## Em LaMikra, Numbers ###### Em LaMikra, Numbers 15:22:1 [Em LaMikra, Numbers 15:22:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:22:1) **וכי תשגו וגו'.** נראה כדברי רבותינו שבע"ז הכתוב מדבר, שאם על כל מצוה ומצוה באה אזהרה זו הרי כבר דינו אמור בפ' ויקרא (ד' י"ג) ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ושם לא נתחייבו כ"א פר לעולה ולא נזכר שעיר וכאן נוסף שעיר לחטאת, ועוד שכן הכתוב מוכיח בסוף הפרשה והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה, ואין פסוק זה מדבר רק בע"ז, חדא דאיך שייך לשון גדוף בשאר עבירות, ב' הרי ענשם של כל אחת ואחת כבר אמור ומה ענין כרת לכאן, ג' שלא יתכן לאיים כל כך על שאר עבירות רק על ע"ז — ואם תאמר למה הוציא ע"ז בלשון הזה וכי תשגו וגו' את כל המצות האלה, אומר אני שהכוונה לומר מי שבעובדו ע"ז פורק עול וממילא כופר בכל המצות כי אין ספק שמי שאינו מודה שאלהי ישראל הוא לבדו אלהי אמת לא יוכל לקבל ולשמור מצותיו, וכן הדברים מוכיחים שלא נכתב אחת מכל מצות כמו שנאמר במ"א, רק את כל מצות וגו' ואיזו המצוה שהיא כוללת כל המצות הוי אומר זו ע"ז, ועוד שלא אמר אשר לא תיעשנה כמו שנכתב במ"א רק אמר את כל מצות ויש מצות עשה בכלל, ואדרבה אין הלשון מורה אלא על מ"ע שכן הוא אומר וכי תשגו **ולא תעשו** הרי שהשגיאה היא בשלילת המעשה ואם כן במ"ע הכתוב מדבר, אמנם לא יתכן לפרשו על מ"ע כי על בטול מצות עשה אחת אין קרבן, וכל שכן שלא יאמר עליה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר וגו', הא אין לך לומר אלא שמדבר על מצוה שיש בכללה כל מצות עשה וכל מצות לא תעשה והיא ע"ז — ועל הכל מקרא מלא מסייעני דכתיב את כל אשר צוה ה' ביד משה מן היום, הרי שהורה לדעת כי במצוה אחת הוא עוסק, שבבטולה נתבטל כל אשר צוה ה' ביד משה וגו' ואלולי שכן הוא נצטרך לומר שהכתוב מדבר כשישראל עברו על כל מצות עשה ומצות ל"ת בבת אחת וזה בטל כי מקרה כזה לא יתכן מעולם אם לא בהכחשת עקר המצות כלן והוא יחוד האל, ואם כן חזרנו לקבלת אבותינו שבע"ז הכתוב מדבר — ועדיין נשארה מליצה לפרש בכתוב הזה והיא **מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם,** שאם בא לרמוז שתהא מצוה זו נוהגת לדורות, מה טעם לפרש כאן יותר מכל המצות, ועוד שאין לשון הכתוב סובל פירוש זה והיה מספיק כשיאמר לדורותיכם או חקת עולם כשאר מקומות, ואומר אני כי יש בלשון הזה הערה לכל משכיל על מציאות תורה שבעל פה, וכלומר שאם מצות ע"ז בכללותיה נתפרשה בתורה, דקדוקיה ופרטותיה והתנאים שעל ידיהן יתחייב העובר עליה ואיזו נק' עבודה ואיזו לא נקראת, לא נתפרש בתורה רק נמסר בעל פה לראשי דורות, ושמא תאמר כיצד יתחייב או יפטר ובמה נדע כי עבר זה על ע"ז, על כן אמר שאין לנו רק במה שיבארו ויגבילו חכמי כל דור ודור כפי ההלכות המסורות להן, וז"ש את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם כי הוא תמיד מצוה והולך, תחלה על ידי משה ואח"כ והלאה לדורותיכם, וזה שאנו אומרים אק"ב וצונו גם על המצות שאינם כתובות בתורה. ###### Em LaMikra, Numbers 15:23:1 [Em LaMikra, Numbers 15:23:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:23:1) **את כל אשר צוה ה' וגו'.** הגם שהערות רבות באו בתורה ללמד על קיומה והתמדתה לעולם, גם זו כאחת מהם, ואולי ג"כ הנכבדת שבכלן אם מפני שכל הפסוק כלו נראה כמיותר, והיה די שיאמר וכי תשגו וגו' עד אל משה והיה אם מעיני העדה, וממה שהוסיף פסוק ארוך ומיותר נראה מכוון אל עצמו, ובא ללמד על נצחיות התורה — ואם מפני אומרו מן היום אשר צוה וגו' לדורותיכם, מליצה יקרה למעלה מחברותיה שנאמר בהם לדורותיכם ותו לא, וכאן תפס התחלת התורה מן היום אשר צוה ה' והוסיף ב' מלות יקרות והלאה לדורותיכם, כלומר צא וחשוב מן היום ההוא עד אין תכלית כי לעולם לא תבטל, ואם מפני שבא זה הרמז הנכבד אצל בטול איזו מצוה פרטית שתהיה וכי תשגו וגו' וממקומו הוא מוכרע שבא לתקוע יתד על נצחיות התורה, וכלומר השמרו לכם שלא לעבור ואם תשגו וגו' תביאו קרבן, שאני אומר לכם כל אשר צוה ה' אליכם וגו' מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם, ואין אפילו רגע בזמן פנוי מחיוב שמירתכם ובכל זאת אין להכחיש מ"ש למעלה, שעל ע"ז ידבר הכתוב כי זה תוכן הכוונה בלי ספק רק ממה שהוציא האזהרה בלשון סתם על כל המצות אנו למדים כי לדורות נתנה בלי הפסק. — וסוף דבר שהרי כל שאר הרמזים באו על איזו מצוה פרטית כל א' בפני עצמה, וכאן בא בלשון **כולל** כל המצות כלן ובכן לו נאוה תהלה ולו יתר שאת ועז על כל אחרים. ###### Em LaMikra, Numbers 15:24:1 [Em LaMikra, Numbers 15:24:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:24:1) **והיה אם מעיני העדה.** כבר הוכחנו כי עדה במקומות הרבה היא הסנהדרין — ועוד רואה אני שמוכרח הדבר מצד עצמו כי אין פירוש מעיני העדה וגו' רק שטעו בשפטם דבר האסור כאלו הוא מותר, שכן לשון מעיני יורה בהכרח כי על הכח המבחין ידבר, ואם כן היתכן לחשוב שכל אישי ישראל יקרה להם לטעות באסור שהוא מותר בנושא אחד, ובפעם אחת, ובמצוה אחת? אין זה כ"א מחק הנמנע, הא אין לך לומר אלא שהכתוב חוזר על מי שנתנה לו משרת הבחינה בין אסור למותר על שכמו, ושגיאתו נחשבת כשגגת כל העדה כי הוא כח המבחין שבאומה ועיני שכלה — ומה עמקו מחשבות רבותינו שדרשו עינים על הסנהדרין כאן ובמקומות אחרים והוא על הדרך שכתבנו. ###### Em LaMikra, Numbers 15:30:1 [Em LaMikra, Numbers 15:30:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:30:1) **ביד רמה.** תרגם אנקלוס בריש גלי בראש מגולה, שכן דרך הקדמונים להורות על החפשיות מכל עול ושעבוד, או על אבירות הלב, לומר "בראש מגולה" וכן בלשון יוני Poli-lsteron, ובלשון רומי, Nudo et aperto capite ובהפך Operto capite בראש מכוסה, על ההכנעה Euseb. Prep. evang. vol. l. 553. — וכן בלשונינו **וחפוי ראש, ועל שפם יעטה** כלם ענין אבלות וכניעה-וראוי להעיר שכמו שאין בין **שתום לסתום** רק שנוי מועט אע"פ שהוראתם הפכיית כן בין אופירטו לאפירטו בלשון רומי שזכרנו. ###### Em LaMikra, Numbers 15:33:1 [Em LaMikra, Numbers 15:33:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:33:1) **ויקרבו וגו' ואל כל העדה.** גם עדה שלפנינו היא סנהדרין כי א"א להקריב המקושש לפני ששים רבוא מישראל — והם אינם נוגעים בדבר כי לא להם המשפט רק לשופטי ישראל שכבר היו מימי יתרו, ועוד הרי הוא אומר **ויוציאו אותו כל העדה** אל מחוץ למחנה, אפשר ששים רבוא מישראל מוציאים המקושש חוץ למחנה, ואם כן צריך להם מחנה אחר, ואין האחרונים מגיעים עד שימות המקושש, הא למדת שאין עדה אלא סנהדרין או שלוחיהן כדברי רבותינו. ###### Em LaMikra, Numbers 15:34:1 [Em LaMikra, Numbers 15:34:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:34:1) **כי לא פרש וגו'.**והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, שתי תשובות בדבר, הא' כדברי רבותינו שכתבו שלא היו יודעים באיזו מיתה ימות — והשנית שעדיין לא נתפרש בדקדוק אם לקושש עצים ביום השבת היא מלאכה שחייבים עליה מיתה, כי לפי הכוונה השטחיית היה לנו לומר שלא נאסרה רק מלאכה שיש בה חכמה וטרח הרבה, אבל ללקט עצים השכל יתן שאינו מלאכה להעניש עליה מיתה, וכמו שטוענים האפיקורוסים בזמנינו שלא אסרה תורה אלא דבר שיש בו טורח ועמל הרבה — בא דבורו ית' רגום אותו באבנים וגו', והנה המעשה הזה יגלה אזן אנשים כי התורה צריכה פירוש ומסורת איש מפי איש, הרי משה רבן של כל הנביאים ושעל ידו נתנה תורה לא ידע להבין לא תעשה כל מלאכה ואם מקושש בכלל — או לא הבין מחלליה מות יומת ולא ידע באיזו מיתה ימות וכתב בתורה **כי לא פורש** מה יעשה לו, כיצד יאמינו המכחישים בעצמם כי תשיג יד שכלם להבין מה שלא הבין משה רבינו, ופסוק זה יורה באצבע התחלת תורה שבע"פ באומתינו, והוא **צורך הפירוש** לגזרותיו ית' וכמו שעל מצות שבת נאמר כאן **כי לא פורש** אע"פ שבאו הדברים מבוארים כפולים ומכופלים, כן ויותר מזה קרה בלי ספק בכל שאר מצות התורה בימי משה ובימי הנביאים לולי הקבלה המפרשת כי לא יתכן שיסמוך נותן התורה ב"ה, על גלוי שכינה בכל פעם ופעם. ###### Em LaMikra, Numbers 15:38:1 [Em LaMikra, Numbers 15:38:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:38:1) **ועשו להם ציצית.** סימן לכהונתם כהונת עולם כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכמו שבני אהרן מובדלים בלבושיהם מישראל כי הם כהני אומתינו, כן ישראל נבדלים בלבושיהם מן הגוים כי הם כהני המין כלו, ורואה אני התדמות נפלא, כי בכהן גדול הוא אומר ועשית ציץ זהב טהור, ובישראל הוא אומר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, בכ"הג הוא אומר ויתנו עליו **פתיל תכלת**, ובישראל הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף **פתיל תכלת**, ולא תמצא **פתיל תכלת** רק בב' כלים הללו — בכ"הג הוא אומר ופתחת וגו' קדש לה', ובישראל נאמר למען תזכרו וגו' והייתם קדושים לאלהיכם, בכ"הג הוא אומר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', ובישראל נאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו וגו' — והגם שבכ"ג כתוב ציץ ובטלית של מצוה ציצית הוראת השם אחת היא כי שניהם מלשון פרח וציץ כאלו הראש או הבגד מוציאים פרח וציץ, ועל כן נקראו השערות שבראש ציצית כי הם כמו הציצים שיוצאים מהנטיעה ומהעץ- וכן הבין הרב אברבנאל שכתב כי הוצאת הפרח וציץ במטה של אהרן היתה לרמוז כי לו יאתה כהונה גדולה וז"ל ומאשר אמר ויצץ ציץ הורה שאהרן נתיחד לכהונה גדולה ויזכה לבגדי כהונה גדולה שהציץ הוא הגדול שבהם במעלה זו ע"כ, הרי שעשה ציץ של כ"ג כענין ויוצא פרח ויצץ ציץ והוא על דרך שכתבנו, וכן נקראו בניו של אדם **צאצאים**, וכן **ציץ וציצית** לשון יציאה וילידה. — האמנם לא כן דעת גיזיניוס על שם **ציץ** שכתב שנקרא כן a splendendo dicta על שם שמאיר, ואלו כן גם שאר כלי זהב שהיו על הכ"ג ובמקדש היה ראוי שיקראו על שם שמאירים וביותר אבני החשן ואבני האפוד, ואל תטעון משם **אורים ותומים** כי אין אורים ותומים האבנים בעצמם שכן כתוב ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, מכאן ראיה שאין האורים האבנים, ואם נפשך לומר שציץ של כ"ג הוא מלשון אורה, גם הציצית קרוב ונראה לפתרו מענין זה והוא מתקבל יותר מציץ עצמו שהרי בציצית כתוב מפורש **וראיתם** אותו הרי שלראיה נתן ואם כן יתכן לומר שהוא מל' מציץ בין החרכים, ובציץ הזהב לא מצינו ראייה רק מצאנו בדברי רבותינו שלא יסיח דעתו ממנו, והרי זה ראייה שכלית דוגמת וראיתם אותו שבציצית — ועתה אמרתי אעיר על קצת דמיויים אחרים שיש בין זה לזה היינו בין טלית של מצוה לבגדי כהונה, והם באמת נפלאים כי הם יורו לכל דובר אמת בלבבו, כי בצדק כל אמרי פינו — א', בעשיית חוטי הציצית יליף בספרי דצריך להיות שזורין דגמר **תכלת תכלת ממשכן** מה להלן שזורין אף כאן שזורין, ומה נעמו דברי הספרי וההקש ממשכן להיות מקום עבודת הכהנים וגם לבוש הכהנים בכלל, והגם שהרמב"ם לא זכר זה להלכה מ"מ כבר השיג עליו הראב"ד ז"ל (פ"א הלכה י') וגם הכסף משנה שדרכו להליץ בעד הרמב"ם לא מצא כמעט מענה, ורמב"ם עצמו בתשובתו לחכמי לוניל חתם בז"הל ואין לי סמך אחר בדבר זה, ויפה העיר הרב כ"מ וז"ל ונראה שמפני שראה חלשות הללו בדבריו כתב ואין לי סמך אחר בדבר זה — ב', ארבע ציציות מעכבות זו את זו (מנחות כ"ח והרמב"ם פ"א) וכן כהן גדול ששמש בפחות מח' בגדים או כהן הדיוט בפחות מד', הרי אלו נקראים מחוסרי בגדים (הרמב"ם כלי המקדש פ"י) — ג', כיצד עושין את הציצית וכו' ומכניס שם ד' חוטים וכופלן באמצע **נמצאו שמנה חוטין** משולשין תלויים מן הקרן (רמב"ם ה' ציצית פ"א) ובבגדי כהונה כל מקום שנאמר **משזר** צריך שיהא חוטן כפול **שמנה** ועיי"ל אות א' דגמר שיהיו הציציות שזורין ממשזר דמשכן — ד', מותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ, נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן לאשפה מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה (שם פ"ג) בגדי כהונה מותר ליהנות בהם אפילו שלא בשעת עבודה (כלי המקדש פ"ח) ואם יש בבגדי כהונה קדושת הגוף, דעת הריטב"א דאינן קדושת הגוף ככלי שרת, ומכשירי עבודה הן ודינם כקדושת דמים, עיין שם הרב מל"מ, וכן כתב הרמב"ם על הציצית אסור למכור טלית מצוייצת לגוי עד שיתיר ציציותיה לא מפני שיש בגופה קדושה וכו' — ה', ועל כלם, מה שיצא ציצית מן הכלל לדחות **איסור שעטנז** דתכלת עמרא הוא וחייבה תורה לשומו על בגד צמר או פשתים, וזה מכח הסמיכות דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך--- ומי לא יפלא בזוכרו דלא הותר **שעטנז** בכל התורה אלא בענין אחר בלבד וזה **בבגדי כהונה** ? **Vayiqra in Context. An English summary by Sina Kahen and Ben Rothstein; Da'at Press, 2024:** **And they shall make for themselves, fringes (*tzitzit*):** It is a sign of their priesthood, of their eternal priesthood, as it is written (Exodus 19:6), "And you will be to Me a kingdom of priests, and a holy nation." And just as the Children of Aharon are separated from other Jews by their clothing, because they are priests of our nation; so too is Israel separated from the nations with their clothing. For they are the priests of the entire [human] specie. And I see an amazing similarity: For with the high priest, it states (Exodus 28:36), "And you shall make a *tzitz* (diadem) of pure gold"; and with Israel it states, "And they shall make for themselves, *tzitzit* on the corners of their garments." With the high priest, it states (Exodus 39:31), "They put on it a greenish-blue string (*ptil tekhelet*)"; and with Israel, it states "and they will place with the fringes of each corner a greenish-blue string." And you will not find, "a greenish-blue string" anywhere besides these two articles. With the high priest, it states (Exodus 28:36), "and engrave on it, etc., 'Holy unto the Lord'"; and with Israel, it is stated, "In order that you shall remember, etc. and you shall be holy to your God." With the high priest, it states (Exodus 28:38), "And it shall be on his forehead always, for favor upon them before the Lord"; and with Israel, it is stated, "and you will look upon it and you will remember etc. and you will not search, etc." And even though it is written, *tzitz*, with the high priest; whereas it is written, *tzitzit*, with the commanded shawl (*talit*), the derivation of the word [in both cases] is the same. For both of them are from the expression, flower and bud (*tzitz*). And that is why hair on the head is called, *tzitzit* - since they are like buds that emerge from a sapling and from a tree. And likewise did Rabbi Abarbanel understand it. As he wrote that the emergence of the flower and the bud from the staff of Aharon was because the high priesthood was fit for him. And [he wrote as follows]: And since it stated (Numbers 17:23), "*vayatzetz tzitz* (and it had blossomed a blossom,)," it taught that Aharon was designated for the high priesthood and would merit the garments of the high priesthood. For the *tzitz* is the greatest in stature among them. To here [are his words]. Behold he made the *tzitz* of the high priest to be like the matter of, "it had put forth a sprouting-flower, it had blossomed a blossom." And this is in the fashion that we wrote. And likewise are the children of a person called, *tzetzaim*; and so too is the expression, *tzitz* and *tzitzit*, one of going out and of giving birth. It is true that this is not the opinion of Gesenius about the word, *tzitz*. For he wrote that it is called this as it emits splendor, since it shines. But, if so, it would have been appropriate to also call the other articles of gold that were on the high priest and the Temple [this], since they [also] shine - especially the breastplate and the stones of the smock (*ephod*). And do not argue that it is [so described] from the word, *urim* (associated with lights, *orim*) and *tumim*! For the *urim* and *tumim* are not the stones themselves. As it is written thus (Exodus 28:30): "Place in the breastplate the *urim* and *tumim*." It is [then] a proof from there that the *urim* are not the stones. But if you want to say that the *tzitz* of the high priest is from an expression of light, *tzitzit* is also close to this. As it appears that it can be resolved as being from this idea, and that such is [actually] more acceptable than the [connection to the] *tzitz* itself. For behold, it is written explicitly about *tzitzit*, "and you will look upon it," Behold, it was given for seeing. And, if so, it is probable to say it is from the [same] usage as, "peering (*metzitz*) [through] the lattice" (Song of Songs 2:9). But we have not found a proof for the golden *tzitz*, except that which we have found in the words of our Rabbis that he should not remove his thoughts from it. And behold that is mental sight, similar to, "and you will look upon it," concerning the *tzitzit*. And now I thought to point out some of the other similarities that are between them, meaning between the commanded *talit* and the priestly garments. And they are really amazing! For they will show to anyone who speaks truth in his heart that all of the words of our mouth [here] are right: 1] In the making of the strings of the *tzitzit*, it is learned in the Sifrei, that it needs to be twisted. As it is learned that, "greenish-blue" is [also] found about the tabernacle - just like there [the fibers must be] twisted, here too [they must be] twisted. And how pleasant are these words of the Sifrei, and the comparison to the tabernacle, in that it is the place of priestly service, so that the priestly garments are also included. And even though the Rambam did not mention this to be the law, the Raavad (on Mishneh Torah, Laws of Fringes 1:10), may his memory be blessed, nevertheless already objected against this. And even the Kesef Mishneh, whose approach is to defend the Rambam, found almost nothing to say. And the Rambam himself in his answer to the Sages of Lunel, concluded [as follows]: And I do not have any other proof about this. And the Rabbi, Kesef Mishneh, commented well with [these words]: And it appears that because he saw those weaknesses in his words, he wrote, "And I do not have any other proof about this." 2] The four [sets of] fringes impede one another (all of them must be present to be effective, Menachot 28, Mishneh Torah, Laws of Fringes 1). And likewise a high priest who served with less then eight [priestly] garments or a simple priest with less than four, is called lacking garments (and so, is ineffective, Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those Who Serve Therein 10). 3] How do we make fringes, etc. One puts in four strings and doubles them up in the middle. It comes out that there will be eight strands hanging down from the corner (Mishneh Torah, Laws of Fringes 1:6). And with the priestly garments, any place that it states, twisted, the string must be made of eight [strands]. Moreover, Item 1 can be said [here also], that it is learned that the fringes must be twisted from the twisting of the tabernacle. 4] It is permissible to enter a toilet or a bathhouse with fringes. If the white or greenish-blue strings get severed, they can be thrown to the trash heap, since it is a commandment that has no holiness in its substance (Mishneh Torah, Laws of Fringes 3:9). It is [similarly] permissible to derive benefit form priestly garments, even not during the time of service. (Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those Who Serve Therein 8). And while priestly garments do have holiness in their substance, it is the opinion of the Ritva that they are not holy in their substance in the same way as the serving vessels, but their law is rather one of holiness of the value, see there in the Rabbi, Mishneh LeMelekh. And likewise did the Rambam write about fringes: It is forbidden to sell a fringed garment to a non-Jew until he removes the fringes - not because there is holiness in the substance, etc. 5] And more than anything else, that which fringes is an exception to the rule, to push off the prohibition of *shatnez* (forbidden mixture of wool and linen) - since the greenish-blue [fabric] is wool and the Torah obligates [us] to place it in a garment of wool or of linen, this coming from the juxtaposition of, "Do not wear a forbidden mixture [..." and,] "Make yourself twisted-cords" (Deuteronomy 22:11-12) - and who will not be amazed when he remembers that forbidden mixtures are not permitted anywhere else in the entire Torah except in only one other topic, and that would be the priestly garments!?! ###### Em LaMikra, Numbers 15:39:1 [Em LaMikra, Numbers 15:39:1](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:39:1) **והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם.** כמו שהראייה הזאת והזכירה הזאת בפעל ולא ע"ד משל, כן מה שנאמר (שמות י"ג) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, וכן והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך, בפעל ולא ע"ד משל, ורשב"ם שכתב שעומק פשטו של מקרא כמו קשרם על לוח לבך אין זה עומק פשוטו אבל שוחה עמוקה, והאות שנאמר להלן הוא מה שאמר כאן והיה לכם לציצית וראיתם אותו כי האות לראיה נתן כמו את קשתי נתתי וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם ועליה נאמר זאת אות הברית — וכמו שנאמר להלן ולזכרון בין עיניך כן נאמר כאן וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם כי תכלית האות וראייתו, הזכירה, וכן נאמר בקשת וראיתיה לזכור, וכמו שנאמר להלן כי בחזק יד הוציאך ה' ממצרים או בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים, כן נאמר בציצית אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים — וכמו שד' פרשיות בתפלין כן ד' חוטי תכלת בציצית, אחד בכל כנף. ###### Em LaMikra, Numbers 15:39:2 [Em LaMikra, Numbers 15:39:2](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:39:2) **וראיתם אותו.** אמרו המעתיקים וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ומה צדקו דברי חז"ל במה שנודע מהחכמה הטבעית שבזמנינו (והיא נעלמה מהראשונים שעד **ניוטון** Newton לא השיגו גווני האורה) והוא כי הגוונים אינם כלל בגופים רק באור עצמו, ואם כן כשאמרה תורה וראיתם התכלת, אין ספק שנתכוונה לתכלת האמתי הנולד מפגישת קרני האורה בגוף הצמר והצבע הנתון עליו, ולא אמרה להביא הנר ולראות כנגדו אם מפני שהתורה לא תצוה לעשות תחבולה לשמירת מצותיה שאלו כן לא נוכל לשתות או לשאוב האויר מבלי שיכנסו אל פינו תולעים ובריות משונות לאין מספר, ואם מפני שכפי הנודע אין אור הנר מראה הגוונים במראיתן ובצביונם כאשר נראים לאור השמש והירוק יראה שמימיי או להפך, וראה נפלאות שעד לא גלו מסתרי טבע האור בדורות אחרונים נתכוונה התורה וקבלת חז"ל אל מה שיצדק רק על ידי חקירותיה עם היותו זר לעיני בני דורם, כי סוף סוף יכולים היו לומר הרי אנו רואים גם לילה גם יומם — ואחר שאנה ה' לידינו הענין הזה לא אחריש ממרגלית טובה, כמוסה וחתומה בשם **תכלת**, וגם הוא לעד לאלהות תורתינו כי שם תכלת אם מצד עצמו (מל' ויכלו השמים) אם מפי' חז"ל עליו שאמרו **תכלית** כל הצבעים נראה היותו לדעתם סוף כל הגוונים, ומה יקרו דבריהם אחר הגלות נגלות על יד **ניוטון** — (לא נשמע טרם בואו) ששבעה המה הגוונים הראשיים הנפרדים מקרני הוד השמש המנותח בזכוכית לבנה (Prisma) וסופם ותכליתם הוא התכלת שהוא השביעי שבהם. ###### Em LaMikra, Numbers 15:39:3 [Em LaMikra, Numbers 15:39:3](https://torahapp.org/share/book/Em%20LaMikra/s/Numbers/r/15:39:3) **וזכרתם את כל מצות ה'.** לפי שאמר למעלה מן הענין וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו', בא לתקן להם סימן שעל ידו יזכרו בכל עת ועת מצותיו יתברך, וז"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'.