## Drisha, Yoreh De'ah

###### Drisha, Yoreh De'ah 33:1:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:1:1)

והוא שיכולה לחיות על ידי הלעטה כו' כתב הרוקח שאם נחתך לעוף החרטום ויכול להלעיטו ולהאכילו כשרה:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:2:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:2:1)

וגם אני תמה על מה שאסר ניטל לחי העליון. כתב ב"י גם חכמי לוני"ל הוקשה להם כן ישאלו להרמב"ם והשיב להם מי תלה הסימנים בלחי התחתון עד שתחוש לעיקור. דע שהסימנים תלוין הם בין עיקר החיך והלשון אצל המתפצל של לחי התחתון רחוק הרבה מתוך הצואר שבתוכו הסימנים וזה הלחי התחתון הוא המנדנד ברוב בעלי חיים בשעת אכילה ולפיכך המתפצל של לחי התחתון רפה הרבה כדי שיהא נע במהרה בשעת אכילה ומפני זה נשמט פעמים מרוב בני אדם לא בשעת אכילה לבד אלא בשעת הפיהוק ואם החזירוהו במהרה יחזור ואם לאו לא יחזור אפילו ניטל המתפצל ולא ימות החי אבל לחי העליון קבוע הוא והחוטם הקבוע בו הוא נשמת רוח החיים הנכנס ללב דרך הריאה עם הנשימה שתכנס מן הפה ואותו הלחי העליון כמו גג הוא לכסות הקנה עד שלא תכנס נשמת הרוח והיא קרה לריאה וימות החי גם שני לחיים שהם כמו שני ענבים אדומים תלויין בסוף החיך מלמעלה כנגד פי הקנה מפני זה נבראו כדי שתהיה הרוח שתכנס מן הפה בעת הכנסת הרוח לריאה תפגע בבשר זה תחילה ואף על כי שנשתנית בתוך הפה ואחר כך תכנס לריאה ואם ינטל לחי העליון יאבד הכל ונמצא פי הקנה מגולה לאויר ומיד תכנס הרוח בכל נשימה ונשימה כמו שתכנס לתוך פי האשישה והחלון וביומה תקרר הריאה והלב ותמות הבהמה ואין לך מי שאין כמוה חיה יותר מזו ומפני זה מנו נטילת לחי התחתון דוקא בכשרות ולא העליון עכ"ל:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:3:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:3:1)

ושט שניקב בכל שהוא "טריפה ז"ל ב"י ודע שאסיקנא בפרק השוחט דנקובת הושט נבילה ולא טריפה וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה"ש ורבינו לא חשש לדקדק כאן כיון דטומאה לא נהיגא האידנא עכ"ל. והא דכתב רבינו לעיל סימן כ"ז דכל שנשחטה כראוי ודבר אחר גרם לה לפסול ה"ז טריפה היינו בשאר טרפיות דכיון שהשחיטה היתה כראוי מטהרתו מידי נבילה משא"כ בניקב הושט דאין כאן שחיטה כראוי וכן אם נפסק הקנה קודם שחיטה דתו אין לו שחיטה כראוי ה"ז נבילה וכ"כ הרמב"ם בהדיא פ"ג דשחיטה ובזה נתיישב דולא תקשה אהא ממ"ש לעיל בסימן כ"ד בדין שהייה והרמב"ם פי' במיעוט קמא דושט ושכ"כ התוס' בשם ר"ת דאע"ג דמטרפא במיעוט קמא בנקב דלמא לא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלא ביה כו' דמשמע דבנקב לא נעשה נבילה די"ל דלעיל קאמר דלא מנבלה ביה למות מיד דלא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלא ומתה מיד אבל מ"מ אפילו בנקב קטן אינה יכולה להחיות י"ב חדשים והיא טריפה וכל טריפה אם נשחטה כראוי מוציאתה מידי נבילה וכשאין שם שהייה במיעוט קמא הרי נשחטה כראוי ומותרת שם אפי' לאכול דהא לא מחשב כניקב הושט דדרך שחיטה הוה וע"פ מ"ש נראה דרבינו שפיר דייק וכתב דניקב הושט הרי זה טריפה דבעודה בחיותה קאמר דאז ודאי אינה מטמאה כנבילה והרמב"ם לא כתב דהרי היא נבילה אלא ללמדינו דאם נשחטה והיא מתה לפנינו אז מטמאה כנבילה וק"ל. וכתב עוד ב"י וכל הפסולים משום נקב לא מפסלו עד שינקבו לחלל ואם אין להם חלל צריך נקב מפולש ע"כ:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:4:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:4:1)

וכיון שעור החיצון אדום אין לו בדיקה מבחוץ כתב הרא"ש תמיה לי כיון דאין לו בדיקה מבחוץ היאך מכשירינן ע"י בדיקה מבפנים דילמא אי הוה מצי למבדקיה היו מוצאין הארס וסופו לחלחל לפנים ונ"ל דהקילו בספק דרוסה הואיל וא"א בע"א וגם י"ל דרוב פעמים אפשר שיהא ניכר טיפת דם הארס אף על הושט מבחוץ אלא להחמיר קאמרי דאין לסמוך על בדיקת חוץ לפי שהחיצון אדום ופעמים שאין ניכר וצריך לבדוק אף מבפנים כי הארס נתחלחל לפנים ולא נשאר מבחוץ אלא רושם אדמומית של הארס ואותו אינו ניכר מחמת אדמימות הושט אבל בעוד שלא נתחלחל הארס ועבר לפנים טיפת הארס ניכרת יפה בעודה מונחת על הושט עכ"ל והר"ן כתב ליישב תמיה זו דכיון דשני עורות הן אפי' האדים החיצון אין סופו לירד לעור פנימי דסימנים קשים הם אצל דרוסה וכי היכי דבסימנים בעינן שיאדימו סימנים עצמן לא סגי בהאדים בשר כנגדם כדסגי בבני מעים ה"נ לא סגי בהאדים עורם חיצון כיון שהפנימי לא האדים וכ"ת ניחוש שמא אף עור הפנימי האדים מן הצד שהוא דבוק לחיצון ליכא למיחש להכי שמתוך שהקרום לבן וזך הוא אם האדים כלל ניכר הוא בצד פנימי שלו עכ"ל ב"י:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:5:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:5:1)

ודבר קשה הוא להתיר בבהמה כו' כתב ב"י ואינו כלום דדם שחיטה יכול להעבירו ע"י הרחם ואז יהא ניכר קורט הארס שאינו עובר ע"י הדחה (ועיין מ"ש רש"י והביאו א"א ז"ל בס"ק י' משמע דבדרוסה סובר רש"י כב"ה שגם בבהמה יכול לבדוק אחר השחיטה וכ"כ ב"י ע"ש ועפ"ר ס"ק י"א עכ"ה):


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:6:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:6:1)

ופרש"י דה"ה נמי לענין נקב כו' כתב ב"י בשם הריטב"א שכתב בשם התוס' דלדברי רש"י דאין בדיקה לושט מבחוץ אף גבי נקב לא משכחת לה ניקב פנימי ולא חיצון דכשר אלא בניכר שהוא על ידי חולי הוא הא לאו הכי חיישינן שמא ניקב אף החיצון ואין לו בדיקה עכ"ל וכ"כ הרא"ש בפ' א"ט עכ"ל ב"י. עוד יש נ"מ במציאות הקוץ תחוב בפנים או בהלעטת האווזים ואין קורט דם ניכר לפי מ"ש רמ"א דנוהגין להתיר עיין בסימן זה סעיף ע': וא"א הרא"ש ז"ל כתב שנקב ניכר בו מבחוץ אף על פי שהוא אדום. והא דכתב רבינו לעיל סוף דין שהייה בסימן כ"ג שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט חוזר ושוחט הקנה במקום אחר כו' אף על גב דלפי דעת הרא"ש גם בבהמה יש לה תקנה שיבדוק הושט מבחוץ וגם מ"ש שישחוט במקום אחר אפשר שבזה המקום היה יכול לשחוט ולבדוק תחלה הושט מבחוץ וצ"ל דרבינו כתב שם לדעת הרמב"ם (וכ"כ ב"י שם בהדיא שאותו דין דברי הרמב"ם המה והזכירו רבינו לפני אותו דין) שקאי בשיטת רש"י דושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין נקב ובעיקר הדין סמך שיתבאר כאן ולכן סתם לעיל וכתב דבעוף יש לו תקנה ולא כתב דבהמה אין לה תקנה משום דלדעת הרא"ש אף בבהמה יש לה תקנה ע"י שיבדוק הסימנים מבחוץ. גם איפשר לומר דעצה טובה קמשמע לן דלא יצטרך לקלקל העור דאם רוצה לבדוק מבחוץ צריך לקרוע העור לאורך הסימנים. ועמ"ש בגליון תירוץ יותר נכון דשם מיירי אם נמצא נקב בעור החיצון דושט דבעוף יש לו בדיקה בפנים דאם אינו ניקב גם השני כשר משא"כ בבהמה דחיישינן דבמקום ששחט היה נקוב גם בעור השניה אף ששוחטים במקום אחר הא קי"ל דבנקבו שניהן אפי' זה שלא כנגד זה טריפה כמו שכתב רבי' בסימן זה וכאן איירי כשבא לבדוק אם ניקב החיצון וק"ל. ויש מחלקין כשהנקב במקום ידוע כו' אבל לענין דרוסה אין נראה לחלק כלל דא"א לצמצם כ"כ לומר שלא דרס אלא במקום אחד ידוע בושט דדילמא ברגל שני או בציפורן דרס גם כן למטה או למעלה מ"ו אבל אין ליישב ולומר דבדרוסה אף שיש מקום ידוע יש לחוש שהארס נפל משם גם למקום אחר למקום שהבהמה נטרפת שמה דז"א דהא מוכח לקמן סימן נ"ז וכ"כ ב"י שם ומהרי"ן חביב בהדיא דבודאי דרוסה במקום ידוע א"צ לבדוק אלא אותו מקום והא דכתב רש"י והביאו ב"י בסמוך דצריך לבדוק כל החלל התם מיירי שבא העוף לפנינו מלוכלך בדם ולא ידעינן באיזה מקום הוכה ואלו היה חיישינן לספק דרוסה היה צריך לבדוק כל החלל דחיישינן שמא נדרסה נגד החלל ע"ל סימן נ"ז בב"י בד"ה בהמה שנדרסה גם שם בדרישה הארכתי ע"ש:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:6:2
[Drisha, Yoreh De'ah 33:6:2](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:6:2)

בב"י בד"ה עוף הבא לפנינו כו' עד וכתב בהג"א ר"פ א"ט דאין אנו בקיאין בבדיקת הושט כו' עד ונ"ל דהיינו לדעת בה"ג אבל לדעת רש"י שיתבאר בסימן נ"ז האידנא נמי אית ליה בדיקה עכ"ל ויש מקשים הא ס"ל לרש"י דלית ליה לושט בדיקה לא לענין דרוסה ולא לענין נקב וכמש"ר בשמו ולק"מ דהב"י לא כ"כ אלא אמ"ש בהג"א דאנו אין בקיאין בבדיקת הושט ור"ל אף שמן הדין יש בדיקה לושט בנקב או בדרוסה מ"מ אין אנו בקיאין ע"ז כתב דלקמן סימן נ"ז יתבאר דלרש"י אין חילוק בין לדידן לזמניהם ורש"י קאי שם גם אנפולה ושבורה ור"ל כל מה שהיה לו בדיקה בזמניהם יש לו בדיקה גם בזמנינו וק"ל:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:7:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:7:1)

ורוב הפוסקים פסקו דלא כותיה שם בפרק א"ט הקשו התוס' מ"ש הא מבא זאב ונטל בני מעים דתלינן לקולא ולא אמרינן שמא במקום נקב ניקב והוכיחו שם דליכא לחלק ולומר שספק זה נולד מחיים ותירצו דנקב לא שכיח אבל נקיבת הקוץ שכיח:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:8:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:8:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:8:1)

וצריך בדיקה למ"ד ושט יש לו בדיקה אצל נקב יש לדקדק הלא זה קאי אליבא דרש"י שהוא מפרש הבריא ניקב ואם כן מאי כתב רבינו למ"ד ושט יש לו בדיקה הא רש"י סובר דאף לענין נקב אין לו בדיקה מבחוץ והו"ל למינקט רבותא דאפי' בדיקה אין מועלת ויש לומר שרבינו כתב אפי' למ"ד כו' ולומר מאי נ"מ בין פי' הבריא ניקב לפי' הבריא מל' בריא דלמ"ד אין לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב ליכא נפקותא אלא למ"ד יש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב איכא נפקותא דאי מפרש הבריא ניקב אפשר לבדוק הנקב מבחוץ ואי מפרש הבריא מלשון בריא א"א לבדוק והרי הוא ספק נבילה והא דאמר וצריך בדיקה לבאר מלת חוששין לומר שחוששין ומצריכין בדיקה:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:9:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:9:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:9:1)

וי"מ הבריא מל' בריא דחיישינן שמא ניקב ונתרפא כו' ואף על גב דמחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה ולא חיישינן שמא הבריא היינו משום דעור בית הכוסות הוא עב לא חיישינן שמא הבריא משא"כ בושט אבל ראב"ן והרא"ש שמתירין בסמוך ס"ל דאין לחלק בין עובי כל דהוא:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:10:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:10:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:10:1)

ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אבל הרי"ף הרמב"ם והרשב"א הסכימו דאין הלכה כעולא והכי נקטינן ב"י:


###### Drisha, Yoreh De'ah 33:11:1
[Drisha, Yoreh De'ah 33:11:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/33:11:1)

אבל כתב בתשובת הגאונים מדקאמר כו' ש"מ דלא קי"ל כרבי כו' דהא איכא מקום דאפי' ניקב לבד טריפה עיין פרישה וב"י כתב ע"ז והרשב"א בת"ה כתב שהראיה שכתובה בתשובת הגאונים דלא קי"ל כרבי מדקאמר גגו של זפק נידון כוושט אינה נכונה בעיני דדילמא ר' דוקא כשניטל למטה מן הגג והגג קיים עכ"ד. וקשה לפי מה שהבין הוא דעתם שפירשו דברי ר' שאמר ניטל כשר בגגו של זפק א"כ לפ"ז גם דברי חכמים שאמרו ניקב כשר מיירי ג"כ בגגו של זפק דעלייהו קאי ולמה הוקשה להם על רבי בניטל ולא הוקשה להם ג"כ על חכמים בניקב. דלמה יהא ניקב מותר בגגו של זפק. וא"ל שרשב"א הבין דברי הגאונים דקא מפרשי דברי ר' אזפק בלא גג והוקשה להם דבניטל כל הזפק בקל יבא לינקב גגו שהוא דבוק בו וע"כ לא הוקשה להם על חכמים שהם הכשירו ניקב בזפק ולא בגגו דא"כ מאי הקשה להם רשב"א דלמא רבי כשניטל למטה מן הגג הלא גם הם פירשו דברי רבי כך וצ"ע. וי"ל בדוחק דודאי הבינו דברי חכמים דאיירי בזפק לחוד אבל ר' דאמר אפי' ניטל כולו ל' זה משמע להו דר"ל "כולו עם גגו אפ"ה ס"ל דכשר דכן משמע ל' "כולו וגם מכח קושיא הנ"ל דהא א"א לחיות בנטילת כל הזפק ומ"ה היו מבינים דר"ל כולו הזפק וגם גגו מכל אחד מחציתו או רובו וק"ל: