## Drisha, Yoreh De'ah

###### Drisha, Yoreh De'ah 179:1:1
[Drisha, Yoreh De'ah 179:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/179:1:1)

אין בו אלא איסור ואינו לוקה עיין בב"י שמביא לדברי רמב"ם שכתב שלוקה על אחיזת עינים והקשה הוא על הרמב"ם ואמאי לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש רבינו בפי' ועוד הא הוא עצמו כתב אח"כ שאינו לוקה ותירץ דודאי ס"ל להרמב"ם האוחז העינים הוא עושה מעשה אלא שאותו מעשה תמהון שנראה לבני אדם שעשה זהו אינו עושה והואיל שהוא עושה מעשה כתב הרמב"ם תחילה שלוקה משום לאו דמעונן ומ"ש אח"כ דאינו לוקה היינו משום לאו דמכשף שגם עונן הוא בכללו כמ"ש שם ומש"ה אינו לוקה מטעם שהוא ניתן להזהרת מיתת ב"ד (א"ל דמאחר שהוא מכשף נסקל ולא נלקה דקים ליה בדרבה מיניה י"ל דהתורה הוציאו מכלל מיתה במ"ש לאו דלא תעוננו ולא הניחו בכלל המכשפה אלא ללמדך דלא נמיתהו כשהוא מעונן ומלקות על לאו דמכשפה אין לוקין מאחר שניתן לאזהרת מב"ד. עי"ל דכשלא התרו בו למיתה אלא למלקות דאז אין לוקין אלא מלקות למ"ד לאו שניתן לאזהרת מב"ד דלוקין עליו ולמ"ד אין לוקין אינו חיוב כלל וכן משמע ברש"י בפ"ק דסנהדרין דף ט ע"א עכ"ה) ובכסף משנה פי"א מהל' ע"ז כתב תירוצים אחרים ונראה דרבינו ע"כ לא ס"ל כהרמב"ם אלא ס"ל דלא מחשב מעשה כלל ולאו שאין בו מעשה אין לוקין ועיין מ"ש עוד לקמן בסוף הסימן ועפ"ר:


###### Drisha, Yoreh De'ah 179:2:1
[Drisha, Yoreh De'ah 179:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/179:2:1)

והתרנגולת שקרא כתרנגול ז"ל ב"י ומצאתי כתוב מה שנוהגים העולם לשחוט התרנגולת שקרא כתרנגול אומרים כי כן צוה החסיד זימנא חדא הוה לן פתחון פה קמי מהר"א ז"ל אמאי סמכינן ואמר לנו שאומרים העולם דוקא שאמר שחטו התרנגולת שקרא כתרנגול הרי זה מדרכי אמורי אבלכשאמר שחטו סתם אין לחוש. ומהגהות הרמ"ך שמצאתי על הרמב"ם בדין זה נראה שהיה גורס בגמרא ובתוס' מותר ואין בו משום דרכי האמורי ואפשר שעל אותה גירסא סמכו העולם ע"ש. על מה שנוהגין שלא לישא אשה אלא במילוי הלבנה כתב בנ"י ובתשובה להרמב"ן סימן רכ"ב שאינו ניחוש אלא כשם שמושחין המלכים על מעיין כדי שתמשוך מלכותן כן עושין במילוי ולא בחסרון וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו מדרכי האמורי:


###### Drisha, Yoreh De'ah 179:3:1
[Drisha, Yoreh De'ah 179:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/179:3:1)

מי שרודפין אחריו נחש או עקרב מותר עיין בב"י שנלמד כן מדברי רש"י וכתב רש"ל דלדעת הרמב"ם שאינו מועיל כלום בכל ענין אסור (ומש"ה לא כתב הרמב"ם דין זה בספרו עכ"ל ודלא כב"י שכתב על דין זה פשוט הוא דשרי ע"ש עכ"ה): כתב רבינו ירוחם מה שנוהגין בארצות ידועות לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בליל המילה ואומרים שעושין אותו למזל התינוק הנולד ראיתי רבותי שנוהגין בו איסור ומוחין בידו ואומרים שזה בכלל העורכין לגד שלחן. וכתב עוד שאסור לנשים לקטר בעשב טוב שיש לו ריח אא"כ להסיר ריח רע שבבית מפני שנראה כאילו מקטר לשד. כתב מהר"ר איסרל בסימן צ"ו דאין איסור לדרוש במכשפים וקסמים אלא איסור דתמים תהיה ודקדק כן מדברי הפוסקים. ובספר הזוהר נראה שאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפי' לחולה. ובמעשה שדים שהתירו קצת פוסקים ראינו שרוב הנטפלים להם אינם יוצאים בשלום מתחת ידן ולכן שומר נפשו ירחיק מהן ב"י: ואם יכול אדם ללמוד מן המכשף עניני כישוף מותר ללמוד לעשות להציל עצמו או אחרים ע"כ מתשובת מהר"ר מנחם מ"ו: