב בהן ז"ל ואיני יודע למה חילק בשניהם וכן הוא בדפוס וברמ"ה יתיישב קושיא זו ולק"מ ודו"ק. אך לפי מה שמסיק רבינו דהא בגמרא מייתי ראייה. כו' משמע שעיקר הגי' ביניהן דאילו היה קושיא על שניהן ק' דמתחיל בתרתי וסיים בחדא דהראייה דמייתי מהגמרא אינו סתירה למה שחילק בין נצטמק ויפה ללא נגמר בישולו וק"ל. ובזה נתיישב ג"כ תמיהת ב"י שמתמה על הכלבו שכתב דלהרי"ף תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אפילו עבר ושהה מותר וכ"ש אם שכח שוגג ומתמה ב"י שהרי"ף לא התיר אלא בשכח ובמה שכתבתי נסתלקה הקושיא זו לפי שי"ל הכלבו ס"ל כדעת רבינו שגם להרי"ף דין שכח דומה לגמרי לדין עבר ושיהה. כתב ב"י וז"ל כתב הר"ן דמשמע בירושלמי דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא כשסלקן מע"ג כירה מע"ש ולא החזירן עד שחשכה כו' עד אבל כשסילק בשבת בכולהו גוונא שרי עכ"ל ודבר פשוט הוא שאין כן דעת התוס' והרא"ש וסייעתם שהרי הם אוסרים להחזיר אפילו מבעוד יום סמוך לחשכה וכ"ש להחזיר כשסלק משחשכה עכ"ל. וקשה דילמא התוס' והרא"ש אסרי דוקא באינה גרופה או קטומה לאפוקי הר"ן מיירי בגרופה וקטומה כמבואר בדבריו. וי"ל דזיל בתר טעמא דהא התוס' והרא"ש אינם אוסרים להחזיר מבעוד יום סמוך לחשיכה אלא מטעם גזירה דאתי נמי להחזירה כשנוטלה בשבת. א"כ גזירה זו איכא נמי למיגזר בגרופה וקטומה ואין לומר דילמא דוקא באינה גרופה דחמיר גזרינן דהא אדרבה גבי דבר דחמור ביותר לא גזרינן והראייה דהא כתב הרא"ש ורבינו בסמוך אבל כ"ז שלא נתבשלה מותר להחזירה ולא גזרינן דילמא אתי להחזיר משחשיכה משום דאם היה מחזיר משחשכה הוי מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י. כמו שכתב ב"י. אך עדיין קשה דילמא הא דהתוס' והרא"ש אוסרים להחזיר מבעוד יום סמוך לחשיכה נמי איירי בנטל מבעוד יום זמן גדול לפני חשיכה כמ"ש הר"ן ובכה"ג דוקא גזרו להחזיר סמוך לחשיכה גזירה אטו חשיכה עצמו וי"ל דסתם נטילה מן הכירה היא סמוך לחשיכה שאז לפעמים נוטלין מן האש לצורך הלילה או כדי להטמינה לצורך מחר וא"כ לפעמים נמלכים ומחזירין אותה על הכירה להיות חם לצורך הלילה. וא"כ מאחר שהתוס' והרא"ש ס"ל דאם נטלו בשבת עצמו מותר להחזירו בכל ענין ולא אסרו אלא כשנטלו מבע"י דהנטילה היתה בחול והחזרה בשבת דה"ל תרי שמות והוי כהתחלת הנחה בשבת א"כ כשהנטילה היתה סמיך לחשכה היה להן להתיר להחזיר מיד סמוך לחשיכה דכיון שהחזרה היה בזמן הנטילה ליכא למיגזר אטו שבת דהא בשבת עצמ' כה"ג מותר. וק"ל. והיותר נראה לי ליישב שני הקושיות הנ"ל דהב"י בא לסתור דברי הר"ן שכתב בשם הירושלמי דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מע"ג כירה בע"ש דמשמע מדבריו דקאי גם אפלוגתא דב"ש וב"ה וע"ז כתב דז"א דהם איירי בכל גוונא ודו"ק:


###### Drisha, Orach Chayim 253:9:1
[Drisha, Orach Chayim 253:9:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:9:1)

ואם אינה גרופה וקטומה אסור להחזיר כו' כתב ב"י פשוט שם במשנה כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר והאי לא יתן לא יחזיר הוא כדמשמע בגמרא דלא איבעיא לן אלא אי משמע נמי לשהות או לא אבל בלא יחזיר לא איבעיא לן דפשיטא דלא יחזיר הוא עכ"ל. יש להקשות דמה לו לכל זאת נהי שלא יתן לשהות הוא מ"מ ע"כ צ"ל דכ"ש צריך גריפה וקטימה לחזור והא ראייה דהא בגמרא קאמר בהדיא דכ"ש היא וז"ל הגמרא האי לא יתן לא יחזיר כו' עד או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא וכ"ש להחזיר ע"כ. וצ"ל ליישב משום דקשה לב"י על הא דקאמר בגמרא וכ"ש להחזיר הלא אדרבה דאפשר לומר בהיפוך דלשהות יהיה טפי אסור דכיון דעדיין לא נתבשל א"כ ממילא מבשל בשבת לאפוקי להחזיר דכבר יתבשל קודם שבת אלא ע"כ צ"ל הא דהגמרא קאמר וכ"ש להחזיר לא לענין דינא אלא לפי שמשמעות הלשון לא יתן יותר משמע לחזור דכיון דעיקר צד איסור שהייה נעשה זמן רב לאחר שיתן הקדירה על הכירה דהיינו מה שיבשל בשבת וא"כ איך יאמר על איסור שהייה לא יתן. לאפוקי צד איסור לחזור נעשה מיד כשיתן בשחשיכה או בשכח הקדירה על הכירה. וק"ל. כתב ב"י בד"ה ומ"ש ול"מ בשבת אלא אפילו מבע"י אחר שנגמר כו' מסיק וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו אלמא דלא מיתסר אלא בשבת דוקא ולא מבע"י כו' יש להקשות דאיך מביא ראייה מדברי הרמב"ם הלא רבינו כתב ג"כ לעיל וכתב ז"ל אבל להחזיר ג"כ כגון שהניח התבשיל עליה מבע"י ונטלה ממנה בשבת ובא להחזירה עליה אינו מחזיר עליה הרי דכתב בשבת ואפ"ה אסר ג"כ להחזיר מבע"י. וי"ל דאם איתא דהרמב"ם ס"ל דלאו דוקא אסור להחזיר בשבת אלא ה"ה מבע"י ה"ל לכתוב ג"כ בהדיא ע"כ אין להביא ראייה מן רבינו לפי שהוא כתב בהדיא שאסור ג"כ להחזיר אפי' מבע"י ואל זה נתכוין ב"י מ"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם וק"ל:


###### Drisha, Orach Chayim 253:10:1
[Drisha, Orach Chayim 253:10:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/253:10:1)

ואם אינה גרופה וקטומה אסור להחזירה ל"מ בשבת כו' כתב ב"י וכתב הר"ן דאפילו במצטמק ורע לו אסור להחזיר בשאינה גרופה וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג וז"ל כל שמותר להשהותו ע"ג האש כשנוטלין אותו בשבת כו' עד אלא ע"ג כירה גרופה או מכוסה או בכירה וכופח שהוסקו בקש או בגבבא ע"כ. גם כאן משמע מדברי הרמב"ם דס"ל דא"צ גרופה וקטומה כשהסיקוהו בקש ובגבבא ולאפוקי רבינו שכתב לעיל דצריך להיות שניהם יחד וכמ"ש לעיל מדכתב או וה"ט דס"ל דבהוסק בקש ובגבבא לא נשארו שם גחלים בעין ולא נ"מ בגרופה וקטומה גבייהו. כתב ב"י כתוב בהגהות מרדכי פרק כירה צ"ע אם מותר להניח הקדירה לכתחלה ע"ג כירה גרופה וקטומה סמוך לחשכה דדילמא אפי' מבע"י לא שרי אלא להחזיר אבל להניח לכתחלה לא ע"כ. ומ"ש ב"י אח"כ בסמוך בפשיטות בשם תוס' וז"ל אבל מבע"י מחזירין בכל ענין מאחר שהיא גרופה וקטומה עכ"ל ר"ל מ"ש בכל ענין כלומר אפילו מכירה זו לכירה אחרת. ואע"ג דכשמחזיר לכירה אחרת הוי כאילו הניח הקדירה לכתחלה ע"ג כירה גרופה וקטומה סמוך לחשיכה י"ל דשאני להחזיר כיון דכבר נתבשל לגמרי לאפוקי הגהות מרדכי מיירי אם מותר להניח הקדירה שלא נתבשל כל צרכו אלא כמב"ד דאי אפשר לומר דמיירי שלא נתבשל אפילו כמב"ד דא"כ פשיטא דאסור דהא נתבאר לעיל דאסור לשהות. ואין להקשות דאם איירי שנתבשל כמב"ד א"כ פשיטא דמותר דמ"ש מלשהות דנתבאר לעיל דמותר די"ל דשאני לשהות דמיירי שנותנין הקדירה על הכירה מבע"י ומשחשיכה בעת שנולד צד האיסור שנגמר בישולו או אינו עושה מעשה דהא הקדירה כבר עומד על הכירה משא"כ הכא דבא להניח הקדירה ע"ג הכירה סמוך לחשיכה נמצא שעושה מעשה צד איסור בשעת הנחה וק"ל. עוד כתב שם ב"י וז"ל כתב עוד שם כל מה שאסור להשהותו סמוך לחשיכה ה"ה דאסור סמוך לברכו שהיא קבלת שבת שלנו וכבר נתבאר שזהו ע"פ דברי התוס' והרא"ש וכמה גדולים חולקים עליהן ע"כ. יש להקשות דאיך מדמה ענין מחלוקת כמה גדולים על התוס' והרא"ש לענין זה דהא לא פליגי על התוספות והרא"ש וס"ל דמותר קודם חשיכה אלא דוקא לענין להחזיר שכבר נתבשל ואין שום טעם לאסור אלא מכח גזירה בעלמא לאפוקי כל מה שאסור להשהותו סמוך לחשיכה אינו אסור מטעם גזירה אלא משום בישול בשבת וא"כ אף הם מודים דה"ה אסור סמוך לברכו שהוא קבלת שבת שלנו. ואין ליישב ולומר דהב"י לא אדסמיך לו קאי אדין שהייה אלא אדלפני פניו דז"א דהא ב"י חזר וכתב האי קושיא בעינא בס"ס רנ"ז ולקמן וכמ"ש ודו"ק. כתב ב"י וז"ל כתב רבינו ירוחם בח"ג דפירות הנאכלים חיים דינם כתבשיל שנתבשל כמב"ד ומצטמק ויפה לו ואסור להשהותו ע"ג הכירה שאינה גרופה וקטומה וזהו לדעת הרי"ף וסייעתו אבל לדעת רש"י וסייעתו מותר כו' יש להקשות. דאיך כתב וזהו לדעת הרי"ף דא"כ אפי' היה מצטמק ורע לו אסור וצ"ל דמ"ש דינם כתבשיל שנתבשל כמב"ד ומצטמק כו' אינו ענין אחד אלא ה"ק אסור בכל ענין כתבשיל שנתבשל כמב"ד אי אפי' שהפירות נחשבין כתבשיל שנתבשל כל צרכו מ"מ הרי מצטמקים ויפה לו. אבל אין לומר דליתא לדברי ב"י לומר שזה שכתב רבינו ירוחם שאסור זהו לדעת רש"י וסייעתו והם מודים דבלא נתבשל אלא כמב"ד נצטמק ויפה לו דאסור הואיל ואיכא תרתי וכדבעינן למימר לעיל שג"כ דעת רבינו דא"כ קשה הא לקמן בסי' רנ"ז כתב רבינו בשם רשב"ם שמותר להניח פירות וא"כ רשב"ם לא אתי כמאן לא כהרי"ף ולא כרש"י וסייעתו