## Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 128

###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:1
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:1](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:1)

[א] **בפחות מעשרה וכו'.** שהרי הוא דבר שבקדושה וכו' אבל מצאתי בר"ן פרק הקורא מגילה אומר דלא מיקרי דבר שבקדושה אלא קדיש וקדושה וברכו, והא דאין נושאין כפיהם פחות מעשרה הוא מטעם אחר דלמדינן גזירה שוה דכתיב כה תברכו את בני ישראל ולהלן כתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל מה להלן עשרה אף כאן עשרה, וכן משמע בטור סימן נ"ה וגם לקמן ריש סימן קמ"ג בקריאת התורה. כתב הלבוש הטעם משום שהוא דבר שבקדושה, והר"ן שם כתב הטעם משום דתיקון דרבנן הוא ולא תיקנו אלא בעשרה, וכן הטעם בהפטרה דנזכר במתניתין שם דבעינן עשרה. כתב שיירי כנסת הגדולה ירושלמי התחילו לישא כפיהם בעשרה ויצאו מקצתן גומרין, ותימא מפני מה השמיטו הפוסקים, עד כאן, והביאו עולת תמיד. ותימא עליו הא פסקו כן להדיא הרי"ף והרא"ש ואגודה פרק הקורא ורמב"ם פרק א' מהלכות תפילה, והטור והשולחן ערוך נראה שמשום שסמכו על מה שכבר כתבו בסימן נ"ה סעיף ג' בקדיש וקדושה וברכו עיין שם דלא עדיף נשיאת כפים מהם. אך קשה למה חזר וכתבו הטור ושולחן ערוך ולבוש בסוף סימן קמ"ג בקריאת התורה, ונראה לי דקא משמע לן דאף לדידן שעולין הרבה לקריאת התורה אם התחיל ראשון לקרות בעשרה ויצאו מקצתן מותרין לעלות כולן ולברך כראוי ולא אמרינן שהראשון יגמור לבד, וכן נראה עיקר לדינא וכן נוטה דעת כסף משנה שם. ומכל מקום נראה לי דלא יעלו יותר משבעה קרואים, ובזה ניחא נמי שלא הזכירו כלל דין דהפטרה משום דסמכו דדמי לקריאה, גם אין קורא הפטרה אלא אחד. עוד נראה לי לדייק מירושלמי הנזכר לעיל דנקטין כתרתי בבא דאם התחילו לקרות ויצאו מקצתן גומרים קריאת התורה, ואין רשאים להתחיל בהפטרה וברכותיה דהוי כמו ענין אחר אם לא שהיו עשרה בהתחלת הפטרה, וכהאי גוונא דייק הר"ן שם בקדיש ותפילה כדלעיל בסימן נ"ה עיין שם ודו"ק:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:2
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:2](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:2)

[ב] **וכהנים מן המנין וכו'.** דזה נלמד מסעיף כ"ה בבית הכנסת שכולם כהנים דאם אינם אלא עשרה מברכין לאחיהם שבשדות, אם כן על כרחך ישראלים אלו שעונין נמי אמן לא גריעי מאחיהם שבשדות, וכיון שהם בבית הכנסת ודאי מצטרפין למנין ודו"ק. ועיין בכסף משנה שם ובסעיף כ"ה ובאר שבע פרק אלו נאמרים לא דק בזה עיין שם. ומה שכתב הלבוש הטעם שהם בכלל ברכה, כן כתב הרבינו מנוח, ואין צורך לזה דהא כתב שהוא דבר קדושה וכיון דאיכא עשרה השכינה שורה ואפילו לטעם שכתבתי מכל מקום לא גרע מקדיש וקדושה דהשליח ציבור מצטרף, ולכן נראה פשוט דאף שמתפללים בבית שאין בה ספר תורה נושאין כפיהם כן נוטה דעת עולת תמיד:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:3
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:3](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:3)

[ג] **ואין לזר וכו'.** שאין הציווי אלא לכהנים ושמו את שמי כו', אבל רש"י בכתובות דף כ"ד פירש מדכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה, גם לדינא יש מחלוקת בזה כי דעת עטרת צבי שפירוש תוס' שבת דף קי"ח דאם עולה ואינו מברך כלל אינו עובר בעשה. וכפירוש חידושי הלכות ועולת תמיד לא עיין שם. בתשובת בית יעקב סימן קכ"ד אשתמיט דברי מהרש"א, גם מה שכתב מדמחלק רמ"א בין עולה לבדו וכו' אלמא דאפילו בלא נשיאת כפים אסור עם כהנים אחרים אינו נכון דאדרבה מדכתב רמ"א ואין לזר לישא כפיו וכו' משמע עלייה לבד מותר אלא דלא ניחא ליה לאוקמי דברי ר' יוסי הגלילי בעליה לבד, ועוד דעדיין היה קשה על תוס' למה כתבו משום ברכה לבטלה ולא משום איסור עשה ואף שיש לומר חדא מינייהו נקט מכל מקום ניחא ליה לתרץ דליכא איסור עשה כלל דהיינו עם כהנים אחרים, גם מה שכתב בפירוש תוס' דחוק עיין שם, אבל הב"ח פירש דאף דאומר יברכך וכו' אינו עובר בעשה אם מברך בלא פריסת ידים: [לבוש] ואינו מברך אשר קדשנו במצותיו וכו'. ועיין בבאר שבע דף צ"א ודבריו דחוקים. עיין באבן העזר ריש סימן ג' דמי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו ועיין לקמן סעיף ו' מזה, ומי שהוחזק בכהן ונושא גרושה ומכחיש שהוא כהן עיין בסוף לבוש הדן באריכות שאינו נאמן ונותנין עליו כל החומרות של כהן ושל ישראל אבל בניו הם בכהונתם, ועיין בבאר שבע דף קי"ז מזה. ועיין בתוס' סוטה דף ל"ח דכהן אינו מטמא בשביל נשיאת כפים, ונראה דאפילו כבר נטל ידיו לעלות ונשמע שיש טומאה יוצאים מבית הכנסת. כתב הט"ז רבים מתמיהין על מאמר דר' יוסי יודע אני שאיני כהן וכו', ונראה לי דהכי קאמר אם היה חברי אומרים לי שאני כהן הייתי מבטל דעתי נגדם מה שאני יודע שאינו כהן, ועל זה שמצינו בסוף פרק קמא דיבמות אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל לא נמנעו לישא נשים זה מזה וכו', עד כאן. ותימא מה ענין ידיעה להוראת הדין ועוד מקשים הא בש"ס שם קאמר דמודעי לה ופירשו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:4
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:4](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:4)

[ד] **מהדברים המעכבים וכו'.** פירוש דאם יש בו דברים המעכבים אף שהם מדרבנן אינו עובר ואינו צריך לצאת, וטעמא כתב הב"ח דהקורא כהנים כוונתו על הכשרים מדרבנן. וכתב מגן אברהם דאם אמר להם לעלות צריכין לעלות, אבל מלשון שולחן ערוך משמע דאם היה בו אחד מהדברים המעכבים אפילו אמר לו אינו עובר דהעמידו דבריהם בשב ואל תעשה, עד כאן. ונראה דאפשר שגם הב"ח מודה לזה אלא דסבירא ליה כיון דאפשר לצאת לא העמידו דבריהם, וכן משמע בסעיף ז' ס"ק א' כמו שכתבתי שם, ולכך הוצרך לטעם שאין כוונתו אלא על הכשרים, אבל באמת אם לא יצא ואמר לו עלה אינו עובר. ולפי זה כשאין כהן בבית הכנסת אלא הפסולים יש להם לצאת, ועולת תמיד לא כתב כן, ועיין לקמן סעיף ל'. ונראה שהיוצאים יוצאים קודם רצה וכן כתב מגן אברהם בשם המרדכי וכן משמע בתשובת מהר"מ מינ"ץ סימן י"ב, וטעמא שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה, גם נראה לי כדי שלא יבוא אצלו השופך מים על יד הכהנים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:5
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:5](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:5)

[ה] **שוב אינו וכו'.** ואם עלה צריך עיון אם צריך לברך וכו' אשתמיטתיה תשובת מהר"מ מינ"ץ סימן י"ב שכתב בפשיטות דמברכין אפילו כמה פעמים ואפילו באותו בית הכנסת ושכן נוהגין. גם נראה לי ראיה מתוס' סוטה דף ל"ט ד"ה כל וכו' גבי נטילת ידים שכתבו מה לי קריאת שמע ומה לי ברכת כהנים, אי משום דצריך ברכה לפניה הכי נמי צריך ברכה לפניו, עד כאן. וקשה מנא ליה להוכיח דילמא קא משמע לן אף שכבר נשא כפיו שאינו מברך לפניה בעינן נטילת ידים ואף דלאו חיובא לישא כפיו, ומכל מקום אם נושא כפיו צריך נטילת ידים אלא דלעולם צריך ברכה לפניה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:6
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:6](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:6)

[ו] **במנעלים וכו'.** דשמא יפסק רצועה וישב לקשרה בעוד שחביריו מברכין ואומרים שהוא בן גרושה וחלוצה ואפילו במנעלים שאין להם רצועה לא פלוג רבנן. כתב כנסת הגדולה ויצניע המנעלים תחת ספסליהם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:7
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:7](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:7)

[ז] **ויש מחמירין וכו'.** אם הם קצרים שדומים למנעלים כתב מגן אברהם נראה לי דשל בגד ומחופה עור שרי בכל ענין ועיין לקמן סימן תקנ"ד סעיף ט"ז וצריך עיון:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:8
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:8](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:8)

[ח] **שחרית וכו'.** והבית יוסף כתב דדעת הרמב"ם דאין צריך לחזור ושכן כתב בנו הלכה למעשה, ומזה תימא על מגן אברהם עיין שם, וכתב עולת תמיד דיש לסמוך עליו בשעת הדחק כשאין לו מים לדוכן והוא שלא הסיח דעתו מהם, ומבואר דאם לא נטל שחרית אסור לעולם דלא מהני מידי דמנקי אלא לתפילה אבל לדוכן מים בעינן. כתב עולת תמיד תימא הא הרמב"ם כתב שצריך ליטול עד הפרק ובנטילת ידים של שחרית סגי כשנטל עד סוף קשרי אצבעותיו וכמו שכתב השולחן ערוך לקמן סימן תרי"ג סעיף ב', וצריך לומר דלכתחילה קאמר הרמב"ם עד הפרק ובדיעבד או שעת הדחק סגי עד קשרי אצבעותיו, עד כאן. ולעניות דעתי בלאו הכי לא קשה מידי דהא כתבתי בסימן ד' ס"ק ה' דגם בנטילת שחרית בעינן עד הפרק, וכן מבואר מטעם שכתב הלבוש בריש הסימן שם דנטילה הוא כקודש לעבודה, ואם כן הוא דומיא דנטילה לדוכן, וגם בנטילה לאכילה יש לומר הכי דעת הרמב"ם כמו שכתב הבית יוסף בסוף סימן קמ"א, והא דלקמן סימן תרי"ג לא קשה מידי דמיירי ביום כיפור דמחמירין יותר ברחיצה. מנהגא ששופכין שמן של ריח במים, ומגן אברהם וכן הט"ז בסוף סימן תרי"א כתב דאיסורא קעבדי משום מוליד ריחא, ואני כתבתי בסימן תרנ"ח דכיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריחא, גם אין לומר דמוליד ריחא בידי הכהנים, ולפי זה אפילו כששופכין לתוכו בערב יום טוב אסור, וכן כתב הט"ז שם דנראה לו דכיון ששמן עצמו מדבק בידים לא הוי מוליד ריח דהוי כמו שמריח בשמן, וראיה לזה נראה לי מסימן שכ"ב בסעיף ה' דמותר למלול ביד הבשמים להריח, ואפשר לחלק בזה דשם לא כיוון משום ידים אלא להוסיף ריח הבשמים מה שאין כן הכא דמכוין שיריחו ידי הכהנים. מיהו לקמן בסימן תרנ"ח דפסקו השולחן ערוך ולבוש דאסור ליתן אתרוג על בגד, ומבואר דאפילו באין מכוין אסור במוליד ריח, ואפילו הכי מתירין למלול ביד, אלא על כרחך צריכין לחלק כדאמר, ובלאו הכי כדאי סברתו לקיים מנהגא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:9
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:9](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:9)

[ט] **חוזרים וכו'.** ובלבוש ואחר כך יטול וכו' פירוש אחר חליצת מנעלים דאילו קודם חליצה צריך לחזור וליטול משום חליצת מנעלים, וכתבו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד במנעלים שאפשר לחולצן בלא נגיעה יכול ליטול קודם החליצה ושכך הם נוהגין, ולעיל בסימן ב' הקשיתי בזה עיין שם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:10
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:10](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:10)

[י] **והלוים יוצקים וכו'.** וכשאין לוי יוצק בכור פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוים (ב"ח), וכתב שיירי כנסת הגדולה אם אין גם בכור טוב שיטול הכהן בעצמו מעל ידי ישראל. אם הלוי תלמיד חכם והכהנים עמי הארצים יש אומרים דאין אשם על לוי שאינה רוצה ליצוק ויש אומרים דמכל מקום מחויב ליצוק וכן ראוי להחמיר דהא אף לסברא ראשונה לא קאמר אלא דאין אשם אבל טוב לכתחילה להחמירו, אם יש כהן אחד תלמיד חכם לכולי עלמא מחויב ליצוק גם על עם הארץ:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:11
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:11](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:11)

[יא] **ולא נהגו וכו'.** ודוקא שלא הסיח דעתו, אבל הסיח כתב הב"ח טוב שיטול הלוי קודם, ואין צריך לומר היכא דנגע בגופו או במנעליו. וגדולה מזו כתב שיירי כנסת הגדולה פשוט שבינם ליטול הלוים ידיהם לעולם כשיוצקין מים על ידי כהנים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:12
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:12](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:12)

[יב] **ובירך על נטילת ידים וכו'.** והקשה במגן אברהם הוה ליה למימר בקיצור דאין מברכין על נטילה זו דאטו מי לא ידעינן דאם לא בירך שחרית דמברך על נטילתו אפילו אין רוצה לישא כפיו, עד כאן. ולעניות דעתי דבא לאפוקי אם לא היה לו מים והיה מנקה בכל מידי דמנקה לברך על נקיות ידים כדלעיל סימן ד' סעיף כ"ב דאז נראה דאם נטל אחר כך במים דאין צריך לברך על נטילת ידים אם לאו כשנושא את כפיו ודו"ק:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:13
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:13](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:13)

[יג] **לא יחזור וכו'.** הטעם כתב בבדק הבית דספק ברכות לקולא, פירוש דשמא עיקר כדעת הרמב"ם הנזכר לעיל. ועוד נראה לי דאפשר לא ניתקנו ברכת נטילת ידים אלא לאכילה או בנטילת ידים שחרית, כדמשמע בתשובת הרשב"א סימן ק"צ וקצ"א, ואף לפירושו דבעינן נטילת ידים סמוך לנשיאת כפים מכל מקום אפשר דסבירא ליה לא ניתקנה עלה ברכת נטילת ידים, והטור יחידאי בזה וכן משמע בחידושי אגודה במסכת מגילה (כסף) (תשובת מהר"י ווייל). ובזה ניחא מה שתמה מגן אברהם על דלא נוהגין לברך כשנגעו במקום מטונף דבעינן נטילת ידים לכולי עלמא עיין שם ודו"ק. אסור לשהות כדי הילוך כ"ב אמה בין נטילת ידים לברכה תוס', ולכן צריך ליטול סמוך לרצה, והחזן לא יאריך ברצה (מגן אברהם). ולי נראה דסמכינן בזה על הפוסקים דאין צריך נטילת ידים כיון שנטלו שחרית, ועיין לקמן סימן קס"ו ולהכי לא כתב דין זה בשולחן ערוך:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:14
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:14](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:14)

[יד] **כשמתחיל הש"ץ וכו'.** כן כתב הטור, אבל בש"ס סוטה דף ל"ח משמע דכל שלא סיים השליח ציבור רצה יכול לעקור, וכן פירש רש"י שם, ונראה דמכל מקום לכתחילה קאמרינן שיזהרו לעקור בהתחלת השליח ציבור דשמא יתעכב מעט. וכתב הפרישה שעוקר אחר נטילה, שאז ראוי והנטילה צריכה להיות קודם רצה, עד כאן. ובדיעבד אם לא נטל קודם רצה צריך עיון אם יעקור ברצה ויטול אחר כך דלשון הש"ס דקאמר כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו, ומשמע קצת דכל שנטל אפילו אחר עקירה נושא כפיו, וכן נראה לדינא ועיין בס"ק שאחר זה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:15
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:15](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:15)

[טו] **עד אחר שסיים השליח ציבור רצה וכו'.** נראה דהוא הדין כשיסיים ברכת מודים ואיידי דרישא נקט רצה, וכן משמע באגודה שהבאתי ס"ק י"ח:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:16
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:16](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:16)

[טז] **שוב לא יעלה וכו'.** אפילו לא עקר מחמת אונס כגון שהיה מתפלל, או שהיו ידיו טמאות, או שהיה חוץ לבית הכנסת וכל כיוצא בזה לא יעלה, ואם עלה לא ירד, כן כתב כנסת הגדולה בשם תשובת רדב"ז, וכתב עולת תמיד משמע לכאורה דאם לא היה אונס אף על פי שעלה ירד, ולמעשה צריך עיון, עד כאן. ואני מצאתי בתשובת מהר"מ מינ"ץ סימן י"ב שמסתפק בהא דאם לא עקר אינו עולה דהיינו מעצמו, אבל אם אמרו לעלות צריך לעלות וקצת דעתו נוטה לזה, ולמגן אברהם אשתמיט מזה. ולכאורה קשה אם כן מאי פריך הש"ס [סוטה] דף ל"ח והא רב אמי ורב אסי סלקי, ויש לומר דיודע היה הש"ס דסלקן מעצמן. אך קשה דפריך ממתניתין אם הבטחתו שנושא כפיו וחוזר לתפילתו רשאי הא לא עקר, מאי פריך דילמא מיירי כשאומרים לו לעלות, ויש לומר דאם כן מאי רשאי הא חיובא הוא לעלות. עוד יש לומר דאם כן אפילו אין הבטחתו נמי כיון דאמרו לו לעלות כדלקמן סעיף כ"א. וכתב השיירי כנסת הגדולה אם ביתו סמוך לבית הכנסת ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות מיקרי עקירה. כתב מהר"מ מינץ שם דאף שאין בבית הכנסת אלא כהנים שהם שונאים זה את זה ואפילו נדרו הנאה זה מזה צריכין לעלות לדוכן, וכתב בגליון מגן אברהם אבל כהן ששונא את הציבור או הציבור שונאים אותו לא יעלה לדוכן ויש להם בזה סכנה גדולה שעולה לדוכן (זוהר פרשת נשא):


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:17
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:17](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:17)

[יז] **לא יעלה וכו'.** דכתיב ויברכם וירד מעשות החטאת פירוש מיד אחר שעשה את החטאות ירד לברכם אף כאן וכו', לבוש. תמיהני דאם כן כשעוקר מיד אחר שסיים ברכת רצה נמי כמו התם דבירך אחר שירד ועשה חטאת, אבל רש"י פירש בסוטה דף ל"ח בעוד עבודה בידו בירך ואחר כך וירד מעשות החטאת:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:18
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:18](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:18)

[יח] **כשעוקרים וכו'.** אבל מפירוש רש"י משמע שאין אומרים תפילה זו אלא עד שמגיע לדוכן וכן מנהגים, כן כתב עטרת צבי. וזה לשון רש"י שם עד שמגיעין לדוכן ומחזיר פניו כלפי תיבה, וכן פירש מגיד משנה. אך צריך עיון ממה שמצאתי בספר צידה לדרך וזה לשונו, כששליח ציבור משלים ההודאה וקודם שמחזירין פניהם אומרים יהי רצון וכו', עד כאן. שוב ראיתי באגודה פרק הקורא מגילה ראיתי כהנים רברבי דלא אמרי יהי רצון עד שיסיים השליח ציבור בברכת מודים, כי כן משמע לשון רש"י פרק אלו נאמרים. אכן לי נראה דהתם קאי על דאמרינן עקר רגליו ולא מטא עד אחר מודים, אבל מי שמגיע שם לפני מודים יאמר מיד, עד כאן. ומשמע דאף שהגיע שם קודם התחלת מודים יאמר מיד ומכל מקום ודאי נראה שישחה עם החזן ויאמר מודים אנחנו לך (ועסי"ל) [ועל כרחך צריך לומר] דלפני סיום בברכת מודים קאמר, אבל אם בא קודם התחלת מודים יאמר מודים עם השליח ציבור, ואחר כך יאמר יהי רצון, וכן דעת מגן אברהם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:19
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:19](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:19)

[יט] **עד שיכלה וכו'.** כדי שיוכל לסמוך לה הברכה של ברכת כהנים לבוש, אבל הב"ח כתב טעם אחר כדי שיענו הציבור אמן על שתי הברכות ברכת ההודאה וברכת יהי רצון ביחד, וכן כתבו נחלת צבי ועולת תמיד. וקשה לי דאם כן למה יאריך עד שיכלה אמן מפי הציבור אדרבה יפסיק קודם ענייתם וכדלקמן סעיף ט"ו. לכן נראה לי עיקר כטעם הלבוש ולכך נכון שיאריך עד שיכלה אמן, וכן כתבו תוס' ור"ן ושאר פוסקים ודלא כמגן אברהם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:20
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:20](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:20)

[כ] **פניהם כלפי ההיכל וכו'.** ואם הכהנים מרובים עומדים מקצתם בדרום וצפון, ואם ההיכל אינו בצד מזרח עיין בכנסת הגדולה. כפופים וכו' פירוש שלא יפרוש כפיהם עד שהשליח ציבור וכו':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:21
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:21](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:21)

[כא] **ויש אומרים וכו'.** זה לשון הלבוש יאמר השליח ציבור וכל הציבור עמו בלחש אלהינו ואלהי אבותינו, עד כאן. וזה לשון לחם חמודות דף מ"ב לא ידעתי זו מנין ואולי לפי שרמ"א כתב ליש אומרים שאומרים אותן וכו', אבל נראה לי שהוא טעות סופר וצריך לומר שאומר אותו שהרי שוב כתב הכל בלשון יחיד, עד כאן, וכן כתב במלבושי יום טוב אלא שסיים זה לשונו שוב ראיתי שמשמע קצת כן בתשב"ץ שכתב שבשעה שכהנים עולין לדוכן יאמר אלהינו וכו' בלחישה ואומר החזן בקול רם כהנים ועם קדושיך וכו' בלחישה, עד כאן דבריו, משמע קצת דרישא לאו בחזן, עד כאן לשון מלבושי יום טוב. ואני תמה שעיינתי בתשב"ץ בסימן קצ"ח ולא נזכר תיבת חזן כלל אלא זה לשונו ואומר בקול רם וכו' וכן הוא לשון הטור, וכן משמע באגודה פרק ב' דמגילה, וכן מצאתי מבואר בתשובת מהר"ם מינץ סימן פ"א שכתב זה לשונו יאמר החזן בלחש בשעת עניית אמן של קהל אלהינו וכו' עד כהנים אומר בקול רם, עד כאן. הרי דוקא החזן אומרו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:22
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:22](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:22)

[כב] **בלחש וכו'.** ולשון אגודה בנחת, והכלבו כתב בשליח ציבור, שליח ציבור אומר בניגון אלהינו וכו', עד כאן. ואפשר דנמי כוונתו בניגון בלחש ובנחת ובלחש חדא הוא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:23
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:23](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:23)

[כג] **וחוזר ואומר וכו'.** השליח ציבור והציבור עמו (לבוש), מפוסקים הנזכרים לעיל משמע גם זה אין הציבור אומרים אלא החזן וכן כתב בתשובת מהר"מ שם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:24
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:24](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:24)

[כד] **ואם הוא אחד וכו'.** אפילו יש עמו כהן קטן שאינו בן י"ג שנים, תשובת ר"מ. כתב הסמ"ג סימן קי"ג, ועמא דבר להקרות אף ביחיד והבין הבית יוסף דמה שמקריא יברכך קאי, ולי נראה דאפשר דאף הקורא כהנים קאי וכן משמע בכלבו ותשב"ץ שם. ונראה דטעמן דבזמן הש"ס לא היו אומרים אלהינו וכו' אלא מתחילין כהנים, מה שאין כן לדידן שאומרים אלהינו אף כשנושאין כפיהם אם כן אף שאומר כהנים בקול הוא מלשון התפילה. עוד יש לומר דפירש רש"י ש"ס סוטה דף ל"ח לאחד אינו קורא כהן אלא כהנים וכן משמע תוס' שם בשם הירושלמי עיין שם ודו"ק, ועוד דבספר המנהיג ופסקי רקנט"י סימן ל"ח הביא הירושלמי דקורא לכהן אחד שאינו קורא אלא לשבט. לכן נראה לי דאין לגעור בויש נוהגין כן ופשוט דאף שאין אלא כהן אחד מברך אשר קדשנו וכו' ואם רבים מברכים כולם ביחד וכן כתב כנסת הגדולה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:25
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:25](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:25)

[כה] **וכשמחזירין פניהם וכו'.** כתב שיירי כנסת הגדולה אבל הרמב"ם וכלבו כתבו דקודם שיחזור פניו מברך ואחר כך מחזיר פניו ומתחיל לברכם, ובתשובות כתבתי דעיקר כטור וסייעתו דרבים נינהו, אבל מה אעשה שהמנהג פשוט הוא כרמב"ם, וראיתי שהמדקדקים שמחזירין פניהם בתוך הברכה וגומרין ואולי רוצים לצאת ידי שתי הסברות, עד כאן דבריו בקצרה. וכן בהגהות בית יוסף האריך מאוד בזה. ותמיהני על מאסף בקי שכמותו שכתב דטור וסייעתו רבים נינהו, הא ראיתי שסמ"ג עשין כ' וסמ"ג סימן קי"ג ואגודה שם, וספר החינוך פרשת נשא וספר תניא, וספר צידה לדרך כולם פסקו כרמב"ם ואם כן ודאי הם רוב פוסקים בכולם. ועוד דגם לשון הטור כשמחזירין פניהם אפשר לפרש כשרוצין להחזיר פניהם יברכו קודם, והיינו מיד קודם חזרה וקל להבין. וכן מסתבר דברכת כהנים מדבר לעם ואיכא אימת ציבור ראוי להיות פנים נגד פנים מה שאין כן בברכה אשר קדשנו שמברך להקב"ה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:26
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:26](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:26)

[כו] **באהבה וכו'.** כתב באר שבע ואם תאמר באהבה היכא רמיזה בתורה, ויש לומר דאיתא בתנחומא אמור להם אמור מלא פירוש בכוונת הלב ולא כאנגריא ובהלות והיינו באהבה בכוונת הלב, עד כאן. ועוד בתנחומא סימן א' אמור מלא ונקוד פתח שצריך אדם שיתן שלום לחבירו בפה מלא, ובזוהר איתא כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא ישא כפיו, ואפשר שמפני זה אומרים באהבה. והטעם נראה לי כדאיתא פרק חלק דף ק"ו נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השלוני את ישראל מברכות שבירך בלעם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:27
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:27](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:27)

[כז] **קצת למעלה וכו'.** משמע כמו שכתב במהרי"ל דיזהר שלא יגביה כל כך עד שיתפרדו לגמרי מיד שמאל כדי שלא ישבר החלון רק יניח אצבעות הימין על אצבעות השמאל, עד כאן. וכן כתבו מגן אברהם ואחרונים, אבל בשיירי כנסת הגדולה כתב על זה ואני ראיתי להרב החסיד מהר"ר דוד הכהן שלא היה מחבר הידים אלא זו וזו לבד, ויראה שהיה סבור דהאויר שבין שתי ידות הוא אחד מן החרכים וכן המנהג, עד כאן. כתב הגהות מנהגים דבין מלה למלה או בשעה שהקהל אומרים אמן אין קפידא אם נגע בין גודל לאצבע משום עייפות:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:28
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:28](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:28)

[כח] **חמשה אוירים וכו'.** דכתיב מציץ מן החרכים דהיינו חלונות ועוד דכתיב אמור מלא וי"ו קח אותו וי"ו ושים אותו בתוך כ"ה ויהיה כו"ה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:29
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:29](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:29)

[כט] **בלשון הקודש וכו'.** בסוטה דף ל"ח למד מגזירה שוה דהר גריזים דבעי בלשון הקודש, ועמידה מגזירה שוה דאלה יעמדו לברך, ובקול רם דכתיב אמור להם, כאדם שאומר לחבירו, וכתב העטרת צבי והלבוש כתב לימודים אחרים לא ראה מקור הדין בש"ס, עד כאן. ולעניות דעתי שראה לבוש שתי ראיות שראה נמי מה שכתב בטור ובספרי וסמך להו אקרא כה תברכו, וכתב בית יוסף איני יודע למה כתב רבינו ובספרי מסמך, הא בש"ס דידן נמי מסמך להו אקראי, עד כאן. ומתרץ לה הלבוש דהכי קאמר הטור דבספרי מסמיך להו אקרא דכה תברכו גופיה ולא משאר פסוק הלמד מש"ס דילן וכן משמע בפרישה שכתב על דברי בית יוסף זה לשונו ואפשר דבספרי מסמך לה ובגופיה דכה תברכו שהשם יתברך דבר עם משה בלשון הקודש ובעמידה ובקול רם, ואמר ליה למשה כה תברכו, אלא שנשיאת כפים קשה שהוא אינו מרומז במלת כה, עד כאן. ולעניות דעתי אפשר שהראה לו הקב"ה נשיאת כפים ואמר כה תברכו כדפירש רש"י גבי החודש הזה לכם, וזה יתנו כל העובר וכו', וכן משמע לי בדברי רמב"ם פרק י"ז ודלא ככסף משנה ולחם משנה, עיין שם ודו"ק: כתב בלבוש בעמידה שאין למעלה לא ישיבה וכו'. קשה לי דהא אין ישיבה היינו בצבא מרום אבל בהקב"ה כתיב ראיתי ה' יושב על כסא ואל מלך יושב, וכדאמרינן פרק אין דורשין גבי מעשה דאחר. בשלמא לפירוש הפרישה רצה לומר דבאותו פעם עמד הקב"ה וראיה לזה נראה לי ממגילה דף כ"א דקאמר תורה בעמידה מנא ליה דכתיב ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב"ה בעמידה, אבל על הלבוש קשיא ואפשר דכוונתו כיון שאין ישיבה למעלה, אם כן על כרחך משה עמד ואמר לו כה תברכו. אך קשה הא כתיב ואשב בהר ואמר במגילה קשות בישיבה אמאי הא אין ישיבה למעלה, אלא על כרחך צריך לומר טעמא דמשה היה למטה מעשרה, כדאיתא בסוכה דף ה' או רצה לומר דשאני בשר ודם דליכא למיטעיא ביה באלהות, אי נמי דאתייהב ליה רשותא לכבוד התורה כדמצינו במטרו"ן דאתייהב ליה רשותא למיתב ולמכתב זכותא דישראל, וכהאי גוונא פירש אדוני אבי הרב נר"ו מדרש רות בעת ההיא יעמוד מיכאל, וכי יש ישיבה למעלה אלא נשתתק מללמד סנגורי"ן על ישראל, ורצה לומר כיון שנשתתק אין לו רשות לישב וצריך לעמוד. כתבו התוס' דף ל"ח ד"ה הרי נראה לר"י כהן שבירך בישיבה לא עשה ולא כלום דהא איתקש ברכה לעבודה ויושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד, עד כאן. וכתב כנסת הגדולה דהוא הדין לשון הקודש ושאר דברים מעכבין, ועולת תמיד כתב מיהו נראה דטוב שיצא הכהן לחוץ כשאינו יכול לברך כדינו, ואפשר דציבור שיושבין נגד פני הכהנים אין בכך כלום דוקא כהן מוזהר וכן כתב מגן אברהם, ועיין לעיל סימן כ"ג:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:30
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:30](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:30)

[ל] **ובקול רם וכו'.** ירושלמי בקול רם בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתף קולו עמהם ודבר אחר במעולה שבקולות ולא גדול ולא קטן אלא בינוני, עד כאן, ורם הוא מלשון רוממות ונעימות. והנה בכנסת הגדולה תמה על הטור שלא כלל נמי דבעינן נמי פנים נגד פנים, דנלמוד נמי מכה תברכו, ולעניות דעתי ליישב מפירוש רש"י שם דקרא קאי שלא יסוב הציבור פניהם מהכהנים כדאיתא סעיף כ"ג ולכן לא כתבו הטור כאן דלא כלל אלא מה שהוא אזהרה לכהנים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:31
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:31](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:31)

[לא] **מתחיל השליח ציבור.** משמע דציבור אין אומרים שים שלום עם השליח ציבור וכן משמע בטור, אבל הלבוש כתב הציבור עם השליח ציבור אומרים בלחש שים שלום עד לחיים ולשלום ואז מתחיל השליח ציבור בקול רם וטוב בעינך וכו' ועיין סעיף י':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:32
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:32](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:32)

[לב] **וברך את עמך וכו'.** כן כתב בשולחן ערוך, וכתב עולת תמיד בטור משמע שמסיימים הפסוק עד חלב ודבש עד כאן לשונו. ותמיהני הא לשון הטור כלשון השולחן ערוך ולבוש דמשמע דאינו מסיימין הפסוק, וכן משמע בפרישה להדיא זה לשונו נראה דלא לגמור הפסוק דהא בזמן הזה לא שייך לומר ואת האדמה וכו' גם הטור ורמב"ם לא הביאו כל הפסוק רק עד וברך את עמך ישראל ולא כתבו וגו', עד כאן, וכן משמע בספר תניא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:33
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:33](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:33)

[לג] **רשאים לכוף וכו'.** פירוש שידיהם פרושות עד שיחזרו כו' ויזהרו שלא ידברו עד שירדו מדוכן, אף שכבר הורידו כפיהם, מגן אברהם. כשירדו יחזירו פניהם קצת להיכל כעבד הנפטר מרבו (מגן אברהם):


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:34
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:34](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:34)

[לד] **דרך ימין וכו'.** פירוש שיחזור פניו לצד ימינו אם פניו למזרח יחזור פניו לדרום ואחר כך למערב:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:35
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:35](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:35)

[לה] **במנעלים המטונפים וכו'.** נראה דהכי קאמר סתם מנעלים כמטונפים, ועיין לעיל סימן ד' ולכן יהיה לו מנעלים שיוכל לנעול בלי נגיעה ואם אין לו מנעלים אלו ואי אפשר ליטול ידיו ילך יחף עד אחר התפילה, וכן כתב באגודה פרק הקורא עומד:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:36
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:36](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:36)

[לו] **לקרות כהנים עד שיכלה וכו' אמן וכו', כן הוא בש"ס שם.** וכתב עולת תמיד ויש כאן סתירה קצת למנהג שלנו שנוהגין לומר אלהינו, עד כאן לשונו. ואני ראיתי בתוס' ברכות דף ל"ד ד"ה לא וכו' שכתבו להדיא דמנהגינו לא היה בזמן הש"ס מטעם הנזכר לעיל, ולפי זה הלבוש שכתב בסעיף י' בסתם כמנהגים דאומרים אלהינו לא היה לו לכתוב זמן זה כלל, מיהו בתשובת מהר"מ מינץ שהבאתי לעיל דאומר שליח ציבור אלהינו בזמן שעונין הקהל אמן למדתי דאף שאומר אלהינו מכל מקום לפעמים מגיע השליח ציבור לכהנים קודם שמסיימין כל הציבור בעניית אמן, ועל זה אפשר מזהיר הש"ס שלא יקרא כהנים עד שמסיימין כולם, וכן משמע בגוף התשובה עיין שם ודו"ק, וצריך עיון עליו מדברי תוס' הנזכר לעיל:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:37
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:37](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:37)

[לז] **מפי הקורא וכו'.** ואין הציבור עונין אמן של ברכת בקדושתו עד שתכלה הברכה מפי הכהנים, ואין השליח ציבור מתחיל וכו', והוא הדין בתיבות יאר ישא ימתין השליח ציבור עד שיכלה אמן מפי הציבור וכן משמע בבית יוסף וכן כתב מטה משה. הנה במגן אברהם מחלק בין הקורא, דאין צריך להמתין על כולם ובין הכהנים דצריכין להמתין, וכן בעולת תמיד דקדק מדברי שולחן ערוך דהשליח ציבור קורא כהנים יברכך ושים שלום ואף שלא כלה עניית אמן מפי כל הציבור אלא ברוב ציבור סגי. וכתב השולחן ערוך בסימן קכ"ד סעיף ט' לעניית אמן דתפילת שליח ציבור, אבל הכהנים לא יתחילו יברכך ורבון העולמים עד שיכלה עניית אמן מפי כל הציבור וסיים מיהו לדינא נראה דנמי ברוב סגי כמו בשאר ברכות של תפילה עד כאן דבריו. ותמיהני למה לא נפסק כן הא כתבו כן תוס' פרק אלו נאמרין דף ל"ט הביאו בית יוסף, ונראה דלא קאי אלא על רבון דדמי לתפילה, אבל יברכך שאומרים הכהנים דבעי כל הקהל לשמוע ביותר מודה דצריך להמתין עד שיכלה מפי כל הקהל. וגדולה מזה מצאתי בפרישה שכתב זה לשונו, נראה לי אף דבתפילה סגי ברוב מכל מקום לענין ברכת כהנים או קריאת המקרא, כיון דבעי דלשתמע הברכה או הקריאה וכל תרי קלא ודאי לא משתמע, אם כן נהי נמי דהני מאריכין באמן טועין, מכל מקום אין שומעין כן לחבריהם וכן הכהן אינו שומע קול המקרא לכן צריך שימתינו מלהתחיל הברכה או קריאה עד שתכלה אמן מפי כל הקהל וכן משמע לי בתוס' פרק ואלו נאמרין וכן דעת הטור ושולחן ערוך שלא כתבו מפי רוב הציבור, עד כאן לשונו. אבל תמה אני דהא בתוס' שם מסיק דבברכת כהנים אמרינן דתרי קלי משתמעי איידי דחביבי והא דלא יתחילו הכהנים עד שיכלה אמן מפי כל הקהל היינו משום דאותן טועין עצמן שמאריכין לא ישמעו, ואם כן שליח ציבור הקורא יהא מותר לקרות אף שלא כלה מפי כל הקהל דהכהנים ישמעו איידי דחביבי. ונראה ליישב דסבירא ליה דדוקא ברכת כהנים עצמו חביב, מה שאין כן קריאת השליח ציבור לכהנים וראיה לזה נראה לי ממה שכתבו תוס' דהוי ליה תרי קולי קולות העונין וקול כהנים המברכין והוה ליה למימר וקול השליח ציבור הקורא, אבל מה שכתב וקול כהנים המברכים ולא משתמעי, עד כאן. ולכאורה תימא דהוה ליה לכתוב ארישא על השליח ציבור שקורא כהנים והוה ליה למימר וקול השליח ציבור הקורא, אבל מה שכתב וקול כהנים המברכים זה שייך בסיפא ואין הכהנים רשאים וכו', אבל במה שכתבתי ניחא דקאמר ליה לרבותא דלמאי דסלקא דעתיה דתוס' דאפילו בברכת כהנים גופיה דחביב נמי אמרינן תרי קולי לא משתמעי, ואם כן מבואר דדיבור הקורא אינו חביב. מיהו יש לומר דלעולם גם דיבור הקורא חביב והא דלא כתבו התוס' הכי אקורא היינו משום דלמסקנא דטעמא משום דטועין עצמן אין שומעין לא שייך בקורא אלא בכהנים וכדאמרן. ומכל מקום נראין דברי הפרישה דהא בחד לישנא ובחד ענין נקט הש"ס דין הקורא ודין הכהנים וכמו דמפרשינן הלשון עד שיכלה אמן וכו' דנקט בכהנים דהיינו כל הציבור כן הפירוש בקורא ודו"ק. ועיין מה שכתבתי בסימן קכ"ד, ועוד שמצאתי בתשובת מהר"ם מינץ סימן פ"א זה לשונו, יזהר החזן שלא יתחיל יאר ישא וכן שים שלום עד שיגמור אמן מפי הקהל, וכן כל הקהל לא יתחילו לומר אמן עד שיגמרו המלה לגמרי מפי כל הכהנים, וכן כל התפילה יזהר השליח ציבור שלא יתחיל עד שיגמרו מפי כל הקהל כל מה שעונין אמן אחריו הן אמן קדושה וברכו וכל דבר, עד כאן. הרי להדיא דאף בקורא הדין כן, אלא דצריך עיון על מה שפסק כן בשים שלום וכל התפילות, נגד מה שכתבו הטור ושולחן ערוך ולבוש בסימן קכ"ד ופרישה הנזכר לעיל בפשיטות. ובאמת אפשר לי לפרש דברי הטור דלעיל דדוקא לענין בוצע צריך להמתין בחתיכת המוציא עד שתכלה הברכה ועניית אמן שייך לברכה הוא דאמרי דאין צריך להמתין בחתיכה על מיעוט הטועין המאריכין, אבל בתפילת השליח ציבור דהוא להוציא הרבים ולאשמועי עביד סבירא ליה דדמי לברכת כהנים דצריך להמתין עד שיגמור כל הקהל כדי שישמעו גם הטועין, והא דכתב הטור דין דהמוציא בסימן קכ"ד היינו להורות שהמאריכין באמן הן טועין, וזה נראה דעת תשובת מהר"מ מינץ הנזכר לעיל. וכן אפשר לפרש דברי ארחות חיים שהביא בית יוסף שם ואף דנפרש אותו דקאי אתפילה מכל מקום אפשר דסבירא ליה גם בברכת כהנים דלא צריך להמתין על הטועין דהם אפסידו אנפשייהו אבל אנן דקיימא לן כתוס' וכפשטא דש"ס, גם בתפילה נראה דיש להמתין על כל הקהל וכדברי מהר"מ כנזכר לעיל, והשולחן ערוך ופרישה שכתבו בסימן קכ"ד דאין צריך להמתין הניחו לי מקום:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:38
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:38](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:38)

[לח] **לענות אמן וכו'.** שמא תתבלבל דעתו ולא ידע איזה ברכה יש לו להקרות פסוק ב' או ג' (טור). כתב בכנסת הגדולה בשם לחם חמודות דאם מובטח שלא תתבלבל עונה אמן דהכי איתא (במ"י) [במדרש רבה] פרשת כי תבא, עד כאן. ולא ראה בתוספות ישנים פרק אין עומדים דחזר בו דאין למדין הלכה מרבה, גם לעולת תמיד אשתמיטתיה עיין שם. ומכל מקום נראה לי לדידן שמתפללין מתוך הסידור יש להתיר כמו שאכתוב בסעיף כ"א מיהו בתשובת מהרי"ל סימן קע"ט, ומכל מקום משמע דגם לדידן אסור וכל זה בשליח ציבור אבל ביחיד העומד כשנושאים כפיהם משמע מב"ח דאסור משום הפסקה דדוקא לשליח ציבור אין הפסק. ומה שכתב בטור פסוק ב' וכו' ותימא שכן כתב הרמב"ם פרק י"ד מהלכות תפילה, וכתב כסף משנה כלומר דפסוק ראשון ליכא לספוקי שהרי אינה מקרא יברכך אלא הכהנים אומרים אותו מעצמן עד כאן לשונו. ואם כן תימא הא הטור ולבוש פסקו בסעיף י"ג דמתחיל להקרות יברכך והכי קיימא לן. עוד כתב כסף משנה שם ויש לספק אם לפירוש זה רשאי לענות אמן אחר אשר קדשנו במצותיו של אהרן או נימא דלא פלוג רבנן עד כאן לשונו. ומה שכתב לפירוש זה וכו' פירוש שאינו מקריא יברכך אם כן לא שייך טעות, ולפי זה לדידן דמתחילין יברכך פשוט דאין השליח ציבור עונה אמן אחר אשר קדשנו במצותיו, מיהו נראה לי דגם לדידן אין טעות כיון דהוא התחלה וראיה מפרק תפילת השחר דף כ"ט בתפילת הביננו דקאמר דכיון דאתא בתחילת צלותיה לא מיטרד עיין שם. וכהאי גוונא יש ליישב דברי הטור והלבוש דסבירא להו דלא חיישינן שיטעה לחזור ולהתחיל מראשו כי ידע שכבר התחיל ואף שהוא עומד אחר פסוק אחד ליכא למיטעי ולכן כתב פסוק ב' וכו' ודחוק, ובספר תניא דף ח' ראיתי שכתב באמת אם פסוק א' או פסוק ב' וכו'. ולדינא מספיקא אין לענות דשמא לא פלוג רבנן, ועוד אפשר לי דהוי הפסק דדוקא עניית אמן אחר הפסוקים שמקבל הברכה הוא דלא הוי הפסק. שוב נדפס ספר ט"ז ופסק בפשיטות דעונה ולא ירד לכל זה, גם דברי כסף משנה אשתמיטתיה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:39
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:39](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:39)

[לט] **לא ישא וכו'.** שמא תטרוף דעתו ולא יוכל לחזור לתפילתו אלא שהוא עומד ואחר שאינו כהן מקרא כמו שכתב סעיף כ"ב שאם יקרא הוא כהנים יאמרו עליו שהוא פגום, מיהו אין עיכוב בדבר שאם אין ישראל יכול להקרות יקרא כהן אפילו באינו קורא כלל כדלעיל סעיף ד' וכן כתבו הב"ח וט"ז ומשמע אפילו גם אין קורא להם יברכך וכו' מלה במלה יברכו כדמשמע סעיף כ"ה בבית הכנסת שכולה כהנים, ומכל מקום נראה שאם אין ישראל לקרות להם טוב שיקרא השליח ציבור הכהן משלא יקרא להם כלל דהא בסוטה דף ל"ח אמר ר' חסדא כהן קורא כהנים ואין ישראל וכו' ואף דלא קיימא לן כוותיה היינו בדאפשר בישראל כן נראה לי ולא כט"ז ועיין כנסת הגדולה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:40
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:40](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:40)

[מ] **אם אמרו לו צריך לעלות וכו'.** כן כתב מרדכי בבית יוסף, ועיין לעיל סעיף ב' ונראה דאפילו באינו בטוח וכו' ואפילו יש כהנים אחרים וכן משמע במרדכי גופיה וכן דקדקתי בס"ק ט"ז מש"ס, ולכאורה מיירי דוקא כשאמרו לו קודם רצה אבל לאחר רצה אינו חייב כיון שלא עקר רגליו ברצה וכן כתב מגן אברהם, אבל למאי שפירשתי לעיל מיירי כפשטיה ואפילו אחר רצה חייב, מיהו בתשובת רדב"ז סימן רצ"ג לא משמע קצת הכי, וצריך עיון ועיין לקמן סעיף מ"ב ס"ק ע"ז. והנה בעולת תמיד הקשה דברי מרדכי אהדדי דהא כתב בהלכות תפילה דאחר קורא כהנים ולא השליח ציבור משום הפסק אם כן לעולם השליח ציבור כהן יעבור בעשה, אלא צריך לומר דהעמידו דבריהם בשב ואל תעשה אם כן הוא הדין באמרו לו לעלות או ליטול אין צריך לעלות עד כאן דבריו בקצרה. ותימא דתיקשי גם לדידן דהשליח ציבור קורא כהנים ומכל מקום הא כששליח ציבור כהן קיימא לן דאחר קורא והוא מירושלמי, אבל מעיקרא לא קשה מידי ואישתמיטתיה תשובת רדב"ז דהקורא כהנים אינו מזהיר אלא לפנוים וזה שטרוד בתפילתו לא הוי בכלל, עד כאן. עוד יש לומר כיון דקורא כהנים אחר רצה ולא עקר רגליו אינו עובר כמו שכתב נמי רדב"ז שם, והוא דאמרו לו לעלות מיירי קודם רצה דומיא דליטול כדלעיל. אי נמי דאם קורא כהנים סתם אמרינן דאין בכלל מי שלא עקר רגליו ומה שאין כן כשאמר לו לעלות אפשר דמודה רדב"ז דעובר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:41
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:41](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:41)

[מא] **עד ולך נאה וכו'.** מבואר דהשליח ציבור אומר רצה וכן כתב הפרישה דלא כמי שרצה לנהוג שמתחיל אחר רצה, מיהו נראה דמתחיל אלהינו וכו' וכן כתב כנסת הגדולה אפילו שלא כיוון האחר מתחילת שמונה עשרה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:42
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:42](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:42)

[מב] **ויקרא לו אחר וכו'.** בלבוש משמע דאם הוא בטוח צריך לגמור בעצמו שים שלום, וכן משמע בבית יוסף והנחלת צבי השיג על הלבוש משום דמה שהביא הבית יוסף דברי אגור שכתב דרש"י ומהר"ם לא פליגי, דלרש"י דשליח ציבור מסיים שים שלום והיינו בלא כיוון המקרא, ומהר"ם מיירי שכיוון המקרא ולא חילק דרש"י מיירי כשהוא בטוח ומהר"ם מיירי באינו בטוח, אלמא דאף בבטוח מסיים המקרא שים שלום ובאין בטוח לא מהני תקנה שאחר יסיים עד כאן דבריו. וזה תמוה דהבית יוסף יסתור עצמו תוך כדי דיבור ולא יכתוב בלשון פלוגתא. אלא נראה לי דאי אפשר לפרש דרש"י מיירי כשהוא בטוח דהא פירש כן ברישא דמתניתין פרק אין עומדים ורישא מיירי באין בטוח, לכן הוצרך לחלק בין כיוון ללא כיוון, כן נראה לי דעת הלבוש. מיהו עכשיו כתב לחם חמודות דלעולם יסיים שליח ציבור שים שלום כיון שמתפלל מתוך הסידור וכן משמע בהגהות מיימוני. והנה הב"ח ואחרונים השיגו על בית יוסף ולבוש דמפשטא דמתניתין משמע דבאין בטוח לא מהני תקנה לשליח ציבור לישא כפיו אף דאחר מברך. ולעניות דעתי דלבוש מיירי אם עבר ועלה וקל להבין. עוד נראה לי דסבירא ליה אם אין כהן אחר יש לומר לשליח ציבור לעלות או ליטול ידיו אף שאינו בטוח דאז מחויב לעלות, וכן משמע דעתו בסעיף ב' וכן נראה דעת המרדכי שהביא בית יוסף ודו"ק. כתב עולת תמיד בשם לחם חמודות דעכשיו שמתפלל מתוך הסידור נושא כפיו ואפילו יש כהנים אחרים, עד כאן, וכן כתב נחלת צבי. וצריך עיון הא בלחם חמודות דף מ"א כתב על זה ולא ישרו בעיני לפי שצריכין עקירת רגלים ומי התיר להם זה דדוקא כשאין כהנים אחרים מותר דמתירין לו במובטח וזה שמתפלל מתוך הסידור הוי כמו בטוח, עד כאן. וכן כתב במגן אברהם בשם מהרי"ל, ועיין לקמן סימן תקפ"ה סעיף ד', ואם השליח ציבור אבל, נראה שאין לישא כפיו לעולם נראה לי:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:43
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:43](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:43)

[מג] **ואם המקרא כיוון וכו'.** אבל בלא כיוון לא יסיים דדוקא להקריא יכול שאין ברכת כהנים מעיקר תפילה מיהו גם להקרות טוב שיכוין מתחילה ועד סוף:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:44
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:44](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:44)

[מד] **ואין לנגן וכו'.** מזה יש להוכיח על החזנים המזמרים ברגלים תתברך צורינו ניגונים הרבה אין עושין יפה, ט"ז. ואפשר לחלק דבמלות קצרות שאני כדלעיל ריש סימן ק"י, ועוד דשליח ציבור הוא רגיל והוי כמו בטוח שלא יטרוף, גם הוא מתפלל מתוך הסידור:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:45
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:45](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:45)

[מה] **ויהיו פניהם וכו'.** לכן לא יהפכו פניהם לצפון או דרום אלא למזרח שהוא נגד פני הכהנים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:46
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:46](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:46)

[מו] **ויש מקומות וכו'.** והלבוש השמיטו, משום דנראה לו עיקר שיהיה חוץ לטלית וכן הסכים בכנסת הגדולה בשם רדב"ז:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:47
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:47](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:47)

[מז] **ובצידיהם וכו'.** פירוש בין לצדדים שלפני כהנים בין לצדדים של כהנים ממש, אבל צדדין שלאחרים הוי כאחריהם ועיין לעיל סימן ע"ט. ועיין לקמן סימן קל"א ס"ק [ז'] שכתבתי שלא יהא טינוף מפסיק:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:48
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:48](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:48)

[מח] **אם הם אנוסים וכו'.** כתב הב"ח דעכשיו שכל אחד קונה מקום בבית הכנסת חשובים אנוסים דאינו רשאי לדחות חבירו ממקומו, וכל שכן מי שאין לו מקום בבית הכנסת והוא בחצר בית הכנסת, עד כאן. ומכל מקום אם אפשר לילך מכותל מזרח כשהוא אחורי כהנים, בלא שידחה אחרים ילך לצידי הכהנים ועיין ט"ז. וזה לשון רוקח סימן שכ"ג ואפילו לאחר הכותל הם בכלל ברכה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:49
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:49](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:49)

[מט] **אך יותר טוב וכו'.** וזה לשון הב"ח מיהו כל חכם יזהר שלא לאומרם, עד כאן. וכן מנהג עכשיו ליודעי דעת כתב הלבוש מיהו רבון העולמים אומרים בשעה שכהנים מנגנים כ' דישמרך ו' דויחנך ל' דשלום שאז אין צריך לכוין, עד כאן. כתב לחם רב טוב לומר אותן בעת שמנגנין הכהנים הניגון על האות כמו ברבון לא בשעה שאומרים התיבה ומחתכין האותיות דאז צריך להקשיב למה הכהנים אומרים, עד כאן, וכן משמע בדברי רמ"א דהא מדמה זה לדין ברכו לעיל בסימן נ"ז. וזה לשון הכלבו דף קמ"ג כשמתחילין לברך הציבור כורעין על ברכיהן ומבליעים פסוקים על כל מלה ומלה כשהכהנים מנגנין בה, עד כאן. וכל זה כתבתי לאפוקי ממה שראיתי במגן אברהם ובמגן דוד שכתבו לנהוג לאומרן בעוד השליח ציבור מקרא התיבה, ועוד בזה אין הפסוק מעלה ומוריד כיון שאין כוונת הש"ץ לברכה אלא להקרות, ותו דאם כן לא ישמעו הכהנים תיבת המקרא דתרי קלא לא משתמעיא ועיין לעיל ס"ק ל"ו. כתב שיירי כנסת הגדולה אפילו לקרות הפרשה שנים מקרא וכו' אסור כשהכהנים מברכין. ונראה לי דמה שנוהגין קצת לחזור בכל מלה ומלה מתחילת יברכך, והוא טעות מטעמים הנזכרים לעיל ולא ראינו בשום ספר מנהג זה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:50
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:50](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:50)

[נ] **שלא התפלל וכו'.** ואם יעבור הזמן אם ישא כפיו יש לצאת חוץ לבית הכנסת קודם שאומרים לו ליטול ידיו ויתפלל שם, אבל אחר כך צריך לעלות ועובר בעשה. כתב בתשובת רדב"ז סימן רצ"ח אם עומד בתפילה והגיע השליח ציבור לעבודה פוסק ועולה אם אין שם כהן אחר ומברך וחוזר למקומו ומסיים תפילתו ואם ישהה כדי לגמור כולו חוזר לראש, ואם יש שם כהנים אינו פוסק דקריאת הכהנים אין הכוונה על הטרוד בתפילה, עד כאן. משמע דאם אמר לו עלה צריך לעלות אפילו יש שם כהנים אחרים. ומגן אברהם כן הוכרח מדמפסק בקריאת שמע כשקוראהו לתורה, אינה ראיה דהא בתפילה אינו מפסיק בסימן ק"ד, גם מה שכתב שם וכל שכן ברשב"א סימן קפ"ה, תימא דרשב"א שם פסק שאין מפסיק בקריאת שמע. גם בעיקר דין צריך עיון דשמא העמידו דבריהם בשב ואל תעשה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:51
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:51](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:51)

[נא] **לו מום וכו'.** וכתב הט"ז נראה פשוט דכל הני צריך לילך חוץ לבית הכנסת בשעת הדוכן דלא לימרו עליו בן גרושה הוא כמו שכתב המרדכי באבל, עד כאן, ועיין לעיל ס"ק ד' וצריך עיון. גם קצת לא דמי לאבל שאינה פסול מדינא דש"ס, וכן משמע בשלטי גיבורים כלבוש שיש חילוק בבוהקניים במנומרים בנקודות דקות עקומות אחורנית או לצדדין או שהם כפופין עקושות שאין יכול לחלק אצבעותיו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:52
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:52](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:52)

[נב] **ואם היה דש וכו'.** כתב הט"ז תימא אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה כמו דפסול שתוי יין סעיף ל"ח, וכמו יושב דפסול. ונראה לי דמדכתיב דבר אל אהרן ואל בניו אף בעלי מומין במשמע כמו שכתב רש"י פרשת אמור בני אהרן אף בעלי מומין במשמע. ודבר חידוש הוא אשר לא מצאנו קושיא זו ופירוקו מפורש קדמון ובתראה עד כאן דבריו בקצרה. ותימא נפלאה דאישתמיט מש"ס ערוכה, בתענית דף כ"ז דפריך הכי אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא, ומשני הא איתקש לנזירות ומזה יצא לו עוד מכשול בסעיף ל"ח כאשר יתבאר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:53
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:53](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:53)

[נג] **אפילו הסומא בשתי עיניו וכו', כן למד הבית יוסף ממשמעות.** ואני להדיא מצאתי באגודה בשם ר"י:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:54
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:54](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:54)

[נד] **באקראי וכו'.** והב"ח חולק ופסק דאף באקראי מיקרי דש בעירו כשדר שלושים יום ומיהו בשקנה בית לא מיקרי כאנשי עיר לענין זה, וכתב עולת תמיד ולדינא דברי שולחן ערוך ולבוש עיקר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:55
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:55](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:55)

[נה] **לשלשל וכו' ישא וכו'.** ואין נוהגין כן (לבוש), וטעמא נראה דכיון שאין נוהגין לשום ידיהם תחת הטלית כדלעיל סעיף כ"ג אם כן על כרחך מומין דידיו פסולין משום שעם יסתכלו ולא יכוונו לברכת כהנים, לכך נהגו כן, גם בפניו משום לא פלוג, ואף שנאמר שזה יכניס ידו לטלית מכל שכן שיסתכלו שעושה דבר שאין נוהגין כדמשמע בבית יוסף. ועוד ראיתי בכסף משנה פרק ט' מהלכות תפילה שמסתפק דאפילו במקום שנוהגין להכניס גם ידיו משום לא פלוג רבנן, הרי דחזר ממה שכתב בבית יוסף. כתב הט"ז תמהתי אשר לא הביא רמ"א ממה שנוהגין הקהל לכסות פניהם בטלית ודאי עדיף זה מכיסה פנים של כהנים, עד כאן. ולעניות דעתי אין זה היתר דאם ידעו שזה עולה לדוכן יבואו קצת להסתכל בדבר תמוה כיון דלא דש בהם ולא יתכסו, ותדע דהא לפירוש רש"י במגילה דאסור להם להסתכל משום דשכינה שורה על כרחך היו נזהרים יותר ואפילו הכי אסור במומין:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:56
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:56](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:56)

[נו] **כגון שאומר וכו'.** לשון הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות תפילה העלגי"ם שאין מוציאין את האותיות כתיקון כגון שקורין לאלפי"ן וכו' או לשיבולת סיבולת וכיוצא בהן ובכך כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם ניכרין לכל שאין נושאין כפיהן, עד כאן. ועיין לעיל סימן נ"ג ס"ק כ' דבמקומן ממנין אותם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:57
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:57](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:57)

[נז] **לאלפי"ן עייני"ן וכו'.** פירוש רש"י במגילה דף כ"ד דאם היה עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא, ומעי"ן עושין אלפין ופוגמין תפילתם, עד כאן, ולספר מגן אברהם אשתמיט זה, עיין שם שהוא תמוה. ומה שפירש רש"י ופוגמין תפילתם פירש הפרישה כי העי"ן צריך לקרות בחיתוך יותר מאל"ף ונמצא אינו קורא כהוגן. ולאפוקי גבי אל"ף עי"ן אין לומר האי שינויא דאדרבה יותר טוב כשאינו קורא מחותך. כתב הט"ז אם רוב עמינו אין יודעים להבחין בין עי"ן לאל"ף ולא שייך פסול זה בינינו וכן בארץ רוסיא רגילין לדבר ש' כמו ס':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:58
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:58](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:58)

[נח] **שלא הביא שתי שערות וכו'.** כתב מגן אברהם משמע אפילו הוא בן שלוש עשרה אסור ולכן צריך לדקדק בדבר שלא יבוא לידי ברכה לבטלה, עד כאן. ולא ידעתי מאי ברכה לבטלה בזה, דקטן מברך על כל מצוות אף שאינו מצווה אלא נראה לי דכל שהוא בן שלוש עשרה סמכינן על הרוב ואמרינן דמסתמא הביא שתי שערות כדלעיל סימן נ"ג סעיף י' וסימן נ"ה וס"ה וכן הדין בברכת המזון:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:59
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:59](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:59)

[נט] **אינו נושא וכו'.** שהרי אינה מצווה וכו' זה כתב הלבוש מנפשיה, אבל ראיתי הטעם בפירוש רש"י במגילה דף כ"ד שאינו כבוד ציבור להיות כפופים בברכתו וכן פירש הר"ן וברטנורה שם, ואולי כוונת הלבוש נמי הכי שזה אינו כבוד ציבור שיהיו כפופים לברכת מי שאינו מצווה, אפילו כשאינו נושא כפיו אלא באקראי ודו"ק:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:60
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:60](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:60)

[ס] **דוקא באקראי וכו'.** כן כתבו תוס' ורשב"א ודייקי מדנקט קטן במתניתין דהקורא עומד משמע דאם הביא שתי שערות נושא כפיו. וראיתי בסמ"ג עשין כ' דמתרץ קושיות תוס' דנקיט קטן איידי דאינך פורס שמע ועובר לפני התיבה וזה נראה דעת הטור ורמב"ם ים של שלמה פרק קמא דחולין סימן מ"ח דאפילו באקראי אסור. וכתב הט"ז הבית יוסף תמה על הטור שלא הביא חילוק דין זה, רק חילוק דלבדו או עם כהנים אחרים, וכן נראה לי עיקר דאין לחלק בינינו בזה החילוק עד כאן לשונו. וכן כתב נימוקי יוסף דלא מיקרי קביעות אלא במקום שיש נשיאת כפים בכל יום, ולא ירדתי לסוף דעתו דקושית בית יוסף הוא על מה שכתב הטור סתם דכל שלא נתמלא זקנו אסור לבדו כמו בקטן ולא חילק דמותר באקראי, וכן מבואר הקושיא בב"ח וים של שלמה פרק קמא דחולין סימן מ"ח. ואם כן לדידיה אדרבה הקושיא יותר חזקה דלא הוה ליה להטור לאסור כלל לבדו כיון דהאידנא הוי הכל אקראי, גם מה שכתב ומותר עם הכהנים אחרים, לא דק דזה אפילו במקום שנשיאת כפים בכל יום בקביעות מותר כמבואר בבית יוסף. גם עיקר דינא לא נהירא דגם האידנא יש חילוק זה דכיון שהוא לעיתים ידועים הוי כמו קביעות כדלעיל סימן נ"ג סעיף ו', והיינו דסתמו כל אחרונים וכתבו חילוק זה, וגדולה מזה מצאתי בדרישה שפירש דעת הטור דבזמן הזה אפילו באקראי אסור, דהיינו טעמא דמותר באקראי כדי לאחזוקי נפשיה בכהנים ובזמן הזה אין צריך דאינו אוכל חלות ותרומה. ולפי זה נראה לי דאף שאין כהן אלא הוא לא ישא כפיו דלא דמי לשליח ציבור בסימן נ"ג בסעיף ז' דשם טעמא דלא לבטל הקהל מקדיש וקדושה דמחויבים בכל יום, כן נראה לי ודלא כעולת תמיד. ומכל מקום באקראי נראה לי להתיר בלא נתמלא זקנו כשאין כהן אחר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:61
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:61](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:61)

[סא] **קרינין ביה וכו'.** שאין הכל יודעין שעדיין לא נתמלא (לבוש). לא דק דהא רואין אותו בפניו אם נתמלא זקנו ואפשר דסבירא ליה דנתמלא זקן התחתון מיירי, וזה ליתא דמיירי בזקן עליון כמו שכתב בית יוסף. אלא נראה לי הטעם דכל שהוא גדול כל כך הוא כבוד לציבור אף שלא נתמלא זקנו ולא בעיא נתמלא אלא כשהוא נער, וכן נראה מבואר בבית יוסף ולבוש גופיה בסימן נ"ג ובים של שלמה שם והוא ברור. ושאר דינים מעין זה בארתי בסימן נ"ג ומשם תראה וכן תעשו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:62
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:62](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:62)

[סב] **שהרג וכו'.** דוקא ידוע וכו' אבל מרננין אחריו ישא כפיו וכו' (לבוש). כן כתב השולחן ערוך בסעיף ל"ו אחר דין כהן שמל וכו', ומבואר מלבוש דלא קאי על מל תינוק דבזה אפילו ביש עדים נושא כפיו, אלא דמרננין שהרג כדקיימא דאין לנו לפסלו בלא עדים, וכן משמע בבית יוסף. ומעולת תמיד משמע קצת דקאי נמי על מל תינוק ולא דק, מיהו הוא בעצמו אם יודע שאמת הוא לא ישא כפיו אפילו אין כהן אחר ואפילו עם כהנים אחרים ואפילו הוא בספק שהרג את הנפש, כתב מהרי"ל חביב דלא ישא כפיו. כתב כנסת הגדולה דחף אשה הרה והפילה יכול לישא כפיו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:63
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:63](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:63)

[סג] **בשוגג וכו'.** נראה דבשוגג קרוב לאונס אפילו לא עשה תשובה נושא כפיו, וזה תלמוד ברמב"ם פרק ו' מהלכות רוצח ותראה איזה הוא שוגג קרוב לאונס:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:64
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:64](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:64)

[סד] **ויש להקל וכו'.** כתב עולת תמיד משמע אפילו במזיד הרג, וכן כתב השולחן ערוך עצמו בסמוך, עד כאן. והקשה עולת תמיד מאי שנא משליח ציבור דפסול בסימן נ"ג, ותירץ דשאני נשיאת כפים שאין מזיקו מה שיצא עליו שם רע, עד כאן. ולי נראה לתרץ דהא גם בשליח ציבור אם כבר נתמנה אין מסלקין אותו ובכהן הוי כמו שמסלקו. גם לפי מה שכתבתי לעיל בס"ק י"א דמיירי בתענית נמי לא קשה מידי. אבל בעיקר הדין צריך עיון דאין ראיה כלל לפי מה שכתב השולחן ערוך בסמוך גבי מומר לכותים דיש לומר דהרג גרע, וכן הכלבו וסמ"ג עשין כ' סמ"ג סימן קי"ג ור"י דף כ"ד משמע דבהורג לא מהני תשובה, אף דפסקו במומר לכותים מהני, וזה נראה דעת השולחן ערוך שסתם הכא דלא מהני תשובה. ומכל מקום נראה דוקא בהרג במזיד גמור לא מהני, וכן פסק רדב"ז סימן קכ"ח דדמו ודם זרעותיו תלוין בו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:65
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:65](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:65)

[סה] **מל תינוק וכו'.** משום דמכוין לשם מצוה, ועוד שמא היה נפל, ועוד שמא הרוח מבלבלתו אחר המילה כן כתבו במרדכי ובית יוסף, וכתב מגן אברהם טענה זו דהרוח בלבלתו שייך אפילו בהורג גדול בשוגג ולא מת מיד כדאמרינן בגיטין דף ע' עיין שם דיש עוד טענה שמפרכסת, עד כאן. וכן הכלבו ורבינו ירוחם ושאר פוסקים כתבו טענה זו, והוא דלא כהשגת הראב"ד שכתב פרק ה' מהלכות רוצח שלא אמרו הרוח בלבלתו או פרכס הורגתו אלא כששחט בו שנים או רוב שנים, אבל חבורה אחרת אין הרוח ופירכוס מקרב מיתתו, עד כאן. אלא מסכימים כרמב"ם שם דבכל חבורות מקרב הרוח ופירכס מיתתו דומיא דמילה, מיהו במכה שאין בה חבורה נראה דלכולי עלמא אין מקרב מיתתו, גם מבואר שם דבבית סתום של שיש לא שייך רוח:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:66
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:66](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:66)

[סו] **ואם נאנס וכו'.** והלבוש שהשמיטו סבירא ליה משום דקשיא ליה הא ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות תפילה כתב דאפילו באונס ועשה תשובה לא מהני. אבל הב"ח מתרץ לה דדוקא כשעבד כותים הוא דאפילו באונס, אבל בשלא עבר עבירה אלא באלוה ואמר ליה אלי אתה מודים כולי עלמא דבאונס נושא כפיו, וכן ראיתי בבדק הבית לבית יוסף גופיה, וכן מתרץ בתשובת ר"א ששון סימן קנ"ח, ואף דחולק שם על בית יוסף באריכות עיין שם. ויש לי לדחות בקצרה דבונה יסודו שהרי ראינו בכסף משנה בשוגג ואונס הם שוים וזה ליתא בדבר עבירה דקיימא לן אונס רחמנא פוטרו ושוגג בעי קרבן רוצח אונס אינו גולה ושוגג גולה. ונראה לי דסבירא ליה ללבוש דרוצח גרע לענין נשיאת כפים ממומר לכותים כדפירשתי לעיל, ואם כן כיון דכתב ברוצח שיש להקל כל שכן בזה ולכן השמיטו. כתב כנסת הגדולה דאם הבטיח להמיר לכותים וחזר לא נפסל, וכתב מגן אברהם דאם המיר לדת ישמעאלית פסול לנשיאת כפים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:67
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:67](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:67)

[סז] **רביעית וכו'.** זה לשון בית יוסף, כתב רבינו ירוחם שיכור נראה לי דוקא שהגיע לשכרותו של לוט, עד כאן. נראה דמדמה נשיאת כפים לתפילה וליתא אלא הטעם דדמי לעבודה, הילכך אפילו שתה רביעית לא ישא, עד כאן. וכתב הפרישה לא אבין הא גם בתפילה לכתחילה לא יתפלל כששתה רביעית כדלעיל ריש סימן צ"ט, וכי תימא בתפילה לא אסרו אלא לכתחילה, ובנשיאת כפים הוא מעכב ותועבה וצריך לחזור ולישא כפיו, דזה אינו מכמה טעמים חדא דאין שייך חזרה בנשיאת כפים דודאי הקהל לא יחזרו ויתפלל בשביל שישא כפיו אחר שיפיג יינו, ועוד דהא כתב הרמב"ם אינו נושא כפיו ואם כן הוה ליה למימר חייב לחזור ולישא כפיו, ועוד דכתב שש דברים מונעים נשיאת כפים וכו' ואם כן הוה ליה למימר מעכבין, ועוד דבר הלמד מענינו דבלשון ומומין דמני בהדיה לא שייך בהן תשלומין עד כאן דבריו בקצרה. ולעניות דעתי ליישב דבתפילה לכתחילה לא, אבל אם התחיל להתפלל משמע דאינו מפסיק, אבל בנשיאת כפים אפילו עלה ירד כדמוכח בסימן קכ"ט דדוקא במנחה של יום כיפור לא ירד משום דידוע שאין שם שכרות ודו"ק. ועוד נראה לי דלשון מונעים הוא כלשון מעכבין וצריך לחזור ולישא כפיו היכי דאפשר בהם, וכן משמע מה שכתב הטור ושולחן ערוך סעיף ב' כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבין וכו' וכן מבואר בעולת תמיד ס"ק ל', ומה שכתב דהוא דבר הלמד מענינו דחוק. ועוד הא בטומאת ידים דמני בהדיה שייך בו תשלומין ועוד ראיה כיון דרמב"ם יליף היקש דעבודה גבי שיכור דינו כמו ביושב שכתבתי בס"ק כ"ט בשם תוס' דמעכב, ואפשר לחלק דיושב הוא היקש מקובל מה שאין כן שיכור, גם הא דנקט אינו נושא כפיו לא קשה מידי דאיירי באינך דלא שייך בהו תשלומין נקט הכי, ומה שכתב דאין שייך חזרה וכו' אפשר הוא כשהרגיש בעצמו שהפיג יינו תיכף אחר שנשא כפיו חוזר ונושא. ועיין לעיל סוף סימן צ"ט הארכתי בזה לפי שראיתי שתמה מגן אברהם על בית יוסף ולא ירד לכל זה, אך מה שפירש דברי רבינו ירוחם דמיירי בשאר משקין דבעינן דוקא שכרותו של לוט נראה נכון וכן פסק הפרישה, מיהא לדינא נראה דאף בשאר משקין אפילו לא הגיע לשכרותו של לוט אינו נושא כפיו עיין מה שכתב עולת תמיד, ומה שכתב מגן אברהם שסותר עצמו בס"ק צ' ורצה לומר כמו שכתב דערל נושא כפיו מקל וחומר דבעל מום שהוא במיתה כל שכן ערל שהוא באזהרה. לעניות דעתי אין סתירה דשם לא למדינן ההיקש אערל כלל וכמו דלא למדינן אפילו בעל מום, אבל בשיכור דלכולי עלמא למדינן ההיקש מעבודה אמרינן דכל שבעבודה אסור הוא הדין בנשיאת כפים, ואף דבשאר משקין אינו חייב מיתה, מכל מקום הא חייב מלקות כמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות ביאת המקדש, וכן פסק הט"ז דאפילו שאר משקין דמשכרין אין נושא כפיו. עוד כתב מגן אברהם ונראה לי דאם שתה מגתו פסול דהא אסור בנזיר ובעבודה, עד כאן. ולא נהירא דהא אפילו בעבודה פטור ואינה לוקה עליו וכמו בשתאו שתי פעמים או שנתן לתוכו מעט מים דקיימא לן דנושא כפיו דהא ברמב"ם פרק א' מהלכות ביאת המקדש בחד דינא ובחד בבא חשוב להו דפטור עיין שם ודו"ק. ועוד דלדידיה דמותר בשאר משקין דאית ביה מלקות בעבודה וכל שכן מיין מגתו דליכא מלקות ובפרט לפי מה שכתב כסף משנה שם דאינו אלא איסורא בעלמא בעבודה כיון דאינה משכר עיין שם, והא דאסור בנזיר אין ראיה דלא גרע מחרצן עיין יו"ד סימן רמ"ב סעיף י"ג:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:68
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:68](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:68)

[סח] **לא ישא וכו'.** דכתיב לשרתו ולברך מקשינן כהן המברך לעבודה דשתוי יין פסול ומכל מקום אם עבר אינו לוקה שאין ההיקש אלא אסמכתא כן כתב בית יוסף, והט"ז השיג עליו באריכות מנליה דהוא אסמכתא והלא הקיש הוא אחד משלושה עשרה מדות ולא נמצא בש"ס רמז שיהא היקש זה אסמכתא עד כאן דבריו. ותימא רבה על מחבר גדול שכמותו שלא ראה ש"ס תענית דף כ"ז דמפורש כן בש"ס, וכבר כתבתי בסעיף ל' שגם שם היה לו זה לפוקה ולמכשול. ועוד נפל בטעות גדול מתוך זה שכתב דהא מתירין בשתאו בשני פעמים אין הטעם משום שהוא אסמכתא אלא משום דגם גבי עבודה מותר כמו שכתב כסף משנה שם בשם תשובת הרשב"א דאינו במיתה ולא באזהרה, וכתב דלא כמו שכתב כסף משנה דאזהרה איכא בעבודה עד כאן דבריו בקצרה. ואני עיינתי שם ולא מצאתי בזה מחלוקת כלל, גם אי אפשר לומר דמותר בעבודה, דאם כן היכי מסיים ואינו מחלל עבודה פשוט או כמו שכתב בכסף משנה שם דף קפ"ט ע"א. אלא ברור דרשב"א לא קאמר אלא שאינו באזהרה, אבל איסורא איכא, והכסף משנה לא כתב כלל דאזהרה איכא אלא זה לשונו איסורא מיהא איכא עד כאן לשונו, הרי דרק איסור איכא ולא אזהרה ואם כן אין מחלוקת כלל וזה ברור ותו לא מידי:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:69
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:69](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:69)

[סט] **המונעים וכו'.** לשון לבוש אלא שהעם מרננין שאין מדקדק כל כך דשאר מצוות אין מונעין נשיאת כפים, עד כאן. לעניות דעתי לא דק הלבוש בזה, דבשאר מצוות אפילו בגילוי עריות נושא כפיו אפילו יש עדים ואמאי איריא רינון והשולחן ערוך שכתב וכן העם מרננים אחריו היינו שמרננים שעובד עבודת כוכבים ושופך דם, וכן משמע בבית יוסף, ונראה דלשון רמ"א אטעייה שכתב על השולחן ערוך הנזכר לעיל שאין שאר עבירות מונעים נשיאת כפים, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דקאי ארישא על שאינו מדקדק במצוות ומיירי שידוע שאינו מדקדק ואו או נקט, וכן משמע ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות תפילה, אבל הרינון מיירי בכותים ושפיכת דמים, גם עת"ה ועולת תמיד מגיהים בדברי רמ"א דאין צריך לומר ואין שאר וכו'. ולעניות דעתי ברור כדפרישית. כתב הב"ח על ערל שמתו אחיו מחמת מילה פסול לעבודה ותימא למה לא כתבו הפוסקים דפסול לנשיאת כפים מדאיתקש ברכת כהנים לעבודה, ואפשר דכיון דבפרק הנשרפין אמרינן דערל אינו במיתה וכל שבביאת המקדש פטור מותר בנשיאת כפים כדין שתוי יין וצריך עיון למעשה עד כאן לשונו. וקשה הא בתוס' סוטה דף ל"ח כתב דיושב פסול לנשיאת כפים דומיא דעבודה עיין שם, הא בהנשרפין שם אמרינן ערל ויושב באזהרה. ואין לומר דמכל מקום יושב חמיר דערל באזהרה מדברי קבלה בעלמא כדפירש רש"י שם ולא לקי עלה, דהא אזהרה דיושב הוא לאו הבא מכלל עשה דלא לקי דנלמד מדכתיב לעמוד לשרת לעמידה ולא לישיבה, וכן פסק הרמב"ם מהלכות ביאת המקדש, ועוד הא בסנהדרין דף כ"ב קאמר דערל הלכה למשה מסיני ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא, וכן פסק הרמב"ם פרק ו' שם דלקי עלה ואם כן הרי דחמיר ערל בשר שמתו אחיו וכו' מיושב. והנה בעולת תמיד הביא ראיה אחרת להיתר מתענית דף כ"ז דמקיש נשיאת כפים לנזיר דבעל מום נושא כפיו אף דבעל מום שעבד במיתה כל שכן ערל שאינו אלא באזהרה, דנזיר ודאי אין חילוק בין ערל למהול, עד כאן. והוא תמוה מהא דיושב פסול שאינו אלא באזהרה, גם קשיא עליו דלא הוה ליה לכתוב בפשיטות דבעל מום במיתה הא בסוף פרק הנשרפין אמרינן בעל מום רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה וידוע דהלכה כחכמים וכן פסק הרמב"ם שם. גם נראה לי דאיכא למיפרך דבעל מום מותר לאכול בקדשים כדאיתא בזבחים אבל ערל אסור בקדשים אלא מטעם אחר אפשר להתיר כמו שכתב הסמ"ג שם דלא מקשינן לעבודה אלא לענין עמידה דכתיב בקרא לעמוד לשרת, וכן נראה דעת מגן אברהם, ואפילו ישראל שלא מל עצמו במזיד כתב דכשר. אך צריך עיון דאפשר דערל שמתו אחיו דמי ליושב, ועוד בשיירי כנסת הגדולה כתב זה לשונו לדידי דבר פשוט דלא ישא כפיו, ועוד דנראה דאכילת קדשים ונשיאת כפים חד דינא אית להו, והיינו דקיימא לן דחלל אינו נושא כפיו אף דכשר לעבודה, כמו שכתבו תוס' בסדר תענית דף י"ד ד"ה דבר וכו', מכל מקום כיון דאסור באכילת קדשים אין לישא כפיו, ועוד הא כתב הרמב"ם שם דהוא כזר שעבד, אפילו לא עשה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:70
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:70](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:70)

[ע] **שאין שאר עבירות מונעים וכו'.** אפילו לא עשה תשובה וכו', כן משמע ברמב"ם שם וכן כתב בית יוסף וכן פסק הב"ח ודלא כתשובת רלב"ח שהבין מגן אברהם בסתם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:71
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:71](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:71)

[עא] **שנשא גרושה וכו'.** הוא הדין חללה וזונה (ברטנורה סוף פרק מומין אלו), ורש"י פירש שם דהוא הדין חלוצה. כתב כנסת הגדולה בשם ר"י לוי דאם אמר שאינו כהן ונשאה אף שגירשה והדיר הנאה מכל הפסולות פסול וע"ל ותשובת רימ"ט סימן מ' וסימן רי"ט:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:72
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:72](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:72)

[עב] **עד שידור וכו'.** זה לשון מגן אברהם, אפילו נדר ממנה הנאה מעכשיו אפילו אינה יכול להוציאה מחמת אונס נפשות אינו נושא כפיו ואינו קורא ראשון עד שיוציאנה, כנסת הגדולה בשם רא"ם סימן נ"ט, וצריך עיון דהא אמרינן בגיטין נודר עובד יורד ומגרש עד כאן לשונו. וזה גרם לו שלא ראה בגוף התשובה דמיירי שאינה רוצה להוציאה מיד אלא רוצה להיות עמה עד זמן קצוב שיעבור האונס דקאמר דאף שמודר הנאה ממנה מעכשיו מכל מקום הוא בחזקת אשתו ואין אפוטרפוס לעריות, ומייתי ראיה מש"ס הנזכר לעיל זה לשון התנא נודר ועולה יורד ומגרש, אלמא לא התירו לו אלא בתנאי שירד ויגרש מיד דאם לא כן ואחר כך מגרש מיבעיא ליה, עד כאן. הרי כשנודר ממנה ורוצה לגרש מיד מותר לישא כפיו אף קודם שמגרשה, וכן עיינתי בכנסת הגדולה ולא כתב הנך שתי תיבות עד שיוציאנה, וטעם דלא מהני אונס נפשות כתב בתשובה שם דבגילוי עריות יהרג ואל יעבור אף באיסור חלוצה דרבנן הוא, מכל מקום כיון דאיסור ביאה הוא הרי הוא בכלל גילוי עריות, וראיה מסוף פרק בן סורר ומורה, אבל בעולת תמיד לא עיין בגוף התשובה וכתב הטעם כיון שהוא מתחילה פושע בדבר עיין שם. ולפי זה משמע אם לא היה פושע אינו פסול, וליתא דהא צריך שיהרג ואל יעבור, גם השאלה שם היה שלא נשאה תחילה בפשיעה אלא שלא ידע הדין:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:73
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:73](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:73)

[עג] **על דעת רבים וכו'.** כן כתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות ביאת המקדש. הקשה בספר ברכת הזבח בסוף מנחות הא הרמב"ם בהלכות נדרים פסק דצריך לפרוט הנדר ובש"ס לא מוקי לה על דעת רבים אלא למאן דאמר דאין צריך לפרוט. ותימא עליו דיותר הוה ליה להקשות בדברי רמב"ם בפירוש משנה סוף פרק אלו מומין דסותר עצמו בתוך כדי דיבור לפי זה, עיין שם כי קיצרתי, ובאליה רבה סימן רכ"ה יתבאר בארוכה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:74
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:74](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:74)

[עד] **ויקבל עליו וכו'.** והא דלעיל דבעיא נדר שאני עריות דיצרו תקפו ש"ס שם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:75
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:75](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:75)

[עה] **שהמירה וכו'.** לעבודת כוכבים וכו'. היינו משום דמסתמא זינתה. מה שכתב או זינתה, פירוש אפילו לא המירה לכותים, כן פירש במגן אברהם דוקא בזנות מחללת אביה דהוה ליה לשמרה מזנות, ודקדק כן מש"ס פרק ארבע מיתות עיין שם. ואפשר לתרץ דלרבנן דקיימא לן סקילה חמורה משריפה אם כן בהמירה כל שכן דמחללת ור' שמעון סבירא ליה דשריפה חמורה דקרא בזנות נאמר, אלא דלפי זה גם בשאר חיוב סקילה מחללת וצריך עיון:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:76
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:76](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:76)

[עו] **או שזינתה וכו'.** דוקא זיקת אירוסין או נישואין אבל פנויה לא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:77
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:77](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:77)

[עז] **אין מחייבין וכו'.** פירוש דחיובא ליכא, וכן משמע במרדכי גופיה, ומה שכתב לקדשו פירשו הט"ז ומגן אברהם לפתוח ראשון ולברך ראשון, אבל נושא כפיו דאפילו הוא עצמו עובד כשר כדלעיל סעיף ל"ט:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:78
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:78](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:78)

[עח] **החלל וכו'.** פירוש בין ולד גרושה בין בולד חלוצה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:79
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:79](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:79)

[עט] **ובתוך שבעה.** והוא הדין לאונן דנמי אינה בשמחה, ומהר"מ טוקטין כתב משום דאינו עובד. וקשה לפי מה שכתבתי לעיל דלא מקשינן לעבודה בכל מילי, ועוד הא גם בעבודה פסק הרמב"ם פרק ה' מהלכות ביאת מקדש דלא לקי עליה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:80
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:80](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:80)

[פ] **יצא מבית הכנסת וכו'.** במרדכי כתב דיצא קודם שיתחיל רצה עד אחר שקרא כהנים ועיין לעיל ס"ק [ד'] כתב כנסת הגדולה ואם לא יצא בשבתות וימים טובים שצריך לעלות דלא יהא אבילות דפרהסיא, ודעת מגן אברהם ועולת תמיד אפילו בחול צריך לעלות דאם לא כן עובר בעשה וכן מוכח הלבוש כמו שכתב אלא מנהג בעלמא וכו'. ולי צריך עיון דשמא אינו עובר בעשה כיון שאינו בשמחה אינו מחויב, גם אפשר דהעמידו דבריהם בזה בשב ואל תעשה והוא דצריך לצאת היינו לכתחילה. וראיה קצת ממה שכתב בית יוסף דצריך לצאת כדי שלא יהא עובר בשלושה עשה, עד כאן. ואם איתא דנושא כפיו הוה ליה למימר כדי שלא יצטרך לישא כפיו, וכן משמע להדיא בשבלי הלקט דף ה' זה לשונו לא על חינם נהגו כן שהרי כל כהן שאינו מברך עובר בשלושה עשה וזה יושב בטל ועובר, אלא שאינו בשמחה, עד כאן. הרי היושב בטל עובר אם אינו יוצא, לכן אני אומר שיש ליזהר מאוד לצאת לאפוקי נפשיה מספיקא, ומכלל דברים אלו יש ראיה למה שכתבתי לעיל ס"ק ט"ז דאף שלא עקר רגליו ברצה אם אמרו לו לעלות צריך לעלות:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:81
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:81](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:81)

[פא] **עד שתים עשרה חודש.** הוא הדין תוך שלושים על שאר קרובים מעשה בכהן שקבר מתו ברגל ופסק אדוני אבי הרב נר"ו כיון דדברים שבצינעה נוהג בו הוי כמו אבל אחר שבת ויום טוב ויצא מבית הכנסת. ונראה דאף דתלו במרדכי במשנה מקומו היינו לאפוקי סוף ימי אבילות שהיו משנין מקומן בימיהם כדאיתא ביו"ד סימן שצ"ג. שוב נדפס תשובת שער אפרים וראיתי בסימן צ' שהשיב על דין זה זה לשונו נראה שאסור דהוי דומיא דברים שבצינעה, ולפי זה יש לחלק בין כהן מפורסם ובין כהן וכו' דומיא דר"ת שקרא בתורה בשבת תוך שבעה עד כאן לשונו. ולא נהירא לי חילוק דכהן מפורסם דלענין נשיאת כפים הוי בכל כהן כמו אבילות דבפרהסיא וכן משמע בכנסת הגדולה ועולת תמיד שהבאתי, גם ראיה מר"ת ליתא דכבר כתב רש"ל בתשובה סימן ע"א דאין נוהגין כר"ת אלא יוצאין מבית הכנסת עיין שם, וכן נהג זקני הגאון זכרונו לברכה כשהיה אבל יצא בשעת קריאת התורה, מיהו בשלא יצא מודה רש"ל דעולה. ולדינא כל כהן יצא כפסק אדוני אבי נר"ו וכן כתב מגן אברהם, ופשוט דאם אבל על קרוביו פסולי עדות אף בשבת ראשונה שצריך להראות קצת אבילות חייב לישא כפיו:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:82
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:82](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:82)

[פב] **דאינו נושא וכו'.** הקשה עולת תמיד הא מדאמרינן כהן גדול ביום הכיפורים מתקינן לו אשה אחרת וכו' אלמא דפנוי כשר לעבודה וקל וחומר לנשיאת כפים, עד כאן. ולא ראי זה כראי זה דהכא טעמא משום שמחה, ותדע דאבל כשר לעבודה ואסור בנשיאת כפים, גם כהן שנשא גרושה יוכיח דכשר לעבודה ופסול לנשיאת כפים. עוד כתב נראה לי דעם כהנים אחרים מותר לכולי עלמא, וראיה מפרק לולב הגזול דקטן היודע לישא כפיו וכו' דנושא עם כהנים אחרים, ועל כרחך בפנוי איירי דלא ברשיעי עסקינן דהא אמרינן המשיא אשה לבנו קטן וכו', עד כאן. ולעניות דעתי לא משמע הכי מבית יוסף שכתב שלא יהא בבית הכנסת כשקורא כהנים, משמע דיש כהנים אחרים שם וכמו שכתב הבית יוסף קודם זה באבל להדיא, וכן משמע מרמ"א שכתבו נמי הכי, גם לא ידעתי טעם לחלק דאף שנושא כפיו עם אחרים מכל מקום צריך שיהא שרוי בשמחה, גם באבל אין חילוק. ומדין קטן אין ראיה שאין עושין אלא לחינוך ומה לי בשמחתן, ועוד הא באבן העזר סימן א' כתב חלקת מחוקק דבשנת שלוש עשרה נושאין כפים. שוב מצאתי שדברי עולת תמיד לקוחים מדברי בדק הבית לבית יוסף הביאו כנסת הגדולה, אלא שהוסיף וגורע קצת ודו"ק וצריך עיון. כתבו אחרונים נשוי שאין אשתו עמו מותר לכולי עלמא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:83
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:83](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:83)

[פג] **ונהגו וכו'.** דאף שאין שרוי בשמחה מכל מקום אינו שרוי באבילות וכו', ובתשובת רדב"ז סימן קכ"ח כתב דבזמן זה נשוי שרוי יותר בלא שמחה מפני טרדות המזונות וצרכי הבית:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:84
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:84](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:84)

[פד] **אלא ביום טוב וכו'.** אף שמן הדין ראוי לישא כפים בכל יום, באגור כתב הטעם שנהגו הכהנים לטבול לנשיאת כפים וקשה עליהם בכל יום, והבית יוסף חולק דחומרא בעלמא נהגו הכהנים בעצמן שטובלין. כתב הט"ז ורבים מכהנים פורשין מנשותיהן ביום טוב בשביל הדוכן, ושיבוש הוא דאם חוששין לחומרא בעלמא לטומאת קרי היה להם לטבול קודם. (פירוש שאין נוהגין לטבול קודם יום טוב אף שטמאים בקרי). ותו הא בארץ ישראל נושאין כפים בכל יום, וכי יפרשו לעולם מנשותיהם, וכל שכן שנזדמנה טבילות מצוה שאין לבטל המצוה, עד כאן. והרוצה להחמיר יזדקק לאשתו ויטבול ביום טוב שחרית, והכלבו סימן קכ"ח כתב דאפשר דנמנעו בכל יום נשיאת כפים מפני טורח ציבור, ומטה משה כתב מפני כותים כי ביש מקומות אין מניחין שם כותים בעת הדוכן:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:85
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:85](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:85)

[פה] **אפילו בשבתות וכו'.** ומגן אברהם כתב טעם דבשבת לא רצו לבטל עונה, אבל הט"ז כתב דראוי לבטל דבר זה וכן צוה גדול אחד לעלות לדוכן, גם בשבת כשחל ביום טוב:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:86
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:86](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:86)

[פו] **בתפילת מוסף וכו'.** ואף דקיימא לן בסימן רפ"ו דמותר לטעום קודם מוסף היינו טעימא בעלמא, אבל לסעודת קבע אסור לכן ליכא למיחש לשכרות:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:87
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:87](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:87)

[פז] **הופכין וכו'.** כדי שיתפשט הברכה לכל הצדדין לאותן שעומדין מצידיהם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:88
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:88](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:88)

[פח] **סוף ברכה וכו'.** ומגן אברהם תמה הא לך אינו סוף ברכה, ולכן כתב טעם אחר משום דכל תיבות אלו הם לנוכח הופכין עצמן כדי שיברכו כולן, עד כאן. ואישתמיטתיה דברי לבוש דמלת לך עם שלום ברכה אחת היא: כתב בתשובת בית יעקב בסימן כ"ב מה שנוהגין לנגן אמירת וישמר בלא הכ"ף ואחר כך הכ"ף וכן עושין בויחנך הוא טעות דדוקא בסוף מאריך דקודם שמסיים לא משמע כוונת התיבה, אכן החזנים שמנגנין הקדיש או ברכת אבות יזהרו שלא יחלקו תיבה אחת לשנים בניגונים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:89
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:89](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:89)

[פט] **והמקרא וכו'.** מדנקט לשון מקרא משמע אפילו אחר שקורא כגון שיש שליח ציבור כהן והיינו שכתב טעמא מפני הטירוף, אבל בשליח ציבור בלאו הכי אסור משום הפסק, אבל במקרא דליכא הפסק צריך לומר הטעם מפני הטירוף, וכן מבואר בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ט, אבל בעולת תמיד וכנסת הגדולה בסימן ק"ל כתבו הטעם משום הפסק ולא עיינו אלא בשאלת מהרי"ל, אבל לא בתשובתו וכן משמע במטה משה. אך צריך עיון דלפי מה שכתבתי בס"ק מ"ב דלדידן לעולם השליח ציבור אומר שים שלום אם כן יאמר הקורא בסוף רבון דלא שייך עוד טירוף וכן נראה לי לדינא. כתב בתשובת הר"מ מלובלין סימן ל' כשאין כהנים במוסף לעלות לדוכן נוהגין שאין אומרים ותערב:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:90
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:90](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/128:90)

[צ] **אם לא מחל וכו'.** הקשה הט"ז הא קיימא לן וקדשתו בעל כרחך דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשה, אמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו, עד כאן. ואשתמיטתיה תשובת מהר"ם מרוטנבור"ג סימן ק"ז שכתב דיכול למחול מלקרות ראשון, ומתרץ דיש חילוק בין נושא נשים בעבירה דלא יכול למחול, אבל דבר שהוא לכבודו יכול למחול, וכן יכול למחול מליטול רשות ומנה יפה ראשון כיון שהוא משום ריוח ממון, וטעמא דכתיב כהונתכם אלמא שכהונה שלהם היא, וזה אשתמיט מלבוש גם דלמד מוקדשתו. ומזה יצא לדינא דכל שמחל אפילו לית ליה הנאה מיניה יכול למחול, ודלא כט"ז. אלא שראיתי בסמ"ג עשין פ"ג שכתב מותר להשתמש בשכר עד כאן לשונו וצריך עיון. כתב שיורי כנסת הגדולה רבים נמנעים שלא לשכור כהן משרת מטעם זה, ורבים מעמי הארץ נזהרים שלא לישא כהנת מטעם זה, וכמו שכתבו זכרונם לברכה בת כהן לעם הארץ או קוברה או קוברתו או מביאותו לידי עניות, ועיין במרדכי ובשלטי גיבורים פרק שלושה שאכלו. כתב הלבוש סימן ק"ל האומרים הרבון יסיימו לוישמרך בוישמרנו ולויחנך בויחננו ולשלום בותרצנו, עד כאן, וכן כתבו מטה משה וב"ח כי אין רצון בלא שלום. עוד כתב הב"ח דרש"ל קיבל שיוסיף בסוף ותבוא עלי ברכת כהניך ותרצני, עד כאן, והבינו ט"ז דמכל מקום דבסוף כל פסוק יאמר כן. ולעניות דעתי נראה ברור דדוקא לגמר ברכת כהנים קאמר שיבוא עליו כל ברכת כהנים והיינו דסיים ותרציני: