## Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 202

###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:1
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:1](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:1)

[א] **גרסינן האי מאן דבעי למיהוו חסידא לקיים מילי דברכות.** ולכאורה תמוה דמשמע מי שלא קיים אותן חסיד הוא דלא מיקרי אבל רשע נמי לא מיקרי, הא כתיב חבר הוא לאיש משחית. אלא רצה לומר שלא יסמוך על הכלל שאמר על שהכל יצא, אלא ילמוד מילי דברכות לברך על כל מין ברכה השייך לו. וכתב בכתבי האר"י זכרונו לברכה הפוטר עצמו בברכות שהכל הרי זה בכלל בור שקללהו חז"ל, עד כאן. כתב בספר חסידים סימן תתנ"ב אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואחר כך ישבור האגוז שמא התליע הגרעין, או נרקב ונמצא שבירך לבטלה, עד כאן. וכתב בשל"ה דף צ"ג דוקא אגוז כי אם היתה רימה בו אינה ראויה לכלום והוי לבטלה, מה שאין כן שאר פירות שאף שאם הבאיש והתליע בתוכו לא בירך ברכה לבטלה בשביל קליפתו החיצונה ועליה חלה הברכה גם כן, על כן יותר טוב לברך על הפרי כשהוא שלם שכל מילי דברכות שלם עדיף (יעקב לוי). ואני אוסיף דשבירת אגוז הוי הפסק בין ברכה לאכילה דומיא דחתיכת לחם במוציא, עד כאן. ולפי זה אפילו יש לפניו הרבה אגוזים צריך לשבור קודם הברכה אבל לטעם דספר חסידים דשמא התליע אם כן בהרבה אגוזים אין צריך לשברם דלא חיישינן שיתליעו כולם, ולכן דקדק הספר חסידים וכתב שיש בידו אגוז אחד וכו', משמע דבהרבה יברך ואחר כך ישבר. ויש לחלק בין דין מוציא דשם באמת אינו חותך כלום. ובאמת הטעם משום שחותך מעט בפת אין החיתוך ניכר ואם היה ניכר שהוא חתך לא היה רשאי לחתוך גם בשבת אינו חותך כלל משום דאינה הפסקה גמורה כמבואר בסימן קס"ז, ויותר טוב להפסיק בזה ולברך על השלם. מיהו בסולת בלולה כתב מי שרוצה לקלוף הפרי, יקלוף ואחר כך יברך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה, עד כאן ואפשר לחלק. עוד כתב שלא יברך אדם על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר דיש לחוש להפסקה, ולכך החסידים ואנשי מעשה ממלאין הכוס לקידוש קודם הנטילה, עד כאן. עוד כתב יזהר כל אדם לברור הפרי נקי יפה שלא התליע לברך עליו משום דצריך להוציא הגרעין כדי שלא יבוא לידי ספק ברכה אחרונה משום דהוי בריה, עד כאן. ולא נהירא דלמה לא יברך עליה כשהיא שלימה, הא יכול אחר כך ליטול הגרעין ממנה ושלא לאוכלה, מיהו אם רצה לאוכלה עם הגרעין יש לשברה קודם כמו שיתבאר בסימן ר"י. כתב הב"ח סוף סימן ר"ו מי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס המאכל בעיניו יש לו לאכול ממנו מקצתו אף על פי שנרקב כדי שלא יהא ברכה לבטלה, וכן באגוז אין לברך עד שיראה הגרעין שבתוכו, עד כאן. כתב במטה משה הצמא לשתות מים לא יברך ואחר כך ישפוך, אלא ישפוך ואחר כך יברך, וכתב בכנסת הגדולה יראה הטעם משום הפסקה, עד כאן. ויותר נראה לי הטעם משום ביזוי ברכה, ועיין לקמן בטעם שפיכת ההבדלה. עוד כתב במטה משה בשם ספר חסידים אם בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישפוך מעט מן המים וישתה השאר, עד כאן לשונו, אבל בכנסת הגדולה סימן ר"ד העתיק דברי הספר חסידים בזה הלשון ישתה מעט מן המים וישפוך השאר, עד כאן, ולא הזכיר מדברי מטה משה, וכן ראיתי בספר חסידים גופיה סימן תתנ"ד דישתה תחילה ואחר כך ישפוך. וכתב בכנסת הגדולה דאף ליש אומרים בשפיכת מים שהמלאך המות מטיל במים טיפת סם המות מכל מקום ישתה מעט ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ומאחר שישתה מעט שאין כאן הברכה לבטלה ישפוך השאר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:2
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:2](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:2)

[ב] **[לבוש] כגון שכר וכיוצא בו וכו'.** משמע בכל משקין דינא הכי, וכן משמע בט"ז, ומגן אברהם כתב דדוקא בשכר תאנים דינא הכי, והא דלא תיקנו במאמרו בלשון המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם, וכן הוא בכתוב ויאמר כולהו, משום דבראשית נמי מאמר הוא כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו להורות על הבריאה שמן האפס הגמור והוא היה בבריאה ביום ראשון כדפירש רש"י את לרבות שהכל נברא ביום ראשון, ולכך תיקנו בדברו, מלבושי יום טוב. כתב ר' דוד אבודרהם הקשה הרב ר' אשר למה בכל הברכות בורא ובזה נהיה יאמר גם כן בזו שהכל ברא, ותירץ כיון שתקינו על בעלי חיים וכיוצא בו אין לומר בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה, דהא אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, ועוד כיון שתיקנו על היין שהחמיץ ופת שעפשה וכו' שכל אלו אינו תיקון הבריאה אלא השחתה והפסדת הבריאה אין לומר בהן בורא, ולפיכך תיקנו לומר נהיה ולא היה, והמשכיל יבין. כתב חכמת מנוח שצריך לומר נהיה בסגו"ל תחת היו"ד ולא בקמ"ץ שהוא לשון עבר דרוב הברכות נתקנו בלשון בינוני:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:3
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:3](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:3)

[ג] **משיוציאו פרי וכו'.** אפילו הוא קטן מאוד ב"ח ופוסקים, והא דבשקדים מתוקין קטנים מברכים שהכל לקמן בסימן ר"ד, כתב בתשובת הרשב"א תכ"ח דשאר כל האילנות מגוף הפרי שנוטעין אותו מחמתו הוא אוכל אבל שקדים המתוקים בקטנן אינו נהנה מגוף הפרי אלא מקליפתו החיצונה עיין סימן ש"כ סעיף ה':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:4
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:4](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:4)

[ד] **מר וכו'.** כתב מלבושי יום טוב ונראה לי דאם מתקן על ידי האור או דבר אחר מברך שהכל כדין גרעינן, עד כאן. וכן כתב בלחם חמודות דף מ"ה, ועיין לקמן סעיף ה':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:5
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:5](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:5)

[ה] **גרעיני פירות וכו'.** בין של תפוחים או שאר כל הפירות, כן כתבו תוס' ומרדכי:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:6
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:6](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:6)

[ו] **[לבוש] בעיקר הפרי וכו'.** דלא מרבינן להו מאת, אלא עיקר הפרי חשבינן להו, כן משמע דעת ר"י והרא"ש. וקשה דבהלכות ערלה למד הרא"ש גרעין מאת (מלבושי יום טוב), ועיין במעדני מלך דף מ"ד. גם צריך עיון לי דבתוס' דף ל"ו ומרדכי משמע דמברכין אפילו קליפת אגוזים אף דנלמד מאת ואפשר שכן דעת הרא"ש, אלא כיון דמרים הם לא חשיב לה:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:7
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:7](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:7)

[ז] **[לבוש] כיון שאינם וכו'.** בבית יוסף לא נזכר טעם זה, גם צריך עיון לי דעיקר דין זה דמברכין עליו שהכל, כתב בית יוסף בשם הרשב"א. ולעניות דעתי אין ראיה ממנו דאפשר דאזיל לטעמיה דאף בגרעינן מתוקין מברכין שהכל, אבל להרא"ש וסייעתו דמברכין על המתוקין בורא פרי העץ אפשר דהוא הדין במרים וניתקנו על ידי האור, ולפי זה אין אנו צריכין להחילוק שמחלק הלבוש בסעיף ה':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:8
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:8](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:8)

[ח] **[לבוש] מברך על הפת וכו'.** אפילו בשמן הרבה ופת מועט ואפילו חושש בגרונו, כן הוכיח הב"ח מש"ס ופוסקים, ועולת תמיד השיג עליו מסימן רי"ב דאם הפת מעורב בעיקר אינו מברך על הפת עיין שם. והמעיין בב"ח גופיה יראה שהקשה הוא גופיה קושיא זו בסימן זה ובסימן רי"ב ואפילו הכי לא זז מפסק זה, כי משום קושיא אין לדחות הפסק, דקושיא אפשר לתרץ, וכן ראיתי שפסק הנחלת צבי ומתרץ הקושיא דדג מליח יכול לאכול בלא פת ונהנה ממנו, רק כדי שלא יזיק בגרונו אוכל פת, אבל שמן לבדו אינו יכול לאכול ואף האוכל אינו נהנה, עד כאן. ולעניות דעתי לתרץ דכיון דאין דרך להתרפא באכילת שמן ופת בטלה דעתו אצל כל אדם והוי פת עיקר, וכהאי גוונא אמרינן בש"ס ופוסקים ובכמה דוכתא, וכן נראה מרבינו ירוחם. שוב נדפס ספר מגן אברהם וראיתי בו דברים אחרים ומשנתינו לא זזה ממקומה וכן עיקר:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:9
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:9](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:9)

[ט] **[לבוש] והיא שהכל וכו'.** במגן אברהם תמה דלקמן סימן ר"ה סעיף ב' דמברך אמי סילקא בורא פרי האדמה, עד כאן. ויותר תמיהני על הב"ח שכתב גם בשם בעל הלכות גדולות דמברך שהכל, ואני מצאתי בפרק כיצד מברכין בכהאי גוונא שכתב דמברך בורא פרי האדמה. והנראה לעניות דעתי שלא כתב בשולחן ערוך דמברך שהכל אלא כשיש הרבה שמן דאז על כל פנים מתבטל טעם דאניגרון אף דאניגרון עיקר, ולא גרע מירקות שבישלן בבשר בסימן ר"ה, ודלא כמשמע מהב"ח ונחלת צבי דמברך שהכל אף שיש בו שמן הרבה. ואם נותן בו שמן מעט ושותהו לרפואה כתב הב"ח דלכולי עלמא מברך בורא פרי העץ ומוחק תיבת הרבה שכתב הטור, ונמשכו אחריו כל האחרונים. ולעניות דעתי צריך עיון דהא בש"ס [ברכות] דף ל"ו פריך אי שתיא ליה על ידי אניגרון, אם כן הוי ליה האניגרון עיקר, ומשני הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו פירש רש"י וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל, עד כאן. משמע שהרפואה הוא דוקא על ידי שמן הרבה ולכן הוה ליה שמן עיקר, וכן משמע בתשב"ץ סימן שכ"ב. והא דבאינו שותהו לרפואה אף בשמן הרבה הוה ליה אניגרון עיקר אפשר דסבירא ליה לרש"י כהר' יוסף שכתב הטור דבשמן הרבה לעולם השמן עיקר, או יש לומר דכיון דאי אפשר לשתות בלא אניגרון ושותהו משום אניגרון הוה ליה אניגרון עיקר. אי נמי כיון שאין דרך ליתן שמן הרבה אם אינו עושה לרפואה בטלה דעתו אצל כל אדם כאשר פירשתי קצת [ס"ק י"ח]. גם נראה לי ראיה לזה דאם לא כן למה הביא הש"ס עלה דתניא החושש בגרונו וכו', וכי רוצה להביא ראיה ששמן הוא רפואה לגרון אלא דמייתי משום מה דתנא נותן שמן הרבה וכו' ודו"ק. וכתב הט"ז דכיון שיש בו שמן הרבה אף שאניגרון רוב השמן עיקר כיון שיש ממנו גם כן סך חשוב. ואגב אורחא הקשיתי קושיא בש"ס שם דפריך פשיטא דילמא הוה אמינא דמברך בורא פרי עץ זית כמו ביין דנשתנה נמי לעילוי, כדאמר הש"ס שם לעיל מיניה קא משמע לן בורא פרי העץ במסקנא דשמעתא שם, ויש לתרץ בדוחק:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:10
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:10](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:10)

[י] **[לבוש] מברכין עליהם וכו'.** כן כתב הטור, וכתב הב"ח זה לשונו איתא ריש פרק בכל מערבין וסוף פרק קמא דחולין לגבי מעשר והוא הדין לגבי ברכה, וכן כתב הרא"ש ריש פרק כיצד מברכין עד כאן לשונו. ותימא גדולה דבש"ס שם מסיק זה וזה לפטור מן המעשרות, וכן פסק הרמב"ם פרק א' מהלכות מעשר, ושולחן ערוך ליו"ד סימן של"א סעיף ע"ד. ויותר תימה הא הרא"ש שם כתב להדיא דפטור מן המעשר, אלא דמחלק בין מעשר לברכה דלענין ברכה חשיבה יותר כיון דנהנה מהן. ומתוך ענין זה נתרווח לי דברי הרא"ש ולהסיר השתי תמהיות קיימת שתמה מעדני מלך חדא דאם כן מאי פריך הש"ס ארב דאמר דאוכל קפריסין ערלה, ורמינהו על הקפריסין אומר בורא פרי העץ, הרי יש לחלק. ועוד תמה דהא בעל הלכות גדולות כתב מדלגבי ערלה לאו פרי, ולגבי ברכה נמי לאו פרי אם כן אין לחלק לבעל הלכות גדולות. ובאמת הוא קושיא גדולה, וכן מצאתי בחידושי רשב"א דף כ"ז שהוכיח מכוח קושיא זו דאין לחלק בין מעשר וערלה לברכה, אבל למדתי משם דדוקא לענין ברכת פרי העץ אין לחלק אבל לענין ברכת פרי האדמה יש לחלק. ואם כן נראה לעניות דעתי דכוונת הרא"ש לברך בורא פרי האדמה על שקדים מרים דהא מדמה לה לעלי צלף דמברכין בורא פרי האדמה אף שפטור ממעשר, ולאפוקי ממה שכתב לפניו דמברך שהכל קאמר ולא קאי כלל על דברי בעל הלכות גדולות שכתב לפני פניו דמברך בורא פרי העץ. כן נראה לי ברור בדברי הרא"ש והטור וכל אחרונים שלא ירדו לזה, הניחו לי מקום. אכן צריכין לתרץ דעת בעל הלכות גדולות הא אמרינן בש"ס זה וזה לפטור, ורצה לומר דאפשר דפירוש זה וזה משקדים גדולים בין מרים בין מתוקים פטורים, אבל קטנים חייבים היפך ממה שפירש רש"י דקאי אקטנים. ובזה ניחא נמי מה דקשיא למעדני מלך על הרא"ש שהקשה על פירוש רש"י דלפטור ולחיוב משמע דאיירי בדבר אחד, לכן מפרש הש"ס דזה וזה קאי על מרים קטנים ומתוקים גדולים, והקשה הא גם לפירוש רש"י קשה על בעל הלכות גדולות. ולפי מה שכתבתי ניחא דלפירוש רש"י לא קשה מידי על בעל הלכות גדולות, דיש לומר דמפרש להיפך בש"ס ודו"ק היטב. אך תימא דהרשב"א סותר עצמו דהא כתבתי לעיל שכתב דאי אפשר לחלק בפרי העץ בין מעשר לערלה, אם כן איך פסק שם כבעל הלכות גדולות לברך על שקדים מרים קטנים בורא פרי העץ, הוא גופיה פירש בחידושיו בפרק קמא דחולין זה וזה לפטור כפירוש הרא"ש. ועד שרבתה התמיה הייתי אומר דדוקא לענין קפריסין אמרינן דאין חילוק בין ברכה למעשר וערלה כיון שנגמר, אבל בשקדים קטנים שלא נגמרו יש חילוק, כי דברי בעל הלכות גדולות ורשב"א שם קאי אקפריסין אבל הוא דחוק לחלק בכך. עוד מצאתי בתשב"ץ סימן שכ"ג שכתב על דברי בעל הלכות גדולות מיהו בחולים אמרינן זה וזה לפטור, עד כאן, משמע שדוחה בזה וחולק על דברי בעל הלכות גדולות, וכן בספר צידה לדרך ואבודרהם מצאתי שכתבו זה לשונם יש אומרים בורא פרי העץ ויש אומרים שהכל, עד כאן. גם דברי הרא"ש גופיה אינו מוכרעין להלכה להמעיין, וכיון שגדולים אחרונים לא הכריעו ראוי לברך מספיקא שהכל. אבל נראה לי להכריע לברך בורא פרי האדמה על שקדים מרים קטנים כמו בעלי צלף, והוא עולה לפי פשיטא דש"ס וסברת רוב הפוסקים ודו"ק ואין להאריך:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:11
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:11](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:11)

[יא] **[לבוש] לפי שאיני דוחה וכו'.** כתב מלבושי יום טוב דומה הוא אלא של אלו החולקים, גם בתמרים הם חולקים וסבירא ליה שאין לברך אלא שהכל, וכן הוא בבית יוסף והוכיח כן מפירוש רש"י וטור, ועיין סימן ר"ד סעיף י"א, וסימן ר"ה סעיף ד', עד כאן, וכן השיג לחם חמודות ונחלת צבי על הלבוש. ולעניות דעתי יפה כיון הלבוש ירד לעומק דברי הטור, כי קשיא ליה על הטור שכתב תחילה תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי בורא פרי העץ והן דברי רש"י דמשמע דבמרוסק לגמרי מברך שהכל, ואחר כך כתב לדברי הרמב"ם תמרים שמיעכן ועשה מהן עיסה וכו' בורא פרי העץ, אף דהב"ח מתרץ וכתב וזה לשונו, ולא הביא הטור דעת רש"י בזה משום דסבירא ליה דדבריו דחויין מקמי הרמב"ם ור"י, עד כאן. לא סבירא ליה ללבוש לתרץ בהכי, דקשה טובא על הב"ח חדא דהא הטור לא הוכיח דר"י סבירא ליה כרמב"ם אלא כתב ואפשר דגם ר"י מודה בזה, ועוד דלשון הטור שסיים חשובים כעיקרי הפרי לדברי הכל מבואר דגם רש"י מודה להרמב"ם דאם לא כן לא שייך שפיר לשון לדברי הכל ודו"ק. ועוד הא בקיצור פסקי הרא"ש ורבינו ירוחם ראיתי שפסקו כפרש"י. לכן סבירא ליה ללבוש דרמב"ם ורש"י לא פליגי, דרמב"ם מיירי שלא נתרסקו כל כך עד שנעשו כעין משקה ושנשתנה מראיתו לגמרי, אבל בפווידל"א שנשתנה לגמרי מודה הרמב"ם לפירוש רש"י ובהכי מיירי רש"י, וכן מצאתי בדרישה שכתב דרמב"ם לא קאמר אלא כשלא נימוח ונשתנה מתורת אוכל וגם מראית תמרה יש לו במקצת. ודלא כבית יוסף שכתב דרמב"ם חולק על פירש רש"י, עד כאן. ובזה נסתלק נמי תמיהת הבית יוסף שתמה על תרומת הדשן בסימן ר"ד, ודו"ק כי קיצרתי:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:12
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:12](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:12)

[יב] **מברך שהכל וכו'.** והב"ח כתב והמדקדק במעשיו יברך עליהן לכתחילה בורא פרי האדמה ואם בירך בורא פרי העץ או שהכל יצא, עד כאן. ודבריו לא נהירין לי, גם בנחלת צבי סותר דבריו. מיהו מה שפסק הנחלת צבי לברך לכתחילה בורא פרי העץ מטעם שכתב בית יוסף סימן ר"ד, וגם פסק הט"ז ליתא דכבר כתבתי דדברי בית יוסף אינם נראין ורמב"ם ורש"י לא פליגי, גם לא ראו לדברי קיצור פסקי הרא"ש ורבינו ירוחם שכתבתי לעיל שפסקו כרש"י מיהו בתמרים שמיעכן יש לפסוק כן ולא מטעמייהו אלא כאשר פירשתי דגם רש"י מודה בזה, אבל בפווידלא דינו כפסק לבוש ורמ"א, ומה שהאריך הט"ז בזה בקל יש לדחות ואין להאריך:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:13
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:13](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:13)

[יג] **הנובלות והם וכו'.** כן פירש רש"י בש"ס ברכות דף מ' ורמב"ם ור"י וברטנורה פירשו שהם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגום קודם שנתבשלו ונראה דשניהם אמת, וכן משמע מכלבו דף צ"ח שכתב פירות שנשרפו ונפלו קודם בישולן מברך שהכל עד כאן לשונו, כלומר או נשרפו או נפלו וקל להבין. והנה בדמאי פרק א' פירש הרמב"ם על נובלות תמרה הם הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת והוא גם כן רובו הפקר, עד כאן. ופירושו נראה לי אף שנופלת אחר שנתבשלו וכדמסיים הטעם דרובו הפקר והיינו דפירש הכא כמאן דאמר תמרים זיקא, אבל בברכות דתנא נובלות סתם פירושו כמאן דאמר בושלי כמרי כדמסיק הש"ס. וראיתי בט"ז בריש סימן ר"ד שכתב מדקאמר בש"ס בלישנא בתרא בשלמא למאן דאמר תמרי זיקא היינו וכו' ולמאן דאמר בושלי כמרי קשיא, על כן פסקו הטור ורבינו ירוחם כמאן דאמר תמרי זיקא עיין שם. ולא ירדתי לסוף דעתו דהמעיין בש"ס יראה דזה קאי על נובלות תמרי שהוזכר בדמאי, אבל בנובלות סתמא דתנא בברכות מסיק דהוא בושלי כמרי, וכן מצאתי בבעל הלכות גדולות להדיא זה לשונו נובלות דתנא הכא בושלי כומרא. והנה מה שפירשתי ברמב"ם שפירש תמרא זיקא אחר שנתבשלו נראה לי מוכח בש"ס, דאי פירושו תמרי זיקא היינו קודם שנתבשלו מאי פריך למאן דאמר תמרי זיקא מאי מין קללה הא זה מין קללה שנפלו קודם שנתבשלה, גם דפריך הש"ס בורא פרי העץ מיבעי ליה לברוכי משמע דמיירי אחר שנתבשלו. והברטנורה כתב בדמאי נובלות תמרי תמרים שאין מתבשלין באילן ותולשין אותו ומניחין זה על זה שיתבשלו, ויש אומרים נובלת תמרי תמרים שהפילתן הרוח קודם בישולן, עד כאן. הנה הפירוש קמא לקוח מהר"ש שפירש כן מאן דאמר בישולי כמרא, ואם כן גם בברכה מברכין שהכל כמבואר בש"ס שם, ולפי זה הפירוש שפירש הברטנורה בברכות ופירוש קמא שפירש בדמאי הכל אחד, דכל שלא נתבשלו הוי סימן קללה, והוא הדין בפגים שנפלו מהאילנות דמתבשלין אותן להתבשל, וכן משמע בריש פרק קמא דערלה, והיינו דהב"ח ופרישה לא הזכירו פירוש הר"ש בדין ברכת שהכל, ודו"ק, וכן משמע בלחם משנה פרק כיצד מברכין. וכל זה לאפוקי מספר באר אברהם שלא ירד לעומק הדברים בזה הרוצה יעיין עליו ולא רציתי להאריך. אך תימא על הברטנורה דהא פירוש בתרא, על כרחך כמאן דאמר תמרי זיקא הוא, דאם לא כן למה הביא נמי פירוש של תמרי זיקא וכן משמע בהר"ש, ואם כן תימא הא מיירי אף שנפלו אחר שנתבשלו כאשר בררתי לעיל מש"ס והקרוב אלי שנמשך בזה אחר פירוש הרמב"ם, וסבר דדברי הרמב"ם בברכות ובדמאי הן אחד. וליתא אלא בברכות פירש אליבא דמאן דאמר בושלי כומרא, ובדמאי פירש למאן דאמר תמרי זיקא כלומר שנשרן הרוח אחר שנתבשלו. כתב בספר לחם משנה שם דפירות שנפלו קודם בישולן אחר שהניחו במחצלת בעפר ונתבשלו והם טובים וראוים לאכול מברך בורא פרי העץ וכן המנהג, עד כאן, ועיין לקמן סימן ר"ד ס"ק א':


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:14
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:14](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:14)

[יד] **[לבוש] בששורין וכו'.** כתב עולת תמיד משמע דוקא מעת לעת, אבל פחות מעת לעת אין מברכין אלא שהכל לכולי עלמא, מיהו יש לתמוה דבספר החסידים סתם המחבר דמשקה היוצא מכל מיני פירות מברכין שהכל וכאן מביא פלוגתא בבעל הלכות גדולות, ויש לחלק דלעיל לא נפיק הטעם הפרי עצמו במשקין ודוחק וצריך עיון עד כאן לשונו. ומה אעשה שלא עיין בבית יוסף שכתב דהרא"ש גופיה מתרץ זה שהמשקה היוצא אין לו טעם הפרי וכמו שכתב הלבוש, גם מה שכתב דוקא מעת לעת וכו' אינו מוכרח דהא בבית יוסף כתב אם נתנו טעם במים, אם כן כל שטועמים טעם הפרי במים מברכין לכולי עלמא וכו' בורא פרי העץ, מיהו דקיימא לן דאין כבוש כמבושל פחות מעת לעת לענין איסורין מסתמא אין נותן טעם בפחות מעת לעת. גם צריך עיון דהא בצמוקים מבואר ביו"ד סימן קכ"ג דדוקא שריית שלושה ימים בעינן וצריך לומר דלענין ברכת בורא פרי הגפן שאני:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:15
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:15](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:15)

[טו] **[לבוש] אבל לכתחילה וכו'.** וכן הסכים הב"ח וסיים מיהו בפירות יבישים כגון תפוחים אגסים אפרסקין וגודגניות ופלומן יבישים, וכיוצא בהן כולי עלמא מודים דמברך אמימיהן בורא פרי העץ כיון דאין דרך לאוכלן בעיניהו אלא למישלקינהו, עד כאן. ובלבוש בסעיף שאחר זה משמע דוקא בפירות שרוב אכילתם על ידי בישול דאז נטעי להו אדעתא דהכי כמו פלומן וכיוצא בו וכן נראה מאחרונים. כתב הט"ז ציר של פירות שנכבשו כגון קישואים שקורין אוגרקס או קומפסט אין לברך רק שהכל דהא לא נכבשו להוציא מימיהן:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:16
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:16](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:16)

[טז] **צמוקים וכו'.** הט"ז תמה דהא צמוקים דרכם לשרותם במים ולהוציא מימיהם, ואם כן לכולי עלמא בעינן מעין שלוש כמו הפרי, עד כאן. ולפי עניות דעתי לתרץ דמכל מקום לא נטעי להו אדעתא דהכא:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:17
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:17](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:17)

[יז] **[לבוש] כשהצמוקים מעורבין וכו'.** פירש מגן אברהם דהיינו שאוכל הצמוקים עם המים מעורבים כמו מרק, אבל כששותה המשקה לבד אף שלא משך מברך בורא פרי הגפן כדאיתא ביו"ד סימן קכ"ג:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:18
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:18](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:18)

[יח] **תפוחים ואגסים וכו'.** אכל תפוחי יער כתב במטה משה אין נאכלין חיין ואם אוכלין חיין מברך שהכל, ואגסים כתב ארחות חיים שקורין בירין בלשון אשכנז:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:19
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:19](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:19)

[יט] **שקורין נויט וכו'.** אף שהוא כתוש ביותר, כן כתב עמק ברכה, וכתב עליו עולת תמיד ונראה דבעינן מיהא שיהא ניכר קצת, דבמעוך לגמרי שאין ניכר צורתו לגמרי מברכין לכתחילה שהכל כדלעיל סעיף ז', עד כאן, וכן כתב להדיא עמק ברכה גופיה שם:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:20
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:20](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:20)

[כ] **[לבוש] שהכל יצא וכו'.** משמע דבדיעבד אם בירך בורא פרי העץ יצא וכן כתב לחם חמודות, וגדולה מזו כתב הט"ז דאם יש לפנינו פרי אחר יברך עליו ויוצא גם בצוקר. ולעניות דעתי אין להקל בזה לכתחילה אלא טוב שיברך בתחילה אצוקר שהכל ואחר כך אפרי, ועוד דסמך על מה שתמה על כסף משנה דקושייתו על מה שמוכרין הקנים לרבבות למצות אותן הוא אדרבה סייעתא לטור דכיון דנטעי להכי זה פריה, עד כאן. ולא דק דכיון דמוכרין למצות אם כן נטעי למצות ולא לבשלן ולעשות מהן צוקר וזה ברור כוונת הכסף משנה, ועוד ראיית הרמב"ם מדבש תמרים אינו אלא לרווחא דמילתא אפילו אם נאמר שהקנים הן פרי והמוצץ אותם מברך בורא פרי העץ כמו שכתב הכסף משנה שם, אבל לפי האמת סבירא ליה לרמב"ם דאותן קנים אינן פרי כלל ואפילו המוצץ אינו מברך אלא שהכל ודברי הלבוש אינן מכוונים:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:21
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 202:21](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/202:21)

[כא] **פלפלין וכו'.** אף שגדלין על האילן מכל מקום כיון שלא נטעי להו אלא אדעתא שיתייבשו לאכול רובן שחוקין בתבלין מברכין בורא פרי האדמה. מי שיש לו שלשול ונותן מושקא"ט לתוך השכר נראה לי מברך על השכר ופוטרו דמיעוט הוא נגד השכר ולא דמי לשמן דלעיל, ומכל שכן כששותה השכר לצמאו, דלא כמגן אברהם: