## Em LaMikra, Genesis

###### Em LaMikra, Genesis 35:2:1
[Em LaMikra, Genesis 35:2:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:2:1)

**הסירו את אלהי הנכר.** אמר יעקב הסירו וגו' אל בני ביתו, אולי בין השלל היו שם פסילי אלהי הגוים, ואמר אל הנשים הכנעניות אשר ביניהם הסירו וגו' אולי הסתירו אותם לעבדם, רק הנזמים לא ידענו למה פרקו מאזניהם, ואומר אני שהיה המנהג לתלות באזניהם צלמי אלהיהם מכסף או זהב, והתרגום מסייעני שתרגם בכ"מ **נזמים.**


###### Em LaMikra, Genesis 35:2:2
[Em LaMikra, Genesis 35:2:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:2:2)

**קדשייא.** ואולי זהו טעם שבחרו בנזמים ייתר מכלים אחרים לעשות העגל כמו שנאמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו'.


###### Em LaMikra, Genesis 35:2:3
[Em LaMikra, Genesis 35:2:3](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:2:3)

**והטהרו והחליפו וגו'. טהור** בלשון עברי קרוב ל**טהר** ארמי שהוא לשון **אורה**, כמו **שרגא בטיהרא**, אלא שבלשון הקדש יאמרו **צהרים בצר"י וצהר** על דבר מאיר, וכן השמן יקראוהו **יצהר** מטעם זה, ויש פעמים שישמרו כבלשון ארמי, להורות על האור והבהירות, כמו ובעצם השמים ל**טהר**, השבת מ**טהרו**, ומי יודע אם קריאת קדמונינו היתה כקריאת הישמעאלים, אות ה**ט'** שלהם שהיא כמו **צ'** במבטא, וגילוי יקר מצינו בפסוק ארבעים שנה **אקוט בדור**, שכפי דעת המתרגם ואבן עזרא, הוא ענין מאוס וגעילה, ולפי זה אין ספק שהוא כמו **אקוץ**, ולהפך מצאנו בעברי **צ'** תמורת **ט'** בערבי, ודעת ר"ס אך **בצלם** יתהלך איש, כמו **בדלס** בערבי, לשון אפלה, ובדברי רבותינו **רמץ** והוא האפר, ובערבי **רמד** — ושרש זה **צהר** או **טהר** נמצא גם אצל הישמעאלים להוראה זו עצמה.


###### Em LaMikra, Genesis 35:13:1
[Em LaMikra, Genesis 35:13:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:13:1)

**ויעל מעליו וגו'.** כתב רש"י איני יודע מה בא ללמדנו, ואומר אני שראה **הכבוד** מגביה עצמו דרך מעלה על פני השמים נגד אותו מקום שנדבר עמו, וזהו שאמר במקום אשר דבר אתו, לא שנעלם מעיניו ולא ראהו עוד, ומזה ידע שהיא **בית אל**, וזה שנאמר בפ' ויצא, אין זה כ"א בית אלהים וזה שער השמים, כלומר בראותו הסלם מכוון בין הארץ לרקיע באותו מקום, החליט, אין זה כ"א וגו' וזה **שער השמים**, וכמו שדרך **השער** אדם נכנס ויוצא, כן ראה דרך אותו מקום הכבוד והמלאכים עולים ויורדים.


###### Em LaMikra, Genesis 35:16:1
[Em LaMikra, Genesis 35:16:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:16:1)

**ויהי עוד כברת הארץ.** בב"ר הביאו רש"י ז"ל בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי והסתו עבר והשרב עדיין לא בא. — וראיתי ל**יירונימוס** בהעתקתו לנוצרים שהבין זמן האביב, והוא מ"ש חז"ל ועם היותו שומר הענין לא שמר הטעם, כי הלא פי' כברת מלשון בחירה, כמו **ברו** לכם איש וירד אלי רוצה **המובחר** שבזמנים והוא האביב, וכבר ידענו מזה האיש שלמד לשון עברי, וספרי חז"ל עם אחד מחכמי ישראל שבזמנו, והרבה כיוצא בזו מצינו בהעתקתו שמשוה בהם דבריו עם דעת חכמינו ז"ל במדרשים ובתלמוד.


###### Em LaMikra, Genesis 35:18:1
[Em LaMikra, Genesis 35:18:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:18:1)

**ואביו קרא לו בנימין.** עיין פירש"י, ולדעתי נראה שרחל קראתו **בן אוני, בין אבלי,** ולהיות שבלשון **און** יש במשמעו ג"כ הכח והאומץ הסב יעקב הכוונה אל הכח, וקרא אותו **בן ימין**, ושמר אחד מהטעמים הנרמזים בשם **און** כי ימין כח כמו און, ובזה לא בטל לגמרי שמה של רחל, והעד שמצינו **ימין** לבדו שם אדם, ואם כפירוש רש"י מה טעם לקרותו בשם דרום?


###### Em LaMikra, Genesis 35:20:1
[Em LaMikra, Genesis 35:20:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:20:1)

**היא מצבת קבורת רחל.** עיין מה שכתבתי על כפל ציוני המערה בסימניה ומצריה להעיר אזנם של ישראל, ותמצא להם כי ידרשוה, וגם זה כיוצא בה, וראינו שבזמן שמואל כבר היתה נודעת אצלם, ומנין להם אם לא שמרו זכרון המקומות בסימניהם ומצריהם מפיו של משה ע"ה? וכן מבלי ספק בקברי ישני חברון.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:1
[Em LaMikra, Genesis 35:29:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:1)

**ויאסף אל עמיו.** מליצה זו היקרה אלו שמו אליה לבם החוקרים כאשר יאות, ולו שקול ישקלוה בפלס ומאזני משפט, לא נסתפקו בהשארות הנפש מן התורה, וכבר ראו אור בהיר כשחקים, יפץ ענני המבוכה, ויאיר אורים גדולים, ותולדות יקרות, אמרתי אספרם אך בקצרה, ועל הקורא החכם להגדילם ולהאדירם. התולדה הראשונה היוצאת מבין רגלי המאמר הקצר הלז, היא ראש פנת יקרת לכל ההשגחה והגמול היא השארות הנפש ועמידתה אחר המות, כי אלו לדעת נותן התורה אין זכרון ושארית לאדם אחר המות, מה טעם אומרו שנאסף אל עמיו, כאלו אינה רק העתקה ממקום למקום וממצב למצב? — התולדה השנית שמתבארת מתוך מליצת **אסיפה**, כי נשמת אדם עודנה נקשרת בתוך הגוף, בכל זאת שומרת יחס וקשר אמיץ ברוחניים אשר כגילה, ובמקור הרוחניות הוא ית' כי לא יאמר אסיפה רק על שוב החלק אל הכל, ובבחינת חזרתו אל תחלתו ואל מקורו, ושוב הפרט אל הכלל על ידי היחס והקשר הנשמר ביניהם באלה החיים כמו שנאמר **ויאסוף רגליו** אל המטה, כלומר רגליו שהיו מדולדלים חוץ לגוף ומחוברים לגוף אספם וקבצם אל עקר הגוף שהיה במטה, כן באומרו לשון אסיפה על המיתה כבר שמענו בדקדוק עצום ע"פ חוקי הלשון אשר לא ישקרו ולא יכזבו, כי איננה רק **חזרה** אל אשר היה שם אהלה בתחלה. ושוב החלק אל הכל. ובשתי פנים מצאנו מליצת **אסיפה** בכתוב על המות, כי פעמים יאמרו בפירוש שנאסף אל ה"ית, כמו אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו **אליו יאסוף**, וכן **כבוד ה' יאספך** — ופעמים ישתמשו במליצה קשה ועמוקה מזו, והיא **אל עמיו**, ויאמרו שנאסף אל עמיו, ולא נדבר כעת על הפנים הראשונים, אם מפני שהם דברים מבוארים ומחוורים מצד עצמם, ואם מפני שהלמוד היוצא מהפנים האחרים עם היותו בלתי עקרי כ"כ לתכלית הדרוש, בכל זאת נכבד הוא ביתר שאת ועל כנפי נשרים ישאנו אל אשר לא דמינו ולא עלתה על לבנו, ר"ל על הרי מרום החכמה המקובלת, וכמעט ישמעו אזנינו דברים חדשים או נראים כחדשים יוצאים מפי זקן ישן והוא נותן התורה ב"ה — כי הנה גלוי לכל מבין, כי אחת מאמונות הקבלה בענין הנפשות אשר לא תמותינה, והוא כי בתחלת מקורם יתפרדו ויתחלקו לשרשים או מחצבים, באופן שכאשר בארץ מתחת עינינו רואות בני אדם מתחלקים למשפחות, כן בנשמות הרוחניות יאמר עליהן גם כן בצדק, כי מתחלקים גם הם למשפחות או שרשים או מחצבים, וזה תכלית כוונת הכתוב, כל מקום שיאמר **נאסף אל עמיו**, וה**עם** הזה אשר אליו יאסף איננו רק המקור הראשון, והמחצב או המשפחה הרוחנית, אשר אליו ושוב הרוח כשוב כל דבר אל עקרו גאל שרשו בהפרד ממנו המונע, ורואה אני שגם שלא במתכוון חכם אחד מהנוצרים הוא Le Clerc הציץ ונפ"גע בדברים והאמת האלה, כי הוא כתב כי התורה נתכוונה במליצת **האסיפה אל עמיו** לאמונות הגוים שכל משפחה ומשפחה יש לה מדור בפני עצמה בשאול מתחת או בעולם שאחר זה — ואמת הדבר מצד עצמו, רק לא כאשר עלה על לבו שהתורה תכלכל דבריה ע"פי הבלי הגוים מגשימים, אלא שממעי ישראל יצאו המאמרים והרעיונות האלה, ואם גם אצל הגוים מצינו דברים בתבניתם כאשר אתה מראה, קול הברה שמעו מהאמונות הקדמוניות, והגשימו הדברים שלא נאמרו בתחילה כ"א על התייחסות הנשמות זו לזו כפי טבען, ומקורן, ונטייתן ככל האמור. ואינו מוזר אצלי שהמנהג ליחד מקום שם קבר לכל משפחה בפני עצמה גם בישראל גם באומות הורתו ולידתו בחק האמונה הנזכרת, ועשו דוגמא למטה ממה שהאמינו היות למעלה, ע"י התחברות הנפשות איש על דגלו ואיש על מחנהו, והבקי במנהגי ואמונות הגוים יודע כי כל מעשיהם ועבודותיהם הגשמיות, אל תכלית זה ישקיפו, ר"ל לעשות בארץ כמראה דמות וצורה גשמית מהענינים הרוחניים אשר נתקבלו אצלם — ולאמונה זו שרמזנו אצל המקובלים ימצא החוקר מאמרים רבים בדברי רבותינו התלמודיים אשר אליה ישימו מגמת פניהם, כי מזה אומרם אין קוברים רשע אצל צדיק — ולא צדיק גמור אצל צדיק שאינו גמור — ויתר ע"ז אמרו, אין קוברים שני שונאים זה בצד זה — והטעם לדעתי כי השנאה עם היותה מתועבת בעיני אלקים, היא לאות ולמופת כי נשמותיהם כנכריות יחשבו זו לזו בבחינת מקורם ושרשם, והוא הנקרא בלשוננו Antipatia שאין לשכל ולרצון מבוא בה כלל וכלל, רק זו כחה נובע מעמקי חדרי הלב בכח אמיץ לא יעצרהו מונע, וכן אמרו, עתיד הקדוש ב"ה לעשות **חפה** לכל צדיק וצדיק, וכל אחד נכוה **בחופתו** של חבירו, והחפה הזו שעליה ידברו היא מליצה שיריית להורות על מה שיקראו המקובלים שרש או מחצב, ואין ביניהם לבין התלמודיים, אלא שדברי המקובלים **דברי טיאולוג'יא**, ודברי התלמוד, **דברי המיטולוג'יא**, אלו פנימיים, ואלו חיצוניים, אבל הענין כלו אחד. ולא מבחינה זו בלבד נדמית חופת התלמודיים לדברי המקובלים, אבל גם מבחינה אחרת, שהרי גם אצל המקובלים מצאנו ענין **ההלולא** והוא ה**חופה**, לרמוז על דבקות הנפש אל שרשה, וחזרתה אל מקומה הראשון, ועל ברכה נולד ונתגדל המשל האלהיי לרמוז על חבור הנשמה עם הקב"ה במשל החתן והכלה, ואין פה מקום להאריך בזה — וממאמרי רבותינו המכוונים לדעת המקובלים הוא הוא מה שתארו האיש הקרוב בטבעו לאחר, **בן גילו** — ורש"י והר"ן והרא"ש פירשו "שנולד במזלו" אלא שאין גם אחד מהם שביאר לנו פירוש המלה, ומה ענין **גיל למזל**, ולדעתי **גיל** ענין **סבוב**, שכן קורין בלשון ערבי **דור** בלשון **גיל**, ולו שרש ג"כ בלשון עברי, **בגלל, וגלגל** ונקרא בשם זה להורות על סבוב הגלגלים והמזלות, וכלומר שנולדו באותו סבוב ובאותה הנקודה עצמה.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:2
[Em LaMikra, Genesis 35:29:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:2)

**ועתה** נזכיר קצת ממקומות שבתורה שבאה מליצת **אסיפה** בקצת שנויים או תוספות יקרים מורים יותר בקירוב ודקדוק על הענין הנרצה בה, ונאמר שמצאנו **אסיפה** גם בלי שום לווי, כמו **ואחר תאסף** (במדבר י"ב) ואהרן **יאסף** ומת שם (שם ך') ואין ספק שהוא כאלו נכתב אל עמיו, והוא מאמר קצר, ובמלכים (ב' כ"ב) מצאנו, הנני **אוסיפך על אבותיך**, והוא כמו **אל אבותיך.** וכן הוא בד"ה (ב' ל"ד) והרי זה מבאר מליצת **אל עמיו** שהם **האבות** והקרובים, וכבר נודע מחכמי הקבלה, שהאבות והקרובים הם כפי הרוב משרש אחד, וזה לדעתם **טעם היבום** באחים, אבל שלא תהיה מליצת **עמיו** מורה רק על האבות לא יתכן ולא יאומן כלל, כי שם **עמיו** כולל הקרובים וכל הדומה להם, ועוד נדבר בזה. וכן מצינו ביעקב ושכבתי עם אבותי, ופירוש רש"י שם מוכרח הוא שאינו חוזר על הקבורה רק הוא כמו אוסיפך אל אבותיך. — ובספר תהלים מצינו למעלה מזה, הרי הוא אומר **אל תאסוף עם חטאים נפשי**, והרי זה מאמר מעין אותו של בלעם כשאמר תמות נפשי מות ישרים, ויותר מבואר הימנו, שדוד התפלל שמחלק רשעים לא יהא חלקו, ואל ידור במחיצתם לעולם הבא, וגם מזה נלמוד להבין מליצת אסיפה שבתורה על מתכונתה, ויראה מזה כי העמים שזכר בתורה הם הדומים לו, בטבעם מעשיהם, ותכליתם.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:3
[Em LaMikra, Genesis 35:29:3](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:3)

**ועל הכל ראיתי הרבה.** מקראות שתחת מליצת **עמים**, הנכחדת מכותבי הקדש, יתנו תחתיה אחד משמות הבורא, ויאמר **שה' אספו**, או נאסף אל ה', באופן שנראה מזה, כי מה שתאר במקומות בשם **עם** או **עמים**, יתארהו במקומות זולתם בשם הבורא, וזה לאות כי הענין אחד, שכן מצינו באיוב (ל"ד י"ד) רוחו ונשמתו אליו יאסוף, וחוזר אל ה', ובתהלים ק"ד ל' תוסף רוחם יגועון הפך תשלח רוחך יבראון (ובשני הרעיונות האלה כבר באנו לכלל דעת המקובלים ב**הבלים** ובאמונות אנשי **הודו** בענין הנשימה והשאיפה שעל ידה מוציא ומכניס הרוח אל תוך פיו, והדברים עתיקים) וכן בישעיה נ"ח **וכבוד ה' יאספך** ואם השכלת בדעות המקובלים שעולם הרוחניים כלם, הם בו ית', כמו שאמרו האפלטונים מצדם שהוא **מקום המחשבות** Loco delle ldee תבין איך פעמים יזכירו שמו ית' ויאמר שה' אספו, ופעמים ישימו תחתיו שם **עם** ויאמרו שנאסף אל עמיו.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:4
[Em LaMikra, Genesis 35:29:4](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:4)

**ומהראיות** המוכיחות כדברינו בפירוש האסיפה אל עמיו, היא המליצה **ההפכיית** המורה על עצמה ועל חברתה, וההפך מלמד על הפכו (כמו שאמרו פילוסופינו ידיעת ההפכים אחת היא) כי שניהם מתיחסים אל מצב הנפש בעולם הנשמות אחר הפרדה מהגוף, זה לעונג וזה לעונש, והוא אומרו באלף מקומות **ונכרת מעמיו** שהוא הפך **ויאסף אל עמיו.** וכמו שענין האסיפה יורה על שוב הנפש אל מקורה והתחברה אל שרשה הפרטי הנרמז בעמיו, כן הכריתה יעיר על הפרידה לעונש, משרשה כמשל הענף הנכרת מהאילן שהמציאו חכמינו, הוא נכון ושריר וקיים. ולא זו בלבד, אלא **שבכריתה מהעמים** מצינו מליצה נספחת אליה, ממנה יתמלא המאמר כלו אורה, גם במקום שחסרה בויאסף אל עמיו, והיא מליצת **נפש** הנמצאת ב**ונכרתה הנפש ההיא מעמיה**, למוד מזה שענין האסיפה, שהוא ההפך, עם היותו חסר שם **נפש**, באמת חוזר אל **הנפש** לא אל **הגוף**, ומזה ג"כ הצורך לבאר **מעמיה** שהוסיף באופן רוחני, ואין מקום לפרשו באופן רוחני כי אם בסגנון שאמרנו.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:5
[Em LaMikra, Genesis 35:29:5](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:5)

**וכמו** שמצינו **אסיפה** בלי שם **עם** כן מצינו כריתה חסר **עם**, כמו **ונכרתה הנפש** ההיא (ויקרא ז' י' וי"א וי"ט) ופעם (יחזקאל י"ד ח') מצינו העם מיוחס לו ית', ואמר **עמי**, באומרו כי איש איש מבית יש' וגו' ונתתי פני באיש ההוא וגו' **והכרתיו** מתוך **עמי** (ואגב נעיר יקר סהדותא הנמשכת מפסוקים הללו והוא שמתוכם אנו לומדים שהיו מליצות התורה שגורות בפי יחזקאל, כי כל דבריו אלה בחותמם נחתמו, ונראה פשוט כי חתר להדמות אליהם. משה אמר, איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך.... ונתתי פני באיש ההוא.... והכרתיו מתוך עמי — וביחזקאל, כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל.... ונתתי פני באיש ההוא.... והכרתיו מתוך עמי, וכאלה יש מקראות רבים אין פה מקום להעיר עליהם, יזכרו וישובו אל האמת המכחישים שתהיה תורתינו לפני הנביאים כאשר היא לפנינו.)


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:6
[Em LaMikra, Genesis 35:29:6](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:6)

**והאמונה** הזו בשרשים אשר עליה תסובנה לדעתי מליצות התורה, היא אשר נשא לה פנים **אפלטון** באומרו "אין האדם עץ צומח מן הארץ רק מן השמים" (Timee) ובמליצות שונות ככה יאמרו המקובלים ששרשי האדם בשמים ממעל והחוט הקושר בין הענף למטה והשרש למעלה הוא בראשותיו של אדם על ידי השערות (עיין משנת חסידים מסכת ההרכבה, ו'-ומס' עבור הנשמות, ה') ואל זה ישקיפו כל מאמרי חז"ל והמקובלים המגבילים מקום מושב השכינה והאור האלהי למעלה מראשו של אדם, ורוצים היינו להעמיק להרחיב בזכירתם אילולי צורך הקצור, רק אחת אמרתי אזכרנה והוא המשל ששמענו מפי רבותינו על מציאות האדם בעו"הז, משל לאילן שענפיו במקום טומאה **ונופו** עומד במקום טהרה, וכל זה קרוב מאד לדברי אפלטון, רק על זאת יתפלא כל משכיל כי אפלטון ורבותינו יהיו אחדים, ממ"ש בדברי ס' הזהר (ח"ג דר"ב ע"ב, ור"ג ע"א) "כי האדם עץ השדה ד"א אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא. — עץ השדה אילנא רברבא ותקיף **דההוא שדה** אשר ברכו ה' דא סמיך עלה אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר. — הרי לך שלישיה ברכה במאמר הלז: א', אמונת **השרשים** המלובשת במשל האילן. ב', המשל הזה עצמו שלם בצורתו כמשל אפלטון, וביותר אם תשכיל כי השדה הרמוז בכאן היא מדת המלכות הנק' שדה. ג', התאחז שרשי האילן בשדה או מלכות הנרמזת גם כן בכנויי **עם, אם**, אשר אליה **יאספו** הענפים או ממנה **יכרתון** כאומרו יאסף אל עמיו או ונכרת מעמיו.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:7
[Em LaMikra, Genesis 35:29:7](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:7)

**ולא** אשלחך עד אשר אוסיף דברות שתים על שם **עַם.** ויפה העיר לטובתינו ולהנאתינו הרד"ק בשרשים שעקרו **עם,**, כלו' **ההתחברות,** ועל שם **ההתחברות** נקראו היושבים יחד במדינה **עם,** וכן רואים אנו שפעמים שנזכר בכתוב **עם** וענינו החברה דוקא כמו **ועם** יודעי אלהיו (דניאל י"א ל"ב) וכיוצא בו, ומזה נקראו השבטיה **עמים.** ואפשר שמתחלה היו אחדים **עַם ואֵם,** שכן העם בבחינת היחיד הוא ה**אם** ומזה **אום, ולאום** — וכן כתב רד"ק שרש **אם**, שמזה נק' המשפחה **אום** או **אמה**, ויותר מבואר מצינו **אֵם** תחת **עַם** (ירמיה ט"ו) הבאתי להם על **אֵם** בחור שדד בצהרים, ועי"ש ת"י, ומזה בעטרה שעטרה לו **אמו**, נקבצו בשם **אמו** הוראת ה**אם** והוראת ה**אומה** כי אחדים המה (עיין רד"ק אם) ובזה תבין ג"כ כמה צדקו דברי חז"ל כשאמרו **אביך** זה הקב"ה, **אמך** זו כנסת ישראל, לא בלבד בענין אבל גם **בלשון** — וכן אל תבוז כי זקנה אמך, שדרשו כי זקנה **אומתך**, וכן אמרו על החיות נטל **האֵם** שלה, כי שם מקור התולדה והבנים, וכל אלה הנחלים הולכים אל **המדה** אשר בה משכן **הנפשות**, ושם **צרור** החיים, והיא **המלכות** ה**אם העליונה**, ועליה רמז הכתוב בויאסף אל **עמיו**, והדרוש ארוך ונכבד, וקצר המצע מהשתרע, ועל הקורא לשקוד על כל האמור ביתר שאת.


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:8
[Em LaMikra, Genesis 35:29:8](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:8)

[השמטה: **ויאסף אל עמיו.** ראה מ"ש במקומו, ועתה אני מוסיף שראיתי כתוב ענין האסיפה בשנוי יקר יחווה דעת נותן התורה בהנרצה בו, במליצה השגורה יותר, והיא האסיפה אל העמים, ומשנוי זה תלקח ראיה למה שפירשנו כי אין האסיפה אל העמים רק האסיפה אל השרש הרוחני האחוז בו יתברך וכן להפך הכריתה, והוא אומרו (ויקרא כ"ב) אמור אליהם וגו' וטמאתו עליו **ונכרתה הנפש ההיא מלפני** אני ה', הרי שמ**לפני ה'** נתן תחת **מעמיה**, או **מקרב עמיה** שברוב המקומות, ובצדק העיר בעל חזוק אמונה פ' י"ח כי באומרו **מלפני** רומז שהנפשות ממקום קדוש באות, ושם אם תזכנה שבות, וכן באומרו כי כל הנפש אשר לא תעונה **ונכרתה מעמיה..**.. הרצון שלא תתועד ותתאסף הנפש ההיא עם **נפשות הצדיקים** הנק' עמיו וכו' ע"כ, רק בזה לא נאות לו, במה שאמר שעמיו הם נפשות הצדיקים גם מדי דברו על עוברי תורות — ומה ראית לקרות עמיו של רשע נפשות הצדיקים ולא נפשות הרשעים, ואם על הנפשות בכלל אנו דנים, גם נפשות הרשעים תחשבנה **עמיו** של צדיק כמו שנפשות הצדיקים הם **עמיו** של רשע, ומה ראית לחלק? — רק הנכון כמו שכתבנו, כי אין העמים רק הנפשות אשר משרשו וממחצבו, והכריתה היא החלטית, לא מצדיקים בפרט, וענינה **כענף הנכרת מהאלן.** ומצאתי מליצה דומה למליצת התורה בארץ סינים Chine שאומרים על האדם שמת **שנאסף אל משפחתו** Politecnico Milan. Fevr. 1861. p. 215.]


###### Em LaMikra, Genesis 35:29:9
[Em LaMikra, Genesis 35:29:9](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/35:29:9)

[השמטה: **ויאסף אל עמיו.** על אסיפה אל העמים עיין מ"ש פ' וישלח ובסוף חלק בראשית הערה י"ד, ובהערה על פ' פנחס סוף חלק במדבר. — ומכלל הגלוים המורים אמונת שוב הנשמות אל דומיהן מקרא מלא דבר הכתוב **אל תאסוף עם חטאים נפשי,** ומה ענין האסיפה אל החטאים אם לא ההתחברות הלז? והוא הפך יאסף אל עמיו, ודומה לו ונכרת מעמיו, כי הכריתה מעמיו דהיינו הנשמות הטהורות היא האסיפה עם החטאים, אלא שזה דרך שלילה וזה לשון חיוב.]