## Eretz Chemdah, Kedoshim

###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:1
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:1)

(ויקרא כ ב) 
**ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל** וגו' **אשר יתן מזרעו למלך** וגו'. יש עונש נפשיי וגופני ומי שהשם מענישו עונש גופני הוא לטובתו להנצל מעונש נפשיי. והנה הריגת ב"ד מיתתן מכפרת עליו וממילא אין להב"ד לחמול מלהרגו כי בזה מטיבין לו להנצל מעונש נפשיי אבל אם לא יהרגוהו לא ימלט שהשם יענישו בעוה"ז כמ"ש אע"פ שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו. וגם תכרת הנפש לעוה"ב. ז"ש מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן רק בעוה"ז ואני אתן את פני והכרתי גם זרעו יען העביר זרעו למולך והוא מדה כנגד מדה אבל הנפש לא תכרת. אך ואם העלם יעלימו לא ייטיבו עמו בזה כי ושמתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו חוץ שאעניש אותו גם משפחתו וגם הזונים אחריו לא ינקו כמו שהתחיל לירקב אחד מאבריו של אדם באם לא יחתכו האבר המעופש יגיע ההפסד בכולו וחוץ מזה והנפש אשר תפנה ונתתי את פני בנפש ההיא. מצד זה הקב"ה מעניש בעוה"ז כדי שלא יענש בעוה"ב בכריתת הנפש. ובזה יבואר פ' מרגלים (במדבר י"ד כ"ח) אם לא (כאשר דברתם באזני) כן אעשה אשר במדבר יפלו פגריכם וכו' כי לולא זאת אז יהיה עונשכם יותר גדול אם אתם תבואו וכו' זולתי כלב בן יפונה. אבל אני רוצה להיטיב עמכם אשר וטפכםס אשר אמרתם וכו' לזה ופגריכם אתם וכו' במדבר הזה יתמו ושם ימותו לעוה"ב כמ"ש בסנהדרין פרק חלק (ועיין בפי' התורה והמצוה שם). ובזה יתמו הפסוקים בפרשת וילך וחרה אפי בו ביום ההוא דייקא ואמר ביום ההוא וכו' כל הפרשה כנרשם. וז"ש בהפטורה הלא כבני כושיים ע"ד משל איש היה לו בן עשיר לפדגוג ובן של עצמו ושניהם היה מחזיק בשוה בכל דבר ובן הפדגוג יצא לתרבות רעה ולא הגיד לו דבר ובנו שהתחיל באיזה דבר רע הכהו א"ל הבן מדוע הלא א"א לומר שזה מצד שאתה אוהב אותי יותר הלא בכל אתה מהזיק אותנו בשוה והשיב האב בבן העשיר לא אפסיד אם יצא לתרבות רעה רק הממון שאני לוקח עבורו אבל אם אתה תצא לתרבות רעה אפסיד בני יחידי וז"ש אם תשאלו הלא כבני כושיים אתם לי בטובת עוה"ז דאם מפני שבני ישראל העליתי מארץ מצרים. הלא פלשתים העליתי מכפתור, התשובה לאו"ה ממתין עד שתתמלא סאתם כי אם עיני ה' בממלכה החטאה והשמדתי אותה הוא רק מעל פני האדמה שאין להם נפש אלהית אפס לא השמיד אשמיד את בית יעקב בזה אשמיד כפל גם הנפש רק אני מצוה והניעוהים בגלות אשר לא יפול צרור ארצה ולא דבר חשוב רק הפסולת לבד רק בחרב יומתו חטאי עמי והנפש תנצל:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:2
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:2)

**דרוש אור החיים** 
**לקוטים מחוות יאיר**.


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:3
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:3)

**מצות** עשה האמורה בתורה פ' קדושים הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. וכתב הסמ"ג עשין י"א וז"ל הוכח תוכיח את עמיתך הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה חייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח א"ע. ודרשו רבותינו מרבוי תוכיח אפי' תלמיד לרב ובמקום אחר מרבה מהוכיח אפי מאה פעמים וכו' ואח"ז סידר הרב המערכה בסדר התוכחה, ולכאורה ראוי להיות הסדר איפכא מקודם היה לו להגיד סדר התוכחה, ואח"כ להורות חיוב תלמיד לרב וכמה פעמים חייב להוכיח. וכאשר באמת אחר הסדר הביא עד היכן מצוה זו עד כדי נזיפה והכאה כמבואר במס' ערכין י"ז. אמנם הנראה לי שהרב ז"ל היה מוכרח מקודם כל ליתן מונח קיים לו לומר שמצוה זו חובה היא ולא רשות ולאפוקי מדברי המפרשים ומכללן הרמב"ן ז"ל שפי' להאי קרא דמוסב על ענין הראשון וה"ק לא תשנא את אחיך בלבבך אם חטא נגדך אל תסתר הדבר בלבבך להיות נטורה בלבך שנאה על חבירך רק הוכח הוכיח את עמיתך מדוע ככה עשית ולא תשא עליו חטא להסתיר את הדבר כי בהזהירך אותו יתנצל לך או ישוב ויתודה על החטא ויכופר לו ע"ש ובהיות כן לא מצינו בכלל מצוה זו חיוב תוכחה כ"א במקומות אחרים כמבואר לקמן. אך לפי הדרש מרבותינו בעלי הש"ס ליתא דאם מיירי בין אדם לחבירו איך שייך למידרש אפי' תלמיד לרב אדרבה אטו התלמיד לרב יהיה רשאי לכבוש שנאה בלב על רבו, וכן בודאי בשביל תועלת התלמיד לא הותר לו להוכיח הרב. וכן מה שייכות מאה פעמים בזה וכמה יש מהדוחק לפרש קרא בזה, ואם באנו לידי מדה זו ע"כ צריך לבוא למדרשם דהוכח תוכיח דברה תורה כלשון בני אדם, ומש"ה כתיב הוכח תוכיח ב"פ, ויהיה בזה מתפרש דברי המשורר (תהלים כ' י"ז) ואתה שנאת מוסר והשלך דברי אחריך הרצון אחר שאתה שונא מוסר ולכן אתה מפרש הקרא דהוכח תוכיח במילי אחרנייחא דמיירי בין אדם לחברו והכפל תוכיח הוא שדברה התורה כלשון בני אדם ותשלך דברי שבתורה אחריך. כלומר מה שהזהרתי שיהיה כל אחד מוכיח את חבירו לבעבור העבירות שבין האדם למקום כי יעבור אתה משליך אחריך ואומר אתה שמצוה זו באה על עבירות שבין אדם לחבירו ולבעבור זאת הכפל תוכיח דברה תורה כלשון בני אדם ותשא בריתי אתה נושא בריתי זו התורה כנאמר אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי עלי פיך כמו שאתה ההדיוט מדבר מלות כפולות כן דברה תורה ג"כ בלשון כפול שלא לצורך ויתבאר עוד לקמן מזה. אבל הלא גם הרמב"ן העד העיד שגם התרגום מסייע בפירושו דהאי קרא שקאי על מצות תוכחה בעבירות שבין אדם למקום ג"כ דאם לא כן לא יתפרש היטב הלשון ולא תשא עליו חטא, והתרגום פירש עלה ולא תקבל עלה דיליה חובה. ואף הרמב"ן לא כתב פירושו רק כדי לחזק גם פרט. מצוה זו שלא לקבל לשון הרע על חבירו דלישנא בישא קטיל תלתא שזהו מראשי העבירות החמורות ושקיל כנגד עכו"ם ג"ע וש"ד, ומרגלא בפומי שזה פירוש הגמ' (שבת דקי"ח) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חנם וקשה הא שנאה הבאה על דבר מה חמורה יותר משל חנם, אך נ"ל דשל חנם היא באה אם מקבלים לשון הרע ומכסים ואין אחד אומר לחבירו מדוע ככה עשית לי ולא יבא לידי התנצלות כלל לעולם ונשאר השנאה כבושה וכמאמרם באבות (פ"ה משנה ט"ז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר במלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם, ככה יקרה בשנאה תלויה בדבר בטל דבר בטלה השנאה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם כך אם מקבלים לה"ר בסתר ואינם מזכירים לחבירו הוא שנ"ח שאולי באמת הכל שקר, והמגיד המוליך ומביא סמיך עצמו שלא ידבר המקבל כלל עם חבירו ואין כאן מקומו מזה לדבר, עכ"פ בעיקר מצות תוכחה ודאי מודה הרמב"ן דחיוב גמור על עוברי רצון הבורא ית' להוכיחם וכפי פי' התרגום האמור מפי ר"א ור"י (מגילה ג) וזה כוונת הסמ"ג פלמען חזק דבריו שמצוה זו, קאי על עבירות שבין אדם למקום הביא מיד דרשת חז"ל מהוכח לרבות תלמיד לרב וע"כ הכונה במילי דשמיא דבמילי דידיה ודאי שאין רשאי התלמיד להוכיח הרב וכן בדרש מאה פעמים כאמור. אלא מה שקשה לי עם דברי הסמ"ג שכתב דמתוכיח יליף אפילו מאה פעמים ובאמת דרשי במס' ב"מ (דף ל"א) דהוכח משמע מאה פעמים. וכתב הר"מ בפי' המשנה על המשנה איזו היא אבידה וכו' וז"ל וידוע אצל בעלי הלשון כי המקור נופל על המעט ועל הרוב וט' וע"ש היטב, אפס התורה עניה היא במקום אחד ועשירה במקום אחר מלשון סוגית הש"ס מסכת עירובין (דף ט"ז) נראה דמלשון תוכיח דרשינן לה למאה פעמים וזהו כונת הסמ"ג שדקדק בלשונו ודרשו רבותינו מריבוי תוכיח ואפילו תלמיד לרב והיינו כפי מאמרם במציעא ובמקום אחר מרבה מתוכיח אפילו מאה פעמים רצוני במס' ערכין כאמור ודברי הרב ברורים ונכונים, אח"ז מצאתי זו ראיתי למ"ו הגאון מהר"ם א"ש בחיבורו כתנות אור ריש סדר דברים הביא דברי המהרש"א מה שכתב אפירוש רש"י שפי' ביבמות (דף ס"ה ע"ב) דכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר. דבר שלא נשמע מדכתיב הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל ממנו וע"ז כתב מהרש"א ובעלמא דרשינן מתוכיח אפילו מאה פעמים, וכתב מ"ז הגאון ז"ל שלא דק שבמס' ב"מ איתא להדיא דמלשון הוכח נשמע מאה פעמים ע"ש. ולדברינו יוצדק דברי המהרש"א שהרי ממ"נ בין לסוגיא דב"מ בין לסוגיא דערכין איצטריך תוכיח או להורות אף תלמיד לרב או אפילו מאה פעמים וקשיא איך נלמוד להוכיח דוקא למי שמקבל ומהרש"א ז"ל חדא מינייהו דסוגיות נקיט בידיה סוגיא דערכין והוא נכון:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:4
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:4)

**ויותר מזה** הרי מצינו גודל חיוב התוכחה במקרא מלא בפרשת בחוקותי וכשלו איש באחיו (כ"ו) דדרשו מזה (במס' שבועות ד' ל"ט) בעון אחיו דכל ישראל ערבין זה לזה במצות ובמס' שבת שם אמרו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, וכן הכתוב אומר (ביחזקאל ל"ג ז') ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו' ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואח דמו מידך אבקש, ואתה כי הזהרת רשע מדרכו ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת, הרי עינינו הרואות האמור מפי הקב"ה בעצמו דבמניעת התוכחה נדרש מאת אלהים. ומה מתקו לחכי דברי הגאון מהרע"פ במה שראוי לדקדק במקרא הזה דברישיה דקרא בהעדר התוכחה קוראו רשע ואומר הוא רשע בעונו ימות ובסיפא דקרא שהוכיח אותו ולא קיבל הרי הוא פושע יותר ויותר מן הראשון שלא היה לו מוכיח נאמר סתם הוא בעונו ימות ולא נקרא רשע כלפי לייא איפכא מסתברא אך יאמר דבא לזרז להנביא מעלת התוכחה אשר לא ימלט ממנו המוכיח רק ביידעו בבירור גמור שלא יקבלו אבל אם יש עדיין שום ספק אסור להתעלם כמאמרם (שבת דל"ה) אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי. והנה אף אם נדמה שלא יקבל תוכחה יש בזה מעלה גדולה ותועלת רב להוכיחו דאעפ"י דבשעת מעשה לא יקבלנו עם כל זה בבא עת חליפתו ובצאתו מן העולם הזה במותו יקח אל לבו החי ויאמר הלא לא יפה עשיתי בדבר הזה כאשר הוכיחני איש פלוני ויתודה עליו בעת ההיא ויכופר לו בתשובה זו שעד יום מותו יחכה לו משא"כ אם אין אתה מוכיחו כלל הוא סובר שיפה עשה וגם במותו לא יתן אל לבו להתודות על זה, והן הן הדברים האמורים במתק הלשון כי אם לא דברת להזהיר רשע מדרכו אף שידעת שלא יקבל ממך מ"מ לא יפה עשית בשתיקותך כי הוא גם בשעת מיתה רשע נקרא ורשע בעונו ימות ולא יהיה חוזר גם על פתח מיתתו בגלל כן דמו מידך אדרוש, אבל אם הזהרת אף כי לא קבל ולא שב מדרכו מ"מ הוא בעונו ימות ולא רשע רק בהגדת עונו שעת מותו ימות ועי"ש ודפח"ח:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:5
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:5](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:5)

**ועפ"י** זה אמרתי לבאר פסוקי (תהלים ל"ו) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו, כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להטיב, און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס. ויאמר כך לפי האמור למעלת דיש תועלת מן התוכחה אף שאינו מקבל עכשיו עתיד הוא לאחר זמן בבוא עת חליפת יומו ישים אל לבו ויתחרט על עונו, לז"א **נאם פשע לרשע** כי יותר טוב להגיד לרשע דבר פשע מה שפשע ולא להעלים עין מזה כי אם אחשוב **בקרב לבי** אסתיר הדברים ולא אוכיחנו **אין פחד** לא יהיה לו פחד אף באותו זמן שיהיה **אלהים** זו מה"ד **לנגד עיניו** כשיהיה מוטל על ערש דוי, ואומר **כי החליק אליו בעיניו** הרצון כי יצה"ר מסית לאדם להלוך אחר ראות עעין ולא לבטוח בהבטחת היצ"ט בעוה"ב אשר עין לא ראתה וכן היה בהסתת הנחש לחוה וכי תאוה הוא לעינים, כלומר אותו ערבות של יצה"ר הוא מיד **לנגד עיניו**. וז"ש **כי החליק** בשפתי חלקות שלו **בעיניו** לא תעשה דבר רק הנראה בעיניך מיד, או כאשר נאמר שדרכו של יצה"ר להשניא את המוכיח בעיני האדם למען לא ישמע לו וכמאמר שלמה המלך ע"ה אל תוכח לץ פן ישנאך שאם תשנא ודאי לא תקבל תוכחתו. וז"ש **כי החליק בעיניו** יצה"ר מראה שפת חלקות **למצוא עונו** זה המוכיח המוציא לו עונותיו לשנוא אותו ולא ישמע בקולו כלל. וכ"ת אמאי אינו מניחו לשמוע להמוכיח ישמע ולא יקבל, לז"א כי ירא היצה"ר פן אפי' שלא יקבלו עכשיו **און יחשוב על משכבו** בעת כי שכב על משכבו ולא יוסיף לקום כי בא יומו אז יחשוב אותו און שאמר לו המוכיח ויתחרט ויתודה לכן הוא **יתיצב על דרך לא טוב** שלא ילך בדרך טובים כלל ולא ישמע כלל בקול מוכיחיו כדי כי לעולם **רע לא ימאס** ויתחרט עליו כלל כי כן דרכו של היצה"ר ובמקום אחר הארכתי בזה. מכל האמור שהוא כטיפה מן הים מדברי התורה והקבלה והחכמים במשנה ובגמרא מגודל חיוב התוכחה שהיא עיקר הגדול שבתורה וביותר מי לנו גדול מרשב"י בזהר הקדוש שהביא מקרא זה דואהבת לרעך כמוך שקאי על מצות הוכחה פקודא דא לייסר אינש ית חבריה, ולבעבור זאת לימד הלל לגר הבא אליו להתגייר מצוה זו דואהבת לרעך כמוך כמבואר במס' שבת (דף ל' ע"ב) שזה עיקר גדול שתלוי בו כל התורה, ויעוין בדרוש הספד באור יקר כמה מילי מעליותא שכתבתי. וזה ג"כ טעם ישר על מה שעמדו הראשונים לתת טעם שקבעו משנה זו האמורה פ' בתרא דסנהדרין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לאומרה קודם מס' פרקי אבות. ותו איך פסיק ותני כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ולדרכנו ניחא אחר שהודיענו דברי מוסר אלו אשר ראו למדרש ולהבינם עמא דבר מדי שבת בשבתו. אחר שעיקר תכליתו דמס' זו אשר בחרו בה למען הביא לכלל יראת ה' ומדות טובות האמור בה ורבים הם מעמי הארץ שלא ידעו ולא יבינו מה שאומרים, וכי יאמר מה לי לצרה זו להבין דברי מוסר, הקדים ואמר שכ"י ערבים זל"ז במצות והתחיל ואמר אל תאמר בלבבך די לי להפקיע א"ע ולחשוב על חלקו לעה"ב ואחריות דאחרינא לא ניחא לי לקבולא לז"א אל תאמר כן כי העוה"ב אינו נחלק לחלקים כ"א כל ישראל יחד יש להם עוה"ב ואין נותנים לכ"א חלקו בפני עצמו ומחוייב ועומד אתה לדאוג גם עבור חלק חבירך אם לא שכבר יצאת חיוב התוכחה כדינו אז לא יקופח שכרך ח"ו בפני עצמך ואדרבה זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. עכ"פ נחלק בבת אחת כל החלקים ודי בזה למבין:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:6
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:6](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:6)

**ובזה אמרתי** לפרש לישנא דקרא שאומר ולא תשא עליו חטא אם נאמר על המוכיח מדוע הקפיד על חטא שהוא שוגג ולא שייך קצת להוכיח על שגגת מעשה ואומר הנסתרות לה' אלהינו, ודרך פשוט יש לומר דמורה לנו דלא די שצריך להוכיח את חבירו כשרואהו עובר על לאו אלא אפי' בראותו שהוא מתרשל בקיום מצות עשה מחויב ועומד להוכיח שהרי כל ישראל ערבים זל"ז גם במצות עשה ומש"ה קיי"ל דאחד מוציא את חבירו בכמה מצות עשה. והנה מורי זקני הגאון בעל פ"מ פירש קרא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא פירושו דמצינו חטא הוה לשון חסרון כאמור במלכים א' א' והיה אני ובני שלמה חטאים ופרש"י חסרים מן המלוכה וז"ש דודאי חלילה שצדיק יעבור על לאו ממש רק אין צדיק אשר יעשה טוב הן מ"ע האמורים בתורה ולא יחטא ולא יחסיר אחת מהנה. והרי רבא אומר ביומא (דף י"ט ע"ב) השח שיחת חולין עובר בעשה יע"ש ודפח"ח ועיין מה שכתבתי במג"א סק"ע וז"א ולא תשא עליו חטא לשון חסרון אפילו אם יחסר אחת מהנה ממצות העשיות האמורות בתורה הוכח תוכיח מחויב אתה ג"כ להוכיחו. ובילדותי אמרתי לפרש כך לפי מה שראיתי בספר חסידים כשמוכיח את חבירו לשם שמים ואינו מקבל נוטל המוכיח חלקו של המוכיח ג"כ בג"ע וכן להיפוך ע"ש. והנה מבואר דרשתם הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים, א"כ שמא יעלה על לב המוכיח אני אוכיחו רק פעם אחת וממ"נ אם יקבל את דברי הרי חלקי מהמזכים את הרבים ואם לא יקבל טוב יותר לפני שיקבל חלקי בגיהנם לכן הוא אומר הוכח תוכח אפי' מאה פעמים. ולא יעלה על דעתך שתמנע מזה לבעבור טובתך שלא יקבל תוכחתך ויטול את החטאים שלך, וזה סיים ולא תשא עליו חטא שלך אלא מוזהר ועומד אתה להוכיחו פעמים רבות עד דין תוכחה האמור במס' ערכין ואם לאו לא אהני לך מעשיך בלשון רמיה ח"ו. והן הן סובלים בפירושו דהאי קרא (תהלים נ' י"ז) דאומר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' דהיינו עפ"י מה דאמרינן (סוכה דף נ"ב) דשבעה שמות יש ליצה"ר וחד מינייהו רשע. והנה היצה"ר בשפתי חלקות להדיח האדם מדרך הישרה, ולהחליף עולם עומד בעולם עובר, וכי יאמר איך אעשה הרעה הגדולה לאלהים ולסבול עונש גיהנם ישיב לו הלא משפט רשעים בגיהנם רק י"ב חודש ולמה תאבד מאה שנים או שבעים עבור זמן מועט יב"ח, ולז"א **ולרשע** אמר **אלהים** להיצה"ר הנקרא רשע **אמר אלהים** מה לך לספר חוקי ולומר חוק הוא משפטי גיהנם כ"א י"ב חודש במספר, וז"א שהא תינח אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים אז יש לך חלקך לבד, אבל ואתה שנאת מוסר ותקבל גם חלקי חבריך אשר הוכיחוך לנגד עיניך ותהיה יותר ויותר מי"ב חודש בגיהנם והן הן דברי (משלי ה') ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת אוי לי כי שנאתי מוסר והיינו שתהא נוהם באחרית יב"ח שהם כלה יכלו ואתה לא תכלה להיות חפשי מן גיהנם אז תנהם באמרך הלא כל ימי צבאי לא סברית ולא קבלית להפרע רק יב"ח, ומדוע עלתה שנתי ולא עלתה תרופתי, ואח"ז יראו לך טעמו של דבר ותצדיק עליך את הדין ותאמר אוי לי כי שנאתי מוסר ומוכרח אני לסבול חלקים אחרים של אותן אנשים אשר הוכיחו אותי ולא קבלתי דבריהם ובזיתי דבר ה' אשר היה בפיהם, הרי יש למוכיח ריוח גדול בהוכיחו או בשיהיה זכות הרבים תלוי בו אם יקבלו או שיקח זכיותם או שיקחו ממנו עונותיו. וז"פ (ישעיה ו') ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר, דייק נגע זה עונשך על שפתיך בשביל שחטאת בשפתיך ואמרת בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ומנעת להוכיחם כי אף שעלה בדעתך שלא יקבלו מ"מ אית לך רווחא וסר מונך וחטאתך תכופר אם לא ישמעו לקולך כאמור. ולדברי התרגום דהך ולא תשא עליו חטא קאי על המוכיח שבהעדר התוכחה יושת עליו חטא יש לי עוד לפרש בענין אחר והוא מה שראיתי פירוש על דברי המשורר (תהלים קי"א) הוד והדר פעלו צדקתו עומדת לעד. דאמרינן (ב"ב דף ס' ע"ב) התקוששו וקושו קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים יע"ש. וז"ש הוד כשתהיה אתה מקושט והדר אח"כ תוכל להדר אחרים בתוכחתך להחזירם למוטב אמר שלא יוכלו עוד לומר לך קשוט עצמך תחלה. (וז"פ כל היוצא מפיך כן תעשה מה שאתה אומר ומוכיח לאחרים מקודם כן תעשה גם אתה). ול"נ לפרש סיפא דקרא שהפעולה יהיה בזה שיהיה חלקך מן המזכים את הרבים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו לכן סיים וצדקתו עומדת לעד שתהיה בטוח שתשאר צדיק ולא תחטא עוד. וז"א הוכח תוכיח את עמיתך ויהיה מתן שכרך ולא תשא עליו חטא שתהיה בטוח כל ימי חלדך שלא יבוא חטא על ידך כדין המזכה את הרבים והרי אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים כל העולם ופשיטא המקיים בקיומי נצחי לנפש אחת להיותה הדרא לברייתו על אחת כמה וכמה. וכעת די בזה למעלת התוכחה והיא כטיפה מן הים, ולקמן נדבר עוד בעזרת הצור יתברך:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:7
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:7](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:7)

**איתא** במס' ב"ק (דף ל' ע"א) אר"י האי מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים מילי דנזיקין רבא אמר יקיים מילי דברכות ואמרי לה מילי דאבות עכ"ד. וי"ל דבשלמא בקיום מילי דאבות שפיר חסיד איקרי היות מסכת זו כולה נאה וחסודה ושם ביתה של כל מדות טובות ויראת ה' אוצרה משא"כ הנך תרתי ברכות והרחקת הנזק. ולכאורה תמוה וכי בשביל חד מינייהו חסיד יתקרי ובפרטות מחמת מניעת נזיקין ואימא מילתא אחרי רואי רבים וכן שלמים חקרו ליתן טעם על תיקון זה לומר פרקי דאבות בשבתות הקיץ ומתחילין מיד אחר פסח. שנית המה ראו וכן תמהו על חיבור המשנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אשר אין סדר למשנה זו הנה ושלהי מס' סנהדרין ר"פ בתרא שם ביחה. שלישית באמת קשה להבין איך פסיק ותני כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. והיה כצדיק כרשע חלילה. והדר מייתי ראיה לסתור שנאמר ועמך כולם צדיקים הרי מקרא מלא נאמר דלצדיקים לבד ניתנה ארץ החיים ואיך פתח וקתני כל ישראל ועל ארבעה לא אשיב כי בסיפא דמתני' שם פרט ואלו שאין להם וכו' ואמאי השמיטו הסיפא היה ג"כ ראוי לקובעה לומר כל שבת להחזיק ממינות ואפיקורסות אשר הן ילידי בית שאין להם חלק לעוה"ב. חמישית יוסף מליו להדר מהדורי מילי לדייק בשמא אמאי קרי ליה מסכת זו אבות ואי משום סדר השתלשלות הקבלה היה ראוי לקרות מסכת ראשונה שבש"ס על שם זה. את כל אלה ראיתי לבאר ג"כ אחת לאחת באיזו דרכים וראשית דברי למעלות מצוה יקרה וחביבה אשר הכתוב הטיל עלינו חובה רבה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. אם אמנם בערכין (דף ט"ז ע"ב) תניא אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ע"כ. והנה הרביתי בפי' דברים הללו ודרך מליצה יאמר ע"פ מ"ש לבאר דברי המשורר (תהלים ס"ח) אדני יתן אמר המבשרות צבא רב (ודרך פשוט אמרתי פי' על האי קרא ע"פ מה שראיתי פי' בפסוק (ישעיה מ') נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם וגו' כי מלאה צבאה וגו' הפי' דאיתא במדרש משנחרב ביהמ"ק נתמעטה פמליא של מפלה ופי' הטעם דמכל דיבור היוצא מפיו של הקב"ה נברא מלאך. ואיתא במדרש בשעת חורבן ביהמ"ק אמר הקב"ה מלך ב"ו מה הוא עושה וכו' יושב ודומם אף אני וכו' וכיון שהקב"ה שותק ממילא נתמעט פמליא של מעלה הראוים להיות נבראים ממאמרו. וז"א נחמו נחמו עמי בזה שיאמר אלהיכם וידבר וימלאו צבא מעלה בדיבורו ע"כ. והן הן דברי המשורר שבקש רחמים אדני יתן אמר אמירה נעימה המבשרות צבא רב שיתרבו עי"ז צבא מעלה ונכון). ותו (ירמיה א') ואומר אהה ה' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך וגו' ונתתי דברי בפיך. ויל"ד הוא אמר שלא ידע לדבר כי נער הוא ואיך השיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי אם באמת היה צעיר לימים. ותו יל"ד באמת מה חסרון הוא זה שהיה נער והרי דברי ר"מ בהא אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו והגם כי מצינו כה"ג באיוב שאמר אליהוא בן ברכאל צעיר אנכי לימים ע"כ זחלתי ואירא מחות דעי אתכם התה הוא דקאימנא פירושו ע"פ דברי הזהר הקדוש בפסוק ויקרבו ימי ישראל למות וכאשר הבאתי דבריו באורך בדרוש הספד דשובבי"ם ע"ש. והיכן הדברים שקודם מיתת האדם מתכנשין כל הימים אשר חי בהם ועושין מן אותן הימים שעסק בהם בתורה ובמצות מלבוש להנשמה והני יומין דחטא דחפין להו לבר ומש"ה נאמר ויקרבו ימי ישראל כל הימים שלמים ע"ש. וז"ש צעיר אנכי לימים שאין הימים שלי שלמים מחמת חטאי אמטו להכי זחלתי ואירא מחות דעי עמכם להוכיח וז"פ מ"ש שם אמרתי ימים ידברו כמאמר הזהר שכל יום ויום מזהיר לב"נ דלא יחטא ביה ממילא הוי דהימים בעצמם ידברו והארכתי שם ולא שייך הכא כל זאת, אולם לישב כל האמור נראה דהנה עינינו הרואות אדם האומר דבר לחבירו שיקבל ממנו הן הן הדברים תלוים בפני דברים אם יקבל ממנו חבירו הראשון אם זה האומר הוא גברא אם לאו. ולפי חשיבות ערכו של האומר יתחייב קבלת אלה הדברים הרי מצינו ברשב"י שצוה לו ר"ע הרוצה לחנוק יתלה באילן גדול (עיין פסחים (דף קי"ב) אם אתה רוצה לומר דבר שיקבלו ממך אמור משום רבו עיי"ש. הרי מתייחם קבלת הדברים בערכו של האומר. וגדולה מזו מצינו בתורה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכשאמרו למשה רבינו ע"ה דבר אתה עמנו ונשמעה לא אמרו נעשה מקודם ופי' בס' בינה לעיתים שהן הן הדברים שכיוונו שכל אשר דיבר ה' מצד גדולת האומר שאין דומה לו ודאי נעשה טרם נשמעה אבל כשאתה תדבר עמנו ונשמעה להבחין אם לקבל דבריך אם הם אינם


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:8
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:8](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:8)

סותרות המאמר ששמענו ממנו ית' יעו"ש שהאריך בזה זו היא חדא. ועוד קאמינא שהדברים בעצמותן הם הה ג"כ גורמים אם לקבלן אם לרחקן כשהדברים בעצמם עריבים וטובים הם מתקבלים נועם שלהם משא"כ אם הדברים אינם עריבים ודברים שאינם מקובלים ובהקבץ שניהם יחדיו האומר ערכו גדול והדברים מתוקים בפשיטות יתחייב שיתקבלו הדברים וכן להיפוך אם האומר ערכו קטן והדברים גרועים. והן הן דברי המשורר (י"ט) אין אומר ואין דברים בל נשמע קולם דקשה פשיטא אם אין אמירה שמיעה מנין. ולדברינו על צחות המליצה יאמר הכונה אם אין אומר שהאומר מצד עצמו חשוב כאין (וכמ"ש מהרמ"א פירושו דקרא אך איש אל ירב כל אכין מיעוטין וז"א אך איש כשנתמעט מאיש ואינו בגדר גברא רבא אל ירב להוכיח) ואין דברים שהדברים מצד עצמם אינם ראוים ג"כ ודאי בלי נשמע קולם. וזה שבקש דוד המלך ע"ה שהיה מקטין א"ע והיה רוצה שיקבלו דבריו אמר אדני יתן אומר שיתן לי הן להחשיבני בעיני הבריות כאילו יש אומר ערך גדול וגם אלה הדברים אשר אדבר יהיו מבשרות צבא רב ימצאו חן ויערב נא לרבים כאלו הן בשורות שבודאי נוחים לשמוע. הן כל אלה אמרו השלימים הללו ר"ט קבל באנשי דורו תמה אני אם יש בדור זה מקבל דברים מצד גדולת ערך המוכיח. זה ליתא דאדרבה הוא יאמר טול קורה מבין עיניך הרי שמחזיק המוכיח לגרוע ממנו ואיך יקבל את דבריו. וכ"ת מ"מ ראוי לקבל הדברים מצד עריבות הדברים בעצמותן לזה בא ראב"ע ואמר תמה אני אם יש בדור הזה מי היודע להוכיח ולכלכל דבריו על צד העריבות שיהיו נעימים אמרותיו ושניהם לדבר אחד נתכונו. וז"ש ירמיה איך אלך להוכיח את ישראל הנה לא ידעתי דבר לכלכל דברי שיהיו מקובלים מצד נעימות ועריבות הדברים עצמן ומחמת ערכי אנכי ג"כ איני כדאי מעתה. איך יקבלו ממני דבר. וע"ז השיבו הקב"ה אל תאמר נער אנכי ואין אתה חשוב הלא על כל אשר אשלחך תלך וכי רואים בשלוחו של מלך ב"ו מי הוא אחר שהוא בא מאת המלך מחויבים לקבל הדברים יהיה השליח מי שיהיה וכ"ש שאתה שלוחו של מקום ומחמת הדברים בעצמותן ונתתי דברי בפיך לאומרן על סדר הראוי:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:9
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:9](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:9)

**מעתה** נראה דברים המועילים למעלת המוסר כי יקבלוהו הדברים ראשון לראות מי האומר כי גברא רבה הוא כאומר ותחסרהו מעט אם אינו אהוב להמקבל וכן אומר שלמה בחכמתו אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך הרי תלה באהבה ושנאה קבלת דברי המוסר דדברי שונא אינם מקובלים שיאמר מחמת שנאה דובר אבל אם הוא אוהבו הדברים מקובלים. ושמעתי שזה כתב המשורר (ל"ו) כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא כי כן דרכו של היצה"ר מסית לאדם להטיל שנאה על מוכיחו וממילא לא יקובל התוכחה. וז"א היצר מחליק בחלקת לשונו אליו אל האדם היותר למצוא עונו זה המוכיח שממציא לו ומברר חסרונו ועונו לשנוא אותו וממילא לא יקובלו דבריו. וביותר נראה לי ליתן טעם בזה לדברי הזהר שכתב בפסוק ואהבת לרעך כמוך פקודא דא לייסר אינש ית חבריה. ולכאורה קשה מה טיבו של מצות תוכחה באהבה ? ולדרכנו א"ש דזולת אהבה אין הדברים נשמעים והן הן הדברים נרמזים בעיקר מצוה זו הנאמרה בתורה פר' קדושים הוכח תוכיח את עמיתך שתראה להוכיח אוהבך אשר כנפשך שהוא עמיתך הרי מכל האמור נלמד שהרבה תלוי גדר ההוכחה לקבל מאוהבו. והנה מי גדול באוהבי איש מאביו ואמו ואמר שלמה בחכמתו שמע בני מוסר אביך זו חדא והן שני לו כאן הבן שואל מה טיבו של מוסר הזה ותכליתו ובודאי אם היו דברי המוכיחים מועילים לקנות מיד איזו סך מעות בלי ספק כי ירוצון ויגעון לשמוע בקולו ובאמת לא די שתוכחה מועיל לחיי נצחיים אף לקניני העוה"ז אמרו באבות דר"נ רבי אומר איזו דרך שיבור לו האדם יאהב את התוכחה. שכ"ז שתוכחה בעולם נחת רוח בעולם בא וגזירה רעה מסתלקת ומבוטלת שנאמר ולמוכיחים ינעם ותבוא עליו ברכת טוב הרי ברכה וקללה תנוי בזה את הברכה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעו. והיינו טעמא שקראו למסכת זו אבות אחר שמלאה מוסר והוכחה פן יאמר ממי יצאו הדברים ואם נאמרו לאהבתנו לכן קראוהו אבות להודיע שהן הן מדותיהן של אבות העולם שמציגו באברהם יצחק ויעקב. וכאשר מפי אבות למדנו ודאי ראוי לקבל ואשר תשאל על תכלית הדבר ועריבות הדברים מקדימה המשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הרי אין לך תכלית גדול ועריבות מזה ובאופן שתהיה נקרא ישראל אשר שם זה ניתן ליעקב כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל כן נקרא העובד אלהים ומתגבר עד שמנצח המלאך הרע היצר הרע ועם אנשים רעים המהדרים להסית האדם לשאול. ויוכל לנצחם זה הנקרא ישראל ובטוח בחלק עוה"ב. וגם ההיפוך אם לא תשמעו מבואר בסיפא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב. אמנם העלימו מלומר המשנה ע"ד שראיתי להרמב"ם פי' המשנה נתן טעם שנעדר שכר עוה"ב בתורה רק יעודי עוה"ז כי כן אמור חנוך לנער ע"פ דרכו ועינינו הרואות בעוד הנער קטן מאד מחנכין אותו באגוזים וקליות ואח"כ כשנתגדל קצת. בזוגים ובגדים ואח"כ בדברים גדולים שתבוא לשידוך טוב ע"י מעשים טובים. ואם תאמר כן לתינוק קטן הלא ישחק לך מאחר שאין השגתו עדיין רק לדברים קטנים ככה יקרה לאנושי להרגיש בדבר הנראה לעינים שכר עוה"ז אבל בשביל שכר לעוה"ב לא רבים יחכמו להבין מעלתו מש"ה נאמר רק יעודי עוה"ז עיי"ש. וכן דרך המתחילים עם התינוק ללמוד נותנים לו דברים עריבים ומיני מתיקה ואת שבט המוסר טומנים בעדו לבעבור זה יהיה רגיל לבוא לעתיד. כך תקנו להתחיל במס' זו שכולה מוסר ונתנו על גבה מיני מתיקה כי יש להם חלק לעוה"ב ואת שבט המוסר ואלו שאין להם ממנו לפי שעה וכשיקרא המס' ממילא עינים לו לראות את כל אלה לפני מי הוא ? לפני עובד אלהים דוקא. וז"ש במס' ב"ק האי דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי אותן דברי תוכחה דאבות שאמרו אבות העולם אשר ודאי הם לטובתו ואמרי לה מילי הני מילי דברכות שבזמן התוכחה בעולם ברכה בא בעולם כחמור ואמרי הני מילי דנזיקין הם שמירת הנזק דבזמן שתוכחה בעולם גזירה רעה מסתלקת כנ"ל. מעתה בהקבץ שלשה אלה יחד שהדברים אמורים מאוהב הנאמן האבות והתולדות הרחקת הנזק והבאת הברכה ודאי ראוי ונכון לקיים דבריהם. זהו מה שמצאתי בדברי מליצה למעלות התוכחה להיות רוח הבריות ממנו נוחה ומאת אלהים ישאו ברכה ונס יגון ואנחה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:10
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:10](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:10)

**כתיב** בתורה פ' קדושים הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ולכאורה יל"ד למה כפל הוכח תוכיח. ובגמרא דערכין דרשו מיניה אפי' מאה פעמים. וגם סיומו דהאי קרא ולא תשא עליו חטא צריך ביאור דאם הפירוש במניעת התוכחה תשא עליו חטא לכן אמור הוכח תוכיח למען לא תשא עליו חטא קשה באמת מאי נשיאת חטא יש בהעדר המוסר והלא הוא כבר חטא. ומהקודם אכתוב מה שמצאתי זו ראיתי להריב"ש בתשובה והביא ג"כ בעל ווי העמודים דהך הוכה אין פירושו על מצות תוכחה במלין רק ה"ק סדר התוכחה מקודם הוכח תעשה לו הכרעה ולא לעשותו כרשע כי יבעט בדבריך רק תן לו הכרעה כנאמר הוכח בין שנינו הוא לשון הכרעה לומר לו הרי יש מצות ומעשים טובים. ובזה תוכיח את עמיתך יע"ש בנותן טעם לשבח. ואני הסברתי יותר דהיינו אם תאמר לו הרי אתה איש עומד על ההכרעה כבינוני מחצה על מחצה איך תכריע בעבירה זו בכף מאזניך ובשביל עבירה אחת רשע תקרא. וכן בהגיע מצוה לידו ורוצה להעלים ממנה אף אתה אמור לו איך לא תתאמץ במצוה זו לעשותה הלא בשבילה צדיק תקרא וכמאמרם קידושין (דף מ') לעולם יהיה אדם כבינוני מחצה על מחצה וכל העולם כולו מחצה על מחצה עשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע את עצמו והעולם כולו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע וכל העולם כולו לכף חוב ע"ש. והן הן הדברים שאמר שלמה בחכמתו (משלי ה'). אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך וקשה אמאי גבי לץ אומר תוכח וגבי חכם אומר הוכח לשון נסתר ותו גבי לץ אומר סתם לץ וגבי חכם אומר לחכם בלמ"ד הנוספת הל"ל כך בלץ ג"כ ללץ. אבל לדברי הריב"ש שלשון הוכח קאי על ההכרעה ולשין תוכיח על תוכחה ממש א"ש ומתוק מדבש אומר אל תוכח מיד בדברי תוכחה גמורה (שהוא תרגומא דתוכח) ללץ להיותו לץ ממש פן ישנאך רק כן עשה מקודם תן לו הוכח הכרעה שיהיה קרוב למעלת חכם בהכריעו (בעשיתו אחת מהנה ממצות ה') הרף מאזנים אשר הוא שקול לעת עתה ופשיטא להרחיקו מעבירה שיכרע לכף חובה בעבירה אחת שיעשה עתה ובזה יאהבך אם כה תאמר לו בהתעצלו בעשית מצוה הרי במצוה זאת תכריע אותך וכ"ע לכף זכות וכן להיפוך אם ירצה לעבור עבירה שבזה תכריע אותך וכל העולם לכף חובה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:11
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:11](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:11)

**ובזה** אמרתי לפרש דברי איוב (קאפי' ו') מה נמרצו אמרי יושר ומה יוכיח הוכח מכם הלהוכה מלים תחשובו ולרוח אמרי נואש. ופסוקים הללו משוללי הבנה הם ולדרכנו יומתקו אחר שחברי איוב האשימוהו שמוהו לבליעל וכאלו ראוי לכל העונשים שבאו עליו היותו כולו חייב ולא זכאי התחיל ואמר **מה נמרצו אשרי יושר** מקובלים היה דבריכם אם הייתם משימים אותי לישר על המשקל עכ"פ כאיש בינוני **ומה** באיזה דרך כשתהיה **יוכיח** מצות תוכחה **הוכח מכם** מקודם נתינת ההכרעה שהוא פירושו דהוכח כאמור אבל אתם לא כן עולה על דעתכם שמחויב המוכיח ליתן הכרעה וע"כ אתם סוברים מה שאמור בתורה הוכח תוכיח שניהם למצות תוכחה גמורה נאמר וז"ש **הלהוכח מלין תחשבו** האם גם למלת הוכח האמור בתורה תחשבו שהוא במלין לא כן אחי ורעי אך הוכח קאי על הכרעה והיה ראוי ליתן לי מקודם הכרע וזה נכון מאד. והנה אמרתי כבר לפרש דברי המשורר (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך דשם במסכת ערכין דרשו מנין אפי' מאה פעמים ת"ל הוכח תוכיח והיינו כדברי הסמ"ג שהזכירו. והנה המסרב מלקבל דברי מוסר ומואס רשע מה הוא אומר די לך בפעם אחת וכ"ת הלא נאמר ב' פעמים הוכח תוכיח יאמר לו דברה תורה כלשון ב"א וז"א ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי האמור בתורה הוכח תוכיח אחריך לאמר דברה הורה כלב"א וסיים ותשא בריתי עלי פיך ברית היא התורה כאמור אם לא בריתי חוקות שו"א לא שמתי אתה נושא ברית התורה על פיך (ר"ל כאלו הדברים יצאו מפיך) וזה שסיים איוב אתם אינכם דורשים הוכח על הכרעה רק שכפל הוכח תוכיח ב"פ ע"כ אתם מוקמי לה דברה תורה כלב"א ג"כ משימים אתם **ולרוח אמרי נואש** כדברי לשון הדיוט. ובזה אמרתי גמרא דשבת (דף קי"ח) כל המבזה דברי חכמים אין תרופה למכתו וכו' דאמרינן במסכת ב"ק ורפא ירפא מכאן שנתן רשות לרופא לרפאות (וע"ש בדברי תוספות דפ"ה) מעתה המבזה דברי ת"ח ולא אבה לשמוע בקולו ואומר שמקיים מצות תוכחה בחדא זימנא והא דכתיב הוכח תוכיח ד"ת כלשון ב"א אף אתה אמור לו שאסור לו להתרפאות והא שנכפל ורפא ירפא י"ל ג"כ ד"ת כלשון בני אדם ואין תרופה למכתו. וז"ל ירמיה הנביא (ח') הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי ע"ד דאמרינן במס' שבת שם לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זל"ז ע"ש וז"ש הצרי אין בגלעד להוכיח זא"ז ואי שלא אבו לקבל ה"ל להוכיח זימני טובא שהרי נאמר הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים וכ"ת ד"ת כלשון בני אדם אם רופא אין שם ודאי יש שם רופא ומאין ניתן לו רשות לרפא ע"כ דרשי' מכפל ורפא ירפא הרי דלא אמרינן ד"ת כלשון ב"א ומדוע לא עלתה ארוכת בת עמי ע"י תוכחת מוסר. וגם יש בו כדי נתינת טעם על קביעת אמירת המשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב קודם שמתחילין מילי דאבות אמר שהן דברי מוסר וצריך מקודם הכרעה כדברי הריב"ש שזכרנו ובכדי שלא יתיאשו מן התשובה ושיהיו נכנסין דברי המוסר בלב מקדמי ליה דהוי יודע שכ"י יש להם חלק לעוה"ב אף אם יחטא איש יעשה תשובה ויכופר לו או יסבול עונשו ונדח לא ידח מלקבל הטוב הצפון אח"כ ובזה הוא באה להמשיך לבב אנוש למילי דאבות:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:12
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:12](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:12)

**והנה** קרוב לדברי הריב"ש ראיתי למהר"ש אלגזי שפי' הכתוב (משלי כ"ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאמים ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב הרצון דודאי אסור להחניף את הרשע ולומר לו צדיק אתה דאין לך חילול השם גדול מזה ואף אתה מסייע ידי עוברי עבירה. אמנם כן מצינו לפרקים שרשאי לוותר מעט נגד הרשע באופן אם הרצון להוכיחו על מעשיו הרעים ואם כה יאמר לו הלא אתה כולו חייב יאטים אזנו משמוע לו. אך בתחבולה יעשה המוכיח ולומר לו איזה שבח תחלה אף שהוא שקר הואיל וכונתתו שבקצת חנופה יכנסו דברי המוסר באזניו ואחת לאחת אחר שיהיה נכנע למאמרו יגלה לו באחרונה כל רוע ענינו. כי אין פחד אלהים לנגד עיניו וז"ש **אומר לרשע צדיק אתה** שאומר לו בשביל חנופה לבד יקבוהו וגו' ר"ל יקולל. אבל **ולמוכיחים** הותר גדר זה אם מתכוונים בחנופה זו להוכיח **יונעם** ועליהם תבוא ברכת טוב אף שקצת מחניפים להרשע אמר שכונתם להוכיח להרשע ודפח"ח. וגם בזה יש נתינת טעם להכתוב שזכרנו אל תוכח לץ שתעשהו לרשע ממש רק הוכח אם אתה רוצה להוכיחו לחכם עשהו לחכם אע"פ שאינו חכם ויאהבך ויקבל תוכחותיך וז"ש הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך עשהו לעמיתך אע"פ שאינו עמיתך ויציית לך וישמע וסיים ולא תשא עליו חטא שלא תשנא ולא תגדל עליו חטאו לומר לו הגדלת לפשוע ומעשים טובים אין לך רק עשהו לעמיתך כאמור:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:13
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:13](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:13)

**וביותר** אמרתי לפרש האי קרא דאל תוכח לץ דיל"ד למת ברישא אמר פן ישנאך דרך שמא וגבי חכם פסיק ואמר ויאהבך שבודאי יאהבך ומאי פסקי. ונראה דבאמת דרך ההשכלה מהראוי שהמוכח יאהב את המוכיח מאד בשומו אל לבו הלא זה האיש לא למענו הוא דור כי רק לכבוד הבורא ית' ותורתו ואין כונתו רק לתועלתי ועזרתי ואין לך אהבה גדולה מזו בראות איש אחד מחבריו שלבו שלם וטוב עמו ואף שרשע מה הוא אומר בשרירות לבי אלך ודרכי איש המוכיח אינם טובתי מ"מ אחרי ראותו כונת המוכיח לטובתו מדוע ישנא אותו עבור כונתו הטובה אליו בדעתו. אולם מצינו שבאמת לפעמים המוכיח עושה רעה עם המוכח כגון אם הוא ע"ה ונעדר ממנו ידיעת בית רבו גדול חומר הפגם מן העבירה. ועתה בבוא מוכיח ומזכיר לו ומגדיל את העבירה והפגם כפי האמת והמוכח אינו מקבל א"כ רעה עושת המוכיח הזה עם המוכח דמקמי הכי הוי רק שוגג והשתא הוא דחזאי ואוזן שומעת דברי החכם המוכיחו ואפ"ה עבר אמימרא דרחמנא לקה ביותר שהוא במזיד. אולם אם מוכיח לחכם ודאי ליכא פסידא לרמאי אף שאינו מקבל את התוכחה דמאי אמרת מקמי הכי הוה נידון כשוגג ועתה נעשה מזיד ז"א שהרי שגגת תלמוד עולה זדון ומעיקרא נמי פושע מיקרי וכיון דלא הפסידו המוכיח מידי שוב ראוי לאהוב אותו על כונתו הטובה והאמיתי של המוכיח. אלה הדברים אשר דבר חכם הנזכר על החכמה אל תוכח לץ איש משולל חכמה פן ישנאך ספק ישמע בקולך ויאהבך ספק לא ישמע והיית גורם רעה לעצמו לעשותו מזיד וישנאך רק זאת עשה הוכח לחכם אשר אצלו שגגה עולה זדון ובודאי יאהבך על מחשבתך הטובה להטיב עמו מאחר כי לא הפסדת לו כלום. ובזה איכא לפרושי גמרא דברכות דף י"ט תנא ר"י אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה ופריך שמא ס"ד אלא ודאי עשה תשובה. ויל"ד בהא דפריך שמא ס"ד אטו לא סגי מאמרם הוי דן כל אדם לכף זכות וכיון דאיתא למיתלי שעשה תשובה ראוי שלא להרהר אחריו. ובילדותי שמעתי מידידי הגאון אב"ד דק"ק האמבורג נ"י ע"פ מאמרם במס' יומא (דף פ"ו ב') דרמי כתיב מכסה פשעיו לא יצליח וכתיב אשרי נשוא פשע כסוי חטאה ומשני כאן בחטא מפורסם כאן בשאינו מפורסם והטעם דאם עשה העבירה בפרהסיא צריך להיות גם התשובה בפרהסיא בכדי שידעו הרואים שהיה עובר העבירה ושב ממנה. כאן בצנעא אם עבר עבירה בצינעא צריך לשוב דוקא בצינעא ולא לחלל ש"ש לפרסם שעבר על מימרא דרחמנא. וזהו שפריך שמא ס"ד כיון שלא ראיתי שעשה תשובה מי מהני ליה תשובתו כיון שחטא בפרהסיא דאנן עסקינן בכה"ג אם ראית ת"ח שעובר עבירה בלילה ומשני אלא ודאי עשה תשובה דחזקה לת"ח שעשה תשובה כדבעינא למימר לקמן בנ"ט לשבח וא"צ הת"ח לעשות תשובה בפרהסיא מחמת דכ"ע ידעי שעשה תשובה דת"ח הוא ומצד החזקה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:14
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:14](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:14)

**אבל** לדברינו יאמר כך דראיתי להחכם מהר"ש אלגזי שכ' פירוש שמא עשה תשובה דרך מאמרם שאמרו תלמידים לר"א ילמדנו אורח חיים וא"ל שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו ליה מי ידע כמה דחיי אמר להו א"כ פשיטא כל יום ויום תהיה בתשובה שמא ימות למחר ע"ש. וז"א אל תהרהר אחריו ביום מיד בו ביום שבודאי עשה תשובה וכ"ת מאי פסקא ששב בו ביום לז"א שמא משום האי חששא שמא ימות למחר עשה תשובה מיד עיי"ש. ומה שיש לדקדק בדבר זה מהא דאמרינן (במס' יומא דף פ"ו) אר"ל גדולה תשובה שזדונה נעשה כשגגה. ופריך הא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות ומשני ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ע"ש, ויאמר איכא השתא ת"ח שבא לאחר מעשה שעבר עבירה לעשות תשובה צריך לשוב מאהבה דאם בא לשוב מיראה אין לו יתרון דהרי מעלת השב מיראה שזדונות נעשה כשגגות והרי גבי ת"ח שגגותיו עולות לו זדון. וע"כ צריך לשוב מאהבה. וזה דפריך שמא ס"ד את אמרת מחמת שמא ימות למחר עשה תשובה ס"ד הרי אנן עסקינן בת"ח ומאי אהני ליה תשובה כזו מיראת המות הרי צריך לשוב מאהבה ובשב מחמת אהבה בלי שום סיבה ודאי מאליו מתעורר מיד לשוב ומשני סמי מכאן שמא אלא ודאי עשה תשובה כן י"ל דרך דרוש. ובזה יתבאר היטב פסוק (הושע י"ד) שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך דידוע דת"ח בשם ישראל איקרו והמון בשם יעקב וכבר דברנו שהת"ח צריך לשוב מאהבה והיינו בלי שום מעוררו וז"א שובה מעצמך ישראל אתה הת"ח שהיא תשובה מאהבה שהרי כשלת בעונך אם תשוב מיראה תקח שוגג מן המזיד (וכאמרם שם ביומא קרי ליה מכשול וכו' ומשני כאן מיראה וכו') ושוב הדרא לדוכתיה דשגגת תלמיד עולה זדון לכן שובה מעצמך מאהבה. וביותר יש להמתיק שהרי טעמא מאי שגגת תלמיד עולה זדון משום דהוי חילול השם כשרואין דבר עולה מת"ח מיד ממנו ילמדו (ואת הרע מיד מקבלין מת"ח אבל את הטוב אין מקבלים מי אשר קינא לת"ח להשליך מו"מ ולעסוק בתורה או להתפלל בכונה או להדר במצות וג"ח ועדיין אין כאן מקומו) וק"ל במשנה אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם אמטו להכי שגגת תלמיד עולה זדון וז"ש שובה ישראל מעצמך מאהבה דאם תשוב מיראה לא אהני לך ששגגתך עולה זדון וטעמא דמילתא כי כשלת בעונך אתה מכשיל אחרים וא' שוגג וא' מזיד בחילול השם מש"ה צריך הת"ח לשוב מאהבה. ובזה סמכתי לפרש גם סיפא דקראי דבאמת קשה לעשות תשובה על עבירה גדולה דחילול השם. אמנם מצאתי תרופה ממידותיו יתברך לעשות מדה כנגד מדה וכ"ה בתשובת המשקל וכשם שחטא בחילול השם כן יתקן בקידוש השם ואשרי מי שזוכה שיתקדש ש"ש על ידו. ועכ"פ יש לו להדר מן המהדרים לזכות את הרבים בתוכחת מוסר כשם שהכשיל את הרבים בחילול השם שלו. וז"א קחו עמכם דברים דברי מוסר ושובו אל ה' אחרים (כי על עצמו כבר אמר שובה ישראל) אז אמרו אליו כל תשא עון שימחול העון לגמרי ולא יהיה נשאר השוגג שיתהפך למזיד מחמת חילול השם ובדרוש שובה יתבאר יותר בס"ד בזה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:15
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:15](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:15)

**והנה** ידעתי למעלה ליתן טעם על חזקה זו שת"ח שעבר עבירה אל תהרהר אחריו ביום דודאי עשה תשובה מיד. הנה הארכתי מאד לעת תחלת הקיץ באמירת מילי דאבות שהיה דרכי מדי שבת בשבתו להגיד דבר בעתו דברי מוסר ואגדה אשר לב אדם מושכתו אשר רבים מהקדמונים עמדו ליתן טעמא דמילתא לקביעת מס' זו מיד בהתחלת הקיץ. הם אמרו דדרך העולם בהתחלת הקיץ לעסוק ברפואת הגוף את זה לעומת זה תקנו לרפואת הנפש לעיין במילי דאבות. והרחבתי הענין לומר שז"כ הגמרא (ברכות דף ה') אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ורבים מדקדקים הרי תחילת דינו ש"א בדברי תורה איך שייך לומר פשפש ולא מצא אם עון ביטול תורה בחיקו. ואמרתי כן דהנה באמת מוסר גדול לאיש משכיל בשומו אל לבו בימי הקיץ שכל איש רואה לעסוק ברפואות הגוף בחודש זיו לאילנות והנצנים נראו בארץ אח"ז נוסעים אל מקום מרחצאות חמים וצוננים ובפרט מי שיש לו איזה מיחוש שם שם לו חוק ולא יעבור כתיב אפי' שעה אחת וזריזין מקדימין וכ"כ למה לפי שהוא זמן גרמא וכשיעבור הזמן אין הרפואה טובה כלל. באלו אמרו מקדימין. הוי סכלי הדעת חשוכי עינים איך מחשיכין על התחום ומאבדין זמן המובחר (כמאמר אשרי איש אשרי מי ששב כשהוא איש) ומבלים כל ימיהם על הבלי הזמן הבוגד אשר כל יומא זמניה לעיין בתחלואי הנפש אשר לה ג"כ רמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים אשר בהעותו מקלקל אותו אבר בהנשמה הקדושה. ונפש החוטאת מכף רגל ועד ראש אין בה מתום חבורות חבורות ופצעים. ועל כל גדותיה אשר ריקם הלכה ומלאה תשוב מלאה עונות ופשעים. מחשבות זרות והרהורים רעים, והכי מתחזר לצרעת הנושנת שבידו מחטאת נעורים הלא ידך דמים מלאים אור לחושך שמת נר אלהים נשמת אדם החצובה מתחת כבוד אל תמים דעים. מהר מהר מלט על נפשך בעוד שצרי הרפואה פתוח לפניך עתה קח לך משלך סמים היפים נחמדים ונאים. וחיתה נפשך בגללך כי אינך בטוח ליום מחר שתהיה ברשותך לעיין במליך מלין לצד עילאין. ומי יודע אם יהיה לך פתמון פה שעה אחת קודם מותך להתודות על דרכיך הרעים. וד"ה ע"ה אמר רפאה נפשי כי חטאתי לך הרי להדיא שהחטא הוא הממית הוא חולי הגדול שבנפש היקרה שצריכה רפואה ולמה כה תעשה לאמתך עד מתי תתעלם ממנה עיניך הרואית כי המות פתאים הוא בא. לא ימים על נער וזקן יום אחד אין ברשותך ואתה תפקוד לרגעים. ואם חסת על הקיקיון הזה חומר עכור גוף הנגוף והשפל הזה שבין לילה היה ובין לילה אבד ולא יודע עוד זכרו ורפואתו רק לפי שעה מועטת ועכ"ז הרפואה הזאת שאתה מוציא עליה הון וטרחא רבה ספק אסי' ספק לא אסי' איך לא חסת על נוה עיר הגדולה לאלהים נשמתך הקדושה והטהורה אשר נצר שרשה חלק גבוה היא ורפואתה אם תשוב אלי תשוב וישועתה קרובה לבוא רפואה בדוקה ודאית נצחית כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. וז"א אם רואה אדם שיסורין באין עליו והוא ובני ביתו מהדרין מן המהדרין על רופא עור בעד עור בעד נפשו יתן אז ראוי שהחי יתן אל לבו אם על דבר שאינו מתקיים על הגוף השפל אשר עם כל הרפואות סופו לאיבוד ולמות מהדר כ"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שמחוייב ועומד אני לעיין במילי ולפשפש במעשי ולהמציא מזור ותרופה לחולי תמידי לנפש היקרה. אך ראה זה מצאתי להרמ"ע פי' על דברי ירמיה ח' מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דיי דעינינו הרואות דחולה המסוכן יותר שוב אינו מרגיש שום כאב וכשהוא בדרך זה הוא בתכלית הסכנה משא"כ אם יש לו איזה הרגשה עדיין תרופה למכתו וכ"כ בבשר המת שבאברי אדם אינם מרגישים כל עיקר רק בשר החי. וז"א **מבליגיתי עלי יגון** יש לי תנחומים על יגוני **עלי לבי דוי** שאני מרגיש כאב הלב ובאשר לי עוד חוש ההרגשה עודני עומד ומצפה כי יש תקוה למכתי ע"ש. ואני אומר ככה יקרה בחולי הנפש יש לך אדם בריא הוא הצדיק אשר יקרא איש חי רב פעלים אף אם לפעמים בא חטא על ידו כמאמר אין צדיק בארץ וכו' מ"מ הוא מרגיש מיד וכאבו ניכר ומיד מתחרט ושב בתשובה שלמה וז"ש צדיקים במיתתן (אפי' בשעת עבירה שהיא מיתה לאותו אבר שבנפש) קרוין חיים מלאחר שלבר מן דין הוא כולו טוב ובריא ומרגיש בכל ההרגשה כ"ד. הבינוני אשר גם לו מקצת חיים אף שאינו מרגיש מיד כמו איש תמים בדרכיו הצדיק גמור מ"מ אח"כ שיכנס הכאב אל לבו וע"י התעוררות כמו ער"ח ויום ב' וה' בעמדו על הפקודה לפני הדר גאונו ושופך שיח זו תפלה מרגיש ג"כ לעת מצוא וחוזר בו בתשובה גמורה לא כן הרשעים גמורים שיעברו על כל התורה ואין בו מתום כבר נפשו בתכלית המיתה שוב אינו מרגיש ואומר כל דעביד שפיר עביד ואולי בכלל המאמר פושעי ישראל מלאים מצות כרמון שלא די שאינו מכיר חסרונו שעובר עבירה אף למצוה יחשב בעיניו כל מעשים הרעים שבו הואיל ואבד ממנו חושו והרגש נפשו. ואמרינן במס' מכות (דף כ"ג) דריש ר"ש תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני שנאמר תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא תרי"א ושנים מפי הגבורה שמענו וכו' ע"ש. הרי נכלל בתיבת תורה כל תרי"ג מצות וז"ש פשפש ולא מצא קשה באמת אמאי לא מצא הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ותו וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא שהביא עליו יסורין ע"כ היינו טעמא שלא מצא שאין לו שום חוש שהוא בתכלית הרשעות ויתלה בביטול תור"ה שכבר ביטל כל תרי"ג מצות מש"ה אינו מרגיש כמשפט הרשעים שאמרו אפי' בחייהם קרוים מתים לגבי נשמתם הואיל ואין להם ההרגש וכי כן דרך גברא בעלמא טרם מבקש מהרופא רפואה להגוף אומר החולי שבו ככה אני אומר דרך הלצי שנתקן טרם נעסוק ברפואת הנפש שהוא מילי דאבותת מס' זו שכולה רפואות יקרות ובדוקות אצל איש המשכיל אומר מקודם תחלואי הנפש שאנחנו אוחזים רק רישא דמתניתין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכל אחד אומר אין צדיק גדול ממנו ומהו דבר עבירה אני עושה וסובר אם אינו עובר על ג"ע ש"ד וע"ז צדיק גמור הוא. וכבר הביא מהרמ"א משל נכבד בזה לסוחר גדול ועשיר שחמל על עני א' שהיה מוטל באשפה עם אשתו ושבעה בנים ואמר לו כל מחסורך עלי מזון ומחיה כסות וממון ואף אתה עשה איזה מלאכה ושלם לי לאחדים. והנה כי כן דרכו של עני הולך ונוטל מהסוחר הזה כל מחסוריו ומחסורי בניו ואשתו כי רבים המה ובכל שבוע עשה איזה מלאכת קלה כמות שהיא ונטל איזה פרוטות עבורה ונתנה להסוחר ואצל הסוחר היה הכל רשום בכתב אמת. לשנים רבות פגע איש אחד באיש ההוא העני אמר לו כמה הסך הרב שאתה חייב להסוחר הגדול התחיל לשחוק ואמר לו הלא כל שבוע ושבוע אני משלם כל מה שאני מרויח א"ל הוי שוטה הלא כל מה שאתה מרויח אינו חלק אלף אלפי רבבות לחוב שלך צא וחשוב די מחסורך ואנשי ביתך במזון ומחיה וכסות ושארי דברים אשר לקחת באותו זמן רב ופרעון שלך לא יגיע לעשרה זהובים ויבוקש הדבר בפנקס הסוחר וילך העני בבושת פנים. ככה יקרה לאדם הסכל הזה האומר שהוא צדיק ואינו בקי בחשבון ואינו יודע שהפנקס פתוח והחנוני הגדול מקיף צא וחשוב מיום בואך לעוה"ז כמה טובות שגמל אתך וראה בפרעון שלך ובפרט כי יפקד על מושבך חטאים ופשעים והרהורי עבירות וחטאת נעורים אשר בידך (ומובא קצת חשבון בההספדים לקמן). וזה איזה מצות שיש לך ציצית תפילין מזוזה תפלה צא וחשוב אם אתה עושה כן כדין על צד היותר טוב כמו שאתה עושה בשלך בהבלי העולם י וקצרה היריעה מהכיל והמשכיל יבין והחי יתן אל לבו בזמן השמש יצא על הארץ בימי הקיץ והכל רצים לרפואת הגוף ישים אל לבו להדר ברפואה נצחיי של נשמתו הקדושה ולעיין במילי דאבות מס' דכולא מוסר ויפשפש במעשיו ושב ורפא לו ומש"ה התקינו ללמוד מס' זו בימי הקיץ. ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד טעם א' ע"ז וההקדמה במשנה כל ישראל ויאמר ע"פ מה דאמרינן (בב"ב קס"ה) רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלה"ר. לה"ר ס"ד אלא באבק לה"ר. והנה כל זמן שהאדם סגור בביתו לא יבוא לידי עבירה הגדולה הזאת. אבל בצאתו לחוץ ויתחבר עם אנשים וחברא חברא אית ליה הנדברים על ה' ותורתו ואנשי בריתו. וז"ש במס' נדה (דף ל') הולד כ"ז שהוא במעי אמו פיו סתום וכו' ולומד כל התורה כיון שיצא לאויר העולם מלאך סטרו על פיו ואמר דרך הרמז על דרך שאמרו מאי תקנתא שלא יבוא לידי לה"ר יעסוק בתורה או ישפיל דעתו ע"ש וז"ש כ"ז שהוא במעי אמו כאמור תורת אמך זריז באהלו לומד כל התורה ופיו סתום מלדבר לה"ר שאין לו חבר כיון שיצא לאויר העולם להיותו מובלע בין אנשים בא מיד מלאך היצה"ר וסטרו על פיו מחטיאו בפה דובר נבלה לה"ר. ואי' שם במס' ערכין אר"ח ב"א מאי תקנתא של בעלי מספרי לה"ר יעסוק בתורה או ישפיל דעתו ר' אבא אמר סיפר אין לו תקנה אלא מאי תקנתא שלא יבוא לידי לה"ר יעסוק בתורה או ישפיל דעתו ע"ש. וראיתי מפרשים דלא פליגי הני אמוראי ר"א מיירי במי שאהני ליה מעשיו ור"ח מיירי במי שלא אהני ליה מעשיו כמו שמחלק שם בגמ' ע"ש. ואני הסברתי הענין דאיתא במדרש אדם כי יהיה בעור בשרו אתם קרוים אדם ואין עו"ג קרוים אדם בעו"ג כשמייסר אותם נפרע מהם תחלה כנאמר וינגע ה' את פרעה ואת עבדיו וגו' ובכה ובעמך אבל בישראל קרוים אדם מקודם בא הנגע בביתו אח"ז בבגדו ואח"ז בגופו. וראיתי בשם גדול א' לפרש האסוק משלי י"ב הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד דאמרינן במס' סוכה (דף נ"ז) אוי לרשע אוי לשכנו כיון שבא הנגע על ביתו של רשע מנתץ הבית כולו ומפסיד הצדיק כותלו ע"ש. וז"ש והתפלל הפוך רשעים במדתך והיה מתחיל בגופם ואינם בעולם הם עצמם ואז בית צדיקים יעמוד ולא יחרב ע"כ. ובאמת יש ליתן טעם למה גבי ישראל מתחיל בממונו תחלה ולא כן בע"ג משום דהטעם שמתחיל בהקל הקל תחלה אולי לבבו יבין ושב ורפא לו ויחזור בתשובה ולא יצטרך לעונש גופו וגבי ישראל ניחא דמהני להו תשובה משא"כ בעו"ג דלא מהני להו תשובה מש"ה מענישם מיד בגופם. והנה זה שייך אי לא אהני ליה מעשיו יכול לשוב אבל אי אהני ליה מעשיו וכבר גמר רעה לחברו הנגע בא עליו תחלה וז"כ ר"א באמרו סיפר אין לו תקנה כלומר לו לגופו שהנגע בא עליו ממש. ובזה בארתי גמרא דברכות (דף ה') אר"ה אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. וי"ל למה קראו אדם ותו יל"ד שאמר פשפש ולא מצא הרי עון ביטול תורה תחת ידו ואיך שייך לומר לא מצא. ולדרכנו מדוקדק מאד שאומר אם רואה אדם מי שהוא בגדר אדם אשר הובטח אתם קרוים אדם ואין בה"ר פוגע בו תחלה כנזכר במדרש האמור ואפ"ה רואה שיסורים באים עליו מיד יראה לפשפש במעשיו אי אהני ליה מעשיו מה שדיבר על איש א' לה"ר כי אז ראוי הוא שיבואו עליו היסורין מיד כדאמרינן פשפש ולא מצא עון זה יתלה בביטול תורה אז ראוי ג"כ מיד ליסרו בגופו דטעמא מאי יהיה נענש בממונו תחלה פן ישוב תחלה בתשובה ולא יצטרך ליסורים שבגופו הא תינח בעבירות שעבר מהני תשובה אבל ביטול תורה מאי תשובה איכא שילמוד מכאן ולהבא סוף סוף אבד זמנו שעבר עליו דוהגית יומם ולילה כתיב ולעבר ולהבא כל יומא זמניה לעסוק והוא מעות לא יוכל לתקון. וזה בכלל מאמרם חגיגה (דף ט') רשב"י אומר וכו' ואיזה ת"ח שפורש מה"ת ע"ש שזה א"א לתקן כלל שכבר איבד זמנו ומש"ה נקרא ביטול תורה שאותו זמן שלא למד בטל הוא מש"ה שייך שפיר יתלה בביטול תורה דלא שייך תשובה גביה ומש"ה יסורים באים עליו מיד. או יאמר דאף שלא אהני ליה מעשיו בלה"ר שלו מ"מ כשדיבר על ת"ח אף שלא הועיל כנאמר צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו מ"מ גרם רעה לעצמו שבלבל מחשבות הת"ח בשומו אל לבו אלה הדברים וביטלו על שעה מלימודו ואהני מעשיו יותר וז"ש יתלה בביטול תורה אהני מעשיו בלה"ר שלו. והנה השל"ה כ' פי' בדברי המשורר (מ"ט) ישיחו בי יושבי שער וגו' שהמדבר לה"ר על חבירו מאבד חלקו בגן עדן ונותנים לחברו שדבר עליו וכן להיפך נוטלים העבירות מחבירו ונותנים להמספר לה"ר ומש"ה היינו דקא צווח הנביא דהע"ה רבש"ע ישיחו בי יושבי שער אנשים ריקים שאין להם זכיות שאוכל ליטול אם היו דוברים עלי אנשים טובים והייתי אך שמח וטוב לב שאטול מהם חלקם בג"ע אבל ישיחו בי יושבי שער יע"ש. ואמרתי דהיינו טעמא דמספרי לה"ר מתכוונים דוקא להטיל מום בקדשים ודוקא אנשים רעים ופוחזים דצדיק ות"ח ירא לומר לה"ר פן יאבד חלקו בג"ע ע"י לה"ר ולדבר לה"ר על אדם רשע ג"כ מרחיקים פן יטלו חלקו בגיהנם מש"ה מתכוונים למרוד ודוקא רשע מכתיר את הצדיק שאין לו שום פסידא כי לא יקח עבירות מן הת"ח והצדיק. וגם אינו ירא לנפשו שיאבד חלקו בארץ החיים ביודע שאין לו חלק באלוה ממעל לרוע מעשיו מש"ה שכיח לה"ר דוקא ברשע על הצדיק ובדרושים מיוחדים על לה"ר הארכתי בזה מאד. מעתה יש בו נתינת טעם על מה שקבעו הראשונים מיד אחר פסח ללמוד מסכת אבות בשבת קודש מאחר שבימי החורף היה כל איש שורה בביתו ולא היה כח כ"כ בעון גדול הזה ובהגיע זמן הקין שהולכים לטייל ובפרט בש"ק שהדיבור מצוי וההרגל קרוב ממש לטבע שני להתל איש ברעהו פה דובר נבלה תקנו לעסוק בתורה כולי האי ואולי יועיל להשמר מרעה הגדולה הזאת וכדי שלא יאמר מה פסידא לרמאי הלא על צדיק אני דובר שלא יתנו לי חלקו בגיהנם לזאת תקנו לומר משנה זו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ע"כ כל איש ירא לנפשו שמאבד את עולמו הנצחיי בשעה אחת בדיבור קל שאין בו שום הנאה ויתרון לבעל הלשון וכעת די בהערה הקטנה הזאה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:16
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:16](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:16)

**במסורה** ג' ונשמע נעשה ונשמע. ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ונשמע פתגם המלך. עוד במסורה ג' אמלא. אמלא פי תוכחה. את מספר ימיך אמלא. וכל אוצרותיהם אמלא. לבאר שני מסורות הללו נבאר ג"כ מקרא קודש דפ' קדושים שדברנו בו במאמר הקדום הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ולא פירש מאי ולא תשא עליו חטא אם קאי על המוכיח או על המוכח כפי' התרגום. ויתבאר ג"כ דברי רש"י בפסוק אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ופרש"י שתהיו עמלים ללמוד תורה ואיך מרומז בקרא שקאי על לימוד התורה. ותו יל"ד במה שאמר קרא ונתתי גשמיכם בעתם אטו הגשמים שלנו הם. ומתקן מאד בזה דברי מורי זקני הגאון החסיד מוהר"ם א"ש. ומקודם אבאר גמרא דנדרים (דף פ"א) אר"י א"ר מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוה עד שפרשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואר"י א"ר על שלא ברכו בתורה תחלה וכו' יע"ש. ולכאורה יל"ד מה קושיא על חרבן ביהמ"ק הלא עברו עבירות רבות וגדולות. בית ראשון שהיה אז ג"ע ע"ז ושפ"ד בית שני שנאת חנם כדאיתא במס' יומא (דף ט' ב'). אולם נראה ע"פ מה שראיתי לשמי' לדקדק ג"כ על הא דאמרינן במס' שבת (דף קי"ט) אר"ח לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זל"ז וכו' וקשה ג"כ הלא חרבה ירושלים בשביל העבירות שעשו. ותירץ ע"פ הא דמקשים אחר שיעד לנו הקב"ה כל הטובות ולתת לנו הארץ הטובה אף שהיה על תנאי כאמור ויתן להם ארצות גוים למען ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו מ"מ הרי אמרו במס' ברכות (דף ז') כל דיבור שיצא מפי הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר ואיך ינחם ה' על מעשיהו לקחת מאתנו מתנה טובה שהנחיל לאבותינו ארץ חמדה וטובה. וצ"ל ע"פ מאמרם במסכת שבת (דף נ"ה) דאמר ר"ח מעולם לא יצא מפי הקב"ה מדה טובה שחזר בה לרעה חוץ מדבר זה שנאמר ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר וכו' אמרה מה"ד להקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה מה"ד היה להם למחות ולא מיחו א"ל גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא יקבלו מהם א"ל רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והיינו דכתיב זקן ובחור וגו' וממקדשי תחלו תני ר"י אל תקרא ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שמקיימין את התורה מאל"ף ועד תי"ו וכו' יע"ש הרי שחטא זה מניעת התוכחה הביא שחזר הקב"ה גם מהטובה ומש"ה אמרו שפיר לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז דבשביל שאר עבירות לא היה הקב"ה חוזר מהטובה אשר דבר לעשות לעמו ושכבר עשהו רק סיבת מניעת התוכחה הביא שחזר הקב"ה מהטובה ג"כ ודברים נכונים המה. וז"א אשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ אף שחטאו מ"מ אשר דבר פי ה' אליו יודע שאינו חוזר מן הטובה אשר יצא מפיו לא יצא ריקם ואיך איבד ממנו את הארץ הטובה אשר ברית כרותה לתת לנו. אמנם כן איתא במס' שבת שם דלא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח וכו' ולאין מרפא אר"י כל המבזה ת"ח אין תרופה למכתו. ולכאורה המאמרים הסמוכים זל"ז סותרים שהרי אומר שנחרב בשביל מניעת תוכחה וכאן אומר בשביל שביזו ת"ח. וע"כ צ"ל דא ודא אחת היא דבאמת ת"ח שבדור היו חפצים להוכיח רק אחר שביזו ת"ח ולא היו הדברים נשמעים מש"ה מנעו להוכיח. ואיתא במסכת ב"ק (דף מ"א) עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וז"ש עד שבא הקב"ה ופירש על עזבם את תורתי רצונו את הכתוב בתורה לרבות ת"ח אשר נתתי לפניהם שיהיו הם מנהיגי הדור והולכים לפניהם להאיר להם ללכת העם אחריהם וידבקו העם במעשיהם ויקבלו דבריהם ולא כן עשו אלא שביזו ת"ח ועזבו את תורתי שקאי על ת"ח ומש"ה בטלה התוכחה. וזה גרמה שאבדה הארץ וחזר מדיבורו שדבר טוב ונתן לנו א"י הרי דבשביל מניעת התוכחה הקב"ה חוזר מדיבורו לטובה וז"א אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה לילך ולשמוע דברי מוסר וגם על המוכיח הוא אומר אם בחוקותי מה אני את אשר יאהב ה' יוכיח אף אתה תלך בדרך זה ובכלל ואהבת לרעך כמוך להוכיח את חבירו כמ"ש הזהר בפי' קרא זה דואהבת לרעך דקאי על תוכחה להוכיח את חבירו אז ונתתי גשמיכם מה שכבר גזרתי עליכם בר"ה בעתו משא"כ במניעת התוכחה אף שכבר הוא גשמיכם ע"י הבטחתו וינחם ה' עליו כמדובר וז"א הוכח תוכיח את עמיתך ולא יהיה מונע בזה ותשא עליו על הקב"ה חטא חסרון (שהוא) תרגומו דחטא כמובא לעיל שיהיה חלילה חוזר בדיבורו. וז"א המשורר (נ') ואתה שנאת מוסר ובגלל זה ותשלך דברי אחריך כמו שאתה חוזר מדיבורך. וזה כוונת המסורה אמלא פי תוכחה בזה תזכה את מספר ימיך הקצובות לך והמה ימיך שלך ממש אמלא וכן אוצרותיהם המיועד להם אמלא משא"כ במניעת המוסר יחזור בו הקב"ה וז"ש נעשה ונשמע ויסוד הגדול לקיום המצות שנשמע קולו של המוכיח בבואו אל הקודש לביהכ"נ ואז ונשמע פתגם המלך אשר דבר טוב לעמו שלא יחזור מדיבורו כאמור. אולם ראיתי להשל"ה מפרש מסורה אחרונה שאנחנו עומדים בה ע"פ האמור בזהר החרשים שמעו והשרים הביטו החרשים דלא פקחי אודנייהו למשמע בפקודא דמרי ויי לב"נ דלא שמעי לפיקודא דמרא דהא בכל יומא כרוזא נפיק וקרי עד מתי פתאים תאהבו פתי שובו בנים וכו' וכן הוא במשנה ב' פ"ו דאבות אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' (ופי' דה"ק אוי להם לבריות אותן צרות וגזירות רעות הבאים על הבריות ואומרים אוי ווי דין גרמא מעלבונה של תורה היא באה) עכ"פ הרי בקומו למשפט עם יצורי עולמו הלא נפש החוטאת תאמר מי שמע כזאת ומי ראה כאלה מעולם לא יצא דיבור מלמעלה אשר באזניו שמעתי ואחר דבאמת הקולות יחדלון מלבוא באזני האנשים מה יתרון והכשר בהם. אמנם כן הענין דנמו שיש להגוף רמ"ח אברים ושס"ה גידים כן יש להנשמה. ואף שהגוף אין בכח חוש השמע שלו לשמוע קול הבא מלמעלה כמו שאין רשות לעין שלו לראות מה שלמעלה ומקרא מלא הוא כי לא יראני האדם וחי מצד חומר הכרוך בעקבו ה"ה שאינו יכול לשמוע ומ"מ בלילה כשהנשמה הולכת למעלה היא שומעת קול אלה הדברים דברי הכרזות הללו ההולכים לקבל טהרת הנפש. ובבוקר היא שבה אל מושבה לתוך הגוף היא מעוררת לבו של אדם אל התשובה ולבעבור זה לפעמים נכנס רוח קדושה והרהורי תשובה וחרטות בלב אדם פתאום מחמת כי הנפש החוטאת בשמעה כל האלה הזאת היא מלאה חרדה ותתעורר החומר ברעיון שכלו בלבו וראשו כי שם ביתה. וכל זאת אם חוש השמע שלם בנשמתו הקדושה משא"כ אם ניטל חוש השמע מן הנשמה אף היא אינה שומעת כלום וזה בא ע"י הפגם שאדם פוגם באזני הגוף וממאס לשמוע דברי קדושה ודברי תורה בבהכ"נ ובבה"מ ומואס לשמוע בקול מוכיחו ומאטים אזנו אף אזני הנפש נפגמים עי"ז שבאותו אבר הגוף אשר הוא פוגם הוא עושה ג"כ פגם באותו אבר בהנשמה ומש"ה היא אינה שומעת קול של מעלה כלל. והן הן דברי הזהר החרשים שמעו דלא פקחי אודנייהו לשמוע בקול מוכיח שאומר פקודי דמרא. ולבעבור זאת זה וזה גורם שגם הנשמה אוטם אזנה ואינה שומעת וכ"ת מאי איכפת בשמיעתה או העדרה. לז"א דהאי כל יומא כרוזא נפיק ואי הוה שומע באוזן שבגוף גם הנשמה היתה שומעת וז"פ המסורה נעשה ונשמע שעיקר עשיית המצוה ע"י שמיעת מוסר, ונשמע קולו בבואו אל הקודש לבהכ"נ תהיה שומע באזני הגוף אז ונשמע להנשמה פתגם המלך ג"כ, זה קול של מעלה. וש"י:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:17
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:17](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:17)

**ואמרתי** שז"פ הפסוק (משלי ה יא) ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר, הרצון שאחר התפשטות החומר לגמרי אשר היה סבת המעכב חוש השמע בקול הקורא למעלה אז תשמע הנשמה קולי קולות לא יחדלון המכורזים מדי יום ביומו להורות דרך ישרה ותהיה עומדת ומשתוממת מדוע בעודי תוך הגוף לא שמעתי קול אלה אין זה כ"א מחמת שפגמתי בחוש השמע ובמה איך שנאתי מוסר:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:18
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:18](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:18)

**הן** הן הדברים הסובלים הפירוש בפסוק האמור פ' בשלח (ט"ו כ"ו) והיה אם שמוע תשמע לקול ה' א' והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו וגו'. מזהיר ואומר והיה אם שמוע לדברי תורה ולדברי מוסר אז יהיה מונח קיים חוש השמע של הנשמה ותזכה כי תשמע גם לקול ה' אלהיך בהכרזות האמורות ובזה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו ע"י התעוררות הנפש כי שבה ביומו אל הגוף וז"ש הפסוק (משלי ט"ו) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים ילין, הבטיח שנשמע תוכחת חיים שהן קול של מעלה ובת קול יוכיח אותו ובמה יזכה לזה אם בקרב חכמים ילין וישמע לקול דבריהם אז גם אזן הנפש יתוקן. וז"ש אזן שומעת, הרצון אימתי לא נפגם חוש האזן, אם בקרב חכמים ילין. ובד"א אמרתי עפ"י מה שאמרתי לפרש דברי הגמרא דסוכה (דף נ"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ויל"ד מאי פסקי שילך עמו לבהמ"ד הלא כל ישעו וכל חפצו של יצה"ר בביטול תורה. אמנם כן שמעתי פי' הפסוק (תהלים נ') ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך ואתה שנאת מוסר. הרצון כי כן דרכו של יצה"ר המסית את האדם לעבירה מתלבש ליצר טוב שמסיתו למצות וחומרי חומרי עבירות מהפך למצוה באמרו מצוה לפרסם החנפים מצוה לרדוף רשע (אעפ"י שחבירו צדיק וישר) לדבר שיחת חולין בבה"כ הלא מפסיקין מפני הכבוד ואם לא תענה לחברך יהיה שנאה כבושה וכדומה לזה רבות הנה. והטעם דהקב"ה מעניש ליצה"ר דאע"ג שלכך נוצר להסית את האדם עכ"ז מש"ה נענש שהוא לא נברא רק להסית את האדם רק לעבירה ולא למצוה. ואמרי' שם שבע שמות ליצה"ר ואחד מהם רשע יע"ש וז"ש **לרשע** ליצה"ר **אמר אלהים מה לך לספר חקי** להסית למצוה ולהפך השיטה ולהתלבש לעבירה כאילו חוקה היא לפני. הרי אתה לא נוצרת **אלא אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים זהו חלקך** אבל להסית למצוה זה חלק היצה"ט ולא חלקך ומה לך לבוא בדברי מוסר להביא במוסר שלך לידי עבירה ע"כ שמעתי. ובדרוש הפטרות אמרתי שז"פ ישעיה הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחושך וחושך לאור. ויל"ד אמאי ברישא אמר הוי האומרים באמירה וסיים שמים אור לחושך וחושך לאור בעשיה. ואמרתי ע"ד שכתב מהרש"א מסכת מכות לפרש הא דאיתא במסכת עירובין (דף י"ג) נמנו ורבו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא דמנו מנין המצות ורבו הלאוין על העשין דהלאוין שס"ה והעשין רמ"ח מש"ה נוח שלא נברא משנברא דהוה קרוב להפסד ורחוק משכר ע"ש. ואיתא במדרש והנה טוב מאוד זה המות ופירושו דאחר שטוב שלא נברא מש"ה גם המות טוב הוא בצאתו מן העוה"ז שהוא בסכנה וקרוב להפסד יותר משכר כאמור. ואיתא עוד במדרש רבה ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים וכו' יעו"ש. הרי דמעשיהם של צדיקים אור יום איקרי ומעשי רשעים חושך. וז"ש הוי האומרים לרע על בריאת האדם שהוא רע דנוח לאדם שלא נברא טוב שהוא טוב לו שנברא ושמח בחור בילדותך וייטב לך ומלא חפניך **בתענוגי** העולם **ולטוב** זה המות שהוא טוב **רע** רעה היא לפני האדם. וטעמא דמילתא שמהפכים השטה משום שהם **שמים אור** זה מעשיהם של צדיקים **לחשך** שעושים ממצות עבירות כגון אם בא היצ"ט לומר שיתן צדקה יענה היצה"ר עבירה ליתן לאיש זה וכדומה. ושם מאור זה מעשים טובים חושך זה מעשי הרשע ומחושך מן העבירות זה מעשה הרשעים דאיקרי חושך עושים אור מעשה הצדיקים שאומר העבירה היא מצוה. ובהיותן מוחלפת השיטה שמשימים עבירות שס"ה למצות ומ"ע שהן רמ"ח לעבירות א"כ אצלם נוח לשכר יותר מלהפסד אחר שלפי דעתם הסכל המצות רבים מעבירות והוא קצת דבר הלצה. וז"ש אם פגע בך מנוול זה היצה"ר מתלבש ליצ"ט להסיתך לדבר מצוה ומש"ה קראוהו מנוול איקרי כ"כ זה הצבוע אז אתה בחכמתך ודאי מבין שאין הדברים ברורים כ"כ רק ברשת הספק יביאך עד שסופו להדיחך, ונתנו חז"ל עצה טובה אף אתה התחכם לו אם יצ"ט אתה בא לבהמ"ד ואם אינו רוצה לילך הרי תברא בצדו שודאי זה היצה"ר שאם הוא יצ"ט ודאי שילך לבהמ"ד ואף גם בזה יהיה ציית וילך לבהמ"ד שם תמצא אנשי סודך ויראי ה' לומדי תורה ואל בינתך אל תשען וצא ולמד מהם להתיעץ עמהם אם זה הדבר נוהג שאומר לך מצוה היא או עבירה. ועיין בדברי חובת הלבבות פ"ה משער יחוד המעשה איך הראה שם נבלותו והתחכמותו של היצה"ר להטות האדם מדרך הטוב אל הרע. ולהלבישהו מחלצות. בדברי חריצות. ולהיפך מזדונות לזכיות ומזכיות לזדונות יעו"ש ותמצא מרגוע. הרי שיש שני מיני מוסרים האחת אהובה. מפרשי ההטבה. מחלק יצה"ט ברוח נדיבה. והשנית משנאת היצה"ר כי רבה. וז"א אזן שומעת תוכחת חיים שתשמע תוכחת אשר היא חלק הטוב מצד היצ"ט ונקראת תוכחת חיים משא"כ תוכחת יצה"ר היא למות עולה ומסטין וכו'. והיינו אם בקרב חכמים תלין בבהמ"ד הן הן יודיעוך דרך הישר אבל אל בינתך אל תשען. וז"ש משלי למ"ד דור טהור הוא בעיניו ומצואתו לא רחץ אם האדם רואה לעצמו וטהור הוא איש צדיק וישר בעיניו מצואתו לא רחץ מהעבירות שבידו הנקראות צואה כמאמר הכתוב אם רחץ ה' צואת בנות ציון לא רחץ אינו חוזר בתשובה והאמת שהאדם קרוב לעצמו ואמרו כל הנגעים אדם רואה מוץ מנגעי עצמו. שהוא חופש חדרי בטן להדר ולחפש על מום חבירו והיה אך שמח אלי גיל בהמצאו על חבירו שמץ מה לדבר ואת נגעי עצמו אינו רואה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:19
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:19](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:19)

**ומה שאמרתי** לפרש עוד דברי המסורה ג' ונשמע האמורה למעלה. ע"ד פי' הפסוק (שופטים ט') וילך ויעמוד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים עיין שם. ואמר בדרך מליצה דהנה כתיב גבי שאול (שמואל א' ו' כ"ג) ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ופי' מהרמ"א שודאי אין כונת הכתוב לשבחו כי לו תואר והדר ואדרבא הרי אמור שם (ט"ז) גבי אליאב ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו וגו' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב ע"ש אלא ע"ש האמור בפ' ויחי יששכר חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול ופי' ויט שכמו לסבול היסורים וכמאמרם ריש מסכת ברכות ד"ה שלשה נתנו ע"י יסורים תורה א"י עוה"ב. וזה כונת הפסוק יששכר חמור גרם שהיה בתורה כחמור למשא וירא מנוחה כי טוב זה עוה"ב ואת הארץ כי נעמה זו א"י הרי חשקה נפשו לשלשה אלה תורה עוה"ב א"י לבעבור זאת ויט שכמו לסבול יסורים הצריך להני תלת מילי. והיינו דמשבח קרא לשאול **משכמו** לסבול עול תורה על שכמו ומעלה היה עולה על העם. יעו"ש ודפח"ח. ובזה תבוא המליצה שאמר שמעו אלי בעלי שכם אף שאתם גדולים ממני ואתם קרוים בעלי שכם הנותנים שכמם לסבול עול תורה יותר ממני וכ"ת היות כן א"כ איך נהיה אנחנו שומעים לדבריך אחר שהודית בפיך שאין אתה כדאי להוכיח אותנו אומר קחו לכם לדוגמא שאתם הולכים לבהכ"נ להתפלל לפני מלך מ"ה הקב"ה ואתם חפצים שמלך הכבוד יטה אזנו לשמוע בקול אדם אף שהוא אפר דם טיפה סרוחה ומרה ונוסף מלוכלך בחטאים עונות ופשעים ואפשר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ואפ"ה חפצים אנחנו שהוא ברחמיו ישמע אותנו מעתה אם נמאס לשמוע קולו של המוכיח מצד שהוא קטן גם הוא ית' ישלם מדה כנגד מדה שלא ישמע לקול תפלתנו ח"ו אחר שהאדם עושה שהגדול לא ישמע לקטן על אחת כו"כ עד אין ערך שלא ישמע הוא ית' אותנו לכן שמעו אלי אז מצד ענותנותכם ואשרי הדור שהגדולים שומעים לקטן אף הוא ברחמיו ית' ישלם כמדתו מדה כנגד מדה וישמע אליכם אלהים. וז"פ הפסוק (משלי כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ופי' הע"א סקמ"א דהכי קאמר מסיר אזנו מתורה באמרך כבר למדתי ואינו חושש בטעמים חדשים גם תפלתו תועבה שאמרו חז"ל שיוכל להתפלל כמה פעמים ביום תפלת י"ח ובלבד שיחדש דבר ואם אינו חושש בחידוש דבר בתורה גם תפלתו תועבה וע"ש. ולדרכנו יאמר בפשוט המסיר אזנו דייק כאילו אין כבודו לשמוע בקול מלמדו ומוכיחו ואומר אני גדול ממנו ואיך אשמע לו אז גם תפלתו תועבה שגם הקב"ה אין שומע לו. וז"פ המסורה נעשה ונשמע. זה השרש ונשמע פתגם המלך מלכו של עולם ע"י אמצעי הם המורים בתורה והמוכיחים וכמאמר הכתוב מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי ופי' רמ"א שלא אמרתי מלך ישראל אני ואיך תלמוד ואקבל מאיש פחות ערך לז"א כי עדותיך שיחה לי. הוא אומר דברי עדותיך שהיא התורה והוה כאילו היא בעצמה שיחה עמדי ע"ש וז"ש ונשמע פתגם המלך שלח ביד תשלח יהיה מי שיהיה ראוי לקבל ממנו ואז כי לא תתגאה מלשמוע דברי הנמוך מערכך. לפי אומדן דעתך. ונשמע ג"כ קולו בבואו אל הקדש לבהכ"נ בבואו להתפלל גם הוא ברחמיו יתברך לא ימאס בתפלתך ויקבלה ממך. ואפשר לבאר גם המסורה ראשונה האמורה ע"ד שאמרו במס' ברכות (דף ח') א"ל לר"י איכא סבי בבבל תמה ר"י ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה וכו' כתיב כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבהכ"נ א"ל היינו דאהני להו. הרי דזוכים לחיים ע"י ההליכה לבהכ"ג ומסתמא היא ע"י התפלה ואימתי בזמן שישמע ה' את קול התפלה וזה באופן שישמע האדם לתוכחה וז"א אמלא פי תוכחה והיינו בזמן ששומעים התוכחה כמאמרם אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר ואם לאו כנס ובזמן שהתורה והתוכחה חביבה ואמלא פי תוכחה אז מועיל גם תפלתנו שיאזין ויקשיב ה' לקולנו ויהיה השכר בא את מספר ימיך אמלא ג"כ ע"י אקדומי וחשוכא לבי כנישתא כדאמרן. ואולי זהו ג"כ בכלל מאמרם שם במקום הרנה שם התפלה תהיה דפירש"י שפירושו במקום שלומדים תורה שם תהיה התפלה היינו במקום שלומדים תורה ברבים ומטים לשמוע אזנו בקול חכמים לקבל דברי תורה שם תהיה ג"כ תפלתך מקובלת ורצויה לפני המקום ברוך הוא:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:20
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:20](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:20)

**לבאר** הפסוק (תהלים מ"ם) **לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי, בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת**. (וחוץ לדרכנו אמרתי לפרש דכונת דהע"ה היה נאמרו בשרתי צדק בקהל רב ע"ד שאמרו במסכת כתובות (דף ז' ע"ב) תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים וכו'. ר"א אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וגו' ור"א בהאי קרא מאי עביד ליה. מבעי ליה למדרש עמוני ולא עמונית וכו'. ואידך אי ס"ד למידרש לאו סגי דלאו עשרה ומשני אין לפרסומי מלתא. ולכאורה יל"ד מה לי הפרסום. ונראה עפ"י מה דאמרי במסכת יבמות (דף ע"ז) דדרשי עמוני ולא עמונית ופריך אלא מעתה ממזר ולא ממזרת וכו' ומשני שאני התם דמפרש טעמא דקרא אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו' ואין דרכה של אשה לקדם ופריך היה להם לקדם נשים לקראת נשים אישתיק ולבסוף משני בגמרא דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. ובמדרש דריש כל כבודה בת מלך פנימה קאי על התורה ע"ש וזה נתכוון בועז ודרש ברבים להורות שאין ד"ת בסתר אלא בפרהסיא וקאי כל כבודה בת מלך בפשוט על נשים שתשב בסתר ומידריש שפיר עמוני ולא עמונית. וז"כ דהע"ה ג"כ שאמר **בשרתי** אני לעצמי **צדק** לבוא **בקהל** כמדרשם ע"י קהל **רב** שפרסם בועז בקהל רב מדרשו ולא בסתר ומש"ה הדר ביה דוד מלהיות **תורתך בתוך מעי** שבזה בשרתי צדק אם אדרש בקהל רב (ובדרושים הארכתי ואין כאן מקומו) ויל"ד מעיקרא מאי קסבר דהע"ה להיות תורתו בתוך מעיו ולבסוף דהדר ביה מאי דעתיה. גם הלשון שפתי לא אכלא. ויתבאר ג"כ מסורה הנזכרת במאמר להקדים לזה. אמלא פי תוכחה. את מספר ימיך אמלא. להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. דהנה איתא במסכת שבת (דף י"ד) תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד א' שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו וכו' מפני מה מת בחצי ימיו וכו' יע"ש. ומדקדקים כל המפרשים מאי קושיתה ודלמא נתפס בעון הדור. ותירץ בסא"ז דבאמת הטעם דהצדיקים נתפסים בעון הדור מפני שלא מיחו ומצד ערבות עכ''פ ממתין להם הקב"ה עד שיעבור רוב שנותיהם. וזהו דרך חוקה. ואנא אימא מילתא בטעמא דבאמת יש כמה טעמים במיתת הצדיקים ויש טעם אחד שישימו הדור אל לבם ויאמרו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. והנה איתא במסכה חגיגה (דף ה) ר"י כי מטא להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין וכי' במאן יאמין וכו' ומסיק שם דאם הקב"ה ירא שלא יחטא הצדיק מסלקו מן העולם קודם זמנו ע"ש א''כ אם הקב"ה רוצה ליטול הצדיק להורות לעם מוסר שיתעוררו שזה נתפס בעונם הקב"ה ממתין עד שיעברו רוב שנותיו של הצדיק דאם יהיה נלכד עוד קודם זמנו עדיין העולם לא יקבלו מוסר שיאמרו שמש"ה מת משום הן בקדושיו לא יאמין מש"ה ממתין לו הקב"ה עד שיעברו רוב שנותיו ואמרינן במסכת יומא (דף לח) אם עברו רוב שנותיו של אדם ואינו חוטא שוב לא יחטא ובודאי הקב"ה לא היה חושש שמא יחטא מאחר שעברו רוב שנותיו ולא חטא וע"כ משום עונות הדור מת והחי יתן אל לבו ויתעוררו בתשובה כן נ"ל טעם נכון בדבר האמור שאין הקב"ה נוטל הצדיק קודם חצי ימיו והוא תמוה. ולדרכנו נתבאר היטב ובדרוש הספדים הארכתי בזה מאד והנה מבואר לעיל בפירוש קרא דתהלים הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד קאי על המוכיח אשר אם הוא הדר מהדר מן המהדרים להוכיח את הדור ומחזירם בתשובה צדקתו של המוכיח עומדת לעד ובטוח שלא יחטא עוד כדין המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. הנה יש שני דברים המועילים להזהרת המוכיח שמחויב ועומד הוא להוכיח את אנשי דורו ושנים עלתה לו הא' שלא יתפס בעון הדור וכמאמר קרא דיחזקאל אשר זכרנו לעיל שאומר ואתה הזהרת וגו' הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. והשני דמובטח הוא שלא יחטא עוד מפני שמזכה את הרבים. ובזה אמרתי הפי' במסכת אבות (פ"ב מ"ח) הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. הפירוש שלא תחזיק לעצמך לבד ולא תרצה לזכות את זולתך בלמוד תורה ומוסר. אל תעשה כן כי מי זוטר דכתיב מתן שכרך בצדך כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וז"א כי לכך בשביל מצוה זו נוצרת אתה נצור מן החטא מלשון נצר שמירה כמו נצור לשונך מרע וכדומה. מעתה יאמר דתרווייהו טעמא לזכות את הרבים ושלא להתפס בעון הדור שזכרנו לתועלת התוכחה תרווייהו מיצרכי דלטעם זה שיהיה נשמר מן החטא שלא יבוא על ידו אחר שעבר עליו רוב שנותיו החדול יחדול עוד מלהוכיח שיאמר אין צריך אני עוד לשמירה מן החטא שכבר עבר עלי רוב שנותי הוא יסעדני שלא אחטא עוד. וטעם השני שלא יתפס בעון הדור יחדל קודם חצי ימיו כפי ההקדמה שקודם חצי ימיו של הצדיק אינו נתפס בעון הדור וצדקו שניהם יחדו בילדותיו צריך להוכיח בכדי להשמר מן החטא ואחרי רוב ימיו צריך להוכיח בכדי שלא יתפס בעון הדור. וזה כונת המסורה אמלא פי תוכחה בלי שום חסרון לא בילדותי ולא בזקנותי לא אסיר תומתי ותמיד אני מחויב להוכיח דאחר רוב שנותי מתן שכרי בצדי את מספר ימיך אמלא ולא תהיה נתפס בעון הדור וקודם זמן רוב שנותי הפעולה להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. שזה קאי על יראת ה' טהורה שימלא ה' אוצרות שיהיה שמור אצלי יראת החטא וכענין שנאמר יראת ה' היא אוצרו (והא"ע פי' דאוצרו קאי על הקב"ה והרצון דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ודרך המלך להניח לתוך אוצרו דברים אשר מציאותן קשה מאוד והם יקרים. והנה אצלו יתברך הכל כאין לפניו משא"כ יראתו אשר נתן משפט הבחירה לבני האדם נתן באוצרו זה החביב לפניו ודפח"ח). ולדעתי י"ל דקאי על הצדיק גופיה שכי כן דרך האוצר להצניע תיבה תוך תיבה ומסוגרת היטב ואינם מניחים לשלוט בו עין לא שזפתה ככה יקרא לאיש תמים שיהיה הצנע לכת עם ה' ויראת ה' בקרבו לא לפני הבריות. וז"ש יראת ה' היא אוצרו מסותרת מאד כמו אוצר. ושמעתי הפי' לפסוק (בלק) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל דשם יעקב יונח על איש בינוני ושם ישראל על ת"ח. וז"א מה טוב ומה נעים להתנהג בדרך זו אוהליך בחוץ לפני בני אדם בשם יעקב יכונה כאיש בינוני אבל משכנותיך הפנימי יהיה ישראל הצנע לכת תמים עם ה' אלהיך לפניו יתב' ולא לפני בני אדם ואין כאן המקום לדבר מזה. וז"ש המשורר לעשות רצונך אלהי חפצתי מקודם למנוע עצמי מתוכחה ולימוד תורה ברבים מחמת שלא יהיה גאוה ומי אנכי ואמרתי תורתך בתוך מעי שוב הדרנא בי ואמרתי בשרתי צדק בקהל רב יותר ורב מעשהו והפעולה הנה שפתי בתורה ותפלות לא אכלא לעילם כדין המזכה את הרבים ואתה ה' ידעת תוכן מחשבתי רק לטובה לכונת הבורא יתב'. וכמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ופי' הרמ"א שקאי על מצות תוכחה אם תזכה להוציא ע"י תוכחתך יקר שהוא יקר מן הזולל שהוא רשע ויחזור למוטב אז כפי תהיה מה אני בראתיו. ובמה ויפח ה' באפיו רוח חיים כן אתה ממש נותן לו רוח חיים שבחטאו מת איקרי ולא חי כאמור ויש לי להאריך בנדון זה ואין כאן מקומו לדבר מזה.


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:21
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:21](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:21)

**בישעיה** (קאפ' ו') **ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני**. ויל"ד דהרי הקב"ה פתח בתרתי את מי אשלח ומי ילך והיה לו להנביא ג"כ להשיב שני דברים הנני ברשותך שלחני ואלך. ותו יל"ד למה פתח בתרתי ובאמת די באחת מהנה. ותו יל"ד למה אמר בלשון רבים **לנו**. ולכאורה אמרתי לפרש כך עפמ"ש מהרמ"א לפרש קרא דפ' שמות שאמר הקב"ה למרע"ה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל למה כפל הענין לכה ואשלחך. אמנם כן כי כן דרך בעל הרחמים מדותיו יתברך חפץ חסד הוא ומיחד שמו רק על הטובה ולא על הרעה כ"א הרעה מאליו נעשה ע"י הכנת המקבל ומפי עליון לא תצא הרעות. והנה היה כאן בשליחות לפרעה שני דברים האחד אהוב רק לטובה להוציא בני ישראל מעול מדהבה. והשני קושי השעבוד אשר עי"ז אמר פרעה תכבד העבודה, וכן המכות אשר הוכה פרעה ועבדיו לז"א לכה מעצמך על הרעה **ואשלחך** אני ומיחד שמי רק על הטובה לבד והוצא את עמי ב"י ע"ש ודפח"ח. והנה ישעיה הנביא נבא ג"כ לישראל פורעניות אם לא ישובו כ"כ הבטיח על יעודי הטובה וכמאמרם חזון ישעיה ר"ת חציה זעם וחציה נחמה ההוא אמר את מי אשלח על הטובה ומי ילך מעצמו לנו על הרעות. ויתבאר יותר ע"ד מ"ש האר"י בדברי המקונן זכור ה' מה היה לנו שנתהפך מדת הרחמים למה"ד ואלהים שהוא מדה"ד גימ' פ"ו וגם מלת לנו גימ' הכי הוה. וז"א מ"ה שם הוי"ה ב"ה במילוי אלפין היא מ"ה היה לנ"ו נתהפך משם הוי"ה לשם אלהים שהוא מדה"ר למדת הדין ע"ש. וזה שדייק מי ילך מעצמו לנ"ו על הרעה שנעשה במדה"ד שמולה במספר לנו ומש"ה נאמר בל"ז **לנו**. ואומר הנני שלחני טוב לילך על הטובה אשר אתה תשלחני ולא אלך על הרעה מעצמי. ודרך תוכחה יאמר כך דכבר בארנו מצוה רבה דתוכחה אך דרך יצה"ר להסית למצוה ויאמר מי אתה ומי שמך לראש להיות אתה המוכיח ובאמת מצינו גבי משה רבינו ע"ה שסירב בשליחותו של מקום באמרו מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים מצד ענותנותו שהיה באמת קטן בעיניו ומה השיבו הקב"ה אנכי אהיה עמך ע"ד אני אשכון את דכא ופליג בגמרא דערכין חד אמר את דכא וחד אמר עם דכא הקב"ה שורה עליו וכן בסיני הניח ה' את כל ההרים הגבוהים וירד על הר סיני הוה אני עם דכא וז"ש וזה לך האות בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה אף שהוא נמוך כי חפץ ה' בדכאי רוח ואי' ברש"י בפסוק נעשה אדם בצלמנו מש"ה נאמר לשון רבים שהורה הקב"ה אם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ויאמר אין זה כבודי יקח לו ראיה מכבודו ית' שנמלך עם פמליא שלו לברוא את האדם ע"ש. וז"ש הנביא מקודם הייתי מסרב לילך ולהוכיח את ישראל כי מי אנכי ואיך יתכן שגדולים יהיו שומעים לקטנים ואח"כ כי אשמע קול אדני אומר קולו של מלא כל הארץ כבודו ואמר בלשון מי ילך לנו לשון רבים ונהג מדת הענוה אמרתי די ודי שישמעו בק"ו שאין לו ערך ממנו יתברך. ויהיו ג"כ גדולי אנושי שומעים לקטן כמוני ואומר הנני שלחני אחר שודאי בנ"י קדושים ללמוד ממדותיו יתב'. וז"כ הפסוק אם בחוקותי תלכו ופרש"י שתהיו עמלים ללמוד תורה לילך וללמוד אף מן הקטן ממנו והיינו שילמדו מדת הענוה ממנו ית' וזהו שבחוקותי תלכו אף הם ובזה ועשיתם אותם וקבלו מוסר ובזמן שהתוכחה בעולם שלום וברכה בא לעולם כדאיתא בפ"ב דתמיד ואומר ונתתי שלום בארץ וגם ברכה ואכלתם לחמכס לשובע. ואולי יאמר דאמרינן במס' ברכות (דף כ"א) אמרו מה"ש רבש"ע אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. א"ל שהם מדקדקים עד כזית ועד כביצה ואיך לא אשא פנים להם וע"ש וכאן אומר ואכלתם לחמכם לשובע ופרש"י אוכל קימעא ומתברך במעיו ע"ש. ובהיות כן אין צריך לדקדק על כזית וכביצה מאחר שקרינן ואכלת ושבעת ומה לי כזית וביצה וסד"א איכו השתא לא אשא פני להם עוד ת"ל ונתתי שלום דאעפ"כ יתברכו בברכתי שהיא שלום. נחזור לעניננו דבמדת ענוה זוכה ג"כ לקבל דברי מוסר וכבר דברנו ג''כ שע"י מדה זו זוכה ג"כ לאריכות ימים כדאיתא במסכת חגיגה (דף ד) וז"פ הפסוק (משלי) החזק במוסר כי הוא חייך הרצון דע"י קבלת המוסר ע"י הענוה שהגדולים שומעים לקטנים תזכה לאריכת ימים וז"ש כי היא חייך ומאחר שמדת הענוה תביא לאריכות ימים החזק בה. והאלגזי פירש דלשון מוסר קאי על תורה שבע"פ אומר שצריך להחזיק יותר מתורה שבכתב הן אמרו דברי חכמים צריכין חיזוק ואמרו במס' ברכות (פ"א משנה ג') אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה ומפרש כל העובר על ד"ס חייב מיתה ומש"ה הוא אומר החזק במוסר בדברי סופרים. כי היא חייך כי אם אתה עובר עליהם אתה מתחייב בנפשך:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:22
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:22](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:22)

**ועוד** אמרתי עפ"י דרך מ"ש דמש"ה מתחיל במס' אבות משה קבל תורה מסיני אם היה בא להורות סדר השתלשלות מסירת וקבלת התורה ה"ל לפתוח מסכת ברכות התחלת הש"ס בזה, (ואם לדברינו במאמר זה שעיקר תוכחה תלוי בגדר הענוה אשר זולתה אין שומע שהרי כ"א יאמר אני גדול מחבירי וגם מצד זה ימנע המוכיח לומר דבר כאמור. ושפיר הקדים ואמר הרי משה קבל תורה על ההר הנמוך הזה נח דעתיה וז"ש שקבל תורה ולמד מסיני מה סיני הר נמוך וכו' נתגלה מנך הכבוד ליתן תורתו כך ע"י נמוך. הרי הערה גדולה כי חפץ ה' בדכאי רוח). אמנם כן פירשו אחר שמסכת זו מילי דאבות כולה מיוסדה על אדני פז ממוסר והנהגה ישרה של איש ישראלי. ופן יאמר האומר דברים הללו דומה להם שארי מחברות אשר יש לכל אומה ולשון בהנהגתם למען יהיה קיום עולם. כן מסכת זו לא נאמרה אלא לקיום העולם לסדר סדר מערכה והנהגה ישרה למען יעשו כלמודים ולקיום עולם נעשה ובהיות כן החכם בעיניו יאמר אם ימצא באיזה מחברת איזה חק ונמוס יהיה מחליף השיטה. ויאמר שזה יותר מועיל וערב לקיום העולם לכן הקדימה חלילה וחס מלהעלות כן על הדעה כי כל מוסר שהורו לנו אבותינו לא משכלם מחמת הנהגת המדינה הכינו וגם חקרו רק הן הן הדברים הניתנים למשה מסיני וח"ו לעבור אף על דבר א' מדבריהם וזה שהתחילו משה קיבל תורה מסיני ומכללה ועיקרה מסכת זו שכולה יפה אין בה מום ח"ו רק סדר נכון אשר עשה לנו אלהים ולואי שנוכל ליקח ממנו לעבוד את ה' אלהינו בכל אלה דברי מוסר ומדות טובות האמורות בזה. וכן כתב הגאון מוהרמ"ש המשך הפסוקים סוף פרשת מסעי אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל וגו' וסמיך לו אלה הדברים אשר דבר משה. משום דכל משנה תורה דבר משה הכל דרך מוסר ובכדי שלא תאמר משה מעצמו הורה להם סדר והנהגת מדינה איך יתנהגו למען קיום העולם לזה סמיך לפסוק אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' וכו' אלה הדברים הן הן הדברים אשר דבר משה כולם מרועה אחד נתנו ומפי ה' והן הן גופי התורה. וידוע שכתוב בתורה כי היא חייך וגו' וז"ש שלמה בחכמתו החזק במוסר ואל תרף לומר פן יש הנהגה טובה יותר ממנה לפני האיש לחשכת מראה עיניו לז"א לא כן הוה יודע כי מוסר שלנו כי היא חייך עיקר התורה אשר בו תלוי חייך ובחרת בחיים למען תחיה כאמור בתורה:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:23
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:23](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:23)

**הנה** עד הנה דברנו בדרך דרוש ממעלת מצוה זו דתוכחה כי רבה היא ומי זוטר מאי דאמרו במס' שבת (דף קיט) אר"י לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז ואמרו שם ג"כ לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח. וכבר אמרנו כי דא ודא אחת היא. כי מחמת שיבזו בה ת"ח דין גרמא דעצראי עצרת הדברים שלא דברו ולא הוכיחו ת"ח אשר להם נאה לעמוד בפרץ ולהוכיח את העם אע"ג שמצוה זו לאו לת"ח וראשי עם לבד נאמרו רק כל יחיד ויחיד מחויב להשתדל להוכיח את חבירו בפרט כי יראה לעינים שחבירו עובר על ד"ת מחויב למחות בו ואדרבה הת"ח זריז ונסגר באהל והוא לא ראה מה שנעשה ועל הב"ב מוטל ביותר מצוה זו וחובה היא לקדש עפ"י הראיה מיד ודייק שלא הוכיחו זא"ז משמע כל העם היה להם למחות זה לזה והרי כ"י ערבים זה לזה. ונעמו בזה דברי הכ"י מפרש לקרא ראה אנכי ניתן לפניכם היום ברכה וקללה פתח בלשון יחיד **ראה** וסיים בלשון רבים **לפניכם** ופירושו שאמר לכל יחיד שבישראל ראה אתה לבד את הברכה והקללה אשר נותן אני לכל ישראל מחויב כ"א להשתדל עבור כל ישראל ע"ש. וביותר יש לפרש עפ"י האמור במס' קדושין פ"ק לעולם יראה אדם כאילו הוא וכל העולם כולו מחצה על מחצה עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע וכל העולם לכף חובה. מעתה אמר שפיר ראה אתה היחיד שלא על עצמך בלבד יצאת בקיום המצות אחת מהנה או עבירה כ"א תצייר שבך תלה הברכה והקללה אשר אני נותן לפניכם לפני כ"י. שבמצוה אחת אתה מכריע את כולם לזכות וכן להיפוך ח"ו עכ"פ אם ההמון רואה כי הת"ח משים יד לפה ואינו מוחה מיד אף הוא לומר ק"ו שהוא ישתוק אבל האמת כי שתיקת הת"ח כי הוא לא ראה גוף העבירה מחבירו. ואם יאמר דרך מוסר לישראל אשתקל למילוליה אחר שדבריו אינם נשמעים שביזו ת"ח. ובזה אמרתי לבאר ירושלמי פ"ק דשקלים והעירוני לזה בס' גור אריה דאמר קצת אשר יאמר כי הוא זה פעם אחת היה יבשה בארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא את העומר היה שם חד אלם ומנח ידא חדא אגגא וידא חדא אצריפי אייתוהו לקמיה דפתחיה אמר אית אתר דקרי לגגא צריפא ולצריפא גגא. ואמרתי לפי דרכנו במאמרים הקודמים לפרש כך דכבר בארנו לעיל דעל כל עבירות שעשו לא הענישם הקב"ה לאבדם מארץ הטובה דכל דיבור שיוצא ממנו לטובה שוב אינו חוזר בו לבר מן דין מניעת התוכחה גורם שהקב"ה חוזר עיין לעיל מאמר ד' ואי' במסכת חגיגה (די"ד ע"א) כי אתא ר"ד אמר י"ח קללות שקלל ישעיה הנביא את ישראל לא נתקררה דעתו עד שאמר מקרא זה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד ע"ש. ולכאורה קשה להבין האם ישעיה היה שונא לישראל שלא נתקררה דעתו בכל אלה הקללות עד שהוסיף ירהבו וכו' ואם אמרו רשע מותר לשנאותו כדכתיב (תהלים קל"ט) ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי ופי' מהרמ"א היות לאדם שני שונאים הא' מי שהרע לנפשו ממש וא' מי שהרע לאוהבו וקרובו ובלי ספק שהראשון קשה מהשני שיותר השנאה גוברת על מי שהרע לו לנפשו. וז"ש דהע"ה **תכלית שנאה שנאתים** משנאי ה' כאילו **לאויבים היו לי** כאילו כל הרעות עשו לי ממש. ומ"ז הגאון מוהר"ם אמר שפיר פי'. דהכי קאמר הלא אנכי לא לנצח שנאתים ולא לרעתם כ"א תכלית שנאה שיהיו חוזרים בתשובה והייתי שונאם לתכליתם האמיתי ולא להרע שיהיו לי שונאים כמאמר כמים הפנים לפנים וגו'. ועכ"ז הם לאיובים היו לי עכ"ד. ומהראוי אם ישעיה היה שונא להם שיהיה תכלית השנאה שישובו מדרכם הרעה אבל כ"כ להגדיל הקללות עד שיאמר דלא נתקררה דעהו לשון זה מורה שידבר אויב בשער. אולם הענין הוא שראה ישעיה הנביא כי יתקללו כל הקללות האלה ולא יתנו לב לשוב וכמאמרו ית' השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו ופי' פסוק זה הוא כך. דיש שלש תשובות. הראשונה דהחי יתן אל לבו מעלת גדולת ה' יתב' ופחיתותו של אדם ויאמר אל לבו איך יערב לי מאור השמש ואכול ושתות כי טיפה סרוחה כמוני מרד במלך הכבוד ויתבייש ויכלם. זאת היא הנקראת תשובה מאהבה ועליה אמרו במסכת יומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות. ועוד יש תשובה מיראה אם שומע קול מוכיחו שמראה לו ההפסד המגיע לו עבור העבירה והעדר השכר מצוה אשר התעלם בה. ועליה אמרו גדולה תשובה שזדונות נעשו כשגגות. והגרוע שבכולם שאינו נותן אל לבו לשוב עד כי בעיניו יראה העונש אשר נתן לו הקב"ה אז מתחרט ומצדיק עליו את הדין כי עונו ענה בו ותיסרו רעתו. הן הנה היצה"ר רואה את הנולד להדיח את האדם מדרך החיים ושלא ישוב וכי כן דרכו שאינו בא מיד בחומרי חומרות אלא היום אומר עשה כך ולמחר אומר עבוד ע"ז ולבעבור זאת אמר שלמה בחכמתו (משלי א') בני אם יפתוך חטאים אל תבא מיד כשיבוא היצה"ר עם דבר קל הנקרא חטא אל תאבה לו שיבוא אח"כ להדיחך אל החמור ומש"ה מקודם מכביד לב האדם ושלא יעסוק בתורה באמרו אין לי בינה בכדי שלא ירגיש בשכלו גודל חסרונו ואח"כ מסיתו שלא ישמע לקול מלמדו ומוכיחו ואח"כ אף שצרות רבות באות עליו מסמא את עינו ואומר מקרה הוא וכמאמרו על מה תוכו בכדי שתתנו לב לשוב לא כן אתם עוד תוסיפו סרה ומכחישים כי בהשגחה באו היסורים רק אומרים כל ראש לחלי וכל לבב דוי מקרה אחד לכולם. אמנם זו היא הדבר הקשה שיחטיאם כ"כ היצה"ר ולא יתנהו לשוב כי רואה מכה מהלכת. וז"א שדרך היצר השמן לב העם מקודם שלא יחזרו מעצמם אח"כ ואזניו הכבד שלא ישמע ג"כ (וי"ל דלשון הכבוד הוא שמסיתו אין זה כבודך לשמוע מי שקטן ממך ומכביד אזנו בזה) ואח"כ גם ועיניו השע שמסמא את עינו. ואמר כי ירא לנפשו היצה"ר פן יראה בעיניו. יהיה גם הוא היצ"ט נעתק ממדרגה למדרגה למעלה למעלה כמו שהורדתיו ממדרגה למדרגה למטה למטה והוא שאח"כ גם באזנו ישמע ואח"כ יבוא למדרגה כי יחטא מיד בלבבו יבין ושב מאהבה ויהיה כל מלאכתו להסיתו לעבירה לרפואתו שיתהפכו לזכיות וזה ורפא לי שתהיה העבירה גופא למצוה ורפואה עכ"פ נשתומם הנביא איך בראותם י"ח קללות כאילו יבואו עליהם ועדיין לא שבו מטעותם ואף אם היצה"ר כבר גבר עליהם ועיניהם השע איך לא ילכו גדולי הדור ות"ח ושריהם ויאמרו בקול רם הוו יודעים על מה עשה ה' ככה, כי העיר שושן נבוכה. נבוכים המה בארץ חמדה בתורתנו הקדושה חותם תעודה. וישלם כגמול ידו הזה עד כי קרא להם ברוח הקודש המקרא הזה (ומש"ה לא אמר עד שקללם ירהבו הנער בזקן) ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד אז ראה וידע שביזו ת"ח ולא נחשבו דברי חכמים בעיניהם אז נתקררה דעתו בראותו כי אין אשמה על נשיאי הדור ות"ח כי שמו יד לפיהם ולא ידברו. וגדולים דברי חכמים במסכת יבמות (דף ס"ה) א"ר אילעי בשם ר"א בן שמוע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע ר"א אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. וראיתי למהרע"פ בספרו בינה לעתים נתקשה בגמרא זו אחר דר' אילעי לא ס"ל דרשא דר"א מאל תוכח לץ מדלא קאמר איהו נמי דעובר בלאו ובהיות כן מנ"ל לר"א כלל דאיכא מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ע"ש שנדחק בזה. ול"נ דמן המושכל נלמד דבר זה ור' אילעי מיירי באדם שעומד להוכיח אנשי דורו ורואה שבדבר אחד גדולה הפרצה ואפי' אם יוכיח לא ישמעו ולא יקבלו ומחמת ההרגל נעשה טבע שני שקשה להפרישם וכענין שאמרו מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו וכו' אז לבעבור זאת אל ימנע א"ע מלהוכיח על שאר דברים שאפשר למחות בידם ואז מצוה שלא לומר כלל מאותה מצוה שלא יקבלו תוכחתו כי בהרגילם שלא יקבלו תוכחתו יהיו נמנעים לקבל אף אותו הדבר שנוח להם לפרוש מהם ולא יקבלו ממנו אחר שיבואו לידי הרגל שלא לשמוע לכן טוב יותר לשתוק בדבר הזה הבדוק לו שלא יקבלו ולומר דברי תוכחה רק על שאר דברים ויהיה הכונה למען ישמרו ולמען ילמדו עכ"פ בשאר דברים ומש"ה דייקו שלא לומר דבר שלא נשמע ולא קאמר שלא להוכיח אלא ע"כ דמיירי בכה"ג שיש לו ד"א שלא ישמעו ושארי דברים ישמעו מוטב שלא לומר רק אותן הדברים שישמעו אבל אם רואה הדור פרוץ ושדי תיכלא בכולא חלילה להיות שותק ולדברינו יתורץ מה שיל"ד למה ליה לר"א להביא סיפא דקרא הוכח לחכם ויאהבך אחר דעיקר הלאו הוא אל תוכח לץ ולדברינו א"ש דקרא גופיה נמי ה"ק אל תוכח לץ פן ישנאך וכ"ת וכי בשביל ספק זה ימנע מלהוכיחו ומה יפסיד המוכיח אולי ישמע ומתרץ דשכיח היזקו כי בהיותך מוכיח להחכם ודאי כי יאהבך ויקבל דבריך. מעתה איכא למיחש אם תוכיח ללץ ישנאך בעיני הבריות וימציא עליך עלילות דברים ואז לא תועיל תוכחתך גם לחכמים לכן אל תוכח לץ בכדי שתוכל להיות הוכח לחכם ויאהבך:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:24
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:24](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:24)

**ואגב** אכתוב מה שאמרתי בילדותי פי' הפסוק האמור מה שיל"ד על הוספת הלמ"ד גבי החכם. ואומר לחכם לא כן גבי לץ אומר סתם הוכח לץ. ויאמר כך עפמ"ש (מיכה ו') שמעו נא את אשר ה' אומר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך. שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח. וי"ל דישראל קאי על ת"ח והנה אם מוכיח לגדולים לומדי תורה ושומעים לקונו אז הקטנים לומדים ק"ו אם הגדולים שומעים והללו הולכים לקבל טהרה הקטנים לכ"ש וז"א שמעו ההרים ואז תשמענה גם הגבעות הקטנים קולך בנשאם ק"ו זה מן הגדולים. וז"א שהאמת כי ריב לה' עם עמו ההמונים רק הם לא יתנו לב להאזין משא"כ כשהם עם ישראל טפלים בתוכחה לת"ח הנקראים ישראל יתוכח עמהם שפיר. וז"א אל תוכח לץ בפ"ע כי ישנאך רק הוכח אותו והעמידהו לחכם שיהיה טפל לחכם. דהיינו שתוכיח החכם וגם אותו תצרף אז יאהבך באמרו הלא משפט אחד לכלנו כמקרה החכם כן מקרה הכסיל. וז"ש (ישעיה א') שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר. כי ת"ח נקראים שמים וכ"ה בזהר וההמונים נקראים ארץ ולשון שמעו שייך מרחוק ולשון האזינו שייך לקרוב כפירש"י וז"א שמעו מרחוק אתם לומדי תורה הנקראים שמים אז תגרמו שיאזינו ההמונים שנקראים ארץ. וכ"ת אנחנו ת"ח מה צורך ומה כבוד הוא לנו לשמוע לקטן ממנו סיים כי לא מדעת נפשו דובר המוכיח רק כי ה' דבר הלא הן הן הדברים שדבר ה' שלח ביד תשלח מחויבים לשמוע בקולו:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:25
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:25](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:25)

**והנה** ידוע שבעו"ה השפע נתמעטת והמעין יחרב ויבש כנודע. וז"א פעם אחת היתה יבשה בא"י בשעת החרבן ויתבי וקמעייני עד הנה שהיו שלשה ראשי עבירות ולא הענישם עד עתה מכלל שלא נתמלאה הסאה עד עכשיו והתחכמו לידע דבר ההוא שמילא הסאה וזהו ולא ידעי מהיכן להביא העומר מדה זו שנתמלאה והראו להם שהיה שם חד מיוחד אלם שם יד לפה מלהוכיח את הרבים אשר זו הסאה שמלאה שבלא"ה לא חזר הקב"ה מהבטחתו אף שהיה על תנאי זולת מניעת התוכחה ואייתוהו ושאלוהו לפני פתחיה הרי ראוי להיות פתח פיך לאלם לי"ה צבאות למען כבודו יתברך והראה בידו שאין בידו למחות כלל מחמת הקללות שקלל ישעיה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד והראה זה גג גבוה וזה נמוך ואיפכא מסתברא. באמת איכא אתר אתרא זקוקין דנורא שיתהפך הענין וקרי לגגא שלנו צריפא נמוך ולצריפא שלנו הנמוך גג גבוה ובעוה"ר העולם הפוך כי חכמת חכמים נסרחה וכאין דומה אין שומע לו לכן הוא ישים יד לפה כאלם הרי דעון זה גורם הגלות. ואמרתי לפרש דברי ירמיה (ח') ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. והפסוקים משוללי הבנה קצת ויאמר עפ"י הא דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"ז) א"ר אושעיא מ"ד ואקח לי שתי מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד חובלים נעם אלו ת"ח שבא''י שמנעימים זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שחובלים זה לזה בהלכה וכו'. כתיב ואשא את עיני ואראה והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהם כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות להם בית בארץ שנער אר"י משום רשב"י זו חנופה וגסות הרוח שירדה לבבל וכו' עש"ה וכתב מהרש"א בחידושי אגדות לדקדק מה שייך זה לענין הנאמר לעיל דשתי מקלות ופי' הוא ז"ל דשתי מדות הללו חנופה וגסות רות הן המה שתי מדות הפוכות כי המתגאה ודאי לא יחניף לשום אדם מצד רוממותו ושתמיד מכוון לספר בגנותו של חבירו ולא במעלתו מחמת גאותו כי לו לבד כל המעלות נתונים ובעבור זה לא שייך החנופה להמהגאה וכן החונף ודאי לא מתגאה שהרי מכניע עצמו לפני כל בשפת חנופו וכמו כן שתי המדות הללו לא ינוחו במקום א' דלמטה בארץ אין מקום מושבות להגאוה כדאמרינן בב"ב (דף צ"ח) דמאן דיהיר אפילו לאינשי ביתא לא מתקבל וכל העולם שונאים להמתגאה רק מקום מושבה בשמים ממעל ה' מלך גאות לבש אבל מדת החנופה היא להיפוך בשמים ממעל אין לה מקום כי לא לפניו חנף יבוא וזה וזה אחד מארבעה שאינם מקבלים פני השכינה רק יש לה מקום השפל הזה מי שיודע יותר בטיב החנופה אוהביו רבים בפרט אצל העשירים אוהבי חנופה ולזה אומר אחרי רואו שהאיפה נושאת אלה שתי מדות בין השמים והארץ כי תרווייהו בהדדי לא בשמים מקומם ולא בארץ כאמור לכן אמרתי להמלאך אנה מוליכות שתי איפות הללו שיהיו לשניהם מקום תחנות אחד שיחוברו יחדו בעולם א' והשיב לבנות בית בארץ שנער זה בבל כי שם יש די מוצאת שתי מדות הללו בין ת"ח בעו"ה שזה את זה במקום שראוי שיכבדו זה את זה (כמאמרם פ"ד דאבות יהי כבוד חבירך כמורא רבך) אדרבה חובלים זה את זה וכ"א מבזה את חבירו וכ"א מתגאה על חבירו. הרי במקום שראוי לאחוז מדת החנופה ולעזוב הגאוה מוחלפת השיטה אוחזים בגאוה ושומטים החנופה ובבוא עם הארץ לראות פניו חנף יחנוף אותו אף במקום שרואה בו שאינו נוהג כשורה והיה ראוי שיתגבר ויתגאה עליו ויוכיחו אדרבא הוא מחניפו ע"ש והדברים הללו בעוה"ר עינינו הרואות. ולדעתי הוא מרומז ג"כ בפסוק פ' האזינו כי דור תהפוכות המה. מהפכים במקום שמייקרים למוקיר רבנן ותלמידיהם (וכמאמרם זונות מפרכסות זב"ז וכו') המה מבזים וע"ה אשר רפו ידיהם מתורה ומצות ועוברים על החוקים והתורות בעוה"ר מחניפים וז"ש ירמיהו **ואיש** זהו הת"ח נקרא איש גבור חיל **ברעהו** בחבירו הת"ח **יהתלו** עושה שחוק והיתול למען ישתכר עליו. וכשבא לדבר עם ע"ה אשר ראוי לדבר קשות ולהוכיח אותו **אמת לא ידברו** לשון קשה. ואדרבה **למדו לשונם שקר** להחניפו אומר לרשע צדיק יקבוהו. והרבה יש לי לדבר מזה ובדרושים אמרתי דרך רמז בדברי חז"ל ב"ב (נ"ז) בעי מיניה ר' יוחנן מר' בנאי חלוק של ת"ח כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו טפח. טלית של ת"ח כיצד כל שאין חלוקו נראית מתחתיו טפח. שלחן של ת"ח כיצד שני שלישי גדול (פירש"י מכוסה) ושליש גלאי ועליו קערות וירק וטבעתו מבחוץ והתניא טבעתו מבפנים לא קשיא הא דאיכא ינוקא הא דליכא ינוקא ואב"א הא והא דליכא ינוקא האי דאיכא שמעא הא דליכא שמעא ושל ע"ה דומה למדורה וקדירות מקיפות אותה ופרשתי באריכות וכאן אבוא דרך קצרה דזוהר כתב בפסוק ויקרבו ימי ישראל למות דאדם עושה מן הימים אשר הוא חי על האדמה מלבוש להנשמה ומה הן הימים שעסק בתורה ובמצות והבאתי לשון הזוהר בדרוש א' באור יקר לשכנו תדרשנו. והנה דהע"ה אמר עון עקבי יסובני ואיתא במדרש אמר דוד רבש"ע אין אני מתירא מן החמורות אלא מן הקלות אלו העבירות שאדם דש ברגליו וכדאיתא בפסוק והיה עקב תשמעון וכי כן דרכו של היצה"ר מתחיל בקלות וסיים בחומרי חומרות היום אומר לו עשה כך וכו' מתחיל בעקבו של אדם עד שמגיע לראש וז"ש הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. וז"ש המקונן טומאתה בשוליה ולא זכרה אחריתה כלומר שהלכה אחר עצת היצה"ר המטמא מתחלה בשולי הבגד ולא זכרה אחריתה שיהיה מהגבר והולך ויגיע עד הראש. ואיתא במס' חולין (דקכ"ג) כמה כדי אחיזת טפח. וז"ש איזהו ת"ח שיהיה חלוקו מה שעושה לנפשו על ידי הימים טובים שמסוגל בתורה ומצות שלם ולא יהיה בשר חמורו נראית מגולה שיוחסר הבגד טפח שהוא כדי אחיזה ליצה"ר. ושוב אמר טליתו של ת"ח כנאמר שמלה לך קצין תהיה לנו להורות הדרך לאחרים ראוי כי תבוא להוכיח את אחרים שלא תהיה נראית חלוקו הרצון דברים הטובים שהת"ח עושה יהיה הצנע לכת שלא יתפאר ח"ו וראוי שיהיו המעשים טובים מכוסים לגמרי אז יעלה חן ויוכל להוכיח אחרים לשמה ודבריו יעשו רושם. והנה דורשי רשומות אמרו מ"ש אז תשכיל אז תצליח אז תישן שראוי לאדם לחלק כל ימי חלדו לשלשה חלקים שליש לעסוק בתורה שליש במשא ומתן ושליש באכילה ושתיה ושינה וז"א שכל יום שלם הוא כ"ד שעות א"ז ח' שעות כמספר אז תשכיל תלמוד תורה א"ז ח' שעות תצליח. א"ז ח' שעות תישן, וז"ש שלחן של ת"ח שני חלקים תורה מזון נפשו ושינה ומזונו מזון הגוף גדול יהיה מכוסה במעשים טובים יהיה הצנע לכת וכ"כ באכילה ושתיה אל ירבה סעודתו בכמה מאכלים ושליש של מו"מ שטוב תורה עם ד"א. ומו"מ צריך שיהיה גלאי באפר הוא בזולתו. רק אל תהא אץ להעשיר ואף אם לא יספיק זמן מועט הזה להשיג שלחן גבוה תספיק בפת וירק וכמאמרם עירובין (דכ"א ב') במי אתה מוצא סדרי התורה וכו'. רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי לבניו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב א"ל דביתהו ינוקא מהו אעביד להו אמר לה איכא קורמי באגמא יע"ש. ודי בזה לראות שפלות דורנו ואם הראשונים כמלאכים שגופי התורה וסתרי תורה ערוכים בידיהם הכל לפי המדה מדות טובות שהיו בהם ורק לש"ש היה כל ארחותם. וז"ש ועליו קערות וירק הסתפק במועט בירק. ואמר עוד וטבעתו בחוץ שעל הת"ח מוטל לפרסם חכמתו ברבים להיות טבעו הולך בעולם ופריך והתניא טבעתו מבפנים כי לא נכון להת"ח להתפאר ולפרסם חכמתו מפני הגאוה. אולם מפני שני דברים יש צורך הגבוה אם הת"ח מפרסם טבעו אחת האהובה לפני המקום ב"ה תורה דרבים שיאספו אליו עדרי צאן קדשים בני ישראל ללמד לבני יהודה קשות ות"ת דרבים עדיפא. ומאד כחה יפה. שנית במושב זקנים יהללוהו הלל הגדול ויהיה מפורסם גדול בין הבריות ויהיו דבריו נשמעים אם יעמוד בפרץ ויוכיח אנשי דורו מפני שני דברים הללו טוב יותר לפרסם חכמתו וזה שאומר ל"ק הא דאיכא ינוקי הדור שחביבה לו תורה ורוצים לינק מן התורה כאמור דדיה ירווך. ורבים רצים למשנה ולגמרא ללמוד ולהבין דברי רבותינו כפי חובותינו אז ראוי לקיים יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וראוי שטבעתו יהיה בחוץ. הא דליכא ינוקא כמו בדור הזה בעוה"ר אין איש שם על לב להדר במהדורא באתרא זקוקין דנורא לשמוע סברא ישרה וברורה ולעמוד על האמת ואף אותן שעוסקים בתורה ישעם וחפצם בעוה"ר להגדיל עצמם בעיני הבריות כי מי שלומד לש"ש א"א בשום אופן אם רואה חכם עדיף מיניה בפרט למי שהתחזק למרביץ תורה קולע אל השערה הכל בדרך ישרה שלא יהיה כרוך אחריו תדירא וירוץ יומם ולילה לשמוע בקולו א"כ המונע מזה ודאי כי כל למודו הוא רק לתפארה. באותו זמן נאמר עת לכנוס וטבעו ישאר בפנים ואב"א אף בדליכא ינוקא מ"מ טוב שהת"ח יפרסם א"ע למען יוכל להוכיח אנשי דורו רק זה שייך במקום דאיכא שמעא שומע לדברי חכמים ומאזין בקולו. אבל בזמן הזה כי בעוה"ר בוזים ומלעיבים ת"ח וזקני הדור על מה זה יפרסם עצמו הת"ח והארכתי בזה ושוב בסיים שלחן ע"ה דומה למדורה כל עסקיו בוער באש בכעס בפרט אם בוא יבוא עני לביתו יבייש אותו ואמרו שילהי מסכת ברכות פתח במזבח וסיים בשלחן לומר לך בזמן שהיה מזבח מזבח מכפר בזמן שאין ביהמ"ק שלחן ש"א מכפר ע"ש והיינו אם מקיים זה השלחן אשר לפני ה' ולומד תורה על שלחנו כמאמרם שם. ושיהיה זן ומפרנס עניים הגונים ופשיטא מי שזוכה לארח ת"ח על שלחנו וז"פ (תהלים) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. כי מי שאינו נותן צדקה לא מקרי נקי כפים וידיו דמים מלאו וז"ש אם ארחץ בנקיון כפי שאתן צדקה ואפרנס עניים אסובבה את מזבחך יהיה לי לכפרת עון כמו מזבחך בזמן בהמ"ק ואין כאן מקומו להאריך. ונחזור לעניננו הראשון דמעיקרא מה שהערנו לעורר לבב אנשי אמת ת"ח שיהיו נוחים זל"ז בהלכה ועליהם מוטל לעשות אגודות אגודות לש"ש להוכיח במישור וענוה ההולכים דרך עקלתון. כולי האי ואולי החי אל לבו יתן. ואמרו במסכת ברכות (דף י"ט) מ"ש קמאי דעביד להו ניסא וכו' דר"י כד שלף חד מסאני אתי מיטרא וכו'. א"ל קמאי דמסרי נפשייהו אקידוש השם עביד להו ניסא וכו'. ואמרתי כי הוא הצור תמים פעלו וזה דרכו לשלם מדה כנגד מדה ואנו אין לנו שכר גדול יותר מאם נתקדש שמו הגדול על ידינו. וכאשר שמענו כן יראנו, כימי מצרים בצאתנו. אשר אז זכינו, שנתקדש שמו הגדול על ידינו. וכן בתנאי ואמוראי טובא מצינו, שנשתנו סדר בראשית ונתקדש ש"ש והיינו שכל ישעם וחפצם היה להם שאף הם יקדשו ש"ש פני גבר לא חננו נפשם וגופם כבודם וממונם כאין יחשבו לעומת קדושתו ית' ומסרו נפשם עליו ועל תורתו אף הוא סובב להתקדש שמו על ידיהם וזה מבחר שכר המקוה שיזכה לנפש הטוב והקדושה. לא כן אנחנו הלא נחוס על כבודנו יותר מכבוד המקום ב"ה מניחים כבוד המקום ועוסקים בכבודנו. הלא נראה אם יפגע איש גדול בא' מיד יורד עמו עד לחייו. האם איש יחטא אף בינוני ויתעורר הא' לשנאותו ולהוכיחו. ואם יחטא איש בכבוד אביך או בממונך הלא תראה לרדפו ולהדפו עד חרמה ואם יהיה האיש ההוא איש גדול ערכו שלא תוכל לעשות לו מאום עכ"פ תחפוש כל הדרכים להטותו לכבוד אביך איה איפה כבוד אבינו שבשמים לתבוע עלבונו ולאחוז בדרך ישרה אף בדברי רכות וריצוי להטות גבר מדרכיו למען השיבו לאביו שבשמים ואדרבה בעו"ה אם אדם רואה את חבירו שחטא שמח אלי גיל שמצא מקום שידבר על אויבו בשער ולשמחה מה זו עושה אבל יחיד עשה לך וכי היית אך שמח אם הרע אדם בגופך או בממונך או בכבודך או בכבוד אביך איך לא תבוש ולא תכלם מלשמוח בראותך שנעשה דבר שמצער בו אותו צדיק צדיקו של עולם ושכינה מה אומרת קלני מראשי וגורם אריכות הגלות. ואמרתי טעם א' בדרושי להפטרת פ' תבוא (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח עד שאמרו אמר הקב"ה נרי בידך (היא התורה) ונרך (היא נשמתך) בידי אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך. עתה העת יאתה כי נתחיל לקיים קומי רוני בלילה לאל המושיע ולקדם ברחמים לסליחות ואומר קומי אורי העת שתקום מעפרה התורה ותלמד ותחזיק בה כי בא הזמן שאביא לעיין באורך יום הדין הקדוש כי קרוב ובעוה"ר לא חסת על כבוד המקום ב"ה רק וכבוד ה' מה שהיה לך ליתן כבוד לה' ולא לשחוק ולהתעלם מן ראות עיניך כי פושטים יד בעיקר ובתורתו רק אותו הכבוד עליך זרח אם יש מי שפגע בכבודך אתה עוקר הרים להדפו ולרדפו אבל לכבוד ה' אתה אומר מה אעשה וידי מטה ובאמת מוחלפת השיטה. ומה אעשה כי סגר עלי המדבר ויודע אני מיעוט ערכי אף כי אזעק אני בקול מר שבר על שבר אין דברי נשמעין מקטן שלא נפקחו עיניו עכ"פ אני מדבר לאנשי ערכי המחבבים את חידושי תורתי וחבורי. עורו נא עורו ותנו אל לבכם מאמר המהרמ"א בפ' אמור ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו אזהרה על המוכיח אמור אחת ואמרת שתים ושלש. ואף שיעלה בדעתך מי ישמע לי הוי יודע שדי לך אם לנפש אחת תועיל כי לא יטמא נשמתו בעמיו. ואמרו אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. אני גוזר גזירה והוא מבטלה. אף אם תוציא יקר א' מזולל ואמרו כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם כולו על אחת כו"כ אם מקיים נפש אחת לחיים נצחיים דהוה כאילו קיים כל העולם כולו לכן אשרי מי שיוכל לקיים התקוששו וקושו לטהר עצמו ואח"כ לזכות את דורו אשרי שומע לי בני גילי ואשרי הדור שגדולים שומעים לקטנים. והוא ברחמיו יתברך יהיה מיחד את לבבנו לאהבה וליראה את שמו הגדול ולשמוע בקולו. והיה כי יצעק אלי תשוב ושמעתיו במלולו ויתברך הבית בגללו ושובו בנים לגבולו אמן אמן:


###### Eretz Chemdah, Kedoshim 8:26
[Eretz Chemdah, Kedoshim 8:26](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Kedoshim/r/8:26)

**במסכת** אבות פ"ג עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה וכו'. ועמדו הראשונים לדקדק בזה אמאי כפל את לשונו מעיקרא אומר דרך סתם דע מאין באת ולאן אתה הולך ואח"כ הדר קאמר מאין באת מטפה סרוחה הלא היה יכול מיד לפרש גם כן. והעלו בזה שבאמת ג' דברים הללו אינם מוציאים מידי עבירה כי באמרו אם אני מטפה סרוחה וסופי לשוב לעפר לא ישגיח בי הקב"ה כי הגם על עפר ואפר יתן השגחתו. לכן אומר מקודם על חלק הנפש שלא תאמר בלבבך שאין לך יתרון כלל על החומר לז"א דע חלק הנפש שבך מאין באת הלא היא חלק אלוה ממעל מעתה בזכרך מעלת הנפש ופחיתות ערך הגוף ודאי דאהני לך (עיין במדרש שמואל שהאריך בזה). והנה גם אני אלך בדרך זה. ואמרתי שדברי התנא יתבארו עפמ"ש בתו"ה בפ"ח משער הכניעה אשר העלה ואשר הביא כי מדת הענוה תועלת גדול לגוף ולנשמה וכתב שם דג' דברים הם תועלת לגוף וג' הם תועלת להנשמה. דהנה מי שגאותו בידו לא תספיק לו כל מה שנותן לו ה' מאחר שהוא מדמה בנפשו שהוא משולל מחבירו ולהיותו נכבד בעיניו יותר מכל האדם מדמה בנפשו שהטובות והגדולות לו ינתן ביתר שאת ויתר עוז על כל שאר בני אדם ובהיותו משולל מכל זה צערו גדול מאד משא"כ אם אוחז בגדר הענוה האמתית ומדמה בנפשו שהוא פחות הערך מכל וכל מה שנותן לו הקב"ה רב הוא בעיניו וכה"א צדיק אוכל לשובע נפשו שכל מה שיש לו הוא שבע משא"כ ובטן רשעים תחסר כי לא ישוו לו כל הון. הרי איש כזה תמיד בכעס ומכאובים. זו חדא. ועוד בבוא עליו איזו צרה אינו נוח לקבל כי לרוב גאותו נדמה בעיניו שאין הוא נידון לפי מעשיו להיותו בדמיון רוחו הנפסדה איש מאושר רק עושה טוב ומיד מתרעם מדוע יפרע ממנו הקב"ה על לא חמס בכפו כי אינו רואה חובה לנפשו. משא"כ איש עניו ושפל ברך מקבל הכל באהבה ועליהם הכתוב אומר רבים מכאובים לרשע שכל מכאוב שבא עליו רבים הם בעיניו אבל הבוטח בה' חסד יסובבנו דמי שעניו ושפל הוא בעיניו מקבל הכל בנחת ואומר הוא בלבבו שראוי לו עוד עונש גדול מזה. והשלישי מי שהוא עניו ומעביר על מדותיו הוא מרוצה לכל הבריות ונוח להם ומכובד הוא להם לא כן המתגאה והמתנשא לכל לראש כל בני אדם שונאים אותו הן שלש אלה שנוא להגוף. ושלש להנפש דמי שהוא שפל רוח נוח הוא לקנות דברי תורה שלומד מכל אדם וכמאמר המשורר (קי"ט) מכל מלמדי השכלתי לא כן המתגאה ואמרו למה נמשלה ד"ת למים לומר לך מה מים יורדים ממקום גבוה לנמוך אף דברי תורה כן. שנית גם לעשיית מצוה. אשר אין בו רוח גבוה. הוא רץ לעשות מצוה ואינו מתעצל כלל משא"כ מי שהוא רם לבב מדחה מדחי אל דחי שלא כל החברות והמקומות והעתים שוות לו והוא מדקדק במעשיו שלא יבוא לו העדר כבוד. השלישי הבעל תשובה עיקרו ע"י נמיכת רוח כנאמר זבחי אלהים רוח נשברה משא"כ ע"י רום לב נאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך יע"ש. ועל שלש אלה הזהיר לנו השלם הזה ואמר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה רצונו למדת הגאוה דאיקרי ידי עבירה דעל ידיה באים לכל העבירות ואומר לענין עשות המצות לבל תתעצל בעשותן מסיבת הגאוה תזכור כי מאין באת הנשמה הקדושה היא חלק אלוה ממעל וקשה מה טיבו של עובר זה הלא טוב לה שתשאר על מקומה תחת כסא כבודה מרדת למטה במקום סכנה שהרי אף אם תיטיב דרכה שכרה לעלות אל מקומה הראשון וזו היא קושית הזוהר. והתירוץ בזה הוא דמעיקרא אף שנזונית מזיו השכינה הוא נהמא דכסופא ואחר שבאת לעוה"ז ומתעסקת במצות היא באה על שכרה מעתה איך התעכב בעשות המצוה או להתערב רוח רמיה בתוכה מחשבת הגאוה הלא לה טוב שלא נבראה. ונגד חלק התורה ללמוד מכל אדם כבר בארתי לעיל דברי דהע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך דמקודם עשיתי חשיבות מן דרכי מלילך לשמוע דברי תורה רק ממי דעדיפא מינאי, אח"ז ואשיבה אל נפשי הלא רגלי אינם הולכים לפלוני כ"א אל עדותיך להתורה הקדושה דודאי עדיפא מינאי. וז"ש דע לאן אתה הולך לשמוע דברי אלהים חיים ונגד התשובה אומר דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכמה מהחוב עליך וצריך לתשובה שאינה נקנית אלא בענוה. ואח"כ התחיל ואמר נגד שלשה אלה נפלאו השייכים להגוף אומר נגד טובות הבורא יתב' כי התמעטו בעיניו ונפשו מתאוה תמיד ליתרון זכור תזכור מאין באת הלא מאין זכות ברא אותך. א"כ אין מי שיוכל לומר שהקב"ה בעל חובו ומוכרח ליתן לו כמאמר מי הקדימני ואשלם והלא הקב"ה הקדים לבן אדם קודם מעשים טובים שלו עד שתמיד האדם בע"ח למקום אבל אין הוא ית' מחויב לשלם לאדם. וע"ז אמר דהע"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי כבר מגיע לך המעשה הטוב בעבור החסד שגמלתיו מקודם ומצד החסד אתה משלם לו אח"כ לאיש כמעשהו. ואמרינן במסכת חולין (דף ק"מ) אר"ח מדת חסידות שנו כאן ופריך רבא תני תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות ע"ש הרי דלשון ישלם מדינא הוא. וז"ש מי הקדימני ואשלם מצד הדין רק מצד החסד אני נותן לו ע"כ מהראוי שיסתפק האדם במה שחננו ה' מאמר שכולו חסד ומתנת חנם ולענין אם בא על האדם יסורים שיקבלם באהבה הוא אומר ולאן אתה הולך הלא בכל יום ויום אתה מתקרב לעפר לכן מה יתאונן אדם חי די שהוא חי ועל החזקת שלום בין איש לרעהו ולא ישתרר עליו ידמה בנפשו כמ"ש החה"ל במה שהשיב חסיד אחד שמימיו כשראה איש אחר היה טוב בעיניו ממנו, שאם חבירו היה גדול ממני בשנים הייתי אומר הרי הוא עשה הרבה מצות לפי רוב שניו יותר ממני ואם מעט בשנים הוא ממני אמרתי הוא לא פעל עולה ועבירות בימיו מעטות כמוני שהרביתי לפשוע. אם היה חכם ממני ודאי לרוב מעלתו החזרתיו לטוב ממני. ואם אני הייתי חכם ממנו אמרתי הלא זדונותיו שגגות הם ואני שגגותי עולה זדון וכו' ואם חבירי היה עשיר ממני אמרתי ודאי עשה הרבה צדקות וכו' יעו"ש. וז"ש ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ואף שאתה גדול בתורה ובשנים מחברך הלא חשבונך גדול לפי רוב השנים הרבה העונות ולפי החכמה יגדל העון ובזה תראה תמיד שחבירך עדיף ממך. וכזה הייתי רגיל לפרש דברי התנא שם פ"ב רבי אומר איזוהי דרך ישרה וכו' הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה אזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. הרצון ג"כ כמ"ש ידוע תדע מה שהוא תמיד למעלה ממך שתמיד חבירך הוא למעלה ממך דאם אתה חכם יותר ממנו דע שעונש שלך גדול משל חבירך הואיל ויש לך עין רואה כמאמרם איזהו חכם הרואה את הנולד. ואתה ה"ל לראות את הנולד ואם אתה עשיר יותר מחבירך פן תאטום אזנך משמוע צעקת דל ואביון אזן שומעת היה ראוי לך או דקאי על אזן של מעלה שישמע על הצועקים עליך וכדכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי ואם רב בשנים אתה משל חברך החשוב כי כל מעשיך בספר נכתבים והעבירות שלך מרובים משל חבירך. ויש עוד בכלל הזה לפרש מה למעלה ממך הרצון דהעבירות מה שאדם עושה בורא משחית לחבל ומדויל ידיה משתלם והן הן עולים ומקטרגים וזה מה שלמעלה ממך בעצמך הוא עומד עליך ועין שלמעלה רואה וכמאמר הנביא עונותיכם היו מבדילי' ביניכם לבין אלהיכם וראיתי עוד בספר הקדוש של ש"ב השל"ה דנגד המחשבה של העבירה הוא אומר עין רואה שהוא יתברך רואה תעלומות הלב ונגד הדבור הוא אומר אזן שומעת ונגד המעשה אומר וכל מעשיך בספר נכתבים. א' דאם היצה"ר בא להסיתך לדבר עבירה אף אתה אמור לו ממ"נ איך סלקא אדעתך או שהקב"ה רואה או שאינו רואה אם אחליט בדעתי שאינו רואה חלילה הריני כופר בעיקר ואם הוא רואה איך לא אבוש מלמרוד בפניו יתברך איה איפה חוצפה גדולה מזו ולבעבור זאת אומרים חטאנו לפניך שראית בשעה שחטאתי וע"ז אמר עין רואה כל מעשיך, והשנית הן על לבך אולי ה' מנסך בעבירה זו אם תכבוש את יצרך. ואם היה ידוע לאדם שהקב"ה מנסה אותו בלי שום ספק שהיה עומד בנסיון, לז"א אזן שומעת לשון הבחנה. והשלישי ראה במאמרם קידושין (דף מ') לעולם יראה אדם כאילו הוא וכל העולם כולו מחצה על מחצה עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע וכל העולם לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע וכל העולם כולו לכף חובה יעו"ש וז"ש וכל מעשיך בספר נכתבים ופן עתה אתה מכריע: **עד כאן מחות יאיר**