## Eretz Chemdah, Nitzavim

###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:1
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:1)

(דברים ל כו) 
**(כבר** נזכר לעיל בדרוש ב' לימי הסליחות והוספתי כאן במקצת) דאי' בב"ר וישב ראובן אל הבור והיכן היה שעסק בשקו ותעניתו א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה עשית תשובה חייך שבן בנך יהיה פותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל וגו'. והמפרשים מדקדקים אמאי לא מייתי רישיה דהאי קרא דהושע שנאמר מקודם לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו ותו דהרי כבר קדמוהו אדם הראשון וקין בתשובה. ולדקדוק זה ראיתי מתרצים דאדה"ר וקין עשו תשוב' על שעברו על לאו המפורש אבל על עשה לא שבו וראובו שביטל מ"ע עשה תשובה, ובזה אמרתי דהנה הכ"מ (פ"ה מה' ס"ת) כתב דרמ"ח עשין הם מצד אהבה ושס"ה לאוין הם מצד היראה. והנה כבר נתברר דהשב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והשב מיראה זדונות נעשו לו כשגגות, וז"ש הושע שובה ישראל מעצמך בלי שום התעוררות, אמנם כן אי' עוד במדרש והיה עקב תשמעון אמר דהמע"ה אין אני מתירא מן העברות החמורות אלא אני מתירא מן הקלות דכתיב עון עקבי יסובני ע"ש, והיינו לפי שעל עברות קלות אין אדם משיב אל לבו לשוב בתשובת שלמה כ"כ ועיקר תשובה לידע סיבת חטאו ודרך קצרה אביא פי' פסוקי פ' נצבים כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ולא רחוקה לא בשמים וגו' על דרך שאמר ר"א לתלמידיו שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו מי ידע אינש כמה חיי. א"ל כ"ש שיהיה כל יום בתשובה. וז"ש כי המצוה הזאת (וי"ל דנרמז תשובה בתיבת זא"ת דגימטריא שלו ת"ח נגד "צום "קול "ממון דנמי הכי וכמבואר לעיל בכמה מקומות) אשר אנכי מצוך היום היום זמנו לעשותו ולא לדחותו למחר. ועל זה הוא פירש כי המצוה זאת דתשובה לא רחוקה אינה במי שמרחיקה ולא וכן אינה היא בנפלאת במי שמפלא ממנו עונו וכו'. והאריך כעין זה הגאון בע"א הרי דהעיקר דצריך האדם לידע מן העבירות שלו ואז שייך לשוב עליהם ועמא דבר סוברין שלא מיקרי בע"ת רק העובר על עכו"ם א"א ש"ד. אבל צא ולמד מדבריהם ז"ל חגיגה (ד"ה) א"ר יוחנן ב"ז אוי לנו ששקל לנו הכתוב הקלות כחמורות וכו' ע"ש הרי אמרו בב"ב (קס"ה) רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלה"ר. ואמרינן במסכת ערכין (דט"ו ע"ב) כל המספר לה"ר מגדיל עבירות כנגד עכו"ם עריות ש"ד דאלו בעכו"ם כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובעריות כתיב איך אעשה הרעה הגדולה ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא הכל בלשון יחיד ואלו בלה"ר לשון מדברת גדולות. והרי עינינו רואות שבכמה וכמה עבירות שאדם דש בעקביו אשר הגדילו חכמינו ז"ל ודימו אותם לעכו"ם ג"ע ואמרו שם כל המספר לה"ר כאלו כופר בעיקר והרי אמרו שבת (ק"ה) כל הכועס כאלו עובד ע"ג. והרי אמרו סוטה (ד) כל המתגאה כאלו עובד ע"ג. ואמרו סנהדרין (צ"ב) אר"א כל המחליף בדיבורו כאלו עובד ע"ג. כתיב הכא הבל הם מעשה תעתועים. וכתיב והייתי בעיניו כמתעתע. ואמרו כתובות (קי) כל הדר בח"ל כאלו עובד ע"ג ואמרו כתובות (דף סח) כל המעלים עיניו מצדקה כאלו כפר בעיקר. ואמרו סנהדרין (ק"י) כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה. ואמרו במסכת פסחים (דף קד) כל המבזה את המועדות כאלו כפר בעיקר ופי' רש"י דקאי על תה"מ. ואמרו בב"ב (פ"ח) קשה עונשן של מדות משל עריות. ואמרו סוטה (ד) כל האוכל בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה. ואמרו סוטה (ד') כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו בא על העריות. ואמרו סנהדרין (דף לה) כל תענית שמלינין בו צדקה כאלו שופך דמים. ואמרו בב"ח (נח) כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו ש"ד. ואמרו בב"ק (דף קי"ט) כל הגוזל את חבירו ש"פ כאלו גוזל את נפשו. ואיה אפוא פגם הלשון שבועת שוא ושקר דחמירי טובא. רכילות ליצנות נבול פה. ואמרו כתובות (דף ח ע"ב) כל המנבל את פיו אפי' נחתם גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. נקימה נטירה הן הן לאוין המפורשין בתורה. ובעו"ה מצוים בינינו. ובקרא במיכה נאמר נושא עון ועובר על פשע. ודרשינן בגמרא (ר"ה י"ז) מיניה למי נושא עון למי שעובר על פשע. וכתב הר"מ פ"ב מה"ת אסור לאדם להיות אכזרי ולא ימחול אלא יהיה נוח לרצות ולא יקום ולא יטור וזהו דרכם של ישראל אבל העו"ג ערלי לב הם ועברתם שמורה נצח. ופי' מ"ז הגאון דבהגהת מנהגים וז"ל ודברך אמת נמצא באגדה כשברא הקב"ה למדה"ר אמרה לפני הקב"ה רבש"ע למה בראתני הלא א"א שתדון את העולם כ"א במה"ד הואיל וזה הישר, א"ל הקב"ה לא אדין את העולם זולתך. וז"א ודברך אמת וצריך לאמת דבריך, וז"ש נושא עון למי שעובר על פשע לשארית נחלתו מי שמשים עצמו כשירים. וסיים תתן אמת ליעקב ולא לא"ה ודפח"ח וש"י. ושמעתי שז"פ תהלים (עג) אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי כלומר אם אבוא לספר מה שדימו חז"ל עבירות הרגילות לבני אדם ודימום לקלות כמו החמורות דור בניך בגדתי ומי יוכל לעמוד בו. ואיה איפוא חמדה האמור בעשרת הדברות לא תחמוד כובש ש"ש אונאה. ומה מאד מתקו דברי רמ"א בפסוק וכי תמכרו ממכר הול"ל וכי תמכרו איזה חפץ ולשון ממכר לא שייך כלל אך שזה אזהרה למוכר כי יהיה לו דבר שאינו שוה כלל להניחו אין קונה ויהדר לרמאות בו איזה אדם שאין בו בינה. לכן אומר וכי תמכרו דבר תראה שיהיה ממכר שגם חברך יוכל למכרו. ובפרט אונאת דברים וכמאמרם ב"מ (דנ"ט) שהקב"ה בעצמו נפרע מהם ואיסור ריבית שכמה לאוין עובר בו המ.וה וכמאמרם בב"מ (דע"א) וכותב וחותם שכופר באלהי ישראל ואיש כזה כופר ג"כ בתה"מ. ותמה אני אף על (שרייב שטובען) אשר לפי הנשמע עוברים בכל יום על איסור חמור הזה. ואני מאמין שמסתמא בהתירא הוא דעבדי. גזל כבר דברנו לעיל מזה ולא נחתם גזר דין המבול אלא על הגזל שנאת חנם חניפה שקרים שהם מד' שאינם רואים פני השכינה. מאכלות אסורות בימי הקיץ דשכיחי תולעים ואוכלים דברים הצריכין בדיקה גדולה בלי בדיקה. חלול שבתות וי"ט. שעטנז איסור גילוח הזקן ופיאות. ועון החמור הוצז"ל ר"ל אשר צריך תשובה גדולה. ביטול תורה תפלה וק"ש וברכת נהנין לפניו ולאחריו השגת גבול נכשל בנדרים ונדבות וחרמות. ומי יוכל לשער ולספר הן אלה קצות דרכי האל אשר צוה לנו לשמור מלעשות כאלה והן הן עבירות שאדם דש בעקביו. ועתה נחזי אנן מצות עשה שאנחנו מקיימים הלא רובא דרובא אזדי להו דהוו תלוים בארץ והמעט מהם אשר מסורה בידינו מי ומי המהדר לבדוק תפילין שלו אם כשרים ושחורים הם ומרובעים דכולהו הלמ"מ. וכן בציצית ומזוזה כמה האדם מדקדק בביתו ולבושו ומי יחוש למזוזה ציצית ותפילין, ותחלת דינו של אדם בד"ת, לזה בא הושע הנביא והזהיר שובה ישראל על כל עבירות שלך עד ה' אלהיך שתוכל לבוא אל ה' נקי וכי תאמר בלבבך מה עשיתי עבירה גדולה אומר כי כשלת מה שנראה לך מכשול לעבירה קטנה ידוע תדע שעולה בחשבון בעוניך כמו עבירה הגדולה ע"כ מהר ושובה וקחו עמכם דברים ואל יבטיחך יצרך להרחיק זמן התשובה עד יום מותו כי עינינו הרואות כמה בני אדם מתו בלי וידוי שניטל מהם כח המדבר וחוש השכל אין אומר ואין דברים לכן קחו בעוד עמכם הדברים שתוכלו לדבר ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא כל עבירה ועבירה שזכרנו תשא כמו עון הגדול:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:2
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:2)

**וכדי** לסיים בדבר טוב אכתוב מה שחנני ה' מקרוב ליישב קרא דיחזקאל (י"ח) כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלהים והשיבו וחיו דיש לדקדק לשון במות המת. ואם שדרך פשוט קאי על הרשע דבחייו קרוי מת. וגם למה מייחד שמו הגדול ב"ה בכאן. וגם יל"ד בהא דסיים והשיבו וחיו. ונראה דהנה מ"ז הגאון ז"ל הביא קושיא, אחת בספרו כתנות אור בפ' נצבים דאיך מקבל הקב"ה את האדם בתשובה הא האדם קודם שחטא היה נראה לעבודתו של המקום אח"כ כשחט' הוא נדחה וקיי"ל דאין נראה ונדחה חוזר ונראה. וראיתי מתרצים דבבעלי חיים חוזר ונראה. והקשו דהרי גבי קרבן שהוא נמי בעלי חיים קיי"ל דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה, וכ' בס' תיבת גמא דמתרצן דבהמה לא הוי בעלי חיים כיון דסוף בהמה לשחיטה. אבל האדם אע"ג דעומד למיתה יחזור ויחיה בתח"ה וקיי"ל דצדיקים אינן חוזרים לעפרן ומש"ה בעלי חיים כזה אינם נדחין כלל ויעויין ברש"י בפסוק בראשית וייצר ה' אלהים את האדם שתי יצירות כתיב א' לעוה"ז וא' לתחה"מ. ומפרש בספר מאשר שמנה משם הגאון מוהר"ר יוסף האב"ד דק"ק פרעמסלא ז"ל לפרש דהזוהר מקשה למה בבריאת כל ששת ימי המעשה נאמר ויאמר אלהים זולת גבי שמים וארץ נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ותירץ הזוהר משום דאין הקב"ה מייחד שמו הגדול שם הוי"ה ב"ה על דבר הנפסד וכלה וכל הברואים המה כלים מאליהם מש"ה לא נאמר ביה שם הוי"ה ב"ה זולת בשמים וארץ דקיימים ועומדים הם לכן נאמר בהו שם הוי"ה ב"ה. והשתא קשה למה נאמר וייצר ה' אלהים את האדם נמי נפסד וכלה וסוף אדם למות לכן פירש"י שני יצירות א' לעוה"ז וא' לתחה"מ והוה האדם דבר שאינו עלה מאחר שמעותד לעמוד לתחה"מ ושוב כלה לא יכלה ע"ש ודפח"ח. והשתא לפ"ז יאמר דז"פ הפסוק דיחזקאל וה"ק רחמנא כי לא אחפוץ במות המת דהיינו אדם שמת לא אחפוץ שיהיה נשאר לעולם מת כ"א חיה יחיה עוד בתחה"מ ולא יומת המת לעולם וראיה לדבר זה נאם ה' אלהים שאני יחדתי שם ה' אלהים על יצירתו ואם האדם כשימות עוד אין לו תקומה איך יחדתי שם הוי"ה ב"ה עליו והלא מה"ט לא יחדתי שם הוי"ה ב"ה על שאר הברואים בששת ימים הראשונים. אע"כ דעתיד הוא להחיות בתחה"מ ולהשאר קיים מש"ה יחדתי שמו עליו והשיבו עשו תשובה דלא הוי נראה ונדחה כיון דהאדם הוא בעלי חיים גמורים ואינם נדחים כלל וזה שסיים וחיו אתם קרוים בעלי חיים ושוב לא שייך ביה דחיה כל עיקר ושפיר השיבו עשו תשובה אלי ואקבל את תשובתכם וגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה במהרה:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:3
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:3)

**ועוד** יש לפרש בתרגומא דהאי קרא על פי זה האמור ביחזקאל (ל"ג) ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה וגו' שובו שובו וחיו. דהנה כתב מהרש"א בהד"א במסכת ע"ג ספ"ק (דף יז) בהא דאמרינן שם למימרא כל דפריש ממינות מיית היינו משום שמא יחזור לסורו דקשה לפרוש מש"ה מיית וה"ט דמסיק לקמן דאי אביק ביה טוני אפילו בשאר עבירות דפריש מיית יעש"ה אך יש למצוא מזור ותרופה להני דאביקי טובא או דפירשו ממינות ולא ימותו והיינו שיהיו מהדרין מן המהדרין להשיב רבים מעון וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ושוב לא ימות מחמת החשש שלא יחזור לסורו אחר שיש לו בטחון מוספק דשוב אין חטא בא על ידו וז"ש כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים וה"ל אביקו בהו טובא מעתה אם נעשה תשובה אי"ך נחי"ה דפריש מעבירות דאביקו מיית לז"א עצה טובה קמ"ל שובו שובו לאחרים ג"כ וחיו כנאמר וראיתי במ"ע ג"כ וז"ש כי לא אחפוץ במות המת אחר שישוב מטעם דפריש מיית ועצה טובה והשיבו לאחרים וחיו. ויש לכוון ג"כ בקרא ישעיה (נ"ז) פתח חרצובות רשע התר אגודות מטה וגו' כי תראה ערום וכסיתו והיינו דאומר התר אגודה ואין אגודה פחות משלשה וכ"ת אם נשקע כ"כ בחטא ג"פ הוה אביק ביה ואם ישוב ימות לז"א כי תראה ערום במצות כמ"ש ואירא כי ערום אנכי וכפרש"י שם וכסיתו תראה להשיבו בתשובה אז מבשרך לא תתעלם שתשוב ותהיה והרביתי בזה כמה פסוקים ליישב:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:4
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:4)

**כתיב** בתורה פ' נצבים והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה והשבות אל לבבך וגו' ומל ה' אלהיך את לבבך לאהבה את ה' אלהיך וגו' ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך לטובה כי ישוב ה' אלהיך לשוש עליך לטוב. ואמרתי לפרש ע"ד שכתב בספר בינה לעתים לפרש דברי ירמיה (י"ח) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אתו. ויל"ד למה ברישיה דקרא גבי הרעה הוא אומר ונחמתי על הרעה אשר חשבתי כלומר על המחשבה וגבי הטובה אומר ונחמתי על הטובה אשר אמרתי. והעלה הוא ז"ל דבסוף מס' יומא רמי דר"ל דאמר גדולה תשובה שזדונות נעשו שגגות והאמר דנעשו זכיות ומשני כאן מאהבה כאן מיראה יע"ש א"כ יאמר נמי כשהאדם חוטא ונגזר עליו גזירה רעה וחוזר בתשובה אם הוא חוזר בחשובה מאהבה הקב"ה חוזר לגמרי מהגזירה ומהפכו לטובה כמו שהפך במעשה תשובתו ועשה מזדון זכות אבל אם עושה תשובה מיראה דפעולתו אמת לעשותו שוגג הרי עדיין המעשה של העבירה קיימת וסר מעליו מחשבת העבירה שהיתה בזדון לבד ומ"מ הגוף של העבירה בלי כוונת מזיד נשארה ככה נשארה גזירת הבורא ענין ההוא רק בטל מחשבותיו ית' שהיה על הגזירה להיותה ממש ונתהפכה באיזה דרך אחר הקל יותר (ואולי אם נגזור שימות נידון באחד מד' החשובים כמתים) וז"ש ברישיה דקרא ושב הגוי ההוא מחמת הסיבה מרעתו אשר דברתי עליו וה"ל תשובה מיראה אז ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו יתבטל המחשבה אבל מ"מ יהיה קצת מעשה קיים ולא כן אצל הטובה יע"ש בדפח"ח וש"י. ולפ"ז הן הן דברי הפסוק מקודם אומר והיה כי יבואו עליך וגו' היינו הקללות והשבות אל לבבך שזה תהיה תשובה מיראה ואז מהני לה רק שהשבות מהעבירה לבבך המחשבה של זדון שהיה בלבך תעביר ותשאר עבירה עצמה שגגה אבל הקב"ה חפץ חסד ומל את לבבך לאהבה ואז אף "ונתן "כל "האלות "האלה "על "אויביך "ושונאיך ואין לך נחת ושלוה גדול מזה כי אתה תשב בטח ותראה בנקמות איבוד שונאיך ואעפ"כ ואתה תשוב זו היא תשובה מאהבה כי לא באה רעה עליך אז בתשובה זו "ועשית "את "כל עבירות שעשית "מצות "ה' "אלהיך שיהפכו זדונות לזכיות וגם אנכי והותירך ה' לטובה בכל מעשה ידך כי ישוב ה' לגמרי מהרעה אשר דבר עליך ושב ה' אלהיך לשוש עליך לטוב מן הרעה כמו שהפכת מזדון זכות ולבר נחמד הוא זה בס"ד:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:5
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:5](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:5)

**דרוש** לערב ר"ה. תהלים (קמ"ג) אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי י"ל ע"פ דאיתא במלכים (א' י"ז) גבי אליהו הנביא שאמרה לו הצרפית מה לי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני ופרש"י עד שלא באת אליהו שוקלין מעשי ומעשה עירי והייתי ראוי לנס משבאת לכאן לא נחשבתי לכלום ואין צדקתי נכרת ע"ש וכן הוא בב"ר. וידוע דצדיק נקרא עבד ה' וכה"א לגבי מרע"ה. וז"ש אל תבוא אותי במשפט את עבדך כמו עם עבדך כי כשאבוא אני עם הצדיק לא יהיו מעשי הטובים נחשבים לכלום נגד מעשה הצדיק ולא יצדק לפניך כל חי. ובדרך משל אמרתי לעורר לב העם בער"ה לתן הטעם שאנו אומרים השליחות באשמורת מיד אחר חצי הלילה ואומרים בפזמון אל תבוא במשפט עמנו וכו' דרך משל למלך גדול שהיה לו בן יחיד והוא אוהבו מאד ונתן לו כל חפצו מה יעשה הבן שלא יחטא הלך לו לפי תומו בדרך לא טובים והרע מאד וכל פרי המלך כלם היו מקטרגים עליו אף היה לאבן נגף לכל אנשי העיר והמדינה ונתחבר עם אנשים רעים והלך בשרירות לבו כל היום הוללות וסכלות ולדבר חכמה לא הטה את אזנו לשמוע וללמוד חכמת השלמות כראוי לידע לבן מלך ולא אבה שמוע ולקחת מוסר לכל שרי המלך אשר הוכיחו על פניו יום יום במצות המלך. והנה גם המלך בעצמו הזהיר בו שימנע מהלוך דרך רע הזה. ויהי כדברו אליו יום יום והוא הולך וחסר לב משתה תמיד ויהי היום היתה מלחמה בין מלך זה למלך אחר והלך הבן והראה מבוא העיר וכל תחבולי מלחמות אביו לצד שכנגדו והגיע הדבר לאזני שרים הגדולים שבמדינה והיה אחת דתו להמיתו ותפסו אותו בבית אסירים מקום אשר אסירי המלך חייבי מיתות אסורים שמה. ויהי בעיניו של בן מלך לצחוק בחשבו שאביו ישלח דברו להוציאו מכבלי האסורים אמנם כי כן דבר המלך שהעובר נגד דתי המדינה בכללות ופרטות יהיה מי שיהיה ידונו אותו אדוני הארץ הממונים על משפטי המדינה ואין בידו לשנות ונשאר זה ימים רבים בבית האסורים עד עת בא להגיד לו דבר חק ומשפט שזה דרכם פעם אחת בשנה לדון דיני נפשות. והנה בבוא הימים הסמוכים לזמן המשפט היו מכריזין בכרוז גדול ובתוף לידע ולהודיע שביום פלוני יהיו נדונים אלו האנשים הנתונים בכבלי ברזל. ובהשמע בן מלך כרוז זה שב מעט אל לבו ועכ"ז דמה בנפשו שאביו לא יניחנו לדונו עד כי בא יום אחד קודם זמן המשפט שלחו אליו שרי המשפט הכן עצמך ליום מחר כי תעמוד לפני אדוני הארץ לשאול אותך דבר עותתך אשר עשית נגד המלכות ונגד כל המדינה ולעשות משפט חרוץ אז נפל על פניו בוכה וממרט בשרו ולא ידע מה לעשות בלילה ההוא נדדה שנתו של בן מלך זה ונתן עצות בנפשו כי ראה כי כלתה אליו הרעה ויבוא להעבדים העומדים על המשמרת בבית האסורים לשמור את האסורים ובקש מהם מאד ונתן להם ממון הרבה שהיה לו עדנה ממון אצלו שיוליכו אותו בחשאי בחצי הלילה בשעה שלא יתודע לשום אדם אל אביו המלך ובא ודפק על פתח המלך. ויאמר המלך מה לך פה בחצי הלילה לדפוק על דלתותי בשעה שבני אדם ישנים על מטתם ואיך יערב לבוא בעת הזאת אלי. ויען הבן מלך אנכי בנך בחירך. ויפתח המלך את פתחו ונפל הבן על פניו בוכה ומבכה. ואמר אבי אבי הלא למחר יביאו אותי אל המשפט הגדול ואלו היה דיני ממינות החרשתי אבל הוא דיני נפשות כי מרדתי במלך וכל המדינה וגם כל שריך המה לי מאז ומקדם לשונאים והתחיל המלך ג"כ לבכות. ואמר לו הכנת לעצמך טענות ומליצות להשתיק את בעלי דינים שלך. ויען הבן ויאמר את חטאי אני מזכיר שלא עלתה על לבי לסדר שום מליצה ומענה שהיה בעיני גם כל ימי היותי בבית האסורים כמצחק ויאמר לו המלך הכנת לך מלין ופרקליט שהוא יטעון עבורך ויאמר לא. ויאמר המלך עשית פיוסים להשררות בהכנעות ביני ביני כדי שישכחו השנאה ישנה וירחמו עליך ויאמר לא. ויען המלך בקול בכי גדול א"כ איפוא מה אעשה לך בני אם האמת שאתה הרשעת הרבה כמו שאתה אומר ואין לך שום מענה ואין לך שום מליץ ופרקליט ולא אוהב במשפט מה אעשה לך בני גזירה היא מלפני שבעלי משפטים ידונו יהיה מי שיהיה כי כן דבר המלך ודת המדינה. ויקרע בן המלך את בגדיו ויאמר בבכיה גדולה אבי אבי הברחה אחת היא לך להבריח אותי מזה והוא שלמחר לעת בוא יבוא לדון דיני נפשות הלא דבר זה בידך לומר לא עת האסף היום שיש לך איזה טירדא ולאחר עשרה ימים יהיה זמן המשפט ובודאי בזה יהיה צייתי לדידך וביני ביני אראה להמציא לי אוהבים ולהעמיד לי מליצים טובים ופרקליטים ולסדר טענות לפטור עצמי מן הדין ויאמר לו המלך יפה דברת ובזה אשא את פניך אבל אתה בני דע לך עשרת ימים הללו לא תאכל הרבה ולא תשתה ולא תישן רק חוס על נפשך מה שאפשר להרבות בטענות ומליצים ולהעמיד אוהבים אצל המשפט ויקוד בן המלך וישתחוה וילך לדרכו ויעש כן והצליח ועשה פרי ויצא נקי לאחר עשרה ימים בדינו. הנמשל המלך הוא ממ"ה הקב"ה. ואנחנו עמו ישראל נקראים בנים למקום. והנה אדם החוטא מורד במלך מלכי המלכים הקב"ה ומכריע אותו ואת כל העולם כלו לכף חובה וכמאמרם ספ"ק דקידושין (דל"ט) לעולם יראה אדם א"ע כאלו הוא מחצה ע"מ וכו'. והאדם הולך בבחירה החפשית ועושה מה שלבו חפץ ובאמת הוא אסור בזיקים דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה רק אין האדם משים אל לב עד ר"ח אלול הקול מכריז בשופר הכינו עצמכם ליום הדין כי קרוב יום ה' בר"ה שיעמדו לפניו בדין כל יושבי חלד ויהי בעיני האיש כמצחק אין שם על לב עד היום הזה ער"ה שמזמינים למחר לדין מה ישראל עושים קמים בחצי הלילה ובאים בחשאי לבה"כ ואומרים אנו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים וצועקים הושיענו אבינו. והתשובה יש לכם מליצים פרקליטים זכיות צדקות שהוא נגד שוחד ונאמר לו כי לא הכינו א"ע ועתה מה לכם פה מה יש לעשות כי ה' במשפט יבוא עם ב"ד של מעלה לזאת אנחנו שואלים טובה אחת נשאל מאת אבינו אל תבוא במשפט עמנו רק לדמות המשפט על עשרה ימים עד יה"כ ביני ביני בעשרת י"ת נרבה בתפלה וצדקה ומעשים טובים ונעמיד פרקליטים ומליצי יושר ואמר ה' סלחתי כדבריכם להמשיך הדבר עד יוה"כ אבל הזהרו בימים עשרה הללו לעסוק בתועלת עצמכם ושובו מדרכיכם והרבו בתפלה ותחנונים:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:6
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:6](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:6)

**עוד** יאמר ע"ד שנאמר ישעיה (מו) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:7
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:7](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:7)

תצדק. ויש לפרש מקראות הללו דהנה ידוע דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק. וכדכתיב ס"פ בשלח כי יד על כס יה חסר מן כסא אל"ף ומשם הוי"ה ב"ה ו"ה והם אותיות הוא. וז"ש אנכי אנכי הוא בשביל שמי הקדוש שיתמלא והכסא באותיות הו"א אמחה את פשעיך למעני. והנה אמרי' בגמ' דסנהדרין (דמ"ו) במשנה אר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי א"כ המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך ק"ו על דמן של צדיקים וכו'. וז"פ דאבות (פ"ג) ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה דכך היא המדה ממדותיו ית' רק חפץ חסד להטיב עם בריותיו ואם בא על אדם רעה הוא מצד פעולתו הנמשך הרעה מאלי', וכאמור תיסרך רעתך והקב"ה מצטער על עונשו של זה שהוא נגד רצונו ית' להטיב לכד. וז"ש ששכר מצוה מה שאדם נוטל שכר טוב עבור מצוה דזהו גופא מצוה שהקדוש ברוך הוא משמח כי הוציא מחשבתו אל הפועל ושכר עבירה העונש היא גופה עונש זה עבירה שמצער את הקב"ה שמקבל עונש נגד רצונו של המקום ב"ה ואדרבה מצטער בו, וז"פ המשנה שם (רפ"ו) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ויל"ד איפכא הול"ל מעיקרא חשבון ואח"כ דין רק הוא אשר דברנו שאחר הדין עתיד להכניס בחשבון גם חטא של דין זה שקיבל עונש רע בדינו נגד רצונו ית' ואף ע"ז צריך ליתן חשבון. ויש לדמות לעשיר א' שיש לו בן יחיד וכל מגמותיו עליו והלך דרך הרע לשמים ולבריות ושלא בטובת האב מוכרח להכות את בנו ולייסרו וכאשר מכה האב את בנו מצטער האב הרבה יותר מן הבן ובוכה וממרט בשערו על שהכה בנו יחידו והוכיחה האם את בנה ואמרה לו ראה נא הצער הגדול שאתה מצער את אביך הגומל אותך כל טוב וחסד תמיד והראתה לו איך שהאב בוכה בכיה גדולה ונפל על המטה שהכה את הבן. כך הוא אומר הזכירני אם אין אתה חושש על דרכיך ועונשיך זכור תזכור אותי איך אתה מצער להקב"ה ונשפטה יחד הלא המשפט שנעשה לך על העבירות שלך שייך יחד גם לי ההוא אמר ית' שמו לכן הזכירני. וכבר מבואר לעיל דיש חילוק בין העושה תשובה מאהבה מהפך לזכיות ובין העושה מיראה שנעשו שגגות לכן מקודם שאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני ולא למענך ואז ישאר שוגג רק גם וחטאתיך לא אזכור וכאן הוא אומר ספר אתה תן תודה לה' אלהיך ושב מעצמך בתשובה שיהיה מאהבה למען תצדק תמור החוב תהפך לצדק. וז"פ הפסוק (ישעיה א) על מה תוכו עוד תוסיפו סרה הרצון בזה גופא שאתם לוקים ומשתלמים מגופם עוד תוסיפו סרה מוסיפים אתם גם בעונש הזה עבירה שמצערים להקב"ה אשר בצרותם לו צר שיגיע לאדם עונש נגד רצון שכלו טוב ומטיב וכאמור וזה שהתפלל דהע"ה אל תבוא במשפט עמנו, דאותו משפט שנעשה לנו הוא נוגע לך ג"כ כאמור כי לא יצדק לפניך כל חי וביותר בעמדך על הפקידה אם תהיה שנת גאולה אל תערב משפטך הנוגע לשמך הגדול וגלות השכינה לצרף עמנו כי לא יצדק כל חי רק עשה למען שמך הגדול ב"ה זולתנו וכנאמר כמה כתובים שיעשה למען שמו ב"ה וישלח לנו גואל צדק:


###### Eretz Chemdah, Nitzavim 27:8
[Eretz Chemdah, Nitzavim 27:8](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/27:8)

**או** יאמר. ע"ד שאמרו במס' ר"ה (ד"ט) מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין כי היכי דלא ליפוש חרון אף. וראיתי בס' בית פרץ מביא טעם הגון לדבר הזוהר שכתב אלמלא הוה ר"ה יומא חדא לא הוי יכיל עלמא למיקם. דאיתא במדרש ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים כשהקדוש ב"ה דן את ישראל דן אותם ביום בשעה שעוסקים במצות וכשהוא דן את העו"ג דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העברות מעתה אלו הוי ר"ה חד יומא אי הוי דן עו"ג בלילה בשעה שישנים מן העברות ולמחרתו ביום ישראל יהיה חרון אף מפיש וראוי שישראל יכנסו לדין תחלה כמאמרם שם מקמי דניפוש חרון אף ואי הוה דן לישראל בשעת חרון לא יכיל עלמא למיקם לכן ר"ה שני ימים ודן מקודם לישראל ביום הראשון ובלילה שלאחריו דן לעו"ג ותרווייהו קיימים לדין ישראל מקמי דליפוש חרון אף ולדין עו"ג בלילה ע"ש ודברי טעם הם. ועיין במס' מנחות (דמ"א) מלאכא אשכחא לרב קטינא דמכסי בסדינא א"ל קטינא קטינא סדינא בקיימי וסרבלא בסיתווא ציצית של תכלת מה תהא עלה א"ל ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן ע"ש. ועיין במס' זבחים (דף ז) ואמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה ע"ש. והשתא א"ש דה"ק דהע"ה דישראל נקראים בנים למקום ועו"ג עבדים וז"ש אל תבוא במשפט את עבדך כמו עם עבדך שתדין מקודם לא"ה ואח"כ תעשה טפל את ישראל שאז מפיש חרון אף מקודם ע"י הדין לא"ה וכשיבואו אח"כ ישראל בשעה דאיכא ריתחא וחרון אף לא יצדק לפניך כל חי שהרי אין לך אדם מישראל שאינו חייב עשה ובעידנא דריתחא ענשינן עלי' ולא יצדק שום איש רק תבוא במשפט מקודם את ישראל מקמי דליפוש חרון אף. ובזה פרשתי פסוק ביואל (ב) וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו. יראה רישיה דקרא דרך המדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מהו אמרה תמות ונבואה אמרה תרדף רעה והתורה אמרה יביא קרבן והקב"ה אמר יעשה תשובה ויכפר וביומא (דפ"ו) גדולה תשובה שדוחה ל"ת ומקשי' הלא קי"ל א"א חטא בשביל שיזכה חבירך ומתרצים דלצרוך רבים שאני כדאשכחן בר"א דשחרר עבדים וכבר מבואר דעיקר תשובה "צום "קול "ממון כל אחד בגימט' שלו קל"ו וז"ש וה' נתן קולו לפני ויכפר והיינו אמר והקיל מכולם ואמר יעשה תשובה ויכפר והיינו בקול וכי תקשה איך אומרים חטא בשביל שיזכה חברך מתרץ כי רב מחנהו וה"ל לצורך רבים ואומרים בכה"ג חטא בשביל שיזכה חברך. והנה קיי"ל דשני ימים של ר"ה כיומא אריכתא דמיא, וכבר בארנו דמה"ט ר"ה ב' ימים דאל"כ ידונו ישראל אחר א"ה ויהיה בעידנא דריתחא ולא יצא נקי שום אדם מישראל מאחר דכל אחד חייב עשה וז"כ כי גדול יום ה' דר"ה הוא היום שה' בא במשפט עמו הוא יום גדול כשני ימים וקשה כ"כ למה באמת למה שני ימים לזה מתורץ דאי הוה רק חד יומא ומי יכילנו לא יכול שום אדם לכלכל יום הדין מאחר דכ"א חייב עשה ובעידנא דריתחא מעניש על עשה מש"ה נתגדל יום ה' לשני ימים לדין מקודם את ישראל מקמי דליפוש חרון אף ונצא נקי בדיננו. ולפמ"ש בבאור הפסוק אל תבוא במשפט עמנו דהרצון דאתה לא תהיה נשפט עמנו כמעשינו ניחא נמי מה שאומרים בפזמון רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני דה"ק עשה למענך שבודאי ראוי להוציא ממסגר אסיר השכינה מן הגלות וכמשפטך כמו שראוי ליתן המשפט לך שהוא ודאי טוב מאד, כך חייני ונמשך אנחנו אחר המשפט שלך, ומתבאר נמי דברי הפיוט הרחום ומקדים רחמים לרגז, השוה ומשוה קטן וגדול, הרצון שהקב"ה עושה עמנו ברחמים וישראל נכנסים תחלה לדין קודם או"ה, והיינו דמקדים רחמים משפט ישראל שראוי להיותם נדונים ברחמים לרוגז על משפט א"ה מקמי דליפוש חרון אף, וטעמא דמלתא דבעידנא דריתחא שוה ומשוה קטן וגדול, דמעניש נמי באותה עת על מצות עשה ולא יוכל עלמא למיקם כאמור, או י"ל דבגמרא קאמר ב' טעמים דמלך נכנס תחלה לדין, א' מקמי דליפוש חרון אף, ועוד טעם ב', דלאו אורח ארעא למיקם מלכא מאבראי כדאי' במס' ר"ה (ד"ט), וז"ש הרחום מצד מדת הרחמים מקדים רחמים לרגז לדין ישראל תחלה כדכתיב לעשות משפט עבדו ומשפט עמו, וטעמא דלא ליפוש חרון אף, המלך נכנס מקודם וה"ה לישראל, היינו דאהני להו להקדים משפטם, דא"ל כטעם ב' דלאו אורח ארעא, ז"א שהרי שוה ומשוה קטן וגדול: **עד כאן מספר חות יאיר**