## Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah

###### Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah 38:1
[Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah 38:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Sermons%20on%20Aggadah/r/38:1)

שם 
**ואמר** רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינא במדברא וחזינא הני איוזי דשמטין גדפייהו משומנייהו והוה נטפן נחלי דמשחא מתחותייהו, אמינא אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי, חד דלי לי גדפא וחד דלי לי אטמא, כי אתאי לקמיה דר' אליעזר אמר לו עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין. הענין עפמ"ש הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה, והענין כי כבר אמרו המחקרים האדם מדיני בטבע, שטבעו לחיות חיי הקיבוץ לא יתבודד ביערות, ומ"מ מתנאי החכמה שיפרוש א"ע מן הישוב ולא יסייע אל הקיבוץ בחרישה וזריעה ומלאכה כמ"ש רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' וזה לכאורה היפך טבעו. אבל ה' ברא זאת בטבע הבע"ח למען ילמד ממנה האדם, והוא כי במין האווז נמצא אווז הבייתי והאווז המדברי ושניהם מין אחד (עיין בגמ' חולין) ובזה הראה שהגם שהאווז הוא בטבעו מן הבע"ח הבייתים. ובטבעו להיות בין קיבוץ בני אדם, מ"מ נמצא ממינו מתבודד במדבר והוא האווז הבר, וע"ז שמו חז"ל האווז לסימן אל החכמה, שהרוצה לעסוק בחכמה שמתנאי לפרוש מן הישוב צריך ללמוד מטבע האווז, ועז"א הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה, היינו שלא תתקיים רק בחוץ, חוץ מן הישוב. וזה שהמליץ רבב"ח שראה אווזי דאזלינא במדבר, היינו ת"ח המתבודדים במדברים ונחלי דמשחא הוא משל על ריבוי החכמה שנמשך מתחותי', והנה ידוע שדעת הרמב"ם ז"ל שעיקר השלמות הוא השכל העיוני והעיון והפלוסופיא, ודעת הבאים אחריו אינו כן רק עיקר השלמות תלוי במעשה, ומצינן שבזה היו מחולקים אלו החכמים שכאשר שאל להם אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי, ר"ל במה אזכה עמכם לעוה"ב אם בעיון אם במעשה, חד דלי גדפא לרמוז אל העיון המעועף למעלה לחשוב מה שלמעלה מהטבע כמ"ש אין עוף אלא תורה, וחד דלי לי אטמא רומז אל ההליכה ברגל והמעשה, אר"א ועתידים ישראל ליתן עליהם את הדין, ר"ל שהגם שת"ח האלה צריכים לפרוש מן הישוב מפני שאין מוצאים שם מכוחה ללמוד מפני ענים מ"מ ישראל שאין מחזיקים הת"ח הללו שימצאו פרנסת ביתם ושלא יצטרכו לפרוש מן הישוב עתידים ליתן ע"ז דין וחשבון:


###### Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah 38:2
[Eretz Chemdah, Sermons on Aggadah 38:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Sermons%20on%20Aggadah/r/38:2)

דרך ב' במאמר הזה **צייר** כי ראה עשירים המלאים כל טוב ושלות עוה"ז בריבוי ושפע יותר מן הצריך עד שימליץ שהשומן ורוב הטובה מושכים כנהרות רבבות נחלי שמן וצייר איך כי ע"י ריבוי העושר נשבתו אלה מכל מיני השלמות אשר בם ישתלם האדם, כי האדם ישתלם או בעיון או במעשה, נגד העיון ממליץ מרוב העושר נמרטו כנפי שכלם אשר בם יגביהו עוף לעלות על כנפי השכל, עז"א דשמטין גדפייהו, ונגד המעשה שיעשה בממונם צדקה וגמ"ח אומר שנחלי דמשחי נגדי מתחותייהו, שלא המשיכו השומן אל הכלים ומקום המחזיק ברכה שהוא ליד העניים רק הלך לאבדון על פני המדבר ר"ל שאבדו את ממונם על הבלי העולם ותאוותיו, אמינא, צייר כי חשב בלבו אם יש איזה אפשריות שהעושר בכללו ורוב הטובה תועיל להביא את האדם אל שלימותו, וז"ש אם אפשר להיות חולקא בהדייכו, ר"ל אם אהיה עשיר כמוכם אם אפשר להיות לי ע"י העושר חלק לעוה"ב (בכ"י המחבר זצ"ל לא סיים איך יתפרש לפ"ז סוף המאמר, ולפי ענד"נ כך הוא) חד דלי לי גדפא ר"ל שרמז לו שאם היה לי עושר והייתי עוסק בתורה מתוך הרחבת הלב הייתי מגביה לעוף בחכמת התורה, וחד דלי לי אטמא ר"ל שאחרי שאני בעצמי עוסק בתורה ומילתא אלבישייהו יקירא בודאי הייתי מחזיק גם לומדי תורה, ואטמא הוא ירך רומז לחיזוק וקיום, ואמר רב אשי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין, שהשי"ת משפיע עושר לישראל כדי שיוכלו לעסוק בעצמם בתורה וגם להחזיק ידי לומדי תורה והם מפזרים העושר על הבלי העוה"ז, (ואחרי שעסוקים אנחנו בביאור מאמר זה, יש לפרש כן ואמר רבב"ח זימנא חדא **הוי אזלינא במדברא** רומז לדור הזה שהוא הפקר כמדבר, שכל איש הישר בעיניו יעשה, וסרו ממדת הבושה. **וחזינא להני אווזי** רומז על אלו שמתנהגים בגובה וגאון כטבע האווזים שבמהלכם יתראה בהם מדת הגאוה והלוך וטפוף ילכו ושארי ענינים (כידוע לכל מתבונן בהם ובטבעם) כן צעירי עמנו כל ישעם וכל חפצם לשמור ולקיים חוקי המאדע והפאליטיק. **דשמטי גדפייהו משמנייהו** שע"י עשרם אבד מהם כל מדה טובה וישרה כי המדות הנעלות יועילו לאדם כאשר יועילו הנוצות להאווזים להגין עליהם מחורב ביום וקרח בלילה ולשוט על פני המים. וכן האדם המדות הטובות מגינות עליו מכל פגעי הזמן ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, **והוי נטפן נחלי דמשחא מתחותייהו** כי יפזרו את עשרם על כל הבלי עוה"ז, **ואמינא אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי**, האם מכל הפזור השמתם לבכם להשיג איזה דבר שיועיל לכם לעוה"ב, **חד דלי לי גדפא וחד דלי לי אטמא**, ע"ד שמובא במדרש איכה, שהכנפים רומזים לבנות והירכים רומזים לבנים, ור"ל שראיתי אחד מהם שפיזר מעות לבנותיו להשיאם לת"ח ואחד פיזר ללמד את בניו תורה. **ואר"א עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין**, ור"ל על אותן השני דברים, שכל מי שחננו ה' כעושר הלא בקל יכול להשיגם, ובעו"ה לא נמצא רק יחידים שמפזרים לקחת לבנותיהם אנשים ת"ח, ולהספיק לבניהם שיעסקו בתורה: