## Etz Yosef on Eichah Rabbah Parasha 5

###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:1)

**זרזיר מתנים.** שם חיה מה שכחה במתנים. ויש אומרים שהוא כלב המלומד לצידה שהוא דק במתניו. ואחרים אמרו שהוא עוף טמא קרוב לצורת העורב [מעריך המערכות]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:2)

**כובש את הגדול לפני הקטן.** כדי שלא יהרגנו הגדול להקטן ויאבד ממונו. וה"ק למי יכבוש האדם לגדול שהוא זרזיר מתנים שאמיץ במתניו. או לקטן שהוא תשוש כח. לא לגדול כדי לחוס על ממונו. ואיך מלך מלכי המלכים אינו קם עם החלוש דהיינו ישראל עמו שלא יאבד בין הזרים. שהיה ראוי לו להכניע את עשו הגדול לפני יעקב הקטן:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:3)

**הכתבת כו' ולך לא עשו.** ולכן לך ראוי ג"כ לזכור. והיינו זכור ה' מה הה לנו. דה"פ זכור ה' מקדשך שהיה לנו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:4)

**אני שלך ועכו"ם שלך.** הוא להגדיל הקינה שאפילו היו העובדי עכו"ם חביבים כמונו. ואף שבאמת אינם חשובים כמונו. וה"ק זכור ה' מה הה לנו הפרש בינינו ובין העובדים עכו"ם. שאתה מוסר אותנו בידם. שאחר שאנו והם שלך למה תחוס עליהם יותר ממנו. והיינו ומלך אלקום עמו כלומר איך המלך שהוא מולך על שניהם כאחד איך יניח א' מהם שלא יחוס עליו. אלא שלפ"ז אין צורך לפרש זרזיר מתנים או תיש כדלעיל. אלא ה"ק בין לזרזיר מתנים בין לתיש למה לא יקום עמו. ה' עם האחד שהוא נרדף ויניחנו ביד האחר שהוא רודף אותו. אחר ששניהם שלו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:5)

**שכחה מצויה בנו.** שהאדם הורד מטה מטה עשר ירידות נתעצם אצלו כח ההרגל עד שישתכחו ממנו טובותיו ומחמדיו היקרים שהיו לו מימי קדם. כי יתרגל מרעה אל רעה עד כי ישים מר למתוק כלו' שישכח מדרגתו הגדולה שהיא טובה באמת. וידאג רק על הסמוכה לאחרונה אף שכבר לא טובה היתה בעצם. אבל טובה הא מהמדרגה אשר הא בה. והמשך המאמר כך הוא זכור ה' מה היה לנו דהיינו הגדולה והכבוד שהיה לנו אז והדביקות שהיה לנו בך על ידי מקדשנו. ועתה הביטה וראה את חרפתנו שהושפלנו עד מאד עד שאול תחתית. ואין מי הרגיש בדבר מפלתנו על אמתתה מחמת ההרגל מעט מעט ע"כ אתה ה' זכור. וביאר לנו המדרש המתקת הענין ואמר אמרה כנסת ישראל רבש"ע אנו יש לנו שכחה. דהיינו מחמת ההרגל השולט עלינו בהיותינו בשר ודם. והרגל הצרות מבטל מעלינו גידל הצער והבושה. אבל אתה שאין לפניך שכחה ומפלתינו ערוכה לפניך מהפך אל ההפך ע"כ אתה זכור (קול בוכים):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:6
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:6](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:6)

**ואין שכחה לפניך.** כפל לשון זה אפשר לומר דאפילו במלאכים העומדים לפניו אין שכחה שהם שכל בפועל (יפ"ע):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:7
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:7](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:7)

**זכור ח' לבני אדום.** כיון שדומה לפסוק זכור ה' מה היה לנו הביאו כאן:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:8
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:8](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:8)

**פגרו פגרו.** לשון שבירה ונתיצה והריסה כדמתרגמינן הרס תהרסם פגרא תפגרינון. והיינו ערער תתערער דמייתי שפי' שיתצו חומת בבל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:9
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:9](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:9)

**פנון פנון.** ענין הרקה ופינוי. מריקים שקיהם מתורגם בירושלמי פנון. והיינו דקאמר אפילו יסודותיה מטון פי' שאפי' יסודותיה החריבו. ובתנחומא גרס פנון פנון כמד"א ותער כדה אל השוקת עכ"ל שגם שם מתורגם בירושלמי ופניאה קולתה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:10
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:10](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:10)

**הה"ד עד היסוד בה.** ולמ"ד פגרו עד ולא עד בכלל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:11
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:11](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:11)

**ואפי' יסודותיה מטון.** והפ"ע גרס אפילו יסודותיה פנון:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:12
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:1:12](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:1:12)

**הבטה מקרוב כו'.** בודאי יש כמה פסוקים דהבטה מרחוק וכמה פסוקים דהבטה מקרוב. וכן יש כמה פסוקים דראיה מרחוק וכמה פסוקים דראיה מקרוב. ובין ר' יודן ובין ר"פ מודים לזה אלא דפליגי בהביטה וראה דהכא דר' יודן מוקי הביטה מעין הבטה דמקרוב. וראה מענין ראיה דמרחוק מהטעם שאכתוב בסמוך. ור"פ סבר איפכא מהטעם שיתבאר בסמוך (יפ"ע). והוא שבהיות שבעונותינו שרבו סילק השי"ת את שכינתו מן התחתונים ואמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון הוא השמים. וס"ל לר' יודן ששאלו ממנו ית' מן המרובה אל המועט. וכך אמרו ידענו כי כבר נסתלקת מבינינו ואתה עתה בשמים ממעל. אבל עכ"ז תרד ותבט מקרוב עלינו. ואם אין לנו זכות לשתביט מקרוב עלינו עכ"פ וראה משם ממכון שבתך. ור' פנחס ס"ל שיותר ראוי לומר ששאלו ממנו ית' מן המועט אל המרובה. שהוא כדמיון שאז"ל בכושי שהולך לשאול בפתחים בראשונה שואל שיתנו לו בצל ואחר שנותנים לו בצל אומר בצל בלא פתא נסיב לבא ונותנים לו גם את הפת. ולכן ע"כ כאן הבטה מרחוק וראיה מקרוב. וכך אמרו ישראל ידענו כי כבר נסתלקת מבינינו. אבל עכ"ז משם ממכון שבתך הבט. כי הבטה דכאן הוא מרחוק. ואחר ששואל ההבטה הוסיף עוד לשאול שיראה בדרך ראיה מקרוב ושירד לראות מקרוב את חרפתנו שמחרפים אותנו [לחם דמעה]. ועיין בענף:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:2:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:2:1)

**באיזה הפכה כו'.** משום דלפי פשוטו קשה וכי עברו נחלתינו לזרים שהרי לא זכו לבנין בית קדשינו כאשר היה לנו בכל האותות אשר היו בקרבנו ואפילו בכלל א"י לא זכו לנחלתינו. כדכתיב ושממו עליה אויביכם ושנו בת"כ אויבים הבאים אחריהם לא ימצאו עליה נחת רוח. להכי מפרש שנחלתנו נהפכה לזרים כמהפכת סדום והיינו כדאמר לעיל בסוף פתיחתא זורעין כאן והיא נשרפת זורעין כאן והיא נשרפת לקיים מ"ש גפרית ומלח שריפה כל ארצה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:2:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:2:2)

**ירמיה קורא אותה לבהמ"ק נחלתנו.** וכדאי' בפסחים מנוחה זו שילה. ונחלה זו ירושלים. ולאו דפליגי ירמיה וישעיה ואסף דכולהו איתנהו. אלא דה"ק דירמיה מקונן מצד היותה נחלתנו שנהפכה להיות נחלת זרים. וישעיה מתאונן מצד היותה בית קדשינו ותפארתינו שהיינו מתפארים בנסים והצלחות הנמשכות לנו בו איך אבדנום והיינו אשר הללוך בו אבותינו כנגד הקדושה וכל מחמדינו כנגד התפארת. ואסף אמר שאין לנו להצטער לו מצד היותה נחלתנו. ולא מצד היותה בית קדשינו. אלא מצד היותה קודש לה' ונחלתו איך משלו בו זרים וטמאוהו (יפ"ע). ועיין בענף כוונה אחרת:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:3:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:3:1)

**אתם בכיתם ואמרתם לפני יתומים היינו ואין אב.** שנראה מזה שאין סומכים על ה' כי הוא אבינו רועינו ואין ראוי לחוש לחסרון האב. וכ"ש אם כוונתם לאביהם שבשמים כי סר צילם מעליהם. וע"ז השגיח ה' שהגואל במדי היה מי שלא היה לו אב ואם. ועכ"ז ה' עמד לו לגדלו ולרוממו עד שנגאלו ישראל ע"י להודיע כי אין חסרון האב מונע הטובה כשהקב"ה משגיח על הבן. ואין ישראל יתומים לעולם מאביהם שבשמים שהרי עשה להם נס ע"י מי שלא היה ראוי לעמוד אפי' על עצמו כי לא היה לו אב ואם. ודייק ר' ברכיה זה מדכתיב באסתר כי אין לה אב ואם דמיותר הוא. כיון דכתיב ובמות אביה ואמה לא היה צ"ל זה. אע"כ דקרא מרמז בזה למימר דמהקב"ה היה שתלקח אסתר למלכות לגאול את ישראל על ידה לפי שאין לה אב ואם. להודיע כחו של הקב"ה שאפי' ע"י מי שאין לו עזר וסומך לעצמו יעשה ה' נס לאחרים (יפ"ע באסתר רבה). ועיין מ"ש עוד במהדורא קמא:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:4:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:4:1)

**המציקים.** השונאים לשון צר ומצוק:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:4:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:4:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:4:2)

**שנתקיים בנו הפסוק הזה מימינו בכסף שתינו.** ר"ל המים שכבר הם שלנו בבתינו צריכים אנו ליתן כסף לאויב שיניח אותה לנו לשתותה. ולזה לא אמר מים בכסף שתינו ועצים במחיר וגו' אלא אמר מימינו בכינוי לרמז על האמור. ועצינו העצים שכבר לקחנו אותם במעות והרי הם מונחים בבתינו באים האויבים ולוקחים אותם וצריכים אנו ליתן להם עוד מחיר כדי שיניחום לנו (לחם דמעה):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:1)

**פקיד ואמר כו'.** צוה וגזר אם כשנבא נמצא שער ביהודי הסירו ראשו ממנו ונראה שגזר שכל היהודים יגלחו כל שערם ולזה אמר שאם ימצא שער ביהודי יהרג ואולי היתה כוונתו להעבירם על השחתת פאת הראש והזקן. והיינו על צוארנו נרדפנו שכאשר היו רואים צוארם שהיה שער הראש תלוי בו שלא היו שומעים לאדריאנוס לגוז ראשן היו תופסים אותו להריגה ועיין בענף:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:2)

**על שבגדנו בצוארנו.** ר"ל כי דברי תורה הם ענקים לגרגרותינו ולצוארנו. וז"ש על צוארנו שבטלנו מלהגות בתורה ע"ז נרדפנו. כדכתיב על מה אבדה הארץ וגו' על עזבם את תורתי. אי נמי אמר על הגאוה כענין ידברו בצואר עתק וכענין יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון. וז"ש על צוארנו דהיינו שהיינו גסי הרוח על עון זה נרדפנו רדפו אותנו האויבים [לחם דמעה]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:3)

**אלההון כו'.** אלהיהם של ישראל מקבל תשובה הוא לכן מיד כשתכבוש אותם לא תניח אותם שיתפללו כדי שלא ישובו לה' ואלהיהם ירחם עליהם. ואותו איש ירד לארצי בפנים שחורות כלו' בבושת פנים. אלא לא תהי מפלי עליהון. פי' לא תהיה מבזה ומלעיג [כמו מפלי בבני ירושלים איכה א' סי' י"ד] כלומר לא יהיו קלים בעיניך אחר שהם כבושים בידינו לומר אין עוד לחוש פן ירימו ראש. ויש גורסין לא תהי מרפי (יפ"ע):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:4)

**כיון דככש כו'.** כיון שכבש אותם כשהיה אחד מהם עומד היה לוקח אותו ומחתכו אברים אברים ומשליכו לפניהם והמה הולכים בע"כ שלא בטובתם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:5)

**ומפסג.** מנתח לנתחיו מתרגמינן בירושלמי תפסג לפסוגי:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:6
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:6](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:6)

**ואינון מהלכין בע"כ.** והיינו ולא הונח לנו שלא ניתי להם מנוחה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:7
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:7](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:7)

**הוא אריוך.** המוזכר בריש דניאל כשהרג לחכמי בבל. וקראו שם רב טבחיא. וכן נבוזראדן רב טבחים. ובעל המאמר הזה פליג אדלעיל דאמר שם דערק ואיגייר:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:8
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:8](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:8)

**נוהם על השכינה.** בדפוסים אחרים אי' נוהם על השבי. וכן הובא נוסחא זו בספר נחלת שמעוני אות נו"ן:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:9
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:5:9](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:5:9)

**לחילוותא.** לבני חילו הרודפים את ישראל. הניחו אותם שיניחו שמעתה אין אלהיהם חוזר לרחם עליהם. שמאחר שנצטערו כל הצער הזה בדרך שלא היה להם אפי' נחת רוח להתפלל ולא נכמרו רחמיו עליהם. נראה שהם שנואים לפניו מאד ולא תקובל תפלתם עוד. אי נמי לפי שבבואם לבבל כבר נכנסו תחת ממשלת המזל השולט שם העוזר להכשדים. והנה לצאת משם צריכים לנס להפיל המזל ההוא וכולי האי לא יעשה ה' להם (יפ"ע) ועי' מ"ש במהדורא קמא:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:6:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:6:1)

**מה היו עשרת השבטים עושין כו'.** זה אי' לעיל פסוק עודינה. ומייתי לה הכא לפרש אשור לשבוע לחם. שהיו משלחין לאשור תבואה להשביעם לחם. לא שהיו נותנים יד לאשור כדי להשביע עצמם בלחם. כי לא מצינו שהיו מביאים מזון מאשור. ולא הלכו שם להתפרנס שם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:7:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:7:1)

**בדידכון קיימין.** בשלכם אתם עומדים. כלו' בעונותיכם נענשים אתם לא בעון אבותיכם כאמרכם עונותיהם סבלנו. ואע"פ שלא נרמז זה בכתוב. י"ל דמדכתיב בתר הכי אוי נא לנו כי חטאנו נפקא. שאילו כדבריהם שבעון אבותם הן נתפסים לא בעונם היכי קאמרי הכי. אלא דאחר שה' השיבם שבעונם לקו הודו ואמרו אוי נא לנו כי חטאנו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:7:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:7:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:7:2)

**ד"א אמרו להון.** כצ"ל (יפ"ע). ופי' שנהיה עומדים בשלנו. כלו' שאומרים עונותיהם סבלנו. לא להצדיק עצמן באו. אלא לפי שחשבו שהם סובלים עונות האבות. לכן אמרו ג"כ די לנו שנהיה עומדים בשלנו וה"ק וכי גם עונותיהם נסבול שבאו עלינו כל כך צרות:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:8:1)

**אלו מצרים.** וקראם עבדים על שם שהם מבני חם. וכדאיתא בפדר"א שכל בני חם נקראים עבדים. או על שם שהיו תחלה עבדים ליוסף ואחיו שהיו משתררים על המצרים ושוב משלו בנו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:8:2)

**אילולא משה.** דאע"ג דפורק אין מידם סתם כתיב. מדכתיב אין שמעינן דהוה פורק לבסוף כדאמרינן לעיל פסוק אין לה מנחם כל מקום שנא' אין הוה לה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:8:3)

**אלו מלכיות שמתחלה היו משועבדים לנו.** בימי שלמה ודוד אביו. באדום בפירוש כתיב ויהי כל אדום עבדים לדוד:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:8:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:8:4)

**אילולא הקב"ה.** אע"ג דגלות מצרים ג"כ מיד ה' היתה מ"מ לא נגאלו ע"י ממש אלא ע"י משה. אבל לעתיד תהיה על ידו ממש. כמ"ש בשוח"ט לשעבר ע"י שנגאלו ע"י בשר ודם חזרו ונשתעבדו. אבל לעתיד ישראל נושע בה' תשועת עולמים שאינן חוזרים ומשתעבדין עוד:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:9:1)

**ותקצר נפש העם בדרך.** וגו' לסבוב את ארץ אדום. ובודאי שטורח הדרך עצמו לא היה קשה להם. כמ"ש ורגלך לא בצקה. וכן כתיב ורוחך הטובה נתת להשכילם. אלא אף אם הם לא חזו מזלייהו חזי. ונקטה נפשם בקרבם ולא ידעו מה. ואדום עיקר כל המלכיות:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:9:2)

**דניאל אמר כו'.** ר"ל וכן דניאל כשראה המראה אמר אתכרית רוחי אף שעדיין לא ידע פתרוי המראה שבו נזכר גליותינו מ"מ מזלו חזי. ואתכרית פי' ונכרת רוחיה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:9:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:9:3)

**מלאו מתני חלחלה עיקר הנבואה היה על בבל.** רק שבא לו ברמז על ד"מ הבוגד בוגד והשודד שודד. לומר שכבר הגיע ממשלת המלכיות ע"כ תפול בבל שהם יקבלו הממשלה מבבל. כמ"ש בריש דניאל בחלום הצלם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:10:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:10:1)

**כאילין כמריאתא.** ככומר זה של ענבים שהוא חם מאד. ולפ"ז מה שאמר כתנור לענין החמימות נאמר שהעור נתחמם כתנור ועי"ז נעשו ככומר של ענבים. והיפ"ע פי' כמרייתא היינו תמרים המתבשלים ע"י חמה ומפרש פי' הפסוק כנ"ל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:10:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:10:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:10:2)

**כתנור שלא הוסק כל צרכו.** ר"ל שמפרש קרא לענין המראה. שכמו שהתנור שלא הוסק כל צרכו כותליו שחורות לא כמו שהוסק כל צורכו שהן מתלבנות כן עורנו קדר. וכמ"ש המתרגם משכנא היך תנורא איתקדרו. ודייק כן מדאמר נכמרו ולא קאמר נשרפו משמע חום שאינו גמור אלא חמימות בעלמא והיינו שלא הוסק כל צרכו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:11:1)

**שונא זימה הוא.** אף שגם שפ"ד שנאוי לפניו יתב' אך על ש"ד ניתן לו רשות כדאי' לעיל בפתיחתא סי' כ"ג שי"ח שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של מלך נ"נ ואומרת עבדא בישא זיל חריב ביתא דמרך דבניה לא שמעין ליה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:11:2)

**אל תגעו באשת איש.** וצ"ל שהיו נכרות במלבושיהן. ומה שהוצרכו כל הנשים לינשא ולא לבשו מלבוש אשת איש שיחשבו שהן נשואות. אולי גזר נ"נ שהפנויות לא ילבשו מלבוש נשואות ויפחדו מלעבור את מצות המלך:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:11:3)

**כיון ששמעו נשייא כו'.** נשים הפנויות כיון ששמעו זה היו באים ואמרו לאיש משלנו אנחנו אוכלים ומשלנו אנחנו מתכסים והכנס אותנו לחופה בקידושין כדי שיהיה שמך נקרא עלינו שנוכל לומר אשת איש אנחנו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:11:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:11:4)

**לכך נאמר נשים.** לשון רבים ומיעוט רבים שנים. ובתולות חדא מכיון דבתולת כתיב. והחסרון מורה על היחידות. וכתב היפ"ע שזה היה בחורבן ראשון דוהחזיקו שבע נשים בחורבן ראשון מיירי. ומדקרינן בתולות דמשמע רבות וה"ה נשים היינו בחורבן שני. וקרא דנשים בציון ענו וגו' אתרווייהו רמיז אראשון ואשני:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:12:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:12:1)

**הוה אפוטרופא כו'.** היה גבאי המלך נכנס למדינה על גביית מס המלכות ונוטל גדולי המדינה ושעריה ותולה אותם מפני שאינן נותנים לו כרצונו. והיו הזקנים באים לפייסו עליהם ולא היה חושש להם. ולפ"ז פי' בידם נתלו ביד האויבים. והם הנזכרים לעיל באומרו עבדים משלו בנו והוזקק לפירוש זה דאל"כ מה ענין פני זקנים לא נהדרו לגבי שרים בידם נתלו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:13:1)

**שלא היו רחיים בבבל.** שבבל היא בירודו של עולם ואין שם אבנים. ועיין ריש שהש"ר ובמדב"ר פ' י"ד. והיו שולחין תבואותיהם לטחון לארץ אחרת. או דכו אותם במדוכה של נחשת. ומפני שאפשר שהיו להם רחים שהביאום מארץ אחרת מתחלה בעגלות או כתפים להכי מייתי מוהורדתי בריחים כלם. דמשמע שכל הרחים שבבבל הורדו ע"י ישראל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:13:2)

**ברחים.** כתיב ע' מנחת שי:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:13:3)

**לשון נקיה הוא.** שלהושיבם בקלון נשאום. וקרי ליה טחון בלשון נקיה (יפ"ע). או פי' שהיו מכריחים אותו לבא על נשותיהן כדי שיולידו בנים נאים כמותן:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:13:4)

**ויהי טוחן כו'.** ודרשו חז"ל בפ"ק דסוטה שהביאו הפלשתים נשותיהם לשמשון כדי שיתעברו ממנו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:13:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:13:5)

**חרוזים.** פי' דבר המתוקן בסדר. מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליות סמוכות בסדר. ומענין זה שיר חרוזי. ור"ל שתלום בשוכה אחת שהיו ענפים רבים יוצאים מצדיה שיוכלו לחרוז בהן כל כך תינוקות:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:14:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:14:1)

**מזמריהון שבתו.** הבחורים נתבטלו מזמרותיהן ושבתו קמא משרת לשניהם כאילו נכתב ובחורים מנגינתם שבתו. ופי' הכתוב בשביתת הזקנים משער ב"ד שבתו ג"כ הבחורים מזמרותיהם מפחד מוסרם שהיו הזקנים מוכיחים אותם ומוחים בידם על גנות המעשים:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:15:1)

**לא היו אומרים דבר נבלה.** בירוש' סוטה פ"ט אי' דברי נבלה. ולפי נוסחא דידן דבר נבלה בלשון יחיד. הוא למימר שאפי' דיבור אחד של נבלה לא הוציאו. אבל משבטלו אמרו דברי נבלה בלשון רבים שהרבו לנבל. ולהכי בטלו השיר מבית המשתאות כדלעיל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:15:2)

**היו פוסקין כגגד שמחה.** על שבטלה הצרה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:15:3)

**משבטלה סנהדרין בטלה השיר.** דהוי מן הקצה אל הקצה שמתחלה מלבד שמחת המשתאות היתה שמחה מתחדשת על הצלות הצרות. ועכשיו אין צ"ל בשמחה כזו בטלה אלא אפילו השמחה הנהוגה בבית המשתאות בטלה [יפ"מ]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:15:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:15:4)

**משפסקו אלו ואלו.** שיר בבית המשתאות ושמחה שהיו פוסקין כנגד הצרות. משרבו הצרות נמנעו מלפסוק שמחה כנגדן שאם באנו לעשות אין מספיקין. דבר אחר אין שוטה נפגע. ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל כדתני' בפ"ק דשבת:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:16:1)

**שבת משוש לבנו כו'.** משום דקשה ליה כיון דעדיפא מינה קאמר. דהיינו נהפך לאבל מחולנו מה צ"ל שבת משוש לבנו. דאינו אלא העדר השמחה. להכי דריש ליה כנגד ב' הנזכרים דשבת משוש לבנו היינו העדר שמחת בית המשתאות. ונהפך לאבל מחולנו היינו חידוש הצרות שנשארו במקומן ולא פסקו שמחה כנגדן [יפ"מ]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:16:2)

**דשבשא.** משמע דשהוא שם מקום. אבל בירושלמי איתא רב ירמיה שיבשב ולבש עטרה של זית. ופי' היפ"מ שיבשב חתך זמורות:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:16:3)

**והא ניחא כו'.** טוב היה לו שראשו יהיה מורם ממנו ולא יעשה כזאת. שבפולמוס של אספסיאנוס גזרו על עטרות חתנים. וכן הוה ליה שמת ל' ירמיה. או הורם ראשו ע"י המלכות. אע"ג דשמואל לא לקללה נתכוון אלא להגזים בענין קא"ל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:16:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:16:4)

**לכך נאמר נפלה עטרת ראשנו כלומר אגזירת עטרות חתנים רמיז.** ודריש הכא אוי נא לנו כי חטאנו על ר' ירמיה שלקה לפי שחטא בגזירה זו. ואסמכתא בעלמא היא [יפ"ע]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:17:1)

**מאחר שמשמרת ימי נדתה כו'.** בויק"ר פ' י"ט אי' שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת ימי נדה. ופי' היפ"ת שר"ל שאחר שלשה ימי זיבה צריכה לשמור ז' נקיים והיא טמאה לבעלה בשבעה ימי נקיים כשבעת ימי נדה. וזה צער גדול לה שאין ימי הזוב עולין לה כלל למנין השבעה. כמו בשבעת ימי הנדה שימי שפע הנדות מצטרפין למנין שבעה דאפי' שופעת דם כל השבעה ימים רק שתפסוק בטהרה ביום הז' עכ"ל. ונוסחתנו ג"כ יש לפרש כן חוזרת ומשמרת ימי זיבתה. היינו שבעה נקיים שאחרי זיבתה דהוו באיסורא כימי נדתה הראשונים:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:17:2)

**מביתה.** פי' מבעלה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:17:3)

**ב' או ג' ימים כו'.** ראוי להבין מי אמר לו לבעל המאמר דאין ראוי לדאוג מחרבן בהמ"ק עד שהוצרך לעשות ק"ו ולומר האשה הזאת כו' אנו על אכו"כ. ואך היות כי בעונותינו נעשה חרבן בהמ"ק אבילות ישינה וכדאי' בגמרא שאמר ה"מ מלתא חדתא אבל הא כיון דדש דש. לזה אמר שאדרבה כל כמה שמתיישן יותר ראוי להרגישו יותר הרי האשה הזאת מיום א' אינה נקראת דוה. וכל כמה שהולך ב' וג' ימים נקראת דוה שע"י שפירשה זמן רב היא דוה. שדוה לבה עליה באופן שכל עוד שעובר עליה מימי הנדה נקראת דוה. אנו שפירשנו מבית חיינו כו' על אכו"כ שיש לנו להצטער יותר ויותר (יד יוסף):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:17:4)

**קורא אותה התורה דוה.** ובויק"ר גרס קורא אותה נדה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:17:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:17:5)

**למה על אלה חשכו עינינו.** כוונת בעל המאמר שלא תימא שפי' על זה וגו' ועל אלה וגו' על הצרות הנזכר לעיל קאי. ועל הר ציון ששמם מלתא באנפי נפשה היא. ונשוא והמאמר אתה ה' לעולם תשב שר"ל שאע"פ ששמם לסוף אתה ה' לעולם תשב. אלא פי' האמת הוא שעל אלה חשכו עינינו דבק עם על הר ציון ששמם ושועלים הלכו בו. וז"ש בעל המאמר למה אמר הכתוב על אלה חשכו עינינו משום על הר ציון ששמם וגו'. ואפשר שתיבת למה צריך להיות קודם על הר ציון וכו' ור"ל למה דוה לבנו וחשכו עינינו משום הר ציון ששמם כו'. וכן פרש"י וז"ל על זה היה דוה לבנו וגו' על המפורש במקרא שלאחריו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:1)

**וכבר היה ר"ג כו'.** משום דקשה לי מ"ט שועלים הלכו בו דקאמר שאחר ששמם מה לנו שהלכו בו שועלים או לאו. להכי מייתי הך עובדא דעל ידי שראו שועל יוצא מבהמ"ק היו בוכים. מה שלא היה כן אילו לא ראו השועל. כנראה שיש תוספת רעה ביציאת השועל משם. שמזה ראיה היות הענין בהשגחה אלהית שהמקום המקודש יהיה מרביץ לבעלי חי. ואיידי דבעי לאתרי הך עובדא מייתי נמי עובדא קמייתא שהיתה כזו שהם בוכים ור"ע משחק:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:2)

**נכנסים לרומי כו'.** ר"ל שנכנסו לעיר הגדולה ושמעו המונה כו' דהיינו שרחוק ק"ך מיל כבר נכנסו לתחומה שכל כך היא מתפשטת ורחבה ונסבה כי כמה עירות וכפרים יונקים ממנה ונקראים על שמה אף כי רחוק יהיה ביניה וביניהם. ומזה הצער התחילו הם בוכים ור"ע משחק. וקול המונה כתב בע"י שאין זה קול המונה ממש. אלא רוצה לומר בו קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:3)

**מפוטליילוס כתב המוסף הערוך שצ"ל מפוטאלוס.** והיא שם עיר קרובה לרומי. ובתחומה נובעים מים חמים כמו חמי טבריא עכ"ל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:4)

**אמרו אנו בוכים כו'.** רצה לומר שזה שתים רעות. אחד דלעולם יהיה דעת אדם מעורבת עם הבריות עצב בין עצבים כו'. ב' שנראה שאתה שמח על טובות עובדי עכו"ם. אמר להם ואתם למה בכיתם. נראה מזה כי בראותם אותו משחק פסקו בכיתם. ולכן לא אמר להם למה אתם בוכים. כאשר אמר במעשה השניה. אלא אמר להם בכיתם. שר"ל למה בכיתם בתחילה שאין כאן עצב באמת. וצריך אני לשמוח ולנחם אתכם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:5)

**א"ל לא נבכה.** כלומר שעדיין לא הונח לנו מעצבנו ומרגזנו. ויש לנו לבכות עוד. וזהו שהעובדי עכו"ם להוון כו' ר"ל אדום שהחריבה בית מקדשינו גדלה והצליחה בשתים. אחת שבית תפלתם נבנה על תלה שיכולים לבא שם להשתחוות לעצביהם. והשניה שהם יושבים בטח ושאנן ושלוה. ואין הקב"ה נוקם נקמתו ואינו זוכר להם את יום ירושלים להנקם מהם אשר עשו בביתו אדרבה השפע נתרבה עליהם בלי שיעור. ועי"ז ג"כ יכולים לעבוד לעצביהם בשלימות. ובישראל הוא מהפך אל הפך. שנחרב בהמ"ק. ואם בהמ"ק חרב ושפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים צדי להציל את ישראל. היה להם לישראל לפחות להנצל מכמה הרפתקי דעדו עלייהו. אך על רות גופינו אין אנו בוכים רק עיקר בכייתני שבית הדום רגלי אלהינו היה לשריפת אש ומדור כחית השדה דהיינו שהשיבו העכו"ם המשולים לחית השדה (כמ"ש בדניאל) בבה"מ את בית טעותם ואין לך חלול השם גדול מזה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:6
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:6](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:6)

**אמר להם אף אני לכך אני משחק א"כ למכעיסיו כו'.** ר"ל דוודאי אני ג"כ מודה דיש להצטער על חורבן הבית כמ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כו' אבל מה שאתם מצטערים עתה על חורבן הבית מטעם שהם יושבים בטח כנ"ל. לכך אני משחק שזה שהקב"ה נותן להם טובה לא שיחפוץ בעבודתם. דאדרבה הם מכעיסים אותו בזה. אלא נותן להם טובה על קצת מדות טובות אחרות שנמצא בהם [אף שיתמידו עי"ז בעבודת עכו"ם. ויאמרו ידיהם רמה. משגיא להם ויאבדם לעה"ב]. וזה ידוע שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. וא"כ אם לעוברי רצונו. ר"ל ברוב מעשיהם הם עוברים רצונו. ועכ"ז יש להם כך בסבת איזה מעשה טוב. שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה. ואע"פ שנמצאו חייבים ברוב מעשיהם. ק"ו לעושי רצונו ברוב מעשיהם. שאע"פ שנמצא בהם קצת פעולות מגונות והן חייבו שהדום אלהינו היה לשריפת אש. על אחת כמה וכמה שעתידים לישב בשלוה והשקט דמרובה מדה טובה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:7
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:7](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:7)

**הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם.** כדתני' בפרק אלו מגלחין. ומהיכן חייב לקרוע. משיגיע לצופים. וכן איתא בטור א"ח סימן תקס"א. והקדים זה להורות על מה שר"ע שחק שלא היה זה מהעדר אבילותו על ירושלים אלא שכולם קרעו וגם ר"ע בכלל. וע"כ אח"כ כשראו השועל ונתגדל החורבן והוא שחק תמהו עליו שעל צער קטן קרע ונצטער ועתה שחק. וז"ש לו לעולם אתה מתמיה עלינו. ר"ל שבפעם ראשונה עשית מעשה תמוה [שאע"פ שבראשונה אמר להם א"כ למכעיסיו כו'. מ"מ הם לא נחו דעתם בזה שהרי לא השיבו לו כלום כאשר השיבו אח"כ שאמרו לו נחמתנו] וגם עכשיו אתה מתמיה עלינו כנ"ל:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:8
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:8](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:8)

**אמר להם אתה למה אתם בוכים.** ולעיל אמר למה בכיתם בעבר. משום דלעיל כשהתחילו לדבר עמו פסקו הבכי. וכאן מרוב הצער לא נתנו דמי לבכיתם ולא יכלו התאפק ובכו אף בעת שדברו עמו. ולכן אמר להם אתם למה אתם בכיתם. ור"ל אתם שאתם חכמים גדולים ויודעים תמיד הפסוק על הר ציון וגו' ואין זה דבר חדש אצליכם למה אתם בוכים עכשיו. כי בכל פעם שאתם קוראין מקרא זה היה לכם לבכות ולא עתה דווקא כמו שנראה בעיניכם דבר חדש ממש. והם השיבו לו ולא נבכה מקום שכתוב והזר הקרב יומת ומשמע דמכ"ש שאינו יוכל שום דבר טמא וחיצוני לדור שם וכאן שועלים הלכו בו [שאע"פ שבהמ"ק חרב. מ"מ סבורים היו שעדיין רושם הקדושה שם בבית קודש הקדשים מקום שלא נכנס שם כה"ג כי אם ביוה"כ. ובודאי אין כח לדור אצל השכינה דהיינו בבית קודש הקדשים שום חיה ועוף] ואע"פ שמעולם קראנו מקרא זה היינו סוברים שיתקיים הפסוק הזה בשאר מקומות של הר ציון ולא בבית קודש הקדשים ממש אבל עכשיו ראינו שעליו על בית קודש הקדשים נתקיים הפסוק על הר ציון וגו' א"כ איך לא נבכה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:9
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:9](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:9)

**אמר להם אף אני לכך אני משחק.** לעיל לא אמר אף אני שזה הסברא עצמה שחשבו הם שם הוא לא חשב. רק בהפך. מה שאין כן כאן. אמר אף אני כמותכם הייתי סבור שבשאר מקום המקדש יתקיים הפסוק ולא על בית ק"ק ממש. ועתה שאני רואה זה בבית ק"ק ונתיבש אותה לחלוחית שהיה מקודם ואינו אלא הר ששמם לגמרי. לכך אני משחק משום שאינו יכול להתקיים לגמרי הטוב שניבא זכריה אם לא שיתקיים תחלה הרעות שניבא אוריה [וכמו שמסיק והולך ולכן כ"ז שלא הייתי רואה תכלית החורבן. היינו שיצא שועל מבית ק"ק. אלא הייתי רואה שועל יוצא מהר הבית לא היה לי לשמוח שתבא תיכף הטובה. משום שאפשר שציון היינו ק"ק. וא"כ עדיין לא נתקיים נבואת אוריה מה שאמר ציון שדה תחרש וגו'. אבל השתא ששועל יוצא מבית ק"ק וא"כ הוא בוודאי נתקיים נבוא' אוריה. א"כ יתקיים נבואת זכריה לכן אני משחק. ומפר' והולך הרי הוא אומר ואעידה לי עדי' וגו':


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:10
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:10](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:10)

**וכי מה ענין אורי' אצלז בריה כו'.** ר"ל שנתקשה לו לר"ע בפסוק ואעידה לי עדים נאמני' וגו' קושיא אחת כפולה. והיא זו. החלק האחד ממנה הוא מה ענין אוריה אצל זכריה. שאין הענינים מצד עצמן מתייחסים זה לזה. שענין אוריה הוא פורעניות. וענין זכריה בשורה טובה. ועל בחינה זו אמר וכי מה ענין אוריה אצל זכריה. והחלק השני שאל והרחיב הקושיא שמלבד שהיא מוכחשת מעצמה כנזכר הנה היא מוכחשת שאין השני עדים בזמן א' שאוריה הי' במקדש ראשון בימי יהויקים. כמ"ש בירמיה סימן כ"ז. וזכריהו במקדש שני שהוא זכריהו בן ברכיה שניבא בשנת שתים לדריוש. נמצא העדות מתחלפות בענינים ובזמנים. ואין זה משפט העדים הנאמנים בעדותן. לזה משיב ר"ע ואומר אלא מה אמר אוריה כו' כיון לומר שאע"פ שהמפורסם בדברי אוריה הוא פורעניות וזה גורם הכחשה גדולה בינו לבין זכריה הנה לפי האמת נבואת אוריה בשורה טובה יחשב כיון שהוא גורם קיום יעוד נבואת הטוב של זכריה. ולכן הוה עדותן מכוונת. כיון שזו הכנה לזו. וז"ש אמר הקב"ה הרי לי שני עדים. ר"ל לי שאני יודע תוכן הענינים לי הם שני עדים כעדות אחת מכוונת. מאחר שאם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה. לפ"ז הכל עדות אחת. כיון דהא תליא בהא ולפ"ז מן תיבת הרי לי שני עדים כו' עד ושמחתי ולא עד בכלל הוא דברי הקב"ה. ומן תיבות ושמחתי הוא דברי ר"ע [כלי חמדה סדר דברים]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:11
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:18:11](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:18:11)

**אמרו לי' עקיבא נחמתנו נחמתנו תתנחם כו'.** כן הובא הנוסחא ביפ"ע. וכן איתא בגמרא ופי' בעל העקידה בשער פ"ח הראשון כנגד מה שנחמם על הצלחת רומי. והשני כנגד מה שנחמם ביציאת השועל מבית ק"ק. ולכן דקדק לומר שבלשון הזה אמרו לו עכ"ל. לכן תתנחם ברגלי מבשר שנחמתו גם כן כפולה. נחמו נחמו עמי. מדה כנגד מדה נחמה כפולה נגד נחמה כפולה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:19:1)

**וכי יש ישיבה בלא כסא כו'.** משום דקשה מאי אתה ה' לעולם תשב. דמאי קמ"ל שה' קיים לעולם. וכן מאי אצטריך למימר שכסתו קיים לדורות. לכן אמר שהכונה וכי יש ישיבה בלא כסא. וה"ק כשם שאתה לעולם תשב. כן ראוי שכסאך יהי' לדור ודור דהיינו ירושלים כאומרו ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'. שכמו שאי אפשר לישיבה בלא כסא שישב עליו היושב. כן אי אפשר להשרות השכינה בעולם שזה ענין ישיבתו בו ע"ד משל אלא על כסא מוכן להגלות עליו. היינו בהמ"ק וכל ירושלים הקדושה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:19:2)

**ויש מלך בלא מטרונה.** אע"פ שלא נזכר כאן לא מלך ולא מטרונה אולי מדכתיב בתריה למה לנצח תשכחנו דייק דה"ק אחר שכסא מלכותך קיים לעולם למה לנצח תשכחנו דאי אפשר למלך בלא מטרונה. דאל"כ מאי ענין זה לזה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:19:3)

**בלא מטרונה שישראל מתיחסים אצל הקב"ה כאשה וארוסה.** כאומר וארשתיך לי לעולם. ואשת נעורים כי תמאס. וכן תקראי אישי. כי בועליך עושיך וכאלה רבים. וליודעי חן יש בו סוד:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:19:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:19:4)

**בלא מטרונה.** ויש גורסין עוד יש כלה בלא חופה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:1)

**אמר ר' יהושע בר אבין ד' דברים כו'.** והא דלא נקט קציפה כמו ריב"ל אפשר משום דס"ל דהיינו געילה [יפ"ע]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:2)

**והושב על ידי משה כו'.** והושב ע"י ישעיה. קשה איך לא ראה ירמיהו מה שקדם ונאמר ע"י משה וישעיה שלא מאסם וגעלם. ולא עזבם ושכחם. וי"ל שירמיה לא אמר כן רק ע"ד קינה ובכי מה שנראה בעיני ההמון. וה"ק המדרש ד' דברים אמר ירמיה שנראה כאילו מיאש את הגאולה. אבל באמת כבר הושב והובטחו שלא יהיה כן והוא לא אמר אלא דרך קינה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:3)

**דכתיב גם אלה תשכחנה.** יש מגיהים וכתיב לא יקרא לך עוד עזובה. ואין צורך דמדכתיב הכא על כפים חקותיך שמעינן שפיר שלא נעזבה כיון שהיא חקוקה בכפים [יפ"ע]:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:4)

**מאיסה הושב על ידי עצמו.** ולא אמר על ידי משה. שע"י עצמו היא יותר הוכחה שלא אמר כן לגמרי רק לקינה ועיין עוד בענף:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:5)

**וקציפה הושב כו'.** והא הלא אמר ריב"ל מה שהושב על עזיבה ושכיחה כיון שכבר מפורש ברבי יהושע בר אבין ואינו חולק עליו בזה:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:6
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:20:6](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:20:6)

**אמרה כנסת ישראל כו'.** הכוונה דכנסת ישראל אומרת שלך היא. ר"ל שאתה תתחיל עמנו לעורר לבבנו לתשובה. ואחר כך ונשובה. אבל הקב"ה אומר שלכם היא. ר"ל שאתם צריכים להתחיל בתשובה. ואז נעשה פשר דבר שישראל מתחילין כחודו של מחט והקב"ה פותח לבם כפתחה של אולם. וזה שאמר שלך היא שנאמר שובנו אלהי ישענו. ר"ל בבנין הקל ולא אמר השיבנו אלהי ישענו בבנין הנוסף כמו בכל מקום אלא שפי' שהוא שם דבר כלומר השבה שלנו תלוי בך שאין בנו כח להתחיל אלא כחודו של מחט. ואתה תושיע לנו ותפתח לבבנו כפתחו של אולם ותתן לנו לב בשר:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:1)

**לבך נאמר השיבנו.** דלפי הפשט קשה דכיון שאמר השיבנו ומיד שישיבם אליו הרי הם ביחד זה אצל זה. ומה זה שאמר תו ונשובה להיכן ישובו כיון שכבר הם אצלו. אלא שה"ק השיבנו. ר"ל שתושיע לנו ותפתח לנו כפתחה של אולם ותתן לנו לב בשר כשנשוב אנחנו מקודם. ר"ל כשאנחנו מתחילין כחודו של מחט:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:2
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:2](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:2)

**כקדם כאדה"ר.** משום דלפי פשוטו שפי' כמקודם הגלות קשה דהוה ליה למימר כימי קדם. או כמקדם כדרך הכתובים. לכן אמר שלא נאמר על הזמן הקודם אלא קדם הוא תואר על אדה"ר שנאמר בו מקדם וה"ק חדש ימינו כאדם הראשון שנתחדש והיה אז בצביונו וקומתו. ואע"פ שאין הדמיון לאדם בעת גרושו דכתיב ביה וישכן מקדם אלא על עת חדושו כדפרישית. לא קשה דאין פירושו אלא מי שנאמר בו קדם. ולדבר אחר להכי קאמר כקדם לומר שהדמיון כאן כענין קדמונית דכתיב התם. ולא בזמן הקודם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:3
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:3](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:3)

**כימי עולם זה משה.** שירדה אש על הקרבן בשמיני למלואים. וכן בימי שלמה כשחנך בית המקדש. והכי שנו בת"כ והיינו דפי' שנים קדמוניות בימי שלמה. אע"פ שאין הוראה לדבר מלשון קדמניות דמוקמינן ליה בדומה לימי משה בירידת האש (יפ"ע):


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:4
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:4](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:4)

**כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי.** מפרש כימי עולם מי שנתחדש העולם בימיו. והיינו כי מי נח זאת לי:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:5
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:5](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:5)

**כימי נח.** דודאי ערבה מנחתו. כדכתיב וירח ה' את ריח הניחוח. ובהבל כתיב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:6
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:6](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:6)

**כשנות הבל.** שהוא הזמן היותר קדמון בהקרבת קרבנות. דמקמי הבל לא הקריב אדם קרבן. ואע"ג דאדם הראשון הקריב שור שקרניו קדמו לפרסותיו כדאיתא בפרק קמא דעכו"ם. אינו מפורש בכתוב ועוד שהקרבן ההיא היה על חטאו. ופשיטא דאין בו כל כך ערבות:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:7
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:21:7](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:21:7)

**שלא היתה עבודת עכו"ם עדיין בעולם.** אין הקרבן כל כך חביב לפני ה' מפני שהעובדי עכו"ם עושין כמוהו לעכו"ם:


###### Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:22:1
[Etz Yosef on Eichah Rabbah 5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Etz%20Yosef%20on%20Eichah%20Rabbah/r/5:22:1)

**אם מאיסה הוא כו'.** משום דאי אפשר דנשוא המאמר של כי מאוס מאסתנו היינו קצפת עלינו עד מאד. כי לא נמצא טעם בדבר. להכי קאמר דנשוא המאמר מאסתנו וה"ק כי אם מיאוס הוא הא ודאי מאסתנו. כלומר מה שהיה היה ואין תקוה. ונשוא המאמר של קצפת עלינו הוא השיבנו ה' דקרינן בתריה. וה"ק ואם קצפת אפילו שהוא עד מאד יש תקנה שתשיבנו אליך עוד. שכל מי שהוא בכעס סופו להתרצות. אמן כן יהי רצון: