## Eretz Chemdah, Bereshit

###### Eretz Chemdah, Bereshit 55:1
[Eretz Chemdah, Bereshit 55:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Bereshit/r/55:1)

(סנהדרין דף צ' ע"ב) **שאלו רומיים לריב"ח מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות, א"ל תרווייהו מן המקרא הזה ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו' ודילמא וקם העם הזה וזנו, א"ל נקוט מיהא פלגא בידייכו** ע"ש, ויל"ד הלא הוא שאל תרתי ולמה לא השיב רק חדא אידך מה תהא עלה, ותו יל"ד מעיקרא מאי קסבר דקאמר תרווייהו ממקרא זה, ואח"כ חזר ואמר נקוט פלגא בידך, ונ"ל דרש"י פי' בס' בראשית בקרא וייצר ה' אלהים את האדם. ב' יצירות יצירה לעוה"ז ויצירה לתחיית המתים ע"ש. וראיתי בס' שמנה לחמו משם הגאון מהרי"ס ז"ל לפרש דברי רש"י ע"פ האמור בזוה"ק להקשות מדוע בכל הנבראים בימי בראשית לא נאמר כ"א ברא אלהים וגבי שמים וארץ נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ותי' הזוהר דאין הקב"ה מיחד שמו הגדול של הויה ב"ה על דבר נפסד וכלה. וכל ההוויות הן הן עומדין לפסידא דלא הדר בשביל כך לא נאמר בבריאותם ה', זולת בבריאת שמים וארץ דלעולם עומדים שפיר יחוד שמו של הויה ב"ה על יצירתם. ובהיות כן היה קשה לרש"י אמאי נאמר כאן ביצירת האדם ה' אלהים הלא גם הוא אינו קיים לעולם, ואיך מייחד הקב"ה שם הויה ב"ה עליו. לזה תירץ רש"י שני יצירות כתיב כאן אחד לתחיית המתים שאין אחריו הפסד ומיתה מש"ה שפיר נאמר שם הויה הכא ע"ש ודפח"ח, מעתה י"ל דזה היה כוונת הרומיים דשאלו ב' בבת אחת דשאלה זו מנין לתחה"מ היה יכול לפשוט ממקרא זה מדחזינן בשאר כל הברואים לא נאמר שם הויה ב"ה וגבי יצירות האדם נאמר ע"כ משום דיש יצירה גם לתחה"מ, ולכן שאלו מנ"ל ג"כ דיודע עתידות (ומבואר אצלי דלאו על עתידות פשוטות שאלו כ"א על בחירת האדם שיחטא כמ"ש הרמב"ם) וי"ל שאין הקב"ה יודע עתידות אם יחטא האדם, א"כ לעולם י"ל דאין הקב"ה מחיה מתים, ומ"מ נאמר שפיר הוי"ה ביצירת האדם דיצירת האדם' היה שלא ימות רק אחר שחטא אדה"ר נגזר מיתה, והשיב ר"ג כיון דעכ"פ מוכח מקרא דקם העם הזה וזנו דיודע עתידות ממילא ידע הקב"ה שעתיד האדם לחטוא ויגזור עליו מיתה, ממילא מוכח תחה"מ מקרא דוייצר מדנאמר ביצירתו שם הוי"ה ב"ה וא"ש דקאמר תרווייהו ממקרא א' דבאמת תרתי ש"מ דיודע עתידות ויחיה מתים:


###### Eretz Chemdah, Bereshit 55:2
[Eretz Chemdah, Bereshit 55:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Bereshit/r/55:2)

**ובדרך אחר** אמרתי ליישב הא דלא השיב ריב"ח רק חדא דאודי לי מיהת דיודע עתידות ע"ד דאיתא במס' תענית (דכ"ה) דבר אחר צדיק כתמר יפרח דריש ר"ח בר לוליאני אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אלא אם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר זה אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף (ופירש"י שאינו בתחיית המתים) לכך נאמר ארז ואלו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז זה אינו עושה פירות אף צדיק ח"ו אינו עושה פירות (ופירש"י שאין לו שכר לעתיד) לכך נאמר תמר. והנה לעיל כתבתי בנ"ט לשבח בהא דאמרו בעירובין י"ג נוח לאדם שלא נברא ופי, מהרש"א מאחר שהלאוים יתרים על העשין ונוח להפסד יותר משכר וקשה הלא אין עון בחקו ית' וכתבתי שם ע"פ דברי העקרים אשר העלה ואשר הביא דהשכר הוא נצחיי והעונש הוא זמניי א"כ אע"ג דנפיש העונש מהלאוים על השכר מקיום העשין מ"מ מאחר דהשכר עדיף באין ערך על העונש, דהעונש הוא רק זמניי והשכר נצחיי טוב שנברא שיוכל להשיג שכר נצחיי ע"ש. אולם איתא שאם לא חטא אדה"ר היה די במצוה ראשונה לבד שלא יאכל מעץ הדעת, והשהא י"ל דלשאלה זו מנין שהקב"ה מחיה מתים הוי מקום לומר דמוכח מדאיתקש צדיק לארז שגזעו מחליף ועתיד לעמוד בתחיה רק כוונת הרומיים היה מנ"ל להקיש לארז ולתמר לשבח ודלמא ח"ו להיפוך מה ארז שאינו עושה פירות ומה תמר שאין גזעו מחליף וכ"ת דע"כ ליכא למימר דאיתקש לארז שלא יעשה פירות בשכר לעתיד שהוא נצחיי דאל"כ קשיא איך ברא את האדם לרעה ח"ו לזה שאלו, ומנין שיודע מה שעתיד להיות ולא ידע בשעת הבריאה שיחטא אדה"ר ולא יהיה רק מצוה אחת, ומש"ה השיב לו אודי לי מיהת דיודע עתידות אם כן ליכא למדרש לארז לגריעותא שאינו עושה פירות וע"כ לשבח איתקש דגזעו מחליף ועומד בתחה"מ הרי אי מוכח דיודע עתידות ממילא מוכח נמי דמחיה מתים ג"כ וא"ש:


###### Eretz Chemdah, Bereshit 55:3
[Eretz Chemdah, Bereshit 55:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Bereshit/r/55:3)

**הנה** עמדו הקדמונים בהך קרא הנאמר בסדר בראשית ויאמר ה', הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם דמה בכך ומה איכפת ליה להקב"ה אם חיה יחיה לעולם, אלא המתיקו הענין כך שמה שנאמר בתורה כי לא יראני האדם וחי, מקרא זה לא נאמר אלא עד לאחר החטא שחטא אדם הראשון. אבל קודם החטא שהיה אדה"ר שומר מצוה ראשונה אשר צוה אותו אלהים היה מזדכך החומר שלו לרוחני והיה כאחד מצבא מרוה, והיה סיפוק בידו בחיים חיותו לראות באור פני מלך חיים, רק אחר שחטא ושינה מצות המקום ב"ה. היה השינוי חוזר לברייתו שלוקח מן העפר ונתגשם לחומר והוא מסך מבדיל שלא יוכל לראות פני השכינה בעוד החומר כרוך על עקבו עד הפרד הנפש מן הגוף. והנה תכלית בריאת האדם היה ע"ש סופו שיוכל לחזות בנועם ה' בלי כסופא, וזה אי אפשר להשיג עד אחר מותו, והשתא א"ש דחלילה בודאי מפי עליון לא תצא רעה רק הטוב ההוא אמר ועתה פן ישלח ידו כלומר עתה אחר החטא שנתגשם ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, א"כ לא יוכל לקבל שכרו הנצחיי לעולם מאחר שיהיה תמיד החומר כרוך על עקבו לכן גרשו מן הג"ע וגזר עליו מיתה שהוא לטובתו למען יוכל לקבל שכרו משלם לבעבור זאת אמרו במ"ר כי טוב מאד זה המות שהוא באמת טובה גדולה כאמור. ובזה יש להבין המדרש דאיתא במ"ר שם בקרא דעפר אתה ואל עפר תשוב. אמר הקב"ה לאדם הראשון קומץ עפר גזולה בידך השב לבעליו ע"ש. ולכאורה קשה א"כ קודם החטא נמי צריך להשיב, אבל עם האמור א"ש דקודם החטא נזדכך החומר לרוחני וגזלה נקנה בשינוי מעשה, רק אחר שחטא וחזר לברייתו, אמר הקב"ה השב לבעליו עפר הגזול שבידך. ובזה יש לבאר בתהלים (קט"ז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו דיל"ד למה דוקא לחסידיו ולא לצדיקים. דבמס' ברכות ר"פ כיצד מברכין (דף מ"א), ר"ל רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, ומשני כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, דלאחר ברכה שייך הארץ לבני האדם. וידוע מ"ש חז"ל (ב"ק דף ל') האי מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דברכות, א"כ זה כוונת המשורר במ"ש יקר בעיני ה' המותה לחסידוו דבשלמא הצדיק אע"פ שאין עבירה בידו מ"מ הוא מוכרח למות מכח גזירת עפר אתה ואל עפר תשוב להחזיר הגזלה לבעליו כמאמר המדרש הנ"ל משא"כ לחסידיו שבודאי קיים מילי דברכות, ולו הארץ אחר הברכת כנ"ל שוב אין גזלה בידו ולמה ימות החסיד. לבעבור זה קשה בעיני ה' המותה לחסידיו המותה של חסידיו דוקא. וכמדומה לי שזה עשרים שנה ששמעתי פירוש פסוק זה משם הרב המובהק החסיד מו"ה מיכאל ז"ל הנזכר בהקדמת שו"ת פ"מ ח"ר מזקני הגאון ז"ל: