## Em LaMikra, Deuteronomy

###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:4:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:4:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:4:1)

**עשתרות צאנך.** פירוש רבותינו ידוע ואפשר שהוא דרך דרש, וראב"ע פ' עקב פירש עשתרות כמו עדרים ור' יונה אבן גנאח כתב הנקבות בלבד ואמר לבעלים ולעשתרות בצורת העשתרות — ואין ספק שפי' זה האחרון הוא העיקר אחר שידענו בראיות גמורות שעשתורת או Astarte היתה שקוץ צדונים בצורת רחל ולכבוד האליל נקראת העיר עשתרות, כמו שנקראת ירושלים על שמו של הקב"ה כדברי חז"ל המכוונים לדעות הקדמונים יותר ממה שחשבו אחרוני בני עמנו, ועיין מה שכתבתי בארוכה על שם **אשרה** (פ שופטים) — **וירושלים** שם ספירת המלכות שהיא עקר מטרין ודפוס כל האלילים הנקבות והיא נקראת גם כן **רחל** בפי המקובלים כמו שבעלה והוא התפארת נקרא **שה**, וכל זה לאות כי החכמה שרשה בוקע ועולה בימים קדמונים בזמנים שהיו התארים האלו מצויים ומפורסמים אצל בעלי הדתות לא כן בעת אשר יחשבו שבדו המקובלים את דעותיהם מלבם — וכן ירושלים של מטה ושל מעלה נקראים שתיהם **צדק** וציון ועיר דוד כמו עשתרת שם העיר ושם האליל הנקבה וכמו Athenee שם האליל שביון ושם העיר החכמה המפורסמת היא אתינא.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:4:2
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:4:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:4:2)

**וכמו** שנקראת אליל הנקבה עשתרת (או אשרה וכנגדה בקדושה רחל) כן נקרא הזכר **אֵל** מלשון אלים ועתודים והושאל להורות על הגדולים כמו שהושאל שם פרים ועתודים ואבירים לרמוז על השרים והמלכים, וגם הקב"ה נקרא **אביר** ישראל וכביר כמו **כְאביר** (עיין בראשית את הכרובים) ומזה נקראו קצת אלילי מצרים כבירים Cabiri ומזה המין שם **כר** בכל הוראותיו, הא' תיש או עז — והב' אדון כמו שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון, וזה כמו שנקרא זכר האשרה **בעל** לשון אדנות ומלוכה ובפירוש יותר **מֶלֶךְ** או **מולך**, או **מלכם** ונקבתו היא הרחל והאשרה נקרא **מלכת השמים**, עיין כל מ"ש על פ' לא ימצא בך מעביר וגו' ועיין פ' וישב על תוצאות **כיר** ביווני Kyrie מ**בר** ויונון האליל הנקבה שבארץ יון היתה נקרא HERA הגבירה, והנוצרים יקראו היום למרים Dame-Notre או Madone ובלשון אשכנז נשאר Herr לומר **אדון** וכמדומה לי שראיתי שבלשון מצרים היו קורים **לאדון ולעז** בשם אחד, ואיני זוכר מקומו אשר ראיתיו שמה.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:23:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:23:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:23:1)

**והיו שמיך.** במגילה דל"א והביאו רש"י קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ולדעתי לחנם תמהו קצת על אומרם מפי עצמו, אחר שאמרו בברייתא (סנהדרין צ"ט) כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפי' וכו' חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה, וחשבו שיש בין ב' המאמרים סתירה ולדעתי אין מפי עצמו האמור במגלה מעין אותו ששנינו בסנהדרין ואין ביניהם אלא דמיון בלשון ולא בענין, שבמס' מגלה כוונתם לומר שאין הקללות הללו מעין אותם של ת"כ שהם מכלל הג' ספרים הראשונים שהם פעל ה' ואין בהם חלק למשה זולת ענין הכתיבה כסופר הכותב מפי המדבר, רק משה מפי עצמו אמרן כנביא כשאר הנביאים אבל לעולם רוח ה' דבר בו, וכשאמרו בסנהד' מפי עצמו כוונתם לומר מבלי שום שפע וסיוע אלהי רק כאדם דעלמא. והעד כי הכניסו האומר כן בכלל האומר אין תורה מן השמים ואלו כוונתם לכלול גם האומר שדרך נבואה נאמרו, כיצד יאות לו "האומר אין תורה מן השמים" והרי הוא מודה שהיא מן השמים? — ועוד שבפי' אמרו בסנהדרין חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא וכו' הרי ששללו כל עקר היותו יוצא מפי עליון ואלו הנביא עקר דבריו מאת ה' יצאו רק שהשפע האלהי מתעצם בנשמתו ונעשה כאלו הוא הוא המדבר ולא אחר.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:30:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:30:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:30:1)

**ישגלנה.** פירש"י לשון שגל פלגש **והכתוב** כנהו לשבח ישכבנה **ותקון סופרים הוא** — ולשון זה לדעתי יוכיח בצדק שהאמת כדעת הרא"ם בפי' תקון סופרים שהכוונה שנותן התורה עצמו נשתמש במליצות כדרך תקון סופרים, עיין עליו דברי טעם ודעת (במדבר ט') ע"פ ואל אראה ברעתי.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:36:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:36:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:36:1)

**ועבדת שם וגו' עץ ואבן.** אנקלוס תרגם ותפלח תמן לעמא פלחא טעוותא אעא ואבנא — הנראה בהשקפה ראשונה שבא אנקלוס לשנות פשט הכתוב ואינו כן באמת כי זו הגדת העתיד גם קללה כמו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך, ובשר שעתידין ישראל לזנות אחרי ע"ז מלבם, או בעל כרחם על ידי רוב הצרות והשמדות שיעבירו אותם על דעת קונם, ואם תאמר מה זה ששנה אנקלוס? אומר אני כי לכוונה עמוקה ישקיפו מליצותיו כי כל גוי שישתעבד לגוי זולתו נעשה כאלו גם אלהיו נכנע תחת אלהי הגוי הנוצח כי לכל עם ועם טבע קיים ונטיה עומדת והיא נפש הגוי כלו יקראוהו הקדמונים שר מלאך ומזל, והאחרונים, Genio ldea וכשישראל נכנעים תחת גויי הארצות כביכול נעשה כאלו בצרתם לו צר, וזה עקר כמה מליצות הנביאים והחכמים כמו שאמרו אשר פדית ממצרים **גוי ואלהיו** וזה גלות השכינה ושפחה כי תירש גבירה, ובצדק יאמר האומר כי בעובדם לגוי עוע"ז נעשים גם ישראל עובדים לע"ז עצמה אם מהטעם האמור ואם מפני כי נימוסי הגוים וחקותיהם אל אשר יהיה רוח הדת ללכת ילכו ונמצא כי אין שום חק ונימוס שלא יהיה בו שמץ ע"ז ובא א"כ אנקלוס לבאר מה שסתם הכתוב, וזה עומק כוונת אומרם ז"ל "ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהרה הם. — ועל עיקר פשטו של מקרא אומר אני כי יותר נכון לפרשו על הגזרות והשמדות שהכריחו ישראל לעע"ז, כי אם מרצונם, לא הוסיף ואמר והיית למשל ולשנינה כי הכופר באלהי ישראל חזר להיות כאחד מגויי הארץ — או ידבר הכתוב על כל כת וכת, על הפורקים עול, ועל העומדים על משמרתם על אלו נאמר ועבדת שם, ועל האחרים והיית לשמה וגו' — ובתרגום ירוש' ותהי מסקי ארנונין לפלחי טעוון ואין ספק כי לא על הגוים בכלל ירמוז בשם פלחי טעוון כי מה שמץ ע"ז נמצא בזה? רק על הכומרים והכהנים שבהם שיכריחו אותם בגופם ובממונם לשרת לעבודה זרה, ובעונותינו עשתה קללה זו פירות ופירי פירות כי בדורות שעברו היו מטילים על היהודים צרכי הוצאות ע"ז ומכריחים אותם בגופם ובממונם לבנין בתי תפלותיהם. וכן בתלמוד ( ע"ז ) זכרו מבנין הבסילקאות ואמרו שלא יבנה אלא עד הכפה.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:37:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:37:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:37:1)

**ולשנינה.** לשון שנון וספור כך פירשו הקדמונים גם אחרונים, ונראה במיותר אחר אומרו למשל, ואולי יתכן לפרש כמו שרקו ויחרקו שן שישמחו אויביהם במפלתם.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:65:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:65:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:65:1)

**ובגוים ההם לא תרגיע.** לצדקה ולכפרה יחשב להחכם יש"ר ע"ה שכתב בפ' זה ביאור נחמד ואמתי, כי זה עונש גדול אבל למדנו ממנו נחמה גדולה שלא יעזבם ה' לנצח עד שימצאו מנוח בין הגוים ויתיאשו מן הגאולה אלא תמיד יהיו אצלם כגרים ותושבים — וזה ע"ד שאמר ה"ית על ידי יחזקאל ואשר אתם אומרים היה נהיה כגוים וגו' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואמר עוד רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, וזה אומרם ז"ל, יאה גלותא לבת ישראל כורדא סומקא על סוסיא חיורא".


###### Em LaMikra, Deuteronomy 28:65:2
[Em LaMikra, Deuteronomy 28:65:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/28:65:2)

**ולא יהיה מנוח לכף רגלך.** אמר שיגלו ממקום למקום ולא ימצאו מקום קבוע לדור שם, וכן נתקיים בנו באורך גלותינו, שדחו אותנו מעיר אל עיר, ומממלכה לממלכה — וכבר ידעת מה שנתפרסם אצל האומות **מהיהודי התועה** errant Juif וספרו עליו שהיה יהודי אחד שעבר בדרך שהיה ישוע הנוצרי הולך בו להתלות על העץ וקלל אותו הנוצרי שלא ימצא מנוח לכף רגלו, וכתבו על זה ספרים, והרכיבו עליו דמיונות — ולדעתי ביהודי הזה, רצו הראשונים למשל הגוי כלו ישראל בכלל, שהלכו לדעתם גולים ומטלטלים על דם ישוע שנשפך במעלם אשר מעלו בו, ואין אצלי בזה ספק, ולא ידעתי אם קדמני אחר בפירוש הזה, והפלא בזה שמצאתי בספרי קדמונינו שרש ועקר לדמיונות אלה והוא בב"ר אצל ההגדה הידועה מלידת המשיח והוסיף בזה הלשון "יצתה בת קול ואמרה אליהו לא כשאתה סבור אלא ד' מאות שנה יגור בים הגדול, ופ' במעלה עשן אצל בני קרח ופ' שנים בפתחא של רומי (מקביל למ"ש בתלמוד והיכא יתיב אפתחא דרומי) **ושאר שנים מחזיר על כל מדינות גדולות עד עת קץ".**