## Em LaMikra, Deuteronomy

###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:2:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:2:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:2:1)

**והקמות לך אבנים וגו'.** לא מצינו שהמנהג הזה לכתוב על האבנים הוכפל בקורות ישראל אפילו פעם אחת זולת זה המעשה תכף בעברם את הירדן, וחוץ מהחקירה **מה** כתבו על האבנים ראוי לחקור למה כתבו, ומאז עלה על דעתי לומר שלפרסם עקרי התורה אצל יושבי הארץ, וחז"ל החזיקו במעוז הפירוש הזה כשאמרו ששגרו או"הע נוטרין שלהם לקלוף הסיד ולקרות מה שכתוב על האבנים, וביתר שאת יאומן התכלית הזה בכתיבת האבנים כשנדע שעקרי דת אנשי כנען היו חוקקים הגוים ההם על עמודים של אבן ומיחסים אותם למחוקקם הראשון **תאות**, (עיין דופוייס ח"א פ"ב י"ב) ואם כן, עשו ישראל לתכלית קדושה ופרסום האמת מה שהיו עושים הגוים לפרסום טעותם וביותר יתאמת ענין זה ממה שלא מצינו כיוצא בזה המעשה אחר כניסתם לארץ, ועיין באברבנאל שבדרך הלוך פירושו הולך ומתקרב לפירושנו זה, ולדעתי מה שכתבתי ימלא חסרון הפירוש ההוא וישלימהו — וממוצא דבר זה ירחיב ה' לנו לבוא עד תכלית האחרים ולמה נתיחדו אלו זולת האחרים, ולדעתי גם זה ישקיף לתכלית עצמו או קרוב לו רצוני דרך הכרזה ופרסום אצל גויי הארץ, וכשתתפוש בידיך עקר זה אז תבין למה נתיחדו העבירות הרמוזות בארורים האלו יותר מאחרים כי לדעתי לא תמצא בהם אלא משני מינים, האחד מצות ואזהרות שנשתתפו בהם הגוים בחיובם מעין מצות בני נח ושהיו נכשלים בהם, והשני דברים הצריכים לאותה שעה ולאותו מקום להבטחת ישראל בין אויביהם ומבקשי רעתם והיו מכריזים עליהם דרך פרסום והכרזה והשומע ישמע והחדל יחדל. — וכמה פרטים תמצא בזה הספור שלא יתפרשו זולת זה, ואלו היה המקום ראוי להאריך היינו מבארים הענין באר היטב. — והיה בהניח כי ההרגל וההכרח וצורך השעה הביאם להכריז ולקלל על עבירות אלה יותר מאחרים לא יקשה לנו עוד מה שהוקשה להחכם שד"ל ולבוצר עוללות "כי מי יאמר תבוא ברכה על אשר לא יעשה את התועבות האלה? ומזה באו להכחיש שיהיו הברכות הפך הקללות (ועיין מ"ש ע"פ ארור האיש) ובמה שכתבנו צדקו דברי חז"ל כי כן יבורך גבר שאינו נמשך אחר ההרגל ואינו מתפתה מיצרו ולא מהנמשכים אחריו, והנה הרוחנו בזה ב' דברים, א' טעם למה נתיחדו עבירות אלה יותר מאחרים, ב' נתישב הכתוב על פי פשוטו שהברכות והקללות זה הפך זה, ונתאמתו דברי רז"ל על נכון.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:9:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:9:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:9:1)

**הסכת.** הסכת עלה על דעתי לומר שמא הוא כמו **אסכת** בערבי שתוק, ויהיה א"כ צווי משה לעם שיתנו אזן שומעת, עד שמצאתי לר"י בין קריש רסאל"ה ע"ח שכתב "יחתמלי אן ישתק מן אל ערבי **אסכת"** ונראה לעין ש**סכת** בערבי הוא **שתק** העברי בהפוך האותיות כמנהג.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:12:1)

**אלה יעמדו לברך את העם.** ראיתי בספר בוצר עוללות שכתב "כי בלתי ספק רק זקני כל שבט עמדו שם כי ההר קטן מהכיל שש שבטי ישראל" והנה אף כי קשה הדבר כמו שהוא אומר, הנה מצינו ביהושע **וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו** עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים וגו' **חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל**, הרי שכל ישראל היו שם, ויתכן לומר שההר היה מכיל מה שמכיל והשאר נמשכים למטה לרגלי ההר מפה ומפה עד תומם, ואולי לזה כוון באומרו **אל מול** הר גריזים **אל מול** הר עיבל ולא אמר על הר גריזים על הר עיבל כמ"ש בתורה, אמנם גם בתורה עצמה נוכל לפרש על הר גריזים סמוך אל הר גריזים וכו', ולכל הפנים אם נצטרך לומר כדעת בוצר עוללות שרק הזקנים היו שם משם הוראה מוצאת כי זקני ישראל יקראו בשם כל ישראל והוא אשר דברנו על שם **עדה** כי פעמים שהוראתם רק הזקנים והסנהדרין כדעת רבותינו ועיין מ"ש פ' ויקרא.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:2
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:12:2)

**אלה יעמדו לברך וגו' על הר גריזים.** נפל מחלוקת בין חכמינו ז"ל ובין חוקרי קדמוניות לדעת איפה מקומם של ב' הרים הללו — כי לדעת יירונימוס וסקאליג'ירו הם אצל יריחו — ולדעת באסנאז ואחרים אתו, הם קרוב לשכם — וכן מחלוקת ישנה היא זאת בין חכמי ישראל ופליגי בפ' אלו נאמרין תניא הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך (פירוש ברחוק מן הירדן) אחרי דרך מבוא השמש מקום ביאת השמש (שהשמש זורחת שם במזרח וכגון זה הפי' עלה על דעת הגמרא לפרש על ובא השמש וטהר כדאי' בברכות) בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שיושבים בהם כותיים, מול הגלגל אצל אלוני מורה זה שכם — ר' אליעזר אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דאי מעבר לירדן ואילך הא כתיב בעברכם את הירדן תקימו? — אחרי דרך מבוא השמש מקום שקיעת החמה והיינו במערב — בארץ הכנעני והלא בארץ החוי הוא יושב — בערבה, והלא בין הרים וגבעות הם יושבים וכו' כלומר דע"כ לאו בהר גריזים שבו כותיים דבר הכתוב — ובירוש' דסוטה מפרש דשתי גבשושיות עשו סמוך לירדן ולאחד קראו הר גריזים ולאחד קראו הר עיבל עיין דעת זקנים פ' כי תשא ע"כ, והשומרונים נתאמצו להחזיק בדעת ראשון לפאר ולרומם הר גריזים שבו מקום עבודתם עד היום הזה ולעשותו הר קדוש ומסוגל לברכה וכן קרא אותו ההוא שמראי בב"ר פ' פ"א **טורא בריבא,** ונשאר זכר מהשתדלות הכותים לעשות הר גריזים שלהם הר אחד עם הר גריזים של משה בדברי חז"ל (סוטה פ"ז) אר"א ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אלוני מורה שכם ואף אנו מודים שאלוני מורה שכם אנו למדנוה בגזרה שוה אתם במה למדתוה ועיין רש"י ז"ל שפירש ספרי כותיים שיש להם תורה שבכתב ואינם מאמינים בתורה שבעל פה — נראה מפירושו ז"ל שהבין זייפתם תורתכם שהתורה שלהם מזוייפת לחסרון תורה שבע"פ, ואין ספק כי פירוש זה דוחק דברי הגמרא ומוציאן חוץ מפשטן, ואם היה רואה רש"י ז"ל ספרי תורה של השומרונים לא היה מכניס עצמו במקום צר גדר מזה וגדר מזה, והיה רואה בו בפ' כי תבוא שמוסיפים בו השומרונים שתי תיבות אלה **היא שכם** אחר אצל אלוני מורה וקורים אלוני מורה היא שכם, וזוהי כוונת רבי אלעזר ברבי יוסי בדבר זה ר"ל במלות אלו שהוסיפו **זייפתי ספרי כותיים** עשיתי ספרי תורה שלהם מזוייפים, אמרתי להם זייפתם תורתכם שהוספתם שתי תיבות בס"ת שלכם ולא העליתם בידכם כלום כי ס"ת שלנו עומד לנגדכם וגם לקיים היות אלוני מורה שכם לא יגהה מכם מזור כי אנו למדנוה בג"ש אתם במה למדתוה, וכל הרואה ירגיש כי אין מליצות הגמרא מתיישבים על פשוטן אם לא בפירוש זה.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:3
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:12:3](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:12:3)

**הר גריזים.** יש מי שמצא בשם **גריזים** סימן לברכתו והיותו דשן ושמן והוא כמו גזר וממנו גרזן כי הוא מוציא פירות ועשבות הרים וז"ל:. Le Garizim »Ceux qui ont cherche l' origine de ce mot y trouverent une preuve nouvelle de sa fertilite car ils croient que ce nom signifie la montagne de ceux qui coupent le bled ou les arbres a cause de l' abondance des fruits et des moissons qu'on recueillent dans ce lieu ואפשר שכנגד זה הר עיבל כמו חיבל בתמורת ע' בח', ואולי נקרא כך כי אנשי המקום (השומרונים) ידועים להחליף ע' בח', וכבר מצינו בתלמוד בגלילא צוחין לחויא עויא, ורבותינו קראו אותו **עכנא וחכנא,** ויעתר לו וישמע תחנתו א"ר לוי בערביא צווחין לחתירא עתירא ואמרו איכה יעיב א"ר חמא בר חנינא איך חייב ה' ברוגזיה אית אתרא דצוחין לחיבא עיבא, וכך נהגו רבותינו לומר על הסיח הדעת שהוא במקום הסיע הדעת במשנה והסיע עצמו מלאכול (כן דעת רמב"ן ונ"ל יותר, להפך שאמרו פעמים הסיע במקום הסח הדעת כי הסח עקרו מל' ארמי נסח שהוא העתק וכלומר העתיק והפריש דעתו מהדבר) וכן אמרו המפרשים בעושו ובואו כל הגוים שהוא כמו חושו, ובמכלתא, ר' יאשיה אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי (ועיין רמב"ן ע"הת פ' דברים) ונקרא גם כן בשם עיבל להורות על חורב שממה כמו שנקרא **הר חורב,** לשון חרבן, **והר סיני** מלשון סנה.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 27:15:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 27:15:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/27:15:1)

**ארור האיש וגו'.** תמהני על חכמתו של ראב"ע שכתב שעל דרך הפשט הברכות והקללות הם ברוך אתה בעיר ארור אתה בעיר ושבחו החכם שד"ל, ולא ידעתי כיצד יפורשו הכתובים הללו — ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל וגו' וענו הלוים ואמרו אל כל ישראל קול רם, ארור האיש אשר יעשה וגו' ואלו אמרו שהברכות הן הן ברוך אתה בעיר וגו' החרשתי, שהרי לא מצינו זולת אלה הברכות בפירוש אלא שכשם שאי אפשר לומר שהקללות הם ארור אתה רק ארור האיש וגו' שכן הכתוב מוכיח בפירוש גם הברכות לא יתכן שיהיו אלא מעין הקללות והפכן וצדקו דברי חז"ל בטוב טעם, ומוכרח אתה לומר שהברכות מעין הקללות שהרי הקללות הם י"ב כנגד י"ב שבטים וגם הברכות י"ב כנגד י"ב, ופסוקי יהושע שזכר ראב"ע וסמך עליהן כותל רעוע הוא ולחנם השתדל המשתדל ללמוד סתום מן הסתום ממנו כי דברי יהושע סתומים הם, והקרוב יותר לפרשם ע"פי דעת חז"ל שהרי כתוב שם וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים וכו' חציו (כלומר ששה שבטים) אל מול הר גריזים והחציו וגו' כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה — ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה, והנכון שבפירושים באומרו בפ' ראשון לברך את העם רמז לברכת הלויים ושתק מהקללה כמו שהתורה שתקה מהברכה כי זה בכח זה, הברכה בכח הקללה וכן להפך, והעד אומרו אחר כך **ואחרי כן** קרא וגו' ואם כדברי ראב"ע והשד"ל אחרי מה? הלא היא היא הברכה והקללה ועוד את **כל** דברי התורה מאן דכר שמיה? ועוד מי הכניס יהושע במקום הלויים לברך ולקלל? ועוד מה הלשון אומרת קריאה? ברכה וקללה היל"ל? והנכון שהלויים עשו חובתן לברך ולקלל ארור האיש ברוך האיש ואח"כ סיים יהושע קריאת התורה כדרך שעשו בימי עזרא בביאתן השנית לארץ — ובדברי החכם **שד"ל** ראיתי שהקשה שאיך יצדק לומר ברוך האיש אשר לא ישכב וגו' ואלו השגיח היה רואה שהסבה עצמה שהביאה להזהיר בארור על דבר שהטבע והשכל יזהיר עליהן, היא הסבה שתביא לברך אל הנזהר מהן — וכשם שיקולל העובר על מצות התורה אע"פי שאינם ממין השכליות, כן יבורך הנזהר מהעבירות אע"פי שהשכל יזהיר עליהם, ומכל מקום יתכן לומר שלהיות הקללה יותר ראויה אל העובר עליהן, ממה שתהיה הברכה ראויה לנזהר מהן, לכך נכתבו הקללות ולא הברכות.