## Drisha, Yoreh De'ah

###### Drisha, Yoreh De'ah 341:1:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:1:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:1:1)

ואפי' ירצה להחמיר על עצמו ולברך כו' ואינו מברך ברכת המוציא פירש"י א"צ לברך משמע מתוך פירושו אם ירצה לברך הרשות בידו מיהו לא משמע הכי פרק מי שמתו כו' תוספות מאלפסי מ"ו וכן כתב הרא"ש:


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:2:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:2:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:2:1)

וכ"ש בי"ט שני כו' עיין במהרי"ל בהלכות י"ט דף ל"ב שהורה מהר"ש על מת שמת בשמיני עצרת לעת ערב שמותר להאבל לקדש בליל שמחת תורה שאחריו משום דאין אנינות בי"ט ע"כ וצ"ע דהא אם ירצה לקוברו מותר אפי' בי"ט וכ"ש התם דהיה בי"ט שני דאפשר דחל אנינות אף אם אינו רוצה לקוברו דומיא דאם מת בחול בערב דיש עליו דין אנינות כל הלילה אע"פ שאינו רוצה לקוברו עד הבוקר ואפשר כיון דבי"ט שני נוהגין איסור לתפור התכריכים ולחפור הקבר ושאר מלאכות כמ"ש בא"ח סימן תקכ"ו אם כן אינו מוטל עליו הרבה לכן אין דין אנינות נוהג בלילה כ"א ביום דומה למ"ש הרא"ש על י"ט ראשון דלא גרע ממחשיך על התחום והתם דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור:


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:3:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:3:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:3:1)

ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית כו' מכאן היה נראה דה"ה להעוסקים בצורכי ציבור וכיוצא בו בזמן התפילה שפטור מלהתפלל וכמ"ש רבינו בא"ח ס"ס קצ"ג ע"ש ומתוך העסק עבר זמן אותה תפילה שג"כ א"צ להשלימה בזמן תפילה שאחריה להתפלל שתים אחד לתשלומין כיון שגם כן בזמן העסק היה פטור מתפילה כמו באבילות דהכא דמה לי פטור מכח אונס דאבילות או עסק מצוה ולדעתי כ"ש הוא דהא בשעת עסקו בצרכי ציבור ג"כ עבד עבודת הש"י ומה יתרון לבעליו כ"א ראות עיניו וק"ל:


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:4:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:4:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:4:1)

שצריך להבדיל דקי"ל כו' ושמעתי שיש גדולים שאומרים לאחר להבדיל לפניו ושותין ובזה נפטר האבל ולא יתכן בעיני אלא יבדיל אחר שנקבר שמחות הר"ם מ"ו:


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:5:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:5:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:5:1)

ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כ"פ בפסקיו אבל בתשובה (כלל י"ו) כתב שהבדיל באותו מעשה שמת לו מת בשבת שעדיין לא הכריע דהלכה כר"י וכל מקום שפסקיו נגד התשובות הולכין אחרי הפסקים שהם דבריו האחרונים לכן כתב רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ועיין בח"מ ס"ס ע"ב ובב"י שם עכ"ה) אבל ב"י פסק כמהר"ם שצריך להבדיל:


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:6:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:6:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:6:1)

כתב הרמב"ם כל זמן שלא נקבר המת אינו אסור בכל הדברים כו' וכתב שמטעם זה רחץ דוד וסך כשמת הילד טרם שנקבר והרמב"ן דאסר רחיצה אין לו סתירה מדוד די"ל דהרמב"ן לטעמיה אזיל דכתב רבינו לקמן בשמו בסימן שפ"א דלאחר שנקבר המת בשעת סעודת הבראה היו נוהגין שמרחיצין את האבל להעביר ממנו הזוהמא וסבר הרמב"ן דהרחיצה של דוד היה אחר קבורה בסעודת הבראה והרמב"ם אפשר לומר שהוא לא סבר מנהג זה ולכן מוכח מדוד דהרחיצה מותר קודם קבורה וק"ל (וי"מ משום דאותו הילד אפשר דלא הוי בר קיימא דהא מת תוך ל' כמ"ש במקרא דשמואל ומבואר לעיל סימן ש"ס דכל דלא קים ליה שכלו חדשיו אין אבילות נוהג בו וז"א מדמצינו דתשמיש המטה דאסור נלמד מדוד כמ"ש ל' סימן שפ"ג ש"מ דנהג אבילות עכ"ה) א"ב אפשר דס"ל דבמלך דבעינן שיהא מהודר כדכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך לא גזרו חכמים עליו רחיצה וסיכה וכמ"ש בסימן שאחר זה שהתירו לחתן בז' ימי חופתו גיהוץ ותספורת אף שכבר קברו המת ובכה"ג אסור אפי' ברגל משום אבילות לשאר אנשים משום דחתן דומה למלך: (שאינו חולץ מנעל סנדל כו' ומטעם זה מותר לצאת מפתח ביתו כי צריך לחזור אחר צרכי המת הג"מ פ"ד עכ"ה):


###### Drisha, Yoreh De'ah 341:7:1
[Drisha, Yoreh De'ah 341:7:1](https://torahapp.org/share/book/Drisha/s/Yoreh%20De%27ah/r/341:7:1)

המשמר את המת אפי' אינו מתו כו' כתב ראבי"ה כשיש עוסקים ומשמרות הולכים הקרובים לפני ב"ה ומתפללים מאגודה מ"ו: