## Eretz Chemdah, Eulogies

###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:1
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:1)

(ירמיה ט יו) **כה אמר** ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבאנה ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים, כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו, בושנו מאד כי עזבני ארץ כי השליכו משכנותינו כי שמענה נשים דבר ה' ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי כי עלה מות בחלונינו וגו', דבר כה נאם ה', ונפלה נבלת האדם, כה אמר ה' אל יתהלל וגו', (שמואל א' ד יד) ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה וגו' נס ישראל וגו' גלה כבוד וגו', וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך, (שמואל ב יט א) וכה אמר בלכתו בני אבשלום וגו' מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:2
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:2)

**יפחד** כל איש ממות יען הוא קץ כל בשר, לא כן יתר הצרות יאמר שב שני הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף, אך במות הטבעי הורגלו לא ממיתה משונה שהפחיד את הנפש, משל למלך שראה שהגנבים וחייבי מיתות הורגלו במיתת תליה ובחר מיתה אחרת למען הפחידם, ואף כי מיתה פתאומית, שלא יוכל לצות בניו וב"ב, אמרו עד יעקב לא היה חולשא, יש לומר משל למלך ששלח את עבדיו למאסר, כשמגיע זמנו לצאת אין חושב על מקום אשר היה, אבל אם לוקט מרגליות חושב על זמנו, באמת האדם פה מתקן הרבה, אבל קודם יעקב שלא היה רק שבע מצות לא תקנו רק כח המדבר ולא הוה חולשא, בשגם הרשעים מה להם להתעכב, אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאום. (שמואל א כת) איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה (ווי חסרה ארעא דישראל גברא רבא) ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה דבר ה' אל שמואל בשילה. ויאמר המלך אל עבדיו הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל, ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר וגו'. המון האומה כאיש פרטי, פרטיהם כאברים, כמה דאילנא אית ביה עלין איבין ענפין ושרשין, כן ישראל, עמא דארעא אינון עלין דאילנא, מרי מקרא אינון ענפין דאילנא, מארי מתניתא אינון איבין דאילנא, אבל מארי מתניתא מארי קבלה גופא דאילנא אינון, דאינון דבקין בגופא דאילנא דחיי, זכאין אינון דטעמין מיניה הם חיים לעלם ולעלמי עלמיא, כמה דגופא אית ביה כמה שייפין מנהון דחיותא תליא בהון, וכן כל חד לפום דרגא אבל ת"ח לבא דגופא אינון, אינון חיין דגופא, הן יש להרגיש על חסרון כל אבר מה שיהיה (אם לא אברים הנפסדים באבוד רשעים רנה לבל יקלקלו ביותר) ויקרא שם המקום קברות התאוה כי שם קברו העם המתאוים, כי התאוה מקלקלת והולכת. כל המתעצל בהספדו של ת"ח ראוי לקוברו בחייו. דרך ב' הצדיק הלך אל מנוחתו, ומה הבכי במות האדם ר' מאיר אומר סוף אדם למות וכו' יש לחשוב על הסוף, אשרי מי שגדל בתורה. רק יללה ובכי לנשארים באופן שאין הבכי על הצדיק רק על הדור ז"ש כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים, צדיק אבד לדורו אבד. התועלת המגיע מן הצדיק א) שמגין על דורו ב) הקב"ה רואה בצדקתו ונתקררה דעתו. וא"כ שר וגדול נפל בישראל דוקא. להם הנפילה לדורו אבד, יבואו שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. עד"ש מפני מה מתים צדיקים. שכ"ז שהם חיים אין להם מנוחה מן היצר ובמותם פסק. ז"ש שינוח שם ממה שבחייו הלך נכוחו להתנגד אל עצמו, כי נפל היום הזה דאף שזרח השמש ובא השמש. היום חסר הוא. כי נפל ולא שכב בהליו רק נפל היום הזה. אללי לי כי הייתי כאספי קיץ אין אשכול לאכול, משל מי שיש לו כמה אלפים. אבל מי שנאבד ממנו הדינר האחרון גדול הכאב, במדרש משל למלך שהיו לו עשרה בנים ומתנחם אז גם תמיד אבדת החסד גדולה מורגשת. עד"ש כי יש לכסף מוצא וגו' והחכמה וגו' מלך שמת וגו' כי העושר נשאר, הכתר נשאר, לא כן החכמה אלף נכנסים לתלמוד (חסר ההתחלה) ובזה יש לפרש ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר. שנתן לו לשון למודים מצד טבעי, רק לעות בעתים רחוקות כי צריך סידור. אבל הלא יעיר בבוקר בבוקר. ובזה אי אפשר לסדר בטבע. ע"ז אמר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים שהקב"ה מגיד לו הדברים מסודרים בלשון למודים שא"צ סידור. אחים בהספדאי דהתם קאימנא. דרך א' אינו דומה רואה הצרה לשומע ויותר גדול אשר אליו נוגע. ע"ז אמר אני הגבר ראה עני. עוד יותר אותי נהג לי בעצמי אירע. והנה הנספד עומד בשעת ההספד ורואה הצרה ובזה יתעורר (ב) הצדיק אבד מיתת צדיקים לכפרה, ג' טעמים, א' משל למלך שמרדה עליו מדינה ואין רוצה להרוג כולם ויודע איש אחד אשר כולם ימסרו נפשם עליו הורג אותו וכ"א הוא לו כמיתתו לעומת זה אמר הצדיק אבד. אבידה בעלמא ללא תועלת. כי אין איש שם על לב, ואין נחשב ונוגע להם הדבר, טעם ב' משל למלך שמרדה עליו מדינה הורג הגדול למען יחרדו האחרים. אם בארזים נפלה השלהבת, וכן ע"י מיתת הצדיק חוזרים בתשובה, ע"ז אמר ואנשי חסד הם החבורה ק' גומלי חסד נאספים לא ההמון לתשובה רק הבאים לגמול חסד. באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. טעם ג' הצדיק שוקל נגד כולם. משל למלך שרוצה לגבות ממדינה כלליית אלף אדומים ומוצאים אצל אחד לוקח ממנו ונפטרים השאר, וכן הצדיק שקול נגד רבים ע"ד כשלשים וששה איש זה יאיר. ע"ד והיה מספר ב"י כחול הים והטעם והיה במקום וגו' עד ועמך כלם צדיקים. הקטן יהיה לאלף. ע"ד ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. אך זה דוקא אם גובה מן הכלל לא אם גובה מן הפרט, וע"ז אמר ואתם קרבו הנה כי מן הפרט גובה. כי הם בני עוננה ואין מצטרפים לכלל. במעשה דעלי, ויען אנכי הבא מן המערכה. ומן המערכה נסתי היום. ויאמר מה היה הדבר בני ויען המבשר ויאמר נגף ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו וארון האלהים נלקח. כי א' כי תצא אש פורעניות בשביל רשעים ומתחלת בצדיקים. והטעם שלא יראה בצרת הדור. או שלא יתפצל על הדור. או שפוגע בגדול שבהם כמנהג מלך שמרדה עליו מדינה וממילא אם מת הצדיק תחלה ואח"כ מגפה בעם הוא דבר רע אבל אם המגפה תחלה ואח"כ מת הצדיק סימן טוב שמיתת הצדיקים תכפר, וז"ש ויען המבשר ויאמר שבא לבשר בשורה טובה ואמר נגף ישראל תחלה. ואח"כ מתו חפני ופנחס ויכפרו. ואח"כ נלקח ארון שגם הוא מכפר ונקרא משכון שהוא משכון:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:3
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:3)

**ועז"א** אנכי הבא מן המערכה, עתה אקרא בא מן המערכה לא נס כי ע"י מיתת הצדיקים סר מן הסכנה א) **כל אדם** מסוגל בטבעו אל איזה למוד. וטוב שירגיל עצמו אל הלמוד אשר הוא מסוגל אליו. דאז ישאר עליו בטבע. אבל למשל אם הוא חושק ומסוגל למלאכת חרש וחושב. שניכר בו ע"י התשוקה ללמוד זה. והוא מלמד אותו מלאכה אחרת לא ישאר עומד עליו עז"א במשלי (כב) חנוך לנער עפ"י דרכו שהוא מסוגל אליו באופן אשר גם כי יזקין לא יסור ממנה: ב) ע"י התואר החיצוני. ניכר התואר הפנימי מה הוא. עז"א ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים מזה ידעה **ממילא** כי ונחמד העץ להשכיל. לזה כתיב כי טוב וכי תאוה ולא כתיב וכי נחמד וכתיב פעם שני העץ: ג) יש בלמוד התורה ג' מדרגות (א) המקיים מצד שעושה קורדום לחתוך בה (ב) מדרגה למעלה מזו שמוצא עריבות בלמוד מצ"ע (ג) שעושה רק לקיים מצות בוראו ויודע ששכרם לעתיד לבוא, על הא' אמר הנחמדים מזהב שטובים להוצאה מקורדום לפרנסה, על הב' ומתוקים מדבש, על הג' עבדך נזהר בהם בעצמם ויודע כי בשמרם שכרו בעקב לא בעוה"ז:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:4
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:4)

**הצדיק** אינו חושק לחטא כי לא הורגל בו. משא"כ רשע שהורגל בחטא קשה לו לפרוש, למשל מי שיושב בטל והולך לטייל כל ימיו. אם ישב ללמוד שעה אחת יהיה לו לטורח. לא כן היגע בתורה מנעוריו ששב אצלו ההרגל טבע שני. ומצד זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי להם הדבר קשה יותר ולפום צערא אגרא, והנה מי שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא. שוב אינו חוטא. ממילא הצדיק אינו מקבל כל כך שכר על יתר שנותיו. אבל הרשע ע"י שחטא בילדותו. קשה לו לפרוש בזקנותו. ומקבל על זקנותו (וגם ע"י תשובה מאהבה עונות שבילדותו חוזרות לזכיות כי הם גרמו לו הנסיון בזקנותו) ובזה יובן במשל מלך נתן לעבדיו שק מלא פירות גינוסר אשר אין ערוך לערבותם וצוה לבל יאכלו ממנו. האחד לא טעם מהם כלל, ולא ידע כלל אם טובים או רעים הם נמצא לא עמד בנסיון, רק שמר בתמימות, הב' טעם מהם. וידע כי טעמם ערב עד להפליא, ואח"כ התחרט ונזהר מלאכול עוד, נמצא השני עמד בנסיון שידע ערכם ואעפ"כ נשמר, המלך נתן להשני שכר יותר, ונמצא שגם מה שטעם תחלה שב אצלו לזכות שעי"כ עמד בנסיון יותר גדול, כך הצדיק אינו יודע מהות העבירה כלל, אבל הרשע שיודע ואעפי"כ חוזר ועשה מהעין זכוה, ועז"א במס' סוכה בשמחת בית השואבה שהזקנים היו אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, כי הם אין להם שכר כל כך על עת זקנותם כי הורגלו בטוב מנעורם ומשתבחים שע"י ילדותם לא בא אל לבם תאוה כלל, ובעלי תשובה אמרו אשרי זקנותנו שכפרה על ילדותנו שנעשה מהעון זכות:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:5
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:5](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:5)

**הזקנה** לפעמים רע, אם נעשה חלש ואבד ממונו ומוטל על אחרים, או בניו וקרוביו מתים בחייו. נמצא לפעמים תהיה הזקנה לתשלום עונש. אמנם מי שזוכה לזקנה בזכות מצוה. למשל מי שמקיים מצות צדקה שמארכת ימים ועי"ז זכה לזקנה זה לא יירא רע. כיון שבאה הזקנה לשכר לא להפך ז"ש במשלי (טז) עטרת תפארת שיבה אימתי אם בדרך צדקה תמצא, וז"ש ואברהם זקן ואעפ"כ **וה' ברך** את אברהם בכל ואומר במדרש ע"ז. כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. הצדיקים כשצרה באה עליהם משימים על לבם תיכף חטא שחטאו ותולים הצרה מעין החטא, (בפ' מקץ) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וגו' (ירמיה לח) שדבר עבד מלך הכושי אל המלך. הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיה הנביא את אשר השליכו אותו אל הבור. וימת תחתיו מפני הרעב. והראיה כי כבר נודע העונש מעין החטא שבעבור שהשליכו אותו למות ברעב הנה העונש כי אין הלחם עוד בעיר:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:6
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:6](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:6)

**גם** שיהרג אדם ויעשה רעה לרעהו בדין כמו גנב במחתרת או גואל הדם. מכל מקום אם חבירו מפייסו ומבקש ממנו, והוא אינו מוחל לו נענש על האכזריות דהא רבי נענש על שלא חמל על הגדי וצוה לשחטו עם שסוף בהמה לשחיטה (ז"ש בפ' מקץ שהשבטים סברו שבדין היה מותר להם להרוג את יוסף. רק שענשם הוא על האכזריות לבד, וז"ש אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. אבל ראובן טען כי גם המעשה בעצמו לא היה כדין. כי לא הותר להם לעשות רע ליוסף. וז"ש הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד. וגם דמו הנה נדרש:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:7
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:7](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:7)

**כשאדם** רואה בחבירו שעובר עבירה בזדון ובדעת הוא כועס עליו. וכשרואה בחבירז שעושה סכלות אז יצחק ממנו, ומפני הכעס או הצחוק יתבייש חבירו. כי כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת. כשהוא גונב למשל והוא מוכיחו מתבייש כבושת גנב כי ימצא, ופורש מזדונו, וכן כשעושה סכלות שלא בזדון לב חבירו יצחק ממנו ופורש כיון שאין עושהו בזדון. אבל כסיל שעושה עבירה בסכלות ובזדון שלזה חבירו כועס וצוחק בפעם אחת על זדונו וסכלותו. אינו שם על לב. כי אינו פורש מזדונו מפני סכלותו, ואינו פורש מסכלותו מפני זדונו. וז"ש איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק (אם צריך לכעוס ולשחוק עליו בפעם אחת) ואין נחת, ע"ז אמרו החכמים טוב מעשה הזדון בהשכל ממעשה הכסיל:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:8
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:8](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:8)

**יגדל** החטא לפי האדם, מעשה דבני עלי לגדול נחשב החטא לעומת ה', במשל שני חטאים היו בבני עלי אם היה מוכיחם על חטא השני היו חוזרים. ע"ד ורגז ושחק, איש תוכחת וגו' כבושה גנב וגו', ובשוב צדיק מצדקו ונתת מכשול לפניו, שבקש לעבוד ע"ג. שני בני אדם הבטיחם הקב"ה ונתיראו:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:9
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:9](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:9)

**הנה** אמרו איזה הן יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה כו' ושכרו יראה זרע יאריך ימים, ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו. ז"ש זמירות היו לי חקיך בבית מגורי ולא היה לו בטול תורה ע"י יסורי הגירות זכרתי בלילה ר"ל בחשך הצרה שמך ה' ע"ד איזה הן יסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תפלה ומסיק אידי ואידי יסורין של אהבה הם. ואשמרה תורתך זאת היתה לי ר"ל זה שקבלתים מאהבה גרם לי כי פקודיך נצרתי שתלמודו נתקיים בידו. והטעם כי הקב"ה משתעשע בלמודו ותפלה של הצדיק ואיך יבוא עליו יסורין לבטל שעשועיו:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:10
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:10](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:10)

**הנה** גם ההמונים יכולים לבוא למדרגת ת"ח ע"י שמחזיקים בידו כמ"ש בסנהדרין על מה שאמר ר"א ע"ה אינם חיים לעתיד לבא. והשיב מצאתי להם רפואה ע"י שעושים פרקמטיא לת"ח. ע"ד כי בצל החכמה וגו' ויתרון דעת החכמה, זבולן ויששכר, כי כן הדין שהשומר לפרי דיני כפרי, ובכיצד מברכין מחלק היכא דאם שקלי' לשומר מיית פירא יש לו דין פירא גם לברכה עיי"ש, אבל הע"ה שאין מחזיקים ידי ת"ח אין להם תקנה ז"ש (תהלים א) והיה כעץ שתול אשר פריו יתן. וגם עלהו השומר שלו לא יבול, ע"ד לבעי רחמי אתכליא על עליא. אבל לא כן הרשעים שהם כמוץ. שהוא שומר שאינו צריך לפרי. כי הרוח ידפנו ויזרנו בנחת ובמזרה. ע"כ לא יקומו חטאים בעדת צדיקים:


###### Eretz Chemdah, Eulogies 3:11
[Eretz Chemdah, Eulogies 3:11](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Eulogies/r/3:11)

**רשימה לדרוש ליום א' דסליחות התר"ג:** 
**לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה**. כל המזמור (עיין בפנים רשימי תהלים) **שאו שערים** יראת העונש ויראת הרוממות שני טעמים על שופר הארכתי בזה. והנה בימי קדם היה לנו זכות אבות. זכות הקדושים. פירשתי לקדושים אשר בארץ המה וגו' עיין בפנים. עתה אין לנו שום זכות. הפייט ביום ב' מוסף ר"ה אפחד במעשי באבות בטחתי, ופעלם אכלתי, גם זכות אליהו, הוא מקנא בבטול מצות מילה, מה לידידי בביתי, זית רענן וגו', אלי אלי למה עזבתני כמו שהוא בפנים, ואין לנו אלא תשובה, תפלה, וצדקה, תשובה דרשו ה' בהמצאו וגו'. **יעזב רשע דרכו**. החוטא מחמת תאוה. **ואיש און**. מחמת אפיקורסות, הארכתי בזה. פן יש בכם איש או אשה. פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. והתברך בלבבו וגו'. **כי אז יעשן** תיכף. (בירמיה טו) והיה כי תגיד לעם הזה את הדברים האלה, ואמרו אליך על מה דבר ה' עלינו את כל הרעה הזאת, עלינו דוקא, משיב ההבדל על אשר עזבו אבותיכם וגו', ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו (ידעו שהם פושעים) ואתם הרעותם מאבותיכם והנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי, ר"ל חושבים כי מותר. ועיקר התשובה עזיבת החמא להבא לא רק חרטה על העבר. קול על שפיים נשמע בכי תחנוני ב"י **כי העוו את דרכם** לעבר, מה מועיל **שובה משובה ישראל** לעתיד וגו' הננו אתאנו לך לעתיד, **התפלה**, פרשת יענך ה' ביום צרה ודברתי על התפלות, ובעל התפלה, וכי תגישון עור לזבוח, על הכהן המקריב, הישא מכם פנים (עיין ליקוטי מלאכי) **הצדקה**. את העני עמך, כפירוש האלשיך, אל תירא כי יעשיר איש, כספם בחוצות ישליכו, נפשם לא ישבעו, איש אשר יתן לו עושר, אם יוליד איש מאה וגו' איש כמתנת ידו. שופטים ושוטרים תתן לך. שמרו משפט ועשו צדקה: