## Eretz Chemdah, Lech Lecha

###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 1:1
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 1:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/1:1)

(בראשית יב א) 
**ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' במדרש כאן ר' יצחק פתח (תהלים מה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום. וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג. הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ע"כ**. יובן דכשיש צדיקים בעולם הם מורידים השגחת אלהים עיני ההשגחה הפרטית על כלל העולם, ובהיפוך הרשעים מסלקים ההשגחה כמ"ש עתה אקום יאמר ה'. ע"ז כוונו באמרם שעד אברה' עלתה השכינה לרקיע השביעי, ומאברהם עד משה הורידוה עד הארץ. וזה הוא המשל ממלך גדול שיש לו בירה אחת תחת מקומות ממשלתו ונדלקה הבירה וכל בני הבירה אין גם אחד שמשים על לבו שיש מלך גדול כי עצום כחו להשגיח על הבירה ולכבות את השרפה על ידי חיילותיו הרבים ועל ידי כן כשהמלך רואה שאין גם אחד שישים על לבו להתנפל לפניו ולבקש ממנו השגחתו שלא לראות באבדן הבירה אזי הוא עושה עצמו כאינו רואה ומסלק השגחתו והנהגתו. ובתוך כך עבר אדם אחד המשיג שא"א שתהיה בירה זו תחת שררות הרבה. וע"כ יש מלך א' המולך על הבירה הזו ובידו להשיג ולהציל ועל ידי כן התחיל לצעוק מדוע הבירה מבערת וכי אין איש מושל על הבירה. וכיון שבעל הבירה ראה שימצא על כל פנים איש אחד עובר אורח שיכיר כבודו ויכיר ויבין כי הבירה תחת ממשלתו אמר כדאי הוא שתנצל הבירה בשבילו וזהו שהציץ **עליו** דייקא ועל ידי כן יחס עצמו לבעל הבירה להיות למשען לה. והנמשל שאברהם אבינו עליו השלום השיג כל הנמצאות והרכבותיהן וחלופי פעולותיהן והשתלשלות תולדותיהן. וידע כי יש מנהיג אחד יחיד ומיוחד המנהיג לעולם הזה בזרוע עוזו. אבל ראה שהבירה דולקת. דור המבול כמעט נאבד כל זכר למו. דור הפלגה נמס בקברות התאוה ואין איש שם על לב לשוב עד המכהו להכיר את בעל הבירה אשר בידו לכבות את השרפה. התחיל אברהם לצעוק וכי העולם בלא מנהיג אחד ואיה המשגיח. עיני ה' המשוטטים בכל הארץ ועל ידי כן הציץ עליו הקב"ה דוקא שהוריד אליו ההשגחה דוקא לבדו. ועל ידו וזכותו אמר בכלל אני בעל הבירה ושכלל עולמו להשגיח בה מראשית השנה וכו'. ובזה כוונו מ"ש בברכות (דף ז) מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שתחלה היה מסלק עצמו מלהקרא אדון הבירה כביכול וסלק השגחתו. עד שבא אברהם והציץ הקב"ה עליו ועל ידי שהוריד ההשגחה על זרע אברהם יחס עצמו לבעל הבירה וקראו אדון. ועל זה אמר אף דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם שנאמר והאר פניך על מקדשך השמם וגו' למענך מבע"ל אלא למען אברהם שקראך אדון. ר"ל שדניאל בקש שישמע תפלתו לבדו ותחנוניו ויאר פניו על מקדשו השמם. ופן יאמר אין די בתפלת יחיד להשיב השכינה על הארץ לביהמ"ק ועל זה אמר שהרי אברהם לבדו על ידי שהציץ עליו בזה קראו אדון כל העולם:


###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 1:2
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 1:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/1:2)

**והנה** מה שאמר הכפל שמעי בת וראי והטי אזנך. יובן במ"ש (שמות כ' יח) וכל העם רואים את הקולו' שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. והענין כי לחמשה חושים הגשמים יש עוד חמשה חושים פנימים רוחנים. תחת העין הגשמי יש עין רוחני עין הבדולח המשיג צורת הרוחנית ותחת האוזן יש אוזן רוחני השומע רוחניות הקולות בכח הצוריי מופשט מחומר ומכל גשם. וכן תחת כל אבר יש אבר רוחני כמותו הדומה אליו בכל כלליו וחלקיו. גידיו ועצמיו ועורקיו. וכן נשמת האדם יש לה רמ"ח אברים רוחנים ושס"ה גידין רוחנים וכל אבר הרוחני שוכן בתוך אבר הגשמי ומתעלם בו. ולזה בעלי מומים פסולים לעבודה כי כמו שחסר האבר הגשמי כך הוא חסר האבר הרוחני ולא יוכלו לקבל השראת השכינה הבאה ג"כ כביכול ברמ"ח אברים לבוא מעל גבול כידוע ורמ"ח אברים נעשים מרכבה לשכינה. וכשהוא חסר אבר אחד אי אפשר לשרות השכינה עליו. ומצינו במומים הפוסלים בכהנים. כגון גרב או ילפת אף על גב שאינו חסר אבר מ"מ כשיש חבלה ועיפוש באבר אחד גם הרוח לא תכון על מתכונתו קן הקדושה ובזה יל"פ מ"ש (ויקרא כד י"ט) ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו עין תחת עין וכו' ופירשו חז"ל על פי הקבלה שר"ל יעשה לו בממון ומ"מ יקשה דהו"ל לפרש דמי עין ודמי שן. אך הכתוב בא לרמז לנו שמלבד המום שניתן באבר הגשמי והחומרי שבו עוד יש היזק אחר עצום באבר הרוחני. ובזה באמת ענוש יענש כל עומת שעשה כן חלק הרוחני מהמכה מסתלק גם כן וממילא הוא בעל מום כמו שעשה לחבירו כי עיקר הוא עצם רוחניות הדברים וז"ש כאשר יתן מום **באדם** דייקא ר"ל בפנימיות האדם כן ינתן בו גם כן ומפרש כי יש **עין תחת עין** תחת עין הגשמי יש עין הרוחני וכן **שן תחת שן** יש שן רוחני המתעלם תחת שן גשמי. וכידוע שבל"ב שינים מתלבשים ל"ב נתיבות החכמה וכו' שאפילו בכויה שאינו מחסרו אבר מ"מ עושה קלקול בצינורות הרוחנים ויש כויה המתעלם תחת הכויה הגשמית כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו דייקא בחלק הרוחניי עיין בפרשת אמור. והנה מצינו משה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ וישעיה אמר בהיפיך. ויש לפרש כי לשון האזנה הוא תוך האוזן והוא מורה על האזנה הרוחנית המתעלמת בתוך השמיעה הגשמית. והנה בשמים שהם קרובים לרוחניות יותר הוא בהיפוך שתוך האוזן הוא גשמי יותרוחיצונית האוזן הוא רוחני ובארץ הוא בהיפוך. לזה משה שהיה אומר משמי' דנפשי' **ואדברה** אמר בשמים האזינו בחלק הגשמי וכן בארץ בחלק החומרי אמר לשון שמיעה. וישעיה אמר שישמעו פניהם בחלק הרוחני לזה אמר לשמים שמיעה שהשמיעה בחיצונית האוזן הוא להם יותר רוחני ולארץ האזנה בפנימיות האוזן בשמיעה הרוחנית ומסיק **כי ה' דבר**. ודברי ה' אי אפשר לקבל ולהשיגם באוזן הגשמי. והנה כל דבור היוצא כמו שהוא הולך ובוקע בחלל האויר וקול צלצלי שמע ישתקשק בהליכתו עד שמגיע אל תוך אוזן האדם וקול ענות באזניו כן נראה על האויר צורות האותיות מחוקקים איש על דגלו למשל כשאמר אות ב' נעשה חלל באויר דמות ב' ועל ידי זה מה גדול מכתב הקדוש מכתב אלהים הוא שהוא כמו שמתחוקק על האויר בקול ההברה רק שאף על גב שהאוזן יש לו כח להשיג הקולות. העין אין לה כח לראות דבר זה לרוב דקותו ורוחניות הציור. אבל בעת חל שפע הקדושה על האדם כמו במעמד הר סיני שנתפשט מעליהם הגשמיות היה כח בעיניהם לראות זה עין בעין כי נתעלו מהחומר עלוי רב. וכן ידוע מ"ש בסוד החשמל לר' יוסף בן גקטיליא שהענין שחיות האש ממללות תמיד במהירות רב עד שאי אפשר כלל להבדיל הדברים ולתפסם והבא להכנס בפרדס בודקין אותו אם יכול לקבל הדברים על ידי שהוא נפשט מחומר אזי מכניסין אותו עי"ש. והענין העין יכול לראות בכחו הרבה דברים בסקירה אחת ולא כן האוזן. ועל זה אנכי ולא יהיה לך וזכור ושמור בדבור אחד נאמר מה שאין האוזן יכול לשמוע. אבל בעיניהם היו יכולים לראות דברים הרבה בסקירה אחת. ועל ידי שנתפשטו מכל עניני החומר השיגו בכח השמיעה לשמוע גם כן בכח השמיעה הרוחניית שיוכל שפיר לשמוע דברים הרבה בשמיעה אחת. וזה ושומעים אה הנראה כי כח זה מיוחס לחוש הראות. וזה שאמר (תהלים מה יא) **שמעי בת וראי והטי אזנך**. תחלה השמיעה הגשמית ואחר כך הב' לראות את הנשמע. והמדרגה הג' הטי אזנך הוא השמיעה הפנימית לשמוע את הנראה. והענין תחלה השיג אלהות על ידי השמיעה והשתלשלות הנמצאות. השמים מספרים כבוד אל כולם מודים ומהללים ליוצר הכל ברוך הוא, הוא עשנו ולו אנחנו, ואחר כך התחיל להשיג מחזה שדי בראית השכל בראיה הרוחנית נפתחו השמים לראות מראות אמתיות ואחר כך דממה וקול ישמע. אנכי ה' אלהיך זה אלי יוצר בורא ומאציל ברוך הוא וברוך שמו. ואומר (שם) **ושכחי עמך ובית אביך**. הענין מה שאמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ וכו' וכבר עמדו כל המפרשים שמהראוי יאמר בהיפוך כי דרך היציאה תחלה מביתו ואחר כך מעירו ואחר כך ממדינתו וכבר חזו בזה חזיונות רבים. והמבואר לפי דעתי השפלה שלא על היציאה הגשמית צוה הקב"ה אך ורק על היציאה הרוחניית. והענין כי כל אדם פעולותיו אם לטוב או להפכו הוא כפי טבע מדינתו, יש מדינה שאנשיה נוטים לרחמנות וחמלה לנדיבות ולענוה ויש בהיפוך. והאדם החלק ברוב נוטה כטבע הכלל ויותר נוטה טבע האדם אחרי בני עירו ויותר אמר טבע בית אביו שיש לו שייכות עמהם הן מצד הלידה בעצם והן מצד הטבע וקנין המדות במקרה. ואברהם שגדל בכותא ארץ הדמים ועיר הזמה ובית אביו כולם רשעים. ושורש נשמתו הי' למעלה ראש ממקום קדוש ומחצבו בקדושה כשושנה בין החוחים צוה לו הקב"ה שיגביה עוף להתדבק בשרשו ושורש נשמתו העליון וזה **לך לך** לשורש נשמתו. ובזה הסדר נכון שתחלה יבדל מארצו ואחר כך מעירו אף על גב שיש לו יותר שותפות עמהם ואמר כך מבית אביו כן צריך השלם שינך ממדרגה למדרגה בסולם השליבות עד בואו אל ארץ החיים ארץ חפץ ארץ העליונה. ונוסף בזה בטוב לשון **אשר אראך**. כי מקום הרוחני אי אפשר לצייר למי שלא השיגה כמו שלא יצויר הגוונים לסומא. ותמיד כל שעולה למדרגה אחרת צריך להראותו ראיה חדשה בעין השכל צח ומצוחצח. ועל זה שנו בכתובים גם כן **ושכחי עמך** תחלה ואחר כך **בית אביך**: ועל זה אמר אחר כך **וילך אברם כאשר דבר אליו ה'**. ר"ל שהליכתו הי' באופן הרוחני להעתיק ממדרגה למדרגה ועל זה אמר לקמן הלוך ונסוע הנגבה. ר"ל שהי' הילוך רוחני ונסיעה גשמית במה שהלך הנגבה להדבק במדתו שהוא חסד צד הימין. אבל וילך אתו לוט שלוט לא הלך באופן זה רק הליכה גשמית את אברהם ועל זה אמר המדרש ויתאו המלך יפיך. ליפותך בעולם כי הוא אדוניך. ר"ל שהי' זה בודאי היופי וההידור לעין כל במה שהציץ עוז ובשבילו נעשה בעל העולם ועד הנה לא הי' נקרא אדון רק על ידי אברהם נעשה אדון בעולם ועל זה אמר כי הוא אדוניך: