## Drisha, Orach Chayim

###### Drisha, Orach Chayim 308:1:1
[Drisha, Orach Chayim 308:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:1:1)

שמקפיד עליהם שלא יטלטלם כדי שלא יפגמו וכן כל כיוצא בזה כתב ב"י בשם התוס' דכלי המוקצה מחמת חסרון כיס יש ליזהר שלא לטלטלו (אפילו לצורך גופו כו' וכן נראה מדברי רבינו שכתב בסמוך או אפי' אם צריך לו והוא דבר שמקפיד עליו שלא לעשותו וכו' אסור כו' ע"ש לכאורה יש לתמוה מאי ונראה דקאמר דהא מ"ש רבינו או אפי' אם צריך לו והוא דבר שמקפיד עליו כו' גמרא ערוכה הוא. ואפשר ליישב משום דס"ל דאין ראיה מקורנס בשמים מכרחת לפי שאפשר לדחות ולומר דהא דאסרינן בשל בשמים לאו משום חסרון כיס דאע"פ שמלכלך ונמאס הבשמים מ"מ אין בכך חסרון כיס. כי מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי ולכן מותר ליגע בארון שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו או בתנור שדולק בו אש וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה כגון מעות או נר וכל שאר מוקצה וכן מותר לטלטל דבר מוקצה על ידו נפוח דלא הוי טילטול אלא כלאחר יד ולא מיקרי טילטול עכ"ל רמ"א והוא מדברי המרדכי ות"ה ותשובת מהרי"ל וב"י הביאה בס"ס זה:


###### Drisha, Orach Chayim 308:2:1
[Drisha, Orach Chayim 308:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:2:1)

כגון קורנס של בשמים צ"ע אם יש היתר טפי בקורנס של נפחים שלנו שהוא של מיני מתכות ובקל מדיחים אותו אף אם יתלכלך כי שמעתי בשם מ"ן שהתיר לפצע בו אגוזי':


###### Drisha, Orach Chayim 308:3:1
[Drisha, Orach Chayim 308:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:3:1)

ושברי זכוכית כו' כתב בא"ח שאם הם במקום שיכולים להזיק כגון שברי זכוכית על השלחן או באמצע הבית מותר לטלטל השברים לפנותן ואפילו אינם ראויים לשום מלאכה מידי דהוה אקוץ שבר"ה כדבסמוך:


###### Drisha, Orach Chayim 308:4:1
[Drisha, Orach Chayim 308:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:4:1)

שנשברה בחול כו' ז"ל ב"י ותימא כו' ובד"מ כתב דמשום סיפא נקטה דאם זרקה מבע"י לאשפה אסור מש"ה נקט שנשברה בחול עכ"ל. ולעד"נ דמש"ה נקט בחול לאשמעינן דאפילו נשברה בחול אפ"ה סגי בשיעור כל שהוא כזה אעפ"י שעדיין לא כיסה בה את הכלי אלא שראויה לכסות בה סגי. וברישא אשמעי' דאפילו אם נשברה בשבת דהו"א כיון דבכניסת שבת היה מטלטל ע"י כלי גם עתה שנשבר מותר לטלטל דהא אין מוקצה לחצי שבת קמ"ל דאפ"ה אי ראוי לכסות בה כלי אין ואי לא לא:


###### Drisha, Orach Chayim 308:5:1
[Drisha, Orach Chayim 308:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:5:1)

שירי מטלניות כו' וכתב הר"ן בשם הראב"ד דוקא בטליתות של מצוה הדין כן מפני שאדם בודל מהן ואינו רוצה להשתמש בהן תשמישים המגונים אבל שירי שאר בגדים מותר לטלטלם אפי' פחות מג' אצבעות דחזי לקינוח הטיט מעל רגליו דלא גרע מחרס קטן וגם ה"ה כתב שקצת מפרשים סוברים כן ושאין כן דעת הרמב"ם ועיין בב"י שהביאו וצ"ל דגם רבינו דסתם וכתב מטלניות כו' סבר כהרמב"ם וצריך ליתן טעם למה איתא בגמרא ורבינו הביאו לעיל בסמוך דשיעור חרס לכסות בה הכלי ולא אמר דשיעורו כדי לקנח בה הטיט ונראה דשיעור לכסות בה פך קטן הוא זוטר מיש בה כדי לקנח בה הטיט דדרך בני אדם ליטול חרס גדול קצת כדי שלא ילכלך ידיו אבל במטלניות הוצרכו ליתן שיעור ראוי לקנח בו משום דבשיעור קטן ממנו אין הכלי מתכסה דיפול בתוך הכלי הואיל ורך הוא. אלא שצ"ע שרבינו ירוחם חלק י"ג כתב והביאו ב"י לעיל בסי' ש"ב בד"ה טיט שעל רגלו ז"ל וה"ה שיכול לקנחן במעט חרס הראוי לטלטלו שיש בו שיעור כדי לסתום פי שום כלי ואפשר לומר דאף דאין מדרך בני אדם לקנח טיט בחרס קטן כ"כ מ"מ הרוצה לקנח בו מותר לטלטלו כיון שיש שם כלי עליו שהרי ראויים לכסות בו פך קטן:


###### Drisha, Orach Chayim 308:6:1
[Drisha, Orach Chayim 308:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:6:1)

אעפ"י שמלאכתו לאיסור כו' והא דקאמר מותר לשומטו מן הדפוס דל' לשומטו משמע דמשמטין המנעל בלי נגיעת הדפוס וכמ"ש אח"כ בחלוק שכבסו ותחבו בו קנה מותר לשומטו מעל הקנה ואסור ליקח הקנה מתוכו כו' נראה דהכא במנעל שגם הדפוס שם כלי עליו יכול ליקח הדפוס בידים דל' לשומטו ל"ד א"נ דלא התירו אלא מה שהוא צורך דהיינו לטלטל הדפוס אגב המנעל בשעת השמטת המנעל ממנו אבל ליגע וליקח הדפוס אפשר דאסור הואיל ואפשר זולתו:


###### Drisha, Orach Chayim 308:7:1
[Drisha, Orach Chayim 308:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:7:1)

אפילו אחת מירכותיה כו' וה"ה ספסל שנשמט א' מרגליה אסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחר בחד קצה ולישב עליה אא"כ ישב עליה פ"א קודם השבת כ"כ בת"ה וב"י הביאו ס"ס שי"ג:


###### Drisha, Orach Chayim 308:8:1
[Drisha, Orach Chayim 308:8:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:8:1)

כל דבר שאינו כלי כו' ואפילו אם ראוי לכסות בו שום דבר מ"מ אסור לטלטלו כיון שאין תורת כלי עליו וכתב ב"י וזה פשוט ולא הוצרך לכתבו אלא משום דלעיל כתב דחרס קטנה מותר לטלטלה והשתא קאמר דדוקא חרס דאתיא משברי כלים אבל צרורות או אבנים אע"ג דחזו לכסות בהם את הכלי כמו חרס קטנה אסור לטלטלם עכ"ל נראה הא דכתב ב"י דלא הוצרך לכותבו כו' משום דכמה פעמים כתבו רבינו לפני זה דדבר שאינו כלי אסור לטלטלו כגון קנה שתחב בחלוק:


###### Drisha, Orach Chayim 308:9:1
[Drisha, Orach Chayim 308:9:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:9:1)

אפילו של עלייה כו' וע"ל סי' תקי"ח דביו"ט הוא בהיפך דסולם של שובך שריא משום שמחת י"ט. אבל של עלייה אסור דחיישינן שמא יוציאנה לר"ה משא"כ בשבת דלא שכיח להוציא לר"ה וכ"כ התו' והרא"ש בריש ביצה. ד"מ. וגם הב"י הביא שהתוס' הקשו הגמרות אהדדי וחלקו בין שבת ליו"ט מה"ט הנ"ל וכתבו עוד שהרא"ש כתב שר"ת תירץ וחילק בין סולם של בית שדרך לטלטלה מזוית לזוית ול"ד לסולם של עלייה והן גדולים כו' ומסיק ב"י ורבינו סבר כתירוץ קמא לחלק בין שבת לי"ט וכ"כ ברמזים אבל קשה דבסימן תקי"ח נראה שתופס תירוץ דר"ת עיקר עכ"ל ולעד"נ דלק"מ דרא"ש לא כתב תירוצא דר"ת כדי לחלק על שנוי קמא דשינויא קמא ודאי אמת הוא וגם ר"ת מודה ביה דהא מילתא בטעמא הוא דבשבת ליכא למיגזר כ"א בי"ט ולא בא הרא"ש לחדש לנו בתירוצא דר"ת כ"א ללמדינו דגם בי"ט יש לחלק בין סולם של בית לשל עלייה משא"כ לשינויא קמא דבי"ט בכל ענין אסור. וניחא ליה לר"ת בשאר שינויא משום להשוות המימראות דתרווייהו איירי אפילו בי"ט. ועוד דבגמרא משמע דמתיר בסולם גדול כל שהוא וכמ"ש התוס' ואי בשבת מיירי קשה דהא מותר אפילו גדול ודו"ק עיין בתוס' פרק חלון (עירובין דף ע"ז ע"ב):


###### Drisha, Orach Chayim 308:10:1
[Drisha, Orach Chayim 308:10:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:10:1)

אבל של שובך מותר לכסותו כו' עיין בב'"י שכתב ועי"ל שמה שאסר כו' נראה דהאי ועי"ל אדסמיך לוה קאי דלפני זה כתב ז"ל דאילו ממקום למקום כו' ר"ל לפי מ"ש מנ"ל לרבינו להתיר בשבת ממקום למקום וכתב דסברא הוא דלא גרע משל עליה וע"ז מסיק וכתב ועי"ל דה"ט דרבינו דמתיר ממקום למקום משום דזיל בתר טעמא שמה שאסור להוליכה כו' וזה לא שייך ממקום למקום ודו"ק:


###### Drisha, Orach Chayim 308:11:1
[Drisha, Orach Chayim 308:11:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:11:1)

עצמות שראוים לכלבים עיין מ"ש הר"ן וב"י הביאו ומקשה ב' קושיות וכתב דצריך להגיה ר' יהודא במקום מ"ש ר' שמעון ע"ש וכן נלע"ד ובד"מ תמה עליו וכתב. דא"צ להגיה כלום דמ"ש ר' יהודה הוא דוקא בשיש כלבים לפנינו ולא כשראוים לכלבים ואין כאן כלבים כו' אבל לעד"נ דאין זה אמת דודאי בכלבים שהן שכיחי אע"ג דאין כלבים לפנינו מותר לטלטל וכ"כ בש"ע ע"ש גם מ"ש בד"מ ליישב קושיא שנייה דאע"פ לא קאי אשבת אלא משנתפרקו לאשמעינן רבותא אע"פ שנתפרק מהן הבשר לגמרי. זה ג"כ אין לומר לפי מ"ש שם בר"ן ע"ש דף קס"א שהרי כתב ז"ל אע"פ שנתפרקו בשבת העצמות מן הבשר ודו"ק:


###### Drisha, Orach Chayim 308:12:1
[Drisha, Orach Chayim 308:12:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:12:1)

גרעיני תמרה מותר לטלטלן ומ"מ אדם חשוב כו' עיין ברי"ף ורא"ש דמוכח דמיירי בין בארמייתא בין דפרסייתא לפי מאי דקי"ל כר"ש בכל ענין מן הדין שרי דאף דפי' הרי"ף בלישנא קמא דפרסייתא הן קשין ואינם נאכלין עם התמרים ר"ל בני אדם אינם אוכלים אותן אבל לבהמה עכ"פ הן ראוים וכן ללישנא בתרא מ"ש דרכים הן ואין הבהמה אוכלת אותם ר"ל אינן מאכילין התמרים לבהמה אבל מ"מ הגרעינין הן ראוים למאכל בהמה ומ"ש הרא"ש בפ"ב דביצה וב"י הביאו אח"כ בסמוך אהא דא"ל אביי לרב יוסף הני סופלי לחיותא היכי שדינן להו דכתב ז"ל דהני סופלא לא חזי לחיותא אלא ע"י שום תיקון שאם היו ראוים מותרין לטלטלם בלא ריפתא נראה פשוט דהרא"ש ס"ל דסופלי גרע מגרעיני תמרה הנ"ל ודייק כן מהא דאמר אמר אביי לרב יוסף היכי שדינן להו לחיותא משמע דיש צד איסור בדבר והכא בפרק נוטל אמרינן שמואל מטלטל להו אגב ריפתא רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא דמשמע ומוכח דלאו לדינא הצריכו כן אלא לחומרא בעלמא דאל"כ הו"ל לשמואל למימר אסור לטלטלו כ"א ע"י ריפתא או לקנא דמיא אלא ודאי איירי בראויה למאכל בהמה ואף שאין מדרך הבהמה לאכלן עם התמרים מ"מ לפי מה דקי"ל כר"ש דכל דבר הראוי לאדם ולבהמה אין אדם מקצה דעתו מיניה מש"ה שרי לטלטלינהו מדינא אלא שהן החמירו לנפשן ודוקא בסופלי דאינה ראויה לבהמה כ"א ע"י תיקון ולכן שאל אביי מרב יוסף דאמר לכם ולא לכלבים ור"ל דאסר לעשות תיקון בי"ט לצורך מאכל בהמה היכי שדינן להו לחיותא ומש"ה פי' הרא"ש ג"כ שם אגב ריפתא בע"א ממה שפי' כאן דהכא הוא כפשוטו כיון דאין איסור בטילטלייהו אפי' לחודייהו מש"ה אין שייך להקשות הא לא התירו ככר אלא לצורך מת בלבד ודו"ק. ב"י קיצר במקום שהיה לו להאריך גם דע שהב"י הביא תשובת הרא"ש איך שכתב שם שר"ת כתב ששמואל ואינך מחמירין על עצמן היו דאי לא חזי כאבן חשיבי וכי מטלטלן כו' עד ואע"ג דחזו למאכל בהמה בארתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלים אותם כו' כאילו חדא מילתא הוא והמעיין ורואה שם בתשובת הרא"ש רואה דמ"ד זה לא אמר זה. דז"ל התשובה בדיני מוקצה כלל כ"ב דין ח' הא דמטלטלין לשמואל גרעיני תמרה אגב ריפתא באתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלין אותן דאי היו אוכלין לא היו צריכין לכך דהא שמואל כר"ש ס"ל דלית ליה מוקצה אבל יש לתמוה אם אינן ראוים אפילו אגב ריפתא היכי מטלטלין ור' יעקב אומר דמחמיר על עצמו כדאמרינן בפרק הנוטל אי לאו דאדם חשוב אנא כיפי אכיפי ל"ל דע"כ הני גרעיני חזו לבהמה ואכלי דאי לא חזו כאבן חשיבי וכי מטלטלים אבן אגב הפת. ועוד כו' עד והתירוץ הזה דגרעינין בטילין אבל כל מילי לא בטיל לגבי פת כו' ע"ש הרי לפנינו בהדיא דלפי מאי דמסיק בשם ר' יעקב דהוא ר"ת דשמואל מחמיר על עצמו היה אצ"ל דלא חזו למאכל בהמה. ונראה דב"י דערבב הדברים ס"ל דאף לפי דברי ר' יעקב ס"ל מ"ש תחילה דבאתרא דשמואל לא היו אוכלים דאל"כ אפילו צד חומרא אין כאן. ואי לא חזו כלל לא הוה שרינן אפי' אגב הפת לכך צ"ל תרווייהו דחזו ולא חזו באתריה דשמואל אבל לע"ד לא נראה הכי ודו"ק:


###### Drisha, Orach Chayim 308:13:1
[Drisha, Orach Chayim 308:13:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:13:1)

בשר חי אפילו תפל כו' עיין בב"י עד והמ"מ כתב שם אדברי הרמב"ם שכן הוא בגמרא וצ"ע שבגמרא לא נזכר ה"ט משום דחזי לאומצא גבי בשר ואדרבה שם בגמרא ד' קכ"ח ע"א דקאמר בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא דרב חסדא אומר בשר תפל אסור לטלטל ומקשי' עליה מההוא מעשה דבר אווזא ומשני שם שאני בר אווזא דחזי לאומצא דמשמע אבל שאר בשר תפל לא ונלע"ד דע"כ צ"ל דל"ג שם בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בשר תפל אלא בשר תפוח וכן גירסת הרי"ף והרא"ש והר"ן דאל"כ תקשי ליה לרב חסדא דקאמר אסור לטלטל מהנהו ברייתות דמייתי אחר פלוגתתא דבשניהן איתא דבשר תפל מותר לטלטל (ומיהו י"ל דס"ל דהברייתות אתיא כר"ש והוא כר"י ס"ל) אלא ודאי גרסינן בפלוגתתא בשר תפוח שפירש סרוח וכמ"ש רש"י בהדיא בפי' להברייתות שם דף קכ"ח ריש ע"ב וא"כ מש"ה לא מצי לאקשויי לרב חסדא מברייתא קמא דמתיר דוקא בשר תפל דמדלא כתב היתר אפילו בבשר תפוח משמע דבבשר תפוח ס"ל דאסור לטלטל ואע"פ שבברייתא שנייה מתיר לטלטל אף בבשר תפוח מטעם דראוי לחיה מ"מ לא מצי לאקשויי מינה לרב חסדא דהא מצי למימר אנא ס"ל כמשמעות ברייתא קמייתא וכמ"ש והשתא א"ש הא דמשני שם אליבא דרב חסדא שאני בר אווזא דחזי לאומצא דר"ל שאני האי מעשה דבר אווזא שכיון שלא היתה תפוח חזי לאומצא וה"ה בשר חי שאינו מלוח אלא שהמעשה שם כך היה וכן נראה שהוא דעת רש"י שהרי כתב אדג תפל שהוא אסור לטלטלו משום שאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדיה עכ"ל וקשה א"כ בשר תפל למה הוא מותר לטלטלו מ"ש מבשר דג אף שהתוס' תירצו בשינוייא אחריני דשאני בשר תפל דראויה לחיה נראה דרש"י לא ס"ל האי שינוייא דא"כ לא הו"ל לרש"י לסתום אלא לפרש שהרי עדיין לא נזכר חיה כלל אלא ודאי ס"ל דבשר תפל מותר משום דחזי לאומצא דכתב רש"י שם בשר תפל שאינו מלוח ומאן דגרס בשר תפוח היא היא עכ"ל קשה מיניה וביה שהרי בסמוך כתב בפירוש דברייתא דתפוח פי' סרוח וכ"כ התוס' שם בשמו וע"כ צריך לדחוק ולומר שרש"י ר"ל שבשר שאינו מלוח היינו הוא כאילו היה סרוח ומש"ה כתב ומאן דגרס תפוח היא היא אבל זהו דוחק וגם לא לכלבים כמו בשר תפוח דהיינו סרוח וכמ"ש הר"ן דבשר תפוח אינו נאכל אפילו לכלבים וז"ש היא היא דרב חסדא ס"ל בתרווייהו דאסור לטלטל ודוק ומ"ש ב"י תו דג תפל כתב רש"י ז"ל דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו אדעתיה למישדיה מש"ה אסור לטלטלו נ"ל לגרוס אבל אדג תפל כו' ור"ל אבל אדג תפל שכתב רבינו שאסור לטלטלו משום שאינו ראוי אפילו לכלבים אבל רש"י כתב טעמא אחריני משום דאין דעתיה למישדיה קמיה וכ"כ התוס' שם בשינוייא אחרינא אבל קשה למה ליה לב"י להביא פירוש רש"י בזה דהאי שינויא לא אתיא אלא אליבא דר' יהודא דאסר במוקצה וכמ"ש התוס' ואנן קי"ל כר"ש דמתיר מוקצה ומש"ה הוצרך רבינו ליתן טעם שאינו ראוי לכלבים וכתירוץ קמא דתוס'. וכל זה כתבתי לשיטת ב"י ע"ש. אבל קשה דע"כ התוס' ל"ס דבשר חי ותפל שהוא ראוי לאומצא מדהקשו שם ז"ל דג תפל אסור לטלטלו תימא מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתיא כו' ואי ס"ל דחזי לאומצא א"כ מנ"ל דכר"ש אתיא דהא אפילו ר"י מודה בזה אלא ודאי ס"ל דדוקא בר אווזא חזי לאומצא דאל"כ לא משני ארב חסדא מידי דאף אם היו גורסים בפלוגתא בשר תפוח וכמ"ש התוס' לעיל הא כתבו בסמוך בד"ה בשר תפל מפני שהוא מאכל לחיה כו' מדלא קאמר מפני שהוא מאכל לבהמה מוכרחים אנו לומר שתפוח אינו מסריח כדפירש הקונטרס כו' א"כ ע"כ הא דמשני אליבא דרב חסדא שאני בר אווזא דחזי לאומצא דר"ל דווקא בר אווזא ולא שאר בשר ודו"ק. ואפשר שזהו כוונת רש"י שכתב לעיל ומאן דגרס בשר תפוח היא היא ר"ל שאין פי' תפוח מסריח וכ"כ בהדיא בפירש"י הנדפס באלפסי ע"ש ולא כדפירש הקונטרס לקמן בברייתא וא"כ לפ"ז נלע"ד שגם כוונת רבינו שכתב טעמא מפני שראוי לכלבים שקאי גם אבשר חי ותפל שאינו ראוי לאומצא וכמ"ש בשם התוס' מ"מ המה מותרים לטלטל מטעם שאינו ראוי לכלבים ואנן כר"ש ס"ל דאית ליה האי סברא דאע"ג דחזי לאיניש מ"מ מוכן הוא לכלבים לאפוקי דג תפל שאינו חזי אפילו לכלבים וכמ"ש התוס' בשונוייא קמא ודו"ק היטב. שזה נלע"ד ברור:


###### Drisha, Orach Chayim 308:14:1
[Drisha, Orach Chayim 308:14:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:14:1)

צואה של תרנגולים המונחת בחצר כו' עיין מ"ש ב"י צ"ל דרבינו העתיק לשון הרי"ף והרא"ש וצ"ל כעין שפי' הר"ן כו' ר"ל שגם רבינו ס"ל דצואת קטן וצואת תרנגולים שוין הן דאם לא כן ודאי לא היה משמט דין צואת קטן ולאשמועינן דבצואת קטן אף שהוא בחצר אחרת ואף אם אין קטן שיתלכלך בו מותר להוציאו מפני שהוא ראוי לכלבים אלא ודאי ס"ל דאינו ראוי לכלבים ולא התירו אלא משום גרף של רעי אם הוא בחצר שדר שם או מפני שלא יתלכלך הקטן גם בחצר אחרת וכדין צואת התרנגולין:


###### Drisha, Orach Chayim 308:15:1
[Drisha, Orach Chayim 308:15:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/308:15:1)

אסור להביא לפניו כו' עיין בב"י שכתב ע"ז וז"ל ומ"ש כדי להוציאו לאחר שימאס נ"ל דלאו למימרא דדוקא קודם שימאס הוא דשרי לקבוע ישיבתו אצלו כדי להוציא לכשימאס אבל אם כבר נמאס אסור לקבוע ישיבתו אצלו דאל"כ אתיא דלא כתוס' ודלא כהרא"ש דאינהו שרו בכל גוונא כל שאינו עושה הגרף בידים כו' נראה דמשמע להב"י כן דעת התוס' והרא"ש דאל"כ הו"ל לתרץ הקושיא בחילוק זה דמ"ש אין עושין גרף של רעי לכתחלה היינו לאחר שנמאס ודברי אביי ורבה הוה קודם שנמאס אלא ודאי דאין חילוק ואי מהא נ"ל נ"ל דאינו מוכרע משום דאין עושין גרף של רעי ג"כ משמע אפילו קודם שנעשה המיאוס אפ"ה הוצרכו לשנית בע"א. כתב בתשובת מהרי"ל טילטול השעיות שמעתי ככר שנשאו ונתנו בדבר לפני הר"ר פייבש ז"ל ולא מצאו איסור ברור ואפ"ה היתר ברור לא אמר בה לפי שנתפשט האיסור ור"ל דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור דלמדידה נעשה ואע"ג דלמצוה שרי מדידה מאן לימא לן דהא חשיב מדידה של מצוה דאי משום שלומד ע"י א"כ יתלה לימוד באיסור חלילה ואע"ג דלאו מדידה גמורה היא מדידת הזמן מ"מ יש לדמות ואחרי אשר גדול הדור גמגם בו מי יבא אחרי אשר כבר עשהו וכתכ עוד שהנקרא בל"א זיגרליך שמראות בצל ע"י החוליות גרע טפי עכ"ל: כתב רבינו ירוחם מעות בתוך כיס ושכח מע"ש מתיר כיסו ומניחו יאפילו יש בתוכו כתבי קודש וכן אם היה בכנף חלוקו מתיר ונופלים לארץ כ"כ רמ"א לא יאמר לנכרי להצניע מעותיו כי כל האסור לעשותו אסור לאומרו לנכרי: כתב בספר אגודה בפרק קמא דביצה אדם ששכח כיסו עליו בע"ש והוא בביתו יכול לילך בחדרו במקום המוצנע ויתירנו שם עם חגורו אבל אם הוא בשוק או ברחוב שאין שם עירוב לא יביאנו לביתו אך יתיר חגורו במקום שיזכיר כו' ע"ש: כתב בתשובת הרשב"א וב"י הביאה בס"ס ש"ח ז"ל וששאלת אם מותר לקנח בעפר בשבת למי שאין לו מים לתפלה ודאי מותר לקנח בעפר תחוח מדאמרינן אסור לכבד את הבית משום שמא ישוה גומות ולא נקט טעמא משום טילטול ע"כ וכתב ב"י ע"ז ומיהו התוס' והרא"ש ז"ל כתבו בהמצניע דכיבוד אסור מפני שמזיז עפר ממקומו וא"כ אסור לטלטל עפר אח"כ יחד לו קרן זוית וכמ"ש מכניס אדם מלא קופתו עפר כו' עכ"ל נראה דהרשב"א כי' מ"ש מכניס אדם מלא קופתו עפר כו' היינו אפילו באינה תחוח מסתמא בלא שום תנאי בלא הנחת בקרן זויות ס"ל דמותר לטלטלה ואינה בטילה אגב קרקע דוגמת מה שאמרו אפר כירה מוכן הוא וק"ל: