## Eretz Chemdah, Metzora

###### Eretz Chemdah, Metzora 3:1
[Eretz Chemdah, Metzora 3:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Metzora/r/3:1)

(ויקרא יד נד) 
**בילקוט** זאת תהיה תורת המצורע תורה אחת לכל המצורעים שיקריבו קרבן אחד. ביום טהרתו ביום ולא בלילה. תורת המצורע וטומאה וטהרה דוקא בכהן. המאמר מוקשה ונל"ב דיש להקשות מנ"ל טומאה וטהרה בכהן דלמא טומאה לחוד. ונראה דטומאה בלא"ה מוכח שהוא בכהן דאי' בילקוט ל"ל קרא דזב אינו נוהג לפני הדיבור הא ק"ו מנגעים מה נגעים שמטמא באונס פטור לפני הדיבור זב שאין מטמא באונס לא כ"ש ומשני לא אם אמרת בנגעים שטומאתו וטהרתו עפ"י כהן משא"כ זב א"כ מוכח דטומאה היא בכהן דאל"כ ליתא בק"ו וכיון דטומאה ידעינן בל"ז ע"כ זאת תהיה תורת המצורע קאי על טהרה שהיא ג"כ בכהן. עי' בזית רענן. ולפ"ז לא קשה תו מה דמק' בשבת על הנאמר ביום השמיני אפילו בשבת ומק' מחוסר כפורים דכתיב ביה ביום טהרתו לדחי שבת עיין ברש"י ולפי הנ"ל ל"ק דזה נודע דאין רואין נגעים בשבת משום דצריך לכהן והוה כמו דין ואין דנים בשבת ואם כן לפ"ז אם הטהרה בכהן הוה נמי כדין ואם כן אין דחי שבת וצריך להיות הטהרה בחול א"כ גם שמיני שלו חל בחול הוא יום הבאת הקרבן ואם כן לא מצינו שיהיה זמנו בשבת ושלא בזמנו פשיטא שאינו דוחה. ואיתא בילקוט תורת המצורע שיהיה נוהג אף בא"י. עי' בז"ר. ונראה דעל זאת א"צ קרא דממילא מוכח דנוהג אף בא"י משום דאיתא זאת שאין נוהג בבמה ואי' בזבחים עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות משהוקם המשכן נאסרו עד שבאו לא"י ואז הותר, אם כן ממ"נ אין צריך קרא על במה דהא אי אמרינן דאין מצורע בא"י אם כן ל"ל על במה דאי במדבר לא היה במה ובא"י לא היה שם מצורע ואי קודם הקמת המשכן שהיה במדבר ובמה מותרת ז"א דאז היה קודם הדיבור ומצורע אין מטמא קודם הדבור דתוס' פי' קודם הדיבור קודם שנאמרה הפרשה ושמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן וא' מהם נגעים אלא ש"מ דתורת המצורעים קאי על שיהיה תורה אחת לכל המצורעים. והשתא יבואר דפי' תורת המצורע תורה אחת לכל המצורעים וי"ל מנין דלמא תורת קאי שלא תאמר דמצורע רק במדבר לא בא"י וצ"ל דע"ז לא צריך קרא דממ"נ במדבר אין נוהג לפני הדיבור. ואחר הקמת המשכן ל"ל. למעט על במה אי בא"י אין נוהג כנ"ל. אך ק' אי מצורע אין נוהג לפני הדיבור ל"ל גבי זב דאין נוהג הא יש ק"ו. בשלמא בל"ז ה"א דמצורע נוהג לפני הדיבור. וצ"ל דמיפרך ק"ו משום דטומאה צריכה דוקא כהן אך לפ"ז יקשה למה ביום טהרתו שיהיה דוקא בכהן אם כן יקשה ל"ל ביום דא"ל אפי' בשבת הא בל"ז כיון דצריך דוקא כהן הוה כדין לכן משני ביום ולא בלילה:


###### Eretz Chemdah, Metzora 3:2
[Eretz Chemdah, Metzora 3:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Metzora/r/3:2)

**בתוספתא** והובא בר"ש בנגעים והם דברי ירושלמי בפסחים שנעלם מבני בתירה שטומאה וטהרה של נגעים תלוי בכהן ובבלי מס' פסחים (דף סו) הלכה זו (פי' אם פסח דוחה שבת) נתעלמה מבני בתירה ומשמע אבל לא שאר הלכות, ונראה לפרש על דרך הפלפול דחדא באידך תליא:


###### Eretz Chemdah, Metzora 3:3
[Eretz Chemdah, Metzora 3:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Metzora/r/3:3)

**ואקדים** דברי הרמב"ם בהל' ביאת מקדש מחוסר כפורים שנכנס למקדש אין בו כרת. וכבר הפליא ע"ז הראב"ד ז"ל דמבואר במנחות דמחוסר כפורים חייב כרת וכן אם אכל קדש דאיתקש למקדש עיי"ש. ונראה ראיה לרמב"ם ממאי דאי' בסנהדרין והובא בה' ממרים פ"ד זקן ממרא שחלק על ב"ד הגדול בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכו' וכן אם חלק עליהם באב מאבות הטומאות כגון נגעי בשר שהרי לדברי האומר טהור מותר לכנוס למקדש ולאכול בקדשים ולדברי האומר טמא אם נכנס או אכל במזיד חייב כרת עיי"ש ומקשה במ"ל וז"ל התוס' פרק הנחנקין חולקים ע"ז וס"ל דאין זקן ממרא חייב אלא בדבר שעל שגגתו חייב חטאת קבוע וטומאת מקדש וקדשיו הוא בעולה ויורד ואנן ילפינן זקן ממרא מהוראת ב"ד וב"ד פטור על טומאת מקדש וקדשיו. ונראה לתרץ דברי הרמב"ם דנ"מ אם הביא חטאת על טומאת מקדש וקדשיו ושחטו בחיץ דחייב כרת במזיד ובשוגג חטאת קבוע. והרמב"ם גופא כתב באותו פרק הלכה ב' אפי' הן מאה דברים אם יבא לפרוץ לדבר שזדונו כרת וכו'. אם כן אם הזקן ממרא התיר הנגע היה החטאת חולין ושחט חולין בחוץ. ולדבריהם הוה קדשים בחוץ. אבל קשה ע"ז הא תוס' מקשו בכתובות בספק בהרת קודמת לשער לבן הא יש לאוקמי' על חזקתו ותי' דמיירי דכבר היה נזקק לטומאה רק עדיין לא הביא כפרתו. אכל קשה הא בלא"ה מחוסר כפורים שנכנס למקדש חייב כרת וע"כ צריך לומר דמחוסר כפורים אין בו כרת. ואעפ"כ אין מוקמינן אותו בחזקת טהרה מפני שעדיין הוא אסור בקדשים ולכנוס למקדש. והתוס' בפרק אלו הן הנחנקין אזלי לשיטתם דס"ל מחוסר כפורים אית ליה כרת וא"כ ממ"נ חייב כשהלך למקדש וא"ל שהיה לו ידיעה על טומאה ראשונה ובמזיד נכנס ובשניה נעלם ממנו א"כ הוה דומיא דחלב ודם בריש חולין וממ"נ ליכא קרבן גביה דלא שב מידיעתו. אבל יש לומר אף לשיטתם משכחת בפשוט דהיינו שהיה בו ספק אם בהרת קודמת לשער לבן והיה הב"ד מטמאין והביא קרבן והקריב בחוץ א"כ לדעת הב"ד איכא כרת משום דהוה הקדש. ולדעת הז"מ לית ביה כרת דהוה הקדש בטעות. אבל קשה על זה כיון דאדם מביא קרבן אחד על נגעים הרבה א"כ ממ"נ אית ביה כרת כיון שנזקק לטומאה מכבר. וצ"ל דהביא אשם ולא הביא חטאת עדיין ונתנגע וחטאת מעכב גביה ממילא אח"ז אם מקריב אשם בחוץ לצורך נגע ב' לדעת הזקן ממרא הוה חולין בחוץ ופטור והוכרח מזה דאשם וחטאת מעכבים דאי אשם לחוד או חטאת לחוד א"כ כבר נתכפר באשם ולא שייך הפלוגתא ולומר שהיה חשש גביה משום דיש לאוקמיה על החזקה שהוא טהור גמור ומותר לכנוס למקדש כשהקריב אשם לחוד על טומאה ראשונה אלא ש"מ דאשם וחטאת מעכבים. ולפי הצעה הזאת י"ל מה דאיתא בתוס' במ"ק והובא בנזיר ובכ"מ בש"ס דכתיב לטהרו או לטמאו דספק נגעים להקל קשה הא דעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא לקולא א"כ לפ"ז ל"ל לטהרו או לטמאו שיהיה ספק נגעים להקל. אך לפמ"ש שיש בו שייכות של איסור כרת בהקריב בחוץ (דאא"ל בנכנס למקדש כנ"ל דמוכרח שמיירי בשכבר נזקק לטומאה ובלא"ה יש כרת גביה כנ"ל). אך צ"ל שכבר הקריב האשם על נגע ראשונה רק החטאת לא הקריב עדיין ממילא עדיין מחוסר כפרה והקריב אשם אחר בחוץ לצורך אותו הנגע שהוא בספק ומוכרח ממילא מדכתיב לטהרו או לטמאו דתרווייהו מעכבי החטאת והאשם. ואיתא בזבחים דנדר ונדבה קרב בבמה ולא חטאת החובה אף שקבוע להם זמן מדכתיב ויעשו אח הפסח בגלגל פשיטא דעשו פסח וש"מ דוקא פסח שקרבן צבור מותר להקריב בבמה לא קרבן יחיד. אבל קשה לפ"ז ל"ל זאת תורת המצורע למעט שאין קרב בבמה פשיסא דבמת יחיד אינה קריבה מטעם דאשם טעון תנופה ואין תנופה בבמת יחיד. ועוד בין במה גדולה ובין במת יחיד הא א"א לקרב החטאת דהוי דבר שבחובה ואין קרב בבמה מויעשו את הפסח וכיון דחטאת אין נקרב גם אשם אינו נקרב אף למ"ש בסוף כריתות דאשם בא בנדבה מ"מ הא תרווייהו מעכבי וא"א לזה בלא זה כנ"ל דאל"כ לא תמצא ספק כריתות להקל וצ"ל דלטהרו או לטמאו אתי לומר דלא מצי למשתיק כדאי' במו"ק (דף ז' ע"ב) כסברת ר"י ולא כסברת ר"מ דבכהן תליא מילתא וע"ש היטב פלוגתא זו. ועוד יש לומר מעיקרא דדינא פירכא דאין שום הכרח דחובה אין קרבים בבמה גדולה די"ל דאיצטריך ויעשו את הפסח לגופא שלא תאמר דכ"מ שנאמר מושבות אינו רק לאחר ירושה וישיבה ולא קרב פסח רק לאחר ישיבה ואותן ב' פסחים שהקריבו אחד בימי משה וא' בימי יהושע היה ע"פ הדבור כדאיתא בתוס' קידושין (דף ל"ז) וכיון שהיה ע"פ הדיבור לא שייך קושיא זו דאינו מיותר כלל ואינו מוכח כלל שחובות אין קרבים בבמה. והנה התוס' מקשה בפרק אלו דברים הא יש למילף דפסח דוחה שבת מב' לחם דדחי שבת עיי"ש. וצריך ביאור דהא הגמ' מסיק דב' לחם לכך דחי שבת שמתירין למקדש דאסור להקריב שום מנחה חדשה קודם לב' לחם ודין הוא שידחה שבת. וצ"ל דז"א דהא יש למילף מב' לחם דדחי שבת אף בשביעית כדאיתא במנחות (דף ע"ב) וא"ל דמתיר חדש בחו"ל דמושבות בכ"מ משמע הא אמרינן דמושבות לאחר ירושה וישיבה משמע ולא נהגו חדש כלל בח"ל ושפיר יש לילף שידחה שבת כמו ב' לחם בשביעית שדוחה שבת מדכתיב לדורותיכם דתמיד דוחה אף שאינו מתיר ככל:


###### Eretz Chemdah, Metzora 3:4
[Eretz Chemdah, Metzora 3:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Metzora/r/3:4)

**והשתא** יבואר היטב שהם לא ידעו אם פסח דוחה שבת. אבל קשה הא מוכח מב' לחם כנ"ל וצ"ל דסברי דב' הלחם מתירין אף בשביעית היינו בח"ל דמושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע ונוהג חדש אף בח"ל. אך קשה ל"ל קרא דויעשו את הפסח בגלגל דפשיטא כיון דמושבותיכם כ"מ שאתם יושבים משמע תו לא מדריש על אחר ירושה וישיבה ומוכרח דבא לאשמעינן דדוקא חובת צבור קרב בבמה. וק' ל"ל זאת תהיה תורת המצורע למעט במה פשיטא דחובת יחיד הוא וצ"ל דאיצטריך שלא יקריב גם אשם ואין מעכבים זה את זה. וקשה א"כ ל"ל לטהרו או לטמאו וצ"ל דאיצטריך משום ספק כריתות בנכנס למקדש אפ"ה לקולא וקשה פשיטא דיש לאוקמי אחזקה וצ"ל שנזקק לטומאה אחרת וא"כ ממ"נ חייב קרבן וצ"ל דאיצטריך לאם הביא הקרבן בחוץ. ואיכא להקשות הא מביא קרבן אחד על נגעים הרבה וצ"ל בקרב אשם על נגע ראשון ואח"כ היה לו נגע ספק בהרת קודמת לשער לבן וא"א לאוקמי אחזקתו דלא קרב החטאת. ולפ"ז מוכח דמעכבים זא"ז. וקשה דא"כ ל"ל זאת למעט במה הלא אין חטאת בבמה ואין מועיל הקרבת האשם בלא החטאת וצ"ל דהם סברי דלטהרו או לטמאו קאי דלא יוכל לכהן למשתיק משום דשכחו דבכהן תליא מילתא. אלא כר"י דלא תליא ולא צריך קרא על ספק נגעים להקל דאשם וחטאת אין מעכבים ואם כבר הביא אשם אינו בחזקת טומאה וזאת צריך למעט בבמה על אשם לחוד וחטאת אין נקרב בבמה מויעשו את הפסח וחדש נוהג אף בחו"ל לזה לא ידעו אם פסח דוחה שבת ודוק היטב: