## Em LaMikra, Genesis

###### Em LaMikra, Genesis 4:1:1
[Em LaMikra, Genesis 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:1:1)

**והאדם ידע.** האהבה ובפרט אהבת איש לאשתו, תקרא בלשוננו ידיעה כי הידיעה והאהבה אחד במדרגה נשגבה, ושמע דברי **פלוטינו** מכת האפלטונים החדשים בדור ב' לחשבונם "מה שאנו מתאוים איננו לקנות הדבר שאליו אנחנו נכספים מבלי שנדענו רק בהפך והוא לדעת אותו תכלית הידיעה — לראות אותו נצב בנפשנו ולהסתכל בו — ובאמת תמיד הוא לתכלית הטוב שאנו פועלים, רוצים אנחנו שיהיה בפנימיותינו לקנות אותו — ולמצוא בעצמנו תכלית המעשה — על כן להיות שאין אנו יכולים לקנות הטוב האמתי כ"א בנפש — לזאת הפעל בזה יחזירנו אל העיון בעצמו — **איניאריס** ח"ב רי"ט ובדף רכ"א — התשוקה תכליתה ג"כ העיון — המשגל עצמו עקרו העיון ונגמר ביצירת הצורה רוצה לומר בענין מושכל — ובדף רכ"ב — המשגל הוא פעל עיוני ושכלי והוא נמשך מהצורך להוליד צורות רבות — ודברים מושכלים- **ולמלאת הכל שכל** ולהשכיל תמיד — ובדף רכ"א אמר עוד "העצמים הנולדים להיותם דמיונות מהנמצאים הקיימים יורו כי התחלות ההולדה תכליתן לא ההולדה ולא הפעל עצמו אבל וכו'. וראיתי כל דבריו אלה קרובים לכמה מאמרי חז"ל הם המדברים על ענין הזווג ופ"ור כאשר קרובים ג"כ שאר דברים בכלל שדבר **פלוטינו** בספריו לדברי המקובלים, — וממאמריהם לא ישכח הקורא אומרם כל מי שאינו עוסק בפ"ור כאלו ממעט את **הדמות**, שנראים דברים אחדים במלות שונות עם מ"ש **פלוטינו** — "המשגל הוא פעל שכלי ונמשך מהצורך להוליד צורות רבות ולמלאת הכל שכל" — וגם אומרו שהנולדים הם **דמיונות** מהקיימים" ועוד לאלוה מלין אלו היה המקום מסכים — ועל התאחדות הידיעה והאהבה בכלל והתלות זה בזה עיין דברים יקרים **לדאמירון** — Damiron, Cours. Psycologie Bruxelles Tomo l. p. 102. ועיין רש"י פסוק כי ידעתיו אשר יצוה ז"ל לשון חבה כמו מודע לאשה, הלא בעז מודעתנו ואדעך בשם, ואמנם עקר לשון כלם אינו אלא לשון ידיעה שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו ע"כ ראה איך קירב בזרוע עזו כל מ"ש לעיל אלא שלא נשא משלו אלא על ידיעת האדם את חבירו.


###### Em LaMikra, Genesis 4:1:2
[Em LaMikra, Genesis 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:1:2)

**קין.** חוקר אחד שבזמנינו הידוע בפחזותו לפרש דברי התורה ובפרט ספור בראשית ודורות הראשונים (**רינן** — דף ח"י קורות לשונות בני שם) כתב כי אין ספק אצלו שקין וקינן אחד הם בשני שמות מתחלפים ובאמת כשראיתי דברי הזהר (ח"ב.168) אמרתי לבי באמת יאמרו המושלים הקצוות מתחברות-או "אל שני קצותיו חובר" כי שם יספר הזו"הק שקינן הוא גלגול קין ואם היה מקום להאריך הייתי מראה כיצד הסבה שהניעה החוקר היא היא הסבה שהניעה ס' הזו"הק וכי אין מקום להמלט מיד החוקר הלוחצנו במופתיו אם לא נאבה לדברי הזו"הק — ועיין שם בזהר דרך כלל על השתוות שני הספורים והסכמתם זה עם זה.


###### Em LaMikra, Genesis 4:2:1
[Em LaMikra, Genesis 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:2:1)

**הבל.** לא ביארה התורה הטעם שנקרא הבל — ורצו לפרשו מל' הבל הבלים כי מת בקוצר שנים, וראיתי **לאופירט** (למודי אשור) Oppert Etudes Assyriennes Paris p. 35.36. שכתב וז"ל — בן בלשון אשור **פַל** או **בַל** ואולי יתמה הקורא וכו' — ופעמים שם **כן** יכתבוהו כזה **הַב** -לו ושם אב **הַבִיל-וּבַל** בלשון בבלי, **וּפַל** בלשון נינוה אינם רק שנויים הנולדים במלות היותר נהוגות כמו שהערביים אומרים **אִבְן** (בן) ונעשה ממנו **בֵן** כן **בַל** של הבבליים נתקצר משם **הבל** — והשם הזה האחרון נמצא בספור בני אדם הראשון **וְהֶבֶל** בנו של אדם אין טעמו והוראתו זולת **בֵן יֶלֶד..**.. בל' אשור נמצא בלי ספק פעל **הבל** (הרה או חבל מל' שמה חבלתך אמך וגו') וממנו נעשה **הַבִיל** מוליד **וְהַבִלוּ** נולד, בן, וזה השם נשאר בשם **הֶבֶל** בנו של אדם וכו' ע"כ ומה ששיער להוציא הבל מן חבל או הבל ילד או בן נראה קרוב, וביותר בחסרון כל טעם ראוי לקריאת שם הבל: רק כפי דעתי יגע ללא צורך לקשר **פַל** או **בַל** (בן בל' אשור) עם חבל או הבל והיותר נראה שהם שניהם אחים ל**בַר** עברי וארמי בחלוף ר' בל' כמו שמתחלפים השמות והפעלים בל' עברי כמו מה נמלצו מה נמרצו וכן בלשון יון **הלאמברא והרו** (ל' ור') מתחלפים זה בזה — עיין **לוקיאנוס — Giudizio delle voc. vol. I 63.** ואם נרצה לומר כדבריו שמקורו מלשון **חבל** ( כי נמצא פעל זה גם בלשון אשור כדלעיל) יוכל להיות שכמו שמ**יָלַד** ו**בָנַה** עשו בלשון עברי **ילד ובן** כן בלשון אשור עשו מחבל **חֶבֶל** (בן). (ד)


###### Em LaMikra, Genesis 4:4:1
[Em LaMikra, Genesis 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:4:1)

**והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן.** החכם **גרוציו** כתב כי קרב הבל צמר הצאן — וברור אצלי שלמד זה מדברי חז"ל במדרש פר"א ושם נאמר שכבשים **שלא נגזזו** הקריב הבל, ואמרו עוד שם שזה טעם איסור שעטנז שלא לערב מנחת קין עם מנחת הבל הא למדת שלדעת המדרש גם הצמר נקרב (וכבר נודע מהחכם **גרוציו** שנמשך בפירושיו פעמים רבות אחר דעות חכמינו והיה לו אצלנו אהוב נאמן ומורה דעה והשכל הוא הרב מנשה בן ישראל ז"ל) — ועל פסוק זה נתלה המחלוקת בין חז"ל בב"ר ובנדה פ' פרת חטאת אם עולות הקריבו ב"נ או שלמים — ונפסקה הלכה (עיין רמב"ם מעשה הקרבנות) שאין מקבלים מן הגוי אלא עולות בלבד, ונראה לי טעם נכון שהרי העולות כלן לגבוה ולכן לא הותרו גוים להקריב שלמים רק ישראל שישראל יכולים לאכול משלחן גבוה החלק שאינו עולה ע"ג המזבח כי הם **כהני ה' וממלכת כהנים** לכל הגוים והלשונות, כמו שכהני ישראל בני אהרן אוכלים גם מקדשי הקדשים כי הם במדרגה יותר קדושה ופנימית מישראל, כי הם כהני הכהנים כן ישראל הם כהני העולם והמין האנושי בכללו, ואוכלים מקדשים קלים והגוים הם במדרגה למטה מהם ואינם אוכלים כל עיקר וע"כ לא הותרו כי אם **בעולות** בלבד, ואולי בזה נבין טעם הבדל חיות ובהמות בין טמא לטהור ואפשר שהטהורים הם כל אותם שהוכשרו ליקרב לגבוה קודם מ"ת ויש לנו בזה עד ממהר הוא נח שהקריב **מכל** הבהמה הטהורה **ומכל** העוף הטהור הרי שכל הטהורים היו נקרבים ע"ג המזבח, והם הם שהותרו לאכל לישראל כי ישראל כהני העולם ולהם יאות לאכול מכל הנקרב לגבוה אצל בנ"נ כדי שתהיה אכילתם מעין עבודתם. ומצאתי ראיה כי גם אחר מ"ת הבהמה שאינה ראויה ליקרב ע"ג המזבח נקראת **טמאה** והקרוב שנשארה מליצה זו מהמנהג הקדום שכל הטהורים היו נקרבים וכל הטמאים לא היו מוכשרים, והוא מה שמצינו (ויקרא כ"ז) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה וגו' ואינה טמאה ממש רק שאינה ראויה להקרבה. ובספר המספר התחלת הקרבנות וקורותיהן (Cesari 51.) ראיתי להכריע כדעת האומר **עולות** הקריבו שהרי כתב — מתחלה היו הב"ח הנקרבים כלם נשרפים על המזבח ולא היו הקדמונים יודעים קרבן זולת זה ע"כ — וזה הטעם שאין מקבלים מן הגוי אלא עולות חוץ מהטעם שכתבנו והוא כי זה היה מנהגם הראשון והמשורר הקדמון בכל משוררי יון Esiodo Theog. v. 595. e seqq. כתב גם הוא שכל הבהמה היתה נשרפת עד שראה **פרומיטיאו** שהיתה ההוצאה רבה וקבל רשות **מיוביס** שרק חלק מהבהמה תשרף והשאר יאכל — ובלבד לאלהי ה**תפת** היו שורפים תמיד על מזבחם הבהמה שלמה. וגם זו ראיה להשערתינו, שידענו מפי סופרים מומחים שהעבודות שהיו מתחלה מקודשות לשם אלהי השמים חזרו אח"כ מקודשות לשם אלהי התופת אחר שהאלהים הנעבדים נפלו ממדרגתם והקימו אחרים תחתיהם, כן הדבר הזה, המנהג לשרוף הזבח כלו כליל שהיה מתחלה עשוי לשם גבוה, הוקצה אח"כ לעבודות אלהי התופת כשהחלו בני אדם לקרוא לעצבים בשם ה', ראה Constant Polytheisme romain.


###### Em LaMikra, Genesis 4:7:1
[Em LaMikra, Genesis 4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:7:1)

**הלא אם תיטיב.** הפסוק הזה בכל אופן שנבינהו יקר הוא מפנינים הן מצד רוממות הענינים הנרמזים בו, והן מצד קדמותן, וכפי פירש"י ואנקלוס (והוא פשט קרוב) יהיה אם כן משל המלחמה עם יצר הרע (שקצת אחרונים בחפזם חשבוהו קרוב לנו מיום אתמול) בוקע ועולה גם קודם מרע"ה: ועל הכל אמרו **ואליך תשוקתו** שהכוונה כי היצר או החטאת משתוקק לאדם הוא רעיון כמעט נכנס בגדר הקבלה, ובמציאות רוחות הנזונות מחטאת האדם, והפלא איך לא שמו זאת אל לבם חוקרי זמנינו, וחוץ מזה יהיה הפסוק שלפנינו אות אמת ושריר וקיים כי כל מה שנוגע לאמונת הלב לא בא כ"א ברמז בתורה שבכתב ורובי הדברים נשארו בע"פ כי לא יסבול שכלינו שבתחלת התורה יבוא רעיון ומשל נכבד כזה ואח"כ שוב לא יחזור עליו נותן התורה להרחיבו ולפרשו (מלבד שחטא קין עצמו לא נזכר כלל ואנו לומדים אותו מתוך המליצות הללו ומכללא אתמר) וכ"נ לפירש"י ואנקלוס והנגררים אחריהם-ואצלי יתכן ג"כ לפרש באופן שלפתח חטאת רובץ יהיה ענינו העונש ולא החטא בלבד כי כן יורה המשך הכתוב כי לפתח וגו' הוא ההפך ממ"ש שאת וא"כ בא לרמוז על איזה עונש, ואולי נוכל לפרש ע"פ האמור למעלה וישכן מקדם לג"ע וגו' **ואת להט החרב המתהפכת** — ואם באנו לצייר מקום מעמד הכרובים ולהט החרב לא ימלט שנצייר היותן **בפתח ג"ע** ובמקום כניסתו, ורמז לו שאם לא ייטיב סופו ללקות במקום ההוא וכן היה באמת כמו שכתוב וישב בארץ נוד **קדמת עדן** והוא מקום משכן הכרובים ולהט החרב כמ"ש **וישכן מקדם לגן עדן וגו'** וחטאת ענינו **העונש** כמו שמצינו במ"א — ומה שיש להעיר הוא שמה שנאמר לקין על החטאת הוא מה שנאמר לחוה על אדם לא חסר דבר כי לקין אמר ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, ולחוה נאמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, ואולי כי חוה היתה ביחס אד"הר כיצ"הר אצל כל אדם, וכבר אמרו קצת חכמינו שאדם וחוה רמז לחומר וצורה ואם תעמיק בדבר תראה כי לא רחוק הוא, ובאו המליצות שוות להעיר על זה וראיתי בב"ר ובתנא דבי אליהו דברים מסכימים למה שאמרנו ישקוד עליהם הקורא באפס מקום להאריך, דאיתא בילקוט שמות ח"א ואת להט החרב זו **גיהנם**, ועוד בב"ר ואת להט החרב ע"ש ולהט אותם היום הבא. ואם ידעת לאיזו מדה (מלכות) רומז אצל המקובלים להט החרב המתהפכת תשכיל יותר כי היא היא המיסרת. גם תראה כי דברי התורה, ודברי המדרש, ודברי הקבלה בחותם אחד נטבעו.


###### Em LaMikra, Genesis 4:26:1
[Em LaMikra, Genesis 4:26:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:26:1)

**אנוש. איאוסיביו** בהכנה ד' פאריז ח"א שכ"ה כתב שעל כן נקרא אנוש כלומר איש אמתי לפי שהוא היה הראשון לקרוא בשם ה' ולהתפלל אליו. — **וידידיה** האלכסנדרי כתב "שם אנוש מתורגם תוחלת כי מיחל היה לקרוא בשם ה'" (בספרו הרע טומן פחים עיין **איאוסיביו** שם דף תקנ"ד) ואולי כוונת ידידיה על תרגום יוני של השבעים, והוא איאוסיביו בח"ב קי"ח חוזר על האמור, ומוציא שם אדם מאדמה כי מאדמה לוקח וגם מאדמימות לרמוז על גוונו, ומוסיף ואומר "היהודים קוראים האדם גם בשם אחר" יקראוהו בשם אנוש וירמוז כפי מה שהם אומרים משכיל, **לוג'יכוס** ונבדל בטבעו מהאיש החומרי והוא אדם אנוש יורה ג"כ על כוונת אחרת שנוכל לתרגם בלשון יוני **שוכח** (מ**נַשַה)** ובספרי הנביאים אנו קוראים מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו כאלו יאמר מה הוא האיש השוכח שתזכרנו אחר כי הוא בעצמו עלול לשכחה — ובן אדם ירצה בו האדם החומרי, באופן שהאדם הוא החומרי, ואנוש הוא השכלי" — וממה שכתב **איאוזיביוס** על היהודים שהיו מפרשים בזמנו וכו' בעיני יפלא שלא מצינו כגון זה בספרי חז"ל, רק באחרונים הפילוסופים מצינו שם אנוש ואנושות על הצורה השכלית שבאדם — רק בצדק יאמר **איאוזיביו** (ח"א שכ"ה) שהיהודים לא יקראו אנוש רק לשלם שבמין והרבה מדרשים מסייעים אותו כמו שאמרו כלם אנשים צדיקים וכן דרשו על זרע אנשים. (עיין זהר ב' קס"ח)


###### Em LaMikra, Genesis 4:26:2
[Em LaMikra, Genesis 4:26:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Genesis/r/4:26:2)

**אנוש.** בב"ר אמרו (פ' כ"ד) שד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת ואחד מהם שנעשו פניהם כקופות — וכן ממ"א נראה כי לדעת חז"ל הקופים היו מתחלתן בני אדם שנפלו ממעלתם והורע טבעם, והפלא שבדור שלפנינו אפיקורוס צרפתי Lamethrie חשב לבאר יצירת האדם באופן זה ואמר כי האדם היה קוף מתחלת ברייתו ונעשה אדם על ידי שנתארך חוטמו מסבת חולי-ובאמת על כל זה יוכל ליאמר לך מנגד לאיש כסיל וגם נלמוד שאין לך טעות או שקר שלא יתערב בו קצת אמת. ומהאמת המעורב בהבלי האפיקורוס Lamethrie הוא אומרם ז"ל על אד"הר שהיה לו זנב. ובימינו אלה נסוגו אחור הטבעים מדעות Lamethrie ונתקרבו לדברי רבותינו, ואחד מהם בעיר פאריז Boudin הורה גבר בפומבי גדול בבית ועד חכמי צרפת Academie כי לדעתו אין הקוף רק אדם משחת מאיש. מראהו במשך הזמן, על ידי נשואי האחיות, והאם, והבת, והעריות בכלל המפסידים טבע אדם וצורתו באורך הזמנים.