## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Inheritances Chapter 6

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Inheritances 6:1:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Inheritances 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Inheritances/r/6:1:1)

**אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מן היורש, אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל. לפיכך האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום, איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת, בתי תירשני במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה, אבל היו לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות, ואמר כשהוא שכיב מרע פלוני אחי יירשני מכלל אחי, או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין בין שאמר על פה בין שכתב בכתב, אבל אם אמר פלוני בני יירשני לבדו אם אמר על פה דבריו קיימין, אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שבארנו.**
**ואע"פ** שזה ממון הוא לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בהל' אישות פ' י"ב הל' ט' כתב הרמב"ם התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל, ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט, וכתב על זה הראב"ד בהשגות חסרון דעת אני רואה בכאן ומה צורך לחוקת משפט, והיאך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם, ואיך יאמר לאביו או לאחד ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסיך אחר מיתתך, ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות עכ"ל, וכתב המ"מ דכונת הרמב"ם אם האשה התנית עמו כן שלא יירשנה והיא תוריש אחר, וכונתו הוא שהרמב"ם צריך לטעם של לחוקת משפט, לא בשביל זה שהבעל הסתלק מירושתה, אלא משום שהיא מסלקת אותו מירושתה וקובעת לאחר שיירש במקומו, וכבר עמד בזה חתני הגאון מהרי"מ שליט"א בספרו פרשת המלך חלק ב' על דברי הרמב"ם אלו והביא דברי המ"מ וכתב שמדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו, שכתב התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה, ומשמע מדבריו דהוא טעם שלא תועיל הסתלקותו, אכן אח"כ כתב שאף על זה שהסכימו ביניהם קורא לזה תנאו והביא דוגמא לזה בפ' כ"ג הל' א' והל' ב'.
**אלא** שעמד בזה יותר דמה צריך לקרא דלחוקת משפט, ומהיכי תיתי היינו אומרים דהמוריש יכול לסלק היורש בתנאי שמתנה עמו אפי' אם היורש הסכים, כיון שזה מודה גם המ"מ להראב"ד שהיורש אינו יכול להקנות משום דהוי דשלבל"ע, א"כ במה עדיף כחו של המוריש שיסלק היורש מירושתו, וגם אם נימא דאין ההסתלקות כאן מהנכסים שיירש אח"כ אלא מדין יורש שיש לו כבר, מה שייך לבוא בזה מדין מתנה ע"מ שכתוב בתורה, הלא לא עשו ביניהם שום מעשה שהיא מביאה לידי חלות ירושתו של היורש, אלא דלא דברי הרמב"ם צריכים באור, דהא מפורש כן במשנה בב"ב דף ק"ל דאינו יכול לומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן, שהתנה ע"מ שכתוב בתורה, ואין לומר דאין הכונה ממש לדין מתנה ע"מ שכתוב בתורה שבכל מקום, אלא שאין בכחו לשנות מדין הכתוב בתורה, דהא בדף קכ"ו תולה הגמ' זה להדיא בדין מתנה עמש"כ בתורה ופריך מר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים, ומשני שם, ומוכח דהוא חד טעמא, וכתב בזה דכיון דמתני' אזלא לריב"ב וכן הוא להלכה, דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים, ולמדו בגמ' זה מקרא דביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, ולכן אי לאו קרא דלחוקת משפט היינו אומרים דיכול להנחיל אפי' לשנות מכפי דיני הירושה הכתובים.
**אך** בעיקר הענין שהרמב"ם דורש זה מקרא דלחוקת משפט שלא הוזכר זה בגמ' הביא מה דאמר הגמ' בדף קט"ז דיליף לדין דאין אתה מפיל נחלות בלילה, מקרא דלחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין, ומפרש הרמב"ם דזהו גם מה שכתב דחוקה זו לא תשתנה, דכיון דריב"ב דריש מקרא דביום הנחילו, דיש לאב להנחיל למי שראוי ליורשו יותר ממה שמגיע לו, לכן דרשינן מקרא דלחוקת משפט דלשנות ולהוריש למי שאינו ראוי ליורשו, אינו יכול להוריש.
**והנה** יש להוסיף מקור לדברי הרמב"ם מה דאיתא בספרי על הך קרא דוהיתה לבני ישראל לחוקת משפט [לפי גירסת הגר"א] נתנה תורה רשות לחכמים לדון בדבר, כל הקרוב בשאר בשר הוא קרוב בנחלה, וכונת דרשה זו נראה דזהו אם אומר המוריש שפלוני יירשני במקום שיש קרוב יותר ממנו, אף אם יאמר שהוא קרוב יותר אליו באהבה שהוא אוהב אותו, מ"מ אינו יכול לשנות דין הירושה מכפי שכתוב בתורה בפרשת נחלות, והנה חתני הגאון האריך הרבה בהלכה זו והראה דהוא מחלוקת בבבלי וירושלמי, ומכיון שספרו יצא בעז"ה בקרוב לא כתבתי כל אשר הרחיב בזה וכתבתי רק ראשית הדברים אשר כיונתי קצת לדבריו.


###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Inheritances 6:2:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Inheritances 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Inheritances/r/6:2:1)

**אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מן היורש, אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל. לפיכך האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום, איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת, בתי תירשני במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה, אבל היו לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות, ואמר כשהוא שכיב מרע פלוני אחי יירשני מכלל אחי, או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין בין שאמר על פה בין שכתב בכתב, אבל אם אמר פלוני בני יירשני לבדו אם אמר על פה דבריו קיימין, אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שבארנו.**
**ואע"פ** שזה ממון הוא לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בהל' אישות פ' י"ב הל' ט' כתב הרמב"ם התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל, ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל תנאי שבירושה בטל ואע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט, וכתב על זה הראב"ד בהשגות חסרון דעת אני רואה בכאן ומה צורך לחוקת משפט, והיאך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם, ואיך יאמר לאביו או לאחד ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסיך אחר מיתתך, ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות עכ"ל, וכתב המ"מ דכונת הרמב"ם אם האשה התנית עמו כן שלא יירשנה והיא תוריש אחר, וכונתו הוא שהרמב"ם צריך לטעם של לחוקת משפט, לא בשביל זה שהבעל הסתלק מירושתה, אלא משום שהיא מסלקת אותו מירושתה וקובעת לאחר שיירש במקומו, וכבר עמד בזה חתני הגאון מהרי"מ שליט"א בספרו פרשת המלך חלק ב' על דברי הרמב"ם אלו והביא דברי המ"מ וכתב שמדברי הרמב"ם לא משמע כדבריו, שכתב התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה, ומשמע מדבריו דהוא טעם שלא תועיל הסתלקותו, אכן אח"כ כתב שאף על זה שהסכימו ביניהם קורא לזה תנאו והביא דוגמא לזה בפ' כ"ג הל' א' והל' ב'.
**אלא** שעמד בזה יותר דמה צריך לקרא דלחוקת משפט, ומהיכי תיתי היינו אומרים דהמוריש יכול לסלק היורש בתנאי שמתנה עמו אפי' אם היורש הסכים, כיון שזה מודה גם המ"מ להראב"ד שהיורש אינו יכול להקנות משום דהוי דשלבל"ע, א"כ במה עדיף כחו של המוריש שיסלק היורש מירושתו, וגם אם נימא דאין ההסתלקות כאן מהנכסים שיירש אח"כ אלא מדין יורש שיש לו כבר, מה שייך לבוא בזה מדין מתנה ע"מ שכתוב בתורה, הלא לא עשו ביניהם שום מעשה שהיא מביאה לידי חלות ירושתו של היורש, אלא דלא דברי הרמב"ם צריכים באור, דהא מפורש כן במשנה בב"ב דף ק"ל דאינו יכול לומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן, שהתנה ע"מ שכתוב בתורה, ואין לומר דאין הכונה ממש לדין מתנה ע"מ שכתוב בתורה שבכל מקום, אלא שאין בכחו לשנות מדין הכתוב בתורה, דהא בדף קכ"ו תולה הגמ' זה להדיא בדין מתנה עמש"כ בתורה ופריך מר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים, ומשני שם, ומוכח דהוא חד טעמא, וכתב בזה דכיון דמתני' אזלא לריב"ב וכן הוא להלכה, דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים, ולמדו בגמ' זה מקרא דביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, ולכן אי לאו קרא דלחוקת משפט היינו אומרים דיכול להנחיל אפי' לשנות מכפי דיני הירושה הכתובים.
**אך** בעיקר הענין שהרמב"ם דורש זה מקרא דלחוקת משפט שלא הוזכר זה בגמ' הביא מה דאמר הגמ' בדף קט"ז דיליף לדין דאין אתה מפיל נחלות בלילה, מקרא דלחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין, ומפרש הרמב"ם דזהו גם מה שכתב דחוקה זו לא תשתנה, דכיון דריב"ב דריש מקרא דביום הנחילו, דיש לאב להנחיל למי שראוי ליורשו יותר ממה שמגיע לו, לכן דרשינן מקרא דלחוקת משפט דלשנות ולהוריש למי שאינו ראוי ליורשו, אינו יכול להוריש.
**והנה** יש להוסיף מקור לדברי הרמב"ם מה דאיתא בספרי על הך קרא דוהיתה לבני ישראל לחוקת משפט [לפי גירסת הגר"א] נתנה תורה רשות לחכמים לדון בדבר, כל הקרוב בשאר בשר הוא קרוב בנחלה, וכונת דרשה זו נראה דזהו אם אומר המוריש שפלוני יירשני במקום שיש קרוב יותר ממנו, אף אם יאמר שהוא קרוב יותר אליו באהבה שהוא אוהב אותו, מ"מ אינו יכול לשנות דין הירושה מכפי שכתוב בתורה בפרשת נחלות, והנה חתני הגאון האריך הרבה בהלכה זו והראה דהוא מחלוקת בבבלי וירושלמי, ומכיון שספרו יצא בעז"ה בקרוב לא כתבתי כל אשר הרחיב בזה וכתבתי רק ראשית הדברים אשר כיונתי קצת לדבריו.