## Eretz Chemdah, Pinchas

###### Eretz Chemdah, Pinchas 4:1
[Eretz Chemdah, Pinchas 4:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Pinchas/r/4:1)

(במדבר כח י) 
**עלת שבת בשבתו**. בפסחים (דף ס"ד ע"א) דרשינן דפסח דוחה את השבת מדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ש"מ דאתי להורות כמו דתמיד הוא בכל יום כמו כן הוא בשבת עיי"ש ברש"י ובתוספות שכתבו דלימוד זה הוא למאן דאית לי' דלא דרשינן משמעותא דבמועדו דדוחה שבת דלמ"ד זה לא צריך ללמוד מעולת שבת בשבתו. ולכאורה קשה למ"ד זה מיותר קרא דעולת שבת בשבתו, ונ"ל דבמס' שבת דרשינן מקרא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת זה קרבים בשבת אחרת לר"י קאי על יוה"כ ולר"ע על יו"ט משום דס"ל נדרים ונדבות אין קריבים ביו"ט וצריך קרא דחלבי שבת קרבים ביו"ט. והטעם לחלק ביניהם מבואר דנדרים ונדבות אפשר להקריבם אחר יו"ט. משא"כ חלבי שבת אם לא יקריבו ביו"ט יפסלו בלינה. ולכאורה למ"ד אין לינה פוסלת בראשו של מזבח א"כ גם חלבי שבת אפשר להקריבם אחר יו"ט דכי מלין להו אמזבח אפילו עשרה ימים כשרים כדמוכח מסוגיא דזבחים. אמנם קיי"ל כל כמה דלא מתקטרי אימורין לא מתאכלי בשר. לפ"ז התירה התורה להקריבם ביו"ט כדי שיאכל הבשר לערב, ולפ"ז י"ל הא דכתיב על עולת התמיד אתי להורות דגם התמיד מקריב בשבת אחרת דשם ליכא טעמא דלא אפשר דהא אפשר להלין בראשו של מזבח דהתם כולו כליל וה"א דמלין להו קמ"ל קרא דעכ"פ נקרבים ביו"ט שלאחריו או מגז"ה או מטעמא אחרינא. עפ"י הנ"ל נראה לבאר הא דאקשינן לרב. כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח. לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין. הא כתיב עולת שבת בשבתו וכו' ולא עולת חול ביו"ט א"ל כבר אקשי' לרב ושני הכא ביו"ט שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבים ביו"ט, א"ל משום דחלבי שבת קרבים ביו"ט נוקי לקרא בי"ד שחל בשבת א"ל שבקיה לקרא דדחיק ומקי אנפשי'. ויל"ד חדא למה הקשה דוקא לרב והדברים כפולים בכפל למעיין. ונראה לי דהנה הקשיתי זה ימים רבים למ"ש התוס' במסכת יומא דאף דעולת חול אינה קריבה ביו"ט הנ"מ בהחלת הלילה דלא נתנה לדחות אצל שום קרבן, משא"כ סמוך לבוקר כי מסדר מערכה דיומא רשאי להקריב חלבי חול ביו"ט עיי"ש בסוף פרק ד', וא"כ לא קשה מידי. ושפיר מיתוקם קרא בערב פסח שחל בחול וקאמר קרא לא ילין לבוקר וכל הלילה ילין ויקריב האימורין סמוך לבוקר, אמנם ההכרח לחילוק זה הוא מקרא דלעיל, ומקרא דכל מושבותיכם למשרי אברים ופדרים, דקשיא להתוס' למאי קאי למאו"פ דחול הא לא קרבי בשבת ויו"ט, ולמשרי או"פ דשבת מוכח מעולת שבח בשבתו, ולכאורה י"ל לאו"פ של שבת דהוה אמינא דלא דחיא שבת הואיל ואפשר להקטיר בחול קמ"ל כר"ש לומר חביבה מצוה בשעתה ורשאי להקריב בשבת.. וזה לא מוכח מעולת שבת בשבתו דשם אם לא יקריב בשבת אחר יפסלו האברים בלינה. ועיין בפ"י במסכת שבת (דף ע') שכתב ג"כ כן. אמנם למ"ד אין לינה פוסלת בראש המזבח שפיר מוכח מעולת שבת בשבתו דלא אמרינן לעלות ע"ג המזבח. ואף שיש תקנה זו. ע"כ דחשיב ג"כ מצוה בשעתה עדיף, ומכ"ש להקריב האברים של שבת בשבת שלו. וע"כ צריכים לחילוק התוספות הנ"ל. כי מסדר המערכה דיומא שרי גם אברי חול. וע' ביומא (דף למ"ד) דשם כתבו מהא דאמר רב אשם שנתק לרעיה כשר לעולה, מוכח דס"ל לרב לינה פסול בראש המזבח. לפ"ז י"ל להכי אקשי לרב בשטתו דלא צריכים לחלק בין תחלת הלילה לסמוך לאור הבוקר. א"כ קשה לבוקר הוא דלא ילין וכו' והא לא עולת חול ביו"ט וכו' ודוק:


###### Eretz Chemdah, Pinchas 4:2
[Eretz Chemdah, Pinchas 4:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Pinchas/r/4:2)

**ולכאורה** קושיא מעיקרא ליתא למ"ש בתוספות בביצה דדין זה כל כמה דלא מתקטרי אימורים לא מתאכיל בשר הוא בכל הזבחים. דלכאורה אמינא זה דוקא בחטאת הנאכל לכהנים כמשמעות הכתוב והיה החזה לאהרן ולבניו ולפ"ז א"א לומר דמקריב אמורי פסח סמוך לבוקר. א"כ איך יאכל הבשר דאינו נאכל אלא עד מצות. אמנם זה ליתא למ"ש דהא דמקשה ולא עולת. חול ביו"ט הוא לר"ע דס"ל עולת שבת וגו' למד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט עיי"ש. ור"ע ס"ל הפסח נאכל כל הלילה. ולכאורה קשה טובא, אם הקושיא רק לר"ע היכא קאמר שבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשי'. קשה ל"ל למדחק ולומר דעל יו"ט קאי לימא על יוה"כ והדיוק ולא עולת חול ביוה"כ. וביו"ט גם עולת חול קריבה. בל"ז ל"ק מידי על ר"ע דלא מוקי כר' ישמעאל הואיל ואפשר לאוקמי להתיר ביו"ט דקל ולא ביוה"כ דחמיר. משא"כ השתא דלמה לאוקמינן ביו"ט וליקשי קרא דלא ילין ונדחוק א"ע בע"פ שחל בשבת. הלא יותר טוב לאוקמי ליוה"כ והדיוק ולא עולת חול ביוה"כ ובחול קריבה. עפ"ז נראה לפרש המימרא דהקשה ליה וכי משום דחלבי שבת. וכו' נוקי לקרא ביו"ט ולא מוקמינן ביוה"כ ושפיר יש לאוקמי גם בע"פ שחל בחול. וע"ז שני ליה שבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה י"ל דקשיא ליה ל"ל עולת תמיד למאן דדריש ממשמעות הכתוב דבמועדו. והוא ר"ע דקאמר בגמרא לר"ש עקרת מ"ש בתורה במועדו עיי"ש דמשמע דס"ל משמעות דבמועדו, וע"כ צ"ל דאתי להורות דגם תמיד יקרב בשבת שאחריו דה"א דוקא אברי מוספים התירו. משום דא"א להלינם משום שלא יאכל הבשר. והשתא מוכח דקרא ביו"ט קאי דאי ס"ד ביוה"כ א"כ גם אברי מוספים יכול להלין בראשו של מזבח. ול"ל ביוה"כ א"א להלין משום שיהא הבשר נאכל דהא יוה"כ אסור אפי' באכילת קדשים כמבואר במנחות. כל זה אמרתי בדרך דרוש ודוק: