## Drisha, Orach Chayim

###### Drisha, Orach Chayim 257:1:1
[Drisha, Orach Chayim 257:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/257:1:1)

אבל לא בדבר המוסיף הבל כו' כתב ב"י וז"ל וכתב כר"ן פרק כירה גבי מעשה דאנשי טבריא דמהתם שמעינן דהמטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור אפילו בדיעבד וכתב הרמב"ם דדוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו אבל כו' אע"ג דלעיל בסימן רנ"ג כתב ב"י בשם ר"ן דאפילו מצטמק ורע לו אסור להחזיר בשאינה גרופה י"ל דשאני להחזיר דחמיר יותר מהטמנה:


###### Drisha, Orach Chayim 257:2:1
[Drisha, Orach Chayim 257:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/257:2:1)

ועשביה לחים כו' כתב ב"י דנראה מדברי הרי"ף דלחין מחמת עצמן מחממות טפי כו' נראה דר"ל דאל"כ לא היה כתב הרי"ף ומוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה כו' מאי נ"מ אם משכחת אי לא כיון דס"ל דלחין מחמת דבר אחר מחממות טפי וק"ל. עוד כתב ב"י והתימא על רבינו שלא חילק בין לחין מחמת עצמן או מחמת דבר אחר אפשר לומר דמש"ה סתם וכתב רבינו לחין דסבירא ליה דאסור בכל גווני והכי מוכח ממ"ש אבל יבישים טומנין בהם ואם איתא דס"ל לרבינו דאם לחין מחמת ד"א מותר להטמין בו כדעת הרא"ש א"כ למה כתב אבל יבשים טומנין בהם הל"ל דאפי' בלחים טומנין בהם וכגון שהם לחים מחמת דבר אחר. אע"ג דא"ל דלשון הגמרא תפס דהגמרא נמי קאמר אבל יבשים מ"מ הפוסק צריך לפרש דבריו:


###### Drisha, Orach Chayim 257:3:1
[Drisha, Orach Chayim 257:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/257:3:1)

אבל אם גילה מבע"י אדעתא שלא לכסותו אסור לכסותו משתחשך כתב ב"י וז"ל ומ"ש וכן יכול לגלותו בשבת ולחזור לכסותו וכן מ"ש אבל אם גלה מבע"י אדעתא שלא לכסותו כו' הוא ממה שכתבו התוס' והרא"ש שם כסהו ונתגלה מותר לכסותו נראה דה"ה דמותר לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כמו שמותר ליטול הקדירה ולהחזירה והא דנקט כסהו ונתגלה משום דנתגלה מבע"י איירי דומיא דרישא אבל אם גילהו בידים מבע"י כדי שלא לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמי לתחלת הטמנה וכ"כ רבינו ירוחם כה"ג דלעולם מותר לכסותו משתחשך אא"כ גילהו מבע"י על דעת שלא לכסותו משתחשך עכ"ל. דע לך שב"י לא העתיק לשון הרא"ש ורבינו ירוחם כהווייתו דז"ל הרא"ש דף קע"ח ע"ד כסהו ונתגלה מותר לכסותו משתחשך נראה דה"ה לכתחלה מותר לגלותו ולחזור ולכסותו כו' עד ומיהו אם גילהו אדעתא שלא לכסותו משתחשך נראה דאסור דדמיא לתחלת הטמנה עכ"ל וכלשון זה כתב ג"כ רבינו ירוחם וז"ל ומ"מ גילהו מבעוד יום כדי שלא לכסותו משתחשך נראה שאסור שדומה לתחלת הטמנה ע"כ. ונ"ל לפרש דכוונתם לומר דאם גילהו אדעתא שלא לכסותו מבעוד יום אלא משתחשך נראה דאסור לכסותו משתחשך. ופי' זה מוכרח הוא דאל"כ קשה דאיך כתב הרא"ש ורבינו ירוחם נגד התוס' אשר מקור דברים הללו נובע משם דז"ל התוס' אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה עכ"ל. ור"ל דכיון דגילהו אדעתא שלא לכסותו מבעוד יום אלא משתחשך הילכך אסור לכסותו משתחשך דדמיא לתחלת הטמנה וכלשון הזה כתוב בתוס' שבידינו וכך הוא נמצא כתוב בכל הספרים ישנים וגם חדשים וגם רש"ל לא הגיה בתוספות בח"ש שלו. וע"כ צ"ל כן דלפי הבנת ב"י דברי התוס' והרא"ש ורבינו ירוחם קשה דהא לא כתבו התוס' האי אבל אם גילהו בידים מבע"י כו' אלא בסיום התירוץ הא דנקט נתגלה לשון דיעבד ולפ"ז הדיוק דדוקא בדיעבד מותר אבל לכתחלה אסור. וא"כ משמע דלכתחלה בכל גוונא אסור וא"כ למה להו לתוס' לדחוק כולי האי ולפרש דדוקא אם גילה אדעתא שלא לכסותו לעולם אז אסור לכסותו משתחשך ומנ"ל חילוק זה דבשלמא לפירושו לק"מ דזיל בתר טעמא דהא טעם האיסור הוא משום דדמיא לתחלת הטמנה הילכך א"ש דקאי הדיוק אבל אם גילה אדעתא לכסותו מבע"י אז אינו אסור לכסותו משתחשך דלא הוי כתחלת הטמנה וצריך לומר דמ"ש הרא"ש ורבינו ירוחם אדעתא שלא לכסותו משתחשך כו' דתיבות משתחשך לא קאי למעלה אלא קאי למטה משתחשך נראה שאסור. ועל כן לא כתב רבינו בתחלת דבריו משתחשך אלא בסוף דבריו וכן מצאתי מוגה באשר"י מדוייק תיבת אלא וז"ל ומיהו אם גילהו מבע"י אדעתא שלא לכסותה אלא משתחשך כו' והא דשינה הרא"ש ורבינו ירוחם בהעתק דברי התוס' היינו משום דקי"ל דאין זה במשמעות הלשון לדקדק אבל אם גילהו בידים מבעוד יום אדעתא לכסותו דהא השתא מיירי בענין לא כסהו לכן מהפך הרא"ש ור"י. עוד כתב ב"י וז"ל ודע שכתב הרא"ש דלדברי התוס' שמפרשים דרשב"ג פליג את"ק מתניתין דקתני כסהו ונתגלה מותר לכסותו מצינו לפרש דוקא נתגלה דיעבד כו' עד לכן נ"ל דלדברי התוספות ת"ק לא שרי אלא להוסיף ולא להחליף כו' ע"ש ולעד"נ שגם הרא"ש ידע כירוש זה ולא עלה על דעת הרא"ש לומר שאין לפרש דברי התוס' בענין אחר אלא כדרך שהוא פי' דהא כתב מצינן לפרש כו' ולא כתב צריך לפרש וה"ק לפי סברת התוס' דפליג רשב"ג את"ק מצינן לפרש דהמשניות דוקא קאמרי משא"כ ברשב"ג בא לפרש ת"ק וס"ל לת"ק ג"כ דמותר אפילו להחליף ומכ"ש לגלותו בידים ולחזור ולכסותו א"כ ע"כ צ"ל דהמשניות ל"ד קאמרי ומיש הרא"ש כי היכי דתיתי מתניתין כת"ק אע"ג דבלא"ה נמי אתי' כת"ק ה"ק כי היכי דאתיא פשטא דמתניתין כת"ק וק"ל. ודחקו לזה כפי שקשה בעינו לפרש כמה פעמים המשניות לאו דוקא כמו שצריך לפרש לפי פי' ב"י דמ"ש כסהו ונתגלה לאו דוקא נתגלה אלא ה"ה לכתחלה וגם מ"ש הת"ק במשנה אם בא להוסיף מוסיף לאו דוקא להוסיף אלא ה"ה מותר לגלות בידים ולחזור ולכסותו לאפוקי לפי מה שפירש הרא"ש דברי התוס' נוכל לומר שדוקא קאמר במקומות הנ"ל וק"ל:


###### Drisha, Orach Chayim 257:4:1
[Drisha, Orach Chayim 257:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/257:4:1)

אבל אם פינה התבשיל לקדרה אחרת כו' ומפרש בגמרא טעמיה דליכא למיגזר שמא ירתיח משום דהשתא אקורי מיקר לה ארתוחי מרתח לה וכתב ב"י והר"ן שם גבי מותר להטמין את הצונן דייק מדברי רש"י דוקא כשפינן כדי לקררן הוא דשרי משום דליכא למיגזר ביה דהשתא אקורי מיקר לה במתכוין אחומי קא מחמם לה אבל הרמב"ם בפ"ד כתב דהיינו טעמא כו' הא דכתב ב"י אבל הרמב"ם כתב כו' לא בעי למימר דהרמב"ם לא ס"ל כלל טעמו דהשתא איקורי מיקר לה כו' דהא גמרא ערוכה היא אלא על דברי הר"ן קאי שפי' דדוקא כשפינן כדי לקררן הוא דשרי דמשמע דבעינן שיכוין לקררן אבל הרמב"ם ס"ל דא"צ שיהא פינן במתכוין כדי לקררן אלא ה"ה אם ממילא נתקרר מותר:


###### Drisha, Orach Chayim 257:5:1
[Drisha, Orach Chayim 257:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/257:5:1)

רשב"ם היה מתיר לתת פירות סביב הקדירה כו' אשהייה קאי ולא מיירי בהטמנה וע"כ כתב ב"י ודין זה היה ראוי ליכתב בסי' רנ"ג אלא דמשום דמסיים ביה דין דשייך להטמנה כתבו רבינו בסימן זה. כתב הב"י וז"ל והמרדכי כתב בר"פ כירה שמותר להטמין תפוחים ואגסים חיים וה"ה לביצים חיים ומים כדי שיהו חמין כו' עיין מ"ש ב"י בס"ס רנ"ג ובסימן רנ"ד בד"ה אין צולין בשר וביצה כו' דמשנה זו איירי דוקא בצורך הלילה כו' ומשמע מיניה דלצורך מחר גם בשר מותר וכ"כ בש"ע בסימן זה בסעיף א'. ומ"ש המרדכי תפוחים וביצים צ"ל טעם. כתב ב"י וז"ל כתב בהגהות מרדכי פרק כירה דקדירה חייתא או בשיל כמב"ד שרי לאנוחי בתנור ע"ש עם חשיכה כו' אין להקשות לעיל בסי' רנ"ג שכתב ב"י וז"ל כתב בהגהות מרדכי פרק כירה צ"ע אם מותר להניח הקדירה לכתחלה ע"ג הכירה גרופה וקטומה סמוך לחשכה כו' דיש ליישב ולומר דהא דכתב כאן בפשיטות דשרי לאנוחי בתנור היינו לומר אם כבר הניח בתנור אז שרי להיות מונח ועומד בתנור וא"צ לחוש לסלק הקדירה מע"ג התנור לאפוקי לעיל בסי' רנ"ג שמסתפקים היינו אם מותר להניח הקדירה לכתחלה ע"ג כירה גרופה וקטומה כו'. עוד כתב שם ב"י בשם הגהות מרדכי דלעיל דל"ד לדבר המוסיף הבל דה"מ כגון הטומן בגפת ומלח וכיוצא בדבר המיטלטל שמדביק אצל דופני התנור ועוד כו' צריך להגיה אצל דופני הקדירה ועוד כו'. עוד כתב ב"י ומ"ש דעם חשיכה דקאמר היינו שיש שיעור להרתיח הוא ע"פ דעת התוס' והרא"ש שנתבאר בסי' רנ"ג דאפילו מבע"י אסור להחזיר אם הוא כ"כ ערב שאין שהות ביום להרתיח אם היתה קרה וכבר כתבתי שם שלא נהגו כן לפי שכמה גדולים חולקים עליהם ע"כ ואני אומר דגם אני כבר כתבתי לעיל בסי' רנ"ג שאין ענין זה שייך לענין זה דעד כאן לא פליגי כמה גדולים על התוס' והרא"ש אלא דוקא בחזרה כיון שכבר הוא מבושל ואינו אסור אלא מטעם גזירה בעלמא שמא יחזור ג"כ בשבת מש"ה חולקים וס"ל דמותר לאפוקי לאשהויי דעדיין לא נתבשל כל צרכו ועושה מעשה איסור בשבת אפשר לומר דכ"ע מודו דאסור אם לא נתבשל סמוך לחשיכה כשיעור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: