## Drisha, Yoreh De'ah

###### Drisha, Yoreh De'ah 113:1:1
[Drisha, Yoreh De'ah 113:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:1:1)

שלקות שבשלם כו':


###### Drisha, Yoreh De'ah 113:2:1
[Drisha, Yoreh De'ah 113:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:2:1)

כיצד הניח עו"ג התבשיל על הגחלים ובא ישראל יחתה בגחלים מותר כו'. בפ' א"מ אסיקנא בין שהניח עו"ג והיפך ישראל בין שהניח ישראל והיפך עו"ג מותר ואינו אסור עד שיהא תחלתו וגמרו ביד עו"ג וכתב ב"י ומשמע דהיפך דקאמר אבשר קאי דומיא דמגיס את הקדרה ולא שהפכו מצד שהוא מונח ע"ג גחלים ולהניחו מצד אחר קאמר דהיינו מסלקו ממש וכל שסלקו העו"ג קודם שיתבשל כמאכל בן דרוסאי והחזירו לאור אסור אלא כשהיה מנענעו והוא מניע האש קמיירי וע"י כך הובערו הגחלים ונתקרב הבישול וכ"כ הר"ן ופי' הטעם דגבי פת יש ג' מלאכות דאי שגר ישראל ואפה העו"ג שרי ודוקא בפת לפי ששגרת התנור הוא מלאכה מיוחד בו אבל בשאר תבשילין לא וכ"כ הריב"ש (שאין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומורדת אלא ההנחה דוקא עכ"ה) ומדברי רבינו משמע דמפרש דהיפך אגחלים קאי ועיין פרישה שכתבתי בריש הסימן דאפילו בחיתוי כל דהו שרי.


###### Drisha, Yoreh De'ah 113:3:1
[Drisha, Yoreh De'ah 113:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:3:1)

כתב הרשב"א הניח ישראל כו' ובא עו"ג והיפך בו ונתבשל כו' לכאורה משמע שקאי ההפכה על האש ובסיפא משמע שקאי על היפוך הבשר והרשב"א בת"ה הקצר בית ג' שער ז' אין הגירסא כך אלא ז"ל הניח ישראל ע"ג גחלים עוממות שלא היה התבשיל מתבשל עליהם אם בא עו"ג והיפך בהם ונתבשל ה"ז אסור שכל שלא היה יכול לבא לידי מאכל בן דרוסאי בהנחת ישראל אין הנחתו נחשבת לכלום וה"ז כאילו הניח עו"ג וגמר עו"ג הניח ישראל על גבי גחלים והניח עו"ג לשמור ולהפך בו ואינו יודע אם סלקו העו"ג מעל האש קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי אם לאו ה"ז מותר ואין חוששין לו דספק בישול דבריהם הוא ולקולא עכ"ל:


###### Drisha, Yoreh De'ah 113:4:1
[Drisha, Yoreh De'ah 113:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/113:4:1)

פנאד"ה של עו"ג ז"ל ב"י בספרי רבינו פנאדה של עו"ג ט"ס הוא דמאי איריא של עו"ג אפי' של ישראל נמי אסור דהא בישולי נכרי אפילו בשל ישראל אסור ע"כ ובש"ד כתב ר"ן דף פ"ב במ"ש שלו דא"ש ואין צריך למחוק (כל זה כתב בשם הגהות סמ"ק סי' ר"ו ומסיק רנ"ש אבל הרא"ש והמרדכי תפשו בדבריהם פשטידא של ישראל וצ"ע עכ"ל בכתביו עכ"ה) דאילו של ישראל בלאו הכי אסור בלא הכשרת תנור בקיסם (כלומר בלא בליעת השומן אסור עכ"ה) דהא דהתירו פת של עו"ג דהיינו כשהעיסה הוא של עו"ג אבל כשהעיסה הוא של ישראל הוא בכלל איסור שלקות ע"כ ע"ש ולדברי ב"י קשה לי מהו זה שאמר אפילו למי שנוהג היתר בפת של עו"ג והא בפת של ישראל איירי כאן לדבריו ובפת של ישראל ליכא מאן דמתיר כדלעיל בסימן קי"ב ואי איירי כאן בשחיתה גחלים אם כן ליכא בה גם כן משום איסור שלקות דשומן דהא התירו שלקות של נכרי בחיתוי גחלים ודוחק לומר דקאי לדעת הרמב"ם הנ"ל בסי' קי"ב דמתיר אפילו בפת של ישראל שאפאו עו"ג בקיסם ונתן טעם שאין הדבר אלא להיות היכר שפת של עו"ג אסור ומהאי טעמא לא הקילו אלא בפת אבל לא בשאר שלקות ומשום הכי קאמר הכא דאף בלי איסור פת כגון שהטילו קיסם אפ"ה אסור משום שומן זה דחוק: (שאלה להר"א על פולין שקורין ערבי"ש שקולין אותן העו"ג במחבת שלהן העשוין לכך וקורין אותה בלשון בהמ"י פוטש"לקי והעלה שמותרין כי סתם כליהם אינן ב"י וגם אינן עולין על שלחן מלכים וראיה מסמ"ג לאוין מצוה י"ט סי' ע"ה ע"ש רש"ל ועי' בת"ח בסי' ע"ה דין ט"ז. ובדין י"ב מ"ש בדין מיני מתיקה ע"ש עכ"ה):