## Eretz Chemdah, Nitzavim

###### Eretz Chemdah, Nitzavim 3:1
[Eretz Chemdah, Nitzavim 3:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Nitzavim/r/3:1)

(דברים ל ב) 
**מאמר ע"ד** שבארנו דברי. המשורר (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וכו' כ"א בתורת ה'. חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו' וכל אשר יעשה יצליח, לא כן הרשעים, על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, ואיכא למידק טובא בהני קראי והמעט מהם אפרש, א) דאמר לא כן הרשעים מאי קמ"ל בזה פשיטא וכי ס"ד חלילה שיהיו דומים רשעים לצדיקים, ב) אומר כ"א בתורת ה' חפצו ולא קאמר שיהגה בתורת ה', ג) מאי על כן לא יקומו, ד) באמת מדוע לא יעמדו רשעים במשפט ואי שלא יעמדו רשעים עם הצדיקים במשפט אחד, היא גופא קשיא למה לא והלא יכולין לדון אלו צדיקים גמורים לחיים ואלו רשעים גמורים למיתה, ה) סיים כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד אטו משוא פנים בדבר. ונ"ל דהנה ראיתי בספרו של מחותני הגאון החריף בעל נזר הקודש פי' בקרא דאיוב (א) ה' נתן וה' לקח למה הוכפל שמו ית' וכתב הוא דידוע כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו מעתה אחר דקיי"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצרף, והנה המחשבות לא נגלו כ"א לו לבדו ית' אבל המלאכים אינם יודעים מחשבות לב אדם וכ"ה בתוס', וכשהקב"ה בא לשלם שכר טוב לצדיק הוא בעצמו דן אותו למען יראה גם מחשבות טובות שלו וישלם לו שכרו משלם גם עבור המחשבות, משא"כ אם בא לשלם לרשע כרשעתו הוא יושב ומצרף אליו ב"ד של מעלה והם אינם יודעים ממחשבות הרשע בכדי להקל מעליו עונש המחשבות כי חפץ חסד הוא, וז"א ה' הוא לבדו נתן השכר אבל וה' עם בית דינו לקח להעניש להאדם כאמור ודפח"ח. ובזה יתורץ מה דאיתא במדרש אמרה מה"ד להקב"ה שלם לרשעים כפעלם, אמרה מדה"ר אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד, וקשה טובא שהרי בודאי עתיד לפרע מן הרשעים כמעשיהם וכל האומר הקב"ה ותרן כו'. אבל עם האמור אתא שפיר דקטרוג של מה"ד היה שהקב"ה בעצמו ישלם לרשעים ולא בצירוף ב"ד של מעלה, וזה שאמרה שלם לרשעים אתה בעצמך, וזה קטרוג גדול שאם הקב"ה ישלם להם בעצמו ישלם להם גם על המחשבה רעה הנעלם כמו על הפעולה בעצמה. והשיב מדה"ר אם עונות תשמר, פי' שאם הקב"ה בעצמו ישלם גם על המחשבה מי יוכל לעמוד בזה. ולפ"ז בודאי אלו היה משוה העונש עם השכר לשלם בתרווייהו או על המעשה בלבד או גם על המחשבה היה יותר טוב לבני, אדם שלא ישולם על המחשבה בשניהם, כי מחשבת הרע רבה היא מאד ממחשבת המצוה ואדרבא במחשבת עשית המצוה רחוק מאד שלא יתערב בה מחשבה זרה, וז"פ הפסוק ה"פ בראשית וירא ה' כי רבה רעת האדם, כי יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, כלומר המחשבה היא כולה רע וגם בעשית הטוב המחשבה מקולקלת, אולם מחסדי האל מחשבה טובה מצטרפת למעשה ולא בעבירה, וז"א אשרי האיש אשר לא הלך, כ"א בתורת ה' חפצו, הרצון אף אם יהיה רק חפצו ומחשבתו ישולם לו ג"כ על המחשבה, וזהו שסיים והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, כן יש לתורה ומצות פירי שהוא המחשבה, וסיים וכל אשר יעשה שחשב לעשות יצליח ויעשה פרי ויקבל שכר על המחשבה, רק פן יקשה בעיניך, הלא מטובה זו שהטיב ה' לשלם שכר על המחשבה טובה יגיע מזה היזק שיהיה מרובה על השבח והוא שגם בעבירה ישולם עונשו גם על המחשבה, לז"א לא כן הרשעים אינם מתשלומים כמדת הצדיקים שמקבלים שכר גם על המחשבה, אבל אצל מחשבה רעה והיה כמוץ אשר תדפנו רוח שאין בו ממש ואין מענישים על המחשבה רעה, ומהאי טעמא שעל הזכות משלמים עבור המחשבה ובעבירה אינו משלם עונש על המחשבה, על כן לא יקומו רשעים במשפט בעדת צדיקים רק הללו לעצמן והללו לעצמן, דהצדיקים הקב"ה לבדו דן אותם כדי שישולם להם על המחשבה ולהרשעים מצרף ב"ד של מעלה למען לא יענישו על המחשבה, וסיים שפיר כי יודע ה' דרך צדיקים ונותן שכר עליהם, ודרך רשעים תאבד, כלומר מחשבתם הרעה אינו מגלה לב"ד של מעלה ומאבד מחשבתם שלא יענשו עליהם, ואי' במדרש אמר הקב"ה נאה ליחיד לדון עם אחד, ופי' בס' שמ"י דאם ישראל המה באגודה אחת אז הקב"ה שהוא אחד דן אותם ומקבל תשובתם ואז מקבל גם מחשבותיהם הטובות, וכבר זכרנו הגמ' דיומא דהשב מאהבה הזדונות נעשות לו זכיות, ופירוש מהרש"א בח"א דהיינו טעמא דמהעבירה אינו מגיע עונש עבירה רק על המעשה לבד אבל מחשבה רעה אינה מצטרפת והתשובה עם מחשבה טובה והרהורי תשובה דוחה דמעשה התשובה דוחה מעשה העבירה והמחשבה מתשובה עושה לזכות ע"ש. ומצינו בתורה שאלהים הוא לשון דיין ועיין במס' סנהדרין (כ"ג ע"ב), והן הן דברי הנביא שובה ישראל מעצמך מאהבה עד ה' אלהיך שהוא ה' לבד יהיה אלהיך לדיין שלך ולא יצרף עמו ב"ד של מעלה, למען יקבל גם מחשבת התשובה שלך ויהפוך מזדונות לזכיות כפי' מהרש"א הנ"ל, ואימת הקב"ה בעצמו דיין שלך בזמן שיש לך אחדות ונאה ליחיד שידין גוי אחד, לכן מדייק שובה ישראל כולל כל ישראל ביחד ואומר שובה שיהיו כל ישראל כאיש אחד ומה הפעולה עד ה' אלהיך שבאחדות שלך תפעול שזולת ב"ד של מעלה ה' לבד אלהיך יהיה דיין שלך, כי אם יצרף בי דינא לא יראה מחשבתך וכשלת בעונך ויהיה מן עון המזיד מכשול שהוא שוגג, אבל אם תזכה שהוא לבדו ידין אותך יתהפכו לזכיות, ומיושב נמי דברי מדרש דאיתא שם אל תקרי עד בפתח אלא עד בצירי שישראל יאמרו מי יעיד בנו שעשינו תשובה, יאמר הקב"ה אני עד שלך, וז"ש עד ה' אלהיך, וקשה הא רואים כל העולם שמשכימים לסליחות ומתענים וצועקים ומריעים ואומרים וידוי ותחנונים יום יום פעמים רבות, אבל לדברינו א"ש דה"ק מי מעיד במחשבה טובה שלנו, ומשיב הקב"ה אני אהיה לכם לעד על המחשבה אשר בה יתהפך הזדון לזכות (עיין מזה לעיל). ובזה פרשתי דברי הפיוט שחרית יום ב' דר"ה, והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש קדוש, דה"ק והוא באחד כשהקב"ה דן יחידי ואז ומי ישיבנו ישוב לו בתשובה מאהבה (שמהפך לזכיות וטעמא דמילתא דעודפת המחשבה של התשובה על העבירה דלית לה מחשבה דמחשבה רעה אינו מצרף) עם מחשבה נקיה, וזה ונפשו אותה שאינו עושה תשובה מיראה רק בנפשו וברצונו מתאוה לתשובה מחמת אהבה ויעש קדוש מאותו מלאך רע שהיה לו מקודם על ידי העברה, עכשיו עושה אותו קדוש שנתהפך לזכות ונעשה מזה מלאך קדוש וזה ג"כ בפסוק איוב כג.