## Eretz Chemdah, Re'eh

###### Eretz Chemdah, Re'eh 1:1
[Eretz Chemdah, Re'eh 1:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Re%27eh/r/1:1)

(דברים יא כו) 
**ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה וגו' והקללה אם לא תשמעו וגו'** ובסוף הסדרא (טז יג) **חג הסכות תעשה לך** וגו'. אחר שכל מעשה וכל מלאכה שלא יושקף אל איזה תכלית הוא מפעולת ההבל או פעולת הריק כי בכל מעשה שיעשה האדם ע"כ יפנה לאיזה תכלית וכ"ש שראוי לאדם לבקש תכלית על כלל מעשיו אשר בם יכלה כל ימי חייו ולבקש תכלית על עיקר בריאתו ומה מעשיו פה בעולם השפל ובהכרח צריך לבקש תחילה התכלית אשר עבורו נברא ויהי לאדם כי ע"כ לא על תכלית חיים הזמנים לחיות כבהמות שדי וחיתו יער נברא כמ"ש בברכות (דף יז ע"ב) ר"מ כד הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ונפטר בשם טוב וכו' ר"ל אם היה תכלית החיים החיים בעצמם היה מן הראוי שכל שיחיה יותר יגיע יותר אל התכלית ויהיה מוכן להיות יותר ואנחנו רואים ההיפוך שכל שיחיה יותר הוא יותר קרוב אל המות וע"כ שהמות הוא התכלית לאור שם בעולם הנצחי באור החיים וז"ש הלא ראינו שסוף ותכלית האדם למות והראיה כי הכל למיתה הן עומדים וא"כ מה תכלית האדם ע"כ לא החיים הזמנים רק אשרי מי שגדל בתורה ונפטר בשם טוב וכו' ועליו אמר שלמה טוב שם שהוא הנקנה נצחיות לנפש משמן טוב שמושחין בו גופות המתים לקיים גויותיהן כמו שעשו החונטים במצרים כי מה תועלת בהשארת פגר מת הלא ראינו כי יום המות מתחיל מיום הולדו שכל שיחיה יותר קרוב אל המות ומוכרח כי המות וכליון הגוף הוא התכלית. ובקהלת (ו) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש וגדולה היא אלי וגו' המלך החכם מצייר משל ונמשל תחלה הציב משל איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו זה הבל וחלי רע הוא, וזה דבר הנודע לכל בני אדם כי זה האיש עמל לריק ולבהלה עתה לוקח נמשל הלא עיקר האדם הוא הנפש וכחותיו והגוף הוא רק לבוש בה תתכסה מערומיה הוא רק עבד עבדים לשרתה ועיקר תכלית חייו לעבדה ולשמרה והיא אין לה הנאה מכל חמודות הזמן והבליו ואם הוא יגע כל חייו לצורך הגוף וגם השכל והנפש יהיו עבדים לצורך הגוף אשר אין להם שום הנאה מזה כמ"ש תחלה יש אחד ואין שני (הוא השכל שאין לו ריע כמו התאוה והדמיון שכחותיהם ועוזריהם רבים ומתפשטים בכל הגוף [גם בן ואח אין לו] כי הקורבה בא רק מצד הגוף אבל מצד הנפש אין שום קורבה במציאות ונפשו לא תשבע עושר נפשו הרוחניית לא תשבע ואין לה שום הנאה מן העושר וחמדת הזמן:


###### Eretz Chemdah, Re'eh 1:2
[Eretz Chemdah, Re'eh 1:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Re%27eh/r/1:2)

**אמר המו"ל** לא מצאתי בין כתבי יד המחבר זצ"ל סוף למאמר הזה אכן לפי הנראה כוונת המחבר זצ"ל לפרש כך שהברכה היא תכלית המקווה והאשר האמתי וזה שאמר **את הברכה** היא **אשר תשמעו אל מצות ה'** וגו' **והקללה** שהוא היפוך התכלית והאושר היא **אם לא תשמעו אל מצות ה'** וחג הסוכות תעשה לך פירשו ע"ד הדרוש כי סוכה רומז לדירת ארעי שהוא רמז לדבר וענין שאינו התכלית בעצם רק מה שמביא אל התכלית וזה שאמר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך כי הגורן והיקב הם כל קניני העוה"ז שהם כלים ונפסדים ואין מהם אלא שעל ידם יהיה לו קיום בעוה"ז מספר ימי חייו ורמז במה שאמר שבעת ימים שימי שנותינו הם שבעים שנה ובכל העשר שנים יראה האדם לעשות חג לה' שהוא מדרגה בעניני עבודת הבורא בה' וכענין שנאמר באבות (פ"ה משנה כ"ד) בן עשר שנים למשנה בן עשרים לרדוף אחר תורה ומצות בן שלשים לכח להיות גבור הכובש את יצרו בן ארבעים לבינה ביראת ה' ותורתו בן חמשים לעצה במלחמת היצר בן ששים לזקנה להיות זקן זה שקנה חכמה בתורת ה' בן שבעים לשיבה להשיג השלמות כמ"ש בישישים חכמה: