## Eretz Chemdah, Vaera

###### Eretz Chemdah, Vaera 2:1
[Eretz Chemdah, Vaera 2:1](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Vaera/r/2:1)

(שמות ז ט) 
**כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת.** כבר עמדו המפרשים ע"ז בכמה קושי' האחד למה בא המופת הזה ועוד כמה ויתבארו בדברינו. ואבאר כי מבואר בשם ספר המגיד שכל כפירת פרעה היתה שהיה אומר שאי אפשר שמאל אחד יצאו דברים הפכים דין ורחמים טוב ורע וחשב כדעת המינים שיש פועל טוב ופועל רע פועל דין ופועל רחמים. לזה הקשה לבו בכל המכות שסבר שזה מכח הפועל רע ואי אפשר שיפעיל טוב לגאל את ישראל כי אין זה מדתו עכ"ד. ולזה הראה בקריעת ים סוף שהיה הצלה לישראל ונגוף למצרים. וע"ז ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' כיון שראה שפעל ועשה הטוב שהבטיח לישראל יחד את השם והודה שאל אחד ומיוחד כלל הדין ברחמים והכל לשרש הטובה. ואקדים עוד מה שגלה האריז"ל בענין מטה משה שהוא עץ הדעת הכולל טוב ורע ושני טתין של מט"ט. ומשה רע"ה הפך אותו כולו לטוב ועז"נ ותרא אותו כי טוב הוא וסלק את הרע שבו. ובזה יבואר היטב מ"ש בפ' שמות שאמר משה והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. ויאמר אליו ה' מזה בידך וגו' ויהי לנחש וגו' אחוז בזנבו וגו' כי משה היה אחיזתו מצד הגבורה כי הלו הוא מסטרא דדינא כידוע אך בכחו הגדול הפך הדין לרחמים וקבל נבואתו משם ה' שהוא מדת רחמים ועז"א שבני ישראל לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה' דוקא כיון שמדתך מצד 'הגבורה א"א שתקבל הנבואה משם ה' שהוא מדה"ר. וע"ז נתן לו האות והמופת מהמטה שהפכו לטוב וסלק הרע לזה השליך המטה מידו ונתעורר כח הנחש שהוא הרע שבעץ הדעת וידוע שממראה מתניו ולמטה יש אחיזה לצד הנחש וזה הרמוז במרכבת יחזקאל בסוד החשמל כמבואר בע"ח ועז"א אחוז בזנבו דוקא ששם הוא כח הרע ובכפו נהפך למטה ותרא כי טוב הוא ומזה אמר למען יאמינו כי נראה אליך ה' דוקא כי הפכת מדה'יד למדה"ר:


###### Eretz Chemdah, Vaera 2:2
[Eretz Chemdah, Vaera 2:2](https://torahapp.org/share/book/Eretz%20Chemdah/s/Vaera/r/2:2)

**והנה** פרעה אמר לא ידעתי את ה' שהוא הפועל רחמים ולא היה יודע רק שם אלהים הפועל דין. ובזה יובן כאשר השיבו אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב. כי מבואר בדברי המחקרים בישוב הקושיא איך מפועל אחד ומיוחד יצא דין ורחמים והתשובה ע"ז שכל מעשה ה' יורדים תמיד לטוב ורחמים רק שמשתנה לפי הכנת המקבל ומה שנקרא פועל דין הוא לפי שהמקבלים לא הכינו לקבל רחמים ואינו על דרך התפעלות ח"ו. ועז"א שם אלהים בא בכנוי אלהי אברהם אלהי יצחק אלהינו אלהיכם כי שרשו לפי הכנת המקבלים ולולא זה לא שייך שם אלהים בהבורא ית'. והנה כתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו וכתב האריז"ל.שאסור לזבוח שום קרבן לשם אלהים שיש לעובדי כוכבים בו אחיזה וחלק לס"א רק לשם ה' לבדו והענין מבואר בזוה"ק דכל ענין הקרבן היה לכלול מדת הדין ברחמים וצריך לבטל שם אלהים ולהגביר כח הרחמים. וזה היה עקדת יצחק שנעקד צד צפון פחד יצחק ונכלל בצד הימין וע"ז צפונה לפני ה' ואכ"מ לזה. וז"ש לסתור טענת פרעה שסבר שא"א שיצא מפועל אחד האמתי דין ורחמים ושיקרא בשני שמות הויה ואלהים והודיע כי שם אלהים הוא רק לפי הכנת המקבלים שנהפך אצלם לדין ועז"א אלהי העברים נקרא עלינו הרי עיניך רואות שנקרא שם אלהים בכנוי אלהי העברים ששם אלהים מתיחס ענינו כי שרש השם בא מצדנו שנעשה דין למטה. וע"ז נלכה נא דרך שלשת ימים ונזבחה קרבנות ועי"כ לה' אלהינו יכלול שם אלהינו בשם ה' ויתהפך לרחמים. אך פרעה לא רצה להודות בזה ועז"א למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ודרש במדרש אתם למה לדבריכם למה כי אהרן היה מצד החסד ומשה מצד הגבורה ולדעת פרעה היה מן הנמנע שיקבלו שניהם נבואתם מאל אחד כי הוא קצץ בנטיעות. ועז"א למה משה ואהרן היכי אפשר ששניכם תקבלו מצינור אחד וע"ז אתם למה וממילא לדבריכם למה. ובזה נבוא אל הענין שלזה הקדים מופת התנין קודם כל המופתים כי זה בא על עיקר שליחותם ששליחות משה ואהרן היה בעיני פרעה מן הנמנע שיתהוה דין ורחמים מפועל אחד ומשרש אחד והרי משה ואהרן חלוקים בשרשם. ועז"א כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת. ויל"ד תיבת לכם מיותר אך שיטען תנו מופת על עצמכם שיתכן להאמין על מציאות השליחות של שניכם כאחד שהוא מן הנמנע בעיניו. והנה הוראה ראשונה שנתהפך מטה של אהרן לנחש היא היתה טענה מוכרחת על מה שכפר פרעה ואמר לא ידעתי את ה' כי השליחות היתה אל פרעה במדת הדין שגלה לו מהמכות מהעונשים ואי אפשר לדעתו שיהיה מבעל הרחמים. וע"ז הראה שמטה אהרן שהיה כלו מצד הטוב והחסד וע"י שנשלך לפני פרעה לבש כח הרע ונתהפך הטוב לרע ויהי לתנין. וכן אע"פ ששם ד' כלו חסד ורחמים כשיורד לפני פרעה מתלבש באף וחמה וכח הדין בערך הכנת המקבל. וז"ש ויבוא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויל"ד מ"ש כאשר צוה ה' מיותר פשיטא שכן עשו וגם תיבת כן מיותר אחר שכתוב כאשר צוה ה'. גם מ"ש לפני פרעה מיותר פשיטא שלפניו היה. אך שיעור הכתוב כך שאומר ויעשו כן כאשר צוה ה' ר"ל שעשו עשיה שהוא דומה ממש למה שצוה ה' כמו שזה מה שצוה ה' שהוא רחמים ולפני פרעה נתהפך לדין כן המטה שהיה כלו טוב ולפני פרעה נתהפך לרע וכח הנחש ועז"א וישלך אהרן את מטהו שהיה מצד הטוב שבעץ הדעת. אך לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין מפני שנפל לפני פרעה לכך ויהי לתנין. ובזה יבואר מ"ש ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. ויל"ד מהו גם הם הול"ל ויעשו גם חרטומי מצרים וגם מ"ש וישליכו איש מטהו תיבת איש מיותר והול"ל וישליכו מטותם. אמנם כחילוק שהי' בין השלכת מטה אהרן ובין השלכת החרטומים יובן עפ"י הידוע דכל אדם לבוש עור ובשר ממשכא דחויא ויש לו נפש מצד הקדושה ונפש הבהמית היא ממצעת דאם זוכה כולו מתהפך לצד הקדושה וגם זוהמת הנחש שהיא משכא דחויא נמשכת אחר הקדושה ואם אינו זוכה אזי גם הנפש מתטמא בזוהמת הנחש וע"ז שדרו של אדם אחר ז' שנים נעשה נחש. והנה חרטומי מצרים שהלכו לקראת נחשים וגם הם בעצמם נהפכו לזוהמת נחש עקלתון לזה הנחש שהראה למראה עין היה מעצמותם שהיתה צורת נפשם כח נחש צפעוני. וזה בעצמו הוא להט החרב המתהפכת או כלו לטוב קדוש לה' או לעזאזל חמת עכשוב נחש שרף ועקרב. וז"ש ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן ר"ל עיקר עשייתם היה מופלא מאד מעשיית אהרן שבידו היה המטה כולו טוב והוצרך להשליכו המטה ולהוציאו מכחו ורשותו שידבק בכחו של פרעה ואז נתהוה לנחש משא"כ חרטומי מצרים עשו ענין אחר והוא כי ג"ם ה"ם בלהטיה"ם כ"ן שגם הם בעצמם ע"י להט החרב המתהפכת ג"כ ממטה לנחש היו גם הם בעצמם לתנינים וע"ז וישליכו איש מטהו ר"ל שגם האישיות השליך עם מטהו. ר"ל לא כמעשה אהרן שהוציאו מכחו. ועל זה דקדק ויהיו לתנינים החרטומים בעצמם. והבן כי נכון מאד: