## Eretz Chemdah, Nasso

###### Eretz Chemdah, Nasso 1:1
[Eretz Chemdah, Nasso 1:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nasso/r/1:1)

(במדבר ז א) 
**ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן.** בילקוט כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן ומפרק בשמיני העמידו ולא פרקו ר"א אומר אף בשמיני העמידו ופרקו שנאמר ויהי באחד לחדש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן מצינו למדין שבכ"ג באדר התחילו אהרן ובניו לעבוד וכל הכלים למשוח, בר"ח הוקם המשכן בשני נשרף הפרה בג' הזה בד' גלח הלוים ובו ביום שרתה וכו' ותמוה. ונראה לבאר עפ"י השכל דבקרבן אהרן הקתה מדוע בשני נשרף הפרה בשלמא קודם הקמת המשכן לא היה אפשר לשרוף דכתיב והזה אל פני אהל מועד וכו' עיי"ש. ונראה דאיתא במס' שבת ראשון להקמת המשכן היה ביום א' למ"ב ואיתא בילקוט והזה הטהור ביום הג' וביום השביעי, השלישי צריך להיות סמוך לטומאה והשביעי לשלישי, ואיתא בנזיר מי שיש לו טהרה יש לו טומאה דכתיב והזה הטהור וכו'. דא"ל טהרה א"ל טומאה. א"כ לא נטמא שום אדם להיות טמא עד אחר שריפת הפרה א"כ אם היה שריפת הפרה ביום א' היה הטומאה מעתה ואם היה נטמא אדם היה צריך להזות בג' ובשבת והזאה אינו דוחה שבת ממילא היה בהכרח להזות ביום א' ואז לא היה ז' סמוך לג' ואת יזה ראשונה בד' לא יהיה הזאה סמוך לטומאה. ואיתא בא"ע שני דעות אם היה שמיני למלואים בר"ח ניסן או ההקמה בר"ח ושמיני בח' בניסן א"א לפי ההוכחה הנ"ל מאחר דבשני נשרף הפרה הוכרח שיהיה השמיני למלואים בר"ח ניסן דאל"כ קשה למה בשני נשרף הלא גם עתה בח' בחדש אם יטמא אדם יהיה ההזאה ביו"ט בט"ו לחודש שהוא פסח ואין הזאה דוחה יו"ט. ושפיר פי' הילקוט דהוכרח דבכ"ג התחילו המלואים ומוכח דבשני נשרף הפרה ולא מקודם (ש"מ) כדי שלא ידחה שבת ולכן חל השביעי בחול א"כ שפיר מוכח שהמלואים התחילו מכ"ג ולא מר"ח וביום שמיני מ' לחודש ושרפת הפרה בב' (בחדש) א"כ השביעי חל בפסח:


###### Eretz Chemdah, Nasso 1:2
[Eretz Chemdah, Nasso 1:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nasso/r/1:2)

**בדרך** אחר יש לתרץ עפ"י הגמרא דבכורות כהנים ולוים פטורין מק"ו אם פטרו של אחרים של עצמן לא כ"ש. ומקשי אי הכי בהמה טהורה נמי לפטריה (ופרש"י דהא בהמה טהורה דידהו פטרי בהמות ישראל במדבר) ומשני דכתיב אך פדה תפדה בהמה טמאה ובכור אדם ומקשינן לבכור אדם מי שחייב בבכור אדם חייב בבכור בהמה טמאה ופרש"י וממילא מוכח דבבכור טהורה חייבים דאל"כ רק דפטורין מחמת הק"ו ל"ל קרא על טמאה הא ג"כ יש הק"ו. וילה"ק הא איתא בגמרא דלקמן דעיקר פדויו של בכור בשלשים יום דמקשינן לבכור אדם ממילא אין פחות משלשים יום א"כ לפ"ז מוכרח שהיה הקמת המשכן בר"ח ניסן לא בח' לחודש דאיתא בבכורות ריש מכילתין דהקריב כל הבכורות בהקמת המשכן וא"כ לא נשאר שום בכור רק שנולד עתה והפדיון היה בר"ח אייר ממילא לא היה לשום בכור שלשים יום ממילא היה פדוי רק **בכור בהמה** טמאה שלא נקרבה א"כ קשה ל"ל על טמאה ההיקש הא יש לילף בק"ו וא"ל דחששה התורה שנילף גם טהורה הלא טהורה לא פטרו של ישראל דלא משכחת כלל וש"מ שהיה הקמת המשכן בר"ח ניסן א"כ שפיר באייר היה שלשים יום לכך צריך ההיקש. אך י"ל לעולם היה ההקמה בח' ניסן (ועי' סוף זבחים כיון דמומין היה מותר קודם הקמת המשכן גם מחוסר זמן היה מותר) רק שהיה אז בכורים מחוסרי זמן שהיה רק יום השביעי ללדתם ממילא לא היה באפשר להקריב בח' לחודש לכך הוא באמת ל' יום בר"ח אייר דניסן מלא ושפיר היה פדוי לילף בק"ו ואיצטריך ההיקש. אך ז"א דאיתא בתוספות (ע"ז כ"ז) שהיה המשכן עומד ומפרק היה לו דין במה ואי' בירושלמי דמחוסר זמן הותר בבמה דאף בלילה מותר לקרב ור"ש סבר העמידו ופרקו אף בשמיני ממילא היה גם בשמיני דין במה והקריב אף מחוסר זמן ממילא מוכח שלא היה ההקמה שמיני למלואים בח' לחודש דא"כ הקריבו כל הבכורות בו ולא היה באייר בכור בן שלשים ולמה צריך ההיקש ודוק:


###### Eretz Chemdah, Nasso 1:3
[Eretz Chemdah, Nasso 1:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nasso/r/1:3)

**בילקוט** (דף רט"ו ע"ב) ר"י אומר מה ת"ל מאת נשיאי ישראל מלמד שנדבו מעצמן כולן שוים ולא הקריב אחד יותר מחבירו שאלו הקריב א' יותר מחבירו לא היה דוחה שבת והוא תמוה ונראה משום דאיתא בילקוט (דף רי"ד ע"ג) מה ת"ל נשיא ליום א' לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר אני אקריב עם כאו"א לכך נא' נשיא א'. ואיתא בהוריות דנשיא היינו מלך (ולא נשיא נחשון) מביא שעיר ויחיד מביא שעירה וא"כ לפ"ז הוכרח מכאן שהיה בא נדבה דאל"כ למה היה בכאן שעיר לחטאת הרי יחיד מביא שעירה אלא ש"מ שהיה נדבה. אבל ק' הא נחשון מלך וצריך להביא שעיר וצ"ל דכולן שוים. וי"ל דבאמת לכך נדבו שוים שלא יאמר נחשון אני מלך ולמה באמת כן שאל"כ היה דינו להקריב עם כאו"א וא"כ היה מקריב ג"כ עם אפרים ולא היה דוחה שבת משום דלאפרים יש תירוץ במדרש שגרם לו זכות יוסף לדחי קרבנו שבת ולא לנחשון: