## Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 49

###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 49:1
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 49:1](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/49:1)

[א] **על פה וכו'.** שמא לא ירגישו חסרות ויתרות וקרי וכתיב, ומהאי טעמא כתב הר"ן בפרק הקורא את המגילה דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן משום דהיה אפשר שנסתפק שלא היה מבין הלשון וכשאין נאמרין אלא על פה אי אפשר לעמוד עליהם אלא מפי מלמד שיפרשו לו הפירוש יפה, מיהו לדידן שרי למכתב:


###### Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 49:2
[Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim 49:2](https://torahapp.org/share/book/Eliyah%20Rabbah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/49:2)

[ב] **[לבוש] ושגור וכו'.** חסרות ויתרות ונקודתם ובלבוש מייתי יש אומרים דדוקא להוציא אחרים אסור בעל פה אבל כשכל אחד קורא לעצמו מדקדק ביותר ומטעם זה נתפשט המנהג כשמגיע שליח ציבור לפסוקים שבתפילה כגון מי כמוך ה' ימלוך שהוא שותק והקהל אומרים כל אחד בפני עצמו, עד כאן, לכן במטה משה סימן מ"ב לא הביא אלא סברת יש אומרים אלו וכן פסק הב"ח דאינו מהני להוציא אחרים אף ששגורין בפיו וסיים דאפילו לעצמו לא שרי אם אינו שגורין בפיו, ולכן נזהרים המדקדקים שלא לומר על פה כלל אפילו לעצמם. משום דלפעמים אינו שגורה בפיהם בפרט לזקנים דהשכחה גוברת בהם, עד כאן. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא מורי ז"ל היה תמיד קורא התפילה בתוך הסידור ולא על פה, והיה אומר בטעמים כל דבר שבמקרא וכל דבר שבמשנה היה אומר בניגון, עד כאן. וזה לשון מהרי"ל היה מתפלל על פה מלבד תפילת שמונה עשרה החזיק סידור בידו הימין שהיה מתפלל מתוכו, ושמאלו היתה תחת הסרבול נתן על לבו. עוד כתב שם בשולחן ערוך מורי לא התפלל תפילתו בקול רם אפילו הזמירות וכיוצא בו להורות ההכנעה זולת בשבת אז היה מרים קולו מעט מפני כבוד שבת. ומה שכתב הלבוש כגון מי כמוך וכו' ולא קשה מפסוק לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו ומפסוק השם נפשינו בחיים, ומפסוק כי פדה ה' את יעקב, כי כתבו התוס' שאין מקפידין אלא על מה שכתוב בחומש כן כתב הב"ח. וקשה דמפסקי תוס' פרק יש בקרבנות מבואר דלא קיימי תירוץ זה בתוס' אלא הדרו בהו דאף בפסוקים שאין כתובים בחומש מקפידין, עיין שם. ובפרישה מצאתי שמתרץ דדוקא מפסוק מי כמוך שאומרים לפניו ואמרו כלם, ופסוק ה' ימלוך שאומרים לפניו זה אלי ענו ואמרו, דמשמע שאומר הפסוק כמו שאמרו ישראל מה שאין כן השם נפשינו בחיים שאין ניכר מתוך הלשון שהוא פסוק אלא משתמע לשבח בעלמא, עד כאן. וקצת קשה עליו מפסוק כי פדה דאומרים לפניו ונאמר, גם לעושה אורים גדולים דאומרים לפניו כאמור. ועיין עוד בפסקי תוס' שם וצריך עיון: