## Eretz Chemdah, Eulogies

###### Eretz Chemdah, Eulogies 23:1
[Eretz Chemdah, Eulogies 23:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/23:1)

(שם ו א) **יש רעה אשר ראיתי תחת השמש וגדולה היא אלי וגו'**, המלך החכם מצייר משל ונמשל, תחלה הציב משל, **איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו וגו' זה הבל וחלי רע הוא**. וזה דבר הנודע לכל בני אדם, כי זה האיש עמל לריק ובהלה, עתה לוקח נמשל, הלא עיקר האדם הוא הנפש וכחותיו והגוף רק לבוש בה, תתכסה מערומיו, הוא רק עבד עבדים לשרתה, ועיקר תכלית חייו לעבדה ולשמרה, והיא אין לה הנאה מכל חמדת הזמן והבליו, ואם הוא ייגע כל ימי חייו לצורך הגוף, וגם השכל והנפש יהיו עבדים לצורך הגוף אשר אין להם שום הנאה מזה (כמ"ש בפסוק יש אחד ואין שני הוא השכל ע"ש) ונפשו הרוחניית לא תשבע ואין לה שום הנאה מן העשר וחמדת הזמן. **אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו** ור"ל ויהיה אצלי רב ודי שהשנים הזמניים של עוה"ז הם יהיו ימי שניו, ולא יבקש שנים נצחיים בעוה"ב, **ונפשו לא תשבע מן הטובה**. שהנפש אין לה שום הנאה מתענוגי הזמן, **וגם קבורה לא היתה לו**. שלא הנין לו דבר שישמרנו בעת הקבורה, צדק אשר לפניו יהלך ויגן בעדו לשמרו **אמרתי טוב ממנו הנפל** שלא היה ביכלתו לעשות טוב לנפשו ונשמתו כלל, **כי** הנפל הזה **בהבל בא ובחשך שמו יכוסה**. וזה החסרון שיש בהנפל, אבל יש לו מעלה, **כי גם שמש לא ראה ולא ידע** ולא היה ביכלתו לראות שמש, וא"כ **נחת לזה מזה** שהיה ביכלתו לראות אור, כי בהבל בה ואין בו ממש מצד התחלתו ובחשך ילך אין בו התמדה מצד קצה חייו האחרון. **ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה**. ר"ל טובת הנפש הרוחניית **הלא אל מקום אחד הכל הולך** וסוף מורכב יתפרד:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 23:2
[Eretz Chemdah, Eulogies 23:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/23:2)

**(שם ח א)**מי כהחכם ומי יודע פשר דבר**. שרם בואו להציע את השאלה הזאת הסוערת כסער מתחולל קורא הוא אל החכמים מי מהם היודע פשר דבר בין ב' הסעיפים האלה המכחישים זא"ז והם הידיעה והבחירה.**אם ימצא חכמת אדם שתאיר פניו ועוז פניו ישונא**אל עבר פני השאלה לבא עד תכונתה ופני השאלה ישונא, ובזה מתחיל להציע את דבריו. (ב)**אני פי מלך שמר ועל דברת שבועת אלהים**. יאמר אחר שהידיעה הקדומה מקפת את כל פרטי המעשים העתידים הלא תתחייב ותכריע את העושה אל המעשה ההוא ואם בכל פעולה אשר אעשה לא אני העושה, רק אני פי מלך שמר באשר כן הוכרחתי לעשות מצד ידיעתו הקודמת, ותפס המליצה, כי על דברת הפעולה אשר אני עושה כבר קדמה שבועת אלהים, שאני מושבע ועומד לעשות כן, יען שכן ידע היודע האמתי, כי כן אעשה בעתיד, (ג)**אל תבהל מפניו תלך אל ותעמד בדבר רע כי כל אשר יחפץ יעשה**יאמר הנה מעתה בבואו איזה פעולה לידך, אל תבהל לחשוב תחבולות על הפעולה אם לעשות או לחדול, כאילו מפניו תלך להיות ברשות עצמך. ובכח בחירתך, וכן אל תעמוד בעת שיבא לידך דבר רע, ותעמוד על עמדך מלעשותו, כי כל זה לא יועיל, כי כל אשר יחפוץ יעשה והרי אתה מוכרח מצד חפצו הקדום בידיעתו אחרית דבר מראשיתו: (ד)**באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה**תפס בזה משל נמרץ. כי כבר ימצא מלך שאינו שליט בעבדיו לעשות עמהם כחפצו. רק כל דבר מלכות יחתך עפ"י יודעי דת ודין וראשי העצה. ובזה יתכן לבקש תחבולות לבטל גזירותיו ע"י שרי המדינה בשלא יסכימו עמו. אבל במקום אשר דבר המלך בעצמו שלטון ועשה המלך כרצונו באין מוחה. אז מי יאמר אליו מה תעשה, ובכן מי יעיז לבקש תחבולות במעשיו מה יעשה או לא יעשה ומי יבא אחרי דבר המלך הגדול אשר כבר עשהו (ה)**שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת משפט ידע לב חכם**סובב על אופן דבריו לאמר מי שהוא שומר מצוה ועושה אחת ממצות ה' לא יתכן לומר שהוא שומר את המצוה ועשה מ"ע. או נשמר ממצות ל"ת, רק לא ידע דבר רע שלא ידע כלל לעשות דבר רע, ואין ביכלתו לעשות רע כלל. כי כבר הוכרח לעשות המצות מפאת הידיעה הקודמת, וכל לב חכם ידע כי לכל פעולותיו אשר יעשה יש עת קצוב ליום הכסא המוגבל מראשית קדומים בו יוכרח לפעולה הזאת, וגם יש משפט וגבול עד כמה תתפשט הפעולה הזאת. בכמות ובאיכות ובמשך התמדתה בזמן (ו)**כי לכל חפץ יש עת ומשפט**. היינו לא לבד לפעולות אדם נקבע להם עת וגבול ידוע אבל גם לכל חפץ העולה על רוחו כבר הוכן מראשית. עת קבוע לחפץ ההוא. ומשפט וגבול ידוע, כמה ואיך, ומתי יחפוץ לעשותו עד שיצדק לומר כי**רעת האדם רבה**וגוברת**עליו**לא שהוא מתגבר על מעשה הרע ועושהו בבחירתו. אך להיפוך שהרע מכריחו לעשותו מצד ידיעה הקדומה הגוברת עליו (ז)**כי איננו יודע מה שיהיה כי באשר יהיה מי יגיד לו**באר בדבריו ההכרח אשר בארוהו הפילוסופים המעיינים בזה הענין. באמרם שא"ת שאין השם יודע את הכל בידיעה קדומה חלוטה רק שעדיין יש טבע האפשריות ביד האדם לעשות או לחדל. א"כ ע"כ תצטרך לשלול כל הידיעה מיוצר כל כי לא יתכן שאחר שיבחר הפועל לעשות פעולתו תתחדש להשם אז ידיעה מחודשת, כי כן בחר ועשה, וישוב ריבוי הידיעה והחידוש ההוא אל עצמות ידיעתו שהוא עצמותו יתברך, וזה מבואר הביטול, וז"ש שא"ת שהשם אינו יודע מה שיהיה בעתיד א"כ אשאלך כאשר יהיה הדבר ההוא אח"כ מי יגיד לו ? הלא התחייב ריבוי ושינוי וחידוש בידיעתו שהוא עצמותו יתברך. (ח)**אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטין ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו**, ע"כ גוזר אמר כי אין אדם שליט ברוח החפץ שלו למנוע כלל מן הדבר אשר יחפוץ, וגם ביום המות אין שלטין לפעולת מאומת, וכן במלחמה הנוצח והנופל בחרב, ההרוג וההורג, כולם כבר יצאו והיה בהכרח ידיעת היודע מראשית אחרית, ומצד זה לא ימלט רשע את בעליו, כונתו, כי בעת בא ליד האדם מעשה רשע הלא טבעו ימניעהו מעשותו בעבור שיודע כי הוא מעשה רשע, אבל עפ"י הנחה הזאת אין כח ביד הרשע מצד שהוא מעשה הרשע שבעבורו תמנע את בעליו מעשותו כי כבר ידע השם כי זה האיש יעשה זאת בלי ספק. (ט)**את כל זה ראיתי ונתון את לבי וגו' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו**, ר"ל כי לא לבד שגזר כן בפעולות אשר יעשה האדם לעצמו, אבל גם בדברים היוצאים אל זולתו כמו עת שישלוט האדם באדם להרע לו אין לו בזה שום עון כלל, כי מוכרח הוא במעשיו, וחבירו כבר מוכן להרצח על ידו מקדמי עולם. (י)**ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל**בזה העמיד קוטב השאלה הזאת ויסודה, כי לא יצא ע"ז מצד החקירה במהות ידיעתו יתברך וכבר יודע כי מי כל בשר אשר יגבול ידיעת השם גומר עד פה תבוא ולא תוסיף, אלא כי בא ע"ז מצד המוחשות אשר רואה את הרשע מצליח והצדיק מעונה ביסורין, ועז"א ובכן ראיתי רשעים אשר לפי רוע מעשיהם ופשעיהם היו ראוים להיות קבורים מכבר והם הולכים ובאים ומצליחים, וממקום קדוש יהלכו שכולם משבחים אותם כאלי יהלכו ממקום קדוש וקיימו כל התורה כולה, אבל וישתכחו בעיר כמת מלב, ולא יזכרו מיד הצדיקים אשר כן וכדין עשו, כמ"ש למה הצדיקים דומים בעוה"ז כמו ששרפו כל התורה, ולמה הרשעים דומים כמו שקיימו כל התורה, וזאת הטענה העיקרית אשר הסבה את לבו בעיון הראשון לומר כי אין אדם שליט במעשיו כי מוכרח הוא על כל דבר פשע גם על מעשה הצדק באופן שאין לו שכר מאומה ואין דין וחשבון, אבל לא התמהמה רגע בדעה הנפסדת הזאת, והכה על קדקדו תוך כדי דבור,לומר גם זה ההכרח הבל, ואין בידנו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים ראיה על המאמר להכחיש שכר ועונש דין וחשבון כמו שיבאר (יא)**אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע**(יב)**אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו*, אומר תחלה סבה כוללת על שאין השם מעניש לרשע תיכף בעוה"ז, כי אדרבא זה ראיה ברורה על הבחירה הגמורה החפשיית אשר ביד האדם, והוא בעצמו הסבה לזה להאריך לרשע עד בא קצו, כי אם היה מעניש לרשע תיכף בעת עשותו מזמת לבו לא היה במציאות כלל שיבחר האדם בדרך רע אחר שהיה יודע כי תיכף ענוש יענש ונתן בפלילים, והיתה הבחירה בטלה כלל, ובזה לא היה מקום גם למעשה הצדק ויראת השם כלל, אחר שגדר יראת ה' הוא שיירא אותו יראת הרוממות שאז נקרא ירא ה' משא"כ אם נמנע מן החטא בשביל פחד העונש לא את ה' הוא ירא רק א"ע וכמו שביאר זה באורך בעקדה (שער ד) בביאור העשרה מאמרות, וז"ש אשר אין נעשה פתגם המלך ועונש של מעשה הרעה מהרה הסבה לזה הוא כי על כן מלא לב ב"א בהם ימלאם לבבם לעשות רע, משא"כ אם היה מענישם תיכף הלא בהכרח לא יוכלו לעשות רע ותבטל הבחירה אשר חטא עושה רע מאת ומאריך לו מבלי להענישו תיכף, הסבה לזה כי גם מזה בעצמו יודע אני אשר יהיה טוב ליראי אלהים ויהיה שכרם גדול יותר מאד, יען אשר ייראו מלפניו יראת הרוממות, משא"כ אם היו מעניש תיכף לא יצייר יראת ה' רק יראת עצמן. אמנם הגם שהסבה הזאת מספקת בגוף הדבר מדוע לא יעניש ה' לרשע, כי זה הכרח לתת מרוצה חפשיית לכח הבחירה ומעגליו, עדיין לא ינוח הדעת בזה, כי ישאל בין כך וכך לקתה מדת הדין ? הלרשע לעזור וליראי ה' יוכיח, ואיה עונש ושכר המובטח בשכר מצות ועונש עבירות, שכר ועונש זמני נוסף אל השכר הרוחני, ומדוע לא מלא ה' את דברו לתת לנו השכר הגשמיי ג"כ כאשר הבטיח בתורתו. והנה שומה בפי על ענין זה משל נפלא בו יתראה הענין באספקלריא המאירה ולישרי לב שמחה, מלך אחד היה לו ב' עבדים, הא' היה נאמן לפניו ואהבת נפשו אהבו, והשני היה רע מעללים וישנאהו, ויצו המלך את שניהם לעשות לו איזה דבר גדול לצרכו ויתן את שכרם, שכל מי משניהם אשר יחפץ ויצליח לעשות הדבר ההוא כרצונו ילבישהו בעדי מלכות, וירכיבהו על סוס המלך ויקרא לפניו אברך, 	גם הזהיר את שניהם על ענין אחד שלא יעשהו, והזהירם שכל מי שיעבור על פקודתו לעשות הדבר אשר שנא יפשיטהו ערום ויכסהו בבלויי הסחבות, ויקראהו בן מביש ומחפיר, והעבדים האלה גם שניהם הצליחו לעשות העבודה ההיא אשר צוה אותם לעשותה ככל אשר היה חפץ לב המלך, אבל לעומת זה מרו את דבריו באזהרה אשר הזהירם שלא לעשות את הדבר אשר שנאה נפשו, חלפו חק ויעשו הדבר הזה נגד רצונו, ויהי היום והמלך היה עם שני עבדיו ביער במדבר ויצו למשרתיו לקחת את העבד אשר אוהבו, ולהפשיטו ערום ולכסותו בגדים טלואים ובלואים ולבזותו ולקללו, ופל העבד אשר שנא צוה שילבשהו בעדי מלכות ולהושיבו על סוס המלך וצניף הכבוד כדור יצנפהו צנפה, ויתמהו משרתי המלך איש לקראת רעהו ובעיני העבד הנאמן רע, ויצעק חמס, הזה שכר עבודתו וברית אהבתו, לבכר את בן השנוא על פני בן אהובו הבכור, אחר ימים רבים היה יום השוק בעיר המלוכה אשר התאספו כל בני המדינה רבים ונכבדים, ויצו המלך לקחת את העבד אשר שנא, ולהפשיטהו ערום ויחף כמשפטו וליסרו בכל רחובות קריה, ואת העבד האהוב, שם עדי יקר על ראשו, וירכבהו בלבוש מלכות לפני כל ההמון הגדול הזה וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, אז נודע משפט המלך וחכמתו כי רבה היא כי באשר היה מזכרת לתת לכל אחד את שכרו וענשו כאשר הבטיח להם והיה לזרא בעיניו לעשות את כל הכבוד הגדול לשונאו, ובוז הגדול הזה לבן משק ביתו, ע"כ הקדים ושילם הגמול לאויבו והעונש לאוהבו, ביער בערבה, אשר הכבוד הזה שנעשה לו אז מאפס ותהו נחשב, אם מפני שלא היה בו ממש, כי לא ראהו שום אדם רק קוצי המדבר והברקנים, ואם מפני שלא התמיד, כי לקה אח"כ כיס הקצף וישתה לרויה לפני רבים עמים, וכן הבזיון שעשה אז לאהובו ג"כ הבל הוא משני טעמים אלה משא"כ הכבוד הגדול והחרפה הגדולה שנעשה לשני אלה בתוך עיר המלוכה זה נכתב למזכרת לא ימחה לנצח:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 23:3
[Eretz Chemdah, Eulogies 23:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/23:3)

**מעתה** מי היודע אז מחשבת המלך ותחבולותיו, בשדה יער, בשפכו כוס הכעס על יקירי, ואת אויבו יברך בכבוד מדומה ? הלא יאמר טוב אחרית דבר מראשיתו כי הכבוד הזה הנעשה לבן מביש ומחפיר הוא לו תכלית הבזיון והקלס. והוא העד השנאה אשר שנאו המלך וחושב מחשבות להענישו. והכעס שכועס על אוהבו להכלימו לפני עצי היער. הוא תכלית האהבה, ואות התפארת, כי ילבש בגדי מלכות והצמידים בשער בת רבים! וכן יעשה המלך הגדול אשר לו המלוכה, לעבדיו יושבי שפל אשר הבטיחם רב שכר לשומרי מצותיו, ובזיון וקצף לעוברי רצונו, ולא ימלט כי גם עבדיו הצדיקים אשר אהבה לא ויחטא באחת ממצותיו, אשר עבורם התחייבו ענש המיועד, וגם הרשעים לפעמים יעשו אחת ממצות ה' ומוכרח לשלם שכרם, ושני אלה לא לרצון לפניו. לכבד את אויביו ולהבזות את אוהביו בעולם הרוחני בעיר מלכותו אשר שם הכבוד, כבוד נצחי, והבוז הוא כלמת נצח, וע"כ חלק את השכר והעונש בין שני המקומות. ומקדים לשלם גמול לרשע פה בעמק הבכא. בעולם החומרי אשר כולם פגרים מתים. פה יעטרוהו בגדולת הצלחת הזמן המדומה, העושר והכבוד הכוזב אשר אין בו ממש בעצמותו, כי כל הזמן שרשו ויסודו כוזב תהו ובהו. וגם לא יתמיד, כי כמעט רגע והוא על גדיש ישקוד וירד שם שאינו והמונו אל ירכתי בור. ואל עבדו הנאמן ילביש פה בלויי הסחבות יפשיטהו ערום ויתנהו לבוז בעיני גולמיס אובדים אשר תמס יהלוכו. ומי אשר עינים לו לבחון את הכבוד וההצלחה הזמניות כי תהו הנה. וכל הסמל והבוז אשר ימצא בה ג"כ אפס ואין. הלא יתעצב מאד על יקר הזמני הארוג מקורי עכביש. מוצהב במסוס נוסס עץ נרקב המאיר באישון לילה ואפלה מנודח, וישמח אל בלויי הסחבות אשר ילבישהו הזמן. והוא כחתן יכהן פאר. הוד והדר בבית אלהים במלכות הנפש, די לעלמין לא תתחבל, וע"ז דרשו חז"ל על הפסוק. טוב כעס משחוק. טוב כעם שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק עם הרשעים בעוה"ז. כי ברוע פנים ייטב לב, כי הכעס הזה בעונש הזמני הוא אות האהבה הגמורה להטיב אחריתם בעולם הנצחי, והשחוק שמשחק עם הרשעים. באמת אך שחוק הוא, הבל ואין בו מועיל בשישתגע לפני אבני השדה אשר בשפל לאמר, כי בביתי הון ועושר, והוא כטיט חוצות בעיני הנפש הרוחניות אשר הוא האדם העקרי, היא לא תדע דבר מן ההבלים האלה ולא תצער על העדרם. והוא אות כי שנוא הוא בעיני ה' ומשלם לו על פניו ולהכריתו עפ"י המשל הנזכר, וז"ש במאמר הנ"ל (יג) **וטוב לא יהיה לרשע** בחן את הטובות הזמניות מצד שני הנסיונות אשר בארתי. (א) כי טוב לא יהיה לרשע שאין הטוב בו הויה עצמיית, כי איננו רק בכח הדמיון לבד (ב) **ולא יאריך ימים** שלא יתמיד לנצח, והוא דומה בשני עניניו **כצל** שאין בו ממש בעצמו. גם אין לו התמדה. גם כי דרך הצל שכל שהצל מתארך יותר הוא סימן שכבר רפה היום לערוב. וכשבא עד תכלית האורך. פתאום ישקע השמש ואיננו, כן כל שהרשע מתגדל יותר הוא סימן מפלתו, בעבור **אשר איננו ירא מלפני האלהים** ומצד זה ידלה מים נאמנים לאמר כי (יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ. אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו' אמרתי שגם זה הבל ההבל הזה שאנו רואים שמגיע אל הצדיק בעוה"ז כמשפט הראוי לרשע, ואל הרשע כמשפט הצדיק. אינו הבל אמתי, רק יתיחס ההבל הזה על הארץ בלבד בעוד לא ראו אור השכר הרוחני אשר יתנו לצדיק בקרית מלך רב בחיים שאחר המות, שאין אחריו מות, והרשעים יהיו דראון עולם במות שאחר החיים שאין חיים אחריו, אמרתי בהשקפת האמת וראיית העתיד שגם זה הבל. ומה יתרון מולך בחזיון לילה, ובטרם בקר והנה חלום, וכדרך שאמר אסף (תהלים ע"ג ב) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים וגו' ואמרו איכה ידע אל וגו' עד אביא אל מקדשי אל בית מקדש מלך בעולם הנצחי. אבינה לאחריתם. כי אך במלקות תשית למו, שע"י הטובות הזמניות שנתת להם הפלתם למשואות, כי יעופו ההצלחות האלה כאשר יעוף החלום ע"י היקיצה בעת אשר בעיר המלוכה צלמם תבזה. ואני רואה אז כי בער הייתי בהתלונני על ההצלחות, כי הלא אז אחזת ביד ימיני ובעצתך תנחני לבחור דרך החיים האמתים ונתת לי עוז בעולם החומרי למען ואחר כבוד תקחני בעולם הנצחי: (י' א) **זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט** אומר כמו שזבובי מות יבאישו ויביעו את השמן המרוקח וממולח בבשמים יען שהריח שבו הוא מקרה קלוט אותו מן הבשמים, מה שלא יהיה כן בשמן המור אשר הריח עצמו לו. כי לא יתפעל מן הזבובים המתים. כן יקר וכבד מחכמה, מחכמה מכבוד, היינו מחכמה הנסבבת מכבוד, ר"ל החכמה אשר שקד בה בעבור השגת הכבוד שאז השיג את החכמה במקרה ע"י אהבת הכבוד שהוא אצלו באמת, החכמה המקרית הזאת תכבידה סכלות מעט, שאם תלוה אליה מקרה הסכלות תכביד כף המשקל ותכריעהו לרוע וכעוף תתעופף חכמתו: