## Eretz Chemdah, Lech Lecha

###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:1
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/16:1)

(בראשית יז כד) 
**ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו** במדרש כתב **ואחר עורי נקפו זאת וטבשרי אחזה אלוה** (איוב יט כו) אמר אברהם אחרי שמלתי את עצמי הרבה גרים באים להדבק בזאת הברית. ומבשרי אחזה אלוה אם לא הייתי מל את עצמי היה הקב"ה נגלה עלי. נ"פ ע"פ מ"ש במדרש דלזה מל אברהם בן צ"ט להדיע פגרים חביבים לפני הקב"ה ובל יתיאשו עצמן מלהתגייר ועז"א אחר שמלתי דוקא בעת הזאת הרבה גרים באים להדבק בזאת הברית אף זקנים הבאים בימים ומ"ש מהיכן היה הקב"ה יגלה עלי יבואר במ"ש הזוה"ק (דף קפ"ט) דכשהאדם צדיק השכינה הולכת מלפניו והוא (הצדיק) מאחריו כביכול ונהנה מזיו השכינה וזה דוקא כשהוא מהול אבל כשאינו מהול אינו זוכה לילך אחרי השכינה. וכן באברהם אבינו כל זמן שלא מל את עצמו כתיב התהלך לפני אבל אח"כ הלך אחרי השכינה ועז"א מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי הלא מאחרי. ומ"ש איוב פסוק זה משום דאמר במדרש דאיוב קבל יסויין שראוים לבוא על אברהם. והיסורין שראוים לבא על אברהם היה מטעם שאחר להכנס תחת כנפי השכינה כמ"ש מפני מה גרים מעונים וכו' ועז"א שזה הי' מוכרח להורות דרך לגרים הבאים בימים:


###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:2
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/16:2)

**לקוטים מספר חות יאיר** 
**במסורה** ד' הלוך הלוך ונסוע הנגבה הלוך וחסור הלוך ושוב הלוך וגדול. ופי' האלגזי עפ"י הא דאיתא במס' ברכות (דף ו ע"ב) **א"ר חלבו אר"ה** היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל כ"ש דרהיטנא וכו'. ולכאורה דברי אביי הן אך לשפת יתר דפשיטא דמצוה לרוץ לדבר מצוה רק די"ל דהא קמ"ל דאם הוא יוצא ודעתו לחזור לאלתר מצוה לרהוט בצאתו ג"כ בכדי שיוכל מהר לחזור ולשוב. וז"ש הלוך ונסוע הגנבה לקבל שכר הנגב שהוא הליכת בהכ"נ אם הולך ממנה במהירות וחסר דפסיעה גסה נוטל אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם והוא איסור ג"כ בידו אבל אם הוא הולך ושוב ע"מ לשוב מיד אז הוא הולך וגדול שכרו אף שרץ ביציאתו הואיל דמהני לי' שיחזור מהרה עכ"ד ודפח"ח. ודרך מוסר אמרתי כך עפמ"ש בפ' לך לך מארצך. דבזהר מכנה להנשמה בשם אברהם והקב"ה מצוה להנשמה ללכת לגוף העכור הנקרא ארץ וז"ש לך לך לעצמך ולטובתך לקנות שלמות בעה"ז. וכל המפרשים ומכללם בעל העקידה מדמים לכל מעשה ידי אדם להליכה וכה"א אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ונאמר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ומעת שנברא האדם ומלמעלה קבל נשמתו מיד הולך הוא אל מקומו הראשון ויום יום שעה שעה מתקרב יותר לעת קצו. וז"ש האדם השלם הזה ראוי לו להיות הלוך ונסוע הנגבה דרך ימין וגם התורה נתגה בימין כדכתיב מימינו אש דת למו ואמרו הרוצה להחכים ידרים. אבל בעו"ה האדם נלכד ברשת היצר ומה שהיה לו להיות הולך כמדרגת האדם יותר מן המלאך שהמלאך נקרא עומד שתמיד בהויה אחת הוא עומד כאשר נטבע ונברא משא"כ הצדיק כל יום ויום מתגבר על יצרו ומוסיף והולך ממדרגה למדרגה עליונה ממנה רק מי שנופל בעצת היצר גם הוא נקרא הולך רק הולך וחסר כ"מ שהכסיל הולך נפשו חסרה חסר ואתאי חסר ואתאי והתקנה שיהי' הולך ושוב שיחזור בתשובה שלמה ואז יהיה הולך וגדול עוד יותר מן הצדיקים כמאמרם ברכות (דף לו) במקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. והנה עיקר התשובה דרשו שהוא צום קול ממון. ומרומז במסורה זו דאמר הולך ושוב בתשובה והיינו ע"י הצומות ממעט ומחסר את הגוף הוא אומר עליו הולך וחסר וכן על הממון שייך לומר הולך וחסר ממון לעניים רק אמרו עשר בשביל שתתעשר לכן הוא אומר אע"פ שהולך וחסר ממונו מ"מ בזה אח"כ תהיה הולך וגדול ונגד הקול שהוא התפלה הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה ופי' רש"י בפ' לך לך שהוא לצד ירושלים ואמרינן במשנה בפ"ד דברכות דבכל התפלות צריך לכוון נגד א"י וירושלים ובהמ"ק. וכה"א קחו עמכם דברים ושובו אל ד' דהיינו התפלה שובו אל ד' דהיינו אל המקום אשר הוא חונה שם דהיינו ירושלים ובית ק"ק. והעיקר הוא אומר שהתפלה צריכה להיות בכל לב וז"א קחו עמכם דברים פי' עמכם יהיו הדברים בכל לבבכם וכמש"ל דלענין התפלה טוב הקבוץ דתפלת רבים נשמע כדכתיב הן אל כביר ולא ימאס (איוב לו ה) אבל לא באחדות לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה והשלום טוב בעניני מו"מ לכן אמור גבי התפלה ועבדתם את ה' אלהיכם (שמות כג כה) לשון רבים ובפרנסה הוא אומר וברך את לחמך (שם שם) כי אז יהיו כל ישראל חברים כאיש אחד בשלום ולא ירד אחד לתוך אומנתו ופרנסתו של חבירו וישיג גבולו כאשר בעו"ה הפרצה גדולה:


###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:3
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/16:3)

**והנה** אמרתי עוד לפרש גמרא דברכות שזכרנו דכי שמע ר"י דמקדמי ומחשכי לביהכ"נ אמר היינו הוא דאהני להו עפ"מ שראיתי לבעל גידולי תרומה בדרושיו כתב לבאר הפסוק דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה ו) עפ"י גמרא דסנהדרין (מ"ד ע"ב) היערוך שועך לא בצר (איוב לו יט) אמר ר"א לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט וכו' עיי"ש. וכן ראוי אמר שנענה אדם מן השמים ונפטר מן הצרה שהיתה עליו ג"כ לחזור ולהתפלל וחולה שנתרפא צריך שמירה ביותר ולא כעו"ג מיד שרואין רוחה הוכבד לבבם כענין הנאמר בפרעה מיד שראה הרוחה הוכבד לבו. וז"ש דרשו ה' בהמצאו קודם שבאה שום צרה עליך רק בעודו המצאו אליך ולא נתעלם ממך אשר ע"י הסתרת פנים באים כל היסורים על האדם וגם קראוהו בהיותו קרוב ש"מ שנתרחק מקודם ואח"כ נתקרב אליך והסר מעליך נגעך אעפ"כ קראוהו וז''פ הפסוק בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו (תהלים יח ז), יתמר כי בעת הצרה שלו בהיותו בצרות נמצא מאד הוא תופס אומניות אבותיו להרבות שועה ולקרוא בשם ה' יושיעהו בעת רעתו ולא זו בלבד אלא אף אח"כ כשהוא יתברך ישמע מהיכלו קולו לא אחשה מלזעוק מחדש על התמדת שמירת ההצלה ושועתי תבוא באזניו יע"ש דרוש ס"א שהאריך בזה. ובזה יש לפרש ג"כ דברי המשורר (תהלים קיח ה) מן המצר קראתי יה כלומר כשאני ניצול ונמלט מן המצר אפ"ה קראתי יה וגם אני מקדים תפלה לצרה תמיד ואומר ענני במרחב יה כשעדיין יש לי הרחבה אני מתפלל ג"כ. ובזה י"ל דז"כ כיון דשמע דמקדמי הרצון בזה דמקדימים הליכת בהכ"נ ולהתפלל קודם הצרה ומחשכי פי' אף אחר שעזר להם הקב"ה והצילם מן הצרה אפ"ה מחשכי אח"כ להתפלל עוד אמר היינו דאהני להו. וז"פ המשורר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (שם סט יד) כלומר אף שהוא עת רצון לפניך ואני עומד ומתפלל ומקדים תפלה לצרה. וכה"א (שם לב ז) אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט כלומר שכבר אני פלט מן הצרה עדיין רני זו התפלה אני מתפלל על העתיד ששמירת הנזק אתי יתמיד. ומהרמ"א פי' דהרי עינינו הרואות חולה שנתרפא ומי שבאו עליו לסטים ונטלו ממונו ואת נפשו ועל פי נס ניצול אלו האנשים מברכים בקהל ונותנים תודות להקב"ה אבל מי שלא בא עליו חולי כלל וגם ליסטים לא ראו עיניו איש כזה אינו יודע ליתן שבח והודיה להמקום ב"ה והלוא הוא מחויב יותר להודות ולהלל אליו ית' שהציל אותו מרע מעיקרא רק שעיני האדם חשוכות מראות וז"ש ד"ה ע"ה אנכי לא כן עמדי אלא אף שאתה סתר לי מצר תצרני שבהסתר אתה מציל אותי מרע ועיני לא ראו בחוש אפ"ה רני אני מודה לך כמו פלט כמו שנמלט ופלט מצרה. או יאמר ע"ד שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וה' לא יעזבנו בידו (שם לז לב לג). דצדי"ק הוא אצל הרי"ש שר"ת רשע וההפסק שבין צדי"ק לרי"ש הוא קו"ף ר"ת קדוש שהוא יתברך עומד בין צדיק לרשע ואינו מניחו שיפול בידו. וז"ש אתה סתר לי מסתיר אותי מצר מהגשת רי"ש אל הצדי"ק:


###### Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:4
[Eretz Chemdah, Lech Lecha 16:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Lech%20Lecha/r/16:4)

**ועוד** י"ל בכוונת הפסוק ואני תפלתי לך ה' עת רצון ע"ד הנאמר בתיקונים ווי לבר נש דצווחא בצלותא הב חיי הב מזונא ולית להון בושת אנפין דלית מאן דאיהדר לשכינתא מגלותא לכן אמר דהע"ה ואני תפלתי לך ה' למענך ה' (וכפירש"י לך לך להנאתך ולטובתך) שתהי' עת רצון להדר שכינתא מגו גלותא ועל זאת יתפלל כל חסיד על גלות השכינה. ואמרו המתפלל צריך ליתן עיניו למטה ולבו למעלה ופי' הע"א דיש לנו להתפלל ולבקש רחמים עבור הגוף והצלחת עוה"ז ועבור הנשמה לתכליתה שהוא העוה"ב וההפרש בין קניני עוה"ז לעוה"ב דקניני עוה"ז המה נראים בחוש נראים לעינים הרואות ואינם שוים בפנים ועוה"ב עין לא ראתה רק המחכים בלבבם ישיגו ארחות חיים וזהו טענת היצה"ר שמסמא עיני הבריות באמרו עצתי לילך בתאות עוה"ז הוא מושג ומוחש לעיניך מיד וכדברי המסית וכי תאוה הוא לעינים. אבל עצת היצ"ט היא על עוה"ב שאינו נראה מבחוץ אבל הוא שוה בפנים יקר מפז ופנינים. וז"ש המתפלל צריך ליתן עיניו בעניני עוה"ז הנראה בעיניו למטה לא ירבה לשאול מותרות וראה יראה למטה ממנו שישנו כמה אנשים שאין להם לחיות את נפשם ועדיפי מיני' ולבו עוה"ב המוחש בלבו לבד למעלה ראה יראה שישנו צדיקים גדולים ממנו ובהם יקנא לקנות שלמות יותר למעלה למעלה ואל יקנא בעושי עולה. ובאמת סדרו לנו אנשי כה"ג לשאול מקודם בתפלת י"ח על הדעה כי אם דא קנה מה חסר ואם דא חסר מה קנה ואח"כ על התורה ואח"כ על התשובה ואח"כ על הגאולה וגאלנו מהרה למען שמך דהיינו לא למעננו שיהיה לנו הרוחה אנו מתפללים על הגאולה רק ליה עינינו שתעשה למען שמך הגדול והקדוש ב"ה ואח"כ באו התפלות על המחיה רפואה וכלכלה. ואולי גם זה בכלל דמקדמי ומחשכי שיודעים להתפלל על הסדר המערכה נראשונה לכבוד הקב"ה ואח"כ ישאל על צרכיו ומקדמי צרכי גביה ומחשכי צרכי הדיוט. והנה אמרו במסכת סנהדרין (דף קה) אמר ר' אבא בר כהנא וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות. ויל"ד באמת אמאי כולם נהפכו לקללה לבר מן דין. ונראה משום דשם אמרו מברכותיו של אותו רשע ניכר מה שהיה בלבו יע"ש. וראיתי להאלגאזי שכ' לפרש טענתייהו דבלק עם בלעם שאמר בלק לבלעם לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך והשיב בלעם ברך לקחתי ולא אשיבנה. שהוא ע"ד שאמרו חז"ל במס' מ"ק (דף ט) ר' יונתן בן עכמאי ור"י בן גרים תנו פ' נדרים בי רשב"י איפטרו מיניה באורחא וכו' א"ל לבריה בני אדם הללו של צורה הם זיל לגבייהו וליברכך וכו' א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תקצר וכו' יעש"ה. הרי ברכו בלשון קללה המתהפכת עם הפירוש לברכה וז"ש בלק לא די שברכת אותם ה"ל לברכם בלשון קללה המתהפך לברכה אבל אתה ברכת אותם ברך בברכה גמורה שא"א לפרש בשום אופן רק לטובה. והשיב בלעם הנה ברך לקחתי מוכרח אני מאת השיב"ה ואם אברכם באיזה לשון אחר פן יצוה עלי הקב"ה שאחזור ואברכם בברכה מפורשת ויתברכו שני פעמים משא"כ עתה עכ"פ ארויח כי לא אשיבנה עוד פעם שנית לכן ברכתי אותם בלשון מבורר ע"ש. אולם כ' הרי"ך דמש"ה נתהפכו הברכות לקללות שכל מה שנשאר במחשבה פועל יותר מן הדבור ובלעם בלבו חשב לקללה ובפה אמר ברכה ונשאר קיים המחשבה ולבעבור זאת ברכו חכמים הנ"ל לבריה דרשב"י בלשון דמשתמע לתרי אפי בכדי שיהיה עיקר הברכה טמונה במחשבת לבבם ויחול יותר ע"ש. ובזה יש לפרש דברי המשורר בפיהם יברכו ובקרבם יקללו סלה (תהלים סב ה) הרצון שהשונאים שלו אף שהיו מברכים לו ברכו ברכה המפורשת בפה למען לא יחול כ"כ אבל כשבאו לקלל אותו בקרבם יקללו הלה היה בקרבם וכוונתם שתהיה נשארת קיימת, מעתה י"ל דבלעם באמת בברכה זו מה טובו אהליך יעקב שיהיו בתי כנסיות ובהמ"ד כוון גם בלבו למען יהיו בני ישראל כת אחת שיהיה להם בהכ"נ בעירם ילא ילכו להתפלל בתוכה ויקראו שכן רע ויגרמו גלות להם ולבניהם. וכתב מהרש"א דה"ט דגורם גלות משום דבהכ"ג שבחו"ל יש להם קדושת א"י דמה"ט אר"י היינו דאהני להו דמאריכין ימים אף בחו"ל משום דמקדמי ומחשכי לבהכ"נ דה"ל דין א"י וכמו כן מי שאינו הולך לבהכ"נ ואינו חפץ להיות שוכן בארץ הקדושה ממילא הוא גורם ההיפוך מקדושת הארץ והיינו הגלות ע"ש. וידוע דבזמן שישראל שרוים על אדמתם נקראים בשם ישראל וכשהם בגלות נקראים בשם יעקב וז"ש מה טובו אהליך אותן בכ"נ שיש לך יעקב בגלות בח"ל הן המה בקדושה כמו משכנותיך ישראל משכן שיש לך ישראל בקוראי שמך ישראל. וכת אחרת יבואו לבהכ"נ וישיחו שיחת חולין ויעשו פירוד לעילא ולתתא כמבואר לעיל. וכת א' שלא יבואו בהשכמה לבהכ"נ ואמרינן במס' ברכות (דף ז) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וכו' למען דעת צדקת ה' אמר ר"ח אמר הקב"ה לישראל ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם שאלמלא כעסתי באותן הימים לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט וכו' דבלעם הי' יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס כדאיתא שם ובלעם רצה שהקב"ה יכעוס לכן ברכם בלב שלם שיהיה להם בהכ"נ וכיון שהקב"ה בא לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס כמבואר (שם ד"ה ע"ב) ומאחר דכונת אותו רשע גם בלב היה ברכה זו לכן לא נתבטלה ברכה זו דבהכ"ג ובהמ"ד ואשרי כל החוסים בהם והולכים מחיל אל חיל מבהכ"נ לבהמ"ד וקובעים עתים לתורה מיד אחר התפלה וזוכה לקבל פני השכינה כמאמרם סוף מסכת ההיא. ובזה יש לפרש משנה (פ"ב דאבות מי"ג) ר"ש אומר הוה זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. ופי' במ"ש על הלשון וכשאתה מתפלל הוא על דרך זה שדמו הקדמונים מי שמתפלל בלא כוונת הלב דומה לאחד שעשה משתה וסעודה גדולה עם המלך ושריו ובהגיע העת שהמלך חלק לו מכבודו והלך עם שריו לסעוד אצלו הלך לו הבעל הבית מביתו וצוה למשרתיו שהמה יקבלו פני המלך ויתנו לו לאכול ולשתות ולשרתו והוא בעצמו לא קבל פניו שבודאי יכעוס עליו המלך כעס גדול ויגיע לו קלון רב תחת הכבוד. כך הוא אצל האדם שמובחר האבר אשר בתוך האדם הוא הלב שכל מחשבות האדם ותנועותיו תלוים בו והוא כבעל הבית בתוך הגוף שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו כל אברי האדם כפי מחשבתו. ומעתה בבואו לבהכ"נ להתפלל וכל בי עשרה השכינה מקדמת והנה הב"ב אינו בביתו היינו לבו של אדם רק בפיו יברכו ולבו בל עמו. בודאי יכעוס עליו הקב"ה דרחמנא לבא בעי. וז"ש וכשאתה מתפלל שהב"ב בעצמו הוא המתפלל והיינו בכוונת הלב עם כל זה אל תחזיק טובה לנפשך ואל תאמר שבודאי ראוי שיקובל תפלתך ואל תעשה תפלתך קבע כ"א דרך רחמים ותחנונים כמבקש במתנת חנם מאתו ית' וכפירש"י בפ' ואתחנן אולם לדברינו האמורים יש בכח המאמר הזה ג"כ לפרש דה"ק וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך מה שאתה מתפלל למענך על החיים על המחיה ועל הכלכלה וכיוצא בו קבע לעיקר התפלה רק עיקר שאלתך ובקשתך תהיה שתבקש רחמים ותחנונים לפני המקום כלומר עבורו יתברך שיהדר לשכינתא מגלותא. וכן היה כוונת ר"א במה שהשיב לתלמידיו וכשאתם עומדים ומתפללים תדעו לפני מי אתם מתפללים כלומר שלפני הקב"ה אתם מתפללים עבור כבודו ית' המחולל בין העו"ג שיחוס על קדושת שמו ית' ויהדר לשכינתא מגלותא כמבואר לעיל. **ע"כ מספר חות יאיר:**