## Even Ha'azel on Mishneh Torah, Paschal Offering Chapter 5

###### Even Ha'azel on Mishneh Torah, Paschal Offering 5:2:1
[Even Ha'azel on Mishneh Torah, Paschal Offering 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Even%20Ha%27azel%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/5:2:1)

**כיצד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת, ואם שגג או נאנס אף בשני פטור, הזיד ולא הקריב בראשון הרי זה מקריב בשני ואם לא הקריב בשני אף על פי ששגג הרי זה חייב כרת שהרי לא הקריב קרבן ה' במועדו והיה מזיד, אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון אע"פ שהזיד בשני אינו חייב כרת שכבר נפטר בפסח ראשון מן הכרת.**
**השגת** הראב"ד אע"פ שהזיד בשני א"א עכשיו סותר את דבריו ומאי שנא טמא ודרך רחוקה והזיד בשני משוגג או נאנס בראשון והזיד בשני.
**בריש** מי שהי' טמא איתמר היה בדרך וזרקו עליו ר"נ אומר הורצה וכו' ר"ש אמר לא הורצה וכו' אר"נ מנא אמינא לה וכו' ור"ש וכו' אלא מזיד קתני בהדייהו ה"נ אונן קתני בהדייהו, אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני אלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת, אהייא אילימא אשוגג ונאנס שוגג ונאנס בני חיובא נינהו, אלא לאו אמזיד ואונן, ור"נ אמר לך לעולם אמזיד לחודי' ובדין הוא דאיבעי לי' למיתני חייב וכו', והנה הרמב"ם פוסק דשוגג ואונס בראשון ולא עשה את השני חייב כרת וטמא ודרך רחוקה פטורין, וכתב הרמב"ם בפהמ"ש משום דדין כרת כתיב על מי שהיה טמא או בדרך רחוקה וקשה עליו מסוגיית הגמ', והלח"מ כתב משום דבעי הגמ' לאוקמי מתני' כר' נתן ורחב"ע, אבל תירוצו אינו מבורר דכיון דהלכה כרבי מה פריך בפשיטות שגג ונאנס בני חיובא נינהו, ועוד דאמר ר"נ בדין הוא דאיבעי לי' למיתני חייב, ולרבי כולם חייבין וא"כ מוקים מתני' דוקא שלא כהלכה וזה אינו מרווח כלל.
**ונראה** דהנה בגמ' בדף צ"ג איתא דלר' נתן הוי שני תשלומין לראשון ולרחב"ע הוי תקנתא דראשון, אבל רבי סבר דשני רגל בפ"ע ופרש"י דלרבי לא הוי תקנתא דראשון כלל, ואפי' אם עשה בשני מ"מ חייב כרת על הראשון והקשה הצל"ח דהא במסקנא אמר בגמ' דדוקא שגג בראשון והזיד בשני חייב לרבי ומוכח דעשה בשני פטור, ונראה דטעם רש"י הוא מסוגיא זו דלא רצה לפרש דהגמ' קאי דלא כרבי, ולכן פי' דגמ' מפרש מתני' על כרת דפסח ראשון משום דכרת דפסח שני אפי' בטמא ודרך רחוקה חייב וזהו כדעת הראב"ד החולק על הרמב"ם דכיון דשני רגל בפ"ע הוא וכתיב בי' כרת כמו דמפרש רבי דקרבן ד' לא הקריב במועדו קאי על שני וע"כ דזהו אפי' על טמא ודרך רחוקה בראשון דמה בכך כיון דשני רגל בפ"ע הוא, ולכן ע"כ קאי על כרת דראשון ולכן מפרש דקאי אמזיד והיינו אפי' עשה את השני דבלא עשה את השני גם שוגג ואנוס חייבין, ונראה דהרמב"ם ג"כ מפרש כן דתחלת הסוגיא ע"כ הוי סבר הכי אבל מסוף הסוגיא דאמר דלרבי במזיד בראשון ושגג בשני חייב מוכח דבעשה בשני פטור, וזה תלוי איך מפרשינן קרא דבקרא כתיב והאיש אשר הוא טהור וגו' קרבן ד' וגו' ומפרש רבי אי נמי קרבן ד' לא הקריב במועדו, דאי מפרשינן דהך אי נמי קרבן ד' קאי נמי על והאיש אשר הוא טהור א"כ הא מפורש כהרמב"ם, אבל אי מפרש דהך אי נמי קרבן ד' הוא מילתא אחריתא נוכל שפיר לומר דבזה אפי' טמא ודרך רחוקה חייבין וזהו דעת הראב"ד, וסובר הרמב"ם דכיון דסוף הסוגיא מוכח דעשה בשני ודאי פטור מכרת דראשון א"כ מתני' מיירי בחד כרת בין בראשון בין בשני וע"כ דטמא ודרך רחוקה אפי' לא עשה בשני פטורין, ואין לפרש דאיירי אם לא עשה בשני באונס ושוגג וזהו החילוק דטמא ודרך רחוקה פטורין ומזיד חייב אבל זה א"א לפרש דהא לא הוזכר במתני' שוגג ונאנס בשני.
**ובדעת** הראב"ד דלא השיג על הרמב"ם בזה דאינו מחויב כרת אפי' עשה את השני ומשמע דסובר כותי' בזה, אפשר דבאמת מפרש מתני' בשוגג ונאנס בשני אבל זהו דוחק.
**והנה** בעיקר שיטת הרמב"ם דלא כרש"י דאם עשה בשני פטור מכרת אפי' לרבי קשה טובא דא"כ הוי שני תקנתא דראשון ובגמ' אמרינן דלרבי לא הוי שני לא תשלומין ולא תקנתא וכן כתב הרב ר' אברהם בנו של הרמב"ם הובא בכ"מ ואי אפשר לומר דלרבי נמי הוי תקנתא דהא מפורש בגמ' דלרחב"ע דהוי תקנתא אם הזיד בראשון ושגג בשני פטור.
**ונראה** דיש לומר דבאמת לרבי נמי הוי תקנתא אלא דיש חילוק דלרבי דשני רגל בפ"ע הוא מה דהוי תקנתא הוא בגדר לאו הניתק לעשה דדיינינן בי' קיימו ולא קיימו לשיטת הרמב"ם והיינו דיכול לתקן עבירת כרת הראשון במה שיקריב את השני, אבל אי לא ס"ל דשני רגל בפ"ע הוא הוי תקנתא דראשון בגדר הרחבת הזמן וכיון דהוי הרחבת הזמן אינו חייב כרת אלא אם לא הקריב בזדון כל הזמן כמו גבי לאו דלא תותירו דודאי אם בסוף הזמן שגג ולא אכל דאינו עובר על לאו דלא תותירו, ולפ"ז מה דאמר בגמ' ואליבא דר' נתן קסבר שני תשלומין דראשון תקוני לא מתקן אינו רק לאפוקיי ממה דסבר רחב"ע דהוא תקנתא דראשון אלא דהוא נמי לאפוקי מת"ק דהא רבי דסבר רגל בפ"ע. (חסר).