## Drisha, Orach Chayim

###### Drisha, Orach Chayim 314:1:1
[Drisha, Orach Chayim 314:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/314:1:1)

כגון חבית שנשברה כו' כתב בת"ה בסי' ס"ה בשם א"ז דהיינו דוקא כשאינו מחזקת מ' סאה דאילו מחזקת מ' סאה נחשבת כקרקע ושייך גביה בנין וסתירה:


###### Drisha, Orach Chayim 314:2:1
[Drisha, Orach Chayim 314:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/314:2:1)

מותר לפותחו כתב הכלבו שי"א דלא שרי לנקוב נקב ישן אלא בחבית של חרס שאין הסתימה מהודקת יפה אבל בחבית של עץ שמהדקים מאוד העץ שסותמים בה הנקב וחותכין ראשו על דעת שלא להוציאו ודאי נראה שזה נקב חדש ואסור ע"כ ע"ש יותר:


###### Drisha, Orach Chayim 314:3:1
[Drisha, Orach Chayim 314:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/314:3:1)

מותר להתיז ראש החבית כו' בריש פרק במה טומנין גרסינן דף מ"ח סוף ע"א א"ר יודא א"ר הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת ופירש"י בית צוואר של חלוק לכתחלה דהשתא קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למגופת חבית פי' ר"ת דהכי פירושו מה בין זה לנקיבת מגופת החבית דתנן בפ' חבית דחכמים מתירין (כמ"ש דבריהם בפרישה) ואע"פ שאינו דומה לפותח בית הצוואר שעשוי להכניס ולהוציא משא"כ בנוקב במגופה מ"מ פריך דאם איתא דבפותח בית הצואר חייב חטאת ה"ל למיסר מדרבנן במגופה ומשני רבא זה חיבור וזה אינו חיבור פי' שהמגופה אינה מן החבית ואפילו היה הנקב שבמגופה עשוי להכניס ולהוציא לא היה חייב חטאת לפי שהמגופה אע"פ שדבוקה בחבית מ"מ כיון דלניטל קאי מש"ה אינו חשיב חיבור אבל הבגד כשנארג כולו חיבור עכ"ל הגמרא עם פי' ר"ת וק' מאי פריך מ"ש ממגופת החבית דמתירין חכמים הא לפי מ"ש רב הונא דקי"ל כוותיה מחלוקת למעלה אבל מן הצד ד"ה אסור וזיל בתר טעמא והיינו כמו שפירש"י דלמעלה ודאי לא לפתח קמכוין משא"כ מן הצד וא"כ כאן בפותח בית הצואר שייך טפי למיסר מה"ט דדרכו לפתוח שם מן הצד בחבית ודוחק לומר דלרב חסדא פריך דס"ל דלרבנן בכל ענין שרי דהא לא קי"ל כוותיה כמ"ש בפרישה. ועוד מנ"ל להקשות דילמא רב יהודה בעל שמועה זו משמיה דרב כרב הונא ס"ל. ואף אם תאמר שהמקשן לא ידע: מפלוגתת רב הונא ורב חסדא ועלתה על דעתו שהמשנה בכל ענין מתיר מ"מ קשה על רבא מרא דתלמודא למה תירץ זה חיבור כו' ה"ל לתרץ שאני הכא דודאי לפתח עשוי כמו מן הצד דהתם ודוחק לומר דרבא משני ליה אפילו אליבא דרב חסדא דמתיר גם מן הצד מ"מ מודה בפותח בית צוואר דהוי חיבור דומיא דנקוב בחבית גופא דעלה שנינו ולא ינקב בצידה דמיירי לרב חסדא בחבית גופא דאכתי קשה הא איכא למיטעי בדברי רבא ולמימר דבמגופה הואיל ואינו חיבור מותר בכל ענין אליבא דכ"ע ואפילו בפותח מן הצד וזה ליתא אליבא דרב הונא ולכאורה היה נראה לתרץ דגם רב הונא דקאמר אבל מן הצד ד"ה אסור ס"ל דלא אסרו חכמים אלא בנקב מן הצד בגוף החבית דכיון דאיכא חיבור אסור אפילו לחכמים אבל למעלה אפילו בגוף החבית מותר וה"ט משום דאין דרך לעשות פתח למעלה מפני עפר וצרורות שיפלו בה וכדפירש"י ורבינו וזיל בתר טעמא מה לי במגופה או בגוף החבית הואיל שאין דרך לעשות הפתח למעלה שלא יפול בה צרורות אבל במגופה אפילו מן הצד שרי כיון דאינו חיבור והא דשנינו במשנה בפלוגתא ר"י וחכמים בנוקב במגופה ה"ט משום שהמשנה מתחיל בדברי רבי יהודה האוסר ומש"ה נקט רבי יהודה האוסר רבותא דאפילו במגופה אסור לנקוב אבל חכמים המתירין בכל ענין מתירין והא דלא פירשו דבריהם משום דמפורש ממילא דזיל בתר טעמא דלפי טעם דאין עושין נקב למעלה אין חילוק בין נוקב במגופה או לנוקב מן הצד בתרווייהו ע"כ צ"ל דלאו לפתח קמכוין כמ"ש כך היה נראה לכאורה והשתא שפיר פריך ממגופה דלכ"ע מותר אליבא דחכמים אפילו לדברי רב הונא ואפילו מן הצד ואתי שפיר נמי דרבינו סתם דבריו וכתב סתם מותר להתיז ראש החבית כו' משמע אפילו החבית גופה וע"ז קאי דמן הצד אסור כו' מיירי במן הצד וסמך על מה שיכתוב אח"כ שמחלק בין מן הצד ללמעלה אבל איני אוכל לומר כן מדקאמר הגמרא באוקימתא דרב חסדא והא דקתני לא יקבנה מצדה התם בגופה דחבית ולפי מ"ש גם לרב הונא צ"ל כן וא"כ למה כתב באוקימתא שלו והיינו דקתני לא יקבנה מצדה ועוד דלפי מ"ש דגם לרב הונא חכמים אינם אוסרים אלא במן הצד בחבית עצמו לא יהיה נ"מ אליבא דהלכה כחכמים בין רב הונא לרב חסדא וא"כ למה כתבו הרי"ף והרא"ש דהלכה כרב הונא לכנלע"ד דצ"ל דכמו שכתב ר"ת בפי' דאע"פ שאינו דומה למגופה שאינו עשוי להכניס ולהוציא מ"מ פריך דאם איתא דבפותח בית הצואר חייב חטאת ה"ל לחכמים למיסר מדרבנן במגופה הואיל שדומה קצת זה לזה. ה"נ י"ל דאע"ג דהכא במגופה יש טעם הגון שמותר למעלה מכח שאין דרך לעשות פתח למעלה משא"כ התם בחלוק בית הצוואר מ"מ פריך אם איתא דהתם בחלוק בית הצוואר חייב חטאת היה לחכמים לכל הפחות למיסר מדרבנן במגופה אפילו למעלה הואיל שדומה זה לזה שהרי גם שם בחלוק לא לשם פתח קמכוין אלא לצורך לבישתו הוא עושה ואפ"ה חייב עליה אפי' חטאת גם ה"נ בנקיבתו למעלה מ"מ הוא עושה נקב לצורך ליטול ממנה מה שהוא צורך כמו גבי חלוק לצורך לבישתו ומשני רבא זה חבור כו' ר"ל דאינן שוין כלל דלגזור זה אטו זה דהכא במגופה אינו חיבור ואין בו שום צד איסור דאורייתא ולכן לא שייך לגזור הא אטו הא ומוחר בכה"ג אפילו מדרבנן ועיין בב"י בד"ה וה"מ בצדה אבל למעלה כו' שאחר שמשני על המשנה אוקימתא דרב הונא ורב חסדא הנ"ל כתב וז"ל ופסקו הרי"ף והרא"ש כרב הונא וכ"פ הרמב"ם בפכ"ג ולפ"ז צ"ל דהא דבעו מיניה דרב ששת מהו למיברז בבורטיא בשבת ואסר להו למיברז במגופה היא ואפ"ה אסר משום דכיון דמן הצד היא ודאי לפתיחה מכוין דאי לעין יפה ליפתח מיפתח וכ"כ רבינו ירוחם בפ"ה. ואע"פ שהתוס' כתבו בר"פ במה טומנין דהא דאסור למיברז חבית גופא משמע ועוד דבמגופה שרי דתנן אין נוקבים כו' וחכמים מתירין צ"ל דאינהו ס"ל כרב חסדא ומש"ה כתבו דבמגופה שרי בכל גוונא לחכמים דקי"ל כוותייהו וא"כ ע"כ צ"ל דלא אסר רב ששת למיברז אלא בגופא דחבית אבל למאן דפסקו כרב הונא ודאי דאפילו במגופה נמי אסור למיברז לדברי הכל כיון דמן הצד הוא דע"כ לא שרו חכמים אלא למעלה עכ"ל ב"י ולעד"נ דזה הוא דוחק גדול דמ"ש התוס' ועוד במגופה שרי דתנן אין נוקבין כו' דיכתבו כן אליבא דרב חסדא דלא קי"ל כוותיה ועוד דא"כ לא אשתמט חד מהפוסקים ראשונים ואחרונים דכולהו פסקו כרב הונא וה"ל לא' להזכיר שהתו' פסקו כרב חסדא ועוד דא"כ מה יכולין להקשות ארש"י מזאת המשנה דדילמא רש"י ס"ל דמיירי במגופה וס"ל כרב הונא דקי"ל כוותיה ואליביה אפילו לחכמים במגופה אסור מן הצד וכן נלע"ד דגם התוס' כתבו כן אליבא דכ"ע אפי' אליבא דרב הונא וא"ה לק"מ רק אציע לפניך ל' התוס' ומתוכה יתבארו דבריהם שפיר וז"ל וכי מה בין זה למגופת חבית פי' בקונט' דתניא לקמן בפרק חבית רשב"ג אומר מתיז בסייף ומניחה לפני האורחים וא"כ לר"י מה משני זה חיבור וזה אינו חיבור התם נמי חיבור הוא דרשב"ג שרי להתיז אפי' גוף החבית עם המגופה כדמוכח התם דבעו מיניה מרב ששת מהו למיברז החבית בבורטה כו' א"ל לפיתחא קמכוין ואסור ופריך מהא דשרי רשב"ג להתיז ראשה בסייף ומשני התם האי לעין יפה קמכוין אבל הכא אי לעין יפה מכוון ליפתח מיפתח והא דאסור למיברז החבית היינו בגוף החבית דחבית חבית גופה משמע ועוד דבמגופה שרי דתנן במתניתין אין נוקבין במגופה כו' וחכמים מתירין משמע דשרי רשב"ג אפילו בגוף החבית דלעין יפה קמכוין כו' עכ"ל והנה לכאורה יש לדקדק מה מקשה ארב ששת דאסור מהברייתא דרשב"ג מתיר להתיז כו' דילמא רב ששת דאסר מיירי מן הצד וכמ"ש הב"י ורשב"ג דמתיר במתיז ראשה היינו למעלה דשם יש להתיר יותר מטעם שמא יכול בה צרורות כמו שמחלק רב הונא בין מן הצד ולמעלה במגופה אליבא דחכמים אלא ודאי המקשה ס"ל מדאסר רב ששת סתמא בכל ענין איירי אפילו למעלה ולכן שפיר מקשה מרשב"ג וא"כ הואיל דאנו מוכרחין לומר דרב ששת אסר אפי' למעלה מדסתם דבריו כמ"ש וא"כ שפיר כתבו התוס' ועוד במגופה שרי דתנן אין נוקבין כו' ר"ל דאי רב ששת איירי במגופה וא"כ מדאסר סתם משמע אפי' למעלה כמ"ש וזה א"א דתנן אין נוקבין מגופה כו' וחכמים מתירין ולמעלה שרי לכ"ע אפי' לרב הונא אליבא דחכמים אלא ודאי רב ששת מיירי בחבית גופה ואז א"ש דאסר אפי' למעלה מטעם דחיבור הוא כמו בחלוק דחייב חטאת מטעם דחיבור הוא כמ"ש ול"ק למה סתם רב ששת י"ל כיון דאמר למברז בחבית וסתם חבית הוא בחבית גופה כמ"ש התוס' וחבים עצמו בכל ענין אסור. והנה נתבארו דבריהם אפי' אליבא דרב הונא ולא כב"י. כתוב בתשובה אשכנז וגם שבולי הלקט ברזא שבחביות שלם שסותמין אותו בעץ שנסתם ואין אדם יכול להוציאם מותר ליקח ברזא אחרת ולהביא באותו הברזא לתוך החבית לכתחלה לצורך לשתות יין בשבת ובלבד שלא יהא הנקב כנגד השמרים עד כאן וכ"פ בש"ע:


###### Drisha, Orach Chayim 314:4:1
[Drisha, Orach Chayim 314:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/314:4:1)

ובשבירת פותחת כו' וכשנאבד המפתח נראה דמותר לפתוח בסכין או במחט לכ"ע כדתנן בריש כל הכלים מחט של יד ליטול בו את הקוץ ושל שקים לפתוח בו את הדלת פי' מחט קטנה שתופרים בה בגדים ושל שקים מחט גדולה שתופרים בה שקים לפתוח את הדלת מי שנאבד מפתחו עכ"ל מצאתי מ"ו. בת"ה בסי' ש"ז פסק סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבע"י אסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר אם היה תחוב מעט בדוחק כמעט פסיק רישא הוא שלא יוסיף בנקב והו"ל קודח כ"ש דחייב משום בונה אבל אם הוא תחוב בספסל וכן כל דבר תלוש מותר להוציאו כיון דאין בנין וסתירה בכלים ואם דצה ושלפה מבע"י אפי' בכותל שרי עכ"ל וכ"פ בש"ע. עיין בת"ה סי' ש"ז וב"י הביאו שכתב ז"ל תשובה יראה היכא דתקעו בכותל שהוא מחובר יראה שאסור להוציאו כו' עד ואין נראה להביא ראייה להתיר כו' וכתב ולא ירדתי לסוף דעת בעל ת"ה הנ"ל דבתחלה כתב דנראה דלא שרי סכין התקוע בחבית אלא כשתוקעו והוציאו כבר בחול הא לאו הכי לא ובסוף התשובה כתב שאם תקוע הסכין בדבר תלוש אין טעם כו' ע"ש ולע"ד ירדתי לסוף דעתו ולק"מ דמ"ש תחילה ז"ל אמנם נראה דהאי סכינא התקוע בחבית דאיירי שהוציאוהו והכניסוהו כבר בחול כו' לא כ"כ מפני שחזר ממ"ש ראשונה דבחבית מותר אפי' אי איכא פסיק רישא כל זמן שלא כיון דא"כ מתחילה מאי סבר להאריך ולכתוב שמותר גם הרי הביא ראייה לדבריו מהמרדכי דפרק חבית דבדרבנן בעי שיכוין ולא תלוי בפסיק רישא אלא ה"פ דהאי אמנם כו' ר"ל אע"פ שהדין דין אמת כמ"ש דבדרבנן בעינן שיכוין מ"מ אין ראייה מהמרדכי דפרק חבית דהמרדכי ע"כ איירי בהוציאוהו והכניסוהו מבע"י מדהביא ראייה מסכינא דבין אורבא דדצה ושלפה כו' וא"כ אין שם פסיק רישא. ואח"כ בסוף בא ליישב דלא תיקשה סתירה לדבריו הראשונים מהאי מרדכי דפ' חבית מדהוכיח מהרא"י דמיירי המרדכי בדצה ושלפה וא"כ קשה אם תאמר בלא דצה ושלפה בחבית שהוא כלי ג"כ מותר אע"פ שהוא פסיק רישא עד שיכוין א"כ למה כתב המרדכי דבחבית התירו בדצה ושלפה מן החבית הלא בלאה"נ שרי ע"ז כתב ומהשתא שהוכחנו דסכין התקוע בחבית מיירי בלא פסיק רישא מתיישב אפי' בחבית גדולה ר"ל לעולם אפי' היכא דאיכא פסיק רישא נמי שרי והא דאיירי המרדכי מדצה ושלפה משום דאיירי נמי בחבית גדולה ובחבית גדולה שהוא דומה לקרקע בעינן לה"ט דדצה ושלפה וק"ל. אבל בחבית קטן עכ"פ מותר וזהו שמסיק אח"כ וכתב דבתקוע סכין בדבר תלוש לא ידעינן כלל טעם וסברא לאסור ודו"ק. וזה נ"ל ברור בביאור דברי מהרא"י וב"י נמי כתב דיש ליישבו דהצריך דצה ושלפה מפני חבית גדולה והרחיק פי' זה מדכתב אפי' בחבית גדולה דמשמע דאיירי גם בחבית קטנה וזהו ודאי קושיא גדולה היא לפי הבנתו שמבין מ"ש מהרא"י אמנם נראה כו' בהאי אמנם חזר בו ממ"ש ראשונה אבל איננו כן אלא כמ"ש ודו"ק. עוד הקשה ב"י שם אמ"ש המרדכי שהביא מהרא"י הנ"ל דהא מסקינן בגמרא אהאי מימרא דשמואל דאמר האי סכינא דביני אורבא דצה ושלפה שרי ואי לא אסור דליתא דאיתותר מההיא דטומן לפת וצנונות כתב וכן העלה הרי"ף והרא"ש דאפי' לא דצה ושלפה שרי ומדברי המרדכי משמע דבעינן דצה ושלפה ומסיק ב"י דהמרדכי יש ליישב דלא משמואל מייתי ראייה אלא מהמסקנא דמתיר אפי' בלא דצה ושלפה כו' אלא אבעל ת"ה קשה דמייתי המרדכי והבינו דבעינן דצה ושלפה ומסיק הב"י דצ"ל דמהרא"י בעל ת"ה מפרש דהקושיא בגמרא והתיובתא לא קאי אדברי שמואל כי אם אשלפניו אדברי רב הונא האי סליקוסתא כו' ע"ש ודבריו גם בזה דחוקין הן דאיך יעלה על דעתינו דבעל ת"ה ישכח דעת התוס' והרי"ף והרא"ש ורש"י ויבנה במה לעצמו לפרש שיטת הגמרא דלא כוותייהו ובפרט מאחר שסתם דבריו ולא הזכיר דעת שום א' מהן שכל דבריו מיוסד עליהם לכן נראה פשוט אדרבה דהמרדכי פי' תיובתא דרב קטינא דלא קאי אלא אסליקוסתא והוא לבדה עלה בתיובתא שהן ממש ענין א' דבשניהן אין איסור אלא משום שהוא מזיז עפר משא"כ בסכיני ביני אורבא שהוא דחוק זע"ז ויש לחשש מפני גומא טפי וגם רש"י פי' וכתב ובסוף התיובתא וז"ל ונוטלין בשבת ולא חייש אם העפר ניזוז מאיליו וה"ה לסליקוסתא עכ"ל הרי דלא נקט בלשונו אלא סליקוסתא ואף שלפני זה כתב ז"ל מתיב רב כהנא תיובתא להנך רבנן דאמרי לא דצה ושלפה אסור עכ"ל. נראה שגיליון הוא ואינו מלשון רש"י דאין זה מל' רש"י לכתוב להנך רבנן ועוד דא"כ נמצאו דבריו סותרין זא"ז דהא לבסוף סיים ולא נקט בלשונו אלא סליקוסתא ודוחק לומר דס"ל דשמואל דאמר האי סכיני ביני אורבא כו' למד דינו מדינא דסליקוסתא ומדנפרך סליקוסתא כשר עוזר ונפל עזור דז"א דשמואל ודאי לא קאי אמימרא דרב הונא דסליקוסתא. ועוד נראה קצת להביא ראייה לדברי המרדכי דמסתבר לומר דלא נפרך דינא דשמואל דסכיני דביני אורבי דהא עלה קאי מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר בגודריתא דקני ש"ד עכ"ל ומשמע לי דהכי קאמר דאף דהאמת עם דינא דשמואל דבסכיני דביני אורבי בעי דצה ושלפה מכל מקום בגודריא דקני שאינן אונסים כ"כ בדוחק לא בעי דצה ושלפה דאל"כ אלא תאמר דמר זוטרא ואיתימא רב אשי לפלוגת אתא הו"ל למינקט בלשונו סכינא דביני אורבי לומר דא"צ שלפה ודצה וכיון דמר זוטרא ורב אשי דאחרונים המה הסכימו עם שמואל לא מסתבר דהתיובתא קאי עליו זהו דעת המרדכי ולפי שיטתו כתב מהרא"י בעצמו ודאי לא נטה משיטת הרי"ף והרא"ש ומשמעות התוס' דכולהו ס"ל דגם שמואל עלה בתיובתא וק"ל ולכאורה היה נלע"ד ליישב דברי המרדכי ומהרא"י בענין אחר דס"ל דאף דעלה גם דברי שמואל בתיובתא היינו בסכיני דביני אורבי שג"כ אינן מהודקים בחתיכה אחת אלא נפרדין זה מזה משא"כ בסכין התחוב בחבית או בדף שבהסרתו ודאי עושה נקב ופתח ואסרוהו המרדכי ומהרא"י והביאו ראייה דדצה ושלפה מבע"י מועיל דהא לדברי שמואל דסבר דגם בסכיני דביני אורבי יש איסור מ"מ בדצה ושלפה קאמר דאין איסור וכולם אסורין משום דנראה כיוצא למלחמה ה"ה לדידן נמי בסכינא בחבית כן ועולה לפ"ז דברי המרדכי יפה אלא שק' אמהרא"ר שהרי כתב בסכיני ביני אורבי שיש לחשש משום איסור גומא כמו שיש לחשש בחבית משום פתח ובנין ובאיסור גומא אין נ"מ במה שהן נפרדין ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא אלא ע"כ כמ"ש ראשונה: ורמ"א ז"ל בד"מ שלו כתב ליישב המרדכי ומהרא"י דאיירי דווקא בחבית ומשום דעושה לו פתח בסכיני דביני אורבי וצ"ל דרמ"א ז"ל ג"כ ס"ל דראיית המרדכי ומהרא"י ע"ד שכתבתי בתירוץ השני ואין נכון מהא דכתבתי וק"ל:


###### Drisha, Orach Chayim 314:5:1
[Drisha, Orach Chayim 314:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Orach%20Chayim/r/314:5:1)

עלה של הדס אם הוא קטום ויש לו הרבה מהם הא דכתב רבינו הרבה מהם נראה שטעמו מהא דאיתא בגמרא ס"פ חבית האי טרפא דאסא אסור מ"ט רב יימר מדפתי אמר משום מרזב רב אשי אמר שמא יקטום פירש"י שמא יקטם העלה מן הענף וכיון דקשה הו"ל מתקן מנא מאי בינייהו איכא בינייהו דקטמי ומנחי וס"ל לרבינו כיון דלרב אשי דקי"ל כוותיה מותר בקטמה ומנח א"כ היכן מצינו איסור דא"ל היכי דלא קטים ובעי למיקטם בשבת דזהו פשיטא דאסור ולא איצטריך שמואל לאומרה לכן כתב רבינו דיש חילוק בין א' להרבה ולא מתיר שמואל אלא היכא דאיכא הרבה לפניו קטומין והא דקאמר אם אין לו אלא א' אסור נראה דל"ד א' אלא ה"ה שנים ושלשה נמי אסור עד שיהא לו הרבה מהן וכדכתב תחלה אם יש לו הרבה ולא כתב אם אין לו אלא א' אלא הוכחה דע"כ מה שאמר איכא בינייהו דקטמי ומנח לאו בכל ענין מותר דא"כ היאך מצינו איסור דשמואל וצריכין למימר מ"ש דקטמי ומנח לאו בחדא מיירי וכיון דאפיקתא מחדא א"כ הולכין אחר הסברא ואין מתירין אלא בהרבה דלשנים או ג' ג"כ יש לחשש שמא יאבד זה ויקטם אחר וזה נראה ברור ולא כמ"ש ב"י תחלה פי' אחר לדברי רב אשי דמתיר בקטמי ומנחי והא דאסר שמואל מיירי באינן מונחים לפניו אלא צריך לחזר אחריהם ומתוך כך הוצרך לדחוק ולכתוב דהרבה ל"ד וג"כ הוצרך לכתוב טעם למה חילק רבינו בין א' לשנים משום דסמך אגירסא דמנחי והכל דוחק וק"ל. עיין בב"י שכתב בד"ה עלה של הדס שהוא קטום כו' עד אלא שק"ל א"כ היכא אסרינן למיתן טרפא דאסא משום גזירה שמא יקטום הא טרפא דאסא רכין נינהו ושרי כו' ותמה אני על תמיהתו הא כתב רש"י וז"ל רב אשי אמר שמא יקטום העלה מן הענף וכיון שהיא קשה הו"ל מתקן כלי וכדתניא במסכתא י"ט לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטם חייב חטאת וכל זה כתב הר"ן וגם הב"י הביאו ובאמת שמל' ב"י בסוף דיבור זה משמע שהבין ל' רש"י שר"ל שגזרי' שמא יקטם ג"כ: בדבר קשה וז"ל וכיון דקשה כו' כלומר ואם היה קשה ודוחק וע"כ צ"ל דר"ל דאף שהעלה הוא רכה מ"מ שהענף שקוטם ממנו הוא קשה בתר הענף אזלינן גם יש לתמוה דכאן פרק חבית דף קס"ד סוף ע"א כתב בלשון רש"י כו' ובפ' המביא כדי יין מדמה קטימת עלה למתקן כלי ממאכל בהמה שהן רכין ע"ש ונראה דלמ"ד משום מרזב כ"כ דלא ס"ל למימר משום גזירה שמא יקטם דסבר אף שקיטם אינו אסור משום שהוא רך ולא אזיל בתר הענף אלא בתר העלה אבל למ"ד משום שמא יקטם ודאי לא דמיא למאכל בהמה וגם הב"י כתב כאן דמ"ש בפ' המביא כדי יין כתב למ"ד משום מרזב ע"ש וק"ל. שוב ראיתי בח"ש שהגיה ל' רש"י במקום שכתב וכיון שקשה הגיה וכיון שקטמיה אבל לע"ד דלא למחוק כלום בפרט מאחר שהר"ן ג"כ כ"כ וב"י בעצמו הביא לשונו כן בדין זה ע"ש: