## Eretz Chemdah, Noach

###### Eretz Chemdah, Noach 10:1
[Eretz Chemdah, Noach 10:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Noach/r/10:1)

(בראשית ז יג) 
**בעצם היום הזה בא נח** וגו'. במסורה ג"פ כתיב בעצם. בעצם בא נח אל התבה. בעצם יצאו המצרים. בעצם בא אל הר העברים. ונראה משום כיון דבחשון ירד המבול. ממילא יקשה איך יתכן שהיה המבול בעצם היום בחצי היום. הלא אז היה מזל כימה דהוא זנב טלה תחת הקרקע שאז היה השמוש עקרב, קשת, גדי דלי דגים, טלה, ולפי' רש"י דכל מזל משמש ב' שעות. וצ"ל כאידך פי' דהמזלות משמשים רק שעה. והוכרח מיהושע שהעמיד החמה באמצע היום ולא סמיך לשקיעה אלא שמשום דמזל יהושע הוא מאזנים ויוכל להעמיד אז במזל שלו כמבואר בספר עיר בנימין. אבל דלמא יהושע הי' מסופק אם כריב"ל או כרב אחא ב"ר אי שכינה במערב או במזרח כדפי' בספר הלכה אדם מישראל במסכת נדרים והבן. אבל זה מוכח ממשה כיון דבעצם היום אמרו לו עלה אל הר העברים והוא העמיד חמה קודם חצי היום. ואם כן היה ליהושע ללמוד ממשה. אלא ש"מ דלא היה ביכולת להעמיד החמה רק במזל שלו ושפיר מיכה שהמזל משמש רק שעה. אבל דלמא לכך לא העמיד סמוך לשקיעה שהיה תחלת חדש והיה הלבנה במזרח ורחיק מבני ארץ ישראל ואז סמוך לחדושה מתוך קטנותה א"א לחדש עד הראות הלבנה כמבואר בירושלמי דהם יצאו בחצי יום ואותו מולד לא נולד עד אחר חצות היום ואיך קדשו החדש ועדיין לא היה ט"ו ימים וכתיב בט"ו יצאו ממצרים ועיין במסכת ר"ה בירושלמי ודוק הרבה מאד:


###### Eretz Chemdah, Noach 10:2
[Eretz Chemdah, Noach 10:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Noach/r/10:2)

**אמר המו"ל**, הדברים חסרים הבנה, ועתה אין בידי הספרים שהביא המחבר ז"ל, וכשאשיג הספרים אכתוב באור הדברים בסוף הספר:


###### Eretz Chemdah, Noach 10:3
[Eretz Chemdah, Noach 10:3](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Noach/r/10:3)

**והנה** המזרחי הקשה מדוע לא חשב בעצם דכתיב גבי אברהם. ונראה דהמדרש דחושב ג' בעצם סובר דגבי אברהם לא היה בעצם ממש דאם גבי אברהם היה בעצם ממש היינו בחצי היום הוכרח דחד מהני ג' בעצם לא היה בחצי יום. דיפ"ת מקשה דלפי המדרש דהמילה הי' בט"ו בניסן ואם כן ביאת המלאכים הי' גם כן בט"ו בניסן איך מביא רש"י ז"ל שתי דעות דפ' ר' חמא יום שלישי למילה הי' וגבי עוגות פירש פסח היה ותירץ דלפי אותה דעה סובר דהמילה הי' בי"ג בניסן עי' בשפתי חכמים. והנה בפ' מילה כתב למועד הזה ופ' בתנחומא דסרט סריטה בכותל עיין ביפ"ת ובי"ג בניסן היום קצר מט"ו בניסן כנודע ואם כן לפי הילקוט דיצחק נולד בחצות כמבואר בדבריו בפרשת וירא ואם כן הסריטה של חצי יום ט"ו וחצי י"ג אין שוים וצ"ל דבאמת הסריטה היה ביום המילה אמר חצות והנה בט"ו בניסן מכוין בחצי היום דהי' היום יותר ארוך בט"ו בניסן מי"ג בניסן. והמילה שמל אברהם הי' אחר הסריטה ואם כן בודאי לא היה בחצות. או בהיפוך דיצחק נולד קודם חצות והשריטה היה בחצות. ואיתא בילקוט בא כיון שהגיע הקץ לא עכב הקב"ה אף כהרף עין. בחצות נולד יצחק ובחצות יצאו ישראל ממצרים אם כן מוכח שהיה יציאה מצרים בחצות. דנולד יצחק גם כן בחצי היום ואם כן המילה היה לאחר חצות. דאם לא כן הסריטה אין שוים דבי"ג בניסן הי' קצר משל ט"ו:


###### Eretz Chemdah, Noach 10:4
[Eretz Chemdah, Noach 10:4](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Noach/r/10:4)

**בפרק חלק** (דף קח ע"ב) **ויהי לשבעת הימים**. ז' ימים מה טיבן ששינה סדרי בראשית שהי' החמה יוצאה ממערב ושוקעת במזרח. מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לי' אמר ר' יונתן מאותן שלא נעבדה בה עבירה. מנא ידע וכו'. ויל"ד למה לא מפרש כסדר המקראות. ונלפענ"ד ע"פ מ"ש במדרש ורש"י ותוספות דשנות המבול אין עולה למנין השנה. אם כן לפי סברא זו לא קשה קושיא מנא ידע די"ל דלקח מבהמות שנולדו היום שבודאי לא נעבדה בהם עבירה כמ"ש בע"ז לענין פרה דבעיא שימור משנולדה. ואם כן לא קשה קושיא הראשונה גם כן דהיה מוכרח להמתין ז' ימים דמיד שנאמר לו הדבור ליקח בהמות יקח אל התבה. וכיון דשנות המבול אין מן המנין ותיכף ביציאתו מן התבה היה צריך להקריב ויהיה מחוסר זמן לזה לא נכנס לתיבה משעת לקיחת הבהמה עד ז' ימים ושוב לא היה מחוסר זמן ואם כן שתי הקושיות לא קשה. אך אחר שאומר דשינה סדרי בראשית שהיה יוצאה ממערב וכבר הבאתי פי' המהרש"א דלא שמשו מזנות באותן שבעה. והנה הטעם דשנות המבול אין עולה מן המנין משום דלא שמשו המזלות. ואם כן כיון שגםם באותן הז' ימים לא שמשו גם כן לא היו בחשבון. ואם כן בודאי הוכרח ליקח הנולדים קודם הז' ימים שלא יהיה מחוסר זמן. ושפיר ק' מנא ידע כיון שהדבור הי' בז' ימים כדמוכח בקרא ולא היה שמור כלל:


###### Eretz Chemdah, Noach 10:5
[Eretz Chemdah, Noach 10:5](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Noach/r/10:5)

**במסכת יומא** (דף עו) **וסבר** היה ר' טרפון וזקנים יושבין ועוסקים בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהם נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להם לישראל הי' גבוה ששים אמה א"ל ר"ט מודעי עד מתי אתה מנבב דברים ומביא עלינו. א"ל ר' מקרא אני דורש (בראשית ז) ט"ו אמה מלמעלה גברו המים וגו' וכי ט"ו אמה בעמק ט"ו אמה בהרים וכי מיא שורי שירי הוי קיימי ותו תיבותא היכי סגיא. אלא מעיקרא כתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דשוו מיא לטורי ולבסוף כתיב ט"ו אמה מלמעלה גברו המים וגו' וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו ובמדה טובה כתיב ודלתי שמים פתח ואומר וימטר עליהם מן לאכול כמה ארובות יש בדלת ד' ד' הרי כאן ח' נמצא מן שירד להם לישראל גבוה ס' אמה. עד כאן לשון הגמרא. ותמה המהרש"א למה לגמרא לומר דמדה טובה מרובה אפילו שוין גם כן מוכח שפיר דהמן היה גבוה ס'. ונוסף לזה לענין מה הביא הגמרא וכי מיא שורי שורי הוה קיימא. ואבאר דגמרא מקשי מי דמי הכא חדא שעתא והכא ארבעים יום ופי' תוס' ישנים דבארבעים יום יש תתק"ס שעות. וקודם נבאר, מנלן דהמן לא ירד רק שעה. ויל"פ משום דבילקוט בהעלותך איתא דאחר תפלה ירד המן שלא יהיו הללו לוקטים והללו מתפללין. וזה נודע דחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה ומתפללים שעה ושוהין שעה ואמר כך ירד המן. ואם כן ע"כ שלא ירד רק שעה כיון שכבר הי' שלש שעות על היום ובפרק תפלת השחר אומר וחם השמש ונמס בארבע שעות והוא בתחלת שעה ד' אם כן לא ירד יותר משעה. ואם כן לפ"ז יש לתמוה מאי מקשין הכא ארבעים יום והכא חדא שעתא. ז"א דזה נודע דהמזלות מסבבים הכדור רק י"ב במעת לעת. דהא הקרקע מסבבים י"ב בתוך מעת לעת דכל מזל משמש שתי שעות עיין פי' רש"י ר"ה, וזה נודע דהמבול היה רק ממזל כימה כמש"ש. אם כן לא הלכו מי המבול מן מזל כימה על הארץ רק כשיעור עשרים יום דהיינו ארבע מאות ופ' שעות משום חצי שיעור שעות מן ארבעים יום דהא גם תחת הארץ הלכו כשיעור ארבע מאוח ופ' שעות וכשהיה מזל כימה תחת ארץ מנין היה המבול לירד. וזה ידוע מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק פעמים. אם כן מה שהיה המבול יורד בת"ק שעות מן שני ארובות אם כן במן שהיה מדה טובה לא היה צריך רק שעה כשיעור ירידת המבול בת"ק שעות. אבל ביותר א"א והבן. אבל הא תינח אם שמשו מזלות. אבל אם תאמר דלא שמשו מזלות ממילא כימה עמד על מקומה כל משך ארבעים יום שלמים שירד המבול מכימה ושפיר הקושיא דלעיל דעתה א"א יותר מת"ק ויותר משעה בודאי לא הלך כנ"ל. ובמדרש יש פלוגתא ר"מ ור"י חד סבר שהי' ט"ו בהר וט"ו בבקעה ומקשי וכי שורי שורי הוה קיימי. ולכן משני שהיה באמת יותר מט"ו מן הארץ לראש ההר. וכבר פי' רש"י דהתחלת המים לחסור בר"ח סיון ונחסרו ט"ו אמה של הר בשני חדשים סיון ותמוז ונראה ראש הר באב. ואחר כך נחסר עוד ט"ו אמה של בקעה בשני חדשים אב ואלול ונראה היבשה בר"ח תשרי. אבל הרמב"ן מקשי על זה דאיך יוכל להיות כמו כן כיון דעל ט"ו אמה צריך שני חדשים אם כן מראש הר עד לארץ יש יותר מט"ו אמות. ואיך יתכן שהיה די שני חדשים אבל לפי המדרש דלעיל דהיה בבקעה רק ט"ו אמה שפיר היה מספיק שני חדשים כמו שהיה די לט"ו בהר. אבל י"ל לפי המד' שהי' אותה שנה מעוברת. י"ל באמת שהי' בבקעה יותר מט"ו אמה. רק שהי' ג' חדשים משום דהמבול התחיל י"ז מרחשון ומאה וחמשים של תגבורת המים ואז היה עיבור ואם כן אחר תגבורת המים התחיל לחסור ואז היה אייר בכיון דבמאה וחמשים יום יש חמשה חדשים ומארבעים יום ירידת הגשם אם כן טבת שבט ואדר ראשון ואדר שני וניסן כלתה אז תגבורת המים אם כן התחיל לחסור באייר ונחסר באייר וסיון ט"ו אמות של הר ועוד נשאר מראש הר עד ארץ יותר מט"ו אמה ונחסר בג' חדשים תמוז אב אלול לא קשה ק' הרמב"ן. אם כן לפ"ז מוכח שהי' עיבור אם כן בודאי שמשו מזלות דאי לא שמשו מזלות אין צריך עיבור דעיקר טעם עיבור שלא יהי' יתרון לשנות החמה על שנות הלבנה. והשתא יבואר כל הנ"ל היטב. דהגמרא רצה להוכיח שהי' המן גבוה ששים אמה רק שלא תקשי מי דמי הכא ארבעים יום והכא חדא שעתא. לכן אמר דמדה טובה מרובה ושמשו מזלות. דאי לא שמשו יקשה קושית הרמב"ן הלא מראש הר הוא יותר מט"ו אמה דוכי שורי הוה קיימא. וע"כ שהי' עיבור והי' שלשה חדשים כנ"ל אם כן שמשו מזלות. ואם כן לא ירד בתמוז מן כימה רק ת"פ שעות כנ"ל ומדה טובה מרובה ת"ק פעמים והמן הלך רק שעה אמת. ומוכח שהי' דוקא ששים אמות גבוה דבחדא שעה הלך דרך ארובה כשיעור שהלך המבול בת"ק שעות דרך ארובה. ועי' עוד בפ' בשלח: