## Eretz Chemdah, Korach

###### Eretz Chemdah, Korach 1:1
[Eretz Chemdah, Korach 1:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Korach/r/1:1)

(במדבר טז ג) 
**רב לכם בני לוי כי כל העדה כלם קדושים**. פרש"י אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ילה"ק מה בכך הא אח"כ אמרו דבר אתה עמנו ולא יכלו לשמוע. ואף שי"ל הא קרח כפר בכלל יתר התורה, ולענין מה שהודה בו שמעו בעצמו מפי הגבורה ז"א הא עשרת הדברות ג"כ לא שמעו מפי הגבורה רק אנכי ולא יהיה לך. והרי דיש למשה במה להתנשא עליהם:


###### Eretz Chemdah, Korach 1:2
[Eretz Chemdah, Korach 1:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Korach/r/1:2)

**הרמב"ם** ז"ל בהל' ע"ז כתב דבימי דור אנוש טעו טעות גדול. שחשבו אחר שהקב"ה מסר את העולם להנהגת הכוכבים והמזלות יש להשתחוות להם ולעבדם כמלך שחלק מכבודו לשריו ועבדיו, וזה היה נוהג עד אברהם אע"ה כמ"ש מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון. כי שם הוי"ה ב"ה וב"ש מורה על היותו ב"ה הי"ה הו"ה ויהי"ה וקודם שברא הקב"ה עולמו לא היה אלא הוא ושמו בלבד ואחר בריאת העולם נודע בין הבריות בשם אדון, מלך חנון ורחום ויתר הכנוים שכולם עפ"י הנהגתו עם בריותיו, ובדור אנוש ששללו ההשגחה ממנו ית"ש וחשבו שמסר הכל תחת המערכה ממילא


###### Eretz Chemdah, Korach 1:3
[Eretz Chemdah, Korach 1:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Korach/r/1:3)

לא יוצדק לקרוא אותו ית"ש בשם אדון ומלך שלטון ויתר הכנוים. ובזה יבואר מ"ש אז הוחל לקרוא בשם ה' ורש"י נדחק ובפשוט כאשר שתו מי ראש הדעה הנפסדה הנזכרת החלו לקרוא להקב"ה רק בשם הוי"ה שמורה על היותו היה הוה ויהיה וכל יתר הכנוים שללו שלא לקרוא בהם, ורם על כל גוים ה' דייקא שם הוי"ה ולא יתר הכנוים כי אומרים שרק על השמים כבודו ואין משגיח בעולם, ועז"א מי כה' אלהינו שנמצא אצלו שתי מדות דין ורחמים לשכר ועונש וממילא שיש השגחה ומשפילי לראות ולהשגיח את דכא ושפל רוח, וע"ז בעשרת הדברות אמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אחר שהוא על פני שעיני ה' המה משוטטים בכל הארץ וממילא לא שייך טעות דור אנוש, ועז"א לא תעשה פסל וכו' לומר שחולק מכבודו לגרמים השמימים כי אני ה' אלהיך דוקא ב' מדות דין ורחמים, אל קנא להעניש ועושה חסד ליתן שכר, וא"כ מלכותו בכל משלה, ואין לחלוק כבוד לנבראים צבא השמים, וע"ז אמרו כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, כי שבת עם היותו מורה על החידוש הוא מורה עוד יותר על ההשגחה כי לפי הריסת דעת דור אנוש לא שייך לחלוק כבוד לשבת אדרבה יש בו פחיתות, כי בכל הימים היה בריאה והויה חדשה, הוא צוה ויעמוד, ובשבת שבתה המלאכה ולא היה בו שום הויה, ופחיתות הוא ולא חשיבות, אך כך הוא הענין כי בבריאת העולם ברא הקב"ה הכל שיתנהג עפ"י חוקי הטבע ונימוסי המערכות ולפי הליכו' העתים והזמנים **ואלהים** בגימ' **הטבע** כי כן חפץ דלזה היה בריאת הטבע ויצירת העולם. רק ידענו שיש הנהגה למעלה מן הטבע, ואז צריך הקב"ה לבטל הנהגת הטבע ולדרוס הליכות המערכות ולהשבית מלכת חוק הסדר אשר סדר בששה ימים, וזה המעשה נעשה ביום השבת שאמרו חז"ל שברא בו מנוחה, הוא, כי גבל יום שביתה מבריאת הטבע, כי לפעמים צריך לבטל ולהניח מנהגה זו, כמו שמש בגבעון, ומי ים סוף קפאו כמו נד עמדו. והנהגה זו ברא בשבת ועז"א כי בו שבת מכל מלאכתו, וממילא בשבת הוא עיקר הבריאה שלא יהיה העולם מסור ביד הטבע וכח הטבע והמערכה מסור ביד הקב"ה כגרזן ביד החוצב בו ולזה ברך ויקדש אותו. וזה היה הענין כאשר שאלו ישראל להם מלך אמר ה' לשמואל כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם. וזה היה טענת קרח כי כל העדה כולם קדושים ששמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך שאין לחלוק כבוד לשום נברא מטעם על פני שה' משגיח עליהם בהשגחה הפרטית וזה שאומר ובתוכם ה' שההשגחה הניסיית חופפת על כולם ומדוע תתנשאו. אך באמת יש חילוק דלענין שיהיה אמצעי בענין קבלת השפע א"צ לישראל כי כולם מושגחים מסוככים בצל שדי, אך השגת הנבואה לראות באספקלריא המאירה לא זכה רק משה כמבואר לעיל בפ' שמות במאמר מראה הסנה:


###### Eretz Chemdah, Korach 1:4
[Eretz Chemdah, Korach 1:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Korach/r/1:4)

**ומה** שלקח קרח ר"נ איש י"ל שקרח חשב שכל העדה כולם קדושים ושהגיע שעת התיקון שאז יהיה ישראל לעומת החיות הנושאות את הכסא, וכעת יאמר ליעקב מה פעל אל, כי יהיו הם מרכבה לשכינה. והנה במאתים וחמשים ושש מכניפות כסא, ד' חיות וכל א' כלול מד' הם י"ו ולכ"א ד' פנים הם ס"ד, ולכל פנים ארבע כנפים הם רנ"ו כנפים. ובזה נראה מה שהתפלל משה ע"ה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כי ידי אדם מתחת כנפיהם לקבל שבים ולקבל תפלות ב"פ רנ"ו הם תקי"ב ידים ולמעלה יש ימין ה' עושה חיל, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל הם תקט"ו וכן תפלה שירה בגימ' תקט"ו מהלך חמש מאות וחמש עשרה רגל ישרה לכסא. וקרח לא רצה שיהיה כ"ג אחד רק שיהיה בדוגמא של מעלה שרנ"ו כנפים סוככים על הכסא לזה לקח ר"נ איש וקרח דתן ואבירם און ב"פ משה ואהרן שבודאי גם הם לא ידחו את הרנ"ו אנשים להיות סוככים בכנפיהם על פני הכסא. והנה אמרו בשעה שאמר דוד זמירות היו לי חקיך בבית מגורי (תהלים קי"ט) א"ל הקב"ה התורה שכתוב בה התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ"ג ה') אתה עושה אותה זמירות חייך אני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים אותו שנאמר (שמואל ב' ו' ג') וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה (ובזהר פ' זו ויקח קרח הה"ד הנחמדים מזהב ומפז רב, כמה עילאין אינון מילין דאורייתא כמה יקירין אינון תאבין, אינון לעילא תאבין אינון לכולא ע"כ. הענין כי יש פשט, דרש, רמז, סוד, אמון פדגוג, אמון רבתי, אמון מכוסה, אמון מוצנע, נגד אצילה, בריאה, יצירה, עשיה הוי"ה, ועוד נגד שם הוי"ה נגד חבת"ם ודרך הסוד הוא מתפשט בעולם האצילות ועז"א כמה עילאין מילין דאורייתא, גבוה מעל גבוה שומר, ודרך הרמז הוא מתפשט בעולם הבריאה שהוא עלמא דכורסיא. ועז"א במה יקירין אינון עפמ"ש במדרש עשרה דברים נקראים יקר וחשיב בינייהו כסא הכבוד. ומצינו שכתבו אלמלא יצה"ר חדותא דשמעתתא לא משתכח וזה דוקא בדרך פשט, ודרש שהוא מתפשט בעולם היצירה ובעולם העשיה כי שם עץ הדעת טו"ר כי נחמד העץ להשכיל וצריך לתת כח לס"א וללמד בשמחה משא"כ רמז וסוד שהוא מעולמות העליונים שאין שם שמץ רע ויצה"ר כלל צריך ללמוד ביראה ברתת ובזיע ואין שם חדותא דשמעתתא (וזה היה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שע"י שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם ונתעקר חטא אה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר ושב כולו לטוב, וע"ז רצו לקבל תורת עולם האצילות לכנוס בהיכלו של מלך בסוד ה' ליראיו שהוא נגד ספירת חכמה יו"ד של הוי"ה ב"ה, וידוע שיש עין אזן ח"פ, ועין נגד חכמה ששם אין השגה בשמיעה רק בראיה רוחניית מלב המזוכך עין הבדולח לחזות בנועם ה' וזה ענין הנבואה שנקראת חזון, ובזה הענין קיים א"א ע"ה התורה עד שלא נתנה כי השיג הכל בהשגה רוחניית שהיא קודמת לשמיעה וז"ש נעשה תחלה ע"י שנשיג כל התורה בענין חזיון השגה טהורה ואח"כ נשמע וזמ"ש בשבת בהאי צדוקי דקאמר לרבא דהוה מייץ אצבעתיה דמא עמא פזיזא דקדמיהו פומייכו לאודנייכו, כי רבא היה מעיין בסודות התורה שצריך ללמדם ביראה ולהיות מופשט מחומר מכל עבודת עבודה ממשיגי הגוף, וז"ש עמא פזיזא לשון פז, כי למ"ש בזהר זהב נגד רמז ופז נגד סוד ודוק כי קצרתי). וע"ז נגד דרש אמר תאבין אינון לעילא תאבין דייקא שיש בה יצה"ר וחדותא דשמעהתא מעץ הדעת טוב ורע אשר מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה בסוד ט"ט של מטטרון שה"פ ואמר לעילא כי הוא בעולם היצירה, ונגד פשט שהוא דבר השוה לכל נפש אמר תאבין אינון לכולא, כללא דמילתא פשוטי ודרושי התורה מותר ללמוד בשמחה מתוך הרחבת הלב, אבל סודות ורמזי התורה שהם מתנהגים בעולמות העליונים ששם הקב"ה נוהג במה"ד כמ"ש בע"ז תורה דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה בה לפנים משורת הדין, ושם מקור היראה צריך ללמוד ביראה מפני להט החרב הדין המתהפך כי שם אין בה חדותא דשמעתא. והנה הארון היה מסך ומלבוש לתורה העליונ' שם סודות התורה הנקראים אמון מכוסה אמון מוצנע וכבר אמרו במדרש בראשית איני יודע אם התורה קדמה לכה"כ ואם כסא הכבוד קדמה לתורה ת"ל מפעליו מאז שהתורה קדמה לכה"כ שנאמר בו נכון כסאך מאז, והתורה שהיתה קודם לכה"כ ולבריאת העולם היא תורת האצילות נשמת התורה אשר שכנה בארון. והנה כמו בכה"כ בחיות הנושאות את הכסא נראות נושאות ומנושאות עם כסא שהכסא נושא את נושאיו. כן היה הארון נושא את נושאיו מפני שהוא משכן להעולם התורה אשר על השמים כבודה וכנשר תעוף בשמים, לז"א בברכות ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו. כי התורה ענינה היא בעפיפה על כנפי רוח החכמה הנעלמה בעולם האצילות, ומביא מפסוק התעיף ר"ל התורה המעופפת שהוא דרך הסוד שבתורה שמעופפת תמיד לחביון מקורה למעלה ראש עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה כנפים כנשר יעוף בשמים, וא"כ אחר שהתורה זו ר"ל דרך הסוד הוא מתולדות השמים ממילא א"א ללמדה בשמחה שיוצאת ממקום הדין. וז"ש כיון דאמר דוד זמירות היו לי חקיך בבית מגורי חקיך דייקא, כי ידוע שיש מצות וחוקים, מצות שכליית הניתנות להפשט ולהדרש בדרך הפשט ויש בהם זמירות וחדותא דשמעתתא, משא"כ החוקים שהם נעלמים וכל מעשיהם גבוהים ורמים ישכנו בדרך הסוד צריך ללמדם באימה ורתת. ואח"כ שאמר דוד היו לי חקיך שגם החקים היה לומד בזמירות וחדוחא דשמעתתא אמר הקב"ה התורה שכתוב בה התעיף עיניך ר"ל חלק הסוד וחקי התורה שעליהם נאמר התעיף עיניך שענינם בעפיפה למעלה מפני שהם רוחנים תולדות עולמות הנעלמים, ואתה עושה אותם זמירות לזה הכשילו בהרכבת הארון על העגלה, שכבר כתבנו כי הארון היה נרתק לתורה הנעלמת והיא התורה שקדמה לבריאת העולם. ולזה היה צריך לשאת אותו בכתף מפני שהיה מעופף על הנושאים אותו ונושאיו נושא וזמ"ש כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו שהם היו מנושאים מן הארון ועוף יעופף על פני השמים. ואח"כ שדוד חשב שגם החקים ופנימיות נתן להם מהלכים על הארץ, ואין מתנשאים להחשב מתולדות שמים העליונים ממילא לא היה צריך לשאת הארון בכתף, ובזה יבואר מ"ש במדרש חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה כיון שאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת לקח ר"נ אנשים והלבישם טליחות שכולו תכלת וכו'. וי"ל מאי נ"מ זה שמטועני הארון היה, מה היה הכונה בטליתות שכולו תכלת. ויבואר במ"ש כי לעתיד יהיו ישראל בעצמם לעומת החיות הנושאות את הכסא כמ"ש ולכבוד אהיה בתוכם שהוא יהיה כסא הכבוד. וכתיב לעת"ל והיה הנכשל בהם כדוד ובית דוד כאלהים. כי דוד הוא רגל הרביעי שבמרכבה והוא מארבע חיות הנושאות את הכסא ולעתיד יהיה המלך המשיח כאלהים צדיק מושל ביראת אלהים כענין וישב שלמה על כסא ה' למלך וישראל יהיו החיות הנושאות את הכסא ע"ד מ"ש (תהלים כ"ו) נאם ה' לאדוני שב לימיני שמלך המשיח ישב לימין הקב"ה על כסא ה' למלך וישראל יהיו הנושאים את הכסא כמו שדוד עתה רגל רביעי לכסא המרכבה (כמש"כ האר"י ז"ל בפסוק ירום ונשא וגבה מאד ירום מיצירה ונשא מבריאה יגבה מאצילות מאד זה אדם קדמון ע' בע"ח. והנה בעה"ז שסודות התורה נעלמים ומגביהים עוף להסתתר במקורם מצד שעה"ז כלול מעץ הדעת טו"ר היה צריך הארון להיות נרתק אמון מכוסה ומוצנע אל סודות התורה משא"כ לעת"ל שתמלא הארץ דעה את ה' ויפתחו שערי החכמה העליונה לעין כל לא יהיה צריך להארון להיות נרתק לסודות התורה רק המלך המשיח הוא יהיה במקום הארון ונחה עליו רוח ה' רוח חו"ב וכו' כי יהיה גבוה מאד עדי עד ראש המחשבה ויתגלה כבוד מלכותו מלכות שמים וסודות התורה למיני השמש. וזמ"ש בירמיה (ג ט"ז) והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההם לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב. כי ידוע דיש ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא נשמות לישראל, כ"א יש לו אחיזה באות א' מן התורה. והנה אעפ"י שיש יותר מס' רבוא ישראל יש שרשים וענפים והשרשים הם אינם רק ששים רבוא. והנה לעת"ל שיתחילו לירד נשמות חדשות אז תתגלה לעין כל התורה כולה דאצילות וזו התורה היא החבויה והגנוזה אור צח ומצוחצח בצל האצילות, ועי"כ יהיו ישראל רבים מאד בימים האלה כי יתרבו אותיות התורה דאצילות אשר בהם תתאחזנה הנשמות החדשות, ועז"א כאשר תרבו ופריתם בארץ בימים האלה שהוא יהיה ע"י שתתגלה התורה דאצילות ממילא לא יהיה צריך לארון להיות נרתק לסודות התורה. והנה קרח רצה שיהיה כמו לעת"ל שמשה יהיה כמו המלך המשיח והוא יהיה במקום הארון והם יהיו הנושאים את הארון וסוככים אותו **ברנ"ו** כנפים כמו החיות הסוככים את הכסא. והנה מספר בני קהת שהיו נושאים את הארון היו ב' אלפים שבע מאות וחמשים. נראה כי כבר אמרנו כי ענין נשיאת הארון היה כמו נשיאת כסא הכבוד **ורנ"ו** כנפים מכניפות כסא וכן צריך לנשיאת הארון. והנה ר"נ כנפים הם הפרט וששה הנותרים הם הכלל הכולל את כולם והם לעומת ו' אותיות שיש בכל שטה של שם מ"ב בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף והם ג"כ ו' אותיות של בשכמל"ו ושל שמע וכ"ז ידוע בכונת האר"י ז"ל. והנה ר"נ כנפים ידוע כי בקדושה כל דבר כלול מעשר והם ב' אלפים חמש מאות ולזה בחר קרח שני מאות וחמשים איש שרי עשרות שהיו תחתיהם ב' אלפים חמש מאות אנשים, וששה הכוללים שהם כנגד שם של מ"ב, ידוע דהפרט נמצא בהכלל כ"א כלול ממ"ב ו' פעמים מ"ב הם רנ"ב סה"כ ב' אלפים שבע מאות נ"ב וכן היה מספר בני קהת עם משה ואהרן, ולעומתם בחר קרח עוד ששה אנשים אשר נקבו בשמות כנ"ל, ורצה שיהיה כמו לעת"ל שלא יאמרו עוד ארון ברית ה', רק המלך יהיה במקום הארון, וז"ש שקרח מטועני הארון היה, וראה שאהרן מעופף על כתף נושאיו. והנה מצות ציצית ארבע כנפות, כי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. ומפני שכעת אין התיקון בשלימות אין מצות ציצית אלא בד' כנפות נגד ההשגחה צינור השפע היורד מכסא הכבוד מד' כנפות העולם משא"כ לעת"ל יהיה הכסא למטה כמ"ש והתהלכתי בתוככם, וקרח שרצה שהם יהיו הנושאות את הכסא סבר שבגד שכולה תכלת פטור מציצת והבן. וז"ש במדרש שהתרעם קרח על מה שאהרן לוקח כ"ד מתנות ועל מתנות לויה, כי מאחר שרצה שהם יהיו נגד הארון והכסא הוא הארון נושא את נושאיו ולא יתכן שיהיו הם הנושאים אותם ומספיקים להם צרכיהם וז"ש כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' שהם בעצמם החיות הנושאות הכסא וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' לזה היו הם הנושאים אתכם ומהראוי שאתם תשאו אותם כמו הארון נשא את נושאיו, ובזה יובן פי' הפסוקים מ"ש בזאת תדעון כי ה' שלחני וכו' אם כמות כל האדם וכו' לא ה' שלחני ואם בריאה יברא ה' וכו'. ויובן במ"ש דע"י שאמר משה שלח נא ביד תשלח לא זכה להכנס לארץ. והענין דבאמת אם היה משה נכנס לארץ מבואר במג"ע שהיה הוא המלך המשיח והיה תיקון העולם. והנה הנביא הוא שליח מה' לכל אשר יצוה כמ"ש שלחתיך אל הגוים ודומיהם הרבה משא"כ המלך המשיח הוא לא יהיה במדרגת שליח כי יהיה רוח ה' תקוע' בו בעצמו ונחה עליו רוח ה' והוא מקום גבוה ממדרגת הנבואה שהוא מעשר הספירות שמלך המשיח יהיה גבוה מאד מאד ולא יצדק עליו שם שליח, ואם היה משה נכנס לארץ היה גם כן במשה, וע"י שאמר שלח נא ביד תשלח שיהיה במדרגת שליח ממילא לא זכה להכנס לארץ. והנה ידוע דפה הארץ הוא צד צפון הפתוח אשר הניחו הקב"ה דכל שיאמר שהוא אלוה יבוא ויגמרנו ולעתיד לבוא יסתום צד צפון ולא יהיה פה לארץ. וז"ש בזאת תדעון כי ה' שלחני רק במדרגת שליח לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי ר"ל שאיני בענין כזה שאוכל לומר מלבי כמו שיהיה המלך המשיח. ועז"א אם כמות כל האדם ימותון אלה. וזה באמת יכול משה לעשות אף אם יהיה עדת קרח צדיקים בטענותיהם יכול ליתן עיניו בהם ויעשו גל של עצמות. שפיר יוכלו לומר שאעפ"כ לא ה' שלחני שאיני במדרגת שליח רק במדרגה גדולה מזו שאוכל לומר דברים מלבי. אך הסימן לזה אם בריאה יברא ה’ ופצתה האדמה את פיה. א"כ אם כדבריכם כן הוא שהגיע שעת התיקון מי שם פה לארץ הלא אז יסתם צד צפון ע"ד מ"ם סתימה של **למרבה** המשרה, ועז"א אם בריאה יברא כי צד צפון באמת לא נגמר ומי שאומר שהוא אלוה יבוא ויגמרנו וא"כ יש להקב"ה עדיין לברוא בריאה בעולמו בריאה של צד צפון. משא"כ לפי דברי עדת קרח כבר השלים הבריאה וצד צפון סתום. לז"א אם בריאה יברא ה' שיראה שיש לו עדיין בריאה לברוא לעתיד לבוא והוא ע"י שתפתח הארץ את פיה, אז תדעו כי נאצו האנשים את ה' והבל טענותיו, שקר ואין בם מועיל: