## Em LaMikra, Deuteronomy

###### Em LaMikra, Deuteronomy 29:8:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 29:8:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/29:8:1)

**למען תשכילו את כל וגו'.** כשהפעולה תשיג שלמותה ותדמה לצלם דמות התבנית אשר הקימה המחשבה למטרה לפעולתה תקרא הפעולה עצמה משכלת, כי נראו בה כל חלקי הצורה השכלית שעלתה במחשבה להעשות ויצאו כל כחותיה לפעל ועל כן נקראת ההצלחה בכתבי הקדש **השכלה**, כי אין שלמות הפעלה זולת בהיותה מקבלת ומסכמת בכל פרטיה לדפוס שהיה בשכל בראשונה, ובמלאת התנאי הזה תקרא השכלה כי עוצם הפעולה תקרא **השכלה** גם **דבור** כמו שכתבתי בספר ניר לדוד אז ידבר אלימו באפו, וכן להפך נקרא עוצם המחשבה והשלמות השכלי **מעשה** או **פעל** וזה באל יתברך בלבד — ומה שכתב בוצר עוללות שהכוונה תזכו למצוא המצאות נאותות אל התכלית שתרצו להשיגה אינו נכון, כי השכלה בל"הק היא השגת התכלית בפעל ולא בקשת האמצעיים שיוליכו אליו. — מצינו בכל המקרא שיתאר ההצלחה בלשון השכלה וזו מליצה יקרה ראוי לעמוד עליה כי ממנה נקח לדעת כי תורת משה לא תרחיק המושכלות אשר בהן חיי הנפש והיא אשר החלה ליסד ההצלחה על ההשכלה ולהשתמש בלשון זה להורות על התכלית והטוב האחרון וביותר תגדל תפארת גדולתה כשנעריכנה אל מליצה אחרת בדוגמתה להורות על הענין הזה עצמו והיא הידיעה כאומרו אשגבהו כי ידע שמי וכיוצא בו לאלפי רבבה, וגם אם נקבל פירוש קצת מהאחרונים שענינה השתעבדות והכנעה עדיין לא שמענו טעם למה ישתמש לשון עברי בלשון השכלה וידיעה לרמוז על הדבר אם לא שנאמר כי האמונה הקדמונית בישראל שלחה פארותיה בלשון ונתיחדו ההצלחה והידיעה וההשכלה בשם אחד כי ההצלחה האמתית היא הידיעה והידיעה היא ההצלחה וכן מצינו להפך ר"ל שיאמרו הצלחה על ההשכלה העליונה והיא הנבואה כמו ותצלח עליו רוח ה'. (שופטים י"ד י"ט)


###### Em LaMikra, Deuteronomy 29:14:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 29:14:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/29:14:1)

**ואת אשר איננו פה.** החכם שד"ל, הכחיש במשתדל, שתהיה הכוונה לדורות הבאים, ופירש אשר איננו פה כגון חולה או בדרך שלא היה באותו מעמד, ולדעתי אין זה נכון, כי באומרו אשר ישנו **פה** ואת אשר איננו **פה** לא נתכוון לשום מעמד פרטי כי לא מצינו בכתוב שהקהיל משה את העם לשום מקום מיוחד לדבר להם כדברים האלה אלא כוונתו ב**פה** על כל מחנה ישראל, ובמחנה ישראל לא נפקד איש שלא יהיה שם באותה שעה ואם אחד או שנים נמצאו חוצה לו במקרה, היתכן שישגיח מרע"ה על מיעוט כזה? ועוד איך יאריך כ"כ בדברים כי לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו, (ומליצת עומד לפני ה' אלהינו לא תורה אלא על מי שהוא חי על פני האדמה) וסוף הענין מוכיח שכתוב ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו וגו' על אשר עזבו את ברית ה' אלהי **אבותם** אשר כרת עמם הרי שעל ברית האבות נענשים הבנים כי הם הנכללים באת אשר איננו **פה** וסיים באומרו **והנגלות לנו ולבנינו** הרי שקבלו על עצמם שמירת התורה עליהם ועל בניהם, והרי זו כעין תשובה על מ"ש משה כי את אשר ישנו וגו' ואת אשר איננו — ואחר שנתבאר זה הענין יפה יפה נראה שמכאן רמז להשארות הנפש מן התורה כי לא יאמר את אשר איננו פה עמנו עומד היום, על מי שאינו בנמצא כלל בשום מקום אבל יאמר על מי שאיננו פה רק הוא במקום או מצב אחר — ואיזהו? זה העתיד להוולד שנשמתו נמצאת אך לא בעו"הז — ואחר שראינו שהאמת כדברי רבותינו וראה כמה נאים הדברים, וכמה נשגבים הרעיונות ולהפך איך יהיו דברי משה נבזים ושפלים ע"פי הפירוש המחודש, ומאשר יקר בעיני Klopstok הרעיון הלז להביא הנשמות העתידות באותו מעמד, הכניסו בספרו Messiade שיר. X וכתב שכל נשמות החכמים והקדושים שבדת הנצרות היו עומדים שם ביום תלייתו של ישוע.


###### Em LaMikra, Deuteronomy 29:18:1
[Em LaMikra, Deuteronomy 29:18:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Deuteronomy/r/29:18:1)

**למען ספות הרוה את הצמאה.** הרבה פירושים נאמרו בפסוק זה, ולדעתי הנכון לבאר הפסוק הזה על פי הקודם לו והוא שאמר פן יש בכם וגו' כלומר ואולי ימצא בתוככם איש או אשה או משפחה או שבט, ולמה לא אמר דרך כלל על כל ישראל? אלא הכוונה אולי יהיה מי שיבטיח את עצמו לעשות תועבת ה' אשר שנא ולמלאת כל תאותיו וזהו בשרירות לבי אלך ויסמוך על זכות הכלל שיצילהו בתוך ישראל ועונו לא יזכר וזה שאמר למען ספות הרוה את הצמאה כי הוא רוצה לחבר הרשע עם הצדיק כדי שינצל בזכותו, וספות כמו ספו שנה על שנה, אספה עלימו רעות, וקרא לנפש הרשע רוה כי כן הוא ממלא כל תאותיו, ולהפך נפש הצדיק תקרא צמאה כי הוא מחסר מהן ומסתפק בהכרחי, וכן הוא אומר צמאה נפשי לאלהים לאל חי, או להפך שנקראת נפש הצדיק **רוה**, כמו ורויתי נפש הכהנים דשן, ירויון מדשן ביתיך כי היא שבעה מטובו וחסדו יתברך ע"ד שדרשו רבותינו על הנפש לא תמלא משל לעירוני וכו' ונקראת נפש הרשע **צמאה** כי תמיד היא משתוקקת ומתאוה לתענוגים חדשים לבקרים ע"ד ירבו עצבותיו אחר מחרו עיין מ"ש שם בס' ניר לדוד ואין בידי להכריע. — וכנגד זה הבטחון אמר לא יאבה ה' סלוח לו הפך מה שהוא מקוה שצדקת הצבור תצילהו, ואמר עוד **ורבצה בו** כלומר ביחיד ההוא ועוד מפורש יותר **והבדילו ה' לרעה** מכל שבטי ישראל נגד מה שהוא חושב שימלט בתוך עם ישראל, ועל כן חתם בסוף הענין הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וזה על פי פירוש רבותינו שנעשו ערבים זה על זה בנגלות ונתחייבו להעניש החוטא — ויש פרשה אחרת כיוצא בזו בסדר קדושים שכן הוא אומר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר ביש' אשר יתן מזרעו למולך וגו' ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות וגו'.