## Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things

###### Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:1
[Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:1](https://torahapp.org/share/book/Ephod%20Bad%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Rabban%20Gamliel%27s%20Three%20Things/r/6:1)

**מרור זה כו'.** ר"ל למה אנו נוטלין למרור עשב שתחילתו רך וסופו קשה דווקא ולא מרירתא דמרירין טפי (עפ"ד הח"צ ז"ל, כי עיקר המצוה הוא שאלאטי"ן תחלתו מתוק וסופו מר, ר"ל שהפי' הוא תחלתו ר"ל בתחלת גידולו כשהוא עדיין קטן, וסופו מר כשהוא גדול יותר מדי, ר"ל כשנשלם גדילת העלין ובאים לידי יובש ואז אותן העלין הם מרים. ועיין בירושלמי (פסחים פ' כל שעה) וז"ל חזרת התיבון והרי חזרת מתוק כל עצמו. ואמר ר' חייא כל עצמו אימתיליכון לחזרת מה חזרת תחלתו מתוק וסופו מר, כך עשו לאבותינו במצאים, בתחלה הושב את אביך ואת אחיך במיטב הארץ ואח"כ וימרר את חייהם). וזה שהשיב ע"ש שמררו חיי אבותינו במצרים, ר"ל בסוף ולא בגושן. וזה כל עבודתם כו' בפרך, תחלתו בגושן היה רך וסופו במצרים קשה:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**This maror which we eat what is the reason for it?**Why do we use a vegetable for maror which begins soft and sweet but becomes bitter as we chew it? This is a reminder of our experience in Egypt. The people began as guests in Goshen but ended up as oppressed slaves to Pharaoh. Their lives were embittered.


###### Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:2
[Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:2](https://torahapp.org/share/book/Ephod%20Bad%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Rabban%20Gamliel%27s%20Three%20Things/r/6:2)

**א"י מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' לא עשו להם.** והנה לפי פשוטו משמע דלהכי אפו מצות משום דלא היה להם פנאי להתחמץ כי גורשו ממצרים. ולכאורה יקשה הלא בלא"ה היו מצווים על איסור חמץ בבל יראה ביום ט"ו (פסחים צ"ה) דפסח מצרים נוהג חמץ יום א', ובלא"ה יש לדקדק לפי פשיטות הדבר, בשלמא ממצרים היו גרושים ולא יכלו להתמהמה, אבל כשהיו בסוכות היה להם פנאי להמתין על שיתחץ. ע"כ נראה לפרש עפ"י פרש"י ז"ל מרעמסס לסוכות ק"כ מיל ובאו לפי שעה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, והנה אף נשר הפורח דרך רחוק ק"כ מיל שוהה כ"כ עד זמן שיעור עסה להתחמץ, ומכש"ש שהיה צרור בשמלותם דבשיעור קטן מאוד יכול להתחמץ, וע"כ ע"פ נס היה שלא נתחמץ, וזה ויאפו את הבצק כו' כי לא חמץ, ר"ל שנעשה נס שלא נתחמץ, ולכן היה להם לאפות ולאכול בו ביום שהיה אסור להם לאכול חמץ ואמר הטעם להנס משום שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, ר"ל דאם היה להם פנאי היו אופים את הבצק במצרים מצות, אך לאשר גורשו ממצרים וגם צדה לא עשו להם, ואם גם הבצק היה נתחמץ בדרך לא היו להם בסוכות מה לאכול כי היה להם ביום ההוא איסור חמץ, לכן הוזקקו לנס זה. ובזה יתורץ דברי רש"י ז"ל ע"פ וישא העם את בצקו טרם יחמץ. וכתב רש"י ז"ל המצרים לא הניחום לשהות כדי חימוץ, וקשה מנלן הא דלמא ישראל בכוונה עשו כן משום איסור חמץ שהיה נהוג להם באותו יום, ולפי הנ"ל ניחא, דאדרבה מזה מוכח כדברי רש"י, דהרי כיון דהם היו צריכין לאכול מצה ולא חמץ, ואם היו המצרים מניחים להם לשהות כדי שיעור חימוץ, א"כ מדוע לא אפו הם את הבצק מצות באותו זמן דהרי בתוך זמן כזה יש שיעור אפיה, ע"ד (פסחים מ"ח) ר"ג אומר ג' נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו, ופרש"י ואין כאן שיעור חימוץ אף שאחת ממתנת עד שיאפו השתים, ואף לרבנן דהתם דסברי דשלש נשים עוסקות בבצק, מ"מ מוכח אף לדבריהם דבכדי שיעור אפית האחת אין העיסה של שניה שהתחילה ללוש תחתיה בעוד שהיא מקטפת בא לידי חימוץ, אלא ע"כ דהמצרים לא הניחו להם לשהות בכדי שיעור חימוץ וממילא לא היה להם פנאי אף שיעור לאפות מצה:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**Another explanation of unleavened bread:** The miracle of the matzah is that the Israelites' dough did not become hametz after they left Egypt! The Israelites were commanded to eat matzah on the fifteenth day of Nisan when they left Egypt. Yet the people did not have time to bake before they left Egypt and it took a least a part of a day to travel from Ramses to Sukkot. According to Rashi, the distance from Ramses to Sukkot is 120 mil. The Midrash teaches us that the Israelites miraculously traveled this distance in a short period of time, "on the wings of eagles." Yet even the time it would have taken an eagle to travel this distance was enough for the dough they carried on their backs to become hametz. Since they had to eat matzah that whole first day, their dough would have become hametz! One of the miracles when they left Egypt was that their dough did not become leavened on the initial leg of their travels from Egypt!


###### Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:3
[Ephod Bad on Pesach Haggadah, Magid, Rabban Gamliel's Three Things 6:3](https://torahapp.org/share/book/Ephod%20Bad%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_Rabban%20Gamliel%27s%20Three%20Things/r/6:3)

**והנה** כבר נפסקה ההלכה (סופ פסחים) דמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ומוכרח כן מקרא, וצריך להבין מה נשתנה מצה מרור הלא שניהם משום זכר. ועוד י"ל מדוע בפ' בא כתיב ואכלו את הבשר בלילה הז צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, דמשמע תחלה מרור ואח"כ מצה ופסח, ובציוי להבא כתב (בפ' בהעלתוך) בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו דמשמע תחלה מצה ואח"כ מרור ואח"כ פסח וכן פסקינן להלכה, וי"ל דהנה טעם אכילת מרור זכר לוימררו את חייהם, ובמצה ב' טעמים, א' משום זכר די אכלו אבהתנא כו' מחמת עבדות, ב' זכר להטוב שעשה עמנו למהר להביאנו לסוכות ולהכניסנו לקדושה ושלא נשתקענו בטומאת שער הנו"ן שמה. והנ"מ אם זכר לעבדות וענוי אזי בהיותנו בגלות אין חיוב לזכר זה דאכתי עבדי אנן, ולהכי באמת מרור אין חיובו מדאורייתא בזה"ז, אבל מצה דמלבד זכר העבדות יש טעם השני שזיכה אותם ליכנס בשערי קדושה, ומה בכך שאנחנו בגלות מ"מ עבדי ה' אנחנו, ע"כ החיוב מדאורייתא אף בזה"ז, לזכרון הטובה שהוציא אותנו בחפזון ויצאנו משער טומאה ונכנסנו לקדושה, ועוד נ"מ אם מצה זכר לעינוי א"כ מהראוי לעשות הזכרונות כסדרן מרור תחלה זכר לוימררו ואח"כ מצה על עינוי האכילה שם בעבדותם ואח"כ פסח לזכר הגואלה, אבל אי במצה הטעם לזכר שלא נשתקעו בטומאה, א"כ העיקר לעשות לזה זכרון תלה, ומהראוי שתהיה מצה לראשונה, ואח"כ פסח. וזה בפסח הראשון שעדיין היו במצרים ולא היה אז הטעם רק זכר למצה שאכלו בעידן עבדותם להכי אמרה התורה שיהא הזכרון לסדר, מרור, אח"כ מצה, אח"כ פסח שיהא נאכל על השובע, וזה ואכלו את הבשר בלילה הזה דייקא, היינו בפסח מצרים כסדר הזה מרור, מצה, פסח. אבל על להבא לדורות עיקר הזכרון במצה שלא הספיק בצקם להחמיץ כו' וגאלם והוציאם מנו"ן ש"ט אזי מצה מוקדמת למרור. וזה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה ע"ש שלא הספיק כו' וגאלם. זהו טעם העיקריי, גאולת הנפש שלא ישתקעו בטומאה נוסף על גאולת הגוף, ומביא ראיה מפסוק ויאפו את הבצק כו'. ר"ל בסוכות אפו עוגות מצות ולא חמץ משום דבשעה קלה באו לשם, והכל מפאת גולת נפשותינו מיהר והגדיל לעשות עם אבותינו וכן יגדיל לעשות עמנו בב"א:

**Rabbi Mark Greenspan:**
**Matzah and Maror: Which Comes First?**
It is interesting to note that matzah and maror each have different status in Jewish law. Although both are symbols that help us remember our experience in Egypt, matzah is still considered a Torah obligation while the Talmud says maror is only a rabbinic obligation. Furthermore in Parshat Bo, we are told, “They shall eat it roasted over fire and matzah along with maror,” and later we read, “They shall eat it along with unleavened bread and bitter herbs.” So how do we account for the differences between these two symbolic foods? While the maror is a reminder of the statement, “They embittered their lives,” matzah has double significance. It reminds us of what our ancestors ate in the land of Egypt and it also reminds us of the good which God did for us by taking us out of Egypt quickly. Had God not taken us out of Egypt with haste we would have sunk to the fiftieth level of impurity and we would not have been redeemable any more. In exile we no longer need a reminder of the bitterness of slavery. Therefore the sages downgraded the obligation to eat bitter herbs to a rabbinic obligation instead of a Torah obligation. Even though matzah is a reminder of slavery, it also serves as a reminder of redemption, and how fortunate we were to enter into the gates of purity rather than the gates of impurity. Therefore it continues to be a Torah obligation; even if we are not are still in exile, we are now the servants of God! Finally the order of the foods has to do with when each commandment applied. When the Israelites observed the first Pesach in Egypt, the foods were ordered according to their experience: first the bitterness of slavery, then the matzah the food of redemption and finally the Passover offering as we see in Exodus. For future generations, when matzah would become the central food, matzah was mentioned first (as we see in Numbers). Matzah was a reminder of our flight to freedom and the fact that we did not become so mired in Egypt that we could not escape.